נועה דרוקר, תושבת תל אביב המתפרנסת כבשלנית בהפקות קולינריות, חשה ביולי 2017 שפרשת החייל אלאור אזריה מגיעה לה עד כאן. היא לא יכלה לשאת את קריאות התמיכה הפומביות בו, לרבות מצד אנשים הנכללים בפיד הפייסבוק שלה, תחת ההגדרה "חברים".

"מי מהחברים שלי חושב שאזריה גיבור? תעשו לייק בצורה מסודרת בבקשה שאוכל למחוק אתכם מהחיים שלי בלי לפספס בטעות אף אחד. תודה. אני חושבת שאזריה הוא טינופת. הוא ואמא שלו הטינופת וכל המשפחה שלו טינופת".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יוזמתה של דרוקר הניבה תוצאה שלה לא ציפתה. במקום רשימה מסודרת של לייקים, שתוכל להעלים ממעגל חבריה, היא הפכה ליעד פעולה עבור איש הימין יואב אליאסי, המכונה "הצל", ועדת מעריציו, המכונים "האריות".

האם ניתן לעמוד במדויק על דמותו הציבורית של אליאסי? כך הוא כונה בתביעה שהגישה דרוקר לבית המשפט בהמשך הדרך:

"ידוען המזוהה בדעותיו ובפעילותו הפוליטית עם מפלגות הימין הקיצוני. מוכר כמנהיג התאגדות אלימה שהוא מפעיל לתקוף אנשים ונשים, ממניעים פוליטיים וכוחניים. ניתן להגדיר את 'האריות של הצל' כארגון טרור אינטרנטי".

בכתב ההגנה שהוגש מטעמו הוא הוגדר כך:

"מוזיקאי, אדם ערכי שהוא מבין מובילי הדעה הבכירים בישראל".

וכך כתב אליאסי בעמוד הפייסבוק שלו, בעקבות הפוסט של דרוקר:

"תיכנסו לדף של נועה. ותפרגנו באיזו תגובה מהלב ואיזה כוכב בודד שידעו איזה נשמה טובה עומדת מאחורי האוכל שהיא מוכרת".

כוח ההשפעה של "הצל" על עדת מעריציו פעל את פעולתו באופן מיידי. כמה מעוקביו פירסמו – הפעם בדף העסקי של דרוקר, המפרסם את עסק הבישולים שלה – תגובות וביקורות לא מעודנות: "אוכל מזוויע לחלוטין! לא מומלץ. בקיצור אל תנסו זוועה של אוכל!!!!!!!" כתב אחד.

אדם אחר כתב: "אישה דוחה שירות דוחה". שלישי כתב: "גועל נפש אישה מגעילה ומטונפת אישה זולה (זונה) שאלוקים ייקח אותך ביחד עם החרא שאת מכינה".

רביעית כתבה: "איכסססס איזה אוכל, שילשלתי שבוע… תיזהרו להתקרב, גם הבן אדם שעומד מאחורי האוכל פשוט זוועת עולם!". חמישי כתב: "טעמתי מהאוכל באירוע אחד, זוועה לגמרי, מדהים איך היא מעיזה למכור את האוכל הזה. בנוסף גורם לכאבי בטן. לא להתקרב!!!".

שישי כתב: "העוגה הגיעה מעוכה ומקולקלת, עדיף להכין בבית ולא לשלם". שביעי כתב: "לצערי בנינו על העוגה הזאת לאירוע והגיעה מקולקלת עם ריח של עובד. טינופת!". וכך הלאה.

בבית המשפט התברר שאיש מהמגיבים הללו מעולם לא טעם את בישוליה של דרוקר.

דרוקר, שנאלצה לדבריה לסגור את הדף העסקי שלה בפייסבוק נוכח מה שהגדירה "הטרור הרשתי" שאליאסי יזם והוציא לפועל נגדה, הגישה לבית המשפט תביעת לשון הרע. לא רק נגד המגיבים בעמוד שלה, אלא אף נגד אליאסי עצמו.

בשבוע שעבר פסק השופט רונן אילן מבית משפט השלום בתל אביב כי המגיבים, שפירסמו דברי בלע בעמוד שלה, ישלמו לה סכום מצטבר של כ-50 אלף שקלים. התביעה נגד אליאסי עצמו נדחתה. את מחיר ההתקפה הרשתית שילמו מעריציו, לא הוא.

מתי תוטל אחריות על המשדל?

פסק הדין, ככל שהוא מוצא את המגיבים כאחראים ללשון הרע, וכמי שאינם חוסים תחת ההגנות שמעניק חוק איסור לשון הרע – הוא פשוט ביותר.

התובעת, נועה דרוקר (צילום: פייסבוק)

החוק מתיר פרסום "ביקורת צרכנית" בדף אינטרנט או פייסבוק של בית עסק, אך גם ביקורת צרכנית עשויה להיחשב במקרים מסוימים לשון הרע. במקרה הנוכחי, קבע השופט, עקרון הביקורת הצרכנית כלל אינו חל, ולא ניתן גם לטעון ל"אמת בפרסום", נוכח העובדה שאיש מהמגיבים לא טעם מבישוליה.

לעומת זאת, את פסיקתו של בית המשפט בנוגע למידת האחריות של אליאסי בלשון הרע – קשה יותר להבין.

לא הייתה מחלוקת כי הפרסום שעשה אליאסי עצמו לא כלל לשון הרע כלפי דרוקר, וזאת אף שכל הצדדים הבינו את הסרקזם במילים "איזה נשמה טובה עומדת מאחורי האוכל שהיא מוכרת". אלא שדרוקר טענה כי "הצל" שידל את מעריציו לבצע את המתקפה על דף הפייסבוק שלה.

עוולת השידול קבועה בסעיף 12 לפקודת הנזיקין, הרלוונטית גם לעניין לשון הרע. וכך קובע סעיף השידול בפקודה:

"המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם."

במילים אחרות, האחריות המיוחסת למשדל איננה כי הוא עצמו ביצע את העוולה המקורית (שהיא במקרה הנוכחי לשון הרע) אלא שהעוולה בוצעה בידי אחר.

בפסיקת העליון נקבעו התנאים שבהם תוטל אחריות על המשדל:

1. נדרש שתרומתו או השתתפותו של אדם תהיה בביצוע מעשה עוולה, ולא בביצוע בלתי נאות של מעשה מותר. אם אדם משדל אחר לבצע מעשה מותר, הוא לא יהיה חייב בנזיקין אם האחר ביצע עוולה תוך עשיית המעשה.
2. דרישת יסוד נפשי של מודעות. כלומר, המשדל צריך "לדעת לקראת מה הוא הולך" ולא לומר דברים מבלי-דעת, שבדיעבד התבררו כשידול אדם אחר למעשה עוולה.
3. קשר סיבתי בין הוראותיו של השולח או המשדל, לבין העוולה שבוצעה.

מכאן מקבל פסק הדין טוויסט משונה, כאשר השופט מיישם את הכללים, הפשוטים למדי הללו, באופן שגוי על המקרה של אליאסי.

"כדי לקבוע אחריות לפרסום לשון הרע שביצעו יתר הנתבעים", קובע בית המשפט, "על התובעת להראות כי אליאסי עצמו ביצע עוולה, ולא עשה בעצמו מעשה מותר".

זה לא נכון: על התובעת להראות כי אליאסי שידל את הנתבעים במודע לפרסם דברי לשון הרע על התובעת, וכי הפרסומים באו כתוצאה ישירה של השידול.

יואב אליאסי "הצל" (צילום: צילום מסך, "כאן 11")

אפשר אולי היה לטעון שאליאסי ביקש להניע את תומכיו לפרסם דברים על אודות דרוקר שאינם לשון הרע. אך כיצד הדבר מתיישב עם תוכן הקריאה שלו לתומכיו, לפרסם בדף העסקי של דרוקר דברים על "הנשמה שעומדת מאחורי האוכל שהיא מוכרת"? או עם הקריאה שלו להוריד את דירוגה של דרוקר על ידי מתן ציון של "כוכב בודד" לדף?

אפשר אולי היה לטעון שאליאסי ביקש להניע את תומכיו לפרסם דברים שאינם לשון הרע. אך כיצד הדבר מתיישב עם הקריאה שלו להוריד את דירוגה של דרוקר על ידי מתן ציון של "כוכב בודד" לדף?

"אליאסי קרא לכל מי שמזדהה עם דעותיו למתוח ביקורת על התובעת", קבע השופט, אך הוסיף כי "בחינה אובייקטיבית של הפרסום שעשה אליאסי מלמדת שלא ניתן למצוא בו עוולה כלשהי מצידו. ודאי שלא עוולה של הוצאת לשון הרע".

כמובן שלא – זה גם לא נדרש, אלא רק שידול להוצאת לשון הרע. ניכר שהשופט עצמו לא היה שלם עם התוצאה, ולכן, לצד קביעתו כי לא הוכחה עוולתו של "הצל", בחר שלא לחייב את התובעת בהוצאות כלפי אליאסי.

עו"ד גיא אופיר, המייצג את דרוקר, אמר לזמן ישראל כי יגישו ערעור על פסק הדין. "להבנתנו לא יכול להיות חולק כי אליאסי שידל את עוקביו ואת אריותיו לתקוף ולחרב את קניינה הרוחני של התובעת ולפגוע בשמה הטוב, תוך התחזות ללקוחותיה", אמר אופיר. "כוונתו עולה בצורה ברורה ממילותיו שלו".