ב-17 בדצמבר 1942, שר החוץ של בריטניה, אנתוני אידן, קם ממושבו בבית הנבחרים, וגילה לנוכחים שהנאצים החלו להוציא לפועל את התוכנית לשמדת יהודי אירופה. לאחר שמסר את הצהרתו, נעמדו חברי הפרלמנט לדקת דומייה.

עוד לפני כן, דיווח גוף השידור הציבורי של הממלכה מאוחדת, הבי.בי.סי, על ראיות לרצח המוני של יהודים במזרח אירופה. חדשות על הזוועה שודרו אל זירות הפשעים עצמן גם דרך שלוחותיו באירופה – בהן שירות הבי.בי.סי בפולין.

אבל היה יוצא דופן אחד מטריד: שתיקת שידורי הבי.בי.סי בהונגריה באשר לגורלם של היהודים. השתיקה הזו הייתה מדיניות מכוונת. יתר על כן, היא נותרה על כנה עד הרגע שבו הגרמנים כבשו את הונגריה.

שירות הבי.בי.סי בהונגריה שבר את שתיקתו בנוגע להשמדת יהודי אירופה ב-24 במרץ 1944, חמישה ימים לאחר שהטנקים של אדולף היטלר נכנסו לבודפשט.

רק החל לשדר פניות נואשות להונגרים, בבקשה שיסייעו ליהודים הנתונים בסכנה, אזהרות למי שיסייע לנאצים וקריאות להתנגד לכובשים.

אולם היה זה מאוחר מדי. בתוך שבועות החלו הנאצים, בעזרת השלטונות ההונגריים, ברצח של יותר מחצי מיליון יהודים הונגרים.

האסטרטגיה המפוקפקת של מקרטני

מדוע לקח לבי.בי.סי זמן רב כל כך לספר ליהודים ההונגרים על הפתרון הסופי, ומדוע גישתו להונגריה עמדה בניגוד בולט כל כך למדינות אחרות באירופה?

התשובה טמונה בתזכיר שהכין שנתיים קודם לכן המומחה הבריטי הראשון במעלה להונגריה, פרופסור קרלייל איילמר מקרטני.

בתחילת 1942, החל מקרטני לעבוד עם מנהלת הלוחמה הפוליטית של בריטניה, גוף ממשלתי שבין היתר פיקח על שידורי הבי.בי.סי מעבר לים. יחד, הם תכננו אסטרטגיה עבור שירות הבי.בי.סי בהונגריה.

האסטרטגיה שתכננו נועדה להפחית את התמיכה והאספקה הצבאיות של הונגריה לגרמניה, ו"בסופו של דבר, לאלץ את גרמניה להסיט מספר מסוים של כוחות להונגריה, בין אם לצורכי אבטחה כנגד התפרעויות ומעשי חבלה ובין אם ככוח כובש".

כלומר, הממשלה הבריטית, באמצעות הבי.בי.סי, ביקשה לתקוע טריז בין גרמניה הנאצית להונגריה, ולכבול את כוחותיו של היטלר במזרח.

כפי שטוען החוקר גבריאל מילאנד, "תפקידו העיקרי של שירות הבי.בי.סי בהונגריה היה לשמש נשק בלוחמה הפוליטית".

אבל הדבר עורר דילמה: "כדי להבטיח לעצמו השפעה, היה עליו תחילה להשיג קהל ולהתאים את עצמו להעדפותיו", אומר מילאנד.

"אל לנו להזכיר את היהודים כלל, אלא רק לומר שמצד אחד אנחנו מעוניינים בהונגריה לאומית, ומצד שני, בהונגריה סובלנית – לפנות למסורת ההונגרית, האמיתית או המדומיינת"

מקרטני פעל למימוש התכנית הזאת באמצעות תזכיר שבו ייעץ לבי.בי.סי אילו תכנים יפנו בצורה הטובה ביותר להעדפות המאזינים בהונגריה, ומאילו נושאים להימנע.

בין האחרונים נמנו, לפי מקרטני, קומוניזם, עסקים גדולים וקפיטליזם, האריסטוקרטיה, ליברליזם ודמוקרטיה ו"יהודים באופן כללי".

נושא היהודים, טען מקרטני, צריך פשוט להיעדר מהשידורים. "אל לנו להזכיר את היהודים כלל, אלא רק לומר שמצד אחד אנחנו מעוניינים בהונגריה לאומית, ומצד שני, בהונגריה סובלנית – לפנות למסורת ההונגרית, האמיתית או המדומיינת".

"הרוב המכריע" של ההונגרים, קבע מקרטני, לא היו פרו-נאצים או פרו-בריטים, ולכן "חשוב יותר להשיג את הקול הצף מאשר לרצות את התומכים הנאמנים".

כדי להשיג הקשבה בהונגריה, ובכך לסייע למאמצי בעלות הברית, טען מקרטני, הבי.בי.סי צריך להתחשב באנטישמיות המיוחסת להמונים בהונגריה.

"המבטא של השדרנים יהודי מדי"

תכנית הרדיו "דוקומנט" של הבי.בי.סי החליטה לחקור את הנושא, לאחר שפרופסור פרנק צ'אלק, מנהל המכון לחקר רצח עם וזכויות אדם באוניברסיטת קונקורדיה, קנדה, הביא לידיעת אחד הכתבים את דבר קיום התזכיר בשנת 2012.

חיפוש במסמכי התאגיד העלה כי תכנית מקרטני היא הייתה תוצאה של דאגה מתמשכת מכך ששירות הבי.בי.סי בהונגריה היה  מקושר מדי עם יהודים.

וכך, תזכיר פנימי של הבי.בי.סי מדצמבר 1939, עסק בכך שלשדרני השירות "יש קולות יהודיים" ושששת אנשי הצוות ההונגרים שלו היו "יהודים כולם או בחלקם".

בתזכיר נוסף, שנכתב 18 חודשים לאחר מכן, נכתב: "אחד מדברי הביקורת העיקריים על השידורים שלנו היה על רקע המבטא היהודי (של השדרנים)".

לפיכך, נכתב שם, היה הכרחי להביא "גרעין של קולות אריים".

בסיכום של פגישה בנושא בנוכחות מקרטני, נכתב בסרקסטיות: "כרגע, השידורים נכתבים ומשודרים על ידי יושבי-ברים הונגרים, עבור עמיתיהם יושבי-הברים היהודים בבודפשט, ולכן יש להם ערך מועט מאוד". לפיכך, יש לפטר את הצוות הנוכחי ולבנות שידור ש"יתאם יותר את החך של ההמונים בני העם ההונגרי".

"השידורים נכתבים ומשודרים על ידי יושבי-ברים הונגרים, עבור עמיתיהם יושבי-הברים היהודים בבודפשט, ולכן יש להם ערך מועט מאוד. יש להביא לרדיו קולות אריים"

בשנתיים הבאות, התכנית של מקרטני יושמה בקפדנות ברדיו ההונגרי, והוא עצמו אף הפך לשדרן קבוע בו. בדבריו, ששודרו בהונגרית, תיאר את החיים בבריטניה והציע פרשנות על המצב העולמי. באופן חיוני, הוא גם הגיב על מדיניות המלחמה של הונגריה. לדבר איש אקדמיה הונגרי, מקרטני שמר בדבריו "על דרך האמצע בין תמיכה במשטר ההונגרי לבין ביקורת על ניהול מדיניות חוץ פרו-גרמנית גלויה".

אולם, האסטרטגיה של מקרטני (ותפיסתו כמי שרוחש אהדה מוגזמת למשטרו של הרודן ההונגרי מיקלוש הורטי) עוררו דאגה בחוגי הממשל, אי-שקט בקרב עמיתיו ברדיו וכעס בקרב הונגרים שחיו בבריטניה.

באוגוסט 1942, רוברט ברוס לוקהרט, ראש מנהלת הלוחמה הפוליטית של בריטניה, החליט להתערב. "אף פעם לא הייתי מרוצה ממדיניות התעמולה שלנו כלפי הונגריה", כתב לוקהרט לראש שירות הבי.בי.סי ההונגרי. "התמונה של הונגריה פרו-בריטית הייתה תמיד מעין אשליה אופטית".

מקרטני, הוא הורה, צריך "לצאת לחופשה מהשידורים שלו".

ואולם, לא נראה שהדאגה הזאת גרמה לשינוי ניכר בנימה או בקו, גם לאחר הצהרתו של אידן בפרלמנט בדצמבר 1942, ולא נמצא תיעוד לדיון פנימי כלשהו על האופן שבו התאגיד עשוי לסייע במאמצים להצלת יהודי אירופה.

אזהרה שזכתה להתעלמות

אפשר להתווכח, עם זאת, עם הטענה שהבי.בי.סי נושא באחריות מיוחדת כלפי יהודי הונגריה: האסטרטגיה שאימץ הייתה בהתאם להוראת מנהלת הלוחמה הפוליטית, ונועדה לאלץ את היטלר לשלוח כוחות להונגריה.

ב-1942 כבר היה ידוע שלמהלך כזה יהיו השלכות איומות על יהדות הונגריה.

באוקטובר 1943 הסוכנות היהודית בלונדון הזהירה את משרד החוץ שכל עריקה של הורטי לבעלות הברית באותו זמן תביא לפלישת הגרמנים להונגריה. התוצאה תהיה "השמדת גוף היהדות המשמעותי האחרון שנותר באירופה".

אבל במחקר שערך בנושא, פרופסור צ'אלק לא איתר סימן לכך שהדאגה הזו הביאה לחשיבה מחדש. "לא מצאתי שום ראיה ארכיונית", כתב, "לכך שהבריטים ביקשו מהונגריה לדחות את נסיגתה מהברית עם גרמניה, או שהם חשבו ברצינות על הצלת חייהם של יהודי הונגריה. המדיניות הבריטית ושירות הבי.בי.סי בהונגריה פעלו למען מטרה אחת ויחידה: לקדם את ניצחון בעלות הברית".

לפיכך, בחודשים הראשונים של 1944, לפני הכיבוש הגרמני, שירות הבי.בי.סי בהונגריה הטיף להתנגדות והתקוממות כדי להגביר את הלחץ על משטר הורטי.

רק לאחר שהגרמנים כבר נכנסו להונגריה, הבי.בי.סי החל בשטף של משדרי חדשות ותכניות שהדגישו את האיום הקרב עבור יהודי הממלכה.

ב-25 במרץ, למשל, הוא שידר את דברי נשיא ארה"ב רוזוולט על פשעי מלחמה ועל הצורך להגן על "מאות אלפי יהודים שמצאו חוף מבטחים מפני המוות בהונגריה, וכעת מאוימים בהשמדה". ההונגרים יכולים להתנגד לנאצים, נטען בשידור ביום המחרת, בכך שיעשו "כמיטב יכולתם לעזור לכל אותם הונגרים אחרים או אנשים אחרים שנרדפים על ידי הגרמנים וסוכניהם ההונגרים".

מנהלת הלוחמה הפוליטית גם הורתה לשירות בהונגריה לשדר הצהרות של רוזוולט לפיהן פקידים שלקחו חלק ב"רדיפות הגזעניות" יואשמו בפשעי מלחמה.

מעל הכל, השידורים ניסו לפנות לפטריוטיות ההונגרית ולקשור זאת לגורל היהודים. הם הזכירו גם את מעשי הגבורה של הדנים למען יהודי ארצם. "מה שמונח על כף המאזניים עבור הונגריה הוא המוניטין של עמה, השאלה אם שמה של הונגריה יוכתם בטלאי צהוב של פחדנות ומורך לב", נאמר באחד השידורים.

"עכבו את רכבות המוות, עזרו ליהודים להימלט"

אף על פי כן, לא ברור מדוע השירות ההונגרי, למרות פניותיו למען הצלת היהודים ה"נרדפים", דחה את דיווחי החדשות על גירוש היהודים, וודאי על רצח ההמונים, כששלוחות אחרות של הבי.בי.סי כבר עשו זאת.

לפי המחקר של מילאנד, רק ב-1 ביולי 1944 צוין שם לראשונה שהיהודים שגורשו מהנוגריה נטבחים "במחנה הגרמני הידוע לשמצה שבגליציה הפולנית".

אחר כך כבר שודרו מסרים מפורשים, כולל פנייה ישירות לעובדי מסילות הרכבת ההונגרים במסר פשוט: "עכבו את רכבות המוות, עזרו ליהודים להימלט".

הייתה, עם זאת, אירוניה אכזרית במיוחד בכך שאותם מסרים שודרו זמן קצר לאחר שהורטי כבר המרה את פיהם של הגרמנים והורה לעצור את המשלוחים.

מה יכול להסביר את השהיית הדיווח של השירות ההונגרי על תחילת רצח ההמונים? האם הבי.בי.סי לא יכול היה להשתמש בידע שהיה לו על גורלם של היהודים במדינות אחרות שהנאצים כבשו? לדברי מילאנד, עמדה כזו הייתה "מנוגדת למדיניות הבי.בי.סי לשדר רק מה שהיה ידוע בצורה מוחלטת ומאומתת – חלק חיוני מהאסטרטגיה שלו לשמר קהל מאזינים".

במקביל לשינוי בשידורים, חודשו משלוחי המוות: באוקטובר, הגרמנים סילקו את הורטי מתפקידו, לאחר שניסה פעם נוספת להגיע להסכם שביתת נשק עם אויביהם; מפלגת צלב החץ הפשיסטית, שהייתה שותפה לשאיפתו של היטלר להשמיד כ-200,000 יהודים הונגרים ששרדו עד אז, תפסה את השלטון. המשלוחים שוב יצאו לדרך, והמפלגה החלה לטבוח ביהודים בבודפשט.

ואולם שירות הבי.בי.סי ההונגרי, שוב, שמר על שתיקה באשר לאירועים הטרגיים, משום שלא הצליח לאמת את העובדות כדי לדווח עליהן בשידורי החדשות.

האם התנהגות שונה מצד שירות הבי.בי.סי ההונגרי הייתה מסייעת בצמצום מספר היהודים שהנאצים ומשתפי הפעולה ההונגרים שלהם הצליחו לרצוח?

"בהתחשב בסמכותו של הבי.בי.סי בעיני היהודים ההונגרים, רבים הסיכויים שאזהרות מפורשות שהיו מכוונות אליהם במיוחד היו מצליחות לשבור את המחסום הפסיכולוגי ששיתק את מנגנוני ההגנה שלהם", כותב צ'אלק.

"רבים הסיכויים שאזהרות מפורשות של הבי.בי.סי שהיו מכוונות אליהם במיוחד, היו מצליחות לשבור את המחסום הפסיכולוגי ששיתק את מנגנוני ההגנה של היהודים"

השידורים היו עשויים לעודד התקוממויות ופעולות התנגדות גדולות יותר, שהיו מאטות את מעשי הרצח ומעסיקות את הכוחות הגרמניים. "המוני יהודים היו מתים בכל מקרה, אבל למותם תוך כדי פעולות התנגדות וניסיונות בריחה הייתה משמעות רבה יותר, והמלחמה הייתה מסתיימת מוקדם יותר", לדבריו.

אולם לדעתו של מילאנד, "התשובה הפשוטה לשאלה היא "לא". "מרגע שגרמניה כבשה את הונגריה, היהודים היו אסירים שלה", הוא כותב. "בהקשר הזה, ההשפעה שהייתה או שיכלה להיות לבי.בי.סי על יהדות הונגריה הייתה מוגבלת".