שלטון באמצעות אלימות

מפגינה נגד הממשלה בלבנון, 27 באפריל 2020 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)
AP Photo/Hussein Malla
מפגינה נגד הממשלה בלבנון, 27 באפריל 2020

כשנגמרים הטיעונים של שלטון לצעדיו, מתחילה אלימות שלטונית. כשאין ויכוח דמוקרטי, כאשר אין אלטרנטיבה שלטונית בפרלמנט, והדרישה הציבורית כלפי השלטון היא חדה וברורה: נכשלתם, פנו את מקומכם – הופכת האלימות לאלטרנטיבה היחידה של השלטון לשרידותו.

השלטון בישראל בנוי כיום על ניתוק מהמציאות ועל ניסיון לכפות את עצמו על הציבור באמצעות שקרים, ספינים, עיוות המציאות, חקיקה חסרת הסברים, מינוי אנשים חסרי כישורים לניהול חיי האזרחים רק בגלל נאמנותם לשלטון ובעיקר על אלימות.

השלטון בישראל בנוי כיום על ניתוק מהמציאות ועל ניסיון לכפות עצמו על הציבור בשקרים, ספינים, עיוות המציאות, חקיקה חסרת הסברים, מינוי חסרי כישורים לניהול חיי האזרחים רק בגלל נאמנותם לשלטון, ובעיקר על אלימות

האלימות היא לא רק פיזית. היא מתבטאת בחקיקה אלימה, בהחלטות אלימות לגבי סדר היום ואורח החיים, בסגירת עסקים שרירותית ללא נתונים מקצועיים, בדיבור אלים ומסית, ובאיומים יומיומיים באמצעות מוסדות השלטון שתחת אחריותו של השלטון – משטרה, שב"כ, מל"ל, וחברי כנסת ושרים צייתנים וחסרי עמוד שדרה.

מעל כולם ניצבים השניים שהתמודדו על ראשות הממשלה והגיעו להסכם מושחת ביניהם על חלוקת השלטון. אמש חוסלה חולית מחבלים בגבול רמת הגולן. היום גנץ ונתניהו שקטים. אבל שימו לב מה קרה רק לפני כמה ימים כאשר חולית חיזבאללה התקרבה מלבנון להר דוב.

שניהם התייצבו יחד לאירוע ביזארי שעות אחרי ניסיון החדירה של החוליה. ראשי הממשלה החלופיים כינסו מסיבת עיתונאים. "דרמטית" כינו אותה דובריהם. האירוע הזניח הזה שצה"ל עצמו סיים אותו ללא נפגעים בשני הצדדים, אלא רק באמצעות הנסת החוליה חזרה לשטח לבנון, זכה לנאומים מאיימים נגד איראן וחיזבאללה. מצד נתניהו, הרבה "אל תנסו אותנו" ושחץ שרירני מצד גנץ.

הדבר הבולט ביותר באירוע הזה, המצולם והמשודר חי, היה הניתוק המוחלט מהמציאות שהפגינו שני האנשים האחראים על חיינו. ניתוק תודעתי, ניתוק פוליטי, אזורי, ניתוק מהעולם של רוב הישראלים בימים אלה וניתוק מאחריותם למדינה שלמה.

חיזבאללה לא ניסה לשלוח חוליות מחבלים לגבול ישראל מאז חטיפת החיילים רגב וגולדווסר בגבול הצפון ב 2006. אירוע שהוביל למלחמת לבנון השנייה ולזעם אדיר בלבנון על ההרס שחיזבאללה גרם בפעולה הזו לתושבי לבנון כולם, כתוצאה מהתגובה הישראלית. לפתע נשלחת חוליה מול מוצב חמוש ומוגן באור יום. אין לזה הרי שום היגיון מבצעי או מדיני. חיזבאללה יודע להפעיל מטענים מתוחכמים, לירות טילי קורנט חודרי שיריון, מרגמות, קטיושות וטילים ארוכי טווח. הוא לא זקוק לחוליה רגלית שתתקרב למוצב באור יום, כדי לגבות חיי אדם מישראל.

רה"מ החלופיים כינסו מסיבת עיתונאים. "דרמטית" כינו אותה דובריהם. האירוע הזניח, שצה"ל עצמו סיים ללא נפגעים בשני הצדדים, אלא בהנסת החוליה חזרה לשטח לבנון, זכה לנאומים מאיימים נגד איראן וחיזבאללה

אבל גנץ ונתניהו משחקים את משחק המציאות המדומה שלהם. באמצע משבר כלכלי בריאותי נורא, שהם אישית אחראים לו, הם מצאו שביל בריחה חד יומי כדי להפריח איומים על לבנון, על חיזבאללה ועל איראן.

איראן סובלת ממשבר הקורונה עוד יותר מלבנון וישראל. הדבר האחרון שמנהיגיה יעסקו בו בימים אלה הוא משלוח חוליה רגלית למוצב בישראל בגלל מותו של פעיל חיזבאללה בודד.

במבט מעבר לגבול, יודעים כל אנשי המודיעין הישראלי וכל העיתונאים המסקרים את לבנון ברחבי העולם, שלבנון נמצאת במשבר כלכלי, בריאותי ופוליטי יותר חמור אף מזה של ישראל. פתיחת מלחמה כעת מצד נסראללה משולה להתאבדות בשידור חי.

בלבנון 35% אחוזי אבטלה. חוב חברת החשמל שלה הצטבר ליותר מ-50 מיליארד דולר. במקומות רבים בלבנון אין חשמל סדיר ואין דלק לגנרטורים או מזוט לתעשייה. השליטה במוצרים הללו נתונה בידי כנופיות או בידי ארגון חיזבאללה. הצעירים בלבנון מתוסכלים ובשכונת א-דחייה נערכות הפגנות נגד נסראללה למרות סכנת החיים שהארגון מציב מול המפגינים.

אבל גנץ ונתניהו מנותקים. הם יודעים היטב שאין שום חשש שנסראללה במצב הזה יגרור את לבנון לעוד מלחמה, בגלל שפעיל שלו נהרג במקרה בסוריה. לא סתם נסראללה שלח חוליה קטנה וצה"ל גירש אותה במקלות. שני הצדדים לא רוצים ולא יכולים להיכנס לעימות כיום. אבל גנץ ונתניהו זקוקים למסיבת איומים.

גנץ ונתניהו יודעים שאין חשש שנסראללה יגרור את לבנון לעוד מלחמה, בגלל פעיל שנהרג בסוריה. לא סתם הוא שלח חוליה קטנה שצה"ל גירש במקלות. שני הצדדים לא רוצים עימות. אבל גנץ ונתניהו זקוקים למסיבת איומים

גם בישראל אבטלה גואה – 21% אחוזים, גם בישראל הפגנות נגד שחיתות וכאוס פוליטי מטורף. גם בישראל, גנץ ונתניהו, כמו נסראללה, משתמשים באיום ביטחוני מופרך כדי לברוח מתשובות שלטוניות למשבר.

שני מנותקים. ארבעה חודשים לקח להם להסכים על מינוי פרוייקטור להתמודדות עם מגפת הקורונה. בינתיים המשק הישראלי קורס, מיליון מובטלים מחשבים את קיצם לאחור, שירותי הבריאות על סף התמוטטות כאשר המגפה מכה בגל שני קיצוני בגלל מחדלי הטיפול בגל הראשון. שני האישים מתקוטטים כעת על תקציב חד או דו שנתי ושוב מנפנפים באיומי בחירות ברקע.

שני היריבים-שותפים ממשיכים לפמפם את הטוויטר והפייסבוק שלהם בהצדקות וניסיונות להציג מראית עין של שליטה במצב. אבל הטיעונים הזויים, חסרי אחריות. טענות על "אלימות מימין ומשמאל" בהפגנות נגד השחיתות, גם מצידו של בני גנץ. ספינים של איומים על "חיי וחיי בני משפחתי" מצד נתניהו. איומים שהתגלו מיד כפייק ניוז מיניסטריאלי.

גנץ ששיקר למליון ורבע בוחריו מכנה מפגין אחד ששבר חלון של בנק באחת ההפגנות – אנרכיסט, כשהוא מאמץ את הספין של נתניהו. הפרת אמון הבוחרים היא אנרכיה במלוא מובן המשמעות. שבירת חלון היא במקרה הגרוע – התפרעות אחת מיותרת של אדם אחד.

ובהיעדר טיעונים, נימוקים, הסברים הגיוניים וחיבור לאיומים האמיתיים על חייהם של הישראלים, ההפגנות ברחוב רק מתעצמות. כל מפגין בדם ליבו כותב שלט. מנסה להסביר לשני הבנימינים את המציאות. גם המפגינים בלבנון, כמו בתמונת מראה, שואלים את נסראללה "הוי אדון ההתנגדות, האם בביתך יש חשמל?".

גנץ ששיקר למליון ורבע בוחריו מכנה מפגין אחד ששבר חלון של בנק באחת ההפגנות – אנרכיסט, כשהוא מאמץ את הספין של נתניהו. הפרת אמון הבוחרים היא אנרכיה במלוא מובן המילה

בלבנון מופעלים פעילי חיזבאללה חמושים נגד המפגינים ומפזרים אותם בכוח בשכונת א-דחייה, בישראל מופעלת משטרת ישראל בכוח מופרז נגד המפגינים, ולצורך הפחדה מופעלים פעילי לה פמיליה באלימות נגד המחאה בניסיון להשתיק אותה.

בני גנץ שותף פוליטי לחיסול האלטרנטיבה השלטונית בישראל, הוא כיום שותף מעשי יומיומי למעשים אנטי דמוקרטיים אלימים נגד המפגינים, נגד הזכות הדמוקרטית למחאה ונגד האפשרות שתקום בישראל אלטרנטיבה לשלטון הרקוב המושחת הכושל של נתניהו ושותפיו מימין ועד כחול לבן.

בהיעדר תשובות למציאות הנתונה תחת אחריותם כשלטון, מעדיפים השניים לנסות להחזיק בשלטון באמצעים אלימים. בדיבורים ובמעשים. נתניהו בפועל וגנץ בגמגום ושתיקה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 945 מילים
סגירה