נצחון הפסימיזם

תושבי איחוד האמירויות צופים בשיגור של חללית לא מאוישת של מדינתם לכיוון מאדים, 20 ביולי 2020 (צילום: Jon Gambrell, AP)
Jon Gambrell, AP
תושבי איחוד האמירויות צופים בשיגור של חללית לא מאוישת של מדינתם לכיוון מאדים, 20 ביולי 2020

במובנים רבים, חוזה השלום ההולך ובא עם איחוד האמירויות, הוא ניצחון דוקטרינת השלום הפסימית על פני זו האופטימית. אם נביט על חוזה השלום עם ירדן, שנחתם על ידי רה״מ יצחק רבין, ובמובן מה גם חוזה השלום עם מצרים, שחתם רה"מ מנחם בגין – היה בהם יסוד עמוק ומובהק של אופטימיות. ובוודאי שבזה האחרון עם הירדן, שנחתם כחלק מאותה רוח גדולה של תקווה ואופטימיות, כמעט אפילו משיחית, ששטפה את הארץ באותם ימים של שנות התשעים.

הנבואות הוורודות על 'מזרח תיכון חדש', כמו היו נראות לרגעים כריאליות ובנות השגה. הדוקטרינה ששלטה בכיפה הייתה הוליסטית, תפיסה של שלום במובן של שלמות. הנה אנו עומדים לפתור את כל הבעיות, ליישב את כל הסכסוכים, לכתת חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. החומוס מדמשק ממזרח, וחופי ביירות ממערב, כמו מעולם לא היו נראים קרובים וממשיים יותר. כך עכשיו כל שנותר הוא רק לראות איך מתמודדים עם אי אלו רעשי רקע של כמה קיצוניים פסימיסטיים, שמסרבים בעיקשות לקבל את רוח התקווה וההתחדשות האופטימית הזו (רבין כידוע כינה אותם 'פרופלורים').

הדוקטרינה ששלטה בכיפה היתה הוליסטית, תפיסת שלום במובן שלמות. הנה אנו בדרך לפתרון כל הבעיות, ליישוב כל הסכסוכים, לכיתות חרבותינו לאתים וחניתותינו למזמרות. החומוס מדמשק ממזרח וחופי ביירות ממערב נראו קרובים מתמיד

מכאן כמובן נבעה הראייה שיצרה את הכריכה הקונספטואלית-סימביוטית הזו, בין יעד השגת השלום עם הפלסטינים, לרצון להגיע לשלום עם שאר עמי האזור. כי הלא אי אפשר לפתור את הדברים באופן כל כך חלקי ומעורער. איך אפשר לשגות בחלומות על מזרח תיכון שוויצרי, בעוד שיש כאן עוד כמה פלסטינים שמשום מה עוד מעדיפים לראות אותנו נעלמים מעל פני האדמה? אבל בשביל כך כמובן, ישנה את האופטימיות האינסופית האמורה. אנחנו לגמרי מאמינים שבקרוב מאוד נצליח לגרום לכולם לאהוב את כולם, ולעקר כל שנאה ואיבה מקרב הארץ.

את דוקטרינת השלום האופטימית אפשר, ללא ספק, לייחס לחוזה הגדול שלה: שמעון פרס. הוא המייצג המובהק של התפיסה שמתעקשת לחתור לשלום ללא לאות, גם כאשר המציאות הריאלית לכאורה טופחת על פניו. יש משהו כמעט דתי בראייה הזו. אחיזה תהומית בחלום ובצביעת המציאות בצבעים היותר זוהרים. בראייה הזו הריאליה אינה אלא אבן נגף סורר זמני, כזה שעלינו לגבור עליו. ועם עוד קצת רצון ויכולת, זה יקרה גם יקרה, נצליח להביס את אותה ריאליה פסימית, ולהביא בטח שלום צחור כנפיים לכל עמי האזור.

אין צריך להרחיב במילים עד כמה דוקטרינת השלום האופטימית הזו התרסקה אל תוך עצמה בעשרים וחמש השנים האחרונות. אותו חומוס בדמשק וחופיה הזהובים של ביירות, כמו לא נראים רחוקים יותר. זהו החלום ושברו במובן היותר קשה וטרגי. הריאליה הגיאו פוליטית, הפכה להיות גיהינום של ממש בעבור לא מעט מאותם עמים (ולמי ששכח, גם בעבורנו בראשית שנות האלפיים). השלום צחור הכנפיים הפך להיות חיה פצועה ומדממת.

ומכאן אך טבעי שהעם היושב בציון עבר התפכחות של ממש בדעותיו הפוליטיות. השמאל הפוליטי נושא הדגל של דוקטרינת השלום האופטימית ההיא, הפך להיות כמעט בלתי רלוונטי. דווקא הימין, שחזר והדהד ברמה את קולה של הפסימיות וההסתייגות מכול חלומות השלום המופרכים הללו, הפך להיות הכוח הפוליטי המוביל והברור.

השמאל הפוליטי, נושא דגל דוקטרינת השלום האופטימית ההיא, הפך כמעט בלתי רלוונטי. דווקא הימין, שחזר והדהד ברמה את קול הפסימיות וההסתייגות מחלומות השלום המופרכים הללו, הפך להיות הכוח הפוליטי המוביל והברור

ומי שללא ספק מייצג יותר מכול אחד אחר את קולה של הדוקטרינה הפסימית הזו, ומהווה למעשה את ראש החץ המובהק שלה, הוא מנהיג הימין היותר בולט בשלושים השנים האחרונות, רה"מ בנימין נתניהו.

נתניהו הוא פסימיסט בנשמתו. הפסימיזם כמעט זורם לו בעורקיו. אביו, ההיסטוריון פרופ' בן ציון נתניהו, נחשב כאחד מהבולטים בראייתו ההיסטורית–פסימית. את הגותו מאפיינת חשדנות היסטורית (כמעט דטרמיניסטית) טיפוסית, כלפי אפשרות הישרדותו של העם היהודי, ואופן התנהלותו במרחב הגיאו–פוליטי כנגזרת מכך. זהו פסימיזם קיומי ואינטלקטואלי כאחד, שכמו צופה על העולם במבע דיסטופי מובנה.

אך כאן חשוב לחדד, זאת אינה דיסטופיה המובילה לאדישות וייאוש, או אפילו לניהליזם קיומי. אדרבה, זאת תפיסה, שבאופן פרדוקסלי רואה דווקא בפסימיות את קרן האור היחידה האפשרית לאופטימיות ותקווה. כמה שזה נשמע אולי מופרך, בראייה הזו, הדרך לתקווה עוברת בהשקפה הפסימית.

זאת כאשר בבסיס ראייתנו הקיומית מוכמנות הספקנות והחשדנות, ולא פחות מכך, ההבנה הכה ריאלית, שיהיו הישגנו גדולים ונפלאים ככל שיהיו, לנצח עוד ניאלץ לאכול חרב. נאלץ להיאבק על קיומנו, להמשיך ולייצר מאזנים של הרתעה ואף אימה, מול האיומים מקרוב ומרחוק (בזמן ובמקום), שכמעט בהכרח אופפים אותנו מאז היותנו לעם ועד עצם היום הזה.

בראייה הזו, השיר 'והיא שעמדה', אינו רק עוד טקסט חביב מן ההגדה שכולנו שרים בצוותא, אלא כמעט מן פרוגרמה מדינית לאומית צלולה ומסודרת, אלא שלא בהכרח אלוהים הוא זה שמצילנו בידם, אלא יותר בכיוון של אנו כאן, ברוח ובתעוזה הלאומית שלנו.

בבסיס ראייתנו הקיומית מוכמנות הספקנות והחשדנות, ולא פחות מכך, ההבנה הכה ריאלית, שיהיו הישגנו גדולים ונפלאים ככל שיהיו – לנצח עוד ניאלץ לאכול חרב

אז מה פלא, שנתניהו היה גם זה שלא היה כמותו בזיהוי ברור ומוקדם של האיום האיראני. האיש אינו נביא, הוא גם לא בהכרח החכם הגדול ביותר. הוא פשוט הפסימיסט הגדול מכולם. מבחינתו, כשהוא קם בבוקר, עוד לפני שהוא מסתכל על יפי השמש העולה והציפורים המצייצות, הוא מביט ימין ושמאל, לבחון אם אין שם איזשהו מישהו שקם עליו להורגו. כך שבזיהוי האיום האיראני מבחינתו לא היה כל אלמנט של גילוי והפתעה. אדרבה, ההפתעה הייתה אילו לא היה מגלה כל איום דמוני שכזה סביבו.

אתם זוכרים את ההאשמה הנצחית כלפיו, ש'ביבי עוסק בהפחדות'? אכן כי כן, ביבי עוסק בהפחדות. בדיוק בשביל כך הוא שם, לעסוק בהפחדות. אלא שבראייתו, הרוצה בשלום יעסוק בהפחדות. או במילים אחרות, יהיה פסימי וריאלי עד כאב. כי יש משהו בראייה הפסימית, שמאפשר לך להיפרד ביתר קלות מחלומות וורודים ומתקתקים על עתיד מופלא. להתמקד הרבה יותר בכאן ועכשיו, במה שקורה כעת בחיי היום יום.

אין שלום ולא יבוא שלום, אבל יש ריאליה, איך שהיא כמות שהיא, לטוב או לרע. ומה שיותר מאפיין ומניע חיים אנושיים הם בסך הכול אינטרסים. אוסף אינסופי של אינטרסים שנקלעים לזירה גיאו–פוליטית אחת. כך שאם נדע לשזור ולנהל דיאלוג נכון בין סך האינטרסים, נצליח להגיע לריאליה פסימית מחד, אבל עם שלווה ואפילו שלום, מאידך.

כי בראייתו, גם כאשר הוא יושב מול עמי האזור, אלו שנחשבים כאויבים היסטוריים, הוא פונה אליהם בשפתו הפסימית. הוא כמו תובע מהם להניח בצד את החלומות והאופטימיות האוטופית. בעיניו דווקא החלומות הללו הם רעשי הרקע הבלתי רלוונטיים שלנו ושלהם גם יחד. מבחינתו, אם רק נוכל להתגבר עליהם, נוכל להקשיב נכוחה למציאותנו הנוכחת, איך שהיא וכמות שהיא. זאת שהיא, כאמור, פסיפס עצום של אינטרסים, שאין כל סיבה שלא נוכל להתאים ולסדר ביניהם יפה יפה.

בעיניו דווקא החלומות הללו הם רעשי הרקע הבלתי רלוונטיים שלנו ושלהם גם יחד. אם רק נוכל להתגבר עליהם נוכל להקשיב למציאותנו הנוכחת, שהיא פסיפס עצום של אינטרסים, ואין כל סיבה שלא נוכל להתאים ביניהם יפה

אז לבטח הם שאלו אותו שם בתוך החדר: 'אבל ביבי, מה יהיה עם הפלסטינים וכל זה?' ואני מדמיין אותו עונה להם: 'הו, הניחו יקיריי. יום יבוא וגם זה יהיה בסדר. אבל הבה נניח ליום שיבוא, הבה נביא את היום ההווה, את הכאן ועכשיו. או כפי שזה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית: Let's do business!'.

ראייה זו התעצמה שבעתיים בשנים האחרונות, בעת שאותו איום איראני הפך להיות מכנה משותף עמוק בין ישראל לכמה מדינות ערביות–סוניות במזרח התיכון. וכאמור, אין כמו איום, או אם נרצה, נקודת מוצא פסימית, להוות טריגר נפלא להסתכלות נכוחה במציאות. להיפרד מחלומות ואשליות, ולשאול את עצמנו איך מתמודדים עם החיים בכאן ועכשיו. וכששאלה בעלת אופי הישרדותי שכזה עומדת בבסיס המפגש בין עמים, אין כמותה לייצר מפגש ריאלי–פסימי של אינטרסים, ומשם הדרך לשלום אמתי, משמעותי ועמוק שבעתיים מכול שלום אוטופי אחר.

ובהקשר זה, חשוב לציין ולהוסיף, כי אך טבעי שדוקטרינת השלום הפסימית הזו מיושמת דווקא עם מדינה כמו איחוד האמירויות. מדובר במדינה, שלהבדיל מאחיותיה מאותו אזור ממש, הייתה הראשונה לזהות עד כמה אין באמת ביכולתה להמשיך ולנוח על זרי הדפנה של אוצרות הנפט שנמצאים ברשותה. ההכרה כי לא לעולם חוסן, וכי במוקדם או במאוחר, ערכו של הנפט יירד פלאים, והתלות של העולם כולו באותם אוצרות עולם, תלך ותפחת משמעותית. זאת ראייה פסימית ביסודה.

אך כאמור, לא בפסימיזם של ייאוש עסקינן, אלא בכזה שבסופו של דבר הניע אותם לפעולה דרמטית, בעיקר במישור העסקי-כלכלי. כך לאורך שנים השכילה המדינה הזו להשקיע משאבי עתק ביצירת מקורות הכנסה עסקיים/טכנולוגיים אלטרנטיביים, תשתיות כלכליות וחברתיות, אשר הכשירו את המדינה ואזרחיה, ליום פקודה, לאותו היום שאחרי הנפט. לימים שבו הם עלולים למצוא את עצמם גם בלי נפט (ולמי שלא זוכר, באיזושהי נקודת זמן לפני כשלושה חודשים ערך הנפט הגיע למינוס. היינו, לו היית קונה חבית נפט, היו אפילו משלמים לך) וגם בלי תיירות. ומה לעשות שזה אכן בדיוק מה שקרה להם בחודשים האחרונים של הופעת הקורונה.

אין כמו איום, או נקודת מוצא פסימית, להוות טריגר לשאול את עצמנו איך מתמודדים עם החיים בכאן ועכשיו. וכששאלה בעלת אופי הישרדותי שכזה עומדת בבסיס המפגש בין עמים, אין כמותה לייצר מפגש ריאלי–פסימי של אינטרסים

ואם נחזור לרגע אלינו, נראה לי שאותו תהליך שאני מתאר פה, קרה לו לביבי מיודענו, גם בהקשרה של תוכנית הסיפוח המדוברת. באיזשהו שלב הוא הבין, כי כל העניין הזה של הסיפוח הוא יותר אוטופי מריאלי. ותהיינה לכך הסיבות אשר תהיינה. כך שכמעט מניה וביה, יצאה התוכנית הזו מסדר היום הריאלי-פסימי שלו. ואדרבה, הוא אפילו השכיל להשתמש בה כקלף מיקוח. היינו, הנה הוא כמו מוותר על משהו מהיום שיבוא האופטימי, לטובת היום הווה, הכאן ועכשיו הריאלי והפסימי. תודו שזאת עסקת ביבי קלאסית.

אז אם נרצה ואם לאו, חוזה השלום הזה הוא ניצחונה הברור של הדוקטרינה הפסימית. וכפרפרזה לפתגם ההוא: שלום עושים עם פסימיים, או ליתר דיוק, בין פסימיים. וזאת אגב, בעיני לפחות, בשורה אופטימית למדי.

אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,475 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 28 בפברואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גלנט: הן המורים והן התלמידים לא יחויבו להגיע לימי הלימוד שצפויים להתווסף בקיץ

דיווחים: גורמים במשרד האוצר אומרים כי אין מקור תקציבי למימון התוכנית להארכת הלימודים ● בית המשפט העליון הפך את החלטת ועדת הבחירות והתיר לאבתיסאם מראענה להתמודד בבחירות ● הממשלה אישרה לחסן נגד קורונה פועלים פלסטינים, שעובדים בישראל ובהתנחלויות ● מירי רגב: ועדת החריגים תבוטל; כל ישראלי שירצה לשוב ארצה כדי להצביע בבחירות - יוכל לעשות זאת

עוד 48 עדכונים

סופת השלג והקרח בטקסס והאמונה הניאו-ליברלית

סופת החורף הארקטית URI שפגעה בחלקים גדולים במרכז ודרום ארה"ב בשבוע השלישי של פברואר, הביאה לטמפרטורות של הקפאה עמוקה בעיקר בטקסס, לנפילת רשת החשמל למספר ימים במקומות רבים במדינה, פגעה באספקת הגז, באספקת המים, ברשת הסלולרית, ובאינטרנט. הסופה הביאה למותם של מאות בני אדם שקפאו למוות, או שהורעלו מפחמן חד חמצני. הנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר .

סופת החורף הארקטית בטקסס פגעה באספקת החשמל, הגז, המים, ברשת הסלולרית ובאינטרנט וגרמה למאות לקפוא למוות, או הורעלו מפחמן חד חמצני. הנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר

בשיא הסערה, ב-14 עד ה-17 לפברואר, כשהטמפרטורות צנחו הרבה מתחת לאפס, היו כארבעה מיליון טקסנים מנותקים מחשמל. גם זרם המים לבתים שובש בשיא הסופה למספר ימים ומאות אלפים התבקשו להרתיח את המים לפני השימוש בהם מאחר שמתקני ההתפלה והטיהור סובלים ממחסור בחשמל. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הכריז על טקסס כאזור אסון.

טקסס העדיפה את השוק החופשי וקבלה משבר חשמל קטסטרופלי

הגורמים הרשמיים בטקסס ידעו שסופות חורף עלולות להשאיר את רשת החשמל במדינה פגיעה, אך הם השאירו את הבחירה להיערך למזג אוויר קשה בידי חברות החשמל – שרבות מהן בחרו שלא להשקיע בשדרוגים היקרים. זאת, בשוק אנרגיה שעבר דה-רגולציה והמבודד במידה רבה מרשת החשמל בארה"ב, מה שהשאיר את טקסס לבדה במשבר.

מומחי אנרגיה ומדיניות טוענים מזה שנים שהאופן שבו טקסס מנהלת את תשתיות החשמל שלה הוא מתכון בטוח לקריסה מערכתית. הם הטילו את האשמה בכישלון מערכת החשמל בסופה על המחוקקים ועל סוכנויות המדינה שלא שעו לאזהרות ממדעני האקלים לאחר הסופות הקודמות ולא הכינו את מערכת החשמל לאירועי מזג אוויר קיצוניים יותר. לדבריהם החלטתה של טקסס לא לדרוש ולא לחייב שדרוגי ציוד בכדי לעמוד טוב יותר בטמפרטורות החורף הקיצוניות, והבחירה לפעול במערכת חשמל מבודדת מרשתות אחרות במערכת החשמל בארה"ב, השאירה את טקסס לא מוכנה למשבר החורף.

לדברי רוברט מקלו מחברת הייעוץ מקלו ריסרץ":

"זהו חוסר הכנה שיטתי, זה לא במקרה, הם תכננו את התוצאה הזאת".

הגורמים הרשמיים בטקסס ידעו שסופות חורף עלולות להשאיר את רשת החשמל במדינה פגיעה, אך הם השאירו את הבחירה להיערך למזג אוויר קשה בידי חברות החשמל – שרבות מהן בחרו שלא להשקיע בשדרוגים היקרים

מה שגרם למשבר החשמל בטקסס לא הייתה בעיה טכנולוגית. וגם לא טורבינות הרוח הקפואות כפי שטענו רפובליקנים מובילים. תחנות כוח, צינורות גז, ורשתות חשמל פועלות היטב בקנדה, באלסקה, בצפון אירופה, בתנאי מזג אויר קשים מאלו שהיו בטקסס. לפי המבקרים, בשם דה-רגולציה ושווקים חופשיים, טקסס יצרה רשת חשמל ששמה דגש על מחירים זולים על פני שירות אמין.

לפי הוול-סטריט ג'ורנל, בעיית הליבה במשבר החשמל בטקסס נובעת מזה שספקי החשמל יכולים לגרוף רווחים על ידי אספקת חשמל ללקוחותיהם בטקסס, אך הם אינם נדרשים או חייבים לספק את החשמל ואינם עומדים בפני קנסות בגין אי אספקה החשמל בעיקר בשעת חירום ממושכת.

זה הוביל לפיאסקו שהשאיר מיליוני אנשים במדינה השנייה באוכלוסיית ארה"ב ללא חשמל, ללא מים, ללא תקשורת, במשך ימים.

סערה קשה שיתקה כמעט כל מקור אנרגיה, מתחנות כוח פחמיות, גזיות וגרעיניות ועד טורבינות רוח, מכיוון שבעליהן לא ביצעו את ההשקעות הדרושות לייצור חשמל בטמפרטורות נמוכות.

המחירים הגבוהים שמפעילים יכולים לגרוף בתקופות של שיא הביקושים היו אמורים להוות תמריץ מספיק עבורם להשקיע בשמירה על הציוד מפני מזג אוויר קשה, אבל זה לא מה שקרה.

כאמור לעיל, אחת הסיבות העיקריות לקטסטרופה בטקסס היא המבנה פיננסי למערכת החשמל בטקסס, המבוסס על השוק החופשי, שתכנן ויליאם הוגאן, פרופסור למדיניות אנרגיה גלובלית בהרווארד. האסטרטגיה פשוטה, ככל שהביקוש לחשמל עולה, כך גם המחיר עולה.

בתיאוריה, ברגעים של ביקוש גבוה לחשמל, כמו במשבר הקפאון הנוכחי בטקסס (פברואר 2021), עם טמפרטורות מתחת לאפס, המחירים הגבוהים מכריחים את הצרכנים להפחית את צריכת האנרגיה שלהם מכיוון שמחיר החשמל עולה והופך לבלתי משתלם.

ביוסטון, לדוגמה, מחיר החשמל נסק מ-22 דולר לכ-9,000 דולר למגוואט לשעה בשיא המשבר ביום השני ושלישי בתקופת הקפאון. עליה שהייתה אמורה להביא לצריכה מופחתת ולמנוע עומס יתר על תחנות הכוח.

מה שגרם למשבר החשמל בטקסס לא הייתה בעיה טכנולוגית או טורבינות הרוח הקפואות כטענת רפובליקנים מובילים. טקסס יצרה רשת חשמל ששמה דגש על מחירים זולים על פני שירות אמין

מה שלא היה משולב בתכנון ולא בגישה המבוססת על השוק הם התושבים. כיצד מצפים מבני אדם לחיות במזג אוויר ארקטי בטמפרטורות מתחת לאפס ללא חימום. ללא חשמל, וללא מי שתיה?

בעיצומה של הקטסטרופה בטקסס, אמר הוגאן לניו יורק טיימס כי שוק האנרגיה של טקסס תפקד כמתוכנן:

"זה לא נוח, זה לא נחמד, זה הכרחי".

שוק האנרגיה של טקסס אולי תפקד כמתוכנן לפי התפיסה הניאו-ליברלית ובשם דה-רגולציה ושווקים חופשיים, ותוך הקפדה מוחלטת על יישום הכלכלה הניאו-ליברלית, ללא פשרות, ללא גמישות וללא רחמים, אבל בשטח, מערכת החשמל קרסה ולא סיפקה חשמל.

עשרות האנשים מתו מהפסקות החשמל, כ-4 מיליון בתי אב בטקסס נשארו בלי חשמל, בלי חימום ובלי מים. משקי בית אחרים ניתקו עצמם מהחשמל בעקבות עלית מחירים זו, והנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר. עוד תכנון כזה עוד ניצחון כזה לתפיסה הניאו-ליברלית, ואבדנו.

על דברי הוגאן כתב אלי קוק:

"סוף סוף כלכלן שמבין ענין! השוק עובד אבל אנשים גוססים".

המשבר בטקסס מדגים את הבעיות המהותיות הכרוכות בסגידה ובאמונה המוחלטת בשוק החופשי. אנשים מתו בטקסס מכיוון שבמקום הסדרים כלכליים המשרתים את בני האדם, בני האדם נדרשו לשרת הסדרים כלכליים.

מה שלא היה משולב בתכנון ולא בגישה המבוססת על השוק הם התושבים. כיצד מצפים מבני אדם לחיות במזג אוויר ארקטי בטמפרטורות מתחת לאפס ללא חימום. ללא חשמל, וללא מי שתיה?

הנשיא לינקולן דיבר לפני כ-150 שנה על ממשלה שהיא של העם, על ידי העם, ועבור העם. אבל החל משנות ה–60 של המאה שעברה, מיעוט קטן של מיליארדרים הוציאו מיליוני דולרים להפצת הרעיון הליברטריאני, לפיו הממשלה היא הבעיה, והביא רבים מדי מהאזרחים להאמין שהשוק החופשי הניאו-ליברלי הוא סוג של ציווי מוסרי.

המשבר בטקסס צריך להראות לנו שלעולם אסור לתת לאליטות שהאינטרסים שלנו אינם בלבם, לשכנע אותנו שממשלה של העם, על ידי העם ובשביל העם – היא הבעיה, וכי השוק החופשי – הנשלט על ידי "חתולים שמנים", שאינם נותנים דין וחשבון לאזרחים רגילים, הוא התשובה. התשובה היא ממשלה טובה, ולא בלי ממשלה.

כאשר הפונדמנטליסטים של השוק החופשי חושבים שדה-רגולציה מרפאת את כל התחלואים, הם מתעלמים מבעיות שדורשות פתרונות שלעולם לא יהיו רווחיים (במיוחד לטווח הקצר) אלא רק משתלמים לטווח הארוך או משתלמים בדרכים אחרות.

חינוך, טיפול רפואי אוניברסלי והשקעה בשינויי אקלים לא ישלמו על עצמם באופן ישיר יותר ממה שהצבא, המשטרה, מחקרים בסיסיים הממומנים ע"י הממשלה וחקר החלל עושים.

במונחי השקעה, מדובר בהשקעות חכמות עם עלויות גדולות וחסרונות קטנים, כמו שההשקעה בגיבוי של רשת החשמל בטקסס היתה צריכה להיות. אולי האסון בטקסס יבהיר זאת לכולם.

את הדוגמה הטובה לקרדו, להצהרת-האמונה הניאו-ליברלית, נתן טים בויד, ראש עיריית קולורדו סיטי בטקסס, לשעבר, בציוץ מה-16 לנובמבר:

"אף אחד לא חייב לך [או] למשפחתך דבר; וזה גם לא באחריות השלטון המקומי לתמוך בך בתקופות קשות כאלה. לשקוע או לשחות זה הבחירה שלך; העיר והמחוז, יחד עם ספקי חשמל או ספקי כל שירות אחר, אינם חייבים לך דבר. […] רק החזקים ישרדו והחלשים יאבדו".

בעקבות דברים אלו בויד נאלץ להתפטר.

המשבר בטקסס צריך להראות לנו שאסור לתת לאליטות שהאינטרסים שלנו אינם בלבם, לשכנע אותנו שממשלה של העם, ע"י העם ובשביל העם – היא הבעיה, וכי השוק החופשי הנשלט על ידי "חתולים שמנים" הוא התשובה

הלקח לישראל ברור. הישמרו מפונדמנטליסטים של השוק החופשי מהתערבות ממשלתית, כמו פורום קהלת, המפרסמים מאמרים, תוכניות פעולה, והצעות חוק ברוח דברי טים בויד.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,116 מילים

ספינת המעפילים של מוטי

פרסום ראשון איש העסקים מוטי כהנא, החי בניו ג'רזי, מארגן בימים אלה מבצע מעפילים מודרני ● ישראלים שירצו להגיע לארץ להצביע בבחירות, או מכל סיבה אחרת, יצטרכו לטוס לקפריסין - שם תמתין להם ספינה של כהנא, שתיקח אותם לישראל ● כל העלויות בקפריסין יהיו על חשבון כהנא, בעל היסטוריה ארוכה של חילוץ יהודים ממדינות אויב ● "שקלתי לקרוא לספינה 'אלטלנה'", הוא מספר, "אבל בסוף בחרתי בשם יותר הולם: 'דמוקרטיה'"

עוד 548 מילים ו-2 תגובות
חיילים גרמנים אוספים את היהודים בשכונת היהודים באמסטרדם, 1941

בדיוק לפני 80 שנה הפכה הולנד למדינה היחידה שיצאה במחאה נגד רדיפת יהודים על ידי הנאצים ● אחרי שלושה ימים, השביתה חוסלה באלימות, ובסופו של דבר שלחו הגרמנים חמישה מכל שבעה יהודים הולנדים אל מותם ● ההיסטוריון באס קורטהולט מסביר את חשיבות המרי הנדיר ההוא ומוצא קווי דמיון למחאת Black Lives Matter

עוד 780 מילים

למקרה שפיספסת

חיסונים רבותיי ההיסטריה חוזרת

מגפה שמאיימת לחסל אחוז ניכר מהאוכלוסייה ● אזרחים זועמים נגד חיסונים, ושוטרים שנאלצים לרסן אותם ● צו הקובע קנס כבד ומאסר למי שיסרב להתחסן ● ממשל אמריקאי המשתף פעולה עם ישראל רק באופן חלקי ● ומגפות שמודברות אחת אחר השנייה, למרות הכל ● בין הטיפוס והשחפת לאבעבועות והפוליו: היסטוריית מבצעי החיסונים חושפת לא מעט היסטריה ישראלית

עוד 2,208 מילים

הימין מפחד מפוסטים ישנים בפייסבוק. השמאל מפחד מאובדן הדמוקרטיה

בין הרבה מבוכות אחרות שפקדו את מחנה המרכז שמאל בחודשים האחרונים וחשפו את חולשותיו, סוגיית אבתסאם מראענה היא המביכה מכולן. כאילו לא למדנו כלום מתעמולת הימין ב-20 השנים האחרונות – משגרים בלון ניסוי עם קצת חומר נפץ, ואנחנו מחבקים אותו לחיקנו ונהנים מכל שבב וגיץ של שלבי הפיצוץ.

בין הרבה מבוכות שפקדו את מחנה המרכז שמאל בחודשים האחרונים וחשפו את חולשותיו, סוגיית אבתסאם מראענה היא המביכה מכולן. כאילו לא למדנו כלום מתעמולת הימין ב-20 השנים האחרונות

מאות ראיונות קיימו מועמדי ומועמדות מפלגת העבודה לכנסת ה-24 בשבועות האחרונים, אבל במערכות התקשורת שכבר הפסיקו לדבר אידאולוגיה, ערכים וחזון, על מה נותר לדבר מלבד הבלון ששיגרו לאוויר ליצני החצר מבלפור? אתם מתאריםות לעצמכן מצב שבו בן גוריון, רבין או פרס היו בכלל מתייחסים לדברים הללו ולא זורקים אותם בפרצופו של הימין?

באף אחד מהראיונות הללו, איש מנציגי המחנה הדמוקרטי-ליברלי לא התייצב איתן וחשף את ערוותם וריקנותם הערכית של אותם מפריחי בלונים. אמנם הקולות מתוך מפלגת העבודה לפסילתה של מראענה נותרו חלשים (הישג מרשים כלשעצמו), אבל ראינו הרבה התפתלות והתכדרות עצמית המעידה על בושה ותחושת אשם.

מרב מיכאלי פעלה בגבורה בשנה האחרונה וניכר שהציבור מעריך את זה. אף על פי כן, שאלה אחת פשוטה של אופירה וברקו הצליחה לעשות מה שהצעות לכניסה לממשלה, תביעה משפטית, הימור מסוכן על עתידה הפוליטי ובעיקר תחושת מיאוס מהמערכת המסואבת לא הצליחו לעשות.

התשובה לשאלת אבתסאם מראענה היא ברורה וצריכה להיאמר בראש מורם: "מה יותר מסוכן לעתידה של מדינת ישראל? עבריין שמואשם בפשעים חמורים ומכהן בתפקיד הבכיר ביותר במגזר הציבורי, תוך שיסוי וקריעה של המרקם החברתי ושחיקת הדמוקרטיה, או תסריטאית קולנוע שכתבה לפני 10 שנים פוסט והתנצלה עליו? במה אתם מתעסקים למען השם? חדלנו לבלוע את גיבובי המילים שלכם ואת מזימות כוורת בלפור שעובדת מסביב לשעון ביעילות שמעוררת פלצות".

במקום זאת, במהלך שאין דרך אחרת להגדירו מאשר מזוכיזם והפנמה של דיכוי אידאולוגי, מעדיפים רבים מאנשי מחנה המרכז שמאל לטמון שוב את הראש בערימת הרפש של הימין. להתחיל במסע תחקירים לעברה של פוליטיקאית מתחילה, שנכנסה לגוב האריות מתוך רצון אמיתי להילחם בשנאה ובפירוד בין יהודים וערבים. מפקפקים בה ובכוונותיה לדאוג לנשים הערביות שנמצאות בתחתית ההיררכיה החברתית, וצולבים את יושבת ראש המפלגה על שלא נכנעת להמון ולא גירשה את האיום הקיומי מקרב המפלגה שהקימה את המדינה.

התשובה לשאלת מראענה ברורה וצריכה להיאמר בראש מורם: "מה יותר מסוכן לעתידה של מדינת ישראל? עבריין שמואשם בפשעים חמורים ומכהן בתפקיד הבכיר ביותר או תסריטאית שכתבה לפני 10 שנים פוסט והתנצלה עליו?

כמה כעס ואכזבה. כעס על שלא הצלחנו להתעלות מעל סימון האיום הקיומי התורן של נתניהו (תמיד מדובר או באישה, או בערבי או בשילוב של השניים). אכזבה מכך שלא למדנו לקח ובחרנו לחבוט שוב בעצמנו, כמו אישה שמרגישה נאורה כי היא סובלנית כלפי בעלה המכה, שהרי יש לנהוג בו בחמלה ובהכלה. כמה טיפשות ששוב לא הבנו את גודל השעה וגודל הסכנה לדמוקרטיה ולדמותה של מדינת ישראל.

אור ארז הוא פעיל חברתי-פוליטי. עוסק בדוברות פוליטית של דמויות וארגונים במחנה המרכז-שמאל. חבר ועידה לשעבר במפלגת העבודה ואקטיביסט גאה. במהלך לימודי פוליטיקה וממשל ומזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון הספיק לארגן את ההפגנה הראשונה נגד נתניהו בבאר שבע, להיפגע מרכב חולף במחאת הפונדקאות ולקבל איומים על חייו כשארגן את מצעד הגאווה בעיר. מאמין בחופש ובשוויון. החלק המרגיע ביומו הוא צפייה במהדורת החדשות לאור נרות לפני השינה.   

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 444 מילים
עודכן לפני 19 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

גנץ לא צריך להיבחר כדי להישאר רה"מ החליפי בממשלת המעבר

האפשרות שכחול-לבן לא תעבור את אחוז החסימה הציפה את הדיון בשאלה מה יקרה ביום שאחרי השבעת הכנסת הבאה, אם גנץ איננו חבר בה ● הקמפיין של כחול-לבן מנסה לשכנע כי בלעדי גנץ בכנסת, נתניהו יהפוך לשליט יחיד ● אולם כשם שראש ממשלה ממשיך לכהן בממשלת מעבר עד להקמת ממשלה חדשה, כך גם החליפי - וגנץ ימשיך להחזיק בכוח של חצי ממשלה בין אם הוא ח"כ או לא ● פרשנות

עוד 1,335 מילים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

הטקטיקה של נתניהו

מול הנינוחות העקשנית של אודי סגל, מטה הקסמים של נתניהו נשבר ודרך הפעולה של ראש הממשלה נחשפה במלוא מערומיה: קודם תשובה לא מדויקת, אחר כך תיקון מופרז של הרושם השגוי על ידי הסטת הנושא, ולקינוח שקר קטן בלוויית דובדבן של התפארות עצמית ● הנה כמה מהרגעים המשמעותיים של נתניהו בערוץ 13

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 1,238 מילים ו-2 תגובות

גנץ יעלה את ועדת החריגים לדיון בממשלה, באופוזיציה יפנו ליועמ"ש

סערת ועדת החריגים: סער קורא לאפשר חזרת כל הישראלים לארץ בכפוף לבידוד ובדיקות, בנט אומר שלא ברור מה הקריטריונים, מי קובע ומתי נותנים תשובה, ישראל ביתנו תתלונן ליועמ"ש ויש עתיד דורשת לחשוף את קבלת ההחלטות בוועדה ● רגב: "הוועדה פועלת באופן מקצועי ומקבלת 4,000 פניות ביום" ● ליברמן: "נתניהו נסחט על ידי בני משפחתו" ● מזל"טים של חיל האוויר איתרו כתם 140 ק"מ מחופי ישראל

עוד 18 עדכונים

נראה שטהרן מנסה לשפר את עמדתה לקראת המו"מ הצפוי על הסכם גרעין חדש, על ידי חסימת סוכני סבא"א ואיום מתמשך להגביר את העשרת האורניום ● אבל לטקטיקה הזו עשויות להיות השלכות מסוכנות

עוד 752 מילים

ראיון האיש שהקדים את דונלד טראמפ

מותו לפני 30 שנה נותר בגדר תעלומה, אבל ספר חדש מאת הסופר ג'ון פרסטון חושף פרטים על חייו יוצאי הדופן של המו"ל הבריטי רוברט מקסוול ● מהשקרים וההגזמות שפיזר על ילדותו בשואה ● דרך הפזרנות הכספית שליוותה אותו לאורך כל חייו והאכזריות שהראה כלפי עובדיו ומשפחתו ● ועד לספק-התאבדות ספק-נפילה למותו ● "קל מאוד לראות את מקסוול כגרסה מוקדמת של טראמפ"

עוד 3,084 מילים ו-1 תגובות

טיול לשבת בחזרה לצקלג, שבה הסתתר דוד מפני שאול המלך

אף שצקלג המקראית הושמדה באש - ואולי דווקא בזכות השריפה שהתחוללה בה - ישנם שרידים רבים מהיישוב התנ"כי ● לבד מצקלג, שאותה זיהו הארכאולוגים סער גנור ויוסף גרפינקל, עסקו השניים בחפירות נרחבות בחורבת קייאפה - שמזוהה עם שעריים המקראית - שנדמה שהוקמה לפי תוכנית אב סדורה ● מסע בזמן אל ימי דוד המלך

עוד 1,158 מילים

יושב ראש הפרלמנט במדינה הזהיר שאם לא תוקם ממשלה בתוך חודש - תוחשך לבנון, כי לא יהיה תקציב לרכישת דלק, הדרוש להפעלת תחנות החשמל ● כווית פועלת נגד השימוש בביטקוין במדינה, ואילו סעודיה ואיחוד האמירויות השיקו מטבע קריפטו חדש ● מצרים מציינת שנה למותו של מובארכ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,105 מילים

תנועת המחאה נגד פוטין מפלגת את יהודי רוסיה

"יהודי רוסיה חייבים להבין את הסכנות הטמונות בקריסתו האפשרית של ממשל פוטין", מזהיר מנהיג פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה ● אך היחס הסובלני לו זוכים היהודים אינו מנת חלקם של המוסלמים והלהט"בים במדינה ● "90% מהרוסים באמת מעריצים את פוטין. היתר, שאליהם אני שייך, לא מרגישים חופשיים לומר מה הם חושבים", אומר דימה איגנסון, שבחר לעלות ארצה

עוד 988 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הירוק נשאר ירוק מאוד

הצל"ש הירוק של השבוע הולך לוועדת התכנון שהחליטה להפוך את הגבעות הירוקות סביב מודיעין לגן לאומי ולא לשכונה כעורה ● מזהם השבוע הוא הישראל המטנף שממלא את הים בפלסטיק - לא פחות גרוע מזפת ● והטיפ: הבקתה שרואים ממנה רק חולות וכוכבים

עוד 547 מילים

הטורקים טוענים שמטוסי קרב יוונים ביצעו יעף מאיים מעל ספינת הצי הטורקי ● היוונים מכחישים וטוענים שהטורקים מייצרים פרובוקציה לקראת חידוש השיחות בין המדינות בחודש הבא ● לתוך הקלחת הזו נכנסת ישראל שלא ברצונה, כשלמעשה הדבר האמיתי שמטריד את ארדואן הוא צינור הגז הישראלי-קפריסאי-יווני ● וזו גם בדיוק הסיבה לניסיונות ההתקרבות של ארדואן לישראל ● פרשנות

עוד 679 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה