התסכול של הקהילה היהודית באוסטרליה מהתנהלותה של ישראל כמעט הגיע לנקודת רתיחה בפברואר. המשבר התרכז סביב אישה אחת, מלכה לייפר, מנהלת תיכון לשעבר, המבוקשת באוסטרליה ב-74 אישומים של התעללות בילדות.
רבים בקהילה סבורים שירושלים גוררת רגליים בתהליך ההסגרה הממושך. חלקם חשים שישראל אפילו מגנה על לייפר מפני העמדה לדין באוסטרליה.
ב-2008, לייפר, אם לשמונה בת 53, נמלטה לישראל כשהחלו לעלות האשמות שלפיהן היא התעללה מינית בתלמידות בבית הספר התיכון החרדי עדת ישראל במלבורן. ב-2011 הוגשו למשטרה תלונות נגד לייפר על ידי שלוש אחיות, ב-2013 אוסטרליה הגישה בקשת הסגרה נגדה, וב-2014 היא נעצרה בישראל.
אבל בארבע השנים שלאחר מכן, לייפר הצליחה לשכנע את בתי המשפט בארץ שהיא מעורערת נפשית עד כדי כך שאינה מסוגלת לקום מהמיטה, כל שכן להישאר בכלא או להישלח חזרה לוויקטוריה כדי לעמוד למשפט.
ב-2018, לאחר שצולמה מנהלת חיים תפקודיים מלאים, לייפר שוב נעצרה, ומאז היא שוהה במאסר. אבל בשנתיים וחצי שחלפו מאז טרם התקבלה החלטה להסגיר אותה, היות שבית המשפט המחוזי בירושלים – למרות הצילומים המרשיעים – חקר שוב ושוב את שאלת כשירותה הנפשית של המנהלת לשעבר.
לאחר שצולמה מנהלת חיים תפקודיים מלאים, לייפר שוב נעצרה ב-2108. אבל מאז טרם התקבלה החלטה להסגיר אותה, היות שבית המשפט בירושלים – למרות הצילומים – חקר שוב ושוב את שאלת כשירותה הנפשית
ביום רביעי האחרון, בית המשפט העליון אמור היה לשמוע ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שמצא כי לייפר כשירה לעמוד לשימוע ההסגרה שהתקיים בשבוע שעבר. המחוזי לא ימסור את החלטתו בנוגע להסגרה עד 21 בספטמבר, אז שר המשפטים אבי ניסנקורן יצטרך לאשר את המהלך. אולם אף על פי שניתן לצפות הן לפסיקה לטובת הסגרה והן לאישורו של ניסנקורן, גם עליהם ניתן יהיה לערער לעליון ולהאריך בכך עוד את התהליך שנמשך כבר שש שנים.
הקהילה היהודית באוסטרליה, שתומכת בישראל בנאמנות, אינה רגילה להשמיע ביקורת גלויה על הרשויות בארץ, אך 69 (בקרוב 70) הדיונים שנערכו בבית המשפט גררו אותה לשטח לא מוכר. העמדה הלוחמנית החדשה שאימצה ההנהגה היהודית באוסטרליה עוררה את חששם של כמה משקיפים כי התנהלות ישראל עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך ביחסיה עם אחת מידידותיה הקרובות.
"יש כמה תורמים שיעצרו את התרומות שלהם", אמר נשיא הפדרציה הציונית של אוסטרליה, ג'רמי ליבלר, לזמן ישראל בסוף פברואר. ליבלר הוא אחד מכעשרה חברים בולטים בקהילה שדיברו איתו על ההשלכות הרחבות יותר של משפט לייפר. הם השוו את המקרה לכמה משברים אחרים שעוררו בזמנם זעזוע גדול, והסבירו מדוע משפטה של המתעללת לכאורה משפיע על אנשים כה רבים.
כשליבלר שוחח איתי לראשונה בתחילת השנה, הנשיא ריבלין היה בדרכו חזרה מביקור באוסטרליה, שבמהלכו הוא סירב לבקשה להיפגש עם קרבנותיה לכאורה של לייפר. הסירוב הדגיש את חוסר השקט ביחסים בין המדינות סביב הפרשה.
סטירת הלחי הגלויה הגיעה שבועות לאחר שראש הממשלה נתניהו החליט למנות שוב את יעקב ליצמן לשר הבריאות. ב-2019 המשטרה המליצה להעמיד לדין את ליצמן בחשד שלחץ לכאורה על פסיכיאטרים ממשרדו לתת חוות דעת לפיה לייפר אינה כשירה לעמוד לדין. הפצצה הזו הסבירה את הימשכות ההליכים, שכללו את שינוי האבחנה של לייפר על ידי הפסיכיאטר המחוזי של ירושלים 3 פעמים.
ליבלר, נשיא הפדרציה הציונית של אוסטרליה, שלח לנתניהו מכתב לאחר המינוי המחודש של ליצמן, שבו הוא כינה זאת "סטירה בפרצופם של הקהילה היהודית באוסטרליה, של העם האוסטרלי, של קהילת העולים מאוסטרליה לישראל, והמזעזע מכול – של קרבנות ההתעללות לכאורה של מלכה לייפר".
"זה באמת מעורר מבוכה, משום שאנחנו רוצים לצאת ולהלל את הצלחתה של ישראל, אבל זה מציב אותנו בעמדה מאוד קשה", כתב ליבלר.
סטירת הלחי הגלויה הגיעה לאחר שנתניהו החליט למנות שוב את יעקב ליצמן לשר הבריאות. ב-2019 המשטרה המליצה להעמיד לדין את ליצמן בחשד שלחץ על פסיכיאטרים לקבוע כי לייפר לא כשירה לעמוד לדין
עמדות כמו זו של ליבלר גרמו לכמה אנשים המכירים את הקהילה היהודית באוסטרליה, אשר מונה כ-120 אלף איש, להעלות את הסברה שהמקרה של לייפר מסמן שינוי יסודי ביחסיה של הקהילה עם ישראל, שיוביל לנכונות בקרב חברים בה להשמיע ביקורת גלויה על הממשלה גם בנושאים אחרים.
הסיפוח מעמיד במבחן "חופש ביטוי" חדש
הנכונות התאורטית הזאת להשמיע ביקורת על ישראל הועמדה במבחן כמה חודשים מאוחר יותר, לקראת 1 ביולי, המועד שבו נתניהו הבטיח להתחיל לספח חלקים מהגדה המערבית. אבל למרות מה שאחד מראשי הקהילה האוסטרלית תיאר באוזניי כהתנגדות "כמעט פה אחד" לסיפוח בקרב ההנהגה היהודית שם, אף אחד מארגוני הקהילה לא פרסם הצהרות המזהירות מהמהלך כמו הודעות הגינוי שפרסמו ארגונים המגדירים את עצמם פרו-ישראליים בארה"ב ובבריטניה.
בשיחת המשך עם ליבלר למחרת תאריך היעד של נתניהו לתחילת הסיפוח, כשכבר נראה שבקשת ההסגרה של לייפר עומדת להיות מאושרת, נימת הדיבור שלו הייתה מרוככת יותר. הוא אמר שהפרשה מהווה הזדמנות עבור ישראל ויהודי אוסטרליה למצוא דרך להמשיך הלאה ולהסכים שלא להסכים בכמה נושאים.
לגבי הסיפוח, ליבלר אמר שהארגון שלו בדרך כלל נמנע מלהגיב בנושא, מפני שממשלת ישראל טרם הודיעה מה בדיוק היא מתכננת לספח וכיצד.
למרות מה שאחד מראשי הקהילה האוסטרלית תיאר באוזניי כהתנגדות "כמעט פה אחד" לסיפוח בקרב ההנהגה היהודית שם, אף אחד מארגוני הקהילה לא פרסם הצהרות המזהירות מהמהלך, כמו בארה"ב ובבריטניה
ליבלר גם נשמע פחות מודאג בנוגע להשלכות ארוכות הטווח שעשויות להיות לפרשה. בארבעת החודשים שעברו מאז ששוחחנו לראשונה, שופט קבע כי לייפר כשירה לעמוד לשימוע ההסגרה (שהתקיים בשבוע שעבר), ולדברי ליבלר, במלבורן חשים שהחלק הזה של ההליכים נגדה עומד סוף סוף להסתיים.
אף על פי שליבלר נמנע מלהתייחס למקרה כקו פרשת המים ביחסיה של הקהילה
עם ישראל, הוא טען כי הוא "סימן שטח חדש של יחסים מתוחים. לרבים בקהילה הייתה תדמית של ישראל כמדינה קטנה ומושלמת, שאינה תואמת את המציאות. עם פרשת לייפר, קצת מהנאיביות הזאת התנפצה", אמר לי, והוסיף כי הוא רואה את שינוי התפיסה הזה כ"התפתחות חיובית".
יחסים מיוחדים עם יהודי אוסטרליה
יהודי אוסטרליה ממהרים לציין שהקהילה שלהם שונה מהרבה קהילות אחרות. "ישראל נתפסת כבית הרחק מהבית, ואתה לא מותח עליה ביקורת מפני שאולי תגיע לשם בעתיד", אומר לי איתי פלשר, שלימד אנגלית בביה"ס לבנים של עדת ישראל, ומשמש כתב של אתר החדשות האוסטרלי היהודי המתקדם Plus61J.
ליבלר מתאר קהילה שהושפעה מאוד מגל של הגירה לאחר השואה, שהביא להתרחבותה בצורה משמעותית וגם הוביל ל"תזוזה לעבר הציונות". לדבריו, "היהודים האוסטרלים תפסו את ביטחונם ואת רווחתם כקשורים בהצלחתה ובהישרדותה של מדינת היהודים, אפילו שהם לא חיו בה". נקודת המבט הזאת עברה לדור הצעיר יותר, ש-50% ממנו רשומים לבתי ספר יהודיים, אומר ליבלר.
בשונה מקהילות רבות אחרות, שבהן הרגשות הציוניים חזקים יותר בקרב הדורות המבוגרים יותר, סקר שנערך באוסטרליה ב-2017 מצא כי 75% מהיהודים בגילאי 29-18 מגדירים את עצמם כציונים – יותר מאשר בכל קבוצת גיל אחרת.
בשונה מקהילות אחרות, שבהן הרגשות הציוניים חזקים יותר בקרב המבוגרים יותר, סקר שנערך באוסטרליה ב-2017 מצא כי 75% מהיהודים בגילאי 29-18 מגדירים את עצמם כציונים – יותר מאשר בכל קבוצת גיל אחרת
מנהלת התקשורת של הפדרציה הציונית של אוסטרליה, אמילי ג'יאן, מודה כי הנוער היהודי של היום "הוא ללא ספק הרבה יותר ביקורתי מההורים שלו, אבל אנחנו ככל הנראה נמצאים דור אחד מאחורי אמריקה במובן הזה".
"אין כאן ג'יי סטריט", מוסיף ליבלר, ומתכוון לשדולה הפרו-ישראלית בארה"ב, שנוהגת בקר את ישראל. "אין בקהילה תמיכה מוחצת במפלגה אחת באוסטרליה. מסורתית, הקהילה יותר שמרנית, אבל זה אף פעם לא היה כך באופן מוחץ".
עם זאת, נשיא הפדרציה הציונית מבהיר כי הקשר החזק לישראל אין פירושו כי הקהילה נמנעה לחלוטין מלמתוח עליה ביקורת. בין הנושאים שהארגון שלו גינה הוא מציין את נסיגת ממשלת ישראל מההסכם להקמת רחבת תפילה שוויונית לגברים ונשים ליד הכותל, העברת חוק הלאום והיחס למבקשי מקלט מאפריקה.
"ישנו חוק בלתי כתוב: כולם חופשיים להביע את עמדותיהם, אבל אנחנו לא מבקרים את ישראל בענייני ביטחון, היות שאנחנו לא חיים בישראל ולא משרתים בצה"ל. אבל זה לא חל על כל הנושאים האחרים", אומר ליבלר.
"ישנו חוק בלתי כתוב: כולם חופשיים להביע את עמדותיהם, אבל אנחנו לא מבקרים את ישראל בענייני ביטחון, היות שאנחנו לא חיים בישראל ולא משרתים בצה"ל. אבל זה לא חל על כל הנושאים האחרים"
ואולם יש מי שטוענים שגם הביקורת הזאת מוגבלת למדי. מני וקס, לשעבר סגן נשיא המועצה המבצעת של יהדות אוסטרליה, נזכר שב-2010 הוא העלה בפני חבר אחר במועצה את הרעיון לקיים פגישה כדי לדון בתפקידו של גוף המטרייה הראשי של הקהילה בהגנה על ישראל. החבר דחה את הרעיון מיד.
"הוא אמר לי מיד, בישירות, לא להעלות הצעה כזו", אומר וקס, שחי כעת בארץ ומשמש כיו"ר עמותת "קול ועוז", התומכת בילדים שעברו התעללות מינית. "דברים השתנו מאז, אך רק עד גבול מסוים. הגישה של הזרם המרכזי היא שהקבוצות המרכיבות את המוסד הזה הן עוד שופר ומגן של ישראל וממשלתה".
רוח הזמן של התקופה
רבים מאלה שדיברו איתנו הודו כי הפרשה גרמה לקהילה להביע ביקורת במידה שלא נשמעה בעבר. לדבריהם, הרבה מהכעס היה קשור בעיתוי ההליכים, שהתקיימו על רקע עבודת הוועדה המלכותית של אוסטרליה לתגובות מוסדיות להתעללות מינית בילדים. הוועדה הוקמה ב-2013 וממצאיה פורסמו ב-2017.
חקירת הוועדה חשפה כשלים גדולים בהתמודדותה של הכנסייה עם התעללות, ומוסדות יהודיים כמו "ישיבה סנטר" במלבורן ו"ישיבה בונדי" בסידני התגלו גם הם כמי שטייחו עשורים של עבירות מין שביצעו אנשי סגל בתלמידים.
"הודות לוועדה המלכותית, הנושא של התעללות מינית בילדים קיבל בולטות באוסטרליה", אומר וקס, שמסר עדות במהלך החקירה.
"התעללות מינית וטיוח מוסדי הם רוח הזמן של התקופה", אומר פלשר. "בזכות הוועדה המלכותית, זה הפך לנושא שאפשר לדבר עליו, וזה נהיה בסדר לדבר גם על המקרה של לייפר, למרות הפרטים האינטימיים והאיומים שלו".
"התעללות מינית וטיוח מוסדי הם רוח הזמן של התקופה", אומר פלשר. "בזכות הוועדה המלכותית, זה הפך לנושא שאפשר לדבר עליו, וזה נהיה בסדר לדבר גם על המקרה של לייפר, למרות הפרטים האינטימיים והאיומים שלו"
לאחד כוחות עם ה-BDS או כישלון?
ועדיין, אחת הקרבנות לכאורה של לייפר, דסי ארליך, זוכרת שנתקלה "בהתנגדות לא מעטה" בקהילה היהודית כשהשיקה בתחילת 2017, עם אחיותיה ניקול מאייר ואלי סאפר, את קמפיין "החזירו את לייפר", להסגרת המנהלת שלהן לשעבר.
האישה שהתעללה בה לכאורה הייתה אז אדם חופשי, והתגוררה בהתנחלות החרדית עמנואל, לאחר ששופט הסיק כי אינה כשירה נפשית לעמוד להסגרה.
"הרבה ארגונים שילמו מס שפתיים עבור המטרה שלי, אבל לא באמת היו מוכנים לעשות הרבה מעבר לזה", אומרת ארליך ומציינת בין השאר את הפדרציה הציונית של אוסטרליה (לפני תקופתו של ליבלר).
בשלב מסוים, ארליך התבקשה לדבר באירוע שארגנה קבוצה פרו-ישראלית שהיא מעדיפה לא לנקוב בשמה, ומארגניו הזכירו לה לקראתו להדגיש בפני הקהל שהיא אינה מעבירה ביקורת על ישראל, למרות העיכובים החוזרים במקרה של לייפר. "הרגשתי כאילו, במובן מסוים, הם השתמשו בי כדי לגייס כסף", היא אומרת.
ארליך מתארת "הססנות כללית" מצד קבוצות שונות – שלא רצו להיתפס כמי שמותחות ביקורת פומבית על ישראל – להתייחס בכנות לנושא ולתפקידה בו.
לדבריה, "הייתי מאוד תמימה כשהתחלתי בקמפיין, ולא הצלחתי להבין למה אני נתקלת בהתנגדות כה רבה. כמי שגדלה בקהילת עדת ישראל, שהיא אנטי-ציונית, לא היה לי מושג עד כמה הקהילה היהודית הכללית נמצאת במקום אחר לגמרי".
"הייתי מאוד תמימה כשהתחלתי בקמפיין, ולא הבנתי למה אני נתקלת בהתנגדות רבה. כמי שגדלה בקהילת עדת ישראל האנטי-ציונית, לא היה לי מושג עד כמה הקהילה היהודית הכללית נמצאת במקום אחר לגמרי"
ארליך מספרת כי היו שיעצו לה לאחד כוחות עם תנועת ה-BDS, מפני שפעיליה יוכלו להעצים את המסר שלה בנוגע לחוסר הצדק בישראל. "אבל הקמפיין לא היה על זה", מסבירה ארליך, שדחתה את ההצעה. "המאבק בהתעללות מינית הוא נושא בפני עצמו, ולא היינו צריכות פלטפורמה אחרת כדי לתלות אותו עליה".
ארליך מספרת שהיא נפגשה עם הפוליטיקאי האוסטרלי לשעבר טד בייליו, שהמליץ לה לפעול ברמה הלאומית ולהשאיר בינתיים את הקהילה היהודית בצד.
"כמו שהוא חזה, בסופו של דבר הגיעה גם תמיכה מהקהילה היהודית", היא אומרת, ומזכירה פגישה שנערכה בסוף 2017 בין חבר הקהילה מארק ליבלר (אביו של ג'רמי) לבין שרת המשפטים דאז איילת שקד.
באותה פגישה ליבלר הדגיש את החשיבות שבהחזרת לייפר לאוסטרליה, דבר שלדברי ארליך "נתן אישור לאחרים בקהילה להשמיע את אותה הדרישה".
ארליך עצמה מודה שלא הייתה מסוגלת לעשות את ההפרדה הזאת בין פרשת לייפר לבין המדינה שבה היא מתגלגלת כעת. "אחותי קבורה בישראל, אז זו הסיבה היחידה בשבילי לחזור לשם אחרי כל זה", היא אומרת. "המקום הזה מכיל כרגע יותר מדי דרמה בשבילי, ואני לא יכולה לדמיין שארצה לחזור לשם אי פעם".
"אחותי קבורה בישראל, אז זו הסיבה היחידה בשבילי לחזור לשם אחרי כל זה", אומרת דסי ארליך. "המקום הזה מכיל כרגע יותר מדי דרמה בשבילי, ואני לא יכולה לדמיין שארצה לחזור לשם אי פעם"
מקריסת הגשר לאסיר X
קל להסתכל על פרשת לייפר כמקרה בודד, אבל בשיחה עם זמן ישראל, בכירים בקהילה היהודית של אוסטרליה מיהרו לציין כי יחסיה של הקהילה עם ישראל כבר ידעו בעבר משברים אחרים, שרבים האמינו שטמון בהם לא פחות נזק.
הנשיא הקודם של הפדרציה הציונית של אוסטרליה, רון וייזר, טוען כי "שום דבר לא השפיע על היחסים בין הקהילה היהודית האוסטרלית לבין ישראל בצורה שלילית ועמוקה יותר" מאשר אסון קריסת גשר המכבייה שהתרחש ב-1997.
ארבעה ספורטאים אוסטרלים נהרגו וכ-70 אחרים נפצעו כשהגשר הארעי שנבנה מעל נהר הירקון קרס בשעה שהם עשו את דרכם לעבר אצטדיון רמת גן במהלך טקס הפתיחה של האולימפיאדה היהודית.
החקירה שנערכה לאחר מכן העלתה כי מארגני המכביה עשו קיצורי דרך רשלניים בהקמת הגשר, והובילה להרשעת חמישה אנשים. נשיא המכביה והיו"ר שלה נאלצו להתפטר, ובית המשפט המחוזי בחיפה הורה לחברת הביטוח של האירוע, יחד עם ממשלת ישראל, לשלם פיצויים של 20 מיליון דולר ליותר מ-50 קרבנות.
הנזק שנגרם ליחסים הורגש בשבע השנים הבאות. "מגייסי תרומות לישראל הרגישו את ההשפעה של זה", אומר וייזר. "אנשים ששלחו בעבר את הילדים שלהם לתכניות בארץ בזמן מלחמות שקלו שוב אם לשלוח אותם או נמנעו מכך".
"מגייסי תרומות לישראל הרגישו את ההשפעה של אסון גשר המכביה", אומר וייזר. "אנשים ששלחו בעבר את הילדים שלהם לתכניות בארץ בזמן מלחמות שקלו שוב אם לשלוח אותם או נמנעו מכך"
באותן שנים אוסטרליה החרימה את משחקי המכביה. הצעד הזה, אומר וייזר, הוא "משהו שלא ראינו במקרה של לייפר". לדבריו, "פרשת לייפר היא איומה, אבל צריך לזכור שקריסת הגשר הסתיימה במוות, וזה פשוט לא בר השוואה. כל מי שהוא מעל גיל 45 או 50 יגיד לך את אותו הדבר".
וייזר הוסיף שאי אפשר להאשים את ישראל לבדה בכל הכשלים במקרה של לייפר, היות שבית הספר עדת ישראל, שהעסיק אותה, הוא זה שהזמין את כרטיס הטיסה שבאמצעותה היא נמלטה מהמדינה מלכתחילה.
אבל אחרים סבורים שלקריסת הגשר לא הייתה השפעה עמוקה באותה מידה על היחסים. "הקהילה הייתה בוגרת מספיק כדי להבין שבקריסת הגשר לא הממשלה הייתה אחראית על המשחקים", אומר אחד מיורשיו של וייזר בפדרציה הציונית של אוסטרליה, פיליפ צ'סטר.
גם העידן שבו קרה האסון השפיע על אופי התגובה. "זה קרה לפני עידן המדיה החברתית. אז קיבלנו את החדשות שלנו בענייני יהדות פעם בשבוע בימי חמישי, לא כמו עכשיו, כשהכול מיידי", אומר ליבלר.
טרגדיה נוספת שהעמידה במבחן את יחסי הקהילה עם ישראל הייתה פרשת האסיר X, שבה התגלה כי ישראל החזיקה במאסר, בזהות בדויה, את בן זיגייר הישראלי-אוסטרלי, שהתאבד בכלא ב-2010.
זיגייר היה לכאורה סוכן מוסד שהדליף בהיסח הדעת שמות של סוכנים אחרים במזרח התיכון, והביא בכך למעצרם, לכליאתם או למותם. בשל צו איסור הפרסום החמור על הפרשה, הוא נודע כ"אסיר X".
צ'סטר, ששימש נשיא הפדרציה הציונית של אוסטרליה באותה תקופה, אומר שהדבר גרם לסערה גדולה בקהילה שלו. עם זאת, היות שהפרטים שהגיעו מישראל היו כה דלים, "לא היה ברור במי צריך לתלות את האשם. האם בשירות בתי הסוהר? האם בשב"כ? האם במוסד? לא ממש ידענו".
וקס טוען שבשונה מפרשת לייפר, פרשת האזרח X נתפסה כעניין ביטחוני. לכן, רבים בקהילה היהודית באוסטרליה היו נכונים יותר "לתת לישראל ליהנות מהספק" שהיא לא פעלה בצורה לא ראויה, הוא אומר.
להכניס את זה לפרספקטיבה
במקרה של לייפר, מנהיגי הקהילה היהודית בטוחים כי הם יוכלו להתמודד עם הנזק שנגרם ליחסים עם ישראל, חמור ככל שיהיה. אבל זה, כמובן, תלוי בשימוע בבית המשפט העליון ב-29 ביולי ובהחלטת בית המשפט המחוזי בספטמבר.
"אני חושב שרבים בקהילה היהודית באוסטרליה מרגישים שישראל התייחסה וממשיכה להתייחס לתמיכה שלהם כמובנת מאליה, ועבורם זו הייתה חוויה פוקחת עיניים", אומר וקס.
מנהיגי הקהילה היהודית בטוחים כי הם יוכלו להתמודד עם הנזק שנגרם ליחסים עם ישראל, חמור ככל שיהיה. אבל זה, כמובן, תלוי בשימוע בבית המשפט העליון ב-29 ביולי ובהחלטת בית המשפט המחוזי בספטמבר
ליבלר ביטא השקפה אופטימית יותר, וטען כי המשברים מוכיחים כמה עמידים נהיו היחסים של הקהילה שלו עם ישראל. "אנשים התקשרו כדי לומר כמה הם כועסים על העניין", הוא אמר, "אבל בסופו של דבר הם עדיין כתבו את הצ'ק, כי ישראל ככלל היא דבר הרבה יותר גדול מעניין אחד".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם