• מפעלי כיל באזור ים המלח, ארכיון, 2012 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
    יוסי זמיר, פלאש 90
  • מפעלי כיל באזור ים המלח, ארכיון, 2012 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
    יוסי זמיר, פלאש 90
  • מפעלי כיל באזור ים המלח, ארכיון, 2012 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
    יוסי זמיר, פלאש 90
  • מפעלי כיל באזור ים המלח, ארכיון, 2012 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
    יוסי זמיר, פלאש 90

כיל מנסה להתחמק מתשלום מס של 180 מיליון דולר על הרווחים מים המלח ● כך לפחות טוענים חברי ועדת הכלכלה, שהתכנסו הבוקר לדיון סוער בסוגיה ● לדבריהם, החברה נקטה בלוליינות חשבונאית כדי להתחמק מהמס, שתחולתו נכנסה לתוקף רק לפני 5 שנים, לפי חוק למיסוי אוצרות טבע ● אם הכסף הזה אכן יישאר בידי כיל, הנהנה העיקרי ממנו יהיה המיליארדר עידן עופר, בעל השליטה ● ח"כ מיקי לוי: "שווי הנכסים של כיל נופח וזויף. יש לי חסינות, אני לא פוחד"

האם רשות המסים תדרוש מכימיקלים לישראל לשלם לקופת המדינה 180 מיליון דולר בגין רווחיה בשלוש השנים האחרונות? זו השאלה שעמדה במרכז הדיון היום בוועדת הכלכלה, שהוגדר כ"תרגילי כיל לשם התחמקות מתשלום מסים למדינה", ושאותו יזמו חברי הכנסת עופר כסיף, (חד"ש) ומרב מיכאלי (עבודה). לטענתם, החברה נקטה (לכאורה, כמובן) בלוליינות חשבונאית כדי להתחמק מ"מס רווחי יתר", שתחולתו נכנסה לתוקף רק לפני 5 שנים, לפי חוק למיסוי אוצרות טבע.

כסיף אמר בדיון כי "כיל רימתה ועודנה מרמה את המדינה, כדי להגדיל את רווחיה באמצעות תרגילי מס. כיניתי את התופעה הזו 'כיל ורעדה', כי ניכר שרשות המסים רועדת מפחד מבעלי הון, ומכיל בפרט. מאז דוח ששינסקי לא שולם שקל אחד מרווחי היתר למדינה, כי במקום לחשב את המס לפי העלות המפוחתת ההיסטורית של שווי הרכוש הקבוע, היא משתמשת במחיר השוק הנוכחי".

"כיל מרמה את המדינה כדי להגדיל את רווחיה באמצעות תרגילי מס. כיניתי את התופעה הזו 'כיל ורעדה', כי ניכר שרשות המסים רועדת מפחד מכיל. מאז ועדת ששינסקי לא שולם שקל אחד מרווחי היתר למדינה"

בשיחה טלפונית אמר לנו אתמול עוד כסיף, כי "על פניו מדובר פה בתרגיל מלוכלך של כיל כדי לדפוק קופה על חשבון כולנו. גם דוח ועדת ששינסקי והחוק על רווחי יתר ב-2015 מאוד ברורים לגבי איך מחשבים את התשלום שצריכים לשלם על התגמולים על משאבי טבע. כיל עשו תרגיל וחישבו את זה בצורה לא נכונה, כדי שלכאורה יהיו מתחת לסף שאמורים לשלם עליו, זה ברור".

מיכאלי אמרה בדיון, כי "התנהלות כיל לא ראויה. לא ברור לי למה הגורמים האמונים על אכיפת החוק גוררים רגליים, מוסכם שצריך לשלם מס ומוסכם שהוא לא שולם, אלה עובדות. הרווחים האלה נגרפו משימוש בים המלח; פלא תבל, שנגרם לו נזק מרחיק לכת; וצריך לפצות את הציבור על הנזק וצריכות לחשוב איך נמנע את המשכו של הנזק, שגם לא חוזר אל המדינה במסים וחלוקה צודקת של הרווחים. למה לא הצלחנו לקבל עד היום תשובה מרשות המסים? כמה כסף שולם ועל מה המריבה ומדוע לא קודם תיקון חקיקה שיבהיר איך ולפי מה צריך לשלם?".

הפגנה נגד פיטורים המוניים בכיל, ארכיון, 2015 (צילום: Amir Levy/FLASH90)
הפגנה נגד פיטורים המוניים בכיל, ארכיון, 2015 (צילום: Amir Levy/FLASH90)

כיל מעריכה: המדינה לא תראה שקל

כיל מעריכה שרשות המסים כנראה לא תראה ממנה שקל אחד מהמס הזה. בדוח השנתי האחרון שלה, החברה הגדירה את סיכוייה להשאיר את הכסף אצלה כ-more likely than not. לפי הפרשנות של החברה, הסכום שהיא צריכה לשלם כאן הוא אפס עגול, ולפי רשות המסים ופקידי האוצר, הסכום מסתכם כאמור בכ-650 מיליון שקל, עבור השנים 2016-2019.

"לא ברור למה הגורמים האמונים על אכיפת החוק גוררים רגליים, מוסכם שצריך לשלם מס ומוסכם שהוא לא שולם. הרווחים האלה נגרפו משימוש בים המלח, פלא תבל, שנגרם לו נזק מרחיק לכת וצריך לפצות את הציבור"

לפי הערכות שנשמעו בדיון בוועדה, חבות המס של החברה גבוהה בהרבה מהסכום הזה, שבה היא עצמה נקבה בדוחותיה.

בכל מקרה לא כסף קטן, בייחוד בתקופה שבה קופת המדינה מתרוקנת במהירות וצורכי הרווחה מזנקים. יתרה מכך, המס הזה נוצר רק אחרי חוק מיוחד שהגדיר את השיעור ההוגן למיסוי משאבי טבע בוועדת ששינסקי ב', והחלק שבוויכוח נוגע לרווחי יתר על אשלג, ברום, מגנזיום ופוספט, ולא על המוצרים הנלווים שהוחרגו מהחוק. גם המס הזה עבר ריכוך בוועדה, וממילא הגיע אחרי שבמשך שנים המדינה לא נהנתה ממה שמגיע לה על אוצרות טבע שמופקים מים המלח וממישור רותם.

פרופ' איתן ששינסקי, שנכח בדיון, העריך כי הסכום שכיל חייבת כאן גבוה בהרבה ממה שהיא עצמה העריכה שאולי תידרש לשלם. כמי שניסח את הכללים המנחים למס הזה, הוא קבע שהוא צריך להיות מחושב לפי העלות ההיסטורית המפוחתת, בעוד שכיל "רוצים לחשב לפי הנכסים המשוערכים, וזה לא כתוב בחוק, אין שאלה לדעתי, החוק ברור, זה השווי של הנכסים המפוחתים ועל זה צריך לחשב".

ששינסקי הוסיף ש"כיל עצמה אמרה לבורסה שמדובר בערך ב-185 מיליון דולר, ואני מעריך שזה בחסר גדול. הזיכיון של כיל מסתיים ב-2030, אני מציע שיהיה כתוב במכרז, ויש להם יתרון מובנה בו, שמי שמגישה מועמדות צריכה לבוא בידיים נקיות וליישב מחלוקות לפני הגשת המועמדות".

מיקי לוי (מימין) ועופר כסיף בוועדת הכלכלה, 27 ביולי 2020 (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)
מיקי לוי (מימין) ועופר כסיף בוועדת הכלכלה, 27 ביולי 2020 (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)

"קרן העושר" לא מתמלאת

המדינה ציפתה שהכסף מחבות המס הזו יתחיל לזרום ישירות למה שמכונה "קרן העושר" כבר לפני ארבע שנים, והיא הייתה אמורה להתחיל לפעול כבר השנה. אלא שלהפתעת האוצר, כיל הודיעה שהיא לא צריכה לשלם.

כך קרה שבניגוד להבטחות של בנימין נתניהו, כולל בחודשים האחרונים, על עשרות מיליארדי שקלים שייערמו בקרן העושר מרווחי אוצרות הטבע של כיל ומאגרי הגז, ויופנו לתקציבי חינוך ורווחה. עד כה לא הצטברו בקופתה אפילו מיליארד שקל – המינימום שדרוש להקמתה.

ששינסקי הוסיף ש"כיל עצמה אמרה לבורסה שמדובר בערך ב-185 מיליון דולר, ואני מעריך שזה בחסר גדול. הזיכיון של כיל מסתיים ב-2030, אני מציע שיהיה כתוב במכרז, שמי שמגישה מועמדות צריכה לבוא בידיים נקיות"

ח"כ אבי דיכטר, שעומד בראש ועדת משנה שאמורה לפקח על קרן העושר, אמר במהלך הדיון שעד כה נצברו בקופתה רק חצי מיליארד שקל, ששני שלישים מהם מהגז והשאר מכיל. "ברור שאין הלימה בין התחזיות המוקדמות של בנק ישראל ל-14 מיליארד שקל שיהיו בקרן ב-2022 לבין המצב הנוכחי".

בנק ישראל, שאמון על הקמת הגוף שינהל את הקרן, הודיע לאחרונה שאפילו ועדת איתור למנהליה עדיין לא הוקמה, כי השופט שאמור לרכז את כל העסק הזה התפטר, וממילא הכסף עוד לא הגיע. כך שאם כיל תתמיד בגישתה ותשכנע את רשות המסים שהיא לא חייבת לה שקל, הקרן הזו תמשיך לחכות לרווחים ממאגרי הגז, שגם הם מגמגמים כרגע נוכח הנפילה במחירי האנרגיה.

זה שנים מדברים בעולם על "מחלה הולנדית" שגורמת למדינות להסתמך על רווחי אוצרות טבע כמו גז ונפט, ולבזבז את הכסף מבלי להשקיע במנועי צמיחה. נראה שחברות כמו כיל ובעלי מאגרי הגז מצאו את החיסון לכך: הכסף פשוט לא זורם לקופת המדינה.

עידן עופר, בעל השליטה בכיל באמצעות החברה לישראל (צילום: משה שי פלאש 90)
עידן עופר, בעל השליטה בכיל באמצעות החברה לישראל (צילום: משה שי פלאש 90)

המנהלים יחגגו

אם הכסף הזה אכן יישאר בידי כיל, הנהנה העיקרי ממנו יהיה המיליארדר עידן עופר, בעל השליטה בקבוצת החברה לישראל, שהעתיק את מגוריו ללונדון לפני כמה שנים. מוטבים נוספים יהיו המנהלים הבכירים בכיל, כמו המנכ"ל רביב צולר, שבשנה החולפת לבדה, הסתכמה עלות שכרו ב-11 מיליון שקל.

גורמי ממשל צוטטו לפני חודשים ספורים כשאמרו כי התמרון החשבונאי של כיל מהווה "כמעט חצייה של הגבול הפלילי", שכן החברה לכאורה עוברת על החוק, לאחר שנציגי המדינה הבהירו לה כמה פעמים כיצד לחשב את היקף המס הזה. משעמדה בסירובה ולאחר שגם חברות הגז התחילו לנקוט באותו תרגיל חשבונאי, במשרד האוצר וברשות המסים החלו לאיים בתיקון חקיקה שיסגור את הפרצה.

גורמי ממשל צוטטו לפני מספר חודשים כאומרים שהתמרון החשבונאי של כיל מהווה "כמעט חצייה של הגבול הפלילי" שכן החברה לכאורה עוברת על החוק, לאחר שנציגי המדינה הבהירו לה כמה פעמים כיצד לחשב את המס

אלא שבכיל עצמה הועסקו בשנים האחרונות לא מעט אישים בכירים שהגיעו מהשירות הציבורי, כך שכלל לא בטוח שהדרגים המקצועיים באוצר והפוליטיים בממשלה יעשו שמיניות באוויר כדי לדאוג שדווקא תאגיד הענק הזה ישלם למדינה מס אמת.

כך למשל יוחנן לוקר, לשעבר מזכירו הצבאי של נתניהו, שעבור חצי השנה האחרונה שלו כיו"ר כיל קיבל 6 מיליון שקל. בדירקטוריון החברה נמצאים גם ח"כ לשעבר עובדיה עלי, היועץ הכספי לרמטכ"ל לשעבר ראם עמינח (בעלה של מנכ"לית לאומי לשעבר), ואברהם בייגה שוחט, שכיהן בדירקטוריון כיל כעשור.

"כיל שילמה גרושים בשנים האחרונות"

המחלוקת עצמה נוגעת ליחס בין הרווח התפעולי של כיל לבין שווי הרכוש הקבוע. אם אחד חלקי השני יוצא מספר שגבוה מ-14%, כיל צריכה לשלם את המס, ואם הוא נמוך מהסף הזה היא פטורה לגמרי. מכאן שכדי לחמוק מתשלום החברה יכולה לנסות להקטין את הרווח (המונה) או לחלופין לנסות להגדיל את שווי הרכוש (המכנה), ונראה שהחברה בחרה באפשרות השנייה.

בהתחלה קיבלה כיל מהרו"ח שלה הערכת שווי נמוכה יחסית של הרכוש הקבוע, בגובה 4.6 של מיליארד דולר. אלא שלאחר מכן החברה הצטיידה בהערכת שווי נוספת, שלא ידוע מי עשה אותה, שבה שווי הרכוש המריא ל-6 מיליארד דולר. כאמור, אם נוקבים בשווי לפי מה שנקרא העלות ההיסטורית המופחתת (כפי שדורשת רשות המסים), החברה נכנסת למלתעות המיסוי של המדינה בקלות.

ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) התייחס לפער הזה בין הערכת השווי הראשונית לזו שבאה אחריה, והשתמש במלים בוטות לא פחות מחבריו: "שווי הנכסים של כיל נופחו וזויפו, יש לי חסינות אני לא פוחד, לא יכול להיות שיש הפרש של 2 מיליארד שקל הבדלים (בשווי הרכוש בין שתי הערכות השווי, ע.ש.)… שהשמאי הממשלתי ייקח משרד גדול ונשלם לו כסף, ואנחנו המדינה, נקבע את שווי הרכוש".

"שווי הנכסים של כיל נופחו וזויפו, יש לי חסינות אני לא פוחד, לא יכול להיות שיש הפרש של שני מיליארד שקל הבדלים… שהשמאי הממשלתי ייקח משרד גדול ונשלם לו כס, ואנחנו המדינה, נקבע את שווי הרכוש"

גם לוי טען שלדעתו גובה המס שכיל אמורה לשלם גבוה בהרבה מ-200 מיליון דולר, והוסיף שהוא עצמו הגיש שאילתה למשרד האוצר, "האם הוא מגבש הסדר חדש מול כיל, כן או לא? כיל שילמה גרושים על השנים האחרונות, בנוגע למס רווחי היתר שאלתי, 'תגיד לי כמה? אומר לי 'סודי'. אז אם זה סודי נקים ועדת משנה ונחתום סודיות, אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם מס רווחי היתר".

איתן ששינסקי בוועדת הכלכלה, 27 ביולי 2020 (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)
איתן ששינסקי בוועדת הכלכלה, 27 ביולי 2020 (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)

"חובת הסודיות"

בדיון בכנסת נכחה גם משנה למנכ"ל רשות המסים, מירי סביון, שלא הסכימה לומר מתי ייסגרו שומות המס האלה בגלל "חובת הסודיות", אך הבהירה ש"מבחינתנו אין שאלה, השווי של הרכוש הקבוע היא העלות ההיסטורית, מה שהושקע בו בהתחלה בניכוי הפחת השנתי".

יו"ר הוועדה, יעקב מרגי, (ש"ס), ניסה להקשות ולברר מתי החברה תשלם את המס הזה. "ארבע שנים הם מגישים דוחות ולא נקבעה שום שומה, למה?", שאל.

סביון השיבה כי "אנחנו פועלים בצורה הכי יעילה והכי מקצועית".

מרגי: "ארבע שנים זה יעילה ומקצועית? למה דוח שהוגש לפני ארבע שנים נשאר בלי הכרעה עד עכשיו? כמה זמן אתם צריכים?"

מרב מיכאלי בוועדת הכלכלה, 27 ביולי 2020 (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)
מרב מיכאלי בוועדת הכלכלה, 27 ביולי 2020 (צילום: דוברות הכנסת, עדינה ולמן)

מנהל הכספים הצטרף

לדיון הצטרף בזום מנהל הכספים של כיל, קובי אלטמן, שציין, בצדק, שגם המספר שמופיע כאן על הסכום שכיל אולי צריכה לשלם על הנדבך הזה של מס רווחי יתר, בהתאם לדרישת רשות המסים, עלה לשיח רק בזכות העובדה שהחברה עצמה ציינה אותו בדוחותיה, כמי שמחויבת בשקיפות. לדבריו, כיל שילמה "מסים בהיקף 300 מיליון שקל בשנה אחרונה ו-400 מיליון שקל בעשור האחרון".

לאחר מכן הוא ניסה לקבל הנחה עבור העובדה שלמעשה כיל היא הראשונה שהחוק הזה מיושם עבורה, "ועמלנו ליישם את החוק ככתבו וכלשונו, לא נכתבה שום ספרות אקדמית על החוק והיינו צריכים לקחת חוק חדש ולנסות להבין מה כתוב בו, ניסינו ליישם בצורה מיטבית, רשות המסים עדיין בביקורת, אין לנו מושג מה תהיה הגישה שלהם לגבי החוק. זה מצריך אותנו להכין דוחות נפרדים לכל מינרל, כל אחד בפני עצמו ואי אפשר לקזז ביניהם.

כיל: "לא נכתבה שום ספרות אקדמית על החוק והיינו צריכים לקחת חוק חדש ולנסות להבין מה כתוב בו, ניסינו ליישם בצורה מיטבית. זה מצריך אותנו להכין דוחות נפרדים לכל מינרל, כל אחד בפני עצמו ואי אפשר לקזז ביניהם"

"עשינו דיון עם עצמנו בארבע השנים האחרונות, כאשר כללי החשבונאות מאפשרים שימוש ביותר משיטה אחת לטיפול בנושא מסוים, ואת הנושא של הרכוש הקבוע עשינו לפי עלות שחלוף (שווי הוגן לא מפוחת, ע.ש.). בחרנו בטיפול שמביא ערך נכון יותר מבחינה כלכלית לחשוב האם יש כאן רווחי יתר כדי לתת לציבור את היכולת להבין מה, אולי, מס הכנסה יטען בסיום הביקורת".

מפעלי כיל באזור ים המלח, ארכיון, 2012 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
מפעלי כיל באזור ים המלח, ארכיון, 2012 (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

היסטוריה של כוחניות

לכאורה, הסיפור הזה הוא עוד מחלוקת רגילה בין חברה עסקית למדינה. אלא שכיל היא לא סתם עוד מפעל בדרום, אלא המעסיק הגדול ביותר בנגב, עם אחיזה בחיי הקהילות של דימונה, ערד וירוחם, כולל תרומות למוסדות חינוך ורווחה.

מה גם שלפי הטונים של חברי הכנסת, שהובאו כאן רק מקצת מהדברים שלהם, ולפי פרשות מהעבר, נראה שלכיל יש היסטוריה ארוכה של התנהלות כוחנית מול המדינה, באופן שעלול להזכיר דפוסים של מערכת יחסים מתעללת, ולא צריך להרחיק לכת לסרטים כמו "שיטת השקשוקה" או "זהב לבן ועבודה שחורה".

אחת הדוגמאות האחרונות ליחסים האלה הייתה רק לאחרונה, כאשר בשיא משבר הקורונה, מנכ"ל החברה שלח מכתב לראש הממשלה, ובו התריע שאם לא כיל לא תקבל אישור לכרייה באזור ערד, היא תפטר עובדים.

זאת ועוד, במשך שנים החברה "פספסה" את תשלומי התמלוגים למדינה, ורק הודות להתעקשותו של החשב הכללי באוצר לשעבר, ירון זליכה, החל בעשור הקודם הליך בוררות ארוך ומייגע שנמשך עד לא מזמן, ובמהלכו כיל העבירה למדינה סכום עתק של כ-300 מיליון דולר בגין רווחי השנים הקודמות. גם כאשר כבר היה פסק בוררות בנושא, החברה המשיכה "לטעות" בחישוב.

ירון זליכה, החל בעשור הקודם הליך בוררות ארוך ומייגע שנמשך עד לא מזמן, ובמהלכו כיל העבירה למדינה סכום עתק של כ-300 מיליון דולר בגין רווחי עבר. גם כאשר כבר היה פסק בוררות, החברה המשיכה "לטעות" בחישוב

הזיכיון של כיל לפעילות באזור ים המלח אמור להסתיים ב-2030, ועד אז המדינה צריכה להחליט אם להאריך אותו, להעביר לחברות אחרות או להלאים. העמדה של ח"כ כסיף צפויה, אך לא נטולת היגיון בהתחשב בהיסטוריה של כיל במה שנוגע להעסקת עובדים והיחסים עם רשויות המס כאמור. בשיחת טלפונית לפני הדיון שנערך היום הוא אמר לנו את הדברים הבאים:

"אני מצפה ומקווה מאוד שבטווח הקצר, רשות המסים יגידו אחת ולתמיד, כפי שהיו אמורים להגיד מזמן, 'אתם צריכים לשלם את הסכום שיוצא לא לפי שווי הוגן אלא העלות המופחתת של הרכוש הקבוע. עכשיו לשלם'.

"לא העברתם מה שאתם צריכים במשך שנים, במיוחד עכשיו כשפורסם סקר הלמ"ס על המשבר הנוראי שהציבור הרחב עובר. זה כסף שאפשר וראוי להשתמש בו, רדיפת הבצע הזו של בעלי ההון תבוא על חשבון הציבור מעבר לזה שזה פסול כשלעצמו. עד כאן אתם צריכים להחזיר מה שלא שילמתם במשך כל השנים".

מה עמדתך בנוגע לזיכיון?

"זה לא סוד שאני בא ממפלגה קומוניסטית ומבחינת ההשקפה שלי, משאבי המדינה שייכים רק לאזרחים. מכירת החיסול שעשו כדי לתת לטייקונים שירוויחו על חשבון הרווחה של הרוב המוחלט זה דבר שאני לא מקבל, ואני מצפה מממשלה (להלאים את הזיכיון, ע.ש). 2030 זה תאריך היעד ואם אפשר לפני – אז לפני. לפי ההסדרים הקיימים זה תאריך היעד. שהמדינה תיקח את זה בחזרה".

הפגנה מול משרד ראש הממשלה נגד פיטורים המוניים בכיל, ארכיון, 2015 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הפגנה מול משרד ראש הממשלה נגד פיטורים המוניים בכיל, ארכיון, 2015 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

על רקע הקורונה

בסיכום הדיון הציע היו"ר, מרגי, כי הנושא יעבור לוועדת משנה כך שרשות המסים תמסור את המידע לשם, ואמר כי הוא "שמח לשמוע שאין מחלוקת לגבי איך לחשב את הרכוש הקבוע", כך שלפי הבנתו, נציגת הרשות הסכימה לחישוב לפי העלות ההיסטורית. בנוסף, הוא הציע שאם כיל תיגש למכרז להארכת הזיכיון, כפי שסביר שיקרה, היא תצטרך לסגור את חבות המס שלה לפני כן".

מרגי הוסיף, כי "הוועדה ממליצה לרשות המסים להוציא בדחיפות את שומת משאבי הטבע לגביית המסים, במיוחד על רקע תקופת הקורונה המכבידה".

יעקב מרגי (צילום: יהודה חיים, פלאש 90)
יעקב מרגי (צילום: יהודה חיים, פלאש 90)
עוד 2,156 מילים
סגירה