תושבי מאוריציוס מבקרים את העצורים (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)
שמונה עשורים לגירוש פליטי השואה לאי בודד

אבודים במאוריציוס

היסטוריה

בדצמבר 1940, אספו הבריטים 1,580 גברים, נשים וילדים יהודים ממחנה המעצר בעתלית והעבירו אותם לשלוש ספינות ● משם הם גורשו לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי ● עם הגעתם למושבה הבריטית, נכלאו הפליטים - שנמלטו מאירופה הנאצית רק שלושה חודשים קודם לכן - למשך חמש שנים ● 75 שנים אחרי שחרורם, חוקרת ישראלית שופכת אור חדש על הפרשה, שחלקם של הנאצים בה עדיין לא התגלה במלואו

ב-5 בדצמבר 1940, נאספו 1,580 גברים, נשים וילדים יהודים ממחנה המעצר בעתלית והועברו לשתי ספינות. משם גורשו לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי.

עם הגעתם למושבה הבריטית הקטנה, אחרי 17 ימים בדרכים, נלקחו הפליטים, שנמלטו מאירופה הנאצית רק שלושה חודשים קודם לכן, לבית הכלא בו-באסין, שם היו כלואים מאחורי סוגר ובריח במשך כמעט חמש שנים.

הגירוש היה הפעם הראשונה והיחידה במהלך המלחמה שבה הגיעו פליטים יהודים לחופי פלשתינה וסולקו מהארץ בכוח. ההחלטה של המנדט הבריטי שיקפה גם את ההחלטה למנוע הגירה בלתי לגלית לפלשתינה, וגם חשש מכך שמרגלים נאצים מסתתרים בין הפליטים. ההגנה, מצידה, הייתה נחושה באותה מידע למנוע את הגירוש – נחישות שנודעו לה השלכות טרגיות.

יום השנה ה-75 לשחרורם, ה-12 באוגוסט, צוין השבוע בטקס וירטואלי. בינתיים, סיפורם – שנשכח ברובו – נאסף ומורכב על ידי החוקרת הישראלי ד"ר רוני מיקל אריאלי, שמחפשת חומרים ברישומי המנדט, ספרי הזיכרונות, מכתבים ועדויות בעל פה של העצורים, כמו גם עדויות של תושבי מאוריציוס.

סדנת תפירה באגף הגברים בכלא בו-באסין במאוריציוס (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)
סדנת תפירה באגף הגברים בכלא בו-באסין במאוריציוס (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

"זה סיפור מאוד נשכח בישראל", אומרת לי מיקל אריאלי ממקום מושבה בוושינגטון, שם מתבצע המחקר שלה. "לא רבים מכירים אותו. כשאני מדברת עם חברים, עם הוריי, עם סבתא שלי, הם מעולם לא שמעו על זה. נולדתי וגדלתי בארץ, תמיד התעניינתי בהיסטוריה שלנו, ואני חוקרת שואה. וגם אני לא שמעתי על הסיפור הזה עד שלא נסעתי לדרום אפריקה למחקר לדוקטורט שלי ב-2014".

הפליטים שגורשו למאוריציוס היו חלק מקבוצה גדולה יותר, שמנתה 3,500 יהודים שעזבו את ברטיסלאבה, הבירה הסלובקית, הפרו-נאצית, ב-5 בספטמבר 1940. הם עלו על שתי אניות, אוריון והליוס. כעבור שבוע הם הגיעו לנמל טולצ'ה ברומניה, שם עלו לשלוש אניות: מילוס, פסיפיק ואטלנטיק.

הקבוצה, שכללה כעת יהודים מווינה, פראג, ברנו, ברלין, מינכן ודנציג, הייתה מגוונת להפליא. רובם הגברים הווינאים נאספו ונשלחו לדכאו אחרי ליל הבדולח. השחרור שלהם מהמחנה הותנה בכך שיעזבו את אירופה באופן מידי.

אבל לבריחה מהנאצים היה מחיר גבוה. "זה היה מסע קשה נפשית ופיזית", אומרת מיקל אריאלי. "זה היה מאוד טראומטי". למרות שהתנאים היו גרועים בשלוש האניות, באטלנטיק היה המצב חמור במיוחד. האנייה השתרכה מאחורי מילוס ופסיפיק במשך שבועיים. כשנגמר לה הפחם, שרפו אנשי הצוות חלקים מהספינה כדי לתדלק את מסעה. חלק מהנוסעים מתו וגופותיהם הושלכו לים.

קבוצה של ילדות עצורות בפעילות תנועות הנוער במטע במאוריציוס (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)
קבוצה של ילדות עצורות בפעילות תנועות הנוער במטע במאוריציוס (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

"הרבה צרות"

ההגעה לפלשתינה לא הביאה עמה את ההקלה המיוחלת. הפליטים פתחו בשירת התקווה כשראו את הכרמל, אך זכו לקבלת פנים צוננת במיוחד. "לא רק הרשויות הבריטיות היו שם לקבל את פניהם, אלא גם אנשי היישוב, שגילו אדישות וציניות. זה עולה בצורה ברורה מאוד מעדויות הפליטים", אומרת מיקל אריאלי.

באנייה אטלנטיק היה המצב חמור במיוחד. האנייה השתרכה מאחור במשך שבועיים. כשנגמר לה הפחם, שרפו אנשי הצוות חלקים מהספינה כדי לתדלק את מסעה. חלק מהנוסעים מתו וגופותיהם הושלכו לים

הבריטים, למעשה, התכוננו להגעת הפליטים כמעט מהרגע שיצאו מברטיסלבה. באוקטובר 1940 פנה שר המושבות הבריטי, ג'ורג' לויד, למושל מאוריציוס, וביקש ממנו שיקבל 4,000 פליטים יהודים שלהבנתו היו בדרך לישראל. במובנים מסוימים, גישתו של לויד לא מפתיעה: רק שנה קודם לכן קבע הספר הלבן של הבריטים מגבלות חמורות על מספר המהגרים היהודים שיורשו להיכנס לישראל.

אך לא רק אכיפת המכסות העסיקה אותו. הפליטים, הזהיר לויד את מושל מאוריציוס, צריכים להיות כלואים במחנה, מאחורי גדר תיל ואבטחה צמודה.

כך כתב משרד המושבות בנובמבר 1940, במברק חשאי שאיתרה מיקל אריאלי:

"בעיית ההגירה הבלתי-לגלית לפלשתינה גרמה להרבה צרות בעבר, וכעת היא שוב מחריפה… כל המהגרים מגיעים כעת ממדינות אויב או ממדינות בשליטת אויב. אין לנו שום יכולת פיקוח עליהם",

המברק, לדעתה, מספק "חלון הצצה לאופן שבו תפסו רשויות המנדט את הפליטים היהודים, לא רק כמהגרים בלתי חוקיים אלא גם כאיום פוטנציאלי".

באופן דומה, מפקד כוחות הצבא הבריטי במזרח התיכון הזהיר שלא סביר שהנאצים לא ינסו להשתיל סוכנים בקרב הפליטים.

רופאים ואחיות בצוות הרפואי מטפלים בעצורים היהודים במאוריציוס (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)
רופאים ואחיות בצוות הרפואי מטפלים בעצורים היהודים במאוריציוס (צילום: ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

חששות כאלו לא הוגבלו לפלשתינה: ביוני 1940, כשסכנת הפלישה הגרמנית ריחפה מעל, הממשלה הבריטית הורתה על מעצר זמני של כל "תושבי האויב הזרים" בבריטניה, ביניהם פליטים יהודים מגרמניה ואוסטריה (על אף ששחרורם של אלו שלא נתפסו כסכנה, וביניהם היהודים, כבר יצא לדרך בשלב הזה).

תפקידם של הנאצים בסיפור הפליטים הזה עדיין עטוף במסתורין. שלוש הספינות נשכרו בספטמבר, 1940, על ידי המשרד המרכזי להגירת יהודים והיושב בראשו, ברטולד שטרופר. שטרופר, בנקאי יהודי אוסטרי, הוא דמות שנויה במחלוקת. הוא עבד ביחד עם אדולף אייכמן והואשם בכך שצעד על קו דק מאוד "בין סיוע לשיתוף פעולה" (הוא עצמו נרצח באושוויץ).

"אנחנו יודעים שהנאצים היו מעורבים, ואנחנו יודעים שאם הם לא היו מעורבים, גירוש היהודים לא היה מתאפשר באותה נקודה בזמן", טוענת מיקל אריאלי.

שלוש הספינות נשכרו על ידי ברטולד שטרופר, בנקאי יהודי אוסטרי שעבד עם אייכמן ונרצח באושוויץ: "אנחנו יודעים שהנאצים היו מעורבים, ואנחנו יודעים שאם הם לא היו מעורבים, גירוש היהודים לא היה מתאפשר"

עמדת הרשויות הבריטיות כלפי הפליטים השפיעה גם על היישוב היהודי בפלשתינה המנדטורית. היישוב לא רצה להפר את החוק הבריטית באמצעות עידוד עלייה לא חוקית, ולא רצה להיתפס כמי שמשתף פעולה עם הנאצים. "מבחינת היישוב היהודי בפלשתינה, זה היה כאב ראש", מאמינה מיקל אריאלי.

מסיבה לילדים העצורים במחנה הנשים בבו-באסין (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)
מסיבה לילדים העצורים במחנה הנשים בבו-באסין (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

ההסתייגויות של צ'רצ'יל

הממשלה הבריטית לא הייתה אחידה בדעותיה, ומתחת לפני השטח רחש זרם תת קרקעי של חוסר נחת. ראש הממשלה, וינסטון צ'רצ'יל, ניסה לרכך את הוראותיו של לויד לגבי כליאת הפליטים מאחורי גדר תיל, והזהיר אותו: "אנחנו לא יכולים להקים דכאו בריטי". אבל בקשתו של צ'רצ'יל, להתייחס ליהודים כאל פליטים ולא כאל פושעים, זכתה להתעלמות גורפת.

הקבינט הביע את חששותיו כשלויד העלה את התכנית של גירוש הפליטים לקולוניה הבריטית טרינידד בקריביים. מאוריציוס, בניגוד לטרינידד, לא הייתה קרובה לאמריקה, ונחשבה יעד דיסקרטי יותר לכלוא בו מהגרים.

משפחת קאיו בבל מאר, עם קבוצה של עצורים יהודים (צילום: באדיבות Lorraine Lagesse)
משפחת קאיו בבל מאר, עם קבוצה של עצורים יהודים (צילום: באדיבות Lorraine Lagesse)

בזמן שהבריטים התכוננו לגירוש, בהגנה התכוננו לעצור אותם. פליטים מאניות מילוס ופסיפיק הועברו לאנייה נוספת, פאטריה, שהייתה אמורה לגרש את כל 3,500 היהודים למאוריציוס.

כשהאטלנטיק התקרבה לחיפה, החליטה ההגנה לחבל בפאטריה באמצעות חומרי נפץ על סיפונה. למרות שניסתה ליידע את הפליטים שהיו כבר על האנייה, שעליהם לקפוץ ממנה בזמן המיועד, מעשה החבלה הזה השתבש בצורה איומה. כ-260 פליטים, ומספר קצינים בריטים, נהרגו בפיגוע. "אני חושבת שהתפיסה שלהם הייתה שהם חייבים לעצור את הגירוש בכל מחיר", אומרת מיקל אריאלי.

כשהאטלנטיק התקרבה לחיפה, החליטה ההגנה לחבל בפאטריה באמצעות חומרי נפץ על סיפונה. למרות שניסתה ליידע את הפליטים שהיו כבר על האנייה, שעליהם לקפוץ ממנה, מעשה החבלה הזה השתבש בצורה איומה

הפיצוץ בפאטריה השפיע בכל זאת. הבריטים, שפעלו לפי החוק הבינלאומי, התירו לפליטים ששרדו את האסון – כ-1,700 אנשים – להישאר בפלשתינה.

גברים מתפללים בבתי הכנסת שהוקמו בכלא בו-באסין (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)
גברים מתפללים בבתי הכנסת שהוקמו בכלא בו-באסין (צילום: באדיבות ארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות)

לפליטים באטלנטיק לא היה כזה מזל. בהתחלה עם נלקחו עם כל הפליטים לעתלית, אך אחרי עשרה ימים, ב-5 בדצמבר, מימשו הבריטים את איומם וגירשו אותם. ערב קודם לכן קיבלו הודעה שעליהם לארוז ולהיות מוכנים לעזיבה בבוקר.

הפליטים החליטו שלא להיכנע בלי מאבק: הם סירבו לארוז ורבים מהם בחרו שלא להתלבש, מתוך אמונה שהחיילים הבריטים ירגישו נבוכים מול נשים עירומות שמסרבות לעזוב את המחנה. אך פעולותיהם לא השפיעו אל הרשויות, והפליטים, רבים מהם עדיין לא לבושים, נלקחו לאניות שהמתינו לגרש אותם למאוריציוס. "זה היה גירוש מאוד אלים ורבים מהפליטים התנגדו", אומרת מיקל אריאלי.

בית הקברות היהודי סנט מרטין במאוריציוס, שם נקברו 128 יהודים שנפטרו במהלך מעצרם (צילום: באדיבות רוני מיקל אריאלי)
בית הקברות היהודי סנט מרטין במאוריציוס, שם נקברו 128 יהודים שנפטרו במעצרם (צילום: באדיבות מיקל אריאלי)

תנאים קשים

השטח במאוריציוס כבר היה מוכן לבואם של הפליטים. עצורים בכלא המרכזי בבו-באסין הועברו כדי לפנות מקום לפליטים. עם הגעתם, הגברים הופרדו מהנשים והילדים, שנלקחו למחנה חדש יותר בסמוך לכלא.

בינתיים, הועברו חוקים חדשים כדי למנוע מהפליטים למחות על מעצרם בבתי המשפט המקומיים, וכדי לאסור על המקומיים ליצור קשר ישיר עם העצורים.

18 החודשים הראשונים שם היו קשים במיוחד. הם לא הורשו לצאת מהמחנה, ולא נהנו משום סוג של חיי משפחה. המעצר שלהם, בשילוב ההתעקשויות של הרשויות שהפליטים לעולם לא יורשו להיכנס לפלשתינה, היה קטלני לחלקם. למרות שהנתונים לא מתועדים בשום מסמך רשמי, כמה פליטים בחרו להתאבד.

128 פליטים לא שרדו את השהות במאוריציוס ונקברו בבית הקברות היהודי על האי, סנט מרטין. אחד הסיפורים הטרגיים ביותר הוא זה של האמן פריץ הנדל, שתלה את עצמו בתאו. גופתו התגלתה על ידי אשתו, כשזאת הגיעה לספר לו שבדיוק התבשרה על ידי רופא המחנה שהיא בהיריון.

מתחילת המעצר, הבריטים חילקו את הפליטים לקבוצות לפי הלאום של העצורים, וביקשו מהם לבחור נציגים. עם הזמן נוצרה מידה של אמון בין העצורים לבין מפקדי המחנה והרשויות המקומיות. אמון זה שיקף את שיתוף הפעולה מצד הפליטים, וגם את ההבנה של הרשויות שלא מסתתרים סוכני אויב בין העצורים.

קבוצת עצורים יהודים מצ'כיה בכלא בו-באסין ב-1941 (צילום: באדיבות גדעון איקוביץ')
קבוצת עצורים יהודים מצ'כיה בכלא בו-באסין ב-1941 (צילום: באדיבות גדעון איקוביץ')

ב-1942 השתפרו התנאים בצורה משמעותית. חלק מהעצורים הורשו לעבוד מחוץ למחנה, ובני זוג שהופרדו הורשו להיפגש כמה שעות מדי שבוע.

הפליטים פיתחו תרבות עשירה, חיים פוליטיים וחברתיים. הם ייסדו סדנאות, עמותה ציונית, בתי ספר ושני בתי כנסת. במהלך השנה האחרונה של מעצרם, הרשויות הרשו לקבוצות פליטים לצאת לחופשות במחנה קיץ באי.

לא חסרו לפליטים חברים ותומכים. הקהילה היהודית של דרום אפריקה הקימה ועדה מיוחדת בעניינם, שלחה אספקה (פריטים דתיים וספרים, למשל) וקנתה את המוצרים שייצרו הפליטים בסדנאות שהקימו. ועד שליחי הקהילות של דרום אפריקה ניסה לשלוח משלחת בינואר 1941 כדי לבקר בבית הכלא, אך הבריטים דחו את בקשותיהם. גם הניסיונות לשאת ולתת על שחרור העצורים נכשלו. הבריטים התעקשו שהעצורים היו מהגרים בלתי חוקיים שנכלאו על ביצוע פשע.

מאוחר יותר העידו הפליטים על העזרה שקיבלו מהאוכלוסייה המקומית במאוריציוס. המקומיים, ששמעו על בואם הקרב, שכרו סירות, נופפו מהמזח ועמדו לצדי הדרך כדי לקבל את פני הפליטים. הם גם אספו תרומות בגדים לעצורים. כשהתנאים הפכו טובים יותר, ופליטים אמנים הציגו תערוכה של יצירותיהם, המקומיים רכשו חלק מהיצירות.

המקומיים כרו סירות, נופפו מהמזח ועמדו לצדי הדרך כדי לקבל את פני הפליטים. הם גם אספו תרומות בגדים לעצורים. כשהתנאים הפכו טובים יותר, ופליטים הציגו תערוכה של יצירותיהם, המקומיים רכשו חלק מהיצירות

הגעתם של הפליטים הייתה "מאורע מאוד לא שגרתי באי הקטן הזה", אומרת מיקל אריאלי, ומוסיפה שהם "התקבלו בזרועות פתוחות".

וינסטון צ'רצ'יל נושא דברים בינואר 1939 (צילום: AP Photo/ Staff/ Putnam)
וינסטון צ'רצ'יל נושא דברים בינואר 1939 (צילום: AP Photo/ Staff/ Putnam)

בפלשתינה התעלמו המוסדות היהודיים ממברקים שהגיעו מהעצורים וביקשו שיתערבו למענם. כשמשה שרת (אז שרתוק), ראש החטיבה הפוליטית בסוכנות היהודית, נשאל על ידי משפחות הפליטים במפגשים עם הציבור, התגובה שלו הייתה שכל עוד הפליטים נמצאים במעצר, הם לכל הפחות בטוחים.

"כמובן, הפליטים במאוריציוס היו בטוחים יותר מאשר אלו שנשארו באירופה", אומרת מיקל אריאלי. "זאת עובדה, ומשהו שלפעמים גם העצורים עצמם מכירים בו. מאוריציוס לא הייתה דכאו ולא הייתה אושוויץ. היא הייתה משהו אחר לגמרי", עם זאת, לדבריה לא ניתן להתעלם מכך שהם היו עצורים במשך כמעט 5 שנים.

כשהמלחמה התקרבה לסיומה, ב-21 בפברואר, 1945, מושל מאוריציוס הודיע להנהגת העצורים שהבריטים החליטו לאפשר להם להיכנס לפלשתינה. שישה חודשים מאוחר יותר עזבו הפליטים את האי. רובם קיבלו את ההצעה להגיע לפלשתינה, אך חלק היגרו לארצות הברית ולקנדה, וחלקם אף חזרו לאירופה.

הסיפור שלהם

רוני מיקל אריאלי (צילום: באדיבות ניר אריאלי)
רוני מיקל אריאלי (צילום: באדיבות ניר אריאלי)

בשני העשורים האחרונים התחילו הפליטים לספר את סיפורם. ג'נבייב פיטו, מחברת הספר "השקל המאוריציוני", פרסמה את ספרה ב-1998; יוצר הקולנוע הדרום אפריקאי, קווין הריס, הפיק סרט דוקומנטרי ב-2007; בשנה לאחר מכן הופקדו למשמורת תמונות, מסמכים, מכתבים ויומנים בארכיון מוזיאון בית לוחמי הגטאות. ב-2014 פתח את שעריו מרכז המידע והנצחת יהודי בו-באסין.

הפרויקט של מיקל אריאלי, שביקרה במאוריציוס אשתקד, זכה להתעניינות רבה מצד המרכז לשואה וג'נוסייד ביוהנסבורג, מרכז Rosa Luxemburg Stiftung בדרום אפריקה ומרכז המידע והנצחת יהודי בו-באסין, כמו גם ארגון DIS-MOI במאוריציוס, שסייעו לה לאסוף חומרים ועדויות בנושא מתושבי מאוריציוס.

היא מאמינה שאחד ההיבטים המרתקים בפרשה היה התהליך שבאמצעותו הפליטים זכו להדרה מצד הבריטים, היישוב, והרשויות הקולוניאליסטיות באי.

"תהליך ההדרה החל כשהם עזבו את ברטיסלאבה", אומרת מיקל אריאלי. "והוא משתקף באופן שבו אנו זוכרים – או לא זוכרים – את הפרק הזה בהיסטוריה היהודית. האופן שבו הם הודרו, האחרות הזאת, יצרו לגיטימציה שאפשרה להמשיך את כליאתם הממושכת בתנאים קשים, כמו גם לשכוח אותם עד היום".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
אבי, אורי ברדה היה אחד מהעולים שגורשו למאוריציוס. הוא היה בן 17.ועלה לבדו לארץ. הוא בא מצ'כיה. הקבוצה הצ'כית במאוריציוס, נסתה ליצור קשר עם ממשלת צ'כיה הגולה, כדאי שישחררו אותם. ממשלת צ'... המשך קריאה

אבי, אורי ברדה היה אחד מהעולים שגורשו למאוריציוס. הוא היה בן 17.ועלה לבדו לארץ. הוא בא מצ'כיה. הקבוצה הצ'כית במאוריציוס, נסתה ליצור קשר עם ממשלת צ'כיה הגולה, כדאי שישחררו אותם.
ממשלת צ'כיה סכמה עם הבריטים, שהיא מגייסת אותם ליחידה הצ'כית בצבא בריטניה. וכך התגייסו 60 צ'כים לצבא הצ'כי, ויצאו ממאוריציוס לאחר שנה וחצי.
ואחרי זה היו עוד הרבה דברים..איזה תקופה..

עוד 1,714 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 30 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נדל"ן דרוש בית קטן עם גינה במחיר שפוי

בזמן שהמאבק על הקצאת קרקעות המדינה מתמקד בקיבוצניקים ובנחל שלהם, המושבניקים הצליחו לגזור קופון שקט - ששוויו זינק משמעותית בתקופת הקורונה ● רפורמות וצעדים כלכליים הקלו על בניית בתים נוספים למגורים במושבים, וכעת הביקוש אליהם שובר שיאים ● ישראלים רבים מנסים לברוח מהעיר לבית עם גינה, אבל בדרך להגשמת החלום עליהם לעבור ועדת קבלה שנויה במחלוקת

עוד 3,031 מילים

תבוסתו של טראמפ הכרחית לאנושות

מלבד מציאת חיסון לקורונה, אין מטרה חשובה יותר לאנושות כעת מאשר שדונלד טראמפ יפסיד בבחירות נובמבר בארה"ב. קשה להפריז בנזק שהמשך כהונתו יגרום לארצות הברית, לישראל ולאנושות כולה.

הימים האחרונים מבהירים בדיוק עד כמה הדמוקרטיה באמריקה פגיעה, ועד כמה האיש מסוכן. זה בא לידי ביטוי ברור בעימות שלוויזיוני הלילה בין טראמפ לביידן, בו הנשיא שוב סירב לומר שיקבל את תוצאות הבחירות או להתנער מתנועות גזעניות. לטראמפ יש תוכנית שקופה לנסות לגנוב את הבחירות, ויש בדבר פוטנציאל לחולל אסון מחריד ברמה בינלאומית.

הימים האחרונים מבהירים עד כמה הדמוקרטיה באמריקה פגיעה והאיש מסוכן. זה התבטא בבירור בעימות הטלוויזיוני הלילה בין טראמפ לביידן, בו הנשיא שוב סירב לומר שיקבל את תוצאות הבחירות או להתנער מתנועות גזעניות

זה מעמיד את הישראלי המצוי, שאסיר תודה על תמיכתו של טראמפ מול הפלסטינים, במבחן פרובינציאליות מעניין: אנחנו מוכנים להקריב ממש הכל כדי לשמר את קריית ארבע? הרי ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה אפילו משכילים רבים תומכים בנשיא הנפשע. כדי לעבור את המבחן צריך להבין מה באמת קורה, ומה מצדיק את להט ההתנגדות להמשך שלטונו. בשביל זה אני כאן:

טראמפ סוגד לרודנים ורוצה להיות כזה

הוא לא מסווה את הערצתו לאוטוקרטים השולטים ברוסיה, צפון קוריאה וסין, וגם בברזיל ואפילו (כן, כן) זה המתהווה בהדרגה בישראל. ברור שהוא שואף להפוך את ארצות הברית למדינה סמכותנית נוסח טורקיה. הוא מרבה למשול על פי צווים נשיאותיים, נרתע מפיקוח, מסרב להשמע למומחים, לא קורא דוחות מודיעיניים, ומכריח את שריו להפגין חנפנות מביכה.

טראמפ מושחת

מגרירת מנהיגי עולם למועדוני הגולף שלו ולמלון שלו בוושינגטון עד אינטרסים עסקיים המתמשכים שלו "המנוהלים" על ידי בניו בניגוד לכל נורמה, הנפוטיזם הבוטה וסירובו לחשוף את דו"חות המס שלו כמו כל קודמיו, הצחנה עולה לשמים. דו"ח מולר חשף פשעים; השאלה הייתה פוליטית – אם זה מספיק להדחה. כזו גם הייתה ההצבעה "לזכותו" בסנאט בו יש רוב מעוות לרפובליקנים (כל מדינה מקבלת שני סנאטורים בלי קשר לאוכלוסייתה, בהן עשרות מדינות המאוכלסות בדלות בכפריים שמרנים ומקבלות ייצוג מנופח).

טראמפ שקרן פתולוגי

פוליטיקאים רבים אינם אמינים במיוחד, אבל דבר כזה בדמוקרטיה מודרנית עוד לא היה. טראמפ ממציא מציאות אלטרנטיבית ממש; הוא משדר שהנרטיב חשוב מכל ושעובדות זה עניין ללוזרים. הבזיון המתגלגל נע ממדע מזויף (ריפויי הקורונה הדמיוניים שלו) לפרשויות ביזאריות כמו נסיונו לסחוט חומר נגד ג'ו ביידן מאוקראינה וקריאתו (הפומבית) לרוסיה לפרוץ למיילים של הילרי קלינטון, עד תיאוריות קונספירציה מגוחכות, שכתוב היסטוריה ורצח אופי ליריביו.

הקמפיין שלו טוען בימים אלה שהדמוקרטים רוצים לבטל את המשטרה כדי להשמיד את ערי אמריקה, לפתוח לראווה את הגבולות ולאסור על הדת. שגיאות הכתיב המשונות שלו הן חלק אינטגרלי מפולחן אידיוטיזם מדכדך שנועד לעצבן את ה"אליטות" כדי לשלהב את הבייס הנבער והזועם. המסר לדור הצעיר הוא מחפיר.

טראמפ הורס מוסדות  חיוניים

אמריקאים נהגו להאמין שמדינתם היא יוצאת דופן במובן החיובי. הוא הופך אותה לרפובליקת בננות עם משרד משפטים פוליטי תוך כדי שהוא מערער בקרב בסיסו את האמון ב-FBI, ב-CIA, בהנהגה הצבאית, במוסדות הבריאות הפדרליים, ולאחרונה ברשות הדואר (כדי לשבש את ההצבעה באמצאות הדואר).

במישור הבינלאומי הוא החליש את נאט"ו, את ארגון הסחר העולמי, את בית הדין הפלילי הבינלאומי, את האיחוד האירופי, ואת הרעיון שארצות הברית מכבדת את האמנות שעליה היא חותמת. חוסר הכבוד שלו לאקדמיה הוא כזה שרוב האמריקנים הנוטים ימינה חושבים כעת שלאוניברסיטאות יש "השפעה שלילית" על החברה.

טראמפ שואף להפוך את ארה"ב למדינה סמכותנית נוסח טורקיה. הוא מרבה למשול על פי צווים נשיאותיים, נרתע מפיקוח, מסרב להשמע למומחים, לא קורא דוחות מודיעיניים, ומכריח את שריו להפגין חנפנות מביכה

טראמפ מקדם מדיניות חסרת לב המנוגדת לרצון הרוב

מדיניות הקורונה ההזוייה שלו (הוא אשכרה ממש מתנגד למסיכות) תרמה לכך שארה"ב ספגה יותר מ-200,000 מקרי מוות, תוך כדי שהוא זומם לשלול מעשרות מיליוני אמריקאים שירותי בריאות ממש באמצע המגיפה. תוכנית המס של טראמפ הגדילה את אי השוויון במדינה הכי פחות שוויונית בעולם והועילה בעיקר לעשירים.

טראמפ הורס את הסביבה בהכחשת שינויי אקלים, מבטל מגבלות סביבתיות, מבטל הגנות על חיות בר בסכנת הכחדה, תומך בפרוייקטים מזהמים ומתנגד לאנרגיה ירוקה. טראמפ מונע כל תזוזה לכיוון הגבלת מכירת נשק וממנה שופטים המבקשים לאסור הפלות. הרוב מתנגד למעשה לכל הדברים הללו.

*   *   *

ניתן לשאול כיצד, בהתחשב באמור לעיל, רוב האמריקאים עשויים לרצות בו כנשיא? האם לא מובטחת תבוסתו? ובכן, רוב האמריקאים אינם בוחרים את הנשיא. ארצות הברית לוקה בשיטת בחירות ביזארית בה התוצאות הם לפי מדינה, והמשקל בספירת הקולות של מדינות קטנות שמצביעות תמיד לרפובליקנים עדיף. כל מצביע במדינות גדולות ונוטות לדמוקרטים כמו קליפורניה וניו יורק, שווה רבע ממצביע בואיומינג למשל. זה כאילו שמצביעים מעיירות הפיתוח היו יכולים להצביע ארבע פעמים.

הדמוקרטים צריכים לנצח בפער עצום כדי לנצח בפועל. כך מאז 1992 זכו הרפובליקנים ברוב קולות פעם אחת בלבד, בשנת 2004, אולם הם נמצאים בשלטון 12 מתוך 28 השנים.

הדמוקרטים צריכים לנצח בפער עצום כדי לנצח בפועל. כך מאז 1992 זכו הרפובליקנים ברוב קולות פעם אחת בלבד, בשנת 2004, אולם הם נמצאים בשלטון 12 מתוך 28 השנים

טראמפ ניצח ב-2016 למרות שהפסיד בכ-3 מיליון קולות, שהיו כמעט 3% מהסך הכל. ניצחונו הגיע בגלל כ-80,000 קולות בשלוש מדינות "מתנדנדות". העולם הוטל לסחרור בגלל טעות סטטיסית ממש – כי קומץ צעירים לא טרחו להגיע, כי הירוקים משכו קולות של כמה נאיבים, כי טראמפ הלהיט כמה גזענים שחיכו כל חייהם לשמוע מועמד שהוא ממש אחד משלהם.

טראמפ הוא בור, גס, אכזרי, נקמני, אנוכי ואינפנטילי. אבל יש בו סוג של גאונות שמאפשרת לו איכשהו לשמר את הבייס כמעשה שטן. הוא יקבל לפחות 40% מהקולות ויהי מה – קצת כמו הלאומנית מארין לה פן בצרפת. אבל בצרפת יש שיטת בחירות פשוטה שמאפשרת בחירה ברורה ולא נוטה לטובת צד אחד.

בארה"ב, כאמור, ייתכן שלטון מיעוט על הרוב גם בלי פוילע שטיק. אבל כאלה יהיו. כבר מזמן הוא חוזר על הטענה שאם הוא יפסיד זה סימן שהבחירות זויפו.   לאחרונה טראמפ היכה את אמריקה בהלם כאשר סירב לומר שהוא יקבל את תוצאות הבחירות גם לפי השיטה הדפוקה שמסייעת לו.

הרפובליקנים מתכננים לגנוב את הבחירות ב-3 בנובמבר אם ג'ו ביידן איכשהו יצליח להתגבר על השיטה. התוכנית קשורה להצבעות בדואר ולכללים ביזנטיים שכמעט אף אחד מעולם לא שמע עליהם, אשר נקבעו על ידי החוקה למקרים בהם מדינות לא מצליחות להכריז על זוכה בדרך הרגילה:

  • משבר הקורונה יצר ביקוש עצום להצבעות דואר שרוב המדינות איפשרו זה מכבר. טראמפ, מכחיש הקורונה, המציא נרטיב לפיו ההצבעה בדואר גרמה להונאות בקנה מידה גדול בעבר (למרות שאין לכך שום הוכחה ואיש לפניו לא טען זאת) וקרא לתומכיו להימנע ממנה. כך הם עשו, וכולם מבינים שההצבעה בדואר תהיה במידה רבה דמוקרטית.
  • בחודשים האחרונים טראמפ מנסה בכל מיני דרכים לשבש את הדואר כולל שלילת מימון. והוא מודה שהוא עושה את זה כדי שהדואר ייכשל בבחירות, באופן גלוי לחלוטין. כזה הוא המותג: טראמפ הוא שודד הבנק שמכריז "אני אשדוד בנק" ואז מתפאר בכך שהוא לא במעצר. הבייס מת על זה.
  • גם אם הדואר יביא את כל המעטפות ליעדן נדרש זמן לספור קולות. אם הצבעה גדולה בדואר תביא לדחיית פרסום התוצאות – ברור שהדבר ייטיב עם הרפובליקנים בספירה שכן תהיה אפשרית ביום הבחירות עצמו. טראמפ מתכוון להכריז על ניצחון בליל הבחירות, לטעון שכל השאר זה הונאה ופייק ניוז, ולהתחיל לערער על כל קול בדואר. לא משנה שהערעורים יהיה חסרי בסיס – אם שופטים שמרנים שנשתלו בעוד מועד ברחבי המערכת יזרמו עם זה אפשר יהיה באופן אסטרטגי למנוע פרסום תוצאות בזמן בחלק מהמדינות – או בכל המדינות.
  • מה זה בזמן? ובכן, בארה"ב אין ממשלת מעבר לנצח או עד שבני גנץ יישבר. בחודש דצמבר 538 ה"אלקטורים" מכל המדינות חייבים להפגש ולהצביע לנשיא. רק זו ההצבעה המכרעת. בהעדר תוצאות, הפרלמנטים בכל מדינה יכולים להחליט מה שבא להם. והרפובליקאים שולטים, כאמור, ברוב המדינות (אך ממש לא ברוב האוכלוסיה).

בעזרת מזימות כאלה אפשר להפסיד אחרי ספירת כל הקולות גם לפי השיטה הלא-הוגנת ועדיין להיבחר. אף אחד לא היה מעלה על הדעת דבר כזה עד טראמפ, ובלי הקורונה זה גם לא היה מתאפשר כל כך בקלות. אבל זה המצב.

טראמפ מודה שהוא משבש את הדואר ושולל מימון כדי שהדואר ייכשל בבחירות, באופן גלוי לחלוטין. כזה הוא המותג: טראמפ הוא שודד הבנק שמכריז "אני אשדוד בנק" ואז מתפאר בכך שהוא לא במעצר. הבייס מת על זה

אפשר לקוות שהמפלגה הרפובליקנית תתעשת בזמן ותגיד "עד כאן". אבל המפלגה הזאת איבדה את הבושה וטראמפ חשף היטב מה הבייס שלה רוצה ומה טיבו. בוחרים אלה מוכנים לשרוף את המועדון כי הם נורא כועסים. על הלא-לבנים המתרבים, על הגלובליזציה גוזלת המשרות, על העשירים והמשכילים ששורדים אותה לא רע, על ליברלים וההומואים שלהם, וקצת גם על היהודים כי זה תמיד טוב. חלק מהבוחרים הללו הם פשוט אנשים רעים; חלק מהם רק עוברים משהו רע, רע מאוד, ואולי ראויים לרחמים. כמובן שיש בין בוחריו גם קיצונים דתיים ועשירים שסתם רוצים להוריד מיסים.

אין מה לבנות יותר מדי על הרפובליקנים. הקנוניה תיבלם רק עם ביידן ינצח ברוב עצום.

אבל אם הקנוניה בכל זאת תצא אל הפועל, זה לא יעבור בשקט. אוי לאצבע שככה מקלידה, אבל במצב המתואר הכל כבר יהיה על השולחן, מהפיכה צבאית ועד מלחמת אזרחים או פרישת מדינות גדולות כמו קליפורניה מארה"ב.

זה יהיה אסון בלתי נתפס לאנושות כולה: העולם זקוק לארה"ב יציבה כדי שהדולר יהיה מטבע רזרבי יציב, כדי שהשווקים לא ישתגעו, וכדי שהדמוקרטיה לא תתמוטט במקומות אחרים. זה גם אינטרס קיומי של ישראל – יותר קיומי מסיפוח סלע קיומנו בגדה המערבית.

כן, אפשר לטעון שישראל באופן ספציפי נהנתה מנשיאותו של טראמפ מהסיבות הידועות. יש גם טיעון הפוך. הוא עזר לימין שדן את ישראל לחורבן של תיאוקרטיה דו-לאומית. אולי לכתו תבשר את לכתו של בנימין נתניהו בשעה ממש לא טובה. אבל גם אם מישהו חושב שתיאוקרטיה דו-לאומית זה סבבה ושביבי מנהיג דגול, עדיין צריך לחשוב אם זה שווה את האסון הקרב.

לישראל יהיו צרות גדולות אם ארצות הברית תיחלש אנושות. המעצמה הזו בשקיעה, אבל התהליך אמור היה להיות איטי. היא עדיין נחוצה. הסכנה לאמריקה היא ממשית. והקפיטול, כמו הרייכסטאג בזמנו, עולה באש.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,511 מילים

הנתונים שנחשפו לשרים: כמעט 30% מהבדיקות במגזר החרדי חיוביות, 12% במגזר הכללי

זאת בהשוואה למגזר הכללי שם יש 12% ● ח״כ יאיר גולן על מיקי זוהר: ״הליכוד הפך למפלגת ביב שופכין נטולת עכבות וחסרת מעצורים״ ● מיקי זוהר: כשטיבי עשה דבר דומה לא אמרתם כלום ● יעלון לגנץ ואשכנזי: בואו נצביע אי אמון בממשלה● היועמ"ש: הגבלת המרחק למפגינים לא בתוקף עד שיאושרו התקנות בממשלה ● על המדינה להשיב עד יום רביעי הקרוב לעתירה נגד החוק ● גמזו המליץ להעלות דרמטית את קנסות הקורונה

עוד 34 עדכונים

עם או בלי נורמליזציה, מומחה אמריקאי למדינות המפרץ רואה בישראל משכינת שלום אזורית מפתיעה ● סיגורד נויבאואר בוחן את תפקידה הפחות ידוע של ישראל כמתווכת ביריבויות בין סעודיה, איחוד האמירויות, עומאן, בחריין וקטר - ומעלה שאלות נוקבות על המחירים הסמויים של הסכמי אברהם ● "ומה יקרה אם מטוסי ה-F-35, באמירויות או בכל מקום אחר במפרץ, יגיעו לידי רוסיה או סין?" ● ראיון

עוד 2,162 מילים

למקרה שפיספסת

ראיון חוקר בכיר: להתכונן לסגר שלישי ורביעי

"השאלה היא אם הממשלה תיקח את עצמה בידיים, תקבע הגבלות ברורות שייאכפו, תבצע בדיקות המוניות ותהיה מסוגלת לאתר את המגעים של הנדבקים" ● "שאלה נוספת היא אם אנשים יבינו שזה רציני ויצייתו לכללים" ● "אם לא, זה יכול להימשך ככה במעגלים עד שיהיה חיסון" ● ד"ר מייקל אדלשטיין, אפידמיולוג בריטי בכיר שעשה עלייה, מנתח את אתגרי הקורונה הייחודים שעומדים בפני ישראל

עוד 1,769 מילים

אני אזרח ערבי ומפחיד אותי לעלות להפגין בירושלים

אני אזרח טוב. באמת טוב. אבל אף פעם לא אהבתי לצאת להפגין. גם כשיצאתי בימי שבת לצומת מקסים במחאת הדגלים השחורים לא הרגשתי בנוח. לא בגלל ריבוי דגלי ישראל שהתנוססו מעל הראש שלי, אלא בגלל חוסר הביטחון והחשש. בין היתר מזה שבכל רגע יכול להגיע מטורף כזה או אחר ולפגוע בי.

אני אזרח טוב, אבל אף פעם לא אהבתי לצאת להפגין. גם כשיצאתי בשבתות לצומת מקסים במחאת הדגלים השחורים, לא הרגשתי בנוח. לא בגלל ריבוי דגלי ישראל אלא בגלל החשש שבכל רגע יכול להגיע איזה מטורף שיפגע בי

וזה אכן מה שקרה לי. באחת השבתות יצא נוסע מהרכב שלו והשליך לעברנו שלוש אבנים, למזלי הצלחתי לברוח הצידה ולהזהיר אנשים מזריקת האבנים. אמנם היו שם שוטרים, אבל למרבה הצער אישה נפצעה מהשלכת האבן.

וזו לא היתה הפעם היחידה שחוויתי תקריות אלימות. באחת מההפגנות במרכז הכרמל החזקתי שלט בערבית והייתי הערבי היחידי בין המפגינים וגם בין השוטרים. כנראה שהשוטרים לא יודעים לקרוא ערבית כל כך טוב, אז הם דאגו להוריד לי את השלט וגם רצו לעצור אותי. וכל זה על מה ולמה? על שלט שרשום עליו "ראש ממשלה פלילי לא בשבילי". היה חשוב לי להזדהות ולהרים את השלט כמה שיותר, אבל דאגו לקרוע לי אותו.

*   *   *

הנסיך של בלפור הוא בעיני אמיר השכל. חשבתם שאכתוב על יאיר נתניהו? לא. אמיר השכל הוא דמות שהתחברתי אליה בתור ערבי במדינת ישראל שרוצה עתיד טוב יותר. יותר מאשמח אם אמיר השכל יהיה נשיא המדינה או ראש הממשלה. זה בן אדם שאפשר להתגאות בו שהוא חלק מהעם שלי, והוא יכול היה להיות ראש ממשלה שהייתי מתגאה להגיד שאני אזרח במדינה שלו.

באחת ההפגנות במרכז הכרמל החזקתי שלט בערבית "רה"מ פלילי לא בשבילי" והייתי הערבי היחידי בין המפגינים והשוטרים. כנראה שהשוטרים לא יודעים לקרוא ערבית כ"כ, אז דאגו לקרוע לי את השלט ורצו לעצור אותי

איך התחברתי לאמיר השכל?

אני אוהב לצפות בשידורי הלייב של אור-לי ברלב ובעיקר בימי השישי בבלפור. אף פעם לא עשיתי קבלת שבת, אבל יחד חבורת הקריים מיניסטר אהבתי לעשות את קבלת השבת הזו. אהבתי לאכול שווארמה אמיל בחיפה ביום שישי וישר לעזוב הכל, להגיע הביתה, לפתוח את השידור בפייסבוק, לחבר אותו לטלוויזיה ולצפות בזה עד שזה נגמר. עד שלאור-לי כואבת היד שמחזיקה את הטלפון.

אני מכיר את אור-לי כשהיתה עוד אור-לי ברלב בלי האנשים שמקיפים אותה כרגע, כהייתה רק אור-לי.  ואם תשאלו אותי, אז אני אשמח גם אם אור-לי תהיה חלק מהממשלה שירכיב אמיר השכל.

אפרופו קבלת השבת וההפגנות של בלפור, שלשמן התכנסנו כאן, חברתי לחבורת הקריים מיניסטר לפני המעצר של אמיר, ואני איתם עד היום הזה, אבל עוד לא עליתי מעולם להפגנות בבלפור. כן הפגנתי ליד הבית אבל לא נתתי לעצמי להתרחק עד ירושלים המפחידה.

העליה לירושלים לא מפחידה אותי בגלל הפגנות האנטי של תומכי ביבי. לא רק. העליה לירושלים מפחידה אותי כי אני מכיר ויודע מה זה ירושלים, ואילו אנשים אני עומד לפגוש שם, מהכדורגל.

כן הייתי רוצה להגיע להפגנת בלפור יחד עם עוד עשרת אלפים ערבים וערביות, אבל הפחד שלי לעלות לירושלים מתחיל במשחקי הכדורגל של הקבוצה האהובה שלי נגד הקבוצה הגזענית של המדינה. כן, מאז ומתמיד, גם שהיו משחקים וגם שלא היו, אני לא אהבתי את ירושלים.

ולא בגלל שירושלים לא שייכת גם לנו, הערבים, אלא בגלל שהמקום הכל-כך יפה הזה הפך למוקד שנאה והסתה. וזה ממשיך בהפגנות. אני יודע מי הקהל שנמצא מול המפגינים ואיזה זעם יש לו בראש.

אני מפחד להגיע לשם גם אם זה אומר להתפלל. ואם אני כבר נכנס לירושלים – אני משתדל פחות לדבר בערבית במקומות בעיר.

אבל להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. אני פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי. אני מעדיף להגיע עם חברים שיסעו איתי מהדלת של הבית ועד ירושלים ובחזרה. מפחיד לי לנסוע לבד.

אני לא מפחד מהאנשים שמתנגדים להפגנות, אלא מהשוטרים שנשלחים להפגנות. להיות ערבי יחידי בהפגנה כל-כך גדולה זה כמו ללכת בחושך, כשמדליקים עליך זרקור מואר. רק עלייך. וזה מפחיד, מפחיד אותי.

אבל להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי. אני מעדיף להגיע עם חברים שיסעו איתי מהדלת של הבית ועד ירושלים ובחזרה. מפחיד לי לנסוע לבד

כן, זה הפחד שאני כותב עליו. הפחד שלי מאלימות השוטרים בירושלים והפחד שלי מהמפגינים האלימים בירושלים. לכן קל לי יותר להגיע לאזור הנוחות שלי ולהפגין פה ליד הבית שלי, מאשר להרחיק עד עיר השנאה שהיא הבירה שלנו, או שלכם, זה לא משנה. חבל שהעיר הזו נהרסה.

די לגזענות, ותמשיכו להפגין חברות וחברים!

רוני סעאדה עבד בשלוש השנים האחרונות בתחנת מונית כסדרן. זו אמנם לא העבודה שחלם עליה, אבל זה היה עדיף מכלום מבחינתו. למד קופירייטנג ורשתות חברתיות במכללה, אבל הרגיש שבמקום לקיים את הבטחות הקורס ולגרום לו להשתפר, דאגו שם בעיקר להשגת שכר הלימוד.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 681 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הפוליטיקה הקטנה נמשכה בזמן שבכנסת הגבילו את ההפגנות

כוחות המשטרה התנהגו באופן תמוה במהלך ההפגנה אתמול בצהריים מחוץ לכנסת ויאיר גולן מקווה שבסוף יצאו מאות אלפים לרחובות ● חברי ימינה ממשיכים לנסות לסכסך בין הליכוד לכחול-לבן ● בסביבת נתניהו מעריכים: הוא יוריד את התחלואה ואז יילך לבחירות, במרץ 2021 ● מירי רגב מצאה אוצר בתחבורה ● ובתוך הליכוד החל הקרב על הפריימריז לרשימה ● שלום ירושלמי מסכם עוד יום בבית הנבחרים

עוד 722 מילים

נתניהו מהמר על כל הקופה

נתניהו קיבל את החלטתו על סגר שני כמו מפקד חטיבה שהתנתקה משאר הצבא ונעה בטירוף חושים אל עבר עורף האויב ● אם יצטרפו למהלך עוד מדינות, הוא יוכל להציג עצמו כמצביא עולמי גדול שהיה "הראשון לזהות" ● אבל אם המדיניות הישראלית תישאר מנותקת משאר העולם, החורבן הכלכלי והחברתי שיבוא יירשם כולו על שמו ● פרשנות

עוד 623 מילים ו-1 תגובות

אפקט הקורונה "אני רואה אובדן תקווה אצל כל מי שאני פוגש"

בשבועיים האחרונים חל זינוק נוסף בפניות למוקדי הסיוע הנפשי, ואנשי המקצוע בתחום מזהים דכדוך מדאיג גם בקרב האוכלוסייה הכללית, ולא רק בקרב המטופלים ● ד"ר צבי פישל תוקף את הממשלה: "תהליכי קבלת ההחלטות לקראת הסגר הכניסו את הישראלים ללחץ עצום" ● "האם האויבים של מקבלי ההחלטות הם יריבים פוליטיים? האם זה הנגיף? האם זה כל הציבור בישראל שאתה מנסה להעניש אותו בסגר?"

עוד 1,516 מילים

אפקט הקורונה גם בסגר הנוכחי נשלם חשבונות מים מנופחים

השהייה הממושכת בבתים הובילה לזינוק חד בחשבונות המים, ופניות של אלפי צרכנים זועמים הובילו להחלטה על הוזלת תעריף המים ● אך אין סיבה לפתוח שמפניה: חשבון המים הדו-חודשי של כל ישראלי - כולל מי שמתקיים כעת מדמי אבטלה - יוזל בשקלים בודדים בלבד

עוד 615 מילים

מגפת הקורונה החיים בתוך המודל השוודי

ישראלים המתגוררים בשוודיה הוכו בהלם לאור התגובה המינורית של המדינה לאיום הקורונה ● הם נכנסו לבידוד מיוזמתם, ונאבקו כדי לאפשר לילדיהם למידה מרחוק ● אבל חצי שנה אחרי הופעת הנגיף במדינה האירופית, שוודיה מובילה בהצלחה את המאבק העולמי במגפה - והישראלים מלאי הערכה לממשלה המקומית ולאזרחים ● "היום אנחנו מזועזעים ממה שקורה בישראל - וממש צר לנו שכך נראה הגל השני"

עוד 1,246 מילים ו-1 תגובות

מנדלבליט: "נבצרות נתניהו לא ירדה מהפרק"

המליאה תאשר הלילה חוק שיאפשר הגבלת הפגנות לקילומטר מהבית ● שרים בקבינט קורונה: "נתניהו בפאניקה, השבוע היתה התפוררות" ● גנץ: הצבת חיילים בהפגנה היום היתה טעות שלא תחזור ● כ"ץ מבטיח שלא יהיו קיצוצים בקרוב ● נתניהו: "הסגר יימשך לא פחות מחודש" ● שירות התעסוקה: 896 אלף מובטלים

עוד 51 עדכונים

לפני שלושה שבועות החליט בג"ץ לדחות את העתירות נגד החלטת הכנסת הקודמת להעניק לחיים כץ חסינות מפני העמדתו לדין ● היועמ"ש טרם הודיע לכנסת הנוכחית על כוונתו להעמיד את כץ שוב לדין וייתכן כי הצדדים בכלל בדרך להסכם טיעון ● אלא שבכך פספס בג"ץ הזדמנות נדירה לשרטט לח"כים את גבולות החסינות המהותית שלהם, והותיר את החלטת הכנסת הקודמת כתקדים מסוכן ● פרשנות

עוד 1,118 מילים

מחר: מפגינים יעלו בשיירה לירושלים למחות בזמן הדיון בכנסת בחוק ההפגנות

מפגינים גם הערב מול בית אשכנזי וגנץ ● החוק אמור להגביל את ההפגנות בזמן הסגר ל-1000 מטר מהבית ● ניצן הורוביץ קורא לעבודה וכחול לבן להתנגד ● יאיר גולן: אל תאמינו לזה שההגבלה תהיה זמנית ● השר זמיר: אמשיך להתנגד להגבלת ההפגנות ● נתניהו הנחה להיערך לטיפול ב-1,500 חולי קורונה במצב קשה עד יום חמישי ● הסגר יימשך כחודש ● כ״ץ: אחזיר חלק מהמשק לעבודה

עוד 12 עדכונים

מיוחד סופו העצוב של הסוף הטוב

מתי ראיתם לאחרונה סדרה או סרט עם סוף טוב, שאחריו חזרתם אל חייכם בתחושה מרוממת רוח שהעולם אולי פגום והחיים אולי קשים, אבל בכל זאת יש תקווה? ● יוצרים ומבקרים בולטים מתמודדים עם השאלות הדרמטיות: האם אנחנו חוזים במותו של הסוף הטוב? האם לגיבור הטוב כבר אין סיכוי יותר לנצח, אפילו בפנטזיה הקולנועית או הטלוויזיונית? ומה כל זה אומר על החיים האמיתיים?

עוד 5,089 מילים ו-1 תגובות

טור אישי יום כיפור שלי

"ביום כיפור, אני לובשת לבן, נמנעת מלאכול או לקיים יחסי מין ואינני צריכה אפילו מים - אני כמו מלאך. והמסורת שלי מלמדת אותי שלכל עלה דשא יש מלאך שרוכן אליו ולוחש 'תגדל, תגדל'" ● כוכבת "המפץ הגדול", השחקנית היהודיה-אמריקאית מים ביאליק, בטור אישי מאוד על יהדות ועל משבר הקורונה

עוד 814 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה