נהר הירדן. יולי 2020 (צילום: David Cohen/Flash90)
הקרב על מקורות המים האחרונים

לאסי יש יח"צ, נחלים אחרים גוססים בשקט

געגועים לנחל

דווקא בקיץ שבו כל המטיילים נשארים בארץ, והיצע המים השופעים קטן מדי, התפרצה המחאה על האסי והתנקזה לשער של קיבוץ ניר דוד ● אבל היועצת האקולוגית אורית סקוטלסקי, שחיברה דוח מקיף על מצב הנחלים בישראל, מונה עוד שורה של מעיינות ונחלים עם פוטנציאל להפוך לנכסים ציבוריים ● "בקישון יש הרבה מעיינות, בנחל נעמן יכלו להיות יותר מים, ובנחלי החוף כמו אלכסנדר וחדרה"

במסדרונות הכנסת מתרוצצת הלצה אקטואלית על חשבונו של שר ההשכלה הגבוהה ומשאבי המים זאב אלקין. לפי הבדיחה, אלקין כמעט השתנק לאחר שהתבשר כי יקבל את משרד ההשכלה הגבוהה המומצא וחסר הסמכויות.  "אפשר מים?", שאל (בבדיחה) אלקין את נתניהו, כדי להסדיר את נשימתו, וכך נולד גם משרד משאבי המים, המומצא לא פחות. אבל בפוליטיקה הישראלית הבדיחות והמציאות מתערבבות זו עם זו ללא הרף, ואלה דווקא משאבי המים – וליתר דיוק משאב אחד בשם האסי – שמסרבים לרדת הקיץ מהכותרות.

בימים האחרונים נעצר אחד מאנשי קיבוץ ניר דוד בחשד לניקוב צמיגים של מפגינים שהגיעו לשחות בנחל המגודר והתפוצצה ישיבה שבה השתתפו נציגי מטה המאבק לפתיחת הנחל, בכירי עיריית בית שאן, מועצת עמק המעיינות וניר דוד. בינתיים הקיבוץ ממשיך לשדרג את הגדרות סביבו בניסיון למנוע מקבוצת המשחררים לפרוץ פנימה. המשחררים מבטיחים להמשיך להיאבק עד לשחרור הגישה לנחל ובקיבוץ מתבצרים בעמדתם וממשיכים להסתגר. הפוליטיקאים תפסו צד בוויכוח בהתאם לאלקטורט שלהם: השרים אלקין ואורלי לוי תמכו במשחררים, ואילו ח"כ רם בן ברק תמך בעמדת הקיבוץ.

במקביל, הקיץ הנוכחי החריף את המצוקה של הישראלים בגישה למקורות מים צוננים. גם המעיינות (הפתוחים) סביב האסי עמוסים מטיילים. אפילו הסחנה, שבו זורם אותו נחל ושהכניסה אליו בתשלום, סגר את אחת הברכות בנימוק של הגבלות הקורונה, שלא מאפשרות להכניס מספיק אנשים כדי לכסות את העלויות.

הסחנה, מאי 2019 (צילום: Anat Hermony/Flash90)
הסחנה, מאי 2019 (צילום: Anat Hermony/Flash90)

לא מפתיע אם כן, שהמחאה על האסי התפרצה דווקא בקיץ שבו כל המטיילים נשארים בארץ, והיצע המים השופעים קטן מדי. צחיחות הנחלים התנקזה בסופו של דבר לשער של קיבוץ אחד. בהפגנה שהתקיימה שם לפני שבועיים אמר לי אחד ממארגני המחאה, נתי וקנין, כי האסי ישוחרר "כמו שהנחל בקיבוץ דפנה שוחרר, כמו שחוף ארסוף שוחרר, כמו שכל הכינרת ועין הנציב שוחררו". הוא צודק, אכן אפשר לשחרר עוד הרבה מעיינות ונחלים שנהרסו, נחסמו ודעכו מראשית ההתיישבות בארץ ובעשרות השנים שחלפו מאז.

בהמשכו של נהר האסי זרם פעם נחל חרוד, עד לירדן. עם הגעת המתיישבים לעמק בית שאן, הביצות יובשו, הנחל ויובליו נוקזו והמעיינות נוצלו להשקיה. כיום יש זרימה מעטה בחרוד, ומה שכן יש זה בעיקר זיהום שנפלט מבריכות הדגים של ניר דוד. גם חלק גדול מהנביעות שבעמק המעיינות עדיין תפוסות על ידי חקלאים.

באופן דומה נהרסו, נתפסו והתייבשו רבים מהמעיינות והנחלים בצפון, וכן במישור החוף ובעמקים. תחילה בניקוז שלהם והכשרת שטחים חקלאים על חשבון האפיקים השונים והשטחים שאליהם הוצפו. בהמשך, גם היישובים העירוניים התרחבו על חשבון השטחים החקלאיים, וזו אחת הסיבות להצפות הכבדות של החורף האחרון.

מבט על נחל האסי בקיבוץ ניר דוד בעמק בית שאן. אוגוסט 2020 (צילום: Menachem Lederman/Flash90)
מבט על נחל האסי בקיבוץ ניר דוד בעמק בית שאן. אוגוסט 2020 (צילום: Menachem Lederman/Flash90)

בתחילת ההתיישבות העובדת, היישובים עצמם השתלטו על הנביעות באמצעות בריכות ושאבו אותם לחקלאות וכמי שתייה. בהמשך, גם מי התהום סבלו מקידוחים ושאיבת יתר שגרמה להמלחה וזיהום של המעיינות.

נחלי החוף הפכו לתעלות של מים קולחים מטוהרים ושל שפכים תעשייתיים שזורמים לים, כמו מפעלי הנייר שמזרימים לנחל חדרה, המפעלים שליד הקישון, מפעל תנובה שהזרים לנחל חרוד ובתי בד לנחל כזיב. נחל נעמן שנשפך למפרץ עכו, מוביל בעיקר שפכים, קולחים ומים מבריכות דגים.

נחלי החוף הפכו לתעלות של מים קולחים מטוהרים ושל שפכים תעשייתיים שזורמים לים, כמו מפעלי הנייר שמזרימים לנחל חדרה, המפעלים שליד הקישון, מפעל תנובה שהזרים לנחל חרוד ובתי בד לנחל כזיב

לכל אלה מצטרפים גם השפכים מהגדה המערבית. ולבסוף, גם בריכות הדגים, שמזרימות את השפכים שלהן לנחלים כמו האסי עצמו. כך קרה שחלק מהנחלים יובשו, חלק נתפסו וחלק זוהמו, ויחד איתם נעלמו גם ערכי טבע מהנוף. הדעיכה ניכרת בגעתון, ואפילו בכזיב, מתחרה רציני על הנחל היפה בארץ.

חגיגת שבועות בקיבוץ עין חרוד הסמוך לנחל, 2012 (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
חגיגת שבועות בקיבוץ עין חרוד הסמוך לנחל, 2012 (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

נביעות מים מגודרות

בחלק הדרומי של הירדן זורמים היום אחוזים בודדים מהמים ששפעו שם פעם, ובשנים גשומות ונדירות במיוחד, כפי שכמעט קרה השנה, סכר דגניה נפתח ומוזרמים לנהר מים מהכנרת. המראות של נביעות מגודרות עם משאבות מים בתוכן ונחלים מיובשים הם לא חוק טבע. הצורך בהתפלת מים בישראל אמנם שנוי במחלוקת, אבל הוא כבר עובדה, ומאפשר לשחרר מעיינות רבים שנתפסו בעבר או נוקזו.

המראות של נביעות מגודרות עם משאבות מים בתוכן ונחלים מיובשים הם לא חוק טבע. הצורך בהתפלת מים בישראל אמנם שנוי במחלוקת, אבל הוא כבר עובדה, ומאפשר לשחרר מעיינות רבים שנתפסו בעבר או נוקזו

כך למשל במקרה של האסי שנתפס על ידי בריכות הדגים של ניר דוד, ונחל חרוד שאמור לזרום בהמשכו. "אפשר לשחרר את המים במעלה הזרם ולשקם את הנחל לטובת הטבע והציבור, ואחר כך שייקחו אותם במורד או שיקבלו מקורות מים חלופיים או מים מהמערכת הארצית או מי קולחין", אומרת אורית סקוטלסקי, יועצת אקולוגית שחיברה לפני כמה שנים דוח מקיף על מצב הנחלים בישראל.

נחל הקיבוצים בצפון, אוגוסט 2020 (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)
נחל הקיבוצים בצפון, אוגוסט 2020 (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)

"נחל חרוד היה נחל איתן, אמנם לא שופע כמו האסי שסוגרים אותו היום כדי ליצור סוג של בריכה, וברגע שהמים יוצאים מהקיבוץ הם נלקחים לבריכות הדגים, אז מה שזורם בחרוד, שהוא במורד, זה הפלט של הבריכות. גם אם יש שם מים אתה לא רוצה להיכנס. זו טרגדיה כפולה כי לקחו גם את מקורות המים לנחל הזה, כמו מעיין חרוד שהמים שלו משוחררים, אבל שואבים ממנו הרבה".

"נחל חרוד היה נחל איתן. ברגע שהמים יוצאים מהקיבוץ הם נלקחים לבריכות הדגים, אז מה שזורם בחרוד, שהוא במורד, זה הפלט של הבריכות. גם אם יש שם מים אתה לא רוצה להיכנס. זו טרגדיה כפולה"

סקוטלסקי מברכת על הלחץ הציבורי לשחרור מעיינות שהתעורר בעקבות המאבק על האסי, אך מוסיפה שגם אם הממשלה תקצה את המשאבים, תצטרך להיות הסדרה של האתרים האלה. לדבריה, "בחוק המים המשפט הראשון הוא שהמים הם הקניין של הציבור, זאת אומרת שהדרישה היא שלמים יהיו תועלות ציבוריות ויהיה טבע שנשמור עליו. זו דרישה לגיטימית ומשהו שרשות המים צריכה להתגייס כדי לשנות אותו, והממשלה צריכה לשים על זה כסף.

"מעבר לכל זה מישהו צריך לנהל את זה, כולם רוצים לשכשך ולטייל ויש בעיה של ניהול מקורות המים האלה כי זה יש סכנת טביעות, זה מצריך תחזוקה של פינוי זבל ולמנוע שרפות שיכולות להיווצר ממנגלים, כי יש הרבה צמחייה ליד הנחלים".

מטיילים בנהר הירדן, יולי 2020, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: David Cohen/Flash90)
מטיילים בנהר הירדן, יולי 2020 (צילום: David Cohen/Flash90)

סקוטלסקי מזכירה מקומות שזקוקים לשחרור: "בגעתון הנחל נקי יחסית ויש לו מעיינות משוחררים במעלה, ובשנים מסוימות הם זורמים ובאחרות מפסיקים לזרום באביב. אבל למטה יש מעיינות שופעים שתפוסים ונלקחים ישירות לחקלאות, כשהפתרון זה להביא מים חלופיים לחקלאות ולשחרר את הנביעות, כדי שנוכל ליהנות מהן ולשקם את הטבע. במעלה מקורות הירדן, הבניאס יחסית משוחרר, אבל בכל הדן יש הרבה משאבות ויכלו להיות שם הרבה יותר מים.

"בגעתון הנחל נקי יחסית ויש לו מעיינות משוחררים במעלה ובשנים מסוימות הם זורמים ובאחרות מפסיקים לזרום באביב. אבל למטה יש מעיינות שופעים שהם תפוסים ונלקחים ישירות מהנביעה לחקלאות"

"בשנים של בצורת הירדן ההררי כמעט התייבש כי המים נלקחו לחקלאות בקיץ ולא משוחררים לכנרת. זה כמעט המקום היחידי בארץ שבו המים נשארו נקיים למרות שיש בריכות דגים שמזרימות לדן. בעמק המעיינות יש הרבה בריכות שרואים את התפיסה שלהם מתחת למעיין, והמים נשאבים לפני שהם מגיעים לבריכה.

"בקישון יש מעיינות רבים, בנעמן יכלו להיות יותר מים, ובנחלי החוף – אלכסנדר, חדרה, הגעתון והירקון – הבעיה היא יותר זיהומים, כי הם באזורים עירוניים".

"בשנים של בצורתה ירדן ההררי כמעט התייבש. בקישון יש מעיינות, בנחל נעמן יכלו להיות יותר מים, ובנחלי החוף כמו אלכסנדר, חדרה, הגעתון והירקון הבעיה היא זיהומים וקולחים מאחר שאלה אזורים עירוניים"

היא מציינת לטובה דווקא את פארק המעיינות כהסדר שיכול לשמש דוגמא. האתר פתוח להולכי רגל ואפשר להשכיר אופניים או קלנועיות מהזכיין שהוא ניר דוד, כך שנכנס קצת כסף לתחזוקה. "ככה דואגים לניקיון ואסדרה ואכיפה כדי שלא ייכנסו אנשים בלילה", אומרת סקוטלסקי.

"זה מודל מצוין כי הוא מאפשר להשאיר את האתרים פתוחים ללא תשלום – וכסף לנהל. השנה זה קורס ויש לחצים עצומים על האתרים האלה כי אין מספיק. יכלו להיות יותר ואפשר לשחרר עוד מעיינות בעמק, אבל צריך למצוא לכך תקציב. השנה הייתה הידרולוגית טובה (הרבה גשמים, ע.ש.), יש המון מטיילים והלחץ אדיר".

מעיין ברמת הגולן, מאי 2020 (צילום: David Cohen/Flash90)
מעיין ברמת הגולן, מאי 2020 (צילום: David Cohen/Flash90)

להשקפתה, שחרור הנחלים מותנה בכך שמקורות המים הטבעיים מהנביעה יזרמו באופן חופשי, ושאם רוצים לקחת אותם אז כדאי לעשות זאת רק במורד. "המגמה צריכה להיות להסיר חסמים עם מערכת אקולוגית בריאה, לתת להם לזרום חופשי ולא לחסום אותם ולא לנסות להביא אליהם מים אחרים או להקפיץ מים מעל סכר.

"הדיון על האסי מאיר זרקור על החשיבות של שיקום נחלים לטובת הציבור ויש עוד הרבה מעיינות ונחלים עם פוטנציאל להפוך לנכסים ציבוריים כאלה שנוכל לשכשך בהם, לטייל לאורכם ולתפוס את המים לחקלאות במורד. זה נכון להרבה נחלים במעלה אגן הכינרת, במקורות הירדן, בעמק המעיינות וגם בנחלים לאורך מישור החוף יש הרבה מים שיכלו לזרום לטובת הטבע והציבור".

"הדיון על האסי מאיר זרקור על החשיבות של שיקום נחלים לטובת הציבור ויש עוד הרבה מעיינות ונחלים עם פוטנציאל להפוך לנכסים ציבוריים שנוכל לשכשך בהם ולטייל לאורכם. זה נכון להרבה נחלים במעלה אגן הכנרת"

על שולחן הממשלה הונחה לפני שנתיים תכנית לשיקום 7 נחלים בצפון. התכנית אמורה להזרים לנחלים האלה 20 ממ"ק מים (מיליון מטר מעוקב) ולצמצם את תפיסת המים לחקלאות ושאיבתם מקידוחים מהמעיינות שאמורים לזרום אליהם.

זה מעט מאוד, בהתחשב במעיינות הרבים שאפשר לשחרר בעמק המעיינות לבדו, כאמור, או בנחלים הרבים שאפשר לשקם ברחבי הארץ. מי שאחראית על הביצוע היא רשות המים. אלא שהתכנית מדשדשת וככל הידוע היא יושמה עד היום רק עבור נחל בצת שהמים שלו שוחררו בחזרה לטבע. בשבוע הבא רשות המים אמורה לעדכן את משרד המים בסטטוס הביצוע של התכנית.

גם גורם ממשלתי שאיתו שוחחנו מסכים שמה שנעשה עד כה זניח ומודה שאפשר להשיב עוד הרבה שכיות חמדה לציבור. אבל כדי לשחרר את המעיינות ולשקם נחלים צריך מקורות תקציביים שגם הם דלילים מאוד כרגע, בין היתר בגלל משרדים מומצאים, כמו למשל משרד המים וההשכלה הגבוהה של השר זאב אלקין.

תגובת רשות המים

השפעות שינויי האקלים והמחסור המצטבר במים טבעיים באזורנו ניכרים גם בנחלי ארצנו. אנו מקדישים רבות לשימורם, למניעת התייבשותם ולשיקומם, הכל בהתאם למצאי ולמצב משק המים והחלטות הממשלה.

שחרור נחל בצת בוצע ובנחל עינן צומצמה ההפקה, עלה מפלס המים והמעיין על סף שפיעה שתחל בשנים הקרובות. שאר הנחלים בשלבים שונים של תכנון ונקבע להם גורם מבצע ומנהל פרוייקט.

לצד הנחלים שהוזכרו בהחלטת הממשלה, הושלם שחרור מעיינות בגליל המערבי בהם עין זיו, חרדלית ומעיינות הגעתון. לאור שחרור מעיינות הגעתון, התקבלה בקשה מהעירייה להזרים את מי המעיינות בתוך העיר, אך לאחר השיטפונות בינואר האחרון, הוחלט להקפיא את תכנית הנחל ולהתמקד בקידום ריסון מאגרי ריסון השטפונות. לאחר שהמתווה לכך יושלם, יבוצעו ההתאמות לתכנית הנחל שאמורה להיות מאושרת בסוף השנה.

התכנית לנחל ציפורי הוגשה לרשות המים ונמצאת בהליכי שיפוט. הודות לצמצום ההפקה באגן נעמן, השפיעה בנחל נעמן ועין אפק גבוהה מהנדרש לפי הערכים שנקבעו בתכנון המקורי. נערכת התאמה לתכנית המדגה של המשקים שאמורה להגיע לשיפוט באוקטובר.

תכנית שיקום הקישון מבוססת על שחרור מעיינות במרחב וכדי להבטיח שהמים יגיעו לנחל, התכנית הורחבה גם להיבטי ניקוז ואקולוגיה ותגיע לשיפוט באוקטובר.

התכנית לנחל חדרה תוגש לרשות המים בספטמבר. ספיקת המים לירקון גבוהה עד פי 4 מזו שנקבעה בהחלטת הממשלה. לירדן הדרומי מוזרמים 20 מיליון קוב בשנה לטובת שיקומו, גם בשנים שחונות. כמו כן, החל מהשנה מוזרמים מעל 10 מיליון קוב מעיינות לערוצי הזרימה בעמק המעיינות.

צליינית טובלת בירדן, ינואר 2016 (צילום: Yaakov Lederman/Flash90)
צליינית טובלת בירדן, ינואר 2016 (צילום: Yaakov Lederman/Flash90)
עוד 1,644 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 29 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הקבינט עשוי לאשר מחר פתיחת בתי כנסת ל-10 מתפללים

אהרן ברק: "ביהמ"ש לא צריך להיכנס לבונקר ולחכות לימים טובים" ● גלנט משנה כיוון: כיתות א'-ד' ילמדו ארבעה ימים בשבוע ● רגב וסמוטריץ התעמתו במליאה ● נתניהו ושגריר ארה"ב חתמו על הסכם לשיתוף פעולה מדעי בשטחים ● יו״ר ועדת סל התרופות: אם לא יהיה תקציב, לא נכניס תרופות חדשות לסל

עוד 57 עדכונים

שברי לבנים וטיח נפלו מתקרת המבצר הקורס על שולחן השופטים

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט. אולי היתה זו אימת הדי-ניין המיתולוגי הרוחף כרוח רפאים רעה במסדרונות בית המשפט.

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט

אבל למרות הנזיפה, המהלומות על קירות המבצר נשמעו היטב באולם הדיונים של בית המשפט העליון. שברי לבנים וטיח נפלו מהתקרה על שולחנם של השופטים שהצליחו להתעלם מה"הפרעה" והתדיינו בסבר פנים חמור על ענייני נוהל. לא היה בכוחם לעזוב את קתדרת התאוריה ולהתייצב חוצץ בין הקורנס לקירות המבצר.

הם רק ייחלו לכך שהמחריב ייעתר לתפילתם החרישית ויחדל. תפילתם כמובן לא נענתה. מאז ההכרזה הדרמטית ששום מבצר לא נופל, חלפו יותר מחמישה חודשים שבהם מתרופפת ונושרת על ראשינו בכל רגע לבנה נוספת, ורק מפליא שהמבנה המעורער עדיין עומד איכשהו על כרעיו. דינמיקת ההתפוררות הולכת ומתעצמת בתאוצה מבהילה.

רואים את זה בהחצפת הפנים שמרשים לעצמם מיקי זוהר וחבריו כשהם מאיימים ברוח המאפיה על רשויות החוק. רואים את זה באיום פרקליט הליכוד על בג"ץ, שלא חמק מהמשנה לנשיאת בית המשפט העליון. רואים את זה בהתנהלות המשטרה שהפכה לכנופיית בריונים בשירות השלטון. רואים את זה בכל מקום, רואים את זה כל כך ברור ובוהק עד שכבר אי אפשר שלא לראות את זה גם מתוך המעבה החשוך של סבך פלפולים משפטיים בו חוסים שופטי העליון.

אולי משום כך קרה מה שקרה ביום שני, כאשר בהחלטה שאולי היא אמיצה, ואולי היא רק התנערות רגעית הנובעת מאי יכולתם של השופטים להכיל עוד את תבוסתם המוסרית, פסק בג"צ בניגוד להחלטת היועמ"ש, והורה לעותרים לתקן את עתירתם בתוך 21 יום. כלומר, ייערך דיון, ובדיון יוכרע אם תיפתח או לא תיפתח חקירה בעניין הצוללות.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על יכולתה של המדינה לעבור תהליך הכרחי של ריפוי. פרשת הצוללות, שהוגדרה ע"י בכירי הצמרת הביטחונית לדורותיה כפרשה הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא כדי שנוכל כולנו להמשיך הלאה, אל תהליך השיקום.

החלטה לא לטפל בפצע הזה פירושה המתנה לנמק השחיתות שיפשה בכל רקמות החברה והמדינה. אם לא יוביל למוות, יביא לחיים חולניים של גוף בגסיסה מתמדת. קשה להאמין שישנם אזרחים אשר אינם מבינים את הנחיצות האקוטית בחקירה. בלתי אפשרי להאמין ששופטי העליון אינם מבינים זאת.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על הסיכוי לריפוי. פרשת הצוללות, שבכירי הצמרת הביטחונית הגדירו כפרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא

החלטת בג"צ מיום שני מותירה אותנו בהמתנה ובחרדה. האם שופטי העליון בשבתם לפני שער החוק הקפקאי יאזרו עוז לקום ולעבור בו? או שימתינו עד בוש, עד שייסגר השער והשומר יסביר להם בפנים חתומות שהשער היה מיועד אך ורק להם. זה יהיה הרגע בו יפול המבצר על יסודותיו ויהפוך לעיי חורבות.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 468 מילים

אפקט הקורונה מחסור כבד באופניים - לצד עליית מחירים

חנויות האופניים בארץ התרוקנו כבר בסגר הראשון, והמפעלים בסין מתקשים להדביק את הקצב, עקב העלייה העולמית בדרישה לזוג גלגלים בלי מנוע ● "המכירות זינקו כי הספורט הזה היה מותר בסגר", אומר בעל חנות אופניים שנתקע בלי סחורה ● הספקים כמובן זיהו את ההזדמנות: "המחירים כבר עלו ב-15%, ואם לא יהיה עודף סחורה זה ימשיך לטפס"

עוד 1,568 מילים

הצטרפותם האפשרית של ראש עיריית תל אביב וראש עיריית מודיעין לזירת הפוליטיקה הארצית, מפיחה תקווה בקרב מצביעים שמאסו בנתניהו מימין (חיים ביבס) ומשמאל (רון חולדאי) ● אך מהלך פוליטי כפול כזה עלול להשיג אפקט הפוך לחלוטין, אם חולדאי יביא למחיקת מפלגות שמאל-מרכז קיימות וביבס ינהר לקואליציה הבאה של נתניהו

עוד 1,022 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

ניגריה הם יורים גם במפגינים

בשנות ה-90 הוקמה בניגריה יחידת משטרה סודית, כדי להיאבק בפשע הגואה שם ● 20 שנה אחר כך, אש השוטרים מופנית כלפי צעירים מקומיים, שנורים למוות ברחובות ● לפחות 85 קורבנות כאלה נספרו שם ב-3 השנים האחרונות, כולם גברים עם ראסטות, ג׳ינסים קרועים וקעקועים - שנרצחו רק בשל המראה והמעמד הנמוך שלהם ● כעת שוטף את המדינה גל מחאה ענק, שבא לידי ביטוי גם בתרבות ובאמנות

עוד 2,537 מילים ו-1 תגובות

משתעשעים עם פוליטיקאים

עיתונות טובה צריכה לעמוד על המשמר. להגיב בצורה מכובדת אבל בחריפות כאשר פוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה לרעה. או במילים פשוטות: אסור לשתף פעולה עם שעשועי הבחירות הספקולטיביים שהפכו לאייטמים מרכזיים. לעיתונאים מותר לומר לחבר הכנסת שהכרזה על בחירות נוספות בעייתית מאוד, הגם שאין חוק נגד זה, כדי שיבינו את המחויבות שלהם לקיים התחייבויות.

עיתונות טובה צריכה לעמוד על המשמר. להגיב בצורה מכובדת אבל בחריפות כשפוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה לרעה. אסור לשתף פעולה עם שעשועי הבחירות הספקולטיביים שהפכו לאייטמים מרכזיים

בחירות נועדו לבניית נבחרת של 120 ח"כים. אם נצמד להגיון של הדמוקרטיה הישראלית, מהרגע שנחתמו התוצאות, מועמד בעל סיכוי צריך להקים ממשלה, ואם הוא לא מצליח – הנסיון עובר למועמד השני. זו שיטה כושלת, לא אתית ולא מוסרית. שיטה שמאפשרת ל-120 שחקנים להשתעשע במגרש כפי שזה קורה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. איך זה מתאפשר? העיתונאים נכנסים למגרש ומשתתפים במשחק, רוקדים טנגו עם נבחרי הציבור, מהדהדים ומנכיחים כל אמירה וכל ציוץ שלהם והחגיגה נמשכת.

כך נראית תמונת המצב במדינה דמוקרטית שאיבדה את הבלמים. אפילו בית המשפט העליון לא יכול למנוע את הסחרחרת הזאת. הנה, בניגוד לתפישה של אקטיביזם שיפוטי, כשיש חוק המאפשר ללכת לבחירות, גם אם לא מוצו הנסיונות להרכבת ממשלה (למשל סעיף כמו סעיף 12 בחוק יסוד הממשלה "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה" המופעל בעת הקמת ממשלה חדשה לאחר בחירות), בית המשפט לא יכול לעשות דבר מלבד להמליץ לכנסת לתקן את החוק.

לצערי, נבחרי ציבור שאינם מחויבים לכללי אתיקה ומוסר, מעוניינים לשמר את החקיקה העקומה שתשרת מי מהם בעתיד. האם אנחנו האזרחים תומכים בתהליך הזה? נדמה לי שאם כל אחת ואחד מאתנו יקרא את השורות הללו – נחשוב שהתשובה צריכה להיות לא.

העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, כך לימדו אותי, לפני שנים, בקורס הכתבים בקול ישראל. שנה שלמה ישבנו ולמדנו תקשורת הלכה ולמעשה. לפני שנים ראיינתי את העיתונאי דן עומר ז"ל. אני הייתי צעיר בתחילת הדרך והוא זה שלימד אותי את המונח כתבלב, מונח שסותר מן הסתם את המונח כלב השמירה.

בקורס הכתבים בקול ישראל לימדו אותי שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. לפני שנים, כצעיר בתחילת הדרך, ראיינתי את העיתונאי דן עומר ז"ל, שלימד אותי את המונח 'כתבלב', הסותר את המונח 'כלב השמירה'

מכל אותן שנות לימוד שלא הסתיימו הבנתי,  שעל העיתונאים והעיתונאיות להיות מקצועיים, ביקורתיים, חייבים ללמוד סוגיות לעומק ולא להסתפק בציטוטים של 'מי אמר למי ולמה?'. עיתונאים חייבים להבין את התמונה במלואה, על שלל המסגורים (frames) והשחקנים שלה. להבין את המורכבות ולהציג בפשטות כדי שנבין. במורשת השידור הציבור של אז הכניסו בנו את תורת ה'ראוי' למקצוע העיתונאי, מסמך האתיקה שניסח נקדימון רוגל ז"ל, מבכירי רשות השידור.

לפי עקרונות אלה, עיתונאים ועיתונאיות חייבים לחדול מהשיח הקליל על קיום ההסכם בין כחול לליכוד לבין כחול לבן. הסכמים חייבים לקיים בכל מחיר. לפיכך על העיתונאים לחזור על המסר, להזכיר לחותמים משני הצדדים שהם שליחי ציבור ועליהם לעמוד בהתחייבויות המופיעות במסמכים שעליהם הם חתומים. אם למי מנציגי הצדדים לא נוח עם ההסכם החתום, שיועיל באופן אישי להתפטר מהכנסת ולפנות את הזירה לבא בתור אחריו ברשימה לכנסת.

זהו שיח שמשתלב עם השיח הקליל על התקציב, חד או דו שנתי, כשלכולם ברור שמדובר בחשיבה עבריינית ונטולת אתיקה, אשר כל מטרתה לשרת אינטרסים אישיים של מקצת השחקנים, אינטרסים מנוגדים בין כחול לבן והליכוד. וכשאנחנו מדברים על שיח קליל – הוא יכול לבוא בדמות ציוץ עיתונאי המאתגר את הרשת. למה כל אחת מהמפלגות מעוניינת בכך במקום בשיח תובעני ומחייב, המזכיר לכל מפלגות הקואליציה שאנחנו לקראת סוף שנת 2020 ואין כל מוצא אחר חוץ מאשר תקציב דו שנתי?

אנחנו העיתונאים חייבים לעמוד על המשמר, להיות המראה שמזכירה לחברי הכנסת באשר הם על מה הם חתומים, מה הם התחייבו לעשות. האמירה השחוקה "מה שרואים משם לא רואים מכאן", או "זו היתה אמירה נכונה לשעתה", הן אמירות לא ראויות. מועמד לכנסת או מועמדת לכנסת אמורים לעשות את הנדרש כדי לברר לעומק מראש את הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. מכאן ואילך, כשהם מקבלים מהציבור זכות למשול – שיעשו זאת בדיוק כפי שהתחייבו. זהו הכלל האתי הראשון של נבחרי ציבור, אתי ומוסרי. כפי שכבר ציינתי, מי שחש שאינו יכול לבצע את מה שהבטיח, שיפנה את מקומו.

העיתונאים חייבים להזכיר לחכ"ים על מה הם חתומים. מועמד לכנסת אמור לברר לעומק מראש את הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. כשהם מקבלים מהציבור זכות למשול – שיעשו זאת כפי שהתחייבו או שיפנו מקומם

לסיכום, על פי התיאוריות בתקשורת הפוליטית, על כך שיש קשרי גומלין בין העיתונות לנבחרי הציבור, בדרך כלל העיתונאים הם בלון ניסוי של הצעות כאלה ואחרות, תהליך שהתחזק עם התלות של עיתונאים עם במקורות ידע גלוי ונסתר, כזה שאין למתחרים.

אפשר לומר שהעיתונאים הרגילו נבחרי ציבור שמידע שווה טיפול בכפפות משי. עם עיתונאים ישנו כיוון ויבחנו את המידע שמוגש להם בביקורתיות, כי אז גם נבחרי הציבור יזהרו. הטיפול העיתונאי בשחיתות ציבורית מבורך, אך הוא בא מאוחר מדי. עיתונאים חייבים להעמיק בכל סוגיה, גם על חשבון כמות הידיעות ביום. פחות ידיעות אבל יותר איכות של ידיעות יועילו למקצוע ויועילו לחברה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 766 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הטקטיקה הבאה של נתניהו: הפרד ומשול בין בנט וסמוטריץ'

הדיונים בבג"ץ מלמדים על המיאוס של השופטים מהקואליציה הנוכחית - אבל קשה לראות את בית המשפט העליון לוקח על עצמו לפרק את הממשלה ואת הכאוס הפוליטי שהתערבותם עלולה לחולל ● בימינה ימשיכו היום להטריל את הקואליציה בניסיון לתקוע טריז בין כחול-לבן והליכוד ● ותנועת הגמלאים החדשה מעוררת מחלוקת

עוד 780 מילים

הלמידה מרחוק גורמת למשפחות רבות לשקול מעבר לחינוך ביתי, ובקהילות החינוך הביתי מדווחים על הצטרפות משפחות רבות ● אך נתונים רשמיים מצביעים דווקא על ירידה של 25% במספר הילדים שמחונכים על ידי ההורים ● פעילי החינוך הביתי מעריכים: "הסיבה בירוקרטית. בגלל הקורונה, משרד החינוך לא שולח מפקחים כדי להסדיר רישום של תלמידים ותיקים וחדשים. בפועל, יש נהירה לחינוך הביתי"

עוד 1,270 מילים

פרסום ראשון תנועת גמלאים חדשה בראשות דני יתום מתכננת לרוץ לכנסת

ראש המוסד לשעבר חבר אל ד"ר אבי ביצור, שהיה המנכ"ל הראשון של המשרד לענייני גימלאים, העיתונאית פאר-לי שחר ושמות ידועים נוספים למען הקמת תנועת גמלאים חדשה שמטרתה לרוץ בבחירות לכנסת הבאה כדי לדאוג לזכויותיהם של 1.4 מיליון אזרחי הגיל השלישי ● "במוקד העניין יעמדו זכויות המבוגרים במדינה בעקבות כל מה שהיה בקורונה", הם אומרים לזמן ישראל

עוד 709 מילים ו-1 תגובות

האיש הירוק לשבור את הגלים

חופים הם לפעמים געגועים ליאכטה, מסתבר ● או למגרש חנייה, או לשורת בתי עסקים שמושכים תיירים (אולי), ומעשירים את קופות העיריות (הלוואי) ● תכנית מרינות שאפתנית שמקודמת מנהריה ועד בת ים, צפויה לגזול מהמתרחצים כמה מהחופים היפים בארץ ולהאיץ את התפוררות המצוקים ● אביב לביא יצא למסע פרידה מצולם מהחופים הללו, בתקווה שמישהו בממשלה ישנה את דעתו

עוד 968 מילים

אלפי עצמאים נדרשים להשיב את המענק הכספי שקיבלו לאחר שנמצא שאינם זכאים לו

פרופסור נחמן אש, לשעבר קצין רפואה ראשי, יתמנה בחודש הבא לפרויקטור הקורונה ● מנדלבליט הודיע לחיים כץ שיוגש נגדו כפוף לשימוע כתב אישום בגין עבירות מס ● בג"ץ דן בעתירות נגד ממשלת החילופים ● אוסנת מארק ייחסה לארגון קריים מיניסטר פרסום שקרי, אך אחרי ביקורת חזרה בה ● בניגוד להסכם בין המדינות, ארצות הברית לא העבירה את מבנה השגרירות בתל אביב לישראל

עוד 56 עדכונים

מנדלבליט ניסה לעשות בבג"ץ תרגיל מספר תרגילי המסמוס ליועצים פאסיביים

אחרי שדחה עוד ועוד את מתן התשובה של המדינה לבג"ץ בעתירה של התנועה לאיכות השלטון בפרשת המניות של נתניהו, פרסם מנדלבליט לפני שבועיים את החלטתו שלא לפתוח בחקירה בפרשה - ואז נתלה בפרסום ההחלטה כעילה לבקש מבג"ץ לדחות את העתירה שכן התשתית העובדתית השתנתה ● וכל זה כששעון ההתיישנות מתקתק ● למרבה המזל, השופט סולברג החליט לטובת העותרת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות.... המשך קריאה

היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות. הוא חייב היה לפסול עצמו מזמן או למצער להורות על חקירה ולהדיר עצמו מניהולה. ואשר למניות, ישנו כאן חשד מובהק לעבירת מס חמורה. הרי גם לפח היועץ עצמו ניתנה טובת הנאה, המדובר בהנחה ענקית על מחיר המניות, ומכיון שלא נטען לא ע״י נתניהו ולא ע״י מיליקובסקי שמדובר במתנה, מדובר בהכנסה שהיתה חייבת במס שולי של קקוב ל-50%. נתניהו לכאורה ״כיבס״ מס רגיל של 50% במס מופחת של 20% בדיווחו הכוזב על רווח הון לגבי שנת 2010 תוך הסתמכות על מחיר הרכישה הלא ריאלי שלו שהסווה את טובת ההנאה. בכך גם קיזז בפועל שלא כחוק את ירידת הערך שהיתה במניות בתקופת בהחזקתו.
אין כאן התישנות, כי הדיווח הכוזב נעשה לגבי שנת המס 2010, ומדובר לכאורה בהעלמת מס של כשני מיליון דולר! היועץ בכלל לא להתייחס לצורך לחקור את עבירת המס!

עוד 846 מילים ו-2 תגובות

כאשר מעיינים בהחלטת בג"ץ, לא מוצאים כל התייחסות לאיסור על השמעת מוזיקה עד השעה 23:00 בהפגנות, ובטח שלא להחרמת ציוד מהמפגינים ● אך משטרת ירושלים החליטה כנראה להמציא חוקים משלה, וזה עוד החוק הפחות חמור שהיא אימצה בהפגנה בבלפור ● "הם החליטו לאסור השמעת שירים ללא סיבה, כמו בארגנטינה בימיה האפלים", הסביר לי אחד מהמפגינים ● ערן הילדסהיים מדווח מהשטח

עוד 779 מילים ו-2 תגובות

בניגוד לטראמפ, ששולף מהמותן והיה נעדר רקורד פוליטי או מדיני כלשהו בטרם נבחר למשרה החשובה בעולם, לג'ו ביידן יש מצע מסודר הנוגע לישראל ולמזרח התיכון - וגם היסטוריה שעשויה להעיד על כוונותיו ● ביידן נוהג להדגיש את מחויבותו לישראל, אך צפוי לעסוק הרבה פחות במזרח התיכון, ולהתנגד להמשך הכיבוש ולהרחבת ההתנחלויות ● אנשיו אומרים לזמן ישראל: "זה לא שממשל ביידן לא יתמקד בישראל, הוא פשוט לא יעניק לה את מרכז הבמה"

עוד 1,458 מילים

ההכרזה על הסכם הנורמליזציה עם סודאן, צפויה להשפיע ישירות על גורלם של כ-6,200 מבקשי מקלט סודאניים שחיים בארץ ● אלפים מהם זוהו על ידי ישראל כמי שמוצאם בחבלי ארץ שבוצעו בהם מעשי רצח עם וטיהור אתני, אך במשך שנים היא מתעלמת מבקשות המקלט שהגישו ● "הצבא והמיליציות עדיין שולטים במדינה ועדיין רוצחים", אומר אחמד אדם, שברח לפני 17 שנה מדארפור, "לאן אני אחזור?"

עוד 693 מילים

ראיון "נתניהו נראה כועס וכבוי"

חוקרת הרטוריקה, ד"ר מישל שטיין טיר, עוקבת אחר הופעותיו של נתניהו, ומנתחת לפיהן את אישיותו והלך רוחו ● לדבריה, קריאותיו לאחדות הן רק משחק מול מצלמה, שנועד לעורר סימפטיה ולהנמיך התנגדות ● "אני נדהמת מהיכולת שלו להחזיק עד עכשיו, אבל זה נותן אותות בגוף. הוא ירד במשקל, וממש אפשר לראות את העצב בעיניים. בכל פעם הוא נופל וקם, אך יש תחושה שנתניהו עומד לפני סוף דרכו"

עוד 3,001 מילים ו-7 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה