בלבנון מחפשים אשמים, ובקהיר מעירים את המתים

אם לבנון תמשיך לשקוע בבוץ, מדינות רבות נוספות יידרדרו בעקבותיה ● העיראקים סובלים פעמיים: מגל חום חסר תקדים, ומהמיליציות הנאמנות לאיראן ● בולדוזרים עולים על עיר המתים העתיקה והמיתולוגית בקהיר ● לאיראן יש גיבור-על חדש, אבל לא כולם בטהרן מפרגנים ● היזידים מציינים 6 שנים לטבח בני עמם ● והעולם נזכר במלחמת המפרץ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

08/08/2020 05:01
תושבת "עיר המתים" של קהיר, ארכיון, 2015 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

1

בין צ'רנוביל לאפוקליפסה

בימים אלה לבנון חווה את האפוקליפסה שלה, רגע גורלי שייחרט בזיכרונם של הלבנונים לעד. המדינה מוכת המלחמות והפיגועים טרם ידעה אסונות כאלה.

מי אשם בפיצוצים המחרידים, שגבו קרבנות רבים, הביאו לפציעת אלפים והותירו מאות אלפים חסרי בית? מבחינת לבנונים רבים, האשמה מוטלת על כתפי כל מי שהיו בשלטון בעשור האחרון, הפוליטיקאים מכל המפלגות שהתקוטטו ורבו ביניהם, במקום למצוא מזור למצוקות הרבות של לבנון, לקדם ולפתח את המדינה.

ההרס בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות בלבנון, אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Thibault Camus, Pool)

ההרס בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות בלבנון, אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Thibault Camus, Pool)

רק לפני כשנה יצאו מאות אלפי לבנונים להפגנות נגד אותן אליטות שולטות, שרק העמיקו את הפילוג ואת השנאה. הם היו חרדים מהיעדר המשילות, האדישות, הכאוס והאנרכיה שהחלו להשתלט על ארצם. הם דרשו שינוי, ותבעו את התפטרות ראש הממשלה סעד אל-חרירי. חרירי התפטר, חסן דיאב החליפו, אך לבנון המשיכה לשקוע. חילופי הגברי לא הצליחו לפצות על הזנחה ארוכת שנים.

כיממה לאחר הפיצוצים בנמל ביירות – אזור שוקק חיים ויפה, שהיה טיפה יותר ריק מהרגיל השבוע בגלל שעות העבודה הארוכות יותר בקיץ והחשש מהקורונה -הלבנונים שוב החלו להפגין נגד אוזלת היד של הממשלה ושל הפוליטיקאים.

אך האם הקאדר של פוליטיקאים שנמצא כרגע בשלטון מסוגל בכלל לספק מענה למצוקה הקיימת? האם אותם האנשים שהביאו את לבנון למקום הנורא שבו היא נמצאת היום, יכולים גם להוציא אותה מהבוץ?

התשובה הלא מנחמת לשאלה הזאת היא ככל הנראה שלילית. האינטרסים של האליטות הסוניות, הדרוזיות, השיעיות והמארוניות לא השתנו, ומדינת לבנון המאוחדת לא נולדה מתוך ההפגנות הצבעוניות בשנה שעברה.

מחאה בלבנון, בעקבות הפיצוץ הקטלני בנמל ביירות, אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

מחאה בלבנון, בעקבות הפיצוץ הקטלני בנמל ביירות, אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

כדי שלבנון תוכל להשתקם, היא אמורה לנצח את השחיתות, את הפלגנות ואת חוסר האמון של הציבור בפוליטיקה – משימה לא קלה גם למדינות אחרות, יותר איתנות ומלוכדות. אם תיכשל תשקע למצולות, ותגרור איתה לשם את כל האזור.

ההרס בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות בלבנון, אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

ההרס בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות בלבנון, אוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

2

קאסם סולימאני כוכב עליון

מאז חיסולו של הגנרל קאסם סולימאני, המפקד האגדי של כוחות קודס האיראניים, בתחילת ינואר, טהרן משקיעה מאמצים רבים כדי להנציח את זכרו ואת פועלו. בהמשך לפסלים, לפוסטרים ואפילו מסכות הגנה מפני קורונה עם דיוקנו, השבוע הושק בטהרן מוזיאון מיוחד שכולו מוקדש לסולימאני.

מיצב לזכרו של סולימאני ברחובות בגדאד, עיראק, ארכיון, ינואר 2020 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)

מיצב לזכרו של סולימאני ברחובות בגדאד, עיראק, ארכיון, ינואר 2020 (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)

בטקס ההשקה השתתפו אישים בכירים ביותר, כגון הרמטכ"ל האיראני, גנרל מוחמד באגרי, המפקד של משמרות המהפכה, הגנרל חוסיין סלאמי, וכמובן מחליפו של קאסם סולימאני, גנרל אסמאעיל קאאני.

כפי שניתן לראות בתמונות שפורסמו בטוויטר וברשתות חברתיות אחרות, בין המיצגים במוזיאון יש גם ציוד צבאי ישראלי שנלכד על ידי חיזבאללה בלבנון, חפצים אישיים של סולימאני, ודגם של הרכב שבו היה בעת החיסול.

כלי תקשורת באיראן ציינו כי תזמון ההשקה אינו מקרי, וכי מדובר גם ביום הזיכרון ה-40 לתחילת מלחמת איראן-עיראק, וגם ביום הניצחון על ישראל במלחמת לבנון השנייה (כך גורס הנרטיב האיראני). גולשים איראניים רבים כתבו כי מדובר בבזבוז כספים של משלמי המסים, וכי עדיף שהמדינה הייתה משקיעה את הכספים הללו בסיוע לנזקקים שאיבדו את פרנסתם בתקופת הקורונה.

תפילה במסגד באיראן בעידן הקורונה, 30 ביולי 2020 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

תפילה במסגד באיראן בעידן הקורונה, 30 ביולי 2020 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

3

האסון בביירות מעורר דאגה בבגדאד

טמפרטורות גבוהות מהרגיל היממו את תושבי עיראק במהלך השבוע שחלף. גם בקיץ רגיל עיראק לוהטת מחום, ו-45 מעלות בצל זה עניין שבשגרה, ועדיין, לרבים בעיראק נדמה כי הגל הנוכחי היה עוצמתי ואכזרי יותר מקודמיו.

מזג אוויר קיצוני הוא לא הבעיה היחידה שממנה סובלת עיראק בימים אלה. לפני כמה ימים נורו טילים על נמל בגדאד, שרק חזר לפעילות אחרי השיתוק הממושך של הקורונה. כך המיליציות השיעיות רומזות לראש הממשלה מוסטפא אל-כאזמי כי הן אינן מפחדות מהאיומים שלו, וכי הן לא מתכוונות לחדול מפעילותן.

דווקא האסון בביירות גרם לכמה עיראקים לתהות לגבי מחסני הנשק של המיליציות הפרו-איראניות במדינה: האם כל מי שגר בסביבתם נמצא בסכנה?

בשנה האחרונה, עיראקים רבים מחו נגד פריסה של מחנות אימונים ומחסני נשק של ארגונים חמושים באזורים המאוכלסים בצפיפות בבגדאד, ובערים נוספות.

צעיר בגדאדי לוקח הפוגה מהמחאה החברתית נגד הממשלה, יולי 2020 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)

צעיר בגדאדי לוקח הפוגה מהמחאה החברתית נגד הממשלה, יולי 2020 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)

ובצפון עיראק, העדה היזידית מציינת השבוע את יום הזיכרון לג'נוסייד של העם היזידי. ב-3 באוגוסט 2014, כ-5000 יזידים נרצחו על ידי אנשי דאע"ש, בעוד שנשים הפכו לשפחות מין ונמכרו בשווקי העבדים בברקה ובמוסול.

רבים מהניצולים בטבח סינג'אר עדיין מתגוררים באוהלים, במחנות פליטים ועקורים, ממתינים לשווא לסיוע חומרי ונפשי שהם כל כך זקוקים לו.

4

חיים חדשים לעיר המתים

מה עדיף? לשמור ולשמר מבנים עתיקים, מסגדים, מאוזולאומים ובתי קברות כדי להנציח את העבר, או לסלול כבישים, לבנות בתים חדישים, ולפתח את התשתיות לרווחת מי שחי היום? התשובה המתבקשת היא גם וגם, אך במציאות לא תמיד יש דרך למצוא את שביל הזהב, ולקדם את הפיתוח בלי לפגוע בעבר.

כל מי שביקר אי-פעם בקהיר ודאי שמע על עיר המתים או סייר בה. מדובר בשני בתי קברות היסטוריים עצומי ממדים, הקרובים לחומות של קהיר העתיקה.

במשך מאות שנים נקברו שם אנשי דת מפורסמים, כגון אימאם א-שאפעי האהוב במיוחד, שליטים, נסיכים ונכבדים. הקברים, המסגדים והמאוזולאומים העתיקים יוצרים יחד את אחד מהנקרופוליסים האדירים והמעניינים בעולם.

במציאות אחרת וטובה יותר, המקום הזה היה הופך לגרסה המצרית של פר לשז הצרפתי – בית קברות היסטורי מטופח ויפה, שבו מבקרים כל שנה מאות אלפי תיירים, החפצים לראות את המצבות של גדולי האומה הקבורים שם.

עיר המתים של קהיר, ארכיון, 2014 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

עיר המתים של קהיר, ארכיון, 2014 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

אך במציאות המצרית, עיר המתים מפכה מזמן למקלטם של העניים ביותר, שאין להם קורת גג אחרת. משפחות רבות מתגוררות בתוך המבנים העתיקים, ושמות הדיירים החיים מתנוססים לעתים ליד השמות של בעלי המקום המתים.

עשרות שנים לא נגעו השלטונות במקום – לטוב ולרע – למעט עבודות שיקום נקודתיות במסגדים ובצריחים. עתה החליטו לבנות כבישים מהירים שיעברו ממש במרכזה. כמה קברים כבר גולחו על ידי הבולדוזרים, גשרים הוקמו במהירות, וחלק מהתושבים גילו כי יוכלו לצעוד לכביש המהיר אם רק יפתחו את דלת ביתם.

אמנות רחוב בעיר המתים של קהיר, ארכיון, 2017 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

אמנות רחוב בעיר המתים של קהיר, ארכיון, 2017 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

אין ספק שקהיר, העיר האדירה שבה שוכנים לפחות 16 מיליוני בני אדם, זקוקה למתיחת פנים, לתשתיות החדשות ולכבישים המהירים. אך היסטוריונים, ארכאולוגים ופעילי זכויות אדם חוששים מהפגיעה בבתי הקברות העתיקים.

השלטונות טוענים שינסו לצמצמם את הנזק, אך אין ספק שהאזור – המזכיר יותר מכל את העיר האגדית מסיפורי אלף לילה ולילה – הולך לעבור שינוי משמעותי.

5

השבוע בתולדות המזרח התיכון

ב-2 באוגוסט 1990, פלשו הכוחות העיראקיים לכווית השכנה. בעיראק לעולם לא הכירו באופן מעשי בריבונותה של כווית, והחשיבו אותה ל"מחוז ה-19 של עיראק".

לאחר מלחמת איראן-עיראק הארוכה (1980-1988), שגבתה מחיר כבד מבגדאד, החליט סדאם חוסיין שהפלישה לכווית וסיפוחה יסייעו לו לשקם את ארצו.

פליטים מכווית בירדן, ספטמבר 1990 (צילום: AP Photo/Jeff Widener)

פליטים מכווית בירדן, ספטמבר 1990 (צילום: AP Photo/Jeff Widener)

העולם עמד לימינם של הכווייתים במלחמה הזאת, ויצר קואליציה בינלאומית רחבה שבה השתתפו מדינות המערב לצד המדינות הערביות – 31 מדינות סה"כ.

כמיליון חיילים, כ-3,800 כלי טיס ו-55 כלי שיט השתתפו במבצע סופה במדבר, שנודע בארץ כמלחמת המפרץ (הראשונה). כווית שוחררה ב-28 בפברואר 1991.

חייל צרפתי בנמל סעודי במלחמת המפרץ הראשונה, ספטמבר 1990 (צילום: AP Photo/Tannen Maury)

חייל צרפתי בנמל סעודי במלחמת המפרץ הראשונה, ספטמבר 1990 (צילום: AP Photo/Tannen Maury)