אן אפלבאום ובעלה רדוסלב שיקורסקי, אז שר החוץ של פולין, באתר הנצחה ללוחמי מרד גטו ורשה (צילום: משרד החוץ של פולין)
ההיסטוריונית שנשואה לפוליטיקאי משרטטת את קריסת הדמוקרטיה בעולם

המדריך לדמוקטטור

ראיון

"דבר על עניינים מעוררי רגש. הצג את עצמך כמגן הציביליזציה המערבית, בעיקר בחו"ל. כך לא ישימו לב לנפוטיזם ולשוחד מבית" ● זהו המדריך ל"דמוקטטור" שמשרטטת ההיסטוריונית הפולנייה אן אפלבאום בספרה החדש, שחוקר את ההידרדרות הפוליטית באירופה ובעולם ● היא כותבת שם כיצד איבדה חברים רבים, שנהו אחר מנהיגים מסוכנים כמו ויקטור אורבן, ומציבה תמרור אזהרה בפני אזרחי העולם

ב-31 בדצמבר 1999, כשהמילניום החדש עמד בפתח, הסופרת וההיסטוריונית אן אפלבאום ערכה מסיבה בבית האחוזה הקטן שלה בחוביילין, בצפון-מזרח פולין.

היא ובעלה, ראדק שיקורסקי, אז סגן שר החוץ בממשלת המרכז-ימין של פולין, הרגישו שלהם ולאורחים שלהם יש הרבה סיבות לחגוג. הקומוניזם הובס, הדמוקרטיה והשווקים החופשיים היו בעלייה, ופולין הייתה על סף הצטרפות למערב. אבל, כפי שכותבת אפלבאום בספרה החדש, "דמדומי הדמוקרטיה: כישלון הפוליטיקה והתפלגות החברים", מצב הרוח הזה התקלקל מאז.

"כמעט שני עשורים לאחר מכן, הייתי עוברת היום לצד השני של הרחוב כדי להימנע מחלק מאותם אנשים שנכחו במסיבה שלי", היא כותבת. "הם, בתורם, לא רק היו מסרבים להיכנס אל ביתי, אלא הם היו נבוכים להודות שהם אי-פעם היו שם. למעשה, כחצי מהאנשים האלה כבר לא היו מדברים היום עם החצי האחר".

אורחיה – שרובם היו פולנים, אבל היו ביניהם גם כמה חברים ועמיתים מלונדון, ממוסקבה ומניו יורק – נחלקו מאז לשני צדיו של מה שהיא מכנה "פילוג עמוק".

"דמדומי הדמוקרטיה: כישלון הפוליטיקה והתפלגות החברים" מאת אן אפלבאום (צילום: Courtesy)
"דמדומי הדמוקרטיה: כישלון הפוליטיקה והתפלגות החברים" מאת אן אפלבאום (צילום: Courtesy)

זהו פילוג אשר, גם אם בדרכים שונות במקומות שונים, חצה את הפוליטיקה האירופית, וכמוה את זו של ארה"ב, מולדתה של אפלבאום. חלק מהאנשים, כמו אפלבאום ובעלה, נותרו נאמנים לשורשים המרכז-ימניים שלהם. אבל אחרים פנו בדרך שונה לגמרי ואימצו את מפלגות הימין הקיצוני הפופוליסטיות והאוטוריטריות ששולטות כעת בהונגריה ובפולין, שמתמודדות על השלטון בצרפת, באיטליה ובספרד ושעיצבו מחדש את הפוליטיקה בבריטניה ובארה"ב.

אף על פי שאפלבאום כותבת כי הניכור בין אנשים הוא "פוליטי ולא אישי", למעשה הוא שני הדברים גם יחד. אחת מאורחיה ערב המילניום מבלה כעת את זמנה בהפצת תיאוריות קונספירציה אנטישמיות במדיה החברתית – בכלל זאת שהיהודים היו אחראים לשואה. אורח אחר מתארח דרך קבע בתחנת הטלוויזיה הציבורית של פולין, תוקף את היהודים כ"נבזים" ו"חמדנים", מכנה ארגונים יהודיים "סחטנים" וחזר בו מתמיכתו בישראל. ועמית לשעבר מהונגריה הוא תועמלן נלהב של ההשמצות נגד ג'ורג' סורוס, שמפיצה ממשלתו של ויקטור אורבן.

אילוסטרציה, הפגנה מול מעון רה"מ בירושלים, 5 בספטמבר 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אילוסטרציה, הפגנה מול מעון רה"מ בירושלים, 5 בספטמבר 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אפלבאום, שכתבה ספרים זוכי שבחים על ההיסטוריה של הקומוניזם המזרח-אירופי והסובייטי, ועבדה עבור מגזינים ועיתונים רבים בארה"ב ובבריטניה, מספרת כי ב-30 השנים הראשונות למגוריה בפולין היא מעולם לא חוותה אנטישמיות. אבל המצב השתנה כאשר המפלגה הפופוליסטית "חוק וצדק" עלתה לשלטון ב-2015. כשכתבות ביקורתיות על מחטפיה השונים של המפלגה החלו להתפרסם מעבר לים, כך היא כותבת, היא צוירה בטלוויזיה ובמגזינים הפרו-ממשלתיים – שבחלקם עבדו חבריה לשעבר – "כמתאמת חשאית יהודייה של העיתונות הבינלאומית וכמנהלת הסודית של הסיקור השלילי שלה על פולין".

"ההתקפות עליי היו אנטישמיות בבירור", היא אומרת לי. הן החלו לדעוך, היא מעירה בספר בסרקזם, כאשר "הכיסוי השלילי של פולין בעיתונות העולמית נהיה רחב מכדי שאישה אחת, אפילו יהודייה אחת, תוכל לתאם אותו בכוחות עצמה". אף על פי כן, שיקורסקי, ששימש במשך 7 שנים כשר החוץ בממשלה שהוחלפה על ידי "חוק וצדק", עדיין נשאל לפעמים על "פעילותה האנטי-פולנית" של רעייתו.

לצד הומופוביה ארסית, האנטישמיות מילאה תפקיד גלוי במסע התעמולה של הנשיא, אנדז'יי דודה, לקראת סבב הבחירות השני שהתקיים הקיץ בפולין. ערב ניצחונו ברוב מועט, דודה הבטיח להטיל וטו על חקיקה לתשלום פיצויים ליהודים שאיבדו את נכסיהם בשואה, בעוד הטלוויזיה הציבורית האשימה את יריבו הליברלי, ראש עיריית ורשה רפאל צ'אסקובסקי, כי הוא מוכן להיכנע ל"דרישות היהודים" (פולין היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שלא העבירה חקיקה ארצית מקיפה להשבת רכוש פרטי שהוחרם ע"י הנאצים או מתן פיצויים בגינו).

לצד הומופוביה ארסית, האנטישמיות מילאה תפקיד גלוי בקמפיין של הנשיא, אנדז'יי דודה. הוא הבטיח להטיל וטו על פיצוי יהודים שאיבדו את נכסיהם בשואה, והטלוויזיה האשימה את יריבו כי הוא מוכן להיכנע ל"דרישות היהודים"

הטקטיקות של מפלגת "חוק וצדק" לא ממש היו מפתיעות. ב-2018 המפלגה העבירה חוק שנוי במחלוקת שאוסר להאשים את פולין או את העם הפולני בשותפות לפשעי המלחמה של הנאצים, ושנה לאחר מכן עוררה מחלוקת דיפלומטית עם ישראל בנושא הפיצויים לנפגעי השואה.

אולם, אפלבאום מציינת, לפני 2015, פולין של אחרי הקומוניזם דווקא פעלה רבות לפיוס בין הפולנים ליהודים. "פולין הקדימה כמעט את כולם באירופה. בפולין יש עניין רחב בהיסטוריה היהודית, וההיסטוריה היהודית נלמדה היטב בבתי הספר. יש מוזיאון מצוין להיסטוריה יהודית בוורשה", היא אומרת. "היו אינסוף ועדות ממשלתיות ופרויקטים היסטוריים משותפים, ובמשך 25 שנה הייתה השקעה עצומה מצד פולין ביחסים עם הקהילה היהודית, עם יהדות אמריקה, עם ישראל".

ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן מדבר בעצרת בחירות בסקשפהרוואר, הונגריה, 6 באפריל 2018 (צילום: לאסלו באלוג/ Getty Imagesבאמצעות סוכנות הידיעות היהודית)
אורבן בעצרת בחירות בהונגריה, אפריל 2018 (צילום: לאסלו באלוג/ Getty Imagesבאמצעות סוכנות הידיעות היהודית)

הממשלה של "חוק וצדק", לדבריה, שברה "באופן ציני" את המסורת הזו, שנמשכה רבע מאה, כדי לבנות "את הפרנויה של תומכיה" ולרמוז שיש "'יהודים משוערים' שהולכים להחרים את הרכוש שלהם". אולם היא סבורה כי לקמפיין הזה "אין הרבה קשר ליהודים אמיתיים", אלא זה ניסיון להצגת היהודים כחלק מקנוניה זרה רחבה יותר, בעלת מטרות המנוגדות לאינטרסים ולערכים של פולנים מן השורה.

אפלבאום מקפידה להדגיש כי "לפחות חצי מהמדינה מזועזעת מזה". ההשקעה ארוכת השנים בחינוך ובלימודי היסטוריה "תנצח בסופו של דבר, יש לקוות", היא אומרת. היא גם לא מאמינה שהיהודים בפולין נתונים כעת בסכנה כלשהי. "אני לא פוחדת. אין אלימות כלפי יהודים. הרבה מזה זה סוג של איתות. שליחת מסר לקבוצה שלך לגבי דמותה של הקבוצה ויצירת פחד מפני מה שנמצא מחוץ לה".

לא מדובר, לדבריה, בחזרה ל"פוליטיקת הרחוב" של שנות ה-30.

"עכשיו אלה אנשים בטוויטר שמארגנים קבוצות אספסוף בטוויטר. זה יכול להיות לא נעים להיות מותקף ברשת, אבל זה לא באמת מפחיד", אומרת אפלבאום, לפני שהיא מזהירה: "זה לא אומר שזה לא יכול להפוך למפחיד במקומות מסוימים".

באופן כללי, טיב התפקיד שממלאת האנטישמיות בפוליטיקה האוטוריטרית החדשה הוא "שאלה מסובכת", לדבריה. "בחלקה, האנטישמיות היא פשוט פונקציה של הסוג הזה של רטוריקה פופוליסטית: 'אנחנו האנשים האמיתיים נגד הזרים, נגד הנוכרים, נגד האליטות'. מבחינה היסטורית, היהודים הם שמילאו את התפקיד הזה. עכשיו ממלאים אותו באותה מידה מהגרים מוסלמים".

"עכשיו אלה אנשים בטוויטר שמארגנים קבוצות אספסוף בטוויטר. זה יכול להיות לא נעים להיות מותקף ברשת, אבל זה לא באמת מפחיד. "זה לא אומר שזה לא יכול להפוך למפחיד במקומות מסוימים"

תיאורית הקונספירציה נגד סורוס, "המשתוללת והמאוד פופולרית" – שלמעשה רומזת כי היהודים זוממים בחשאי להביא מוסלמים לאירופה כדי להחליש את הנצרות – "העניקה בסיס חדש לאנטישמיות", סבורה אפלבאום (נוסף על פעילותו הפילנתרופית למען זכויות אדם וערכים ליברל-דמוקרטיים, סורוס הציע תמיכה נדיבה לארגוני הסיוע למהגרים במהלך משבר הפליטים באירופה).

ככל שתיאורית הקונספירציה הזו עשויה להישמע מגוחכת, אפלבאום מאמינה שהיא הפכה ל"חלק חשוב מהאידאולוגיה האידנטיטרית והימנית הקיצונית באירופה". ועדיין, לדבריה, "זה עוסק ביהודים תאורטיים יותר מאשר באמיתיים. זה עוסק בסורוס שמתקיים רק כסמל, ואין לזה הרבה קשר לסורוס האמיתי.

"זה בעיקר עוסק במיתוסים ובאיומים על הקבוצה שצריך לערער או להדגיש, יותר מבאנשים אמיתיים", היא אומרת. אבל, כפי שמתאר ספרה, הרטוריקה של אורבן על סורוס ועל המהגרים הלא-קיימים להונגריה משרתת מטרה פוליטית חשובה, בכך שהיא מסיטה את תשומת הלב מהשפעתה הגוברת של רוסיה במדינה ומההאשמות שלפיהן חבריו ומקורביו של רה"מ מעורבים בשחיתות. "השיטה של אורבן עובדת: דבר על עניינים מעוררי רגש. הצג את עצמך כמגן הציביליזציה המערבית, בעיקר בחו"ל. כך לא ישימו לב לנפוטיזם ולשוחד מבית", היא כותבת.

מנהיג מפלגת השלטון הימנית בפולין, ירוסלב קצ'ינסקי, משמאל, מצביע בסבב השני לבחירות לנשיאות כשעל פניו מסכה להגנה מפני נגיף הקורונה, לצד אדם העוטה מסכה בדמותו של קצ'ינסקי, ורשה, פולין, 12 ביולי 2020 (צילום: AP)
מנהיג מפלגת השלטון הימנית בפולין, ירוסלב קצ'ינסקי, משמאל, מצביע בסבב השני לבחירות לנשיאות כשעל פניו מסכה להגנה מפני נגיף הקורונה, לצד אדם העוטה מסכה בדמותו של קצ'ינסקי, ורשה, פולין, 12 ביולי 2020 (צילום: AP)

כמובן, המצב בכל מדינה שונה. אפלבאום מאמינה כי בהונגריה מפלגת אופוזיציה אינה יכולה לנצח כרגע בבחירות הכלליות. בפולין, היא טוענת, המצב שונה. "יש כאן עדיין תקשורת בלתי תלויה, ויש אופוזיציה מאוד פעילה ונמרצת", היא אומרת. אף על פי כן, היא חוששת כי "המטרה של מפלגת השלטון היא לא להפסיד יותר… והם ניסו לעצב את הנוף האלקטורלי כך שהם לא יוכלו להפסיד".

לפיכך, מפלגת "חוק וצדק" הצרה את צעדיה של הרשות השופטת, פיטרה עובדי ציבור, דיפלומטים וקציני צבא שלא נשאו חן בעיניה,  והחליפה, השעתה או הכבידה את ידה על מנהלי מוסדות תרבות ומוזיאונים (בכלל זאת המוזיאון לתולדות יהודי פולין) החשודים כמי שאינם תומכים בערכיה.

לדברי אפלבאום, התקשורת הממלכתית הממומנת מכספי המסים היא כעת "ממש תעמולה ארסית מהסוג שמזכיר את מה שרואים במדינות אוטוריטריות: שום יומרה לאובייקטיביות, שום ייצוג לאופוזיציה בטלוויזיה, מאוד אגרסיבית".

אילוסטרציה: אלפי לאומנים פולנים צועדים אל שגרירות ארצות הברית בוורשה, פולין, ב-11 במאי 2019, במחאה נגד הלחץ האמריקאי על פולין לפצות יהודים שמשפחותיהם איבדו את רכושן במהלך השואה (צילום: AP/צ'ארק סוקולובסקי)
אילוסטרציה: אלפי לאומנים פולנים צועדים אל שגרירות ארצות הברית בוורשה, פולין, ב-11 במאי 2019, במחאה נגד הלחץ האמריקאי על פולין לפצות יהודים שמשפחותיהם איבדו את רכושן במהלך השואה (צילום: AP/צ'ארק סוקולובסקי)

איך הגענו לכאן?

אבל הספר של אפלבאום אינו רק מבקש לתאר את הנוף הפוליטי המשתנה באירופה ובארצות הברית; אפלבאום גם מנסה להסביר ולהבין כמה מאותם אנשים שהיא החשיבה פעם לחברים, לבעלי ברית ולעמיתים הצטרפו לקבוצת המעודדים של הפופוליזם האוטוריטרי שהיא מתעבת ורואה בו סכנה לדמוקרטיה. לא מדובר בתרגיל אינטלקטואלי גרידא.

אפלבאום מאמינה כי ההיסטוריה מראה שמנהיגים אוטוריטריים ודמגוגים אינם זקוקים רק למידה מסוימת של תמיכה ולאנשים ש"יקדמו את המהומות או יפתחו בהפיכה", הם גם זקוקים לחברים ב"אליטה האינטלקטואלית והמשכילה".

"הם זקוקים לאנשים שיכולים להשתמש בשפה משפטית מתוחכמת, אנשים שיכולים לטעון שהפרת החוקה או עיוות החוק הם הדבר הנכון לעשות", היא כותבת. "הם זקוקים לאנשים שייתנו קול למרמור, יבצעו מניפולציות על תחושות של חוסר שביעות רצון, יתעלו את הכעס והפחד וידמיינו עתיד שונה".

"מנהיגים כאלה זקוקים לאנשים שיכולים להשתמש בשפה משפטית מתוחכמת, אנשים שיכולים לטעון שהפרת החוקה או עיוות החוק הם הדבר הנכון לעשות. הם זקוקים לאנשים שייתנו קול למרמור, ויתעלו את הכעס והפחד"

אפלבאום מבהירה כי אותם אלה שהיא רואה כסייענים לעליית הפופוליזם הם לא אנשים ש"נותרו מאחור" בחברה – עניים, כפריים או בני "המעמד התחתון המרושש". ההפך הוא הנכון: מדובר בעירוניים בעלי השכלה גבוהה.

"טינה, כעס ופסימיזם הם מכנה משותף לכל התנועות הפוליטיות מהסוג הזה", היא אומרת. "מסיבה זו או אחרת, אלה הם אנשים שלא אוהבים את המערכות הפוליטיות שלהם, ושיש להם ביקורת רדיקלית או אפוקליפטית כלפיהן".

עבור חלקם, המוטיבציה היא קרייריסטית – אולי בשילוב עם הבנה טובה לאן נושבת הרוח הפוליטית – אבל זה רחוק מלהיות כל הסיפור, סבורה אפלבאום. בהקשר זה היא מזכירה את ההיסטוריון היהודי יליד גרמניה פריץ שטרן, שהיגר לארה"ב ב-1938. ספרו מ-1961, "הפוליטיקה של הייאוש התרבותי", בוחן את האקלים האינטלקטואלי של סוף המאה ה-19, שבהמשך סייע בעליית הנאציזם.

לדבריה, "הוא מתאר אנשים שהוטרדו וחשו מצוקה לנוכח המודרניות, התיעוש והשינויים הכלכליים-חברתיים המהירים. נראה לי שאנו חיים בעידן דומה מאוד".

ההשלכות, היא סבורה, עלולות להיות מרחיקות לכת. "אם אתה חושב שהחברה שלך נמצאת במדרון תלול ושהיא מידרדרת לאבדון וגוססת, אז אתה נהיה הרבה יותר פתוח לאמצעים קיצוניים מאוד כדי לשנות את המצב", היא אומרת.

נשיא פולין המכהן אנדז'יי דודה, משמאל, ורעייתו אגתה קורנהאוזר-דודה מנופפים לתומכים בפולטוסק, פולין, 12 ביולי 2020 (צילום: AP/צ'ארק סוקולובסקי)
דודה, משמאל, ורעייתו אגתה קורנהאוזר-דודה מנופפים לתומכים בפולין, 12 ביולי 2020 (צילום: AP/צ'ארק סוקולובסקי)

ברקזיט, טראמפ ומה שצפוי בהמשך

"הייאוש התרבותי" אינו מוגבל בשום אופן למזרח אירופה. אפלבאום מזהה אותו באופן שבו חלק מהשמרנים בבריטניה אימצו הן את הברקזיט והן, במהלך ארבע השנים האחרונות, אמצעים קיצוניים יותר ויותר לשווק אותו.

אפלבאום מכירה את העולם הזה היטב כמי שעבדה בשנות ה-90 כסגנית עורך הספקטייטור, מגזין הבית של המפלגה השמרנית בבריטניה, שהפך מאוחר יותר לקול מוביל לטובת פרישתה של הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי.

"חברי אגף הברקזיט במפלגה השמרנית מוכנים לשבור טאבואים ולתקוף מוסדות שהם החשיבו פעם לקדושים, כמו ה-BBC, בית הלורדים והרשות השופטת", היא אומרת. "המשחק שהם שיחקו עם השעיית הפרלמנט בסתיו שעבר היה חסר תקדים". לדבריה, תומכי הברקזיט השמרנים גם אימצו "שפה פוליטית בעלת סגנון אוטוריטרי", שמנסה להסית את "האנשים האמיתיים" נגד "האליטות המזויפות".

"חברי אגף הברקזיט במפלגה השמרנית מוכנים לשבור טאבואים ולתקוף מוסדות שהם החשיבו לקדושים, כמו ה-BBC, בית הלורדים והרשות השופטת. המשחק שהם שיחקו עם השעיית הפרלמנט היה חסר תקדים"

אפלבאום מזהה, כמובן, מגמה דומה בארצות הברית. המפלגה הרפובליקנית, שהיא תמכה בה בעבר, נטשה, כך היא סבורה, את האופטימיזם והאידאליזם של רונלד רייגן לטובת מה שהיא מכנה "הנוסטלגיה של שחזור העבר" מבית טראמפ.

הנשיא הנוכחי, טוענת אפלבאום, מציע רק "חזרה לשנאת הזרים ולבדלנות של שנות ה-20". היא מזכירה את הדוגמה של מנחת פוקס ניוז לורה אינגרהאם – מכרה שלה לשעבר מהמעגלים השמרניים הצעירים שהיא השתייכה אליהם פעם – שכיום מפיצה "פסימיזם אפוקליפטי המשותף לכה רבים אחרים".

מנהיג מפלגת הברקזיט הבריטית, נייג'ל פרג', מניף אגודל על אוטובוס עם גג פתוח במהלך מסע הבחירות לפרלמנט האירופי בסנדרלנד, אנגליה, 11 במאי 2019 (צילום: דני לוסון/PA באמצעות AP)
מנהיג מפלגת הברקזיט, נייג'ל פרג', במסע הבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2019 (צילום: דני לוסון/PA באמצעות AP)

הציביליזציה המערבית, על פי אינגרהאם, "ניצבת על סף תהום". אינגרהאם, מתנגדת תקיפה להגירה (על אף היותה אם מאמצת לשלושה ילדים מהגרים), הייתה מתומכיו המוקדמים והקולניים של הנשיא.

אבל אפלבאום מאמינה כי זו תהיה טעות לחשוב שהשבר הפוליטי הנוכחי הוא ייחודי. היא מותחת אנלוגיה בין העידן שלנו לבין פרשת אלברט דרייפוס הידועה לשמצה, שזעזעה את צרפת של סוף המאה ה-19 וקרעה את החברה הצרפתית. לקיטוב שחל בעקבות המשפט וההרשעה השגויה של הקצין היהודי שתויג כבוגד לאחר שהואשם בהדלפת סודות לגרמניה, יש תהודה רבה גם היום, היא אומרת.

דונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Evan Vucci, File)
דונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Evan Vucci, File)

אפלבאום משווה את אותם אלה שהמשיכו להחזיק בקול רם באמונתם באשמתו של דרייפוס, גם זמן רב לאחר שחפותו הוכחה, לפופוליסטים מהימין הקיצוני של היום. לתיאוריות הקונספירציה, לדימויים האנטישמיים ולהאשמות נגד האליטה ה"זרה" והבוגדנית שהופצו על ידי "העיתונות הצהובה" של צרפת – המקבילה ל"פעולות ההטרלה של הימין הקיצוני" היום – יש הדים רבים בימינו, היא טוענת.

מצדו השני של הקרע עמדו תומכיו של דרייפוס, שכמו מתנגדיו של הימין הפופוליסטי כיום, כך היא כותבת, "תפסו את האומה לא כשבט אתני אלא כהתגלמותה של מערכת אידיאלים: צדק, יושר, אובייקטיביות, הניטרליות של בתי המשפט". לפיכך מה שעמד על הפרק לא היה רק חפותו או אשמתו של חייל יהודי אחד, אלא סדק רחב יותר בעצם טבען של האומה ושל המדינה.

"משפט דרייפוס נראה לי עכשווי באופן לא ייאמן, וקווי החלוקה בין האנשים היו כל כך מוכרים", אומרת אפלבאום. "מה שעוד סקרן אותי בסיפורו היה האופן שבו הוא פילג משפחות ואנשים שקודם לכן היו פחות או יותר באותו צד… וזה מאוד הזכיר לי את החיים בלונדון או בוושינגטון או בוורשה ב-30 השנים האחרונות".

אן אפלבאום, מחברת "דמדומי הדמוקרטיה: כישלון הפוליטיקה והתפלגות החברים" (צילום: רחיל אחמד)
אן אפלבאום, מחברת "דמדומי הדמוקרטיה: כישלון הפוליטיקה והתפלגות החברים" (צילום: רחיל אחמד)
עוד 1,942 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 29 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הקבינט עשוי לאשר מחר פתיחת בתי כנסת ל-10 מתפללים

אהרן ברק: "ביהמ"ש לא צריך להיכנס לבונקר ולחכות לימים טובים" ● גלנט משנה כיוון: כיתות א'-ד' ילמדו ארבעה ימים בשבוע ● רגב וסמוטריץ התעמתו במליאה ● נתניהו ושגריר ארה"ב חתמו על הסכם לשיתוף פעולה מדעי בשטחים ● יו״ר ועדת סל התרופות: אם לא יהיה תקציב, לא נכניס תרופות חדשות לסל

עוד 57 עדכונים

שברי לבנים וטיח נפלו מתקרת המבצר הקורס על שולחן השופטים

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט. אולי היתה זו אימת הדי-ניין המיתולוגי הרוחף כרוח רפאים רעה במסדרונות בית המשפט.

כשנשיאת העליון אסתר חיות נזפה בעו"ד דפנה הולץ-לכנר שהמבצר לא נופל, תהו רבים אם מדובר בלקות ראייה, או בחשש להתייצב מול השלטון ורעשי ההמון המוסת המתדפק על קירות בית המשפט

אבל למרות הנזיפה, המהלומות על קירות המבצר נשמעו היטב באולם הדיונים של בית המשפט העליון. שברי לבנים וטיח נפלו מהתקרה על שולחנם של השופטים שהצליחו להתעלם מה"הפרעה" והתדיינו בסבר פנים חמור על ענייני נוהל. לא היה בכוחם לעזוב את קתדרת התאוריה ולהתייצב חוצץ בין הקורנס לקירות המבצר.

הם רק ייחלו לכך שהמחריב ייעתר לתפילתם החרישית ויחדל. תפילתם כמובן לא נענתה. מאז ההכרזה הדרמטית ששום מבצר לא נופל, חלפו יותר מחמישה חודשים שבהם מתרופפת ונושרת על ראשינו בכל רגע לבנה נוספת, ורק מפליא שהמבנה המעורער עדיין עומד איכשהו על כרעיו. דינמיקת ההתפוררות הולכת ומתעצמת בתאוצה מבהילה.

רואים את זה בהחצפת הפנים שמרשים לעצמם מיקי זוהר וחבריו כשהם מאיימים ברוח המאפיה על רשויות החוק. רואים את זה באיום פרקליט הליכוד על בג"ץ, שלא חמק מהמשנה לנשיאת בית המשפט העליון. רואים את זה בהתנהלות המשטרה שהפכה לכנופיית בריונים בשירות השלטון. רואים את זה בכל מקום, רואים את זה כל כך ברור ובוהק עד שכבר אי אפשר שלא לראות את זה גם מתוך המעבה החשוך של סבך פלפולים משפטיים בו חוסים שופטי העליון.

אולי משום כך קרה מה שקרה ביום שני, כאשר בהחלטה שאולי היא אמיצה, ואולי היא רק התנערות רגעית הנובעת מאי יכולתם של השופטים להכיל עוד את תבוסתם המוסרית, פסק בג"צ בניגוד להחלטת היועמ"ש, והורה לעותרים לתקן את עתירתם בתוך 21 יום. כלומר, ייערך דיון, ובדיון יוכרע אם תיפתח או לא תיפתח חקירה בעניין הצוללות.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על יכולתה של המדינה לעבור תהליך הכרחי של ריפוי. פרשת הצוללות, שהוגדרה ע"י בכירי הצמרת הביטחונית לדורותיה כפרשה הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא כדי שנוכל כולנו להמשיך הלאה, אל תהליך השיקום.

החלטה לא לטפל בפצע הזה פירושה המתנה לנמק השחיתות שיפשה בכל רקמות החברה והמדינה. אם לא יוביל למוות, יביא לחיים חולניים של גוף בגסיסה מתמדת. קשה להאמין שישנם אזרחים אשר אינם מבינים את הנחיצות האקוטית בחקירה. בלתי אפשרי להאמין ששופטי העליון אינם מבינים זאת.

בסוף החודש הבא תחול התיישנות על הפרשה. אם לא תיפתח חקירה עד ה29/11 יקיץ הקץ על הסיכוי לריפוי. פרשת הצוללות, שבכירי הצמרת הביטחונית הגדירו כפרשה הביטחונית החמורה בתולדות המדינה, היא פצע מוגלתי שחובה לנקות ולחטא

החלטת בג"צ מיום שני מותירה אותנו בהמתנה ובחרדה. האם שופטי העליון בשבתם לפני שער החוק הקפקאי יאזרו עוז לקום ולעבור בו? או שימתינו עד בוש, עד שייסגר השער והשומר יסביר להם בפנים חתומות שהשער היה מיועד אך ורק להם. זה יהיה הרגע בו יפול המבצר על יסודותיו ויהפוך לעיי חורבות.

במהלך השנים 2016-2015 כתב ירון כהן את "שמש אחרונה" (הוצ' כרמל) רומן המתרחש על רקע קריסת הדמוקרטיה הישראלית, מערכת המשפט והעיתונות. היום הוא כותב: כששופטי העליון מסרבים להרחיק מבט אל מעבר לקצה אפם, קיים סיכוי סביר שהרשומה הבאה שבה יוזכר חורבן הדמוקרטיה הישראלית תהיה ידיעה חדשותית במדורי האקטואליה של העיתונות העולמית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 468 מילים

אפקט הקורונה מחסור כבד באופניים - לצד עליית מחירים

חנויות האופניים בארץ התרוקנו כבר בסגר הראשון, והמפעלים בסין מתקשים להדביק את הקצב, עקב העלייה העולמית בדרישה לזוג גלגלים בלי מנוע ● "המכירות זינקו כי הספורט הזה היה מותר בסגר", אומר בעל חנות אופניים שנתקע בלי סחורה ● הספקים כמובן זיהו את ההזדמנות: "המחירים כבר עלו ב-15%, ואם לא יהיה עודף סחורה זה ימשיך לטפס"

עוד 1,568 מילים

הצטרפותם האפשרית של ראש עיריית תל אביב וראש עיריית מודיעין לזירת הפוליטיקה הארצית, מפיחה תקווה בקרב מצביעים שמאסו בנתניהו מימין (חיים ביבס) ומשמאל (רון חולדאי) ● אך מהלך פוליטי כפול כזה עלול להשיג אפקט הפוך לחלוטין, אם חולדאי יביא למחיקת מפלגות שמאל-מרכז קיימות וביבס ינהר לקואליציה הבאה של נתניהו

עוד 1,022 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

ניגריה הם יורים גם במפגינים

בשנות ה-90 הוקמה בניגריה יחידת משטרה סודית, כדי להיאבק בפשע הגואה שם ● 20 שנה אחר כך, אש השוטרים מופנית כלפי צעירים מקומיים, שנורים למוות ברחובות ● לפחות 85 קורבנות כאלה נספרו שם ב-3 השנים האחרונות, כולם גברים עם ראסטות, ג׳ינסים קרועים וקעקועים - שנרצחו רק בשל המראה והמעמד הנמוך שלהם ● כעת שוטף את המדינה גל מחאה ענק, שבא לידי ביטוי גם בתרבות ובאמנות

עוד 2,537 מילים ו-1 תגובות

משתעשעים עם פוליטיקאים

עיתונות טובה צריכה לעמוד על המשמר. להגיב בצורה מכובדת אבל בחריפות כאשר פוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה לרעה. או במילים פשוטות: אסור לשתף פעולה עם שעשועי הבחירות הספקולטיביים שהפכו לאייטמים מרכזיים. לעיתונאים מותר לומר לחבר הכנסת שהכרזה על בחירות נוספות בעייתית מאוד, הגם שאין חוק נגד זה, כדי שיבינו את המחויבות שלהם לקיים התחייבויות.

עיתונות טובה צריכה לעמוד על המשמר. להגיב בצורה מכובדת אבל בחריפות כשפוליטיקאים משתמשים בדמוקרטיה לרעה. אסור לשתף פעולה עם שעשועי הבחירות הספקולטיביים שהפכו לאייטמים מרכזיים

בחירות נועדו לבניית נבחרת של 120 ח"כים. אם נצמד להגיון של הדמוקרטיה הישראלית, מהרגע שנחתמו התוצאות, מועמד בעל סיכוי צריך להקים ממשלה, ואם הוא לא מצליח – הנסיון עובר למועמד השני. זו שיטה כושלת, לא אתית ולא מוסרית. שיטה שמאפשרת ל-120 שחקנים להשתעשע במגרש כפי שזה קורה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. איך זה מתאפשר? העיתונאים נכנסים למגרש ומשתתפים במשחק, רוקדים טנגו עם נבחרי הציבור, מהדהדים ומנכיחים כל אמירה וכל ציוץ שלהם והחגיגה נמשכת.

כך נראית תמונת המצב במדינה דמוקרטית שאיבדה את הבלמים. אפילו בית המשפט העליון לא יכול למנוע את הסחרחרת הזאת. הנה, בניגוד לתפישה של אקטיביזם שיפוטי, כשיש חוק המאפשר ללכת לבחירות, גם אם לא מוצו הנסיונות להרכבת ממשלה (למשל סעיף כמו סעיף 12 בחוק יסוד הממשלה "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה" המופעל בעת הקמת ממשלה חדשה לאחר בחירות), בית המשפט לא יכול לעשות דבר מלבד להמליץ לכנסת לתקן את החוק.

לצערי, נבחרי ציבור שאינם מחויבים לכללי אתיקה ומוסר, מעוניינים לשמר את החקיקה העקומה שתשרת מי מהם בעתיד. האם אנחנו האזרחים תומכים בתהליך הזה? נדמה לי שאם כל אחת ואחד מאתנו יקרא את השורות הללו – נחשוב שהתשובה צריכה להיות לא.

העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, כך לימדו אותי, לפני שנים, בקורס הכתבים בקול ישראל. שנה שלמה ישבנו ולמדנו תקשורת הלכה ולמעשה. לפני שנים ראיינתי את העיתונאי דן עומר ז"ל. אני הייתי צעיר בתחילת הדרך והוא זה שלימד אותי את המונח כתבלב, מונח שסותר מן הסתם את המונח כלב השמירה.

בקורס הכתבים בקול ישראל לימדו אותי שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. לפני שנים, כצעיר בתחילת הדרך, ראיינתי את העיתונאי דן עומר ז"ל, שלימד אותי את המונח 'כתבלב', הסותר את המונח 'כלב השמירה'

מכל אותן שנות לימוד שלא הסתיימו הבנתי,  שעל העיתונאים והעיתונאיות להיות מקצועיים, ביקורתיים, חייבים ללמוד סוגיות לעומק ולא להסתפק בציטוטים של 'מי אמר למי ולמה?'. עיתונאים חייבים להבין את התמונה במלואה, על שלל המסגורים (frames) והשחקנים שלה. להבין את המורכבות ולהציג בפשטות כדי שנבין. במורשת השידור הציבור של אז הכניסו בנו את תורת ה'ראוי' למקצוע העיתונאי, מסמך האתיקה שניסח נקדימון רוגל ז"ל, מבכירי רשות השידור.

לפי עקרונות אלה, עיתונאים ועיתונאיות חייבים לחדול מהשיח הקליל על קיום ההסכם בין כחול לליכוד לבין כחול לבן. הסכמים חייבים לקיים בכל מחיר. לפיכך על העיתונאים לחזור על המסר, להזכיר לחותמים משני הצדדים שהם שליחי ציבור ועליהם לעמוד בהתחייבויות המופיעות במסמכים שעליהם הם חתומים. אם למי מנציגי הצדדים לא נוח עם ההסכם החתום, שיועיל באופן אישי להתפטר מהכנסת ולפנות את הזירה לבא בתור אחריו ברשימה לכנסת.

זהו שיח שמשתלב עם השיח הקליל על התקציב, חד או דו שנתי, כשלכולם ברור שמדובר בחשיבה עבריינית ונטולת אתיקה, אשר כל מטרתה לשרת אינטרסים אישיים של מקצת השחקנים, אינטרסים מנוגדים בין כחול לבן והליכוד. וכשאנחנו מדברים על שיח קליל – הוא יכול לבוא בדמות ציוץ עיתונאי המאתגר את הרשת. למה כל אחת מהמפלגות מעוניינת בכך במקום בשיח תובעני ומחייב, המזכיר לכל מפלגות הקואליציה שאנחנו לקראת סוף שנת 2020 ואין כל מוצא אחר חוץ מאשר תקציב דו שנתי?

אנחנו העיתונאים חייבים לעמוד על המשמר, להיות המראה שמזכירה לחברי הכנסת באשר הם על מה הם חתומים, מה הם התחייבו לעשות. האמירה השחוקה "מה שרואים משם לא רואים מכאן", או "זו היתה אמירה נכונה לשעתה", הן אמירות לא ראויות. מועמד לכנסת או מועמדת לכנסת אמורים לעשות את הנדרש כדי לברר לעומק מראש את הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. מכאן ואילך, כשהם מקבלים מהציבור זכות למשול – שיעשו זאת בדיוק כפי שהתחייבו. זהו הכלל האתי הראשון של נבחרי ציבור, אתי ומוסרי. כפי שכבר ציינתי, מי שחש שאינו יכול לבצע את מה שהבטיח, שיפנה את מקומו.

העיתונאים חייבים להזכיר לחכ"ים על מה הם חתומים. מועמד לכנסת אמור לברר לעומק מראש את הסוגיות הציבוריות העומדות על הפרק. כשהם מקבלים מהציבור זכות למשול – שיעשו זאת כפי שהתחייבו או שיפנו מקומם

לסיכום, על פי התיאוריות בתקשורת הפוליטית, על כך שיש קשרי גומלין בין העיתונות לנבחרי הציבור, בדרך כלל העיתונאים הם בלון ניסוי של הצעות כאלה ואחרות, תהליך שהתחזק עם התלות של עיתונאים עם במקורות ידע גלוי ונסתר, כזה שאין למתחרים.

אפשר לומר שהעיתונאים הרגילו נבחרי ציבור שמידע שווה טיפול בכפפות משי. עם עיתונאים ישנו כיוון ויבחנו את המידע שמוגש להם בביקורתיות, כי אז גם נבחרי הציבור יזהרו. הטיפול העיתונאי בשחיתות ציבורית מבורך, אך הוא בא מאוחר מדי. עיתונאים חייבים להעמיק בכל סוגיה, גם על חשבון כמות הידיעות ביום. פחות ידיעות אבל יותר איכות של ידיעות יועילו למקצוע ויועילו לחברה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 766 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הטקטיקה הבאה של נתניהו: הפרד ומשול בין בנט וסמוטריץ'

הדיונים בבג"ץ מלמדים על המיאוס של השופטים מהקואליציה הנוכחית - אבל קשה לראות את בית המשפט העליון לוקח על עצמו לפרק את הממשלה ואת הכאוס הפוליטי שהתערבותם עלולה לחולל ● בימינה ימשיכו היום להטריל את הקואליציה בניסיון לתקוע טריז בין כחול-לבן והליכוד ● ותנועת הגמלאים החדשה מעוררת מחלוקת

עוד 780 מילים

הלמידה מרחוק גורמת למשפחות רבות לשקול מעבר לחינוך ביתי, ובקהילות החינוך הביתי מדווחים על הצטרפות משפחות רבות ● אך נתונים רשמיים מצביעים דווקא על ירידה של 25% במספר הילדים שמחונכים על ידי ההורים ● פעילי החינוך הביתי מעריכים: "הסיבה בירוקרטית. בגלל הקורונה, משרד החינוך לא שולח מפקחים כדי להסדיר רישום של תלמידים ותיקים וחדשים. בפועל, יש נהירה לחינוך הביתי"

עוד 1,270 מילים

פרסום ראשון תנועת גמלאים חדשה בראשות דני יתום מתכננת לרוץ לכנסת

ראש המוסד לשעבר חבר אל ד"ר אבי ביצור, שהיה המנכ"ל הראשון של המשרד לענייני גימלאים, העיתונאית פאר-לי שחר ושמות ידועים נוספים למען הקמת תנועת גמלאים חדשה שמטרתה לרוץ בבחירות לכנסת הבאה כדי לדאוג לזכויותיהם של 1.4 מיליון אזרחי הגיל השלישי ● "במוקד העניין יעמדו זכויות המבוגרים במדינה בעקבות כל מה שהיה בקורונה", הם אומרים לזמן ישראל

עוד 709 מילים ו-1 תגובות

האיש הירוק לשבור את הגלים

חופים הם לפעמים געגועים ליאכטה, מסתבר ● או למגרש חנייה, או לשורת בתי עסקים שמושכים תיירים (אולי), ומעשירים את קופות העיריות (הלוואי) ● תכנית מרינות שאפתנית שמקודמת מנהריה ועד בת ים, צפויה לגזול מהמתרחצים כמה מהחופים היפים בארץ ולהאיץ את התפוררות המצוקים ● אביב לביא יצא למסע פרידה מצולם מהחופים הללו, בתקווה שמישהו בממשלה ישנה את דעתו

עוד 968 מילים

אלפי עצמאים נדרשים להשיב את המענק הכספי שקיבלו לאחר שנמצא שאינם זכאים לו

פרופסור נחמן אש, לשעבר קצין רפואה ראשי, יתמנה בחודש הבא לפרויקטור הקורונה ● מנדלבליט הודיע לחיים כץ שיוגש נגדו כפוף לשימוע כתב אישום בגין עבירות מס ● בג"ץ דן בעתירות נגד ממשלת החילופים ● אוסנת מארק ייחסה לארגון קריים מיניסטר פרסום שקרי, אך אחרי ביקורת חזרה בה ● בניגוד להסכם בין המדינות, ארצות הברית לא העבירה את מבנה השגרירות בתל אביב לישראל

עוד 56 עדכונים

מנדלבליט ניסה לעשות בבג"ץ תרגיל מספר תרגילי המסמוס ליועצים פאסיביים

אחרי שדחה עוד ועוד את מתן התשובה של המדינה לבג"ץ בעתירה של התנועה לאיכות השלטון בפרשת המניות של נתניהו, פרסם מנדלבליט לפני שבועיים את החלטתו שלא לפתוח בחקירה בפרשה - ואז נתלה בפרסום ההחלטה כעילה לבקש מבג"ץ לדחות את העתירה שכן התשתית העובדתית השתנתה ● וכל זה כששעון ההתיישנות מתקתק ● למרבה המזל, השופט סולברג החליט לטובת העותרת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות.... המשך קריאה

היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות. הוא חייב היה לפסול עצמו מזמן או למצער להורות על חקירה ולהדיר עצמו מניהולה. ואשר למניות, ישנו כאן חשד מובהק לעבירת מס חמורה. הרי גם לפח היועץ עצמו ניתנה טובת הנאה, המדובר בהנחה ענקית על מחיר המניות, ומכיון שלא נטען לא ע״י נתניהו ולא ע״י מיליקובסקי שמדובר במתנה, מדובר בהכנסה שהיתה חייבת במס שולי של קקוב ל-50%. נתניהו לכאורה ״כיבס״ מס רגיל של 50% במס מופחת של 20% בדיווחו הכוזב על רווח הון לגבי שנת 2010 תוך הסתמכות על מחיר הרכישה הלא ריאלי שלו שהסווה את טובת ההנאה. בכך גם קיזז בפועל שלא כחוק את ירידת הערך שהיתה במניות בתקופת בהחזקתו.
אין כאן התישנות, כי הדיווח הכוזב נעשה לגבי שנת המס 2010, ומדובר לכאורה בהעלמת מס של כשני מיליון דולר! היועץ בכלל לא להתייחס לצורך לחקור את עבירת המס!

עוד 846 מילים ו-2 תגובות

כאשר מעיינים בהחלטת בג"ץ, לא מוצאים כל התייחסות לאיסור על השמעת מוזיקה עד השעה 23:00 בהפגנות, ובטח שלא להחרמת ציוד מהמפגינים ● אך משטרת ירושלים החליטה כנראה להמציא חוקים משלה, וזה עוד החוק הפחות חמור שהיא אימצה בהפגנה בבלפור ● "הם החליטו לאסור השמעת שירים ללא סיבה, כמו בארגנטינה בימיה האפלים", הסביר לי אחד מהמפגינים ● ערן הילדסהיים מדווח מהשטח

עוד 779 מילים ו-2 תגובות

בניגוד לטראמפ, ששולף מהמותן והיה נעדר רקורד פוליטי או מדיני כלשהו בטרם נבחר למשרה החשובה בעולם, לג'ו ביידן יש מצע מסודר הנוגע לישראל ולמזרח התיכון - וגם היסטוריה שעשויה להעיד על כוונותיו ● ביידן נוהג להדגיש את מחויבותו לישראל, אך צפוי לעסוק הרבה פחות במזרח התיכון, ולהתנגד להמשך הכיבוש ולהרחבת ההתנחלויות ● אנשיו אומרים לזמן ישראל: "זה לא שממשל ביידן לא יתמקד בישראל, הוא פשוט לא יעניק לה את מרכז הבמה"

עוד 1,458 מילים

ההכרזה על הסכם הנורמליזציה עם סודאן, צפויה להשפיע ישירות על גורלם של כ-6,200 מבקשי מקלט סודאניים שחיים בארץ ● אלפים מהם זוהו על ידי ישראל כמי שמוצאם בחבלי ארץ שבוצעו בהם מעשי רצח עם וטיהור אתני, אך במשך שנים היא מתעלמת מבקשות המקלט שהגישו ● "הצבא והמיליציות עדיין שולטים במדינה ועדיין רוצחים", אומר אחמד אדם, שברח לפני 17 שנה מדארפור, "לאן אני אחזור?"

עוד 693 מילים

ראיון "נתניהו נראה כועס וכבוי"

חוקרת הרטוריקה, ד"ר מישל שטיין טיר, עוקבת אחר הופעותיו של נתניהו, ומנתחת לפיהן את אישיותו והלך רוחו ● לדבריה, קריאותיו לאחדות הן רק משחק מול מצלמה, שנועד לעורר סימפטיה ולהנמיך התנגדות ● "אני נדהמת מהיכולת שלו להחזיק עד עכשיו, אבל זה נותן אותות בגוף. הוא ירד במשקל, וממש אפשר לראות את העצב בעיניים. בכל פעם הוא נופל וקם, אך יש תחושה שנתניהו עומד לפני סוף דרכו"

עוד 3,001 מילים ו-7 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה