מלזיה נתפסת לעתים קרובות כאחת המדינות הכי אנטישמיות בעולם. עד לאחרונה, ראש הממשלה שלה תיאר את עצמו כאנטישמי גאה. סקר של הליגה נגד השמצה (ADL) מצא שבמדינה קיימים שיעורי האנטישמיות הגבוהים ביותר באזור, אם לא בעולם. אבל חוקרת שניתחה את עמדות הציבור המלזי כלפי יהודים ומדינת ישראל, ופרסמה ספר על הנושא, מזהה רוחות מעודדות של שינוי.
"אין לבלבל בין קולות רועשים לקולות חשובים. אנטישמיות היא חלק מתגובת הנגד להתפרקות הסדר החברתי. זו תופעה מכוערת וקולנית, אך היא תגובה לשינויים חברתיים רחבים יותר – וחיוביים", אומרת מארי איינסלי, מאוניברסיטת נוטינגהם בנינגבו, סין. "ייתכן שהדעות האלו מתחזקות בקרב מי שחושב כך, אבל אני לא מאמינה שהן מתגברות בציבור הכללי. אני חושבת שההפך הוא הנכון".
סקר ADL מצא כי 61% מתושבי המדינה הדרום-אסייתית, שדתה הרשמית היא אסלאם וכ-40% מתושביה בני דתות אחרות, אוחזים בדעות אנטישמיות, הרבה יותר מאשר בסינגפור (16%), תאילנד (13%), ואפילו אינדונזיה המוסלמית (48%).
מאהאטיר מוחמד, שהיה ראש הממשלה של מלזיה עד מרץ האחרון – הוא עדיין חבר פרלמנט ומתכנן לחזור לתפקיד בכיר בקרוב – אמר בעבר שהוא שמח להיקרא אנטישמי. "איך אני יכול להיות משהו אחר, כשיהודים מדברים כל כך הרבה על הזוועות שסבלו בשואה ומפגינים את אותה אכזריות נאצית, אותה קשיחות לב, לא רק כלפי האויבים שלהם אלא גם נגד בני בריתם, כשאלה מנסים לעצור את ההרג חסר ההיגיון של אויביהם הפלסטינים?", הצהיר ב-2012.
בשנה שעברה נשען על חופש הדיבור כדי להגן על הצהרות העבר האנטישמיות שלו, בין היתר טענות בנוגע לאפם הגדול של היהודים, ההבנה "המובנית" שלהם בנוגע לכסף והאופן שבו הם "שולטים בעולם באמצעות נציגיהם".
"למה אני לא יכול להגיד משהו נגד יהודים, כשהרבה אנשים אומרים דברים מגעילים עלי, על מלזיה?", שאל קבוצת סטודנטים באוניברסיטת קולומביה.
למה מדינה שנמצאת במרחק של כ-7,000 קילומטר מישראל מגלה אובססיה כזו לעם היהודי ולמדינתו? "היהודים וישראל מייצגים את תמצית החוסן והגמישות שטבועים במודרניזם, בחילוניות, בחירות האישית ובבינלאומיות, כל מה שמנוגד למערכת הפוליטית שתלויה בלאומנות דתית, טוטליטרית, כדי לשמור על מקומה בשלטון", אומרת לי איינסלי, שמתמחה בתקשורת ובתרבות דרום-אסייתית.
לספרה החדש, "אנטישמיות במלזיה של זמננו: לאומנות מלזית, פילושמיות וביטויים פרו-ישראלים", היא ראיינה 30 מלזים שמתנגדים לדעות הגזעניות ששולטות בארצם. הגילויים שלה מייאשים ומבטיחים בעת ובעונה אחת.
בישראל הרשמית מזהים מגמה דומה. "מהקשרים שלנו עם אזרחים מלזים, ברור לנו שרבים מהם תומכים בישראל וחשים דחייה ומבוכה מהאנטישמיות שם", אומר מיכאל רונן, ראש הנציגות של משרד החוץ בדרום מזרח אסיה. ירושלים, הוא מוסיף, פונה באופן אקטיבי למלזים. "חלקם ביקרו פה וראו את המציאות הפוליטית במו עיניהם. הם ראו שמה שנאמר להם עלינו פשוט לא נכון".
על פי הדיווחים, תיירים עם חותמות ישראליות בדרכון לא מורשים להיכנס למדינה, ומאהאטיר מוחמד ממשיך להשתמש ביהודים כשעיר לעזאזל לכל הקשיים הפוליטיים והכלכליים במדינה.
כוח אלקטורלי משמעותי?
עבור איינסלי, הדור הצעיר של מלזים משכילים דוחה את שנאת היהודים של מדינתם, ומהווה "כוח אלקטורלי משמעותי". לדבריה, "ישראל והיהודים מייצגים את ההפך של הלאומנות הדתית שאותה הם מבקשים לדחות, וזה בא לידי ביטוי באמצעות עניין תאולוגי ביהדות וסקרנות רבה בנוגע למדינת הלאום ישראל".
אחד המשתתפים במחקר, שביצועו נתמך על ידי מרכז וידאל ששון לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית, עשה מאמצים רבים כדי להיכנס לבית כנסת בביקור בחו"ל. אחרים למדו על השואה ויצרו קשר עם ישראלים באינטרנט.
"הם גם הצליחו להפריד בין החמלה שהם חשים כלפי הפלסטינים לבין עמדות אנטישמיות או אנטי-ישראליות, הם מבינים שאלו נושאים פוליטיים סבוכים שלא קשורים לאמונה דתית", אומרת איינסלי. "רבים מהם הביעו עניין באופן שבו ישראל עוסקת במערכת היחסים בין גזע, דת ולאומיות, ומזהים שבין המדינות יש הרבה מהמשותף. שתיהן מדינות צעירות עם היסטוריה ואוכלוסיה מורכבת".
מלזיה נתפסת על ידי רבים כמדינה האנטישמית בעולם. את מסכימה עם כך?
"בסופו של דבר, קשה מאוד למדוד דעות כאלה, למרות שהליגה נגד השמצה מנסה להיות מדויקת ככל האפשר. אנו יכולים לומר שאנטישמיות היא חלק משמעותי בשיח החברתי במלזיה, שיח שעבר תהליך של נורמליזציה במידה רבה.
"האנטישמיות היא גם חלק משמעותי בשיח הפוליטי, ומנהיגים משתמשים רבות בשפה פוליטית כחלק מההופעה שלהם בפני הציבור המקומי, כשהם מתייחסים לסוגיות בינלאומיות. ספרות אנטישמית זמינה בחנויות הספרים הרגילות בקואלה למפור, ואמונות כאלה הן חלק מהותי בקבוצות מלזיות למען זכויות פלסטינים.
"המשתתפים שאני מראיינת בספרי חשפו כמה דיווחים מזעזעים מיד ראשונה על אנטישמיות, שלפעמים היה קשה מאוד לשמוע. סטודנט אחד תיאר איך סטודנט פלסטיני שפגש נדהם מהמידע המוטעה שלו לגבי ישראל, ומעוצמת האנטישמיות במלזיה. מבחינתו, אלו היו הרבה יותר קיצוניים במלזיה מאשר בגדה המערבית".
"סטודנט מלזי אחד תיאר איך סטודנט פלסטיני שפגש נדהם מהמידע המוטעה שלו לגבי ישראל, ומעוצמת האנטישמיות במלזיה. מבחינתו, אלו היו הרבה יותר קיצוניים במלזיה מאשר בגדה המערבית"
מלזיה אינה מדינה ערבית, היא רחוקה מהמזרח התיכון ורוב המלזים מעולם לא פגשו יהודים, כי לא נשארו שם כאלה. מה לדעתך עומד מאחורי השנאה הזו?
"בתור התחלה, זה לא קשור למצב הישראלי-פלסטיני, למרות שלרוב מתייחסים אליו כמניע. זה מוטמע בתרבות ובחברה המלזית, המורכבות והמפולגות מאוד.
"צריך להבין שהמדינה הזאת מפולגת בצורה עמוקה ומהותית – מבחינה דתית, גזעית, תרבותית, גאוגרפית, כלכלית ועוד ועוד – והיא משתנה במהירות. הפילוג בתוכה מעצים. הגופים הפוליטיים המוסלמים במלזיה, שנשענים על פילוג המדינה מבחינה גזעית ודתית, מאבדים מכוחם, אז הרטוריקה שלהם מתעצמת.
"אנו רואים תגובות נגד מיעוטים אתניים, דתות אחרות – אפילו גרסאות שונות של אסלאם, המערב, להט"בים, חילוניות ויהדות. כל אלו התגבשו למעין 'אחר' שעשוי מקשה אחת, ומולו – טוענות הרשויות – צריך האסלאם הלאומני להתגונן.
Earlier today, FM Dato' Seri @HishammuddinH2O and the Palestinian Ambassador to Malaysia, H.E. Walid Abu Ali launched the Unite for Palestine Campaign, as a symbol of ????????'s solidarity & commitment to the Palestinian cause & its people. pic.twitter.com/hP9qNt2m2P
— Wisma Putra (@MalaysiaMFA) July 27, 2020
את כותבת ש"עמדות אנטי-ישראליות ואנטישמיות הן חלק מהריסון החברתי שמקדמת המדינה המלזית", וטוענת שהיהודים משמשים שעיר לעזאזל. איך את יכולה להסביר שהגישה הוותיקה הזאת עדיין מתקיימת במלזיה של ימינו?
"אנטישמיות היא רק חלק קטן מהשיח הקיצוני הזה, אך מכיוון שמלזיה רחוקה כל כך מישראל, ואין יהודים שיציגו תמונת נגד לסטראוטיפים האלה, האנטישמיות יכולה לגדול ללא הפרעה באופן שצורות אחרות של גזענות לא מסוגלות. 'האחר' יכול להפוך לשטני ומעוות, מוזן על ידי דיווחים שקריים על האכזריות הישראלית, הצהרות שמוצאות מהקשרן, וגרסה פשטנית ושגויה של המצב במזרח התיכון.
"הוטרדתי במיוחד לגלות כיצד הגרסה החדשה הזו של אנטישמיות מתחברת לשיח אירופאי ומסורתי יותר כדי להעצים את עצמה. זו תופעה מסוכנת ומדאיגה, ולא ניתן להגיב לה רק באמצעות שיפור היחסים בין הישראלים לפלסטינים".
"הוטרדתי במיוחד לגלות כיצד הגרסה החדשה של אנטישמיות מתחברת לשיח אירופאי ומסורתי יותר כדי להעצים את עצמה. זו תופעה מסוכנת ומדאיגה, ולא ניתן להגיב לה רק בשיפור היחסים בין הישראלים לפלסטינים"
מה ניתן לעשות כדי להילחם בזה?
"לדעתי, הדרך הכי טובה היא לסייע לקולות האלטרנטיביים בחברה המלזית, ולאפשר להם להישמע. שינוי כזה, בחלקו, יגיע מבפנים, ורוב הסיכויים שהוא יגיע משכבת הביניים המתרחבת. האנשים האלה לא מחבבים את הממשלה ואת השליטה שלה בחופש הביטוי. יש להם מערכות יחסים עצמאיות עם הדת, הם לא רוצים שיקרבנו מיעוטים אתניים, לא-מוסלמים ולהט"בים, והם לומדים בכוחות עצמם כדי לדעת יותר על סוגיות פוליטיות בינלאומיות ועל אירועים היסטוריים.
"רבים מהצעירים האלה משתמשים באינטרנט וברשתות החברתיות, יוצרים קשר ולומדים על ישראל ופלסטין, על השואה, על האסלאם התאולוגי, על מיניות, על דמוקרטיה. הם מפקפקים בהורים שלהם, במורים, בדמויות דתיות ובפוליטיקאים.
"עבור אלו מאיתנו שנמצאים מחוץ למלזיה, המסר צריך להיות שאנחנו לא האויב. אנחנו מכבדים אותם ואת המדינה שלהם, אנחנו תומכים במאבקם לביטוי עצמי ואנחנו מוכנים להגיב כשהם יצרו איתנו קשר".
מאהאטיר מוחמד, ראש הממשלה לשעבר – ואולי גם העתידי – מעולם לא הסתיר את סלידתו מהיהודים, ואף אמר שהוא שמח להיות מתויג כאנטישמי. האם זוהי גרסה נבזית של הדעות המלזיות או שיש פה משהו עמוק יותר?
"יש פה הרבה יותר! דבר ראשון אנחנו צריכים לזכור שמאהאטיר הוא פוליטיקאי מבריק, אדם חריף מאוד ולומד מהר. העמדה הפוליטית שלו זזה קדימה ואחורה ללא הרף לאורך העשורים, מה שאיפשר לו להישאר בשלטון כל כך הרבה זמן.
"זה גם קצת פשטני לתייג אותו כאנטישימי. הוא אמנם מביע עמדות אנטישמיות, אבל גם מתייג עמים אחרים וגזעים אחרים במידה רבה – סינים, הודים, מערביים, אפילו את המלזים עצמם. חוקרים מניחים שניתן לכנות אותו דרוויניסט חברתי.
"בקדנציה הראשונה, בשנות ה-80, אחת האג'נדות החשובות ביותר שלו הייתה לסייע לקהילה המלזית. על אף שהם הקבוצה האתנית הגדולה, המלזים עניים להחריד וחסרי הזדמנויות, דבר שניתן לייחס לקולוניאליזם המערבי באזור.
"הוא יצר מדיניות ידידותית למלזים שנועדה לסייע לקהילה הזאת, ושם דגש רב על האסלאם כצורה של זהות שבאמצעותה ניתן ליצור אחדות חברתית ויציבות.
"כדי לעשות את זה בצורה מוצלחת, הוא הביע הזדהות עם מוסלמים ברחבי העולם שנתפסו כקרבן של לא-מוסלמים – הבנה פשטנית ושגויה כזאת של המצב בין ישראל לפלסטין – והוא השווה את מצבם לנישול של העם המלזי בתוך מדינתו על ידי מיעוטים אתניים עירוניים ועשירים יותר, כמו המיעוט הסיני.
"המדיניות שלו עבדה במידה מסוימת. החיים והאפשרויות השתפרו עבור הקהילה המלזית, אבל לא במהירות שלה שאף. בצורה דומה, היא גם גרמה להקצנה בפוליטיקה המלזית ולכך שהאסלאם המלזי הפך ללאומנות דתית.
"כשהשיח האנטישמי והאנטי-הישראלי הפך לחלק משמעותי בזהות המוסלמית הבינ"ל, הוא גם הפך לחלק מהותי ברטוריקה הלאומית של מאהאטיר. במלזיה, זה השתלב בשיח האנטי-סיני. הוא בנה קריירה מוצלחת והוביל למהפכה במדינה שלו ובעמו. במידה רבה לטובה. הוא לא יוותר על זה, ויגן על ההישגים שלו".
בשנה שעברה סירבה מלזיה לאפשר לשחיינים ישראלים להשתתף באליפות העולם בשחייה פראלימפית. אפילו אחרי שהמדינה איבדה את זכותה לארח את האירוע, אמר שר הספורט – בלי להתנצל – שקואלה למפור לא תתפשר "על בסיס האנושיות והחמלה למצוקה הפלסטינית". איך זה נתפס במלזיה?
"המשתתפים במחקר שלי, החברים שלי וקולגות, היו מאוד ביקורתיים ונבוכים בנוגע לעמדה הזאת. הם מבינים שהרטוריקה הזאת לא מתבסס על 'אנושיות' או 'חמלה', אלא בלתי הוגנת, ובפועל פגעה במלזיה.
"אבל התוצאה של שידור דעות כאלה עשויה להיות חמורה, ואכן, החמירה כשהממשלה איבדה את התמיכה בה, כשאנשים התחילו לפקפק בסוג הדיבור הזה. מהסיבה הזאת, אנשים פרטיים, ארגונים פוליטיים וגם התקשורת נזהרים מאוד מלבקר עמדות אנטי-ישראליות. קיימת ביקורת, אבל היא מוצנעת".
המחצית השנייה של ספרך מוקדשת למלזים שמחזיקים בדעות חיוביות כלפי ישראל. את כותבת שעבור חלק מהמלזים, היהדות והמדינה היהודית "מייצגות אלטרנטיבה, מודל מיתי כמעט של חירות חברתית". ספרי לי על האנשים האלה.
"היה מסוכן למדוד בצורה כמותנית את הקבוצה הזאת, בתוך אוכלוסיה שידועה ברדיפת אזרחים עם חיבה לישראל. נסמכתי על עדויות איכותניות וראיות שאספתי אונליין כדי לאמוד את גודל הקבוצה. הצמיחה בתנועות הליברליות, ההפגנות וחוסר הנכונות בחלקים של התקשורת לעסוק בשיח האנטישמי, האנטי-ישראלי, מרמזים כי לאנשים האלו יש חשיבות. האנשים האלה הם חלק מקבוצה דמוגרפית של אנשים צעירים ברובם, משכילים, בעלי מודעות גלובלית, בני המעמד הבינוני, שמאמינים בחברה חילונית ומעוניינים בייצוג דמוקרטי.
"רבים מהם מגיעים ממיעוטים אתניים ומרגישים מודרים על ידי הלאומנות הדתית, שמבנה את מלזיה כמוסלמית וכמיועדת למלזים בלבד. הם דוחים את העמדות האנטישמיות והאנטי-ישראליות, כשם שהם דוחים את הלאומנות הדתית שמדירה אותם. אחוז נכבד מהקבוצה הם מוסלמים מלזים, שזועמים על האופן שבו המדינה שולטת בחירויותיהם האישיות. מבחינתם, השליטה הרודנית בנוגע לדת מעליבה, והם מתרעמים על כך שמישהו אומר להם מה לעשות או לחשוב, במיוחד כשהמישהו הזה הוא לרוב פוליטיקאים מושחתים וצבועים.
"הדור החדש הזה של מלזים משכילים, שנעים בעולם בחופשיות, הוא כוח אלקטורלי משמעותי, והוא הסיבה לכך שההנהגה מאבדת את הרוב הפוליטי. מבחינתם, ישראל והיהודים מייצגים את ההפך של הלאומנות הדתית שאותה הם מבקשים לדחות, וזה בא לידי ביטוי בעניין ביהדות וסקרנות בנוגע לישראל.
"הדור החדש הזה של מלזים משכילים, שנעים בעולם בחופשיות, הוא כוח אלקטורלי משמעותי, והוא הסיבה לכך שההנהגה מאבדת את הרוב הפוליטי. מבחינתם, ישראל והיהודים מייצגים את ההפך של הלאומנות הדתית"
"הם גם הצליחו להפריד בין החמלה שהם חשים כלפי העמדה הפלסטינית לבין עמדות אנטישמיות או אנטי-ישראליות, הם מבינים שאלו נושאים פוליטיים סבוכים שלא קשורים לאמונה הדתית שלהם. הם ציינו שלעולם לא יהיו מעורבים בקמפיין פלסטיני במלזיה (שמבחינתם הוא עניין מפלג, גזעני ופוגע במלזיה).
"כולם הכירו בצביעות סביב השיח הזה, והביעו תחושת גועל מאלו שמקדמים את המטרה הפלסטינית ובמקביל מעודדים גזענות נגד פליטים, כמו הרוהינגיה".
לפי רשות האוכלוסין וההגירה בישראל, כמעט 14,000 מלזים ביקרו פה בשנת 2018 – 4,000 יותר ביחס לשנה קודם. את חושבת שהמספר ימשיך לעלות?
"כן. זה חלק מהנטייה הגוברת לנסיעות במדינות עם כלכלות מתפתחות ומעמד בינוני שגדל. תיירים מדרום מזרח אסיה מהווים נוכחות משמעותית מסביב לעולם. יותר ויותר מלזים מנצלים את האפשרות לטוס לישראל, בין אם כעלייה נוצרית לרגל או פשוט כי ישראל מקבלת את פניהם בברכה, כתיירים.
"הם לא מבינים למה אסור להם לבקר במדינה שהיא חלק חשוב כל כך מההיסטוריה העולמית, מהדתות העולמיות, ומחפשים ללמוד על המדינה שעל בני ובנות עמה הם שמעו כל כך הרבה, אבל היו במעט מאוד קשר ישיר איתם".
אחד המלזים שראיינת אמר שהמדינה שלו לא באמת מחרימה את המדינה היהודית. "למלזיה יש קשרים עם ישראל. זה פשוט שהם לא ממש פתוחים. בגלל שאני כן רואה מוצרים מישראל שמגיעים לכאן", הוא אומר.
"המשתתף במחקר שלי צודק, יש הרבה מאוד סחר ושיתוף פעולה בין שתי המדינות האלה, אבל אלה מתנהלים בחשאי ובאופן לא ישיר. סחר מהסוג הזה יגדל כשמלזיה תשתלב יותר בכלכלה העולמית, ומעמד הביניים החדש שלה יפסיק להתייחס לאנטישמיות כחלק לגיטימי מהשיח הציבורי.
"שאר אסיה נשענת יותר ויותר על השקעה בטכנולוגיה ישראלית, ומלזיה לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור. מדינות כמו סין, תאילנד ודרום קוריאה מעבות את הקשרים שלהן עם ישראל ורואות את היתרונות בחיזוק הקשרים עם ישראל, אז הפוליטיקאים המלזים ייאלצו לשנות את האופן שבו הם מתבטאים, אם הם רוצים להישאר רלוונטיים מבחינה עולמית".
מה את צופה לעתיד היחסים בין המדינות?
"בסופו של דבר, יהיו יחסים דיפלומטיים נורמליים יותר, ויחסים כלכליים בין שתי המדינות, אבל זה כנראה ייקח זמן מה. על אף שהגברת היציבות של המצב הישראלי-פלסטיני הובילה ליחסים טובים יותר גם במקומות אחרים, השיח הפוליטי במלזיה בנוי על אנטישמיות ואנטי-ישראליות במידה רבה.
"השינוי יגיע כנראה מהיתרונות שיראו בחיזוק היחסים עם ישראל, כפי שקורה במדינות אסייתיות אחרות, כמו גם אתגור השיח הלאומני הדתי בתוך מלזיה עצמה (שבו מוטמעות, בעצם, האמונות האנטישמיות והאנטי-ישראליות). ההתפתחויות בזירה העולמית מעידות על כך ששינוי כזה קרב ובה, אבל כפי שההיסטוריה מעידה, אנחנו צריכים להיזהר שלא יקרה ההפך".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני אוסיף מהחויה שלי- כשהייתי בדרום קוריאה, בלי להתכוון התארחתי בגסטהאוס מלזי, שהיה קרוב לבית חבד. בהתחלה מאוד חששתי לגילויי אנטישמיות, מהר מאוד גיליתי שהצעירים שניהלו והתארחו במקום היו מאוד מסוקרנים לשמוע על ישראל , וציינו כמה הם שונאים את המדיניות של המדינה שלהם