הסכם הנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות לא נולד בחלל ריק, וקדמו לו סימנים מטרימים רבים. אחד מהם, הוא האופן שבו מסוקרת ישראל בכלל – והסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט – באמירויות ובמדינות ערביות נוספות.
בשנת 2000, באותה שנה שבה פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, היה בלתי-אפשרי לדמיין תסריט כזה. התקשורת הערבית הייתה עוינת ומלאת ארס כלפי ישראל, אל-ג'זירה נהנתה מבלעדיות בתור כלי תקשורת הפופולרי ביותר שנהג לתקוף ללא הרף את ישראל, ושיר השנה בעולם הערבי ב-1999 היה "החלום הערבי", שהושר על ידי הזמרים והזמרות הכי מפורסמים ועסק בשחרור אדמות פלסטין.
אך מי שמדפדף כיום בעיתונות המתפרסמת במפרץ, וצופה בערוץ הפאן-ערבי "אל-ערביה" היושב בדובאי, לא ימצא זכר לגישה העוינת ולעתים אנטישמית הזו.
כבר בשנות ה-2000, החלו להופיע בתקשורת המפרצית גילויי דעת ומאמרים שדיברו על ישראל כעל בת-ברית פוטנציאלית במערכה נגד איראן, ותקפו את חזבאללה ואת חמאס. היום, מי שמנוי להתראות של אל-ערביה מקבל גם דיווחים על ירי לעבר ישראל ועל הפוליטיקה הישראלית הסוערת. באתר באנגלית מופיעים טורי דעה של מומחים ישראלים, וגם אני פרסמתי שם כמה מאמרים.
רשת התקשורת אל-ערביה הוקמה בשנת 2003 בדובאי, בירת האמירויות, בהשקעה סעודית-אמירתית. מאז שנולדה, בחרה בסגנון מאופק ומאוזן, שהיה אמור לשמש משקל נגד לפרובוקציות בלתי-פוסקות של אל-ג'זירה הקטארית.
הקו שלה ביחס לישראל היה שונה במובהק מהנורמה העוינת של אל-ג'זירה. גם אל-ערביה דיווחה בהרחבה על מה שהתרחש ברצועת עזה ובגדה המערבית, אך בטון הרבה יותר יבש ומאוזן, ואולי בגלל זה בשנים האחרונות חמאס החליט להפסיק את שידוריה של אל-ערביה מעזה, בטענה שהתחנה "מרגלת עבור ישראל".
לשמחתי הרבה, מחמד חאלד אל-יחיא, העורך הראשי של אל-ערביה באנגלית הביע את הסכמתו לשוחח עם זמן ישראל על ההסכם החדש עם איחוד נסיכויות המפרץ, על השינוי הגדול שמתרחש ביחס לישראל וליהודים בחלק מהתקשורת הערבית ועל האיום האיראני.
אל-יחיא, אזרח סעודי, שימש בעבר כמומחה לענייני המזרח התיכון במכון המחקר The Gulf Research Center וב-Atlantic Council, ופרסם מאמרים רבים בכלי תקשורת אמריקאים מהשורה הראשונה.
מי שמכיר את התקשורת הערבית, זוכר היטב את המתקפות הקשות נגד ישראל ונגד היהודים באשר הם. תיאוריות קשר, אנטישמיות, היה שם הכל. בשנים האחרונות ראינו שינוי, במיוחד בתקשורת במפרץ. פתאום ישראל כבר לא מצטיירת בתור אויבת. מה השתנה? איך קרה השינוי הזה?
"אני יכול לציין בעיקר שלושה דברים שהשפיעו על כך: הראשון, הוא ניתוק מוחלט מגילויי האנטישמיות שהיו שגורים בעבר בפי כתבים ועורכים בתקשורת הערבית.
"השני, הוא סיום המשחק הקטן והטיפשי של 'לא לקרוא לישראל בשמה'. בעבר, חלק מהתקשורת הערבית נמנעה – במהלך שנים – מלקרוא לישראל בשמה, כאילו שזה מה שישנה את המצב, וזה היה מטופש.
"הדבר השלישי הוא דיווח ופרשנות על מה שקורה בישראל, הפוליטיקה הפנימית. בעבר, האנשים לא רצו לדבר על הפוליטיקה הפנים-ישראלית או על אמנות ישראלית, ובעצם על שום דבר אחר שמתרחש בתוך ישראל. התקשורת לא דיווחה על כך. זה היה שינוי מאוד משמעותי.
"אני מאמין שאפשר להחזיק בדעות מוצקות מאוד ביחס לסכסוך ולזכויות הפלסטינים שניטלו על ידי ישראל, לתמוך באלה שסובלים, אך גם לקרוא לישראל בשמה ולדעת עובדות עליה".
כיצד צרכני התקשורת מגיבים למציאות המשתנה הזאת?
"בני אדם מודעים היטב למציאות סביבנו. אם תסתכלי על מפת האיומים האסטרטגיים של ישראל היום, לא תמצאי שם את ערב הסעודית. אם תבדקי את מפת האיומים האסטרטגיים במפרץ – ישראל לא תהיה שם. אנשים מבינים זאת.
"מה שכן קיים ומרגיש כמו איום, זה ההתפשטות וההתרחבות האיראנית באזור: חות'ים בתימן וחזבאללה בלבנון- כל הארגונים הללו הם חלק מאותה אידאולוגיה (איראנית) והמהות המוצהרת שלהם היא מחיקת ישראל מהמפה.
"מה שכן קיים ומרגיש כמו איום, זה ההתפשטות וההתרחבות האיראנית באזור: חות'ים בתימן וחזבאללה בלבנון- כל הארגונים הללו הם חלק מאותה אידאולוגיה, והמהות המוצהרת שלהם היא מחיקת ישראל מהמפה"
"אנשים אומרים שישראל הרגה ערבים, וזה נכון – היא הרגה ערבים, אך איראן הרגה מאות אלפי ערבים, וגם המשטר הסורי עשה זאת. למעשה, יש הרבה פחות ביחס לישראל מאשר ביחס לאיראן ולכוחות הפרוקסי שלה".
This is required reading for anyone studying the Middle East or following the Arab-Israel shifts In the region. By HRH Prince Turki al Faisal —> It's time for Palestine to stand with its Gulf friends against Turkey, Iran, Qatar | Al Arabiya English https://t.co/E4zWUtGK8w
— Mohammed Khalid Alyahya (@7yhy) August 21, 2020
בהקשר הזה, נראה שמזרח התיכון עובר שינוי בזק משמעותי. מה הסיבות לכך?
"לאחר המלחמה בלבנון ב-2006, כולם – אפילו אנשי דת סוניים אדוקים ביותר – הביעו הזדהות וסימפטיה כלפי חזבאללה. והיום כולנו רואים כיצד הארגונים הללו – חזבאללה ואחרים – למעשה מבתרים את המדינות שלהם, כמו עיראק או סוריה, והורגים אזרחים חפים מפשע.
"לאיראנים היה 'כוח רך' אדיר, ובאיזשהו שלב הם החליטו לוותר עליו לטובת מדיניות של כוח והם הפסידו בזה. מכאן, לדעתי צומח השינוי גאופוליטי הזה".
נראה שהפלסטינים פחות מתחברים לשינוי הזה. הם כועסים מאוד על איחוד נסיכויות המפרץ בגלל ההסכם עם ישראל. למה לדעתך?
"אני חושב שהשינוי בדרך כלל הוא קשה מאוד לבני אדם ולעמים. צפוי שתהיה ביקורת על מדינה ערבית שמנרמלת יחסים עם ישראל. אותו הדבר קרה לאנואר סאדאת, שחתם על הסכם שלום עם ישראל, זה קרה לירדנים, וזה מה שקורה גם היום. אחרי הכל, הנושא הפלסטיני הפך למרכזי מאוד עבור הזהות הערבית.
"אך חשוב מאוד להבין את מה שמתרחש היום: זה לא ויתור על הפלסטינים, אלא ויתור על תמיכה בלתי-מסויגת במה שמכונה 'ההתנגדות'. כפרט, אתה יכול לתמוך בפלסטינים ולהאמין בכך שמגיעות להם זכויות, אך אתה לא חייב לתמוך בתעשיית 'ההתנגדות'. היא לא מייצגת אותנו ואת הזהות שלנו.
"צפוי שתהיה ביקורת על מדינה ערבית שמנרמלת יחסים עם ישראל. אותו הדבר קרה לאנואר סאדאת, זה קרה לירדנים, וזה מה שקורה גם היום. אחרי הכל, הנושא הפלסטיני הפך למרכזי מאוד עבור הזהות הערבית"
האם אתה מאמין שעוד מדינות ערביות יצטרכו לאיחוד נסיכויות המפרץ בעתיד, ויחתמו על הסכמים עם ישראל?
"לדעתי, אנחנו כבר רואים סימנים שמצביעים על כך שמדינות אחרות מעוניינות בכך. נראה בעתיד אם זה הכיוון שלהן".
האם לדעתך נורמליזציה של היחסים בין ישראל למדינות ערב בהיעדר התקדמות בחזית הפלסטינית היא מכה קשה ליוזמת השלום הערבית (המציעה נורמליזציה ביחסים עם כל מדינות ערב בתמוכה להסכם ישראלי-פלסטיני)?
"לא. יוזמת השלום הערבית מציעה נרמול ביחסים עם כל מדינות הערביות, מכיוון שכולן אשררו אותה. כמו כן, מעולם לא דובר על עסקה ספציפית שאפשר לקחת אותה או לשכוח ממנה, אלא על מתווה למשא ומתן. מי שדחה את היוזמה הערבית הייתה ישראל, אריאל שרון דחה אותה.
"באשר לסעודיה, כאן הדברים ברורים מאוד: ההנהגה הסעודית אמרה בבירור שלא תהיה נורמליזציה של היחסים לפני השלום עם הפלסטינים. ישנם פרסומים רבים על כך שישנו שיתוף פעולה בין ישראל לערב הסעודית בתחום הביטחון, וייתכן ששיתוף פעולה זה יגבר, אך לא תהיה התקדמות מבחינת נרמול ביחסים".
"ההנהגה הסעודית אמרה בבירור שלא תהיה נורמליזציה של היחסים לפני השלום עם הפלסטינים. ישנם פרסומים על שיתוף פעולה בין ישראל לערב הסעודית בתחום ההגנה, וייתכן ששיתוף הפעולה בתחום הזה יגבר"
בהסכם דובר גם על הזכות לכל המוסלמים לבקר באל-אקצא. האם אתה מתכוון להגיע בקרוב לירושלים, לבקר במסגד אל-אקצא?
"זה יקרה כאשר הממשל הסעודי ירשה לאזרחיו לבקר בישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כול מה שקורה עכשיו ביחס לנרמול היחסים עם מדינות המפרץ הנו תהליך שהחל מהרגע ששרון הבין את הצורך בהתנתקות מחבל עזה , האיתות הראשון החל כבר עם שרון הוא כמובן לא יכל להמשיך אתו היות והלך הרוח היה מליטנטי ולאומני ולכן דחה אותו ,לאורך כהונת אולמרט וליבני שוב היו דיבורים על קידום המהלך אבל הממשלה נתפסה כשמאלנית ואי לכך לא רלוונטית בכול הנוגע להסכמי נרמול כאלה ואחרים , בתקופת נתניהו החל מ08 לא היה על מה לדבר היות וביבי רכב ועודנו רוכב על הלאומנות הישראלית ואי לכך לא היה לו שום אינטרס לקדם כלום. מערכת הבחירות בו הרצוג היה מועמד לראשות מפלגת העבודה עוד לפני שהתפרקה לחלוטין מנכסיה , היה חלון הזדמניות נוסף ובוזי לא הסתיר זאת ושוב לא היה שום שינוי שלטוני אי לכך שום התקדמות באפיק בזה הדבר היחיד שהשתנה מאז היא העובדה שגבו של נתניהו הוא לקיר והוא זקוק להסחת דעת כפי שעשה פעמים רבות בעבר , עניין הסיפוח היה מעיין זרז – לדעתי בהכוונה אמריקאית , עמ לקדם את ההליך בזריזות הנחוצה לו ולכן המסקנה המתבקשת מכול המצב שנוצר הוא שהסכם זה הוא למרות בנימין נתניהו וממש לא בזכותו. חג שמח שנה טובה לכולם .