תחנת בדיקת קורונה של כללית במזרח ירושלים, 21 ביולי 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
מזרח ירושלים הפכה למוקד התפרצות

"איבדנו שליטה על המגפה"

הגל השני

הפלסטינים ממזרח ירושלים עברו את הגל הראשון של הקורונה ללא פגע, ברובם ● בתחילת מאי דווחו רק כ-150 מקרים של הידבקות בנגיף באזורים הפלסטיניים של העיר ● ירושלים שחררה אנחת רווחה והתחילה להיפתח מחדש ● אבל זאת הייתה הנקודה שבה דברים התחילו להשתבש ● מנגנוני התיאום הרפואיים בין ישראל לרשות הפלסטינית קרסו בזה אחר זה, והתושבים נדבקו בהמוניהם בנגיף ● כרוניקה של אסון ידוע מראש

הפלסטינים ממזרח ירושלים עברו את הגל הראשון של הקורונה ללא פגע, ברובם. בתחילת מאי דווחו רק כ-150 מקרים של הידבקות בנגיף באזורים הפלסטיניים של העיר. ירושלים שחררה אנחת רווחה, והתחילה להיפתח מחדש. אבל – כמו בכל מקום אחר בארץ = זאת הייתה הנקודה שבה דברים התחילו להשתבש.

בשבוע שעבר היו בעיר 3,891 מקרים פעילים. מאז המספר ירד במקצת, אך נותר הנתון הגבוה בישראל. למרות שקיימת מחלוקת בנוגע למספר המקרים הפעילים בקרב פלסטינים – אלי ג'רביני מקופת חולים כללית סיפר לזמן ישראל על 1,888 נדבקים, בעוד שמשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית טען שהמספר הוא 2,523 – כולם רואים את ההשפעה הלא פרופורציונלית במזרח ירושלים: המספר של חולי קורונה בקרב פלסטינים ממזרח העיר עקף את המספרים של מערב ירושלים כבר לפני שבועיים, למרות שהפלסטינים מהווים רק 38% מתושבי הבירה.

כ-375 חולים תועדו לאחרונה בעיר בחופשת עיד אל-אדחא, גם כאשר מספר החולים הפעילים בקרב פלסטינים בגדה המערבית התחיל לרדת.

"הדברים פה לחלוטין איבדו שליטה", הזהיר פואד אבו חמיד, מנהל מרפאה בשכונת בית צפאפא במזרח ירושלים. מספר המקרים החדשים עולה על אף שמספר הבדיקות יורד, ומנכ"ל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, ואליד נאמור, אומר שחוסר ההתאמה הזה יכול להעיד על כך שמספר רב של חולים לא מתגלים.

רוב הפלסטינים במזרח ירושלים הם תושבי קבע של ישראל, אבל לא אזרחים. תעודות התושבות הכחולות שלהם מעניקות להם חברות באחת מארבע קופות החולים הישראליות, והשתייכות לביטוח הלאומי, למרות שדוחות מבקר המדינה גילו שמערכת מורכבת ומעורפלת מונעת מהם – לעתים – גישה לזכויות האלו.

ובכל זאת, עד תום הגל הראשון של הקורונה בשטחים, נדמה היה שמזרח ירושלים, ברובה, לא נפגעה, הודות לתיאום יוצא דופן בין הרשות המוניציפלית של ירושלים לבין קבוצות פלסטיניות מקומיות שהיו נחושות להילחם בנגיף.

ואליד נאמור, מנכ"ל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים (צילום: צילום מסך: Canadian Lutheran World Relief)
ואליד נאמור, מנכ"ל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה (צילום מסך: Canadian Lutheran World Relief)

עיריית ירושלים פתחה מרכז בקרה בעירייה, שנוהל על ידי צה"ל, בעוד שוועדות קורונה מקומיות הוקמו כדי לעקוב אחר המצב בשכונות במזרח העיר. ירושלים, בתיאום עם המועצות המקומיות, חילקה מאות ארוחות למשפחות ברמדאן.

ראש העיר ירושלים, משה ליאון, "מתייחס לקורונה במזרח העיר ברצינות רבה", אמר לי בן אברהמי, עובד לשעבר בעירייה. אברהמי, דובר ערבית שוטפת, ייעץ לראש העיר הקודם, ניר ברקת, בנושאי מזרח ירושלים וממשיך לייעץ לעירייה. לדבריו, "ליאון נפגש על בסיס שבועי עם מנהיגים במזרח העיר, מנהלי בתי החולים והמועצות הקהילתיות, לצורך עדכונים שוטפים".

פלסטינים במזרח העיר מנהלים יחסים מורכבים עם ירושלים כבר שנים. אבל גם אלו שביקרו את העירייה לאורך השנים החמיאו לתגובה שלה בגל הראשון.

"הגופים העירוניים עבדו אז כדי לספק בדיקות, מרכזי בידוד, סיוע למובטלים, מזון לקשישים. הרגשנו שאנו באמת מסוגלים לענות על צרכי התושבים", אומר האני גית', שמנהל את המרכז הקהילתי בסילוואן וגם את המועצה המקומית.

גית', לשעבר חבר בתנזים, הפלג הצבאי של תנועת הפת"ח, הוא בן דודו של מושל ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, עדנאן גית', שנעצר פעם אחר פעם על ידי ישראל, ששואפת לרסן את הנוכחות של הרשות הפלסטינית בבירה.

חלק מהסיוע המשיך גם בגל השני: עיריית ירושלים פתחה מחדש את מרכז הפיקוד; לאחרונה הכריזה שתפתח מחדש את מלון הקורונה במזרח העיר, במיוחד לשימוש פלסטינים; וליאון פתח גם מרכז לבדיקות קורונה בשייח' ג'ראח.

אבל הגל השני סובל מהרבה פחות תיאום עם רשויות פלסטיניות מקומיות, אומר נאמור. הפגישות השבועיות של ליאון עם נציגי מערכת הבריאות במזרח העיר טרם התחדשו, על אף שהמצב מחמיר. "חבל. זה היה א-פוליטי, ניסיון אמיתי של רשות עירונית להקשיב לצורכי תושבי מזרח העיר. זה נגמר", אומר נאמור.

הגל השני סובל מהרבה פחות תיאום. הפגישות השבועיות של ליאון עם נציגי מערכת הבריאות במזרח העיר טרם התחדשו, על אף שהמצב מחמיר. "חבל. זה היה א-פוליטי, ניסיון אמיתי  להקשיב לצורכי תושבי מזרח העיר. זה נגמר"

גית' מתאר את תגובתה של העיר לגל השני בגוונים פחות עליזים. "אין שום תיאום יותר, כלום. אני כל הזמן שואל את עצמי, למה אף אחד לא עובד איתנו? אני מרגיש שלתושבי מזרח העיר לא נשאר עוד למי לפנות", הוא אומר.

פעילים אחרים ממזרח העיר לא מסכימים. נאדירה ג'בר, שמובילה את המועצה הקהילתית בכפר עקב אומרת שהיא עובדת על בסיס קבוע עם העירייה בנוגע לקורונה, גם באזורים שמעבר לגדר הביטחון. היא חותרת לוודא שלתושבים יש גישה לבדיקות, ושהם יכולים לעבור את המחסומים ולקבל טיפול רפואי.

"נפגשנו עם ראש העיר בחודש שעבר. כל מי שצריך משהו יכול לפנות אלינו ולנו יש נהלי חירום עם כל הגופים שיכולים לספק עזרה, לעזור לאנשים לעבור למלונות קורונה, הכל", אמרה לי ג'בר.

נציגים רשמיים מציעים הסברים שונים לניגוד בין שני שלבי המגפה. אברהמי אומר שתושבים רבים ממזרח העיר שעברו למערב כדי להשתתף בחתונות גדולות הביאו איתם את הנגיף.

מספר מקורות מציינים שהם עדים לעלייה בתיאוריות קונספירציה, כשרבים מנסים להדחיק את חומרת המשבר. "ההתפשטות של הדחקת הקורונה והשלכותיה, אפילו בקרב אנשים משכילים, מדאיגה מאוד", אומר נאמור.

מספר מקורות מציינים שהם עדים לעלייה בתיאוריות קונספירציה, כשרבים מנסים להדחיק את חומרת המשבר. "ההתפשטות של הדחקת הקורונה והשלכותיה, אפילו בקרב אנשים משכילים, מדאיגה מאוד", אומר נאמור

נדמה שגם הגאוגרפיה המורכבת של ירושלים מעצבת את נתיבו של הנגיף. שכונות בתוך הגדר, שם לעירייה יש נוכחות מוגבלת, נמצאות במצב טוב יותר מאלו שמחוץ לגדר. "מלבד כמה יוצאי דופן, המצב בבית צפאפא, ג'בל מוכאבר והשכונות הדרומיות טוב יותר מאשר בצפון ירושלים, בית חנינא, כפר עקב, מחנה הפליטים שועפט ועוד", אמר אבו חמיד. אבל מאז שיחתנו כבר נרשמה עלייה במקרי התחלואה גם באזורים בתוך הגדר, כמו א-טור והעיר העתיקה.

עובדי מד"א בתחנה לבדיקות קורונה בכניסה לכפר ג'בל מוכבר במזרח ירושלים, 2 באפריל, 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
עובדי מד"א בתחנה לבדיקות קורונה בכניסה לכפר ג'בל מוכאבר, 2 באפריל, 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מעבר לגדר

ב-2017 חיו 140,000 פלסטינים ממזרח ירושלים בגבולות הרשות המוניציפלית, אבל מעבר לגדר הביטחון. כאן, באזורים כמו כפר עקב או מחנה הפליטים שועפט, גובה הקורונה את מרב הקרבנות שלה, אומרים פעילים מקומיים.

תושבי כבר עקב סובלים מהזנחה מוניציפלית כבר שנים ארוכות, וטוענים שהעיר לא מספקת ולו את השירותים הציבורים הבסיסיים לתושבים מעבר לגדר. המבקרים בכפר עקב נתקלים ברחובות צפופים ועמוסים, מלאים בערימות של זבל. "השכונה", שמספר תושביה מוערך ב-120,000 איש, גדולה מחלק מהערים בישראל, אבל מקבלת, יחסית, מעט מאוד מימון מהעירייה.

אברהמי אומר שבכירי העירייה עובדים עם הקהילה המקומית כדי לייצר תגובה לקורונה. אבל גם הוא מכיר בגבולות היכולת של העירייה לפעול באזורים שבעיותיהם היו קיימות הרבה לפני משבר הקורונה. לדבריו, "כשזה מגיע לכפר עקב, ברור שהמציאות פה קשה בצורה קיצונית ומאתגרת. אף אחד לא אומר שלא. קשה מאוד לעירייה לגלות שם נוכחות בשטח".

בשנים האחרונות התחילה פה תנופת בנייה מסיבית. פלסטינים ממזרח העיר שמחפשים שכירויות זולות יותר, בלי לוותר על התושבות הירושלמית שלהם, נהרו לכפר עקב. העומס והצפיפות בשכונות היו גורמים משמעותיים בהתפשטות הנגיף, אמרה לי נדירה ג'בר. "אנשים לא פועלים לפי ההנחיות, יש המון התקהלויות. יש המון לחץ באזור, מבחינת מרחב", היא הסבירה.

בעוד שבגל הראשון התושבים לרוב צייתו להנחיות ונשארו בבתים, הגל השני נתקל במה שמנהל ועדת הקורונה המקומית, סמיח אבו רומלה, מכנה, "הכחשה גורפת של קיומו של הנגיף".

אבו רומלה אומר שהוא מקבל דיווחים יומיומיים בנוגע לכך שנבדקים חיוביים, או תושבים שאמורים להיות בבידוד, שמתעלמים מההגבלות הרפואיות. לדבריו, רבים מאלו שחשדו שנחשפו לנגיף לא טורחים להיבדק, והוא מאמין כי מספר המקרים הלא ידועים בכפר עקב הוא אדיר.

אבו רומלה אומר שהוא מקבל דיווחים יומיומיים בנוגע לכך שנבדקים חיוביים, או תושבים שאמורים להיות בבידוד, שמתעלמים מההגבלות הרפואיות. לדבריו, רבים מאלו שחשדו שנחשפו לנגיף לא טורחים להיבדק

הבדיקות הן בעיה בפני עצמה. בגל הראשון, ניצבה במחסום קלנדיה נקודת בדיקות של מגן דוד אדום. אבל בגלל שעכשיו קופות החולים אחראיות על הבדיקות, נקודת הבדיקה הזאת לא נפתחה מחדש, למרות העלייה החדה במספר המקרים. קופת החולים כללית היא היחידה מבין גופי הבריאות הישראליים שטרחו להקים מרכז בדיקות מעבר לחומת ההפרדה.

לדברי אבו חמיד, 70% מהפלסטינים במזרח העיר רשומים בכללית, והשאר מפוזרים בין קופות החולים הנוספות. "האנשים היחידים שיכולים להיבדק פה הם אלו שחברים בכללית. כל האחרים תקועים עם זמני המתנה ארוכים, מחכים שלושה או ארבעה ימים לפני שהם מצליחים להיבדק בכלל", הוא אומר.

משטרת ישראל נמנע מלפעול מאחורי הגדר. אבו רומלה מאשים את היעדר הנוכחות המשטרתית בהתעלמות הגורפת מכללי הריחוק החברתי בגל השני.

"אמור להיות נוהל, שאם יש חתונה או הלוויה או טקסם סיום בתיכון, המשטרה תבוא ותסגור את זה ותגיד שאסור ליותר מ-50 איש להתקהל. ופה יש אירועים שמגיעים גם לאלף איש במקום אחד, ואין שום משטרה באופק", אומר אבו רומלה.

בגל הראשון, כוחות הביטחון הפלסטינים ביצעו פעולות נדירות בירושלים מעבר לגדר הביטחון, למרות שישראל אסרה על הרשות לפעול בסמיכות לבירה. לפי הדיווחים, משטרת הרשות הקימה נקודות בדיקה ופיזרה קהלים, לפי כללי הריחוק החברתי, וישראל, מצדה, התעלמה מהפרת הסכמים, לאור מצב החירום.

70% מהפלסטינים במזרח העיר רשומים בכללית, והשאר מפוזרים בין קופות נוספות. "האנשים היחידים שיכולים להיבדק פה הם אלו שחברים בכללית. כל האחרים תקועים, מחכים 3-4 ימים לפני שהם מצליחים להיבדק"

אך בינתיים הסתיים ירח הדבש של הקורונה. ישראל והרשות הפלסטינית נמצאות במאבק ראש בראש סביב האיום של נתניהו – שמימושו מתעכב ומתעכב – בנוגע לסיפוח שטחים בגדה המערבית, והתיאום הביטחוני בין הצדדים נפסק. "אם ישראל והרשות יוכלו לשתף פעולה בצורה משמעותית יותר בירושלים, במיוחד באירועים מעבר לחומה, המצב יהיה טוב יותר לתושבים", אומר אבו חמיד.

הסיכוי לשיתוף פעולה כזה תמיד היה קלוש. עכשיו נדמה שהוא בלתי אפשרי.

אישה מוסלמית במסכה ובכפפות בהר הזיתים, מתבוננת על כיפת הסלע ואל אקצא – מתחם שנותר סגור כדי למנוע את התפשטות הקורונה, גם בחודש הקדוש של הרמדאן. מאי, 2020 (צילום: אריאל שליט/ AP)
אילוסטרציה, אישה מוסלמית במסכה ובכפפות בהר הזיתים, מתבוננת על כיפת הסלע ואל אקצא – מתחם שנותר סגור כדי למנוע את התפשטות הקורונה, גם בחודש הקדוש של הרמדאן. מאי, 2020 (צילום: אריאל שליט/ AP)

הגירעונות בבתי החולים מעמיקים

בעיצומו של משבר הבריאות האדיר הזה, סובלים בתי החולים במזרח ירושלים ממכה נוספת: סיום שיתוף הפעולה בין הרשות הפלסטינית וישראל.

במזרח ירושלים פועלים שישה בתי חולים שמטפלים בתושבי הבירה הפלסטינים. אבל הם תלויים כלכלית במטופלים מהגדה ומעזה. בהיעדר שיתוף הפעולה, קשה יותר לפלסטינים לקבל אישורים ומימון כדי להיכנס לישראל לקבלת טיפול רפואי.

על אף שהרשויות הישראליות פתחו משרדים בגדה כדי לאפשר לפלסטינים לבקש אישורים, תושבי רצועת עזה – הנשלטת על ידי חמאס – לא זכו להזדמנות דומה.

לפני הפסקת התיאום, כ-2,500 עזתים נכנסו לישראל מדי חודש לקבלת טיפול רפואי, ורבים מהם טופלו ברשת בתי החולים של מזרח ירושלים. ביולי צנח המספר הזה ל-200 מטופלים, לפי הנתונים של גישה, קבוצה לזכויות אדם.

מטופלים פלסטינים רבים בחרו לעכב את הניתוחים האלקטיביים שלהם כדי להימנע מבידוד של שבועיים עם חזרתם לעזה, אומר נאמור מאוגוסטה ויקטוריה.

אבל מטופלים אחרים, עם תורים לטיפול בישראל, נאלצו לראות את תכניות הטיפול המוקפדות שלהם מתפוררות לנגד עיניהם.

בגל הראשון, כוחות הביטחון הפלסטינים ביצעו פעולות נדירות בירושלים מעבר לגדר הביטחון. לפי הדיווחים, משטרת הרשות הקימה נקודות בדיקה ופיזרה קהלים, לפי כללי הריחוק, וישראל, מצדה, התעלמה מהפרת הסכמים

לדברי ג'מל דקק, סמנכ"ל הכספים של בית החולים אל-מקאסד בשכונת א-טור, בית החולים שלו איבד את רוב המימון שלו מאז תחילת המשבר.

למרות שאל-מקאסד מקבל מימון מארבע קופות החולים הישראליות ומהביטוח הלאומי, כ-70% מתקציבו מגיע ממשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית, שמציע תמיכה פיננסית לפלסטינים שנכנסים לישראל לקבלת טיפול רפואי.

"אנו תלויים במשרד הבריאות הפלסטיני, כי הם מפנים אלינו חולים במצב קריטי. רוב המקרים המורכבים והקשים בגדה המערבית מגיעים אלינו", אומר לי דקק.

אבל בסוף מאי הכריזה הרשות שסוף התיאום עם ישראל כולל דחיית תשומות המס שאוספת ישראל בשמה. לרוב מקבלת הרשות כ-200 מיליון דולר מדי חודש ממסים מישראל, יותר משני שליש מתקציבה.

ההתמודדות עם המשבר התקציבי האדיר מונעת מהרשות לשלם לעובדיה, לפעמים חודשים רצופים, וכמובן שלא לממן ניתוחים יקרים במזרח ירושלים.

ניהול בית חולים במזרח ירושלים מעולם לא היה משימה קלה, אבל שני המשברים האלו הביאו את בתי החולים פה לנקודת שפל מסוכנת וחסרת תקדים, לדברי נאמור. "תמיד התמודדנו עם עיכובים בתשלומים מהרשות הפלסטינית", הוא אומר, "אבל עכשיו יש בעיה חדשה, והיא ירידה של 40% בהכנסות שלנו בעקבות המשבר… זה הפך לגירעון של ממש, ולא לעוד בעיית נזילות".

"תמיד התמודדנו עם עיכובים בתשלומים להפעלת בית החולים מהרשות הפלסטינית. אבל עכשיו יש בעיה חדשה, והיא ירידה של 40% בהכנסות שלנו בעקבות המשבר… זה הפך לגירעון של ממש, ולא לעוד בעיית נזילות"

בתחילת אפריל, פנה ראש העיר ליאון לשר הבריאות הישראלי וביקש תמיכה נוספת לרשת בתי החולים במזרח העיר. תגובת משרד הבריאות הייתה אספקה נוספת של מכשירי הנשמה ומסכות. הבור התקציבי הנוכחי נותר בעינו.

בית החולים קיצץ לאחרונה את משכורות עובדיו ב-25%, ומעכב תשלומים לעובדים רבים. דקק אומר שייתכן שיידרשו קיצוצים נוספים אם המצב לא ישתפר.

ייתכן שבתי חולים בלי מימון חיצוני, כמו אלו שממומנים על ידי הסהר האדום, לא סובלים ממשבר פיננסי דומה. אבל מכיוון שבתי חולים ברחבי המדינה סובלים מתפוסת יתר, כל רופאה וכל מיטה חשובה. "אנחנו לא יכולים לדחות אנשים. זה בית חולים, אנחנו צריכים להיות מוכנים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד ולא עובד אחד, במיוחד לא צוות רפואי", אומר דקק. "אנחנו חייבים תמיכה ממשלתית. מי יציל אותנו אם לא בתי החולים שלנו?".

לוחמי אש ישראלים מחטאים את הכניסה לבית החולים סנט ג'וזף במזרח ירושלים, כאמצעי הגנה נגד התפשטות הקורונה. אפריל, 2020 (צילום: יהונתן סינדל/ פלאש 90)
חיטוי הכניסה לבית החולים סנט ג'וזף במזרח ירושלים, כאמצעי הגנה נגד הקורונה (צילום: יהונתן סינדל/ פלאש 90)
עוד 1,857 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 28 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הקבינט עשוי לאשר מחר פתיחת בתי כנסת ל-10 מתפללים

אהרן ברק: "ביהמ"ש לא צריך להיכנס לבונקר ולחכות לימים טובים" ● גלנט משנה כיוון: כיתות א'-ד' ילמדו ארבעה ימים בשבוע ● רגב וסמוטריץ התעמתו במליאה ● נתניהו ושגריר ארה"ב חתמו על הסכם לשיתוף פעולה מדעי בשטחים ● יו״ר ועדת סל התרופות: אם לא יהיה תקציב, לא נכניס תרופות חדשות לסל

עוד 57 עדכונים

שברי לבנים וטיח נפלו מתקרת המבצר הקורס על שולחן השופטים

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט. אולי היתה זו אימת הדי-ניין המיתולוגי הרוחף כרוח רפאים רעה במסדרונות בית המשפט.

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט

אבל למרות הנזיפה, המהלומות על קירות המבצר נשמעו היטב באולם הדיונים של בית המשפט העליון. שברי לבנים וטיח נפלו מהתקרה על שולחנם של השופטים שהצליחו להתעלם מה"הפרעה" והתדיינו בסבר פנים חמור על ענייני נוהל. לא היה בכוחם לעזוב את קתדרת התאוריה ולהתייצב חוצץ בין הקורנס לקירות המבצר.

הם רק ייחלו לכך שהמחריב ייעתר לתפילתם החרישית ויחדל. תפילתם כמובן לא נענתה. מאז ההכרזה הדרמטית ששום מבצר לא נופל, חלפו יותר מחמישה חודשים שבהם מתרופפת ונושרת על ראשינו בכל רגע לבנה נוספת, ורק מפליא שהמבנה המעורער עדיין עומד איכשהו על כרעיו. דינמיקת ההתפוררות הולכת ומתעצמת בתאוצה מבהילה.

רואים את זה בהחצפת הפנים שמרשים לעצמם מיקי זוהר וחבריו כשהם מאיימים ברוח המאפיה על רשויות החוק. רואים את זה באיום פרקליט הליכוד על בג"ץ, שלא חמק מהמשנה לנשיאת בית המשפט העליון. רואים את זה בהתנהלות המשטרה שהפכה לכנופיית בריונים בשירות השלטון. רואים את זה בכל מקום, רואים את זה כל כך ברור ובוהק עד שכבר אי אפשר שלא לראות את זה גם מתוך המעבה החשוך של סבך פלפולים משפטיים בו חוסים שופטי העליון.

אולי משום כך קרה מה שקרה ביום שני, כאשר בהחלטה שאולי היא אמיצה, ואולי היא רק התנערות רגעית הנובעת מאי יכולתם של השופטים להכיל עוד את תבוסתם המוסרית, פסק בג"צ בניגוד להחלטת היועמ"ש, והורה לעותרים לתקן את עתירתם בתוך 21 יום. כלומר, ייערך דיון, ובדיון יוכרע אם תיפתח או לא תיפתח חקירה בעניין הצוללות.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על יכולתה של המדינה לעבור תהליך הכרחי של ריפוי. פרשת הצוללות, שהוגדרה ע"י בכירי הצמרת הביטחונית לדורותיה כפרשה הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא כדי שנוכל כולנו להמשיך הלאה, אל תהליך השיקום.

החלטה לא לטפל בפצע הזה פירושה המתנה לנמק השחיתות שיפשה בכל רקמות החברה והמדינה. אם לא יוביל למוות, יביא לחיים חולניים של גוף בגסיסה מתמדת. קשה להאמין שישנם אזרחים אשר אינם מבינים את הנחיצות האקוטית בחקירה. בלתי אפשרי להאמין ששופטי העליון אינם מבינים זאת.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על הסיכוי לריפוי. פרשת הצוללות, שבכירי הצמרת הביטחונית הגדירו כפרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא

החלטת בג"צ מיום שני מותירה אותנו בהמתנה ובחרדה. האם שופטי העליון בשבתם לפני שער החוק הקפקאי יאזרו עוז לקום ולעבור בו? או שימתינו עד בוש, עד שייסגר השער והשומר יסביר להם בפנים חתומות שהשער היה מיועד אך ורק להם. זה יהיה הרגע בו יפול המבצר על יסודותיו ויהפוך לעיי חורבות.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 468 מילים

אפקט הקורונה מחסור כבד באופניים - לצד עליית מחירים

חנויות האופניים בארץ התרוקנו כבר בסגר הראשון, והמפעלים בסין מתקשים להדביק את הקצב, עקב העלייה העולמית בדרישה לזוג גלגלים בלי מנוע ● "המכירות זינקו כי הספורט הזה היה מותר בסגר", אומר בעל חנות אופניים שנתקע בלי סחורה ● הספקים כמובן זיהו את ההזדמנות: "המחירים כבר עלו ב-15%, ואם לא יהיה עודף סחורה זה ימשיך לטפס"

עוד 1,568 מילים

הצטרפותם האפשרית של ראש עיריית תל אביב וראש עיריית מודיעין לזירת הפוליטיקה הארצית, מפיחה תקווה בקרב מצביעים שמאסו בנתניהו מימין (חיים ביבס) ומשמאל (רון חולדאי) ● אך מהלך פוליטי כפול כזה עלול להשיג אפקט הפוך לחלוטין, אם חולדאי יביא למחיקת מפלגות שמאל-מרכז קיימות וביבס ינהר לקואליציה הבאה של נתניהו

עוד 1,022 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

ניגריה הם יורים גם במפגינים

בשנות ה-90 הוקמה בניגריה יחידת משטרה סודית, כדי להיאבק בפשע הגואה שם ● 20 שנה אחר כך, אש השוטרים מופנית כלפי צעירים מקומיים, שנורים למוות ברחובות ● לפחות 85 קורבנות כאלה נספרו שם ב-3 השנים האחרונות, כולם גברים עם ראסטות, ג׳ינסים קרועים וקעקועים - שנרצחו רק בשל המראה והמעמד הנמוך שלהם ● כעת שוטף את המדינה גל מחאה ענק, שבא לידי ביטוי גם בתרבות ובאמנות

עוד 2,537 מילים ו-1 תגובות

משתעשעים עם פוליטיקאים

עיתונות טובה צריכה לעמוד על המשמר. להגיב בצורה מכובדת אבל בחריפות כאשר פוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה לרעה. או במילים פשוטות: אסור לשתף פעולה עם שעשועי הבחירות הספקולטיביים שהפכו לאייטמים מרכזיים. לעיתונאים מותר לומר לחבר הכנסת שהכרזה על בחירות נוספות בעייתית מאוד, הגם שאין חוק נגד זה, כדי שיבינו את המחויבות שלהם לקיים התחייבויות.

עיתונות טובה צריכה לעמוד על המשמר. להגיב בצורה מכובדת אבל בחריפות כשפוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה לרעה. אסור לשתף פעולה עם שעשועי הבחירות הספקולטיביים שהפכו לאייטמים מרכזיים

בחירות נועדו לבניית נבחרת של 120 ח"כים. אם נצמד להגיון של הדמוקרטיה הישראלית, מהרגע שנחתמו התוצאות, מועמד בעל סיכוי צריך להקים ממשלה, ואם הוא לא מצליח – הנסיון עובר למועמד השני. זו שיטה כושלת, לא אתית ולא מוסרית. שיטה שמאפשרת ל-120 שחקנים להשתעשע במגרש כפי שזה קורה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. איך זה מתאפשר? העיתונאים נכנסים למגרש ומשתתפים במשחק, רוקדים טנגו עם נבחרי הציבור, מהדהדים ומנכיחים כל אמירה וכל ציוץ שלהם והחגיגה נמשכת.

כך נראית תמונת המצב במדינה דמוקרטית שאיבדה את הבלמים. אפילו בית המשפט העליון לא יכול למנוע את הסחרחרת הזאת. הנה, בניגוד לתפישה של אקטיביזם שיפוטי, כשיש חוק המאפשר ללכת לבחירות, גם אם לא מוצו הנסיונות להרכבת ממשלה (למשל סעיף כמו סעיף 12 בחוק יסוד הממשלה "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה" המופעל בעת הקמת ממשלה חדשה לאחר בחירות), בית המשפט לא יכול לעשות דבר מלבד להמליץ לכנסת לתקן את החוק.

לצערי, נבחרי ציבור שאינם מחויבים לכללי אתיקה ומוסר, מעוניינים לשמר את החקיקה העקומה שתשרת מי מהם בעתיד. האם אנחנו האזרחים תומכים בתהליך הזה? נדמה לי שאם כל אחת ואחד מאתנו יקרא את השורות הללו – נחשוב שהתשובה צריכה להיות לא.

העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, כך לימדו אותי, לפני שנים, בקורס הכתבים בקול ישראל. שנה שלמה ישבנו ולמדנו תקשורת הלכה ולמעשה. לפני שנים ראיינתי את העיתונאי דן עומר ז"ל. אני הייתי צעיר בתחילת הדרך והוא זה שלימד אותי את המונח כתבלב, מונח שסותר מן הסתם את המונח כלב השמירה.

בקורס הכתבים בקול ישראל לימדו אותי שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. לפני שנים, כצעיר בתחילת הדרך, ראיינתי את העיתונאי דן עומר ז"ל, שלימד אותי את המונח 'כתבלב', הסותר את המונח 'כלב השמירה'

מכל אותן שנות לימוד שלא הסתיימו הבנתי,  שעל העיתונאים והעיתונאיות להיות מקצועיים, ביקורתיים, חייבים ללמוד סוגיות לעומק ולא להסתפק בציטוטים של 'מי אמר למי ולמה?'. עיתונאים חייבים להבין את התמונה במלואה, על שלל המסגורים (frames) והשחקנים שלה. להבין את המורכבות ולהציג בפשטות כדי שנבין. במורשת השידור הציבור של אז הכניסו בנו את תורת ה'ראוי' למקצוע העיתונאי, מסמך האתיקה שניסח נקדימון רוגל ז"ל, מבכירי רשות השידור.

לפי עקרונות אלה, עיתונאים ועיתונאיות חייבים לחדול מהשיח הקליל על קיום ההסכם בין כחול לליכוד לבין כחול לבן. הסכמים חייבים לקיים בכל מחיר. לפיכך על העיתונאים לחזור על המסר, להזכיר לחותמים משני הצדדים שהם שליחי ציבור ועליהם לעמוד בהתחייבויות המופיעות במסמכים שעליהם הם חתומים. אם למי מנציגי הצדדים לא נוח עם ההסכם החתום, שיועיל באופן אישי להתפטר מהכנסת ולפנות את הזירה לבא בתור אחריו ברשימה לכנסת.

זהו שיח שמשתלב עם השיח הקליל על התקציב, חד או דו שנתי, כשלכולם ברור שמדובר בחשיבה עבריינית ונטולת אתיקה, אשר כל מטרתה לשרת אינטרסים אישיים של מקצת השחקנים, אינטרסים מנוגדים בין כחול לבן והליכוד. וכשאנחנו מדברים על שיח קליל – הוא יכול לבוא בדמות ציוץ עיתונאי המאתגר את הרשת. למה כל אחת מהמפלגות מעוניינת בכך במקום בשיח תובעני ומחייב, המזכיר לכל מפלגות הקואליציה שאנחנו לקראת סוף שנת 2020 ואין כל מוצא אחר חוץ מאשר תקציב דו שנתי?

אנחנו העיתונאים חייבים לעמוד על המשמר, להיות המראה שמזכירה לחברי הכנסת באשר הם על מה הם חתומים, מה הם התחייבו לעשות. האמירה השחוקה "מה שרואים משם לא רואים מכאן", או "זו היתה אמירה נכונה לשעתה", הן אמירות לא ראויות. מועמד לכנסת או מועמדת לכנסת אמורים לעשות את הנדרש כדי לברר לעומק מראש את הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. מכאן ואילך, כשהם מקבלים מהציבור זכות למשול – שיעשו זאת בדיוק כפי שהתחייבו. זהו הכלל האתי הראשון של נבחרי ציבור, אתי ומוסרי. כפי שכבר ציינתי, מי שחש שאינו יכול לבצע את מה שהבטיח, שיפנה את מקומו.

העיתונאים חייבים להזכיר לחכ"ים על מה הם חתומים. מועמד לכנסת אמור לברר לעומק מראש את הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. כשהם מקבלים מהציבור זכות למשול – שיעשו זאת כפי שהתחייבו או שיפנו מקומם

לסיכום, על פי התיאוריות בתקשורת הפוליטית, על כך שיש קשרי גומלין בין העיתונות לנבחרי הציבור, בדרך כלל העיתונאים הם בלון ניסוי של הצעות כאלה ואחרות, תהליך שהתחזק עם התלות של עיתונאים עם במקורות ידע גלוי ונסתר, כזה שאין למתחרים.

אפשר לומר שהעיתונאים הרגילו נבחרי ציבור שמידע שווה טיפול בכפפות משי. עם עיתונאים ישנו כיוון ויבחנו את המידע שמוגש להם בביקורתיות, כי אז גם נבחרי הציבור יזהרו. הטיפול העיתונאי בשחיתות ציבורית מבורך, אך הוא בא מאוחר מדי. עיתונאים חייבים להעמיק בכל סוגיה, גם על חשבון כמות הידיעות ביום. פחות ידיעות אבל יותר איכות של ידיעות יועילו למקצוע ויועילו לחברה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 766 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הטקטיקה הבאה של נתניהו: הפרד ומשול בין בנט וסמוטריץ'

הדיונים בבג"ץ מלמדים על המיאוס של השופטים מהקואליציה הנוכחית - אבל קשה לראות את בית המשפט העליון לוקח על עצמו לפרק את הממשלה ואת הכאוס הפוליטי שהתערבותם עלולה לחולל ● בימינה ימשיכו היום להטריל את הקואליציה בניסיון לתקוע טריז בין כחול-לבן והליכוד ● ותנועת הגמלאים החדשה מעוררת מחלוקת

עוד 780 מילים

הלמידה מרחוק גורמת למשפחות רבות לשקול מעבר לחינוך ביתי, ובקהילות החינוך הביתי מדווחים על הצטרפות משפחות רבות ● אך נתונים רשמיים מצביעים דווקא על ירידה של 25% במספר הילדים שמחונכים על ידי ההורים ● פעילי החינוך הביתי מעריכים: "הסיבה בירוקרטית. בגלל הקורונה, משרד החינוך לא שולח מפקחים כדי להסדיר רישום של תלמידים ותיקים וחדשים. בפועל, יש נהירה לחינוך הביתי"

עוד 1,270 מילים

פרסום ראשון תנועת גמלאים חדשה בראשות דני יתום מתכננת לרוץ לכנסת

ראש המוסד לשעבר חבר אל ד"ר אבי ביצור, שהיה המנכ"ל הראשון של המשרד לענייני גימלאים, העיתונאית פאר-לי שחר ושמות ידועים נוספים למען הקמת תנועת גמלאים חדשה שמטרתה לרוץ בבחירות לכנסת הבאה כדי לדאוג לזכויותיהם של 1.4 מיליון אזרחי הגיל השלישי ● "במוקד העניין יעמדו זכויות המבוגרים במדינה בעקבות כל מה שהיה בקורונה", הם אומרים לזמן ישראל

עוד 709 מילים ו-1 תגובות

האיש הירוק לשבור את הגלים

חופים הם לפעמים געגועים ליאכטה, מסתבר ● או למגרש חנייה, או לשורת בתי עסקים שמושכים תיירים (אולי), ומעשירים את קופות העיריות (הלוואי) ● תכנית מרינות שאפתנית שמקודמת מנהריה ועד בת ים, צפויה לגזול מהמתרחצים כמה מהחופים היפים בארץ ולהאיץ את התפוררות המצוקים ● אביב לביא יצא למסע פרידה מצולם מהחופים הללו, בתקווה שמישהו בממשלה ישנה את דעתו

עוד 968 מילים

אלפי עצמאים נדרשים להשיב את המענק הכספי שקיבלו לאחר שנמצא שאינם זכאים לו

פרופסור נחמן אש, לשעבר קצין רפואה ראשי, יתמנה בחודש הבא לפרויקטור הקורונה ● מנדלבליט הודיע לחיים כץ שיוגש נגדו כפוף לשימוע כתב אישום בגין עבירות מס ● בג"ץ דן בעתירות נגד ממשלת החילופים ● אוסנת מארק ייחסה לארגון קריים מיניסטר פרסום שקרי, אך אחרי ביקורת חזרה בה ● בניגוד להסכם בין המדינות, ארצות הברית לא העבירה את מבנה השגרירות בתל אביב לישראל

עוד 56 עדכונים

מנדלבליט ניסה לעשות בבג"ץ תרגיל מספר תרגילי המסמוס ליועצים פאסיביים

אחרי שדחה עוד ועוד את מתן התשובה של המדינה לבג"ץ בעתירה של התנועה לאיכות השלטון בפרשת המניות של נתניהו, פרסם מנדלבליט לפני שבועיים את החלטתו שלא לפתוח בחקירה בפרשה - ואז נתלה בפרסום ההחלטה כעילה לבקש מבג"ץ לדחות את העתירה שכן התשתית העובדתית השתנתה ● וכל זה כששעון ההתיישנות מתקתק ● למרבה המזל, השופט סולברג החליט לטובת העותרת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות.... המשך קריאה

היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות. הוא חייב היה לפסול עצמו מזמן או למצער להורות על חקירה ולהדיר עצמו מניהולה. ואשר למניות, ישנו כאן חשד מובהק לעבירת מס חמורה. הרי גם לפח היועץ עצמו ניתנה טובת הנאה, המדובר בהנחה ענקית על מחיר המניות, ומכיון שלא נטען לא ע״י נתניהו ולא ע״י מיליקובסקי שמדובר במתנה, מדובר בהכנסה שהיתה חייבת במס שולי של קקוב ל-50%. נתניהו לכאורה ״כיבס״ מס רגיל של 50% במס מופחת של 20% בדיווחו הכוזב על רווח הון לגבי שנת 2010 תוך הסתמכות על מחיר הרכישה הלא ריאלי שלו שהסווה את טובת ההנאה. בכך גם קיזז בפועל שלא כחוק את ירידת הערך שהיתה במניות בתקופת בהחזקתו.
אין כאן התישנות, כי הדיווח הכוזב נעשה לגבי שנת המס 2010, ומדובר לכאורה בהעלמת מס של כשני מיליון דולר! היועץ בכלל לא להתייחס לצורך לחקור את עבירת המס!

עוד 846 מילים ו-2 תגובות

כאשר מעיינים בהחלטת בג"ץ, לא מוצאים כל התייחסות לאיסור על השמעת מוזיקה עד השעה 23:00 בהפגנות, ובטח שלא להחרמת ציוד מהמפגינים ● אך משטרת ירושלים החליטה כנראה להמציא חוקים משלה, וזה עוד החוק הפחות חמור שהיא אימצה בהפגנה בבלפור ● "הם החליטו לאסור השמעת שירים ללא סיבה, כמו בארגנטינה בימיה האפלים", הסביר לי אחד מהמפגינים ● ערן הילדסהיים מדווח מהשטח

עוד 779 מילים ו-2 תגובות

בניגוד לטראמפ, ששולף מהמותן והיה נעדר רקורד פוליטי או מדיני כלשהו בטרם נבחר למשרה החשובה בעולם, לג'ו ביידן יש מצע מסודר הנוגע לישראל ולמזרח התיכון - וגם היסטוריה שעשויה להעיד על כוונותיו ● ביידן נוהג להדגיש את מחויבותו לישראל, אך צפוי לעסוק הרבה פחות במזרח התיכון, ולהתנגד להמשך הכיבוש ולהרחבת ההתנחלויות ● אנשיו אומרים לזמן ישראל: "זה לא שממשל ביידן לא יתמקד בישראל, הוא פשוט לא יעניק לה את מרכז הבמה"

עוד 1,458 מילים

ההכרזה על הסכם הנורמליזציה עם סודאן, צפויה להשפיע ישירות על גורלם של כ-6,200 מבקשי מקלט סודאניים שחיים בארץ ● אלפים מהם זוהו על ידי ישראל כמי שמוצאם בחבלי ארץ שבוצעו בהם מעשי רצח עם וטיהור אתני, אך במשך שנים היא מתעלמת מבקשות המקלט שהגישו ● "הצבא והמיליציות עדיין שולטים במדינה ועדיין רוצחים", אומר אחמד אדם, שברח לפני 17 שנה מדארפור, "לאן אני אחזור?"

עוד 693 מילים

ראיון "נתניהו נראה כועס וכבוי"

חוקרת הרטוריקה, ד"ר מישל שטיין טיר, עוקבת אחר הופעותיו של נתניהו, ומנתחת לפיהן את אישיותו והלך רוחו ● לדבריה, קריאותיו לאחדות הן רק משחק מול מצלמה, שנועד לעורר סימפטיה ולהנמיך התנגדות ● "אני נדהמת מהיכולת שלו להחזיק עד עכשיו, אבל זה נותן אותות בגוף. הוא ירד במשקל, וממש אפשר לראות את העצב בעיניים. בכל פעם הוא נופל וקם, אך יש תחושה שנתניהו עומד לפני סוף דרכו"

עוד 3,001 מילים ו-7 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה