אם בנימין נתניהו הקמפיינר היה יריב פוליטי של בנימין נתניהו הנאשם, הוא היה נצמד בשבועות ובחודשים הקרובים אל נקודת תורפה של נתניהו, שנחשפה בשבוע שעבר באופן בהיר, כדי להרוס ככל הניתן את המוניטין והלגיטימציה הציבורית שלו. נקודת התורפה הזאת היא השאלה מה מניע את ראש הממשלה בניהול המדינה: שיקולים ענייניים, או שיקוליו כנאשם בפלילים?
בשביל חצי מהציבור הישראלי שאלת המוטיבציה של נתניהו פתורה. סקר חדשות 13 מלפני שבוע חשף כי 50% מהאזרחים סבורים שהוא מנהל את המדינה ושוקל בחירות נוספות כמעט אך ורק על בסיס האינטרסים שלו כנאשם בפלילים. 32% בלבד השיבו ששיקוליו הם טובת המדינה או עמדותיו האידיאולוגיות. משמעות הנתונים היא שלכמעט חצי ממצביעי הימין ישנם ספקות ביחס למה שמנחה את נתניהו בניהול המדינה.
הספקות האלה הם בדיוק החומרים שמהם נתניהו הקמפיינר יודע לעשות מטעמים. בידיו הם ודאי היו הופכים לסלוגנים קליטים, להפצה והפצצה באמצעות מערך תעמולה משומן: "אין נאמנות (לאזרחים) – אין ראשות (ממשלה)"; "כשאנחנו רואים אזרחים הוא חושב סורגים"; או "הכלכלה היא לא שכר טרחה – אין בה מתנות חינם". אם שקר שעליו חוזרים פעם אחר פעם הופך לאמת, כמה נזק יכולה לחולל אמת הזוכה לטיפול דומה?
יו"ר כחול-לבן בני גנץ, קמפיינר הרבה פחות קשוח וחד מנתניהו, זיהה גם הוא את ההזדמנות, ומינף אותה בנאומו ביום שני שעבר, כשעה לפני אישור הפשרה שמנעה את פיזור הכנסת. חמוש בנתוני הסקר, לחץ גנץ בדיוק רב על נקודת הכאב של נתניהו: מידת הפטריוטיות והמחויבות שלו למדינה. בימים שלאחר מכן הורגשה הלחיצה הזאת בהתנהלות נתניהו, שעבר מעמדת התוקפן לעמדת הקורבן המבקש אמפתיה, וצמצם מעט את העיסוק בעצמו.
גנץ החל בתיאור שתיקתו מאז קמה הממשלה למרות "מתקפות", "השפלה ומידור" ו"גידופים ולעג" – הכל כדי "לשים את ישראל לפני הכל". "אתם כבר מכירים אותי היטב", הוסיף ראש הממשלה החלופי, רק כדי להנגיד אליו את ראש הממשלה בפועל, הגורר לדבריו את המדינה ל"עיסוק בלתי פוסק בצרכים אישיים", ושהאיום שלו בבחירות לא מופנה אל כחול-לבן, כי אם אל האזרחים.
את נאומו סיכם גנץ במילים שאין מפורשות מהן:
"אין אדם אחד בישראל, מימין ומשמאל, שיאמין שאני פועל לטובת עצמי; לצערי, רבים חושבים שלא טובת האזרחים עומדת ראשונה לנגד עיניך. הערב זהו ערב מבחן… אני דורש ממך להניח כל שיקול אחר בצד, לגלות מנהיגות, לגלות פטריוטיות שאכן טבועה בך ולזכור שגם עבורך ישראל חייבת להיות לפני הכל".
התגובה הניצחת לאיום על שמו של נתניהו ניתנה אתמול, בנאומו החגיגי על השלום ההיסטורי. זה היה מופע פטריוטי של אוהב המדינה, המקדיש את כל מרצו לחיזוקה ולהבטחת עתידה, והוא הסתיים בקרשנדו מרשים: נתניהו הודיע רשמית שהוא מפסיק להתייחס אל מועד הבחירות כבעל עניין. צריך לעבוד בהרמוניה בממשלה, אמר, מבחינתי הבחירות צריכות להתקיים בשנת 2024.
מיד לאחר נאום גנץ בשבוע שעבר נתניהו היה פחות זחוח. דוברו מיהר להפיץ הודעה עם דברים שאמר לעיתונאים בדרכו למליאה, בניסיון לצמצם את הנזק. ראש הממשלה הקפיד להתאים את שפת הגוף לתוכן. כך תיאר את המעמד פרשן זמן ישראל שלום ירושלמי: "נתניהו, בהבעת פנים קודרת לכאורה, השיב כי הוא סופג התקפות בלתי פוסקות מכחול-לבן. כל כך נוגע ללב".
חמוש בנתוני הסקר, לחץ גנץ בדיוק רב על נקודת הכאב של נתניהו: מידת הפטריוטיות והמחויבות שלו למדינה. בימים שלאחר מכן הורגשה הלחיצה הזאת בהתנהלות נתניהו, שעבר מעמדת התוקפן לעמדת הקורבן
נתניהו ניסה להפריך את רמזיו של גנץ על חוסר הפטריוטיות שלו, בתיאור פעילותו הביטחונית והכלכלית המאומצת באותו יום, ובהדגשת מאמציו למנוע בחירות, "כי זה חשוב לעתיד ולהווה של מדינת ישראל". לידי זמן ישראל הגיעה עדות ממקור ראשון המוכיחה שנתניהו דווקא התכוון לצאת באופן מיידי לבחירות, ושינה את דעתו רק ברגע האחרון.
בהמשך פנה לעורר רחמים על מר גורלו: "קשה מאוד לעשות את זה כשמתוך הממשלה תוקפים את ראש הממשלה. אני לא זוכר שמאז הקמת הממשלה דיברתי על בני גנץ במונחים כאלה". באותן דקות ממש עלה בחשבונות המדיה החברתית של נתניהו סרטון הסתה שעסק ב"הפגנות השמאל", מה שלא הפריע למנהיג הרגיש להדגיש באוזני העיתונאים את הצורך באחדות "למול האתגרים והמשימות".
לסיום ניסה שוב לפוגג את סימני השאלה המטרידים סביב הפטריוטיות שלו: "זה מה שאני עושה כל חיי למען המדינה שלנו, למרות התקפות בלתי פוסקות מהתקשורת ומיריבים פוליטיים, גם מתוך הממשלה. אני חושב שעכשיו צריך לעשות את מה שחשוב לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל".
בימים שלאחר מכן נפסקו, זמנית, המתקפות התכופות בחשבונות המדיה החברתית של נתניהו על רשויות שלטון החוק ועל "השמאל". ברור היה לו וליועציו, שהמשך העיסוק בעצמו רק יעצים את דימויו כמי שמנהל את המדינה משיקולים אישיים, עד לנקודת מסה קריטית שבה הנזק יהיה בלתי הפיך. כך, בין יום שלישי לשישי, עסקו כל הפוסטים והציוצים של נתניהו בענייני המדינה: ביטחון, פתיחת שנת הלימודים, ההסכם עם איחוד האמירויות וסבסוד צהרונים.
ביום שישי פירסם נתניהו פוסט נגד החלטת בג"ץ על הריסת ההתנחלות הבלתי חוקית מצפה כרמים, אך גם הגינוי הזה הושמע במילים רכות. רק בעקבות הראיונות שהעניק בסוף השבוע המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, לידיעות אחרונות ולחדשות 12, וההפגנה הגדולה במיוחד בבלפור במוצאי שבת, נפרץ שוב הסכר ונתניהו חזר לאלמנט שלו נגד רשויות שלטון החוק ונגד "השמאל". או שזה חזק ממנו, או שקיווה שהציבור שכח את הספקות מהשבוע שעבר, והסיק ששתיקה תזיק לו אפילו יותר.
"לנגד עינינו מתפתח תהליך יוצא דופן, שבו הימין נחלק לשלוש קטגוריות: ביביסטים, ליכוד מסורתי וימין אידיאולוגי", אומר היועץ האסטרטגי רונן צור, שליווה את כחול-לבן ובני גנץ במערכות הבחירות האחרונות. "אם בעבר שלוש הקטגוריות היו בזהות אינטרסים מלאה, כעת נפערו סדקים עמוקים. הביביסטים נגד ליכודניקים מסורתיים כמו לימור לבנת וחבריה, והימין האידיאולוגי המאוכזב מסיפור הסיפוח יוצא נגד הביביסטים.
"בתוך הליכוד המסורתי יש חלקים נרחבים מאוד שפגועים מהמצב הכלכלי ומההגבלות הדתיות, והם הולכים ומתרחקים מהתמיכה האוטומטית בנתניהו. אבל מדובר בתהליך הפיך – כלומר נתניהו עדיין יכול להשיב את חלקם אליו. מצד שני זו ההזדמנות האדירה של גנץ לבנות מעמד חדש בציבור כמאחד האומה, אם יחליט לצאת מעמדת השתיקה".
"לנגד עינינו מתפתח תהליך יוצא דופן, שבו הימין נחלק לשלוש קטגוריות: ביביסטים, ליכוד מסורתי וימין אידיאולוגי. אם בעבר שלוש הקטגוריות היו בזהות אינטרסים מלאה, כעת נפערו סדקים עמוקים"
קמפיין מאסיבי ומתואם של גנץ וכחול-לבן מתוך הממשלה נגד עירוב שיקולים אישיים מצד נתניהו בניהול המדינה, אכן עשוי להרחיב עוד יותר את חוסר האמון הציבורי בראש הממשלה. הדלפת סיפורים קונקרטיים המוכיחים את הטענה רק תגביר את האפקטיביות. אך יש לקמפיין כזה גם חסרונות. נתניהו מתמחה במיצוי כל דיבידנד אפשרי מהיותו קרבן לכאורה, ויש אפשרות שהמתקפות עליו רק יסייעו לו לגייס אמפתיה.
בעיה נוספת היא שקמפיין כזה יספק לנתניהו פלטפורמה נוחה לפיזור הכנסת בתום ארבעת חודשי הארכת החיים שקיבלה, וליציאה לבחירות בחודש מרץ 2021. אי אפשר יהיה לטעון נגדו שעילת ה"ממשלה בתוך ממשלה" מומצאת. לכן, למרות איומו של גנץ בשבוע שעבר לא להבליג מכאן ואילך, הוא חש מנוע מלהמשיך ללחוץ על נקודת הכאב של נתניהו, והעביר הוראה ברוח זאת לחברי סיעתו.
שקלול היתרונות והחסרונות של קמפיין אי הנאמנות של נתניהו, עשוי להביא את גנץ למסקנה שעדיף לתת לראש הממשלה לפגוע בעצמו. אם כחול-לבן תשמור על הקו המתון נגדו גם בחודשים הקרובים, הוא לא יוכל לפזר את הכנסת בסוף השנה מבלי להיפגע אנושות מבחינה ציבורית. כבר בשבוע שעבר האשימו אותו 59% בחרחור בחירות מיותרות, והמספר הזה עשוי לגדול. אם יירתע בשך כך, יוכל גנץ לסמן כמה איקסים נוספים בטבלת הייאוש עד הרוטציה.
מי שיכול ללחוץ על נקודת הכאב של נתניהו הוא נפתלי בנט, אך האלקטורט המשותף גוזר עליו זהירות ומרחיק אותו ממחנה לפיד וליברמן. למרות זאת, לפני שבועיים הוציא בנט תגובה חריפה לפרסום ולפיו נתניהו הורה לחברי הליכוד לתקוף אותו על רקע זינוקו בסקרים. "עצוב לי לראות מדינאי עטור זכויות עסוק בפוליטיקה קטנה במקום לדאוג לצרכי העם שסובל", כתב בנט בפייסבוק, ולפי מדד הלייקים, שהצטברו בכמות כפולה מהממוצע בעמוד שלו, המסר נפל על קרקע בשלה.
בנט מעביר את אותו מסר גם בטיעון שהוא מציג לאחרונה בתקשורת – וכן בספרון המעניין שהוציא – על כך שהגיש לנתניהו תוכנית יעילה להתמודדות עם הקורונה כבר בסוף חודש מרץ, אך ראש הממשלה התעלם ממנה רק בגלל קרב קרדיטים קטנוני. מאותה סיבה לא עניינית, טוען בנט, סירב נתניהו במשך חודשים ארוכים וקריטיים להעביר את הסמכויות האופרטיביות של ניהול משבר הקורונה למשרד הביטחון.
אגב, בספרו של בנט, "איך לנצח מגפה", שמו של נתניהו כלל לא מופיע. הוא מוצג רק בתוארו כראש הממשלה, וההקשרים אף פעם לא מחמיאים. על פי בנט, נתניהו היה מנותק לכל אורך הדרך מהמציאות האמיתית ומדרכי ההתמודדות עם המגפה של מדינות מצליחות; הוא נהג כשבוי של בכירי משרד הבריאות, שבגלל זווית ראיה צרה התנהלו על בסיס גישת "אפס סיכון"; והיה עסוק כמעט אך ורק בעצמו.
על "מסיבות העיתונאים" של נתניהו (המרכאות במקור) כתב בנט:
"בדרך כלל המופעים הללו כללו הרבה טפיחות עצמיות על השכם: כמה המשבר מנוהל טוב, איך המצב בישראל מוצלח יותר מאשר במקומות אחרים ואילו מנהיגים התקשרו כדי להתייעץ איתו וללמוד ממנו.
"אבל אחרי כל התוספות והקישוטים – רק מעט מאוד מידע מעשי ניתן לציבור. התוצאה הייתה שהציבור נותר מבולבל, מבוהל, שטוף שמועות וללא שום יכולת להבין מה קורה מחר בבוקר".
בנאום השקת הקריירה הפוליטית של בני גנץ, בינואר בשנה שעברה, שבו פנה גם אל אנשי המרכז-ימין, הוא טרח להדגיש שנתניהו "גם הוא פטריוט ישראלי", כמו רבין ובגין לפניו. זה מה שהכתיב לו באותה תקופה ההיגיון האלקטורלי, כפי שלימדה גם נוכחותו של איש הימין בוגי יעלון לצדו על הבמה.
אם בנט וגנץ יפסיקו לפעול מתוך פחד, שאלת הנאמנות תהיה עקב אכילס פוליטי מסוכן ביותר לנתניהו. הוא מתיימר להיות הפרוטקטור אוף ישראל, לא האב המתעלל שלה, אבל לאחר שמשבר הקורונה פגע אנושות בדימויו כעילוי ניהולי, האחראי לפריחה חסרת תקדים לכאורה של ישראל, יותר ויותר ישראלים פתוחים לאפשרות שהוא משחק בעתיד המדינה, בגלל האינטרסים האישיים הלא חשובים שלו.
נדרש תחכום פוליטי בסיסי בלבד, כדי להעמיד את נתניהו כל יום מחדש למבחן נאמנות בפני הציבור, אך למזלו לא עומד מולו אף קמפיינר שמתקרב לרמת האכזריות שלו. הסגנון הפוליטי המרוסן ומפוחד של גנץ ובנט אינו חזק מספיק, כדי להביס את יקום התעמולה חסר הבושה והגבולות של נתניהו. לכן הם צפויים לאפשר לו כמה מרחב שירצה, כדי לשקם את דימויו ולעבור את המשבר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם