לאחר שבשבוע שעבר הזרקורים היו על הוועידה הדמוקרטית, השבוע נסובה תשומת הלב לוועידה הרפובליקאית. ולמרות שנראה היה בתחילת השבוע שהיא תזכה בשבוע חדשות המוקדש רק לה, הארועים התגלגלו קצת אחרת.
ביום ראשון נורה ג'ייקוב בלייק, שחור בן 29 מקנושה, וויסקונסין, בעת מעצר כשהוא נשען לכיוון רכבו, שבו ישבו שלושה מילדיו. הירי בבלייק הוביל להפגנות סוערות בקנושה, שטרם שככו. וביום שלישי קייל ריטנהאוז, נער לבן בן 17 מפרברי שיקגו, נסע לקנושה (מרחק כ-30 ק"מ), ירה והרג שני מפגינים שחורים.
הנסיבות המדויקות עוד לא ברורות, אבל מחקירה ראשונית נראה כי מדובר ברצח ללא שום התגרות. סרטונים רבים מראים ששוטרים שעמדו בסמוך לאירוע, כלל לא ניסו לעצור את ריטנהאוז, והוא נסע בחזרה לביתו. רק יום אחר כך, עצרה אותו משטרת מחוז לייק באילינוי. אין בינתיים עדויות לקשר ישיר של ריטנהאוז עם קבוצות קיצוניות, אבל הוא השתתף בעצרת של טראמפ מוקדם יותר השנה.
בסולידריות עם ההפגנות, שחקני המילווקי באקס שהיא אמורים לשחק במשחק הפלייאוף של האן-בי-איי באותו הערב הכריזו שהם שובתים ממשחק, ושחקני אורלנדו (שהיו אמורים לשחק נגדם) הכריזו שגם הם מצטרפים לשביתה. גם שחקני ארבע הקבצות האחרות בפלייאוף הכריזו על שביתת הזדהות, וכך באופן חסר תקדים כל משחקי אותו הערב בוטלו. בינתיים נראה כי יש סכנה ממשית לביטול הפלייאוף כולו. גם משחקים בליגת הבייסבול בוטלו.
ואם זה לא מספיק, ביום רביעי בלילה פגע הוריקן לורה בחוף מערב לואיזיאנה – אם כי למרבה המזל, למרות שבעת הגעתו לחוף הוא היה ההוריקן הסוער ביותר בהיסטוריה של לואיזיאנה, הוא נחלש משמעותית מייד ולא גרם לנזק חריג במיוחד.
ומה עם הועידה עצמה?
ההכנות
במסגרת ההתנגדות העקבית של דונלד טראמפ לצעדי הריחוק החברתי, נשיא ארה"ב התעקש במשך זמן רב על קיומה של ועידה גדולה בשארלוט, צפון קרולינה. הוא אף נקלע בשל כך לעימות מתוקשר עם מושל צפון קרוליינה, הדמוקרט רוי קופר, אחרי שזה סירב להקל את הנחיות הבריאות ולאפשר לקיים את הוועידה בפורמט שטראמפ רצה.
בסופו של דבר, הוחלט לקיים ועידה קטנת-היקף בשארלוט שעניינה בעיקר החלקים הפורמליים של הכינוס – אישור המצע, מינוי רשמי של המועמדים, וכדומה.
החלק הארי של הוועידה – ובעיקר זה המשודר לכלל ארה"ב בפריים-טיים – התקיים באופן וירטואלי. באופן מפתיע, המפלגה הרפובליקאית לא ניצלה כמעט את הפורמט, ומרבית התוכן היה נאומי פוליטיקאים – רובם משודרים מאודיטריום בוושינגטון, עם תפאורת ועידה מוכרת ואף דרמטית מהרגיל, אבל בלי קהל.
מכיון שרובם המכריע של הנאומים הוקלטו כשבוע-שבועיים מראש, הם התעלמו מההתפתחויות במהלך השבוע, הן בוויסקונסין והן בלואיזיאנה. היו גם כמובן גיחות לסגמנטים מפתיעים, בסגנון הריאליטי שהיינו מצפים מטראמפ, אבל אלו היו חלקים קטנים, שבאותה מידה יכלו להיות מוקרנים באולם הוועידה, לו התקיימה באופן פיזי.
מהלך הוועידה
בין אם באופן מתוכנן ובין אם לאו, הימים השונים של הוועידה העבירו מסרים מאוד שונים.
היום הראשון דיבר אל הבייס. דיברו בו בין השאר דוברים מהאגף הכי שמרני ו/או פרו טראמפיסטי, כשהשיא היה נאומו של דונלד טראמפ ג'וניור. כל הדוברים הם הקדישו את עיקר נאומיהם לתיאור הדיסטופיה שתשרור אם דמוקרטים יעלו לשלטון – "יפרקו את נשקכם, ירוקנו את בתי הסוהר, ינעלו אתכם בבתיכם ואם תקראו למשטרה – היא לא תבוא", הכריז חבר הקונגרס מאט גץ מפלורידה.
ההתייחסות לקורונה הייתה מינימלית, והציגה תמונה הפוכה מהמציאות: הווירוס הוא נשק ביולוגי מצד סין, והנשיא טראמפ מגיב במהירות ובהחלטיות – בעוד יריביו הדמוקרטים ממעטים בערכו.
טראמפ עצמו הופיע בסינק מהבית הלבן עם עובדים ייצוגיים מהמקצועות המתמודדים עם קורונה – אחות, רופא, עובדת דואר, וכו'; ופעם נוספת מהבית הלבן עם חטופים שהוחזרו במסגרת עסקות שבויים מקוריאה הצפונית ומסוריה.
היו גם נאומים מצד פוליטיקאים בני מיעוטים – כמו ניקי היילי או הסנאטור הרפובליקאי השחור טים סקוט מדרום קרולינה (מקרה נדיר של רפובליקאי שביקר את טראמפ והורשה לדבר בוועידה). נאומיהם היו פחות מתלהמים וללא ספק הנאומים המוצלחים של היום, אבל הם היו המיעוט ביום הזה.
הרגעים הזכורים יותר ביום הראשון באו בסיום נאומה של קימברלי גילפויל, שדרנית פוקס ניוז בעבר וכיום בת זוגו של דונלד טראמפ ג'וניור ויועצת בקמפיין. גילפויל שאגה סיסמאות המיועדות לשלהב את ההמונים – אבל נתקלה בשקט מביך מצד האולם הריק. ובנאומו של טראמפ ג'וניור, שאותו נשא עם עיניים אדומות ודומעות. לא במקרה המילה הכי שכיחה בטוויטר באותו הזמן היתה "קוקאין".
היום השני, לעומת זאת, היה הרבה יותר מתון באופיו ופנה יותר למצביעים מתנדנדים. דוברים כמו נורמה אוברזו, כומר אוונגליסטית היספנית מנוודה, מריון ליזר, סגן מנהיג שבט בנבאחו, וסגנית מושל פלורידה ההיספנית ג'אנט נונז דיברו על תרומתו של טראמפ לקהילותיהם.
סביר להניח שהנאומים לא נועדו לשכנע בהכרח בני מיעוטים אלא מצביעים לבנים מתונים מהפרברים שנרתעים מהלאומנות הבוטה של טראמפ והצביעו לדמוקרטים ב-2018.
היה דגש משמעותי על הכלכלה, בדגש על המערב התיכון, בנאומים כמו זה של מושלת איווה קים ריינולדס או זה של היועץ הכלכלי של הנשיא לארי קודלו; והסנטור הליברטריאן ראנד פול דיבר על מדיניות החוץ של טראמפ – בחירה די מפתיעה, מכיוון שעמדותיו הבדלניות עומדות בסתירה גמורה לעמדות הנציות שהציגה ניקי היילי יום קודם.
היה גם מאמץ מכוון לתת יותר נפח רגשי לדמות של טראמפ בנאומים מצד בתו טיאפני, בנו השני אריק ואישתו הנוכחית מלאניה.
עם זאת, מלחמות התרבות נכחו גם ביום זה, עם תמה מרכזית של ביקורת על התקשורת ותרבות ה-PC, וכן התקפות ישירות על ג'ו ביידן.
הנסיון להאניש את טראמפ היה גם התמה של ההפתעות נוסח הריאליטי של היום, כאשר הנשיא הופיע פעמיים מהבית הלבן, פעם אחת בעת מתן חנינה לשודד בנק משתקם ופעם נוספת בעת עריכת טקס התאזרחות. גם שר החוץ מייק פומפאו נאם מירושלים – נאום שסביר כי הוא הסיבה העיקרית להגעתו לכאן.
היום השלישי עמד בסימן הניסיון לתקן במעט את מעמדה הקשה של המפלגה בקרב מצביעות: שורה של נואמות מרשימות עלו לבמה; הוצג סרטון על התמיכה הרפובליקאית בתנועה הסופרגי'סטית לפני 100 שנה; והעובדה שטראמפ מינה נשים לתפקידים משמעותיים הייתה תמה מרכזית בנאומים של קליאן מקאני, דוברת הבית הלבן, לארה טראמפ, כלתו של הנשיא, ויועצת הנשיא הוותיקה קליאן קונווי, שעומדת לסיים את תפקידה בסוף החודש.
אבל הנושא הזה נראה חסר הקשר לחלוטין כשבמקביל החדשות מדברות על הרג שני מפגינים שחורים על ידי נער לבן, ובתחום הזה התמה הקיצונית יותר חזרה לבמה. מספר נואמים, ובראשם סגן הנשיא מייק פנס, התרכזו בהתקפה על מפגינים ומתפרעים ואיום כי ממשל דמוקרטי יביא לאנרכיה מוחלטת.
מעבר לעובדה שנאומי הוועידה כמעט ולא התייחסו לאירועים שהתרחשו במקביל, אירועים אלה גם גבו מחיר מהוועידה באופן הבסיסי ביותר: ערוצי החדשות עברו לסקר את ההוריקן או את ההפגנות במקום לשדר חלק מהנאומים.
ביום הרביעי דיברו כל הפוליטיקאים הבכירים – מנהיג הסנאט מיץ' מקונל, מנהיג המיעוט הרפובליקאי בבית הנבחרים קווין מקארת'י, איוונקה טראמפ – אבל הם כולם היו רק מבוא לנאומו של טראמפ עצמו.
טראמפ דיבר בשידור חי מהמדשאה הדרומית של הבית הלבן, אל מול קהל של כ-2,000 איש – ללא מסכות, כמובן. זה היה אחד הנאומים הלא-טיפוסיים של טראמפ – מתוכנן, נקרא כולו מטלפרומפטר, ארוך, מתון – ודי משעמם. זה גם היה נאום ועידה הארוך ביותר של נשיא מכהן מאז עידן הטלויזיה, וכן רצוף שקרים: בודק העובדות של סי-אן-אן מצא מעל 20 שקרים רק ברפרוף ראשוני.
פער אפיסטמולוגי
הועידה הזו הציגה באופן בולט תפיסת מציאות שונה לחלוטין מזו שהוצגה בוועידה הדמוקרטית. בוועידה הרפובליקאית, האיום הגדול ביותר על ארה"ב הוא גל פשע ומהומות אלימות נטול הקשר, ערים שיוצאות משליטה, וכן תרבות PC הרסנית שמחריבה את חייהם של אנשים תמימים שהתנסחו לא נכון. מגפת הקורונה לא קיימת כלל או שהייתה והסתיימה.
ניתוח לשוני מראה שההתייחסות לקורונה בנאומי הוועידה היה כולו, למעט מקרים בודדים, בלשון עבר. הכלכלה משגשגת, ולאחר נפילה רגעית בשל הקורונה תשוב לשגשג בשבועות הקרובים. הקבוצה שהכי נפגעת היא הלבנים, ש"נעקפים בתור" על ידי בני מיעוטים במדיניות של אפליה מתקנת ומואשמים על לא עוול בכפם ב"פריווילגיה".
בוועידה הדמוקרטית הקורונה עדיין הייתה איתנו וכך גם המשבר הכלכלי; ההפגנות הסוערות בערי ארה"ב הן תוצאה של בעיות גזע ארוכות שנים, וספציפית כעת בשל אלימות משטרתית כלפי שחורים; ועם כל הכבוד להתקדמות בתחומי גזע, עדיין לבנים הם הקבוצה הכי מועדפת בארה"ב.
חלק מההבדלים הללו הם עניין של פרשנות: האם גל ההפגנות באמת מאיים כל כך, והאם הדרך להתמודד איתו היא באמצעות דיכוי או פיוס, זו שאלה של ניתוח המציאות (אם כי סקרים שמראים שרוב מכריע של האמריקאים תומכים בתנועת Black Lives Matter.
בתחום הכלכלי עוד אפשר בקושי ליישב את הנרטיב הרפובליקאי עם המציאות האובייקטיבית. אמנם רובם המכריע של נתוני המקרו – אבטלה, צמיחה וכו' – מזעזעים, אבל יאמר לזכותו של טראמפ שהוא חתם על (גם אם לא יזם את) חבילת התמריצים הגדולה בהיסטוריה, ה-CARE act, הכוללת הרחבה משמעותית של תקופת דמי האבטלה ומרכיב של הכנסה אוניברסלית.
כתוצאה מהחבילה הזו, ההכנסה הפנויה שבידי האמריקאי הממוצע כרגע סבירה – אם כי החוק עומד לפקוע, אחרי שהסנאט התפזר מבלי לאשר את הארכתו, כך שצריך לראות לאן המצב יפתח.
בתחום הבריאותי מספרי החולים והמתים – 35,000-50,000 חולים חדשים ומעל 1,000 מתים ליום – לא ממש מאפשרים לטעון שהמגפה הזו מאחורינו, ועם למעלה מ-180,000 מתים, כמעט פי שניים מהרוגי כל המלחמות של ארה"ב מאז מלחה"ע השניה – קצת קשה לטעון שזו מגפה זניחה.
אבל הנרטיב של הוועידה לא מומצא מהאוויר; הוא מקובל על חלקים נרחבים מהאלקטורט הרפובליקאי, מכיוון שהוא מוזן שוב ושוב בפוקס ניוז ובשאר כלי התקשורת השמרנים. התקלות חזיתית עם המציאות קורית רק כאשר ישוב כזה או אחר חווה התפרצות משמעותית, ואז לרוב התמיכה ברפובלקאים יורדת.
הפער בתפיסת המציאות רק התעצם לקראת סוף הוועידה, כאשר כל הנאומים התעלמו כמעט לחלוטין מהחדשות הדרמטיות שהתרחשו במקביל בוויסקונסין ובלואיזיאנה.
מצע
בשבוע שעבר התייחסתי לכך שבארה"ב, בניגוד אלינו, עוד לוקחים מספיק ברצינות את המצע כדי לנסח אותו, להתווכח עליו ולאשר אותו בוועידה (אם כי מועמדי המפלגה לא תמיד חשים מחויבים אליו – בוב דול ב-1996 נתן לשמרנים לנסח את המצע והכריז שלא קרא אותו). והנה באה הוועידה הרפובליקאית והוכיחה את טעותי.
במקום מצע מפורט במיטב המסורת, הוועידה החליטה שלאור הממדים המצומצמים, היא תסתפק בהצהרה בודדת: "המפלגה הרפובליקאית תמשיך לתמוך בהתלהבות במדיניות 'אמריקה קודם' של הנשיא טראמפ".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תיקון בכותרת המשנה: "הירי למוות בג'ייקוב בלייק" – הוא לא מת, הוא שרד את הירי.
כמו כן בכיתוב התמונה: "לאחר הירצחו של ג'ייקוב בלייק", כאמור, הוא לא נרצח, הוא נורה ושרד.
תודה על הכתבה המעניינת.