איך לראיין רוצח

צילום מסך מערוץ 13, הראיון עם אקשטיין
צילום מסך מערוץ 13, הראיון עם אקשטיין

זאב אקשטיין רצח את ישראל קסטנר. נפגשנו לא הרחק מבניין הטלוויזיה אצלו בבית. המסגרת הייתה סדרת הדרמה "קסטנר" שביים אורי ברבש. עשיתי אז סרט דוקומנטרי על הדמויות האמיתיות של הפרשה. חלקם היו עוד בחיים.

השחקנים באולפן, ובהם מי ששיחק את הרוצח, הופיעו מול מצלמות הדרמה, והרוצח האמיתי ישב מול המצלמה הדוקומנטרית.

מה שואלים רוצח? נותנים לו במה להסביר את עצמו? להצדיק? להתחרט? להסית מחדש? הוא רוצח. מדוע בכלל לתת לו מיקרופון ומצלמה ולשדר את דבריו?
אקשטיין אמר שהוא היה מוסת. בגיל 21 שטפו את מוחו. לדבריו עבר עליו, לדעתו, מה שעבר על יגאל עמיר לפני רצח רבין.

מה שואלים רוצח? נותנים לו במה להסביר את עצמו? להצדיק? להתחרט? להסית מחדש? הוא רוצח. מדוע בכלל לתת לו מיקרופון ומצלמה ולשדר את דבריו? אקשטיין אמר שהוא היה מוסת. בגיל 21 שטפו את מוחו

כששאלתי אם קסטנר היה בעיניו בוגד, הוא הסביר את נקודת המבט שלו על מה שעבר אז במוחו. לא הצדיק את המעשה. לא הסית אחרים לבצע מעשה דומה. שידרנו את הראיון במסגרת סרט על הדרמה. אחרי הדרמה.

ערב שידור הדרמה, במסגרת תכנית בידור שהגיש אחד – יאיר לפיד, שמע מפיק התכנית על הריאיון הזה והזמין את הרוצח אקשטיין לאולפן תכנית הבידור. לא עזרו מחאותיי. הסרט עוד לא שודר ותכנית לקידום הדרמה אירחה את הרוצח. חיוכים, פנסים, שאלה כמו "אז למה רצחת את קסטנר?" הפכה את כל העניין לגרוטסקה.

הסרט על האנשים האמיתיים של הפרשה שודר רק לאחר הדרמה.

אקשטיין קיבל חנינה אחרי שבן גוריון פנה למשפחתו של קסטנר וביקש שיסכימו לחנינה. הוא ישב בכלא רק 5 שנים. משפחת ישראל קסטנר נתנה את הסכמתה. הרוחות בארץ סערו אז. תומכי ומתנגדי מעשה ההצלה של  חלק מיהודי הונגריה, נתפס על ידי חלק כמעשה של שיתוף פעולה עם הנאצים. אחרים חשבו שהיה מעשה גבורה.

השופט בנימין הלוי קבע אז שקסטנר מכר את נשמתו לשטן. קביעה שכנראה חרצה את גורלו. פניתי אז גם אל בנימין הלוי. הוא סירב להתראיין. כתב מכתב בו הסביר שאת דעתו כתב בפסק הדין.

ערב שידור הדרמה, בתכנית בידור שהגיש אחד – יאיר לפיד, שמע מפיק התכנית על הריאיון והזמין את הרוצח אקשטיין לאולפן תכנית הבידור. לא עזרו מחאותיי. שאלה כמו "אז למה רצחת את קסטנר?" הפכה הכל לגרוטסקה

רצח הוא רצח. אבל האם רצח אמור למנוע מעיתונות לברר את מניעיו? לחקור ולחדור לנפשו של הרוצח? להבין את המעשה?
לדעתי לא. גם את יגאל עמיר יצטרכו יום אחד לראיין.
השאלה היא איך מראיינים רוצח. מה משדרים. מה לא משדרים.

עיתונות אחראית לא אמורה להיפרד מהקודים האתיים שלה, מהמקצוענות ומחוקי המדינה. הרוצח והרצח הם הנושא. הרוצח לא אמור להוות מגנט לרייטינג. הרוצח אמור לקבל במה אם החברה מקבלת תשובות לשאלות שמטרידות אותה בהקשר למעשה הנורא.

רוצח לא אמור לקבל במה חדשה להסתה נוספת. הרוצח לא ראוי להשמעת דעתו על אירועי היום והשעה. להיפך. יש להימנע מלשמוע את דעתו על "המפגינים של היום". יש למנוע ממנו מלהשמיע דברים שעלולים לגרום לאחרים לזרוק רימון או לירות באקדח בגבו של מנהיג המדינה.

כלי תקשורת אחראי לא אמור לומר שהוא נותן במה לרוצח כדי להזהיר מפני בני דמותו. הרוצח כבר ביצע את זממו ואת מעשה התועבה וכלי תקשורת בדמוקרטיה אמור להגן על הדמוקרטיה, לא לתת פתחון פה למי שהורגים אותה.

את יונה אברושמי אפשר היה לשאול על מניעיו. אסור היה לתת לו לדבר על המפגינים של היום. רוצחים הם לא פרשנים של חיינו. רוצחים צריכים לשבת בכלא. אברושמי שוחרר כי הביע חרטה, ואם אינו מתחרט מול המצלמה כיום, אסור לתת לו להביע דעות מסיתות הפוכות לחלוטין לחרטה שהביע בביהמ"ש.

אם עיתונאי נתקל ברוצח באמצע הלילה, עליו לדווח למשטרה. לא לתת לו פרסום.

רוצח לא אמור לקבל במה חדשה להסתה נוספת או להשמיע דעתו על אירועי היום. להיפך. יש להימנע מלשמוע את דעתו על "המפגינים של היום" ולמנוע ממנו מלהשמיע דברים שעלולים לגרום לאחרים לזרוק רימון

ערוץ 12 טעה בשידור המלא של דברי אברושמי.

לערוץ 12 יש אחריות כעת על כל מפגע בודד שילך להפגנות ויבצע את מה שאברושמי רמז לו.

ראיון עם רוצח חייב להיות במסגרת הכללים של מניעת הסתה ומניעת ודאות של פגיעה בביטחון הציבור. תקשורת אמורה להיות נגד אלימות, נגד שחיתות, נגד פגיעה בחלשים, נגד אפליה וניצול, נגד גניבה ונגד רצח.

אלה לא שאלות פוליטיות. אלה נורמות של חברה מתוקנת בריאה דמוקרטית, המתנהלת על פי חוק. בג'ונגל של הרוצחים יש הרבה דעות סוטות. הן יכולות להביא רייטינג גבוה כמו סרטי סנאפ וכמו סדרות דרמה משטרתיות. אבל עיתונות מתעדת, חוקרת, חדשותית ואחראית חייבת לנהוג בזהירות כשהיא מחליטה לתת במה לרוצח.

הרצח הבא, אחרי הכל, עלול להתבצע בעקבות דברי הרוצח הקודם.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כשצפיתי בכתבה בערוץ 12, התגובה המיידית והטיבעית שלי הייתה, שאפו לערוץ על האומץ לשדר דברים מזעזעים הנאמרים מפיו של רוצח מתועב. ראיתי ערך גדול בשידור הכתבה בעיקר בגלל ההלם והזעזוע שנגרמו ... המשך קריאה

כשצפיתי בכתבה בערוץ 12, התגובה המיידית והטיבעית שלי הייתה, שאפו לערוץ על האומץ לשדר דברים מזעזעים הנאמרים מפיו של רוצח מתועב. ראיתי ערך גדול בשידור הכתבה בעיקר בגלל ההלם והזעזוע שנגרמו למי שצפה בה, הלם כזה שיכול לגרום לכל אדם נורמלי ממוצע לחשוב לאן השיח המתלהם יכול להוביל, עד איזו קיצוניות יכולה האווירה האלימה שקיימת בימים אלה להוביל דמויות כמו אברושמי, שאולי איפה שהוא עדיין מסתתרות בקרבנו. אי אפשר להתעלם גם מכמה נימוקים משכנעים של איתי לנדסברג, אבל בסופו של דבר, בעיניי, הערך של שידור הכתבה עולה על הנזק שעלול להיגרם. צנזור דברים מתוך כתבה יכולה להיעשות לעתים על ידי בעלי כוונות טובות, ואולם מרגע שעקרון הצנזור הופך להיות מקובל, מתחילה הסכנה של ניצול מצד שוחרי רעה…….

עוד 691 מילים ו-1 תגובות
סגירה