זירת הבלוגים

במקום קבינט צללים, החליפו את השלטון

האמת העגומה היא שעוד פורום פרלמנטרי לא יכול ולא צריך להיות הפתרון למצב הנוכחי

01/08/2020 15:08
נפתלי בנט ומשה יעלון בזמנים טובים יותר (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

חדשות 12 דיווחו לפני מספר ימים על התפתחות שיכולה הייתה להיחשב לסנסציונית בימים כתיקונם ובמדינה כתיקונה: פורום פרלמנטרי הכפוף לועדת החוץ והבטחון, בראשות ח"כ צבי האוזר ובהשתתפות ראשי סיעות האופוזיציה יעלון (יש עתיד-תל"ם), ליברמן (ישראל ביתנו) ובנט (ימינה) – אבל גם גדעון סער, אבי דיכטר וניר ברקת מהליכוד.

במילים אחרות, חברי הקואליציה וחברי האופוזיציה, שהמשותף להם היא תפיסת עולם ימנית יותר או פחות, חברו להם יחדיו כדי להציג חלופה לממשלת ימין הלכה-למעשה, שבראשה עומד בנימין נתניהו, אבל שותפים לה גם בני גנץ, גבי אשכנזי ועמיר פרץ. השלטון, אם כן, ימני – אבל המתנגדים לו ימנים גם הם.

חברי הקואליציה והאופוזיציה, שחולקים תפיסת עולם ימנית, חברו יחדיו להצגת חלופה לממשלת ימין בפועל, שבראשה עומד נתניהו, אבל שותפים לה גם גנץ, אשכנזי ופרץ. השלטון ימני, אך מתנגדיו ימנים גם הם

הפער בין יעלון, בנט, סער וברקת לבין נתניהו, גנץ, אשכנזי ופרץ לא נובע מהריחוק הערכי ביניהם. ערכיהם של גנץ ואשכנזי מעולם לא היו ידועים במיוחד לציבור, וממילא נדרסו תחת הניסיון להימנע מכל אמירה אידאולוגית שתרגיז, חלילה, מנדט או שניים של מצביעי ימין.

ערכיו של פרץ ממילא נזנחו בחדוות הכיסא. ערכיו של נתניהו סובבים כיום, כפי שסבבו תמיד, סביב טובתו האישית. אלא שחברי פורום הביקורת המדובר, שזכה לכינוי 'קבינט הצללים', מבינים את מה ששרי וראשי הממשלה – המכהן והחליפי – מסרבים להבין: שהימים אינם כתיקונם והמדינה בוודאי שאינה כתיקונה.

את הרחובות בתל-אביב, בירושלים ובגשרים והצמתים שמחברים בין פקק לפקק שנתניהו לא רואה, מציפים אלפים רבים שכאבם זועק לשמיים: מסעדנים, שחקניות, עובדים סוציאליים, צעירות וצעירים ומבוגרות ומבוגרים מכל רחבי הארץ שמאוחדים בסלידה מהשחיתות, הנהנתנות, הניתוק והאנרכיה המוחלטת שמשדרת הממשלה המנופחת, הבלתי-מתפקדת וחסרת הכיוון ביותר בתולדות המדינה.

אלא שהאמת העגומה היא שעוד פורום פרלמנטרי, ביקורתי ככל שיהיה, לא יכול ולא צריך להיות הפתרון למצב הנוכחי. המשבר הבריאותי והמשבר הכלכלי, שהכשלון המוחץ בהתמודדות עמם הביא גם להפגנות המפארות כל פינה ברחבי הארץ, מחייב חשיבה יצירתית – ויותר מזה, הוא מחייב אומץ. בהינתן שמערכת בחירות רביעית, שתערך בעיצומו של משבר רחב יריעה ותחום, היא אפשרות רעה כמעט כמו המשך כהונתה של ממשלת השחיתות הדו-ראשית, המופרכת והלא מתפקדת, היקרה והקלולסית ביותר בתולדות המדינה, על האישים שמוזכרים בשמם כאן, אם הם רוצים באמת בטובת המדינה – לקום ולעשות מעשה, ולהקים ממשלת חירום אמיתית, שתחליף את הנוכחית.

אלא שהאמת העגומה היא שעוד פורום פרלמנטרי, ביקורתי ככל שיהיה, לא יכול ולא צריך להיות הפתרון למצב הנוכחי. על האישים האלה, אם רצונם בטובת המדינה – לעשות מעשה, ולהקים ממשלת חירום אמיתית, שתחליף את הנוכחית

יאיר לפיד טען מוקדם יותר שיש ביכולתו להקים ממשלה שכזו במקום נתניהו. תחתיו, הסביר, יתחברו בנט וליברמן (אך לא המשותפת, חלילה) וינהיגו מדיניות מאחדת, שתתמודד עם המשבר.

הוא לא הציע אידאולוגיה ולא פירט איך יחבר שלוש מפלגות שמחזיקות ביחד בפחות מ-30 מנדטים לכדי שלטון, אבל כציוץ בטוויטר – זה די. כחלוף כמה ימים ובהינתן שישנם כעת כמה וכמה חברים מכהנים בקואליציה שנכונים לבקר את נתניהו באופן פומבי ובמהלך משולב, האפשרות הלא סבירה שהציג לפיד התחלפה בדבר-מה בעל התכנות אמיתית.

הרשו לי, אם כן, לשרטט את התרחיש האפשרי, שאמנם לא יגיש לציבור הישראלי ממשלת שמאל עם חלופה אידאולוגית כנה לליכוד, אבל כן יכול לפטור אותה מעונשו של הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

אם סער, ברקת ודיכטר – וכמותם עוד תשעה חברי כנסת מהליכוד – יכריזו על הקמת סיעה חדשה, מנותקת מהליכוד (שתיוותר עם 24 מנדטים בלבד), נניח 'הליכוד החדש', שתכליתה שמירה על ערכי המפלגה הלאומית-ליברלית ומאבק למענם במקום למען עתידו של נתניהו – הם יוכלו ליצור תגובת שרשרת. היא תביא לבסוף, להקמת ממשלה חדשה, עוד בכנסת הזו, שמנהיגיה שווים כמעט, ושתוכל לעצב מחדש את המפה ללא האגף הביביסטי שלה.

כך, 'הליכוד החדש', יוכל לחבור לממשלה בראשות 'יש עתיד-תל"ם' עם יעלון ועם יאיר לפיד – מרכז מתון במסריו, שמרן דה פקטו בתפיסת עולמו – כמו גם עם בנט – וגם עם כחול לבן ו'דרך ארץ' (שיצטרכו לחיות אמנם תחת לפיד, אבל זה עדיף מאשר נתניהו) וגם עם העבודה (מינוס מיכאלי) ושניים מבין יאיר גולן (שליש מסיעת מרצ), אורלי לוי אבקסיס או רפי פרץ (שני ראשי סיעות יחיד).

זו מתמטיקה סבוכה של פרישות, פיצולים ומיזוגים, אבל השורה התחתונה שלה היא החשובה מכל: ממשלת 61 עם קוהרנטיות אידאולוגית, יעדים ברורים (טיפול בקורונה, שיקום הכלכלה, אולי אפילו עיצוב מחדש של הסטטוס קוו ביחסי הדת והמדינה), תאריך תפוגה ברור – ושלושה הישגים שיירשמו על שמה עוד בטרם יתכנס הקבינט לראשונה. בהם: הדחת נתניהו, הקמת ממשלה ימנית, לאומית וליברלית עם רוב ברור למול אופוזיציה מפורקת ומדוכדכת, והיעדר תלות במפלגות סקטוריאליות – החרדים (הסיוט של לפיד) מזה והרשימה המשותפת (הסיוט של בנט, ליברמן וסער-ברקת) מזה.

זו מתמטיקה סבוכה של פרישות, פיצולים ומיזוגים, אבל השורה התחתונה שלה: ממשלת 61 עם קוהרנטיות אידאולוגית, יעדים ברורים, תאריך תפוגה ברור – ו-3 הישגים שיירשמו על שמה עוד בטרם יתכנס הקבינט

זו לא תהיה ממשלה שהשמאל חפץ ביקרה. היא לא תביא הסכם שלום עם הפלסטינים ולא תקדם מדיניות סוציאל-דמוקרטית. אבל היא כן תרשום על שמה הישגים עצומים מעצם הקמתה, תאפשר לימין (ולשמאל) להתחיל להיבנות מחדש, תשחרר את ישראל מהפלונטר הביביסטי – ותחקוק את שמות המעורבים בה לעד כאנשים שעצרו את ההידרדרות רגע לפני התהום במאמץ אסטרטגי משותף ונטול אגו, כמעט.

ואם כל זה נשמע לכם הזוי או חסר סיכוי, נסו לחזור לרגע בזמן, לבוקר שאחרי הבחירות האחרונות, כשהתברר שלימין שוב אין 61 אבל לשמאל אין ממשלה בלי תמיכת הרשימה המשותפת, והדבר האחרון שחשבנו שיקרה היה פירוק כחול לבן, פשיטת הרגל של העבודה, התפצלות גשר, פירוק ימינה והקמת ממשלה עם שני ראשים בשם מגפה עולמית שמאיימת על כולנו.