טענתו המפורסמת של יונה אברושמי הייתה שאמנם ידו היא שזרקה את רימון היד הרצחני על מפגיני שלום עכשיו בלילה הנורא של 10 בפברואר 1983, אך המוח מאחורי היד הזו, לא היה שלו. הוא טען שמוחו נשטף בהסתה פוליטית. לכן רצח את אמיל גרינצוויג ז"ל.

ובכן, הגיע הזמן להבהיר: באותה תקופה אכן התחוללה הסתה חמורה נגד מפגיני שלום עכשיו בפרט ונגד השמאל הישראלי בכלל.

טענתו המפורסמת של יונה אברושמי הייתה שאמנם ידו היא שזרקה את רימון היד הרצחני על מפגיני שלום עכשיו בלילה ה-10 בפברואר 1983, אך המוח מאחורי היד הזו לא היה שלו. הוא טען שמוחו נשטף בהסתה פוליטית

זאת לאחר שהשמאל התקומם נגד מלחמת השולל שכפו בגין ז"ל ושרון ז"ל על אזרחי מדינת ישראל, תוך ששרון מסתיר גם מבגין את מטרותיו האמיתיות והסופיות: המלכת נשיא-בובה נוצרי על לבנון לצורך הפיכתה למדינת חסות של מדינת ישראל ויצירת סדר פוליטי חדש במזרח התיכון (הנשיא ג'ומייל שהוכתר לנשיא בחסות הצבא הישראלי ונרצח).

המחאה התמקדה בכך שניסיון ההתנקשות בחיי שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב ז"ל (הוא נפצע ושותק בשל ההתנקשות. נפטר לפני מספר שנים) מטעם פלג פלסטיני קיצוני וקטן בראשות אבו נידאל (אויבו המושבע של ערפאת) שימש תירוץ לפתיחת מלחמת השולל. הטענה כאילו מדובר ברצון לקטוע את המטרת הקטיושות על אזרחי צפון מדינת ישראל הייתה פשוט כוזבת: לאורך 11 החודשים שקדמו לפלישה הישראלית ללבנון, לא הומטרה רקטה אחת מלבנון על אזרחינו, מאחר שאש"פ כיבד את הפסקת האש שהשיג המתווך מארצות הברית, הדיפלומט פיליפ חביב בשנת 1981.

המוחים אפוא ביקשו להפגין באופן דמוקרטי נגד הקרבת מאות חיילי צה"ל על מזבח תוכנית מדינית כוזבת, מופרכת ומסוכנת וכן נגד מותם של אלפי פלסטינים ולבנונים (בסופה של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 2000 נמנו 1250 ישראלים הרוגים וכן 20 אלף לבנונים, פלסטינים וסורים הרוגים) בחסות כזב נורא.

ולאחר הטבח המחריד שביצעו הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים הפלסטינים (סברה, שתילה ובורג'-אל-בראג'נה) בעקבות רצח הנשיא ג'ומייל, תוך העלמת עין מצד צה"ל והתעלמות ראש אמ"ן יהושע שגיא, הרמטכ"ל רפאל איתן ושר הביטחון שרון מההתראות בדבר כוונת בני בריתנו לבצע טבח (כולל התראות ממוקדות מפי רב סרן עמוס גלעד מחטיבת המחקר של אמ"ן) – התמקדה המחאה משמאל גם באחריות הישראלית העקיפה לרצח ההמוני של 800 עד 1000 פעוטות, ילדים, נשים, גברים בלתי חמושים וזקנים פלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה.

המוחים ביקשו אפוא להפגין באופן דמוקרטי נגד הקרבת מאות חיילי צה"ל על מזבח תוכנית מדינית כוזבת, מופרכת ומסוכנת וכן נגד מותם של אלפי פלסטינים ולבנונים

בחזרה ליונה אברושמי: לאחר הפגנת 400 אלף ישראלים בכיכר מלכי ישראל בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות הטבח בסברה ושתילה, ולאחר הגשת מסקנות ועדת חקירה ממלכתית זו בראשות נשיא בית המשפט העליון המנוח כהן במסגרתן, הומלץ לממשלה להדיח את אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון ולא למנותו עוד לתפקיד זה לעולם – הפגינו אנשי שלום עכשיו בירושלים בקריאה לפטר את שרון וגם בדרישה מבגין ליטול אחריות על מלחמת השולל האיומה. היה זה בערב של יום 10 בפברואר 1983. תאריך שייזכר לדראון עולם.

ההסתה נגדם גברה. הם צעדו ממרכז העיר עד למתחם משרד ראש הממשלה בגבעת רם. לאורך הדרך ספגו מכות קשות, קללות, איומים ויריקות. המשטרה התקשתה לשמור עליהם. ובתום התהלוכה וההפגנה ליד משרד ראש הממשלה, התחולל הנורא מכל:

אברושמי השליך רימון יד משוחרר ניצרה ורצח את אמיל גרינצוויג ז"ל תוך שהוא פוצע מפגינים נוספים, בהם אברהם בורג ויובל שטייניץ.

אין ספק שהייתה הסתה שקדמה לרצח. אפילו בגין ז"ל כינה את המפגינים "בוגדים". ההסתה נפלה על קרקע פוריה. ופעמים רבות הסתה מפי בכירים וחזקים מולידה שכנוע בקרב אדם ממעמד סוציו אקונומי מוחלש.

אבל אחריותו של אברושמי למעשהו הנורא היא מוחלטת.

חשוב לחזור ולהדגיש: אברושמי אחראי למעשהו הן מוסרית והן משפטית. הוא היה בגיר שלא היה במצב פסיכוטי. אין ספק שהושפע מאחרים. אין ספק שמצוקה כלכלית ורגשית היא כר פורה לזעם. אך אחריותו מוחלטת. היד שזרקה את הרימון לא הייתה אוטומט. היא לא עשתה כן מפני שמוח של אדם אחר הורה לה לעשות זאת או כפה עליה לעשות זאת. אברושמי החליט לרצוח. בלב שלם. בהכרה צלולה. בכוונה להמית.

אין ספק שהייתה הסתה שקדמה לרצח. אפילו בגין ז"ל כינה את המפגינים "בוגדים". ההסתה נפלה על קרקע פוריה. ופעמים רבות הסתה מפי בכירים וחזקים מולידה שכנוע בקרב אדם ממעמד סוציו אקונומי מוחלש

לכן נידון למאסר עולם. לכן נקצב עונשו בידי נשיא המדינה בשנות ה-90, עזר ויצמן ז"ל, ל-27 שנים. לכן שוחרר רק בשנת 2010 מהעונש בו נשא מאז 1983. עליו לקחת אחריות על מעשהו המחריד. ואנו אכן סברנו שהוא נטל אחריות. מתברר שטעינו. טעות חמורה.

לקיחת אחריות חייבת לבוא לידי ביטוי גם בהכרה שביצע את הנורא מכל. וכן בהכרה מובהקת שכשם שאסור היה לו לקרוא למפגינים דאז "חיידקים" כפי שסיפר בחקירתו כחשוד במשטרת ישראל בשנת 1983, כך על אחת כמה וכמה היה עליו להימנע מכל הסתה לאחר שביצע את הנורא מכל.

והנה: עשור לאחר שחרורו מהכלא, 37 שנים לאחר שרצח אדם ופצע אחרים וגם 25 שנים לאחר רצח ראש הממשלה רבין לאחר הסתה חמורה נגדו, אנו צופים ברוצח אברושמי ונדהמים: הרוצח מסית לרצח נוסף.

דבריו בחדשות ערב שבת בחדשות 12 שלפיהם המפגינים נגד ראש הממשלה נתניהו הם מפיצי מחלות ועוכרי ישראל ובעיקר דבריו המחרידים שהוא עצמו לא יילך לבלפור, אך ישנם צעירים שיגיעו לשם והם יודעים מה צריך לעשות, הם בבחינת הסתה מזוויעה לרצח הבא.

והנה: עשור לאחר שחרורו מהכלא, 37 שנים לאחר שרצח אדם ופצע אחרים וגם 25 שנים לאחר רצח ראש הממשלה רבין לאחר הסתה חמורה נגדו, אנו צופים ברוצח אברושמי ונדהמים: הרוצח מסית לרצח נוסף

אכן, חופש הביטוי הוא זכות יסוד חוקתית במשטר דמוקרטי. הוא מונח בתשתית המשטר הדמוקרטי והשיח הדמוקרטי. חופש הביטוי הפוליטי מצוי בליבת חופש הביטוי. אך גם חופש הביטוי אינו מוחלט. כמו כל זכות יסוד חוקתית, גם הוא כפוף למגבלות. אין להעמיד לדין בגין כל התבטאות מקוממת חלילה. רחוק משם. הכי רחוק. אולם כאשר מדובר בפרסום שמסית לאלימות (כלומר: לרצח או לפגיעה גופנית חמורה) וכאשר ישנה אפשרות ממשית שהאיום יתממש בפועל, יש להעמיד את המסית לדין.

סעיף 144ד2(א) לחוק העונשין הוא סעיף זהיר מאד בניסוחו: רק כאשר תוכן הדברים טומן בחובו הסתה לאלימות ורק כאשר הנסיבות שבהן בוצע הפרסום, מניחות תשתית לאפשרות ממשית לביצוע מעשה אלימות חמור, יש להעמיד לדין.

העונש על הפרסום המסית יכול להגיע עד 5 שנות מאסר. פתיחה בחקירה בגין עבירה זו מותנית באישור היועץ המשפטי לממשלה בשל הצורך להגן על חופש הביטוי.

כשמדובר בדברים שבקעו מפי רוצח נתעב ומפורסם, כשמדובר בדברים שבקעו מפי שכבר ביצע את הנורא מכל, כשמדובר בדברים של מי שעלול להשפיע באופן שלילי על צעירים חמומי מוח, וכשמדובר בדברי זוועה על הפצת מחלות ועוכרי ישראל, וכל זאת במסגרת פריים טיים במהדורת החדשות הנצפית בישראל ועל רקע המתח הפוליטי העצום שמלבה ראש ממשלה משסה ומופקר, ברור שמדובר בפרסום מסית שנסיבותיו מניחות תשתית לאפשרות ממשית לביצוע הרצח הפוליטי הבא.

כשמדובר בדברים שבקעו מפי רוצח נתעב שכבר ביצע את הנורא מכל, שעלול להשפיע על צעירים חמומי מוח, בפריים טיים, ברור שמדובר בפרסום מסית שמניח תשתית אפשרית לביצוע הרצח הפוליטי הבא

לעתים אוזלות לי המילים. pic.twitter.com/g7wVDiQmcA

— דניאל חקלאי (@hacklai10) August 8, 2020

לכן פניתי מטעם העיתונאית, הסופרת והלקוחה שלי, אריאנה מלמד, בבקשה ליועץ המשפטי לממשלה, להורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד אברושמי בחשד להסתה לאלימות. זה בהול. זה קריטי. זה חיוני.

חייבים לעצור את הרצח הפוליטי הבא. הוא נמצא כבר באוויר

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.