בתחילת אוגוסט, כשגל חדש של הדבקות קורונה שטף את ירושלים, קיבל וואל טאחן, תושב סילואן, את המכתב שתמיד ירא מפניו: בית המשפחה מזה כמעט 30 שנה מיועד להריסה על ידי ישראל, שטוענת שהוא נבנה באופן בלתי חוקי. "ניסינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי להפוך אותו לחוקי. עשינו כל מה שהעירייה דרשה, הבאנו מהנדס, עבדנו עם עורכי דין, הלכנו לבתי משפט", אמר טאחן לזמן ישראל.
ב-8 באוגוסט הגיעו הבולדוזרים, והפכו את 25 בני המשפחה לחסרי בית. "כולנו גרנו יחד בבית היפה שלנו", אומר טאחן. "עכשיו הכל הרוס, כולם התפזרו ונפרדו".
#مباشربلدية الاحتلال تهدم عقار عائلة الطحان (منازل علاء ووائل ونادر) في حي رأس العامود ببلدة #سلوانOccupation municipality demolish the property of Al-Tahan family in the neighborhood of Ras Al-Amoud in Silwan
פורסם על ידי Wadi Hilweh Information Center – Silwan مركز معلومات وادي حلوه -سلوان ב- יום שלישי, 11 באוגוסט 2020
הרשויות הישראליות האיצו בצורה משמעותית את קצב הריסת הבתים במזרח ירושלים השנה, למרות מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שנלווה אליה. כ-89 יחידות מגורים נהרסו מאז תחילת השנה, בהשוואה ל-109 שנהרסו לאורך כל 2019. בשלושת השבועות הראשונים של אוגוסט נהרסו 24 בתים, לפי עיר עמים, ארגון ללא מטרות רווח שמתמקד בסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים.
עיר עמים מדווח שב-58 מהמקרים, הרסו תושבי מזרח ירושלים את המבנים בעצמם: בעקבות החוק מ-2017 שהגדיל את הענישה על בנייה בלתי חוקית, תושבים עשויים לקבל קנסות גדולים מאוד על עבודות ההריסה, מה שגורם לכך שלעתים הם מעדיפים לבצע את ההרס בעצמם, מרגע שמתקבלת ההחלטה.
עיריית ירושלים טוענת שהיא מבצעת הריסות רק כשתושבים פלסטינים במזרח העיר בונים באופן בלתי חוקי וללא רישיונות. "הוראות הריסה מבוצעות בצורה הוגנת ולפי פסיקות בית המשפט", נמסר מהעירייה בתגובה לפניית זמן ישראל.
קבוצות למען זכויות אדם טוענות שהפלסטינים שמבקשים לבנות את בתיהם בצורה בלתי חוקית נתקלים במערכת מפלה שלא מותירה להם אפשרות של ממש – למעט בנייה בלתי חוקית. לפי עיר עמים, יותר מ-21,000 יחידות דיור קודמו בתכניות הפיתוח המפורטות של ירושלים ב-2019, אבל פחות מ-8% היו בשכונות פלסטיניות, למרות שהפלסטינים מהווים 38% מאוכלוסיית הבירה. תכניות המתאר העירוניות הן תנאי מקדים להשגת רישויים לבנייה חוקית.
"אנחנו רוצים לבנות בצורה חוקית. אנחנו רוצים לפעול בהתאם לחוק. אלו שבונים את בתיהם בצורה בלתי חוקית עושים זאת בניגוד לרצונם, כי אין להם ברירה אחרת", אומר דאוד סיאם, תושב סילואן ופעיל מקומי.
"אנחנו רוצים לבנות בצורה חוקית. אנחנו רוצים לפעול בהתאם לחוק. אלו שבונים את בתיהם בצורה בלתי חוקית עושים זאת בניגוד לרצונם, כי אין להם ברירה אחרת", אומר דאוד סיאם, תושב סילואן ופעיל מקומי
במהלך הגל הראשון של המגפה זכו התושבים לשביתת אש קצרה. בפעם הראשונה מזה שנים הפסיקה העירייה את הריסת הבתים הבלתי חוקיים. בזמנו, נראה שהפסקת האש היא חלק מהעמדה החדשה של ראש העיר ירושלים, משה ליאון. ליאון טען שהוא מבקש ליצור מערכת יחסים חדשה עם תושביה הפלסטינים של ירושלים, שיחסיהם עם העירייה מתוחים ועכורים שנים ארוכות.
בפברואר הקפיא ליאון הריסת בית מתוכננת בעיסאוויה, אחרי שהתייעץ עם מנהיגים מקומיים. הוא ביקר את מאלק עיסא, ילד בן 9 שנפצע בעינו מכדור גומי של מג"ב, ופעילים פלסטינים היללו את תגובתו בגל הראשון של מגפת הקורונה.
בסוף מאי, כשנדמה שהתפשטות הווירוס נרגעת, חזרה העירייה להרוס בתים. ואז הגיע הגל השני של ההדבקות – ממושך ומקיף יותר מהראשון. בירושלים נרשמו השבוע יותר מ-3,000 מקרים פעילים של חולי קורונה, המספר הגבוה בישראל.
תושבים פלסטינים במזרח ירושלים מתמודדים עם שיעורי הדבקה חסרי תקדים. הנתון המסחרר הוא 41% מהבדיקות שבוצעו בקרב פלסטינים בעיר בשבוע שעבר וחזרו חיוביות, בהשוואה לממוצע הלאומי של 7%, לפי עיתון הארץ.
תושבים פלסטינים במזרח ירושלים מתמודדים עם שיעורי הדבקה חסרי תקדים. הנתון המסחרר הוא 41% מהבדיקות שבוצעו בקרב פלסטינים בעיר בשבוע שעבר וחזרו חיוביות, בהשוואה לממוצע הלאומי של 7%
אך למרות שהמשבר מעמיק, הרשויות לא חזרו למדיניות הקודמת שלהם, של עצירת ההריסות. "אני חושב שלליאון אכפת מתושבי מזרח העיר, שלא כמו קודמיו", אומר סיאם. הוא משווה את ליאון לטדי קולק המוערך, ואומר ששניהם ביקשו לגשר על קו התפר. "אבל אני חושב שהעניין לא נתון לגמרי לשליטתו. צריכה להתקבל החלטה ממשלתית בנוגע לתיקון ההזנחה במזרח ירושלים".
אביב טטרסקי, חוקר בעיר עמים, אומר: "המדינה כבר הכירה בכך שזה לא הזמן המתאים להרוס את בתיהם של אנשים. מדוע החליטו על מדיניות אחת בחודש מרץ ואחרת עכשיו? זאת שאלה לממשלה".
עיריית ירושלים סירבה להגיב בנוגע לשאלה האם היה שינוי במדיניות.
גם הכלכלה במזרח העיר נפגע קשות מהמגפה. רוב תושבי מזרח העיר עובדים בתעשיות התיירות או השירותים, שני מגזרים שנפגעו אנושות. "באמצע משבר כלכלי, כמובן שלאבד את הבית שלך זה מכה כפולה", אומר טטרסקי.
טאחן הוא נהג משאית אשפה, עובד עירייה, כך שעבודתו יציבה יחסית לרבים אחרים. אבל הוא לא יכול לדמיין אפילו רכישה של בית חדש, הוא אומר. המשפחה שלו מצטופפת בבתים של קרובי משפחה שונים ברחבי מזרח העיר.
טאחן הוא נהג משאית אשפה, עובד עירייה, כך שעבודתו יציבה יחסית לרבים אחרים. אבל הוא לא יכול לדמיין אפילו רכישה של בית חדש, הוא אומר. המשפחה שלו מצטופפת בבתים של קרובי משפחה שונים ברחבי מזרח העיר
טטרסקי אומר שמבחינת בריאות הציבור מדובר בתופעה מסוכנת מאוד. יותר אנשים מצטופפים בפחות יחידות מגורים, באזור צפוף ממילא, דבר שיכול לתרום להפצת הנגיף. "מה שאנשים צריכים לעשות כרגע זה להישאר בבתים שלהם, להימנע ממגע עם אחרים כדי לא להידבק. אבל הם לא יכולים למצוא בית חדש באופן מיידי, אז הם צריכים לגור עם קרובי משפחה. אז אתה מוצא דירות שמיועדות לחמישה, שעכשיו גרים בהן עשרה אנשים", אומר טטרסקי.
תושבי מזרח ירושלים בלי קרובי משפחה באזור או חסכונות בבית יכולים גם למצוא את עצמם פתאום גרים ברחובות, בעיצומה של מגפה.
איאד אבו סבייח אמר שהמשפחה בדיוק התכוננה לחגיגות עיד אל אדחא כשקיבל שיחת טלפון שמודיעה לו כי ביתו מיועד להריסה. כדי להימנע מתשלום דמי ההריסה, הוא החל לפרק את ביתו בעצמו למחרת בבוקר. "לא חגגנו את החג", הוא נזכר. "במקום זה, הבגדים שקנינו כמתנות לילדים התפזרו בכל הרחוב".
אבו סבייח, יחד עם אמו, אביב ושישה ילדים, חיים עכשיו באוהל מאולתר במה שהיה פעם חצר ביתם. אבו סבייח, ספר עם מספרה קטנה, לא עבד במשך חודשים ארוכים מאז תחילת המגפה, דבר שרוקן את כל חסכונותיו.
אבו סבייח, יחד עם אמו, אביב ושישה ילדים, חיים עכשיו באוהל מאולתר במה שהיה פעם חצר ביתם. אבו סבייח, ספר עם מספרה קטנה, לא עבד במשך חודשים ארוכים מאז תחילת המגפה, דבר שרוקן את כל חסכונותיו
אם היו לו קרובים בבירה, אומר אבו סבייח, הוא היה מביא אליהם את בני משפחתו כדי לגור איתם. אבל קרוביו גרים בחברון. כתושבי ירושלים, הוא חושש שאם יעזוב את העיר, תאבד משפחתו את הביטוח הרפואי ואת תעודות הזהות.
לפלסטינים בירושלים יש "כרטיסי תושב", במקום תעודות זהות כחולות, שאותם ניתן לשלול מהם ברגע שהממשלה קובעת כי "מרכז החיים" שלהם כבר לא בעיר.
הפתרון, לפי טטרסקי, הוא להפסיק את ההריסות באופן מיידי וליצור קווי מתאר שיאפשרו בנייה חוקית בעתיד. "במהותה, זאת שאלה לגבי הרצון של העירייה לאפשר לפלסטינים לחיות ולשגשג בירושלים, בדיוק כפי שעושים תושביה היהודיים", אומר טטרסקי. אבל עבור תושבי מזרח העיר, כמו טאחן, שבתיהם כבר אינם, תכניות ארוכות טווח כאלה לא מספקות דבר. "כבר ישבתי בין האבנים וההריסות שהיו הבית שלי עם אשתי וילדי", אומר טאחן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם