עבור ישראלים רבים, "בלפור" הפך לסמל לזמנים הסוערים שבהם אנו חיים. המושג מהווה מוקד לרגשות מנוגדים בקיץ הגועש, המבלבל וחסר התקדים הזה. על מה בעצם מצביע השימוש בכינוי "בלפור"? אילו דימויים הוא מעלה? אילו משמעויות הוא מעורר? אילו כשלים הוא מעצים? ואילו תקוות הוא מקדם?
"בלפור" מפגיש הרבה מהעבר, מההווה ומהעתיד של ישראל.
השימושים הרבים שלו מדגישים אמיתות מבוססות משכבר הימים, לצד סתירות עמוקות; היסטוריות מתחרות, יחד עם מציאות לא נוחה; ערכים נעלים, בד בבד עם האינסטינקטים האנושיים הנמוכים ביותר. המרחב הפיזי הקטן והמוגבל שלו מכיל את את מסלול החיים הישראלי הפתלתל של זמננו, שבו הן הדוגמות הנוקשות והן החיוניות של המדינה הרבגונית הזאת מתקיימות בסמיכות. אין דבר שמדגים טוב יותר את אוסף החוויות המנוגדות הללו מאשר ארבע האסוציאציות העיקריות שהמונח "בלפור" מעורר, והדרכים הרבות שבהן הן שזורות זו בזו.
1
ההצהרה
"בלפור" הוא קודם כל שמו של מי שהיה ראש הממשלה ומאוחר יותר שר החוץ הבריטי, ארתור ג'יימס בלפור, מחברה של הצהרת בלפור מה-2 בנובמבר 1917.
אותה איגרת קצרה, למעשה בת משפט אחד, שהוא שיגר ללורד רוטשילד הביעה "אהדה לשאיפות הציוניות", ובכך הכשירה את הקרקע הן להקמת ישראל כ-30 שנה מאוחר יותר, והן לסכסוך המתמשך עד היום בין היהודים לערבים בארץ:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה , ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בפלשתינה או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
הניסוח הזהיר – והעמום במתכוון – של הצהרת בלפור מהווה עד היום מקור לגאווה גדולה עבור יהודים רבים, ולתסכול אינסופי עבור ערבים פלסטינים.
בביטוי נמהר אחד של יהירות קולוניאליסטית (עוד לפני שהבריטים קיבלו מנדט על פלשתינה), ההצהרה הצליחה לתמצת יחד את מרב תקוות היהודים ואת עיקרי חששות הערבים. בהתאם לאופן שבו כל אחד ואחת תופסים את תוכנה של האיגרת, עצם אזכורה מעורר רגשות עזים ושונים מאוד, שעדיין לא הצטננו.
2
הרחוב
מאז 1948, השם "בלפור" גם מתקשר למקום ספציפי: רחוב בלפור הקצר בירושלים, שמחבר בין השכונות טלביה ורחביה, מכיכר סלאמה ועד לכיכר צרפת, הקרוי בפי כל כיכר פריז. לאחר הקמת המדינה, רצועת האדמה הזו, שהייתה עד אז חסרת שם, ובה עמדו כמה בתים ערביים מפוארים, קיבלה – כמו גם הרחובות הסמוכים – שם שבא לחלוק כבוד לדמות מרכזית בתולדות הציונות.
עבור ירושלמים רבים, "בלפור" בא פשוט לציין סימן גאוגרפי – כזה שהתקשר עם רחוב מנומנם שמתגוררים בו בכירים בממשלה ובאקדמיה, במרכז אחת השכונות היוקרתיות בעיר. עד לאחרונה הוא שימש קיצור דרך נעים בין הרחובות קינג ג'ורג' ואגרון למשכן הנשיא, לתאטרון ירושלים, ולמיטיבי לכת – למושבה הגרמנית ומעבר לה. כך גם היה נמשך עד היום, אלמלא המשמעויות שנוספו לאזכורו.
עבור ירושלמים רבים, "בלפור" בא פשוט לציין סימן גאוגרפי – כזה שהתקשר עם רחוב מנומנם שמתגוררים בו בכירים בממשלה ובאקדמיה, במרכז אחת השכונות היוקרתיות בעיר. עד לאחרונה הוא שימש קיצור דרך נעים
למעשה, רחוב בלפור היה במידה רבה חסר ייחוד עד 1974, אז הוא הפך שם קוד למקום מגוריהם של ראשי ממשלות. יצחק רבין היה הראשון שהפך את רחוב סמולנסקין 9, פינת בלפור – ששימש עד אז למגורי שרי החוץ – לביתו הרשמי.
קודם לכן, ראשי ממשלות ישראל, מדוד בן-גוריון ועד לגולדה מאיר, התגוררו במה שנודע כ"בית ראש הממשלה" בשדרות בן מימון 46 – חמש דקות הליכה משם.
מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס, יצחק רבין, בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט, כל אחד בתורו, אכלסו את "בלפור" בעת כהונתם.
כך, מקום מגוריו של ראש הממשלה קיבל שם חדש: "מעון" (לא "בית") ראש הממשלה – או, במילים אחרות, מקום מושבו של האיש החזק ביותר במדינה.
3
המשפחה
משפחת נתניהו מתגוררת במבנה הישן והדי מקרטע הזה (שנודע במקור כבית אגיון, על שם המשפחה האמידה שבנתה אותו בשנות ה-30) קרוב ל-14 שנה.
היא נכנסה לבית לראשונה כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה ב-1996, ונאלצה לעזוב עם כישלונו בבחירות 1999 (אירוע שבנימין נתניהו התייחס אליו לא פעם כאל "סילוק כפוי", בדומה לזה של תושבי מאחז עמונה, שפונה בהתאם לפסיקת בג"ץ ב-2017). לאחר בחירתו מחדש של נתניהו לראשות הממשלה ב-2009, המשפחה שבה לבלפור, והיא ממשיכה להתגורר שם עד עצם היום הזה.
במהלך העשור האחרון ויותר, השם נתניהו ומקום מגוריו של ראש הממשלה הנוכחי התמזגו זה בזה – תהליך שהואץ במיוחד מאז חשיפת מספר רב של מעשים בלתי הולמים הקשורים בניהול משק הבית. אלה כוללים – אבל אינם מסתכמים רק – בהוצאות מופרזות על אירוח, חריגות משמעותיות בתקציבי האחזקה, וכן התעללות בוטה או מרומזת בעובדים (בעיקר מצד שרה נתניהו).
עבור ישראלים רבים, "בלפור" קיבל משמעות של שימוש יתר בעוצמה (או ניצולו לרעה) על ידי ראש הממשלה נתניהו ומקורביו.
4
התקווה
הקונוטציה הזאת היא שהובילה לאופן השימוש העדכני ביותר ב"בלפור": כיכר העיר. במשך תקופות מסוימות בעבר, המרחב שמול מעון ראש הממשלה – היכן שהרחובות בלפור, עזה, רמב"ן, קרן היסוד ואגרון מתכנסים בסמוך לכיכר פריז – שימש כמקבילה הישראלית ל"אגורה" היוונית.
השנה, בקיץ 2020, המשמעות הזאת של "בלפור" – כהתגלמות חופש הביטוי והחירויות הדמוקרטיות – הפכה לשכיחה ביותר עם מיסוד המרחב בקרבת הרחוב כמוקד להבעת חוסר שביעות רצון אזרחי מהממשלה ומהעומד בראשה.
לבד מההפגנה הקבועה שהחלה במחאה על השחיתות של נתניהו ועל חוסר התאמתו לתפקיד, ושהתפתחה למגוון מחאות (בשלל נושאים, החל מניהולו הכושל של משבר הקורונה ותוצרי הלוואי הכלכליים-חברתיים שלו, עבור בזכויות נשים ומיעוטים וביחסיה של ישראל עם הפלסטינים ועד התנגדות למערכת בכללותה), ההתכנסות בבלפור באה לבטא גם מחאה סביב נושאים ספציפיים יותר: כליאתו של אברה מנגיסטו במצרים, התנגדות לסיפוח, אלימות נגד נשים, צדק לאיאד אל-חלאק, זכויות להט"בים וקווירים, ובשבוע האחרון גם את מצוקת חסידי ברסלב לנוכח האיסור על העלייה השנתית לקברו של רבי נחמן באומן.
ההתכנסות בבלפור בסופי השבוע באה לבטא גם מחאה סביב נושאים ספציפיים יותר: כליאתו המתמשכת של אברה מנגיסטו, התנגדות לסיפוח, גילויי אלימות נגד נשים, צדק לאיאד, וזכויות להט"בים וקווירים
אין זה מפתיע, עם כן, שהמונח "בלפור" והמחאה המתרחבת הפכו למילים נרדפות. ב-2004, הציע נתן שרנסקי בספרו "יתרון הדמוקרטיה" (שנכתב עם רון דרמר), את מה שהפך מאז למדד המוצק ביותר לחוסן דמוקרטי, מבחן כיכר העיר:
"אם אדם יכול לצעוד לאמצע כיכר העיר ולבטא את דעותיו בלי שיחשוש ממעצר, מאסר או פגיעה, הרי אדם זה חי בחברה חופשית, לא בחברת פחד".
ההפגנות בבלפור, שבהן ניכרת התערובת של ביקורת מחד גיסה ואלימות הנתמכת על ידי הרשויות מאידך גיסה, מעלות ספקות באשר ליכולתה של ישראל לעמוד במבחן הזה כלשונו. המחאה הנוכחית, לצד יותר מ-300 הפגנות שבועיות שמתקיימות ברחבי הארץ, הן מאבק על המעט שנותר מהדמוקרטיה בישראל.
אז כשאתם שומעים את המילה "בלפור", מה עולה בראשכם? הצהרת בלפור על השלכותיה? רחוב בירושלים? מקום משכן העוצמה בישראל? שלטונו הממושך של נתניהו? ערכי השוויון, החירות והצדק הדמוקרטיים? או שמא כל אלה גם יחד?
סביר להניח שעבור רבים, "בלפור" מציין שילוב כלשהו של היסטוריה, מציאות וגורל. הוא מעלה על הדעת לא רק אידאלים נשגבים ומציאות פגומה, אלא גם הגינות אנושית מרשימה לצד תחמנות שערורייתית. הוא כולל הן תחושה של ביחד והן איבה ופלגנות מתמשכות. הוא מציג תמונות של דיכוי לצד ביטוי עזרה הדדית מעוררי השראה. והוא מבטא שבריריות רבה יחד עם עמידות ראויה לציון.
בקיצור, "בלפור" הוא תערובת מבלבלת של הניגודים שמרכיבים את ישראל היום.
אולי, אם כן, על ידי הגדרת השימושים המועדפים שלנו במונח והפצתם, כל אחת מאתנו יכולה לסייע בהוצאת "בלפור" מן התחום הצר שלו והפיכתו למבשרה של ישראל חדורת יושרה אנושית והגינות לכל אזרחיה.
פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא עמיתת מחקר בכירה במכון טרומן ובמכון ון ליר בירושלים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם