'הפזורה‘ הישראלית: טרנד חולף או כאן כדי להשאר?

מריאן מטיאש בהפגנה בברלין (מצילומי המפגינים)
מריאן מטיאש בהפגנה בברלין (מצילומי המפגינים)

עם התקדמות קמפיין crime minster ומחאת הדגלים השחורים, ניתן להבחין כי קבוצות הפייסבוק ושאר המדיה החברתית גועשים בשבועות האחרונים בעקבות החלטות של חלק מהחברים בהן לקיים הפגנות תמיכה בקהילות ישראליות בבירות ברחבי העולם, בעוד חלק מהחברים מתנגד באופן חד משמעי ליוזמה.

המוחים הצטרפו למחאת הדגלים השחורים והפגינו נגד הידרדרות המשטר הדמוקרטי בישראל ועושים זאת במספר אתרים מקומיים או שגרירויות ישראל ברחבי העולם. מחאה שלוותה בסיקור תקשורתי גדול היתה על גשר שער הזהב המפורסם בסן פרנסיסקו, שהצטרף לכ-300 הגשרים בהם נערכת המחאה בארץ.

קבוצות המחאה גועשות בשבועות האחרונים בעקבות החלטות חלק מחבריהן לקיים הפגנות תמיכה בקהילות ישראליות בבירות ברחבי העולם, בעוד שחברים אחרים מתנגדים

הרשימה הקצרה שלפנינו עוסקת בהבעת עמדה התומכת בפעילותם של ישראלים הגרים בחו"ל, או כפי שאגדיר זאת 'הפזורה הישראלית', במחאות השונות המתקיימות בישראל. תוך כדי כך אביא לדיון גם מספר שאלות ומחשבות לגבי כובד משקלה של 'הפזורה הישראלית' בעיצוב הזהות הישראלית בעתיד הקרוב. זווית זו מוזנחת בשיח, וכותב שורות אלו סבור שחשוב להרהר בה היות והיא בעלת משקל בדיונים סביב המשבר הנוכחי בישראל.

מלונדון, ברלין, באזל והאג, דרך וושינגטון, ניו יורק ועד לסן פרנסיסקו, קהילות שלמות של ישראלים המתגוררים בחו"ל מצאו עצמם מפגינים נגד הממשלה והעומד בראשה. אמנם לא כל הישראלים בחיים בחו"ל תומכים בזכות ההפגנה.

בהולנד, למשל, מקום מגוריי בשמונה השנים האחרונות, המסר העיקרי מצד המתנגדים להפגנת התמיכה הוא, שהמהלך יכול לגרור דעת קהל שלילית על הישראלים שחיים כאן, כמו גם על מדינת ישראל, וכי המהלך הוא בבחינת "גול עצמי". על פי עמדת המתנגדים, השבטיות (כך מכונה הסולידריות בקונטקסט השלילי שלה) לא רק שתפגע בדעת הקהל כלפי ישראל, אלא שהביקורת על הממשלה בישראל עלולה לגרור גם תגובות 'אנטישמיות' כלפי ישראלים.

אומנם אין זה המקום לדון בפירוט בשיח שבוחר לבלבל בין אנטישמיות, אנטי-ישראליות וביקורת המכוונת כלפי ממשלת ישראל או מדיניותה וקבלת ההחלטות שלה, אך די יהיה לומר שהטיעון האחרון אינו משכנע. לא כי אין תקריות אנטישמיות כמובן, אלא כי לא כל ביקורת על ממשלת ישראל היא אנטי יהודית במהותה.

עוד נקודה חשובה שעולה בדיונים ברשתות החברתיות היא הביקורת מצד השוללים את הזכות להפגין בחו"ל כלפי אלו שבחרו לחיות את חייהם מחוץ לישראל, אך תומכים במפגינים בארץ במחאת הדגלים השחורים.

נקודה חשובה שעולה בדיונים ברשתות החברתיות היא הביקורת מצד השוללים את הזכות להפגין בחו"ל כלפי אלו שבחרו לחיות את חייהם מחוץ לישראל, אך תומכים במפגינים בארץ במחאת הדגלים השחורים

ניתן להבין את טענת השוללים את זכות ההפגנה בחו"ל, אם כי לא תמיד ניתן להפריד באופן פשטני בין מעורבות רגשית לרציונליזציה, בייחוד כאשר האמת אינה נמצאת בקצוות. כפי שאין סיבה לשלול את זכותם של אזרחים ישראלים לאדישות פוליטית – מגורים בישראל ותושבות ישראלית אינם תנאים הכרחיים למעורבות ומחאה פוליטית.

כלומר, כפי שזכותם של אזרחי ישראל המתגוררים בארץ לבחור שלא לממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע בקלפי, כך לא ניתן לשלול מאזרחים ישראלים המתגוררים בחו"ל את זכותם להבעת דעה על הנעשה בישראל ולאקטיביזם פוליטי. גם אם זה נעשה בלב ליבה של הציביליזציה העירונית של בירות ברחבי העולם.

המחאה הישראלית נגד נתניהו בסן פרנסיסקו, צילום מסך מווינט
המחאה הישראלית נגד נתניהו בסן פרנסיסקו, צילום מסך מווינט

מנגד, המצדדים במחאה טוענים כי זוהי חובתם המוסרית כלפי המדינה, החברים והמשפחה שנותרו בארץ, וכי לו היה הדבר אפשרי, המוחים היו נוסעים ארצה להשתתף בהפגנות, אך נבצר מהם בגלל חובת הבידוד והשלכות מגיפת הקורונה. כותב שורות אלו משוכנע כי העניין בדמם, ומה שידגים זאת, בין היתר, הוא מספר לא מבוטל של ישראלים שמתגוררים בחו"ל וחוזרים ארצה בכל סיבוב בחירות כדי לממש את זכותם הדמוקרטית להצביע לכנסת.

כך או אחרת, מדובר בתופעה חדשה יחסית. עד כה, מקובל היה לחשוב על המושג 'דיאספורה' (diaspora; בעברית 'פזורה') בהקשר של קהילות יהודיות שחיות באזורים שונים בעולם ובהקשר של מערכות היחסים שגיבשו עם מדינת ישראל.

מדובר בתופעה חדשה יחסית. עד כה, מקובל היה לחשוב על המושג 'דיאספורה' (diaspora; בעברית 'פזורה') בהקשר של קהילות יהודיות שחיות באזורים שונים בעולם ובהקשר של מערכות היחסים שגיבשו עם מדינת ישראל

אכן, הקשר בין יהדות העולם לבין מדינת ישראל עבר תמורות ושינויים רבים מאז קום המדינה, אולם עיקר מערכת היחסים מתרכזת ברכיב היהודי, רכיב אשר הינו דתי בעיקרו. כמחצית מהיהודים (כולל כל הזרמים ביהדות הרפורמית והקוסנרבטיבית) בעולם הם אזרחים של מדינות אחרות. חלקם ציונים, חלקם לא, אבל הקשר שלהם עם ישראל מתמצה בשאלת השייכות למדינת ישראל והאופן שבו היא מייצגת אותם כבעלי זיקה למסורת והדת היהודית.

חלק מאותם יהודים, במיוחד זרמים ביהדות ארה"ב – מעורבים ומבקרים את עמדת ישראל בסכסוך, את הבנייה בהתנחלויות ואת חוק הלאום. ובניגוד ברור לכך, הפזורה הישראלית שונה מהפזורה הדתית, כי מדובר באזרחים ישראלים שהם ברובם מכריע יהודים, אך הרכיב הדתי כלל לא רלוונטי לקשר שהם מקיימים עם מדינת ישראל.

מדובר בישראלים לכל דבר ועניין, שכבר לא גרים בארץ מספר שנים, כל אחד מסיבותיו (לימודים, עבודה, בני/בנות זוג וכיו"ב) ומה שמבדיל אותם מהפזורה הדתית הוא בעיקר הרכיב האזרחי. אחד הביטויים של הרכיב האזרחי הוא בקיאות רבה יותר בנעשה בארץ ודעה לגבי המצב הנוכחי ומה צריך לעשות לגביו. הבקיאות מביאה למעורבות תוססת בנושאים אקטואליים רבים. הדאגה הכנה למדינת ישראל בשעה קשה זו, של משבר פוליטי, חברתי וכלכלי שמושפע בין היתר ממשבר הקורונה העולמי בולטת במיוחד.

ישראלים רבים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, מוצאים עצמם מפגינים נגד מדיניות הממשלה והעומד בראשה, או תומכים באופן בלתי מסוייג בממשלה ועוד כהנה וכהנה אג'נדות. בליבנו אנחנו ישראלים שנשארו ישראלים גם אם אנו חיים במקומות אחרים בעולם. וכפי שאומרת הקלישאה המעט שחוקה "תוכל להוציא את הישראלי מישראל אבל לא את הישראליות מהישראלי".

בסיכומו של דבר, יש לתהות מהו כוחה של הפזורה הישראלית בהגדרת הזהות של מדינת ישראל ובייצוב הדמוקרטיה הישראלית שנמצאת במורדות מדרון חלקלק. מהי תרומתה של הפזורה הכל כך מגוונת הזו, שאט אט צוברת תאוצה וכוח משל עצמה? האם היא כזו שכדאי לקחת אותה בחשבון בחישוב מחדש של השיח הפוליטי והחברתי בישראל? האם מדובר בנכס בעל השפעה שלא מומש עד כה? אלו שאלות שימשיכו לעצב את השיח בין הפזורה ישראלית למדינת ישראל.

דבר אחד בטוח: הפזורה הישראלית ברחבי העולם מקבלת פרספקטיבות מקומיות של ניהול מוצלח יותר (ברוב המקרים) של משבר הקורונה, ושל מעורבות הממשלה בנושאים חברתיים וכלכליים.

מהי תרומתה של הפזורה הכל כך מגוונת הזו, שאט אט צוברת תאוצה וכוח משל עצמה? האם כדאי לקחת אותה בחשבון בחישוב מחדש של השיח הפוליטי והחברתי בישראל? האם מדובר בנכס בעל השפעה שלא מומש עד כה?

ישראלים וישראליות אלו הם קודם כל ישראלים בליבם ובנשמתם ולכן זו קבוצה ששווה להתייחס לדובריה ולקחת בחשבון את מה שיש לה לומר בנושאים מורכבים כמו המשך הכיבוש, עתיד הדמוקרטיה בישראל וקבלת ההחלטות של ממשלת ישראל הנוכחית.

ד"ר אלדד בן אהרון הוא היסטוריון של יחסים בינלאומיים ומומחה ליחסי ישראל-טורקיה ולמלחמה הקרה במזרח התיכון. מחקריו מתמקדים במדיניות החוץ של ישראל, בביטחון לאומי ולוחמה בטרור. כיום משמש כעמית מחקר במכון לחקר שלום ועימותים בפרנקפורט (PRIF). טוויטר: EldadBenAharon@

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בצרפת יש הפגנות של לובשי האפודים הצהובים, הפגנות אלו לא גולשות ללונדון, ניו יורק או אמסטרדם. בפיליפינים יש הפגנות נגד המשטר, בטורנטו (קנדה) ובברזיל יש הפגנות נגד המשטרה, כל אלו לא ... המשך קריאה

בצרפת יש הפגנות של לובשי האפודים הצהובים, הפגנות אלו לא גולשות ללונדון, ניו יורק או אמסטרדם.
בפיליפינים יש הפגנות נגד המשטר, בטורנטו (קנדה) ובברזיל יש הפגנות נגד המשטרה, כל אלו לא גולשות למדינות אחרות.

ההפגנות בהונג קונג ואמריקה BLM כן גולשות.

הלוואי וההפגנות בישראל לא היו גולשות לחו"ל.

אכן, לא כל ביקורת על ממשלת ישראל היא אנטי יהודית במהותה, אבל את זה, האנטישמי הממוצע, לא מבין, ולא רוצה להבין, להיפך! הוא משתמש בהפגנות אלו כדי ל"הוכיח" שמדינת ישראל איננה דמוקרטית.

לונדון.

עוד 977 מילים ו-1 תגובות
סגירה