מדינת הארזים משוועת לפיוס אך בדרך לעימות

מחאות אלימות במרכז ביירות נגד ממשלת לבנון בעקבות הפיצוץ הקטלני בנמל העיר. 8 באוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)
AP Photo/Hassan Ammar
מחאות אלימות במרכז ביירות נגד ממשלת לבנון בעקבות הפיצוץ הקטלני בנמל העיר. 8 באוגוסט 2020

עם השמע קולות הפיצוץ בביירות בשבוע שעבר, הדיווחים הראשונים שהגיעו עסקו בגורלו של ראש הממשלה לשעבר סעד חרירי. החשש הראשוני כי חרירי נפגע משקף היטב את הרקע והמצב בו שרויה החברה הלבנונית היום, שלמשפחת חרירי יש בו חלק ניכר.

חרירי וג'נבלאט רגעים לאחר הפיצוץ (צילום: Saad Hariri Twitter Account)
חרירי וג'נבלאט רגעים לאחר הפיצוץ (צילום: Saad Hariri Twitter Account)

מהר מאוד לאחר מכן, כשהתברר שלא חרירי היה היעד, החלו להופיע ההאשמות – הפוליטיקאים המושחתים, ישראל, חזבאללה – כל אחד בחר את האשם בהתאם לנרטיב המועדף עליו. אירועים כמו הפיצוץ המחריד הם רק שאלה של "מי עשה" ו"נגד מי", כשהאירוע עצמו כאילו צפוי היה שיקרה. ניתן לומר כי פיצוץ מיכל האמוניום ניטרט בנמל בירות הביא את לבנון לסופה מושלמת, ואולי בעצם היא כבר עמוק בתוכה.

מלחמת האזרחים הקרה

ארץ הארזים כבר רוותה מדם בניה הנלחמים אלו באלו, ומכירה היטב את המציאות בה זרים בוחשים בענייניה.

אירועים כמו הפיצוץ המחריד הם רק שאלה של "מי עשה" ו"נגד מי", כשהאירוע עצמו כאילו צפוי היה שיקרה. ניתן לומר כי הפיצוץ בנמל ביירות הביא את לבנון לסופה מושלמת, ואולי בעצם היא כבר עמוק בתוכה

שורשיו של המצב העגום מקורם בחלוקה העדתית הלבנונית המלווה את המדינה עוד טרום עצמאותה – בלבנון קווי השבר האתניים והזהותיים רבים מספור. ב-1943, ערב סיומו של המנדט הצרפתי, נקבעה האמנה הלאומית, הקובעת את יחסי הכוחות הפוליטיים במדינה בחלוקה אתנית נוקשה: נשיא המדינה יהיה נוצרי, ראש הממשלה מוסלמי סוני, יו"ר הפרלמנט מוסלמי שיעי ושר ההגנה דרוזי. לא זו בלבד, אלא שאף הצירים בפרלמנט הלבנוני נקבעים על פי חלוקה עדתית – ישנו מספר צירים קבוע לכל עדה, בחלוקה על פי מחוזות בחירה. הנוצרים, שהיו הרוב ובעלי הקשרים הטובים ביותר עם שלטון המנדט, קיבעו את מוסדות המדינה בהתאם לשאיפותיהם.

במדינה עם מציאות דמוגרפית משתנה ותחושת קיפוח מצדן של העדות הלא נוצריות, המאבק העדתי והויכוח סביב האמנה הלאומית וחלוקת הכח במדינה היו מהגורמים שהובילו לפרוץ מלחמת האזרחים ב-1975.

סיומה הרשמי של המלחמה ב-1990, עם ניסיון לחלוקה שוויונית יותר של הכח הפוליטי במדינה בין העדות השונות היה רחוק מלהיות פתרון ממשי למצב. קווי השבר חצו כעת את החברה הלבנונית בסוגיית הכיבוש הסורי והתמיכה במשטר אסד ובגב האיראני שלו, וגם בימים רגועים יותר היה ברור כי החברה הלבנונית שרויה במעין מלחמת אזרחים קרה.

לבנון חוותה טראומה נוספת ב-2005 עם רציחתו של ראש הממשלה רפיק חרירי, בידי גורמים המקושרים לסוריה וחזבאללה. באופן (אולי) מקרי, פסק הדין של ביה"ד הבינלאומי בהאג בחקירת הרצח אמור היה להתפרסם ימים ספורים לאחר הפיצוץ, וככל הנראה כבר התפרסם בשעה ששורות אלו ייקראו.

במדינה עם מציאות דמוגרפית משתנה ותחושת קיפוח מצד העדות הלא נוצריות, המאבק העדתי והויכוח סביב האמנה הלאומית וחלוקת הכח במדינה היו מהגורמים שהובילו לפרוץ מלחמת האזרחים ב-1975

רצח חרירי היה הטריגר לתנועת מחאה, אשר תבעה את סילוק הסורים מלבנון. תנועה זו התגבשה למחנה ה-14 במרץ, ולמולה התגבשה הקואליציה הפרו-סורית בהובלת חזבאללה – מחנה ה-8 במרץ. ניתן למצוא הקבלה בין החלוקה העדתית של מלחמת האזרחים ובין חלוקת המחנות הללו, אך לאורך השנים נראה כי העדתיות פינתה את מקומה למאבק אידאולוגי בשאלת מקומה של לבנון על המפה – בין טהראן וייצוא המהפכה שלה לבין הציר הסוני בהובלת סעודיה ובחסות ארה"ב.

אינפלציה, קורונה ופיצוץ – לבנון על סף תהום

ככלל, הלבנונים אוהבים לקרוא לתנועות פוליטיות על שם תאריכים. את תנועת המחאה הנוכחית הם מכנים תנועת ה-17 באוקטובר, זכר ליום פרוץ ההפגנות בסוף 2019.

הסערה הנוכחית פרצה במחאה על המיסים המשונים שביקשה הממשלה להטיל; לדוגמא: מס על שיחות קוליות בווטסאפ. המפגינים יצאו למחות כנגד השחיתות השלטונית הרחבה והמצב הכלכלי הקשה. למעשה מאז ועד עתה לא דרשו המפגינים רק את החלפת הממשלה – אלא אף את החלפת השיטה. דור הפוליטיקאים הנוכחי שהתעצב במלחמת האזרחים ולא הצליח לקדם את המדינה איבד כל לגיטימציה ציבורית, ובסוף אוקטובר התפטר ראש הממשלה סעד חרירי.

בקצרה, שתי הבעיות הכלכליות המרכזיות איתן מתמודדת לבנון הן גרעון תקציבי עצום לצד מחסור במט"ח בשל מדיניות של הצמדת שער הלירה הלבנונית לדולר. במדינה התלויה בייבוא, היה זה רק עניין של זמן עד שיתגבש שוק שחור לרכישת מט"ח ויווצרו פערים בין המחיר הרשמי של הדולר למחירו בפועל: נכון ל-5 באוגוסט השער הרשמי של הדולר היה 1505 לירות לבנונית, אך בשוק השחור מחירו הגיע ל8,300 לירות.

הסערה הנוכחית פרצה במחאה על המיסים המשונים שביקשה הממשלה להטיל, כמו מס על שיחות קוליות בווטסאפ. מחו נגד השחיתות השלטונית הרחבה והמצב הכלכלי הקשה, לא רק בדרישה להחלפת הממשלה, אלא גם להחלפת השיטה

הסנקציות החריפות שהטיל הממשל האמריקאי על איראן וגרורותיה וכן על חזבאללה, החמירו את מצב הכלכלה הלבנונית, בשל קשרים רחבים של גופים המקושרים לחזבאללה למשק הלבנוני, הן בעולם התעשייתי והן במערכת הבנקאית.

לאחרונה נכנס לתוקף "חוק קיסר" המטיל סנקציות מרחיבות על ראשי המשטר והצבא הסוריים אשר היו מעורבים בהפרת זכויות אדם בזמן מלחמת האזרחים. הסנקציות חלות גם על גופים שסחרו עם גורמים סורים אלו, ובהם גופים לבנונים, מה שמהווה מכה נוספת לכלכלה הלבנונית שהונחתה מהדוד סאם.

מצב הביש הכלכלי יצר מחסור במזון, ציוד חיוני ודלק, ויצר הפסקות חשמל מתמשכות. לצד כמות תופחת ועולה של מקרי קורונה, המצב במדינה מידרדר במהירות, והפיצוץ בנמל היה אולי נקודת השבירה.

הפיצוץ בביירות, צילום מסך מסקיי ניוז
הפיצוץ בביירות, צילום מסך מסקיי ניוז

אם אין פצצות תלחמו עם זרעים

שאלת המפתח בעיניים ישראליות היא כמובן היכן עומד חזבאללה בכל הסיפור הזה. ובכן, בראש ובראשונה חזבאללה יושב בממשלה עצמה, לאחר ההישג האלקטורלי המרשים בו זכה בבחירות 2018. מאז אותן בחירות, שתי הממשלות שהוקמו כללו נציגים של הארגון והשפעה רחבה שלו. את היתרון הזה נצראללה לא רוצה לאבד.

באחד מנאומיו לאחרונה קרא נצראללה לציבור הלבנוני לצאת ל"ג'האד חקלאי ותעשייתי" – כלומר לקדם ייצור עצמי ובכך לסייע כלכלית למדינה, להבטיח אספקה ולהימנע מהתלות בייבוא. יש לציין כי הייבוא מהווה 80% מתצרוכת המזון של הלבנונים. באופן לא מפתיע, נצראללה לא המציא את הרעיון: קריאתו דומה למדי למונח שטבע מנהיג איראן – "כלכלת התנגדות" (اقتصاد مقاومتی). גם כאן מדובר בקריאה לציבור האיראני ליצור משק אוטרקי במידת האפשר, ולהתנתק מהתלות במערב.

באחד מנאומיו לאחרונה קרא נצראללה לציבור הלבנוני לצאת ל"ג'האד חקלאי ותעשייתי" – לקדם ייצור עצמי ושיחרור מתלות בייבוא. קריאתו דומה למונח שטבע מנהיג איראן – "כלכלת התנגדות" (اقتصاد مقاومتی), קידום משק אוטרקי ושיחרור מהתלות במערב

הלעג בציבור הלבנוני לא איחר לבוא והתפשט בשלל צורות יצירתיות ברשתות החברתיות. הציניות באה לידי ביטוי גם לאחר הפיצוץ בנמל, באמירה ספק סרקסטית ספק מיואשת של צייצן לבנוני:

מהחקירות מסתמן כי האמוניום ניטרט הוא הג'האד החקלאי

כזכור, אמוניום ניטרט משמש גם כדשן.

חזבאללה מתקשה לספק תשובות ראויות לשאלות שהוא נשאל בימים אלו, וכדור השלג המתעצם כנגד ההנהגה מתגלגל גם לכיוונו. בעיני חלקים רחבים בציבור הארגון ונצראללה נתפסים כסוכנים זרים של האיראנים, אשר טובת העם הלבנוני לא עומדת לנגד עיניהם. האם זה מספיק כדי ליצור רעידת אדמה של ממש עבור הארגון? כנראה שעדיין לא.

ממשלה רודפת ממשלה

חסן דיאב הגיע למשרת ראש הממשלה בינואר האחרון בציפייה שממשלת הטכנוקרטים החלקית תזכה לתמיכה ציבורית גבוהה יותר ותסייע בתהליך חילוץ לבנון מהבוץ, לאחר המחאות הרחבות. אך הסיוע הבינלאומי המצופה נותר רחוק: קרן המטבע הבינלאומית התנתה כל סיוע בשורת רפורמות הכוללות גם ריסון מסוים של חזבאללה – כמו לדוגמה בפיקוח הדוק על מעברי הגבול עם סוריה, בהם חזבאללה מרבה להשתמש לצרכיו.

דיאב, שגילם רק לפני חודשים ספורים הבטחה לשינוי, הפך להיות מזוהה בקרב המפגינים עם השחיתות – בעוד הקבינט שלו, שמונה בהסכמת חזבאללה, נתפס כמייצג את האינטרסים הצרים של הארגון. חוסר המוצא מהמשבר הוחמר לאחר הפיצוץ, והתפטרות דיאב יחד עם כלל שרי הממשלה התרחשה במהירות. התקווה שתלו המפגינים בממשלת הטכנוקרטים נגוזה.

כעת מסתמנות שתי אופציות מרכזיות לממלא המקום. מי שמסתמן כאופציה המובילה הוא לא אחר מאשר סעד חרירי, זה שרק בינואר האחרון התפטר מראשות הממשלה לאור דרישות המפגינים. על אף היותו סוני ומקושר לסעודיה, הוא זוכה כעת לתמיכה של חלקים במחנה ה-8 במרץ בבחינת "הרע במיעוטו", וכן לתמיכה של הצרפתים. מולו עומד נואף סלאם, מי שהיה נציג לבנון באו"ם, והוא זוכה לתמיכה מסוימת מצד ארה"ב ומצד אלו שרוצים ממשלה ניטרלית – שחבריה לא משתייכים לכוחות הפוליטיים הקיימים, כהתחלת התהליך לקראת בחירות חדשות לפרלמנט.

דיאב, שגילם רק לפני חודשים ספורים הבטחה לשינוי, הפך להיות מזוהה בקרב המפגינים עם השחיתות – בעוד הקבינט שלו, שמונה בהסכמת חזבאללה, נתפס כמייצג את האינטרסים הצרים של הארגון

עם התפטרותו יזם דיאב את הקדמת הבחירות לפרלמנט, אך יוזמה זו נבלמה בשלב זה, בין היתר בשל הלחץ המאסיבי של חזבאללה נגדה, אשר כזכור מחזיק בכוח פרלמנטרי רב כעת. ללא אופק של שינוי פרלמנטרי, וכשהנשיא מישל עאון ויו"ר הפרלמנט נביה ברי הם עושי דברם של חזבאללה, קשה לחזות לממשלת חרירי המסתמנת הצלחה.

מקרון בא לסדר את העניינים

יום לאחר הפיצוץ התייצב באתר האסון נשיא צרפת עמנואל מקרון. הלבנונים קיבלו אותו כמושיע, ואף התפרסמה עצומה פופולרית להשבת המנדט הצרפתי על לבנון. למקרון כמובן אין שום כוונה לעשות זאת, אך הוא בהחלט מעוניין לנצל את ההזדמנות להרשם כמי שחילץ את לבנון מהמשבר. בימים אלו הוא פועל לכינון ממשלת הסכמה לאומית, אשר תכלול נציגים של כלל הכוחות הפוליטיים.

מקרון מעריך, ובמידה לא מועטה של צדק, כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיג פשרה בלבנון ללא תמיכתו של חזבאללה על נציגיו הממשלתיים. הלגיטימציה הזוחלת שהצרפתים נותנים לחזבאללה בכללותו – ולא רק לזרוע המדינית – הוא עניין מטריד מבחינתנו.

אך למרות המאמצים הניכרים של מקרון, כלל לא ברור שממשלה לבנונית כלשהי תוכל לקום, ובוודאי לא ברור כיצד תתפקד. לממשלות פיוס כפי שמדמיין מקרון יש מעט מאוד הצלחה בהיסטוריה של לבנון: ממש ערב מלחמת האזרחים ממשלת פיוס הורכבה בידי רשיד אלצלח, מה שלא מנע את ההידרדרות למלחמה.

מקרון מפגין דאגה ללבנונים. הנשיא הצרפתי נתפס כמושיע (צילום: AP)
מקרון מפגין דאגה ללבנונים. הנשיא הצרפתי נתפס כמושיע (צילום: AP)

אל מול הצרפתים, מעניין להביט דווקא אל מי שמשחקת תפקיד לא ברור במשבר הזה – ארה"ב. שגרירת ארה"ב בלבנון התבטאה לפני הפיצוץ ואמרה כי חזבאללה מונע רפורמות כלכליות נצרכות בלבנון, מה שהוביל לצו בית משפט מקומי כנגדה. אמירה זו מבטאת את מקומה של ארה"ב בעידן טראמפ כמי שלא יכולה להיות גורם מתווך אמין וכֵּן במדינה בעת הזו. המדיניות החד-משמעית והמבורכת של טראמפ נגד איראן וגרורותיה ובעיקר היציאה מהסכם הגרעין ערערה את התפיסה של ארצות הברית כשחקנית הגונה בזירה שביכולתה לסייע לפתרון בעיות, והיא נתפסת כמגויסת למאבקו של צד אחד.

ארה"ב בעידן טראמפ נתפסת כמי שלא יכולה להיות גורם מתווך אמין בלבנון כעת. מדיניות טראמפ נגד איראן וגרורותיה עירערה את תפיסת ארה"ב כשחקנית הגונה בזירה והיא נתפסת כמגויסת למאבקו של צד אחד

ארה"ב הגיבה באיטיות לאירועי הפיצוץ בנמל והתפטרות הממשלה. עד לרגע זה לא ברור לגמרי מה עמדתה – האם תומכת בנואף סלאם? האם מוכנה להסכים ליוזמת מקרון לממשלת הסכמה תחת חרירי? כל זה מתלווה לדיווח בוול סטריט ג'ורנל על סנקציות שממשל טראמפ מעוניין להטיל על בכירים לבנונים המקושרים לחזבאללה. בסוף השבוע האחרון הגיע תת מזכיר המדינה דיוויד הייל ללבנון ונפגש בה עם בכירים שונים. האם אחרי ההצגה של מקרון הייל יצליח להחזיר את ארה"ב להיות גורם מפתח בהתרחשויות?

חזבאללה על פרשת דרכים

מאחורי הקלעים עוד ועוד שחקנים בוחשים בקלחת הלבנונית: הסעודים מושכים לכיוון ממשלה ללא חזבאללה, והאיראנים לצד השני. המדינות הסוניות מנסות לפשר וסין מנסה להרוויח מהמצב. לכולם יד ורגל בלבנון.

ההכרזה על מצב החירום במדינה והענקת סמכויות רחבות לצבא כעת מגבירים את החשש מפני השתלטות של הצבא ואובדן יכולת התפקוד של המוסדות האזרחיים. במידת מה נראה כי הוויכוחים על מי ירכיב את הממשלה והאם יערכו בחירות כעת או בעוד מספר חודשים תפלים לסוגיות המהותיות הפוגשות שוב ושוב את הלבנונים ומעמידים אותם פעם נוספת בפני תהום, שהפעם נראית עמוקה במיוחד.

ההכרזה על מצב החירום במדינה והענקת סמכויות רחבות לצבא כעת מגבירים את החשש מפני השתלטות של הצבא ואובדן יכולת התפקוד של המוסדות האזרחיים

ומה באשר לחזבאללה? יש לומר זאת בצורה ברורה – גם היום המחאות בלבנון אינן נגד חזבאללה. כלומר, חזבאללה הוא בהחלט מושא לכעס של המפגינים בשל היותו חלק מהמערכת השלטונית כעת, וכמובן אלו ששנאו אותו מימים ימימה ממשיכים לשנוא אותו. אבל המחאה היא על אוזלת היד של ההנהגה על כל מרכיביה, על הכשלון הכלכלי ועל העתיד הלוט בערפל. בדרום המדינה, בסיס כוחו, מעמדו עודנו איתן.

מכלול האירועים מעמיד את חזבאללה במצב קשה ומורכב. פנטזיות על היעלמות הארגון ומרי עממי כנגדו הן מנותקות מהמציאות. חזבאללה הוא כוח צבאי בלעדי וכוח פוליטי משמעותי מאוד במדינה. כמו גורמים רבים אחרים, הוא מעוניין ביציבות ולא באנרכיה. לפיכך, זוהי בהחלט הזדמנות לרסנו ולהגבילו, בין היתר בסוגיות הנשק שברשותו ושליטתו במשאבי המדינה. יש לקוות שהאמריקאים ידעו לעשות זאת, בוודאי כשנראה שמקרון לא ממש פועל בכיוון.

דרך ללא מוצא

לבנון עומדת היום לפני משבר גורלי. פתרונו אינו בהחלפת ממשלה בממשלה אחרת.. אנו זקוקים למהפכה של רפורמות כלליות.. או שלבנון תיקח על עצמה אחריות של מדינה מודרנית או שתגיע למצב של הרס וכאוס

את הדברים הללו לא אמר אף פוליטיקאי או איש ציבור לבנוני השבוע, אלא חבר הפרלמנט השיעי עלי אלח'ליל בשנת 1974. הקולות הם אותם קולות, קווי השבר עמוקים כתמיד והפתרון לא נראה באופק. הצעירים הלבנונים שיצאו לרחובות רוצים בפיוס, בתיקון חברתי, בכלכלה בריאה ובמוסדות מדינה מתפקדים. אך מדינתם הייתה ונשארה זירת עימות בין כוחותיה הפנימיים וכוחות גדולים ממנה. אם לא תהיה תפנית באירועים הרי שנפילה לתהום האלימות היא רק שאלה של זמן.

נדב חכם הוא סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב. סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה בהיסטוריה ומזרח תיכון. בוגר יחידה 8200, ובוגר תוכניות של קרן תקווה (בארה"ב). בלימודי התואר הראשון עסק רבות ברעיונות שבבסיס הסיפור ההיסטורי - הן בעולם האסלאם על זרמיו הפוליטים והדתיים והן בעת החדשה בעולם המערבי מהנאורות ועד הפוסטמודרניזם. מביט בעולם בעניין ומנסה לחשוב, לנתח ולהבין לאן המים זורמים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,952 מילים
סגירה