כאילו חסרו אינדיקציות להשפעה הדרמטית של משבר הקורונה על קצב הצריכה של האנושות, הנה עוד עדות משמעותית להשלכות הכלכליות והסביבתיות שלו: "יום החריגה העולמי" צוין השבוע (22 באוגוסט), נסיגה של יותר משלושה שבועות לעומת אשתקד, וחזרה לסביבת התאריכים של אמצע העשור הקודם.
יום החריגה העולמי, Overshoot Day, נקבע מדי שנה על ידי צוות המומחים של global footprint network, ארגון ללא מטרדת רווח המודד את קצב השימוש שהאנושות עושה במשאבי כדור הארץ – קרקעות, שדות מרעה, דגה, יערות וכו'. יום החריגה הוא התאריך שבו, על פי התחשיבים, אנחנו מסיימים לכלות את המשאבים המתחדשים של הכדור לשנה הנוכחית, ומתחילים להשתמש ברזרבות.
באידאל, האנושות אמורה להשתמש רק במשאבי הטבע המתחדשים – במונחים כלכליים זה כמו לחיות מהריבית של תכנית חיסכון. במציאות, האנושות מסיימת לכלות את המשאבים המתחדשים עוד במהלך השנה, ומאותו רגע – אם להמשיך את המשל – מתחילה לכרסם את הקרן, שכתוצאה מכך מתכווצת מדי שנה.
לפי המדד, בתחילת שנות ה-70 האנושות נכנסה לראשונה לאוברדראפט לפני סוף השנה, ומאז התאריך שבו זה קורה – יום החריגה העולמי – מגיע לרוב יותר ויותר מוקדם, בהתאם לעלייה בעקומת הצריכה וקצב כילוי המשאבים.
בתחילת שנות ה-70 האנושות נכנסה לראשונה לאוברדראפט לפני סוף השנה, ומאז התאריך שבו זה קורה – יום החריגה העולמי – מגיע לרוב יותר ויותר מוקדם, בהתאם לעלייה בעקומת הצריכה וקצב כילוי המשאבים
בשנה שעברה האנושות אף שברה שיאי צריכה של כל הזמנים, כפי שכתבנו כאן אז: ב-2019, יום החריגה העולמי חל ב-29 ביולי. אבל ב-2020, כאמור, המגמה התהפכה, ולראשונה מזה שנים התאריך שלו חל מאוחר יותר בלוח השנה. מאז 2005, אז יום החריגה צוין ב-25 באוגוסט, לא הייתה לו שנה טובה כל כך.
למרות שלכאורה מדובר בנתון מעודד, הירוקים לא ממהרים לפתוח שמפניות. גם אם יום החריגה חל באוגוסט, המשמעות היא שכדי להתקיים האנושות זקוקה ל-1.5 כדורי ארץ, קצת בעייתי לאור העובדה שלא עומדת לרשותנו פלנטה נוספת.
מעבר לזה, התנועה הסביבתית קיוותה לשנות את המגמה ולמתן את ניצול המשאבים באמצעות תהליכים חינוכיים, הגברת המודעות והפניית הכלכלה לאפיקים חדשים, אבל שום דבר מכל אלה לא קרה ב-2020. מה שקרה הוא נגיף אלים שתקף את המערכת האנושית והכלכלית והביא לשיתוקה.
"קיימות מורכבת משיווי משקל אקולוגי אבל גם מרווחה לבני האדם", אמר השבוע לורל האנסקום, יו"ר global footprint network. "לכן, הצמצום בטביעת הרגל האקולוגית של האנושות השנה לא יכול להיחשב להתקדמות".
יום החריגה העולמי חושב השנה גם בחלוקה למדינות, כדי לתת אינדיקציה לתרומתם היחסית של תושבי כל מדינה לכילוי משאבי הכדור. נתוני הדירוג של המדינות מעניינים מבחינת ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון.
המדינה שתושביה אחראים לבזבוז המשאבים הגדול ביותר בממוצע לתושב היא קטר, נסיכות הנפט מהמפרץ. אם כל תושבי כדור הארץ היו חיים כמו הקטרי הממוצע, יום החריגה העולמי היה חל כבר ב-11 בפברואר, כלומר האנושות כולה הייתה זקוקה לכמעט תשעה כדורי-ארץ כדי להתקיים.
המדינה שתושביה אחראים לבזבוז המשאבים הגדול ביותר היא קטר, נסיכות הנפט מהמפרץ. אם כל תושבי כדור הארץ היו חיים כמו הקטרי הממוצע, האנושות הייתה זקוקה לכמעט תשעה כדורי-ארץ כדי להתקיים
במקום השני מדורגת לוקסמבורג, ובמקום השלישי והלא מכובד – איחוד האמירויות הערביות, שיום החריגה הממוצע של תושביה חל כבר ב-7 מרץ. הבאה בתור היא נסיכות נפט נוספת – כוויית, וסוגרת את החמישייה הפותחת ארצות הברית של דונלד טראמפ. אם כל תושבי הכדור היו מבזבזים משאבים כמו האמריקאי הממוצע, הם היו מתכלים כבר ב-14 במרץ.
ישראל, למרבה המבוכה, לא רחוקה מהצמרת הגבוהה של בוזזות המשאבים – מקום 19. אם כל אזרחי העולם היו חיים כמו הישראלי הממוצע, האנושות הייתה מכלה את משאבי הכדור כבר ב-2 במאי. המשמעות – אם כלל האנושות הייתה מתנהלת כמו מר וגברת ישראלי, היינו זקוקים לשלושה כדורים כדי להתקיים.
אפשר להתנחם בכך שמשבר הקורונה הביא ליישור קו בין המאזן הכלכלי והמאזן הסביבתי של ישראל; הבעיה היא שבשני התחומים אנחנו שקועים בגירעון עמוק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם