לפני כמה שנים, במסגרת תפקידי, הגעתי לאסן שבגרמניה כאורח מפלגת השלטון שבחרה באנגלה מרקל להיות מועמדתה לקראת בחירות 2017. הימים היו ימי חקירות נתניהו. אחת העוזרות של הקנצלרית, שניזונה בעיקר מעיתון "הארץ" וביקשה לדעת יותר, שאלה אותי: איך יכול להיות שנתניהו נבחר שוב שוב?

לפני כמה שנים, במסגרת תפקידי, הגעתי לאסן שבגרמניה כאורח מפלגת השלטון, שבחרה באנגלה מרקל כמועמדתה בבחירות 2017. הימים היו ימי חקירות נתניהו. אחת מעוזרות הקנצלרית שאלה אותי איך יתכן שנתניהו נבחר שוב שוב

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ניסיתי להסביר לה שהוא ראש ממשלה מצוין ושישראל היא דמוקרטיה חופשית וזה רצון העם. דעתה לא הייתה נוחה. היא סיפרה כי חבריה בישראל אמרו לה שהמצב בארץ נוראי והיא לא מבינה איך יכול להיות שבמדינה דמוקרטית נתניהו מכהן כראש ממשלה כבר מעל עשור. צחוק הגורל, שקיימנו את השיחה כאשר מרקל קיבלה שוב את אמון המפלגה. כאשר אמרתי שמרקל קנצלרית תקופה יותר ארוכה מנתניהו היא אמרה, איך לא, שזה לא אותו דבר.

בהקשר הזה, על מנת להבין עד כמה המצב בישראל מופרך ולא נורמלי מבחינה משפטית ומבחינת משפטו של נתניהו, יש טעם להשוותו לגרמניה. מדוע דווקא גרמניה? כי כיום גרמניה נחשבת למופת דמוקרטי בעיני אנשי שמאל.

יש כמובן נקודות דמיון ושוני בין גרמניה וישראל, אבל אני מעוניין להתמקד בנקודה אחת רלוונטית: גם בגרמניה אין הגבלה על אורך הכהונה של הקנצלר. הזכרתי את מרקל ולא בכדי. היא תשלים בקרוב 16 שנות כהונה רצופות (כלומר, ארבע מערכות בחירות בהן ניצחה), ואם תחליט להמשיך – תוכל גם להתמודד בפעם החמישית ולשמש כקאנצלרית עשרים שנים. היא גם תוכל להמשיך לכהונה שישית, אך הכל תלוי כמובן בדבר אחד: אם הציבור ימשיך לתת בה אמון. ירצה הציבור – תמשיך מרקל לכהן, לא ירצה – תיבחר דמות אחרת. אין זה מצב יוצא דופן בגרמניה. הלמוט קוהל כיהן כקנצלר בין השנים 1982 ל–1998!

עכשיו לביצה הקטנה שלנו. אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, אמר בתחילת כהונתו את הדברים הבאים:

"איך שאני נכנס, זורקים עלינו מבקר המשטרה בליל של נושאים, שאריות של ביבי טורס ופרשת המעונות, כל מיני זוטות כאלה, דברים שנראים על גבול הרכילות, ואם לא היה מדובר בראש הממשלה לא היו עושים כלום".

גם בגרמניה אין הגבלה על אורך כהונת הקנצלר. מרקל תשלים בקרוב 16 שנות כהונה רצופות (4 מערכות בחירות בהן ניצחה), ואם תחליט להמשיך – תוכל גם להתמודד בפעם ה-5 ולשמש כקאנצלרית 20 שנים

בשנים האחרונות אני שומע יותר ויותר וקורא יותר ויותר על כך שישראל הופכת פחות דמוקרטית. בין השאר, כי הפוליטיקאים פוגעים בשופטים. חלק ניכר מאלו שטוענים זאת, טוענים כי לישראל יש הרבה מה ללמוד מגרמניה בכל הקשור לדמוקרטיה. אך ככל שאני מעמיק יותר ויותר אני מוצא כי ההיפך הוא הנכון. יש כל כך הרבה טיעונים שמפריכים זאת. בגרמניה מי שבוחר את השופטים הם שר המשפטים הפדרלי ושרי המשפטים של 16 המדינות המרכיבות את המדינה, יחד עם 16 חברי פרלמנט – הבונדסטאג. אדגיש שלשופטים אין שום נגיעה לבחירה.

בהקשר הזה מרתק לעקוב אחרי המדרון החלקלק מהרגע שהיועמ"ש אמר את מה שאמר ועד לרגע שהוא החליט על פתיחת חקירות ראש הממשלה. שאלתי את עצמי מה היה קורה במצב מקביל בגרמניה, כלומר: מי בעצם רשאי להחליט על פתיחת חקירה נגד הקנצלר?

לצורך כך, דיברתי עם חברה טובה מגרמניה, פעילה פוליטית בולטת שיש לה גם השכלה משפטית מסויימת. מבלי להיכנס לפרטים, תשובתה היתה חותכת: מי שיכול לתת אור ירוק לפתיחת חקירה נגד הקנצלרית הוא גוף אחד ויחיד: הפרלמנט, כלומר נבחרי הציבור.

מכאן: מנדלבליט הגרמני (נניח לכך שאין תפקיד מקביל ליועץ נמשפטי בעולם הדמוקרטי כולו) שהיה שומע עם כניסתו לתפקיד על "זוטות דברים" בנוגע למרקל לא היה רשאי אפילו להורות למשטרה להתחיל בחקירה משום שזו לא החלטה שלו מראש, אלא של הפרלמנט: עליו לבוא לפרלמנט ולבקש את אישורו.

הפרלמנט, כידוע, נשלט ממילא על ידי הקנצלר, ולכן צריך סיבה טובה מאוד – אבל מאוד טובה – לבקש מהפרלמנט להסיר את חסינות הקנצלר על מנת לפתוח בחקירה. תארו לכם שהגורם המשפטי המוסמך לעניין בגרמניה בא עם "זוטות הדברים" שמנדלבליט מתאר לפרלמנט הגרמני, שנשלט כמובן מטבע הדברים על ידי רוב של מרקל, ומבקש מהפרלמנט להסיר את חסינותה של מרקל בגלל "שמועות" שהוא שמע.

אתם יכולים לתאר לעצמכם שהוא לא היה בא עם דבר כזה וחקירה לא היתה בכלל נפתחת – למה לאותו גורם משפטי להתבזות לעיני כל?

מרתק לעקוב אחרי המדרון החלקלק מהרגע שהיועמ"ש אמר את שאמר ועד לרגע שהחליט על פתיחת חקירות רה"מ. שאלתי את עצמי מה היה קורה במצב מקביל בגרמניה. מי בעצם רשאי להחליט על פתיחת חקירה נגד הקנצלר?

יותר מכך, גם אם היה בידיו של אותו גורם מידע שמרקל מנהלת רשת הברחה של סחר בקטינים, ולא רק "שמועות" על צריכת יתר של גלידה בטעם פיסטוק, גם אז לא היתה לו סמכות להורות למשטרה לפתוח בחקירה נגד מרקל – פשוט כי המשטרה לא היתה יכולה אפילו להתחיל בחקירה מבלי שלפני כן הפרלמנט – נבחרי הציבור, ולא אף גוף אחר, היה משתכנע שיש כאן עילה רצינית להסרת חסינותה של מרקל.

כששאלתי את ידידתי הגרמניה מדוע זה כך, השאלה הפתיעה אותה: האם יש לתת את ההחלטה אם לפתוח בחקירה נגד נבחר ציבור בידיו של גורם לא נבחר שיכול לנצל את כוחו לרעה? הרי ברור לדבריה שמערכת המשפט – ככל רשות בדמוקרטיה – זקוקה אף היא לאיזונים ובלמים, כי גם אותה מאיישים בני אדם, כאלו שיכולים לנצל את כוחם לרעה ולהפוך לשחקן פוליטי.

כשסיפרתי לה איך הדבר מתנהל בישראל היא התגלגלה מצחוק.

נחזור לישראל. תארו לכם שהמצב בארץ היה דומה: במקרה כזה, חקירה לא יכולה אפילו להתחיל נגד נתניהו בלא אישור מהכנסת על הסרת חסינותו. שימו לב: זה תנאי לא להעמדה לדין של ראש הממשלה, אלא לעצם פתיחת חקירה! אם כך היה, רק מקרה של חשדות כבדים מאוד שאין לגביהם צל של ספק – נניח: וידאו של נתניהו רוצח ילד – היה גורם לגורמים המשפטיים להעז לבוא לכנסת, בה יש ממילא רוב לראש הממשלה המכהן (לא משנה מיהו), להציג ראיות לחשדות חמורים ולבקש את הסרת חסינותו של ראש הממשלה.

כלומר: בהקשר הגרמני, יכול היה מנדלבליט הגרמני לשמוע על "זוטות דברים" ופרטי רכילות על ראש הממשלה כאוות נפשו, לו עצמו (למנדלבליט הגרמני) אין כל סמכות להורות אפילו לפתוח בחקירה נגד ראש הרשות המבצעת, אלא כל שהיה ביכולתו לעשות היה לבוא לכנסת ולומר לה כך:

"כנסת יקרה, שמעתי בדלי שמועות ומיני זוטות על ביבי, אל תשאלו: גלידות פיסטוק, הובלות רהיטים, איום ונורא – תנו לי לפתוח בחקירה של חמש שנים בעלות של מיליונים, טוב? אולי נמצא משהו בסוף".

גם אם היה בידיו של אותו גורם מידע שמרקל מנהלת רשת הברחה של סחר בקטינים, ולא רק "שמועות" על צריכת יתר של גלידה בטעם פיסטוק, גם אז לא היתה לו סמכות להורות למשטרה לפתוח בחקירה נגד מרקל

ברור שמנדבליט לא היה עושה דבר כזה מראש, מחשש להתבזות. איזה פרלמנט היה נותן לו אור ירוק לחקור את ראש הממשלה שנבחר על ידי הציבור בגלל "זוטות דברים" ובדלי שמועות? תארו לכם כמה שנות חקירה היינו חוסכים אם כך היה הדבר בארץ, וכמה הדבר היה עוזר לאמון במערכת המשפט, שצונח לא במקרה.

משום שאם חקירה נגד נבחר ציבור היא החלטה של נבחרי הציבור, איש לא יכול היה לטעון שמערכת המשפט היא פוליטית, ומחליטה לחקור "סיקור אוהד" נגד ראש הממשלה ולא נגד יאיר לפיד למשל. מפני שבמקרה כזה, לא מערכת המשפט היא שמחליטה איזה פוליטיקאי לחקור ואיזה לא, כך שכל פוליטיזציה מתרחקת ממנה באופן אוטומטי. כל הקרקס שישראל נתונה בו היה נחסך.

הדבר חל גם על "עבירות תקדימיות" נוסח סיקור הוגן (כזכור, שי ניצן עצמו הודה בראיון למקור ראשון שהתיק נגד נתניהו הוא תקדימי). האם אתם מדמיינים את מנדלבליט בא לכנסת – זו שבאופן אוטומטי יש בה רוב לראש הממשלה – ומבקש ממנה שתאשר לו לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה, לא בגלל שיש לו וידאו של נתניהו רוצח ילד, אלא בגלל שמתחשק לו לערוך על נתניהו איזה ניסוי משפטי על עבירה עמומה שלא ברור אם היא מופיעה בספר החוקים? עברה שניתן לייחס כמעט לכל חבר כנסת במשכן (חוק ישראל היום מישהו?).

גם כאן: מנדלבליט מראש לא היה מעז לבוא לכנסת ולבקש את אישורה להכניס את ישראל למהומת אלוהים שנמשכת שנים ומכרסמת באמון הציבור בבית המשפט רק בגלל רצונו לערוך ניסוי משפטי בעברה תקדימית. לא היתה נפתחת אפילו חקירה וכל הפלפולים המשפטיים על מנת להמציא ולהצדיק איזו עברה תקדימית, סחיטת עדי מדינה, שנים של "חקירות" והמצאות פשוט לא היו נפתחות מראש.

אני חוזר: לא רק שלא היו חקירות שמבשילות לכתב אישום, אלא חקירות לא היו נפתחות. מראש. בלי אישור הפרלמנט – רק הוא מוסמך להסיר חסינות של נבחר ציבור – לא נפתחת חקירה. וצריך משהו רציני מאוד (אם כי אינני מזלזל בחשיבותה של גלידת פיסטוק) כדי שזה יקרה.

כמה עצוב שאצלנו יכול אדם אחד, אם מתחשק לו ובלי לתת דין וחשבון לאיש, ואפילו שאין בידו – כעדותו שלו עצמו! – בדל ראייה אלא "זוטות דברים" ובדלי שמועות, להורות על חקירה של שנים נגד ראש ממשלה נבחר בתקווה לדוג משהו (ועל הדרך להדליף מהחקירות נגד ראש הממשלה הנבחר, ואחר כך להתפלא שהציבור רואה בו גורם פוליטי לכל דבר ועניין).

פלא שבגרמניה יש אמון מוצק במערכת המשפט? פשוט קשה מאוד להשתמש בה לצרכים פוליטיים בוטים כל כך. מי שיפיל את אנגלה מרקל על עבירה – גניבת מסטיק בזוקה או מעורבות ברשת של סחר בילדים – הוא אך ורק הפרלמנט. אם הוא לא נותן אור ירוק, אין בכלל חקירה.

האם אתם מדמיינים את מנדלבליט בא לכנסת – שבאופן אוטומטי יש בה רוב לרה"מ, ומבקש שתאשר פתיחה בחקירה בחקירה נגד רה"מ, לא כי יש וידאו שלו רוצח ילד, אלא כי מתחשק לערוך עליו איזה ניסוי משפטי בעבירה עמומה

יש הבדל אחד מהותי בין גרמניה לישראל: בגרמניה לא יעלה על הדעת שנגד הקנצלר ינוהל משפט בזמן שהוא מכהן בתפקידו. בישראל הדבר חוקי, כידוע, וראש הממשלה רשאי לכהן עד החלטה חלוטה. באופן עקרוני אני מבין את אלו הטוענים שלא טוב שראש ממשלה יכהן במקביל למשפטו, אבל הפיתרון הוא לא מה שחסרי תבונה כמו יאיר לפיד מציעים: להגדיל עוד יותר את הכוח השרירותי של פקיד לא נבחר. הפיתרון הוא הפוך: לקחת ממנו את הכוח הזה, כמו שקורה בגרמניה וכמו שקורה, למיטב ידיעתי, בכל דמוקרטיה מתוקנת: נבחרי הציבור – ולא פקידים – הם שמחליטים מלכתחילה אם יש טעם לפתוח בחקירה נגד ראש המדינה שנבחר כדת וכדין בבחירות, כלומר אם להסיר את חסינותו.

אז בפעם הבאה שאנשי שמאל יגידו לכם שלישראל יש מה ללמוד מגרמניה אז תאמרו להם שהם צודקים. הם יכולים להתחיל בדרך שבה בוחרים שופטים.

אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של הליכוד. מוסמך החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עוסק בהיסטוריה, כלכלה, תרבות, פוליטיקה והקשר ביניהם. נשוי לגילה, אבא לזהר, בעלים של ויוה ואוהד מושבע של מכבי תל אביב.