בנימין ושרה נתניהו (צילום: קובי גדעון/לע״מ)
קריאה חוזרת באחד מספרי המפתח של התנועה הציונית

שמש העם

אוצר מילים

נתניהו ניצל השבוע כל הזדמנות לחגוג את הסכמי השלום עם מדינות המפרץ כניצחון התפיסה ההיסטורית אותה הציג בספרו "מקום תחת השמש". הפעם זה לא עוד ספין. הוא מתכוון לכל מילה ● אמיר בן-דוד חוזר אל המניפסט המדיני החשוב ביותר בישראל בעידן הנוכחי

"זהו יום היסטורי למדינת ישראל שעמלתי להשיגו במשך עשרות שנים. הנה הדברים שכתבתי בספרי 'מקום תחת השמש' לפני 25 שנה"

בנימין נתניהו בפתח פוסט חגיגי בפייסבוק, 1 בספטמבר 2020

זה נראה לרבים מוזר, תלוש מהמציאות. בתוך סופה בריאותית וכלכלית, סערה פוליטית, דרמה מדינית וחשרת עננים משפטית, שמרחפת מעליו ומעל המדינה, ראש הממשלה בנימין נתניהו עצר לרגע, ואפילו נראה מפויס מהרגיל, כשהוא בחר להתרפק על ספרו "מקום תחת השמש".

זה לא היה התקף נוסטלגיה מקרי. נתניהו ציטט והדגיש והבליט. הקריא קטע ארוך מהספר בשידור חי בטלוויזיה, ואז גם העלה אותו כפוסט לפייסבוק, כולל כריכת הספר, ובהמשך נעץ אותו בראש העמוד למשך ימים, לוודא שכמה שיותר מ-2.5 מיליון העוקבים הרשומים שלו ישימו לב. כאילו ניסה לאותת לכולם: היי, לא משנה לי מה אתם חושבים עלי, מבחינתי זה הדבר הכי משמעותי שקורה עכשיו.

זהו יום היסטורי למדינת ישראל שעמלתי להשיגו במשך עשרות שנים. הנה הדברים שכתבתי בספרי ״מקום תחת השמש״ לפני 25 שנה…

פורסם על ידי ‏Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו‏ ב- יום שני, 31 באוגוסט 2020

מה זה הדבר שכל כך חשוב לנתניהו דווקא עכשיו? לאלו שלא מאמינים יותר למילה שיוצאת מפיו, זה כנראה לא משנה. מבחינתם כל מה שהחשוד בפלילים עושה, אומר, כותב ומשדר מכוון למטרה אחת – להסיח את הדעת מתיקי האלפים, הכישלון בהתמודדות עם הקורונה, המשבר הכלכלי והמנהיגותי.

"מקום תחת השמש"? למי איכפת?

מבחינת עשרות אלפי המפגינים – בבלפור, בכיכרות ועל הגשרים – נתניהו הוא איש יהיר, שתמיד היה בטוח שהשמש זורחת לו מהאיבר שמוזכר בשם ספרו, ובמרוצת השנים התנפח בהדרגה עד שהפך בעיני עצמו ובעיני בני ביתו לשמש העמים. מנהיג בעל שיעור קומה עולמי, שמשוכנע שהאומה לא תוכל להתקיים בלעדיו.

לכן כשראש הממשלה חוגג בהתלהבות שנראית מוגזמת את הסכמי השלום עם מדינות המפרץ ומדבר על עשרות השנים שהקדיש למאבק "להשיג שלום אמת עם העולם הערבי באמצעות טיפוח של עוצמה ולא מתוך חולשה. שלום תמורת שלום", מתנגדיו משוכנעים שזה אחד מהטריקים והשטיקים המוכרים והמייגעים שלו.

זו תהיה טעות לראות בהתרפקות של ראש הממשלה על "מקום תחת השמש" עוד ספין בשורות הספינים האינסופית שלו. מבחינת נתניהו, ההסכמים עם מדינות המפרץ הם באמת לא פחות מניצחון בעל חשיבות היסטורית, והוא מנפנף ב"מקום תחת השמש" כדי להזכיר שזו הייתה תמיד השקפת עולמו הסדורה, אותה הציג באריכות בספרו ועליה נלחם כל חייו.

מבחינת נתניהו, ההסכמים עם מדינות המפרץ הם באמת לא פחות מניצחון בעל חשיבות היסטורית, והוא מנפנף ב"מקום תחת השמש" כדי להזכיר שזו הייתה תמיד השקפת עולמו הסדורה, עליה נלחם כל חייו

העובדה שההסכמים עם מדינות המפרץ לא נתפסים כך בציבור היא רק כי יריביו המרים, גמדי הרוח שהפסידו לו פעם אחר פעם בקלפי, הצליחו בסופו של דבר לנצח דווקא בקרב על התודעה. אבל רגע-רגע, שלא ישמחו, כי זה לא נגמר. ההיסטוריה היא זקנה ערמומית, ויש לה סבלנות מברזל.

נתניהו מן הסתם רואה בכישלון הקרב המסוים הזה על התודעה את אחד מכישלונותיו המרים ביותר. הוא צורב במיוחד, כי זה כישלון בנושאים שהכי קרובים לליבו של ראש הממשלה. התחומים שהוא מצטיין בהם: הסברה ושיווק. לראייה, גם אחרי כמעט 30 שנה בצמרת המדינית של ישראל, ודווקא כשהוא מצליח – לשיטתו – להוכיח את צדקת התזה ההיסטורית שלו, הוא מתקשה לשווק אותה לציבור. אפילו לציבור תומכיו.

כשראש הממשלה דיבר השבוע בעיניים בורקות על "יום היסטורי", הוא באמת מתכוון לזה. אבל הוא גם נתקל בבעיה שהוא עצמו אחראי לה. נתניהו צעק כל כך הרבה פעמים "היסטוריה! היסטוריה!", שנראה שאפילו תומכיו קצת התעייפו ממנו והחלו לגלות חשדנות.

זה יום חג משמח למדינת ישראל. עבדתי קשה 25 שנה כדי שנגיע לרגע הזה: לשלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה! ????????

פורסם על ידי ‏Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו‏ ב- יום שני, 31 באוגוסט 2020

על אנשי השמאל החמוץ ועוזריהם בתקשורת העוינת מיותר להרחיב, אבל נתניהו הרי יודע היטב שגם תומכיו המסורים ביותר לא יצאו לרחובות באלפיהם לחגוג את השלום עם אבו דאבי בריקודי הורה סוערים. אולי כי אין להם עבודה. אולי כי הם מבוהלים לנוכח הטיפול המחפיר במשבר הקורונה. ואולי כי טיימינג הוא תמיד הדבר הכי חשוב. וההסכמים עם מדינות המפרץ הבשילו בטיימינג אומלל.

מה הפלא שנתניהו חוזר ומתעקש שדווקא עכשיו נרים ראש וניזכר ב"מקום תחת השמש"?

אנשיל פפר, הביוגרף של ראש הממשלה, כתב פעם ש"מקום תחת השמש" שני רק ל"מדינת היהודים" ברשימת ספרי המפתח של התנועה הציונית. קשה יהיה להתווכח עם הטענה, שזה הספר הפוליטי-אידיאולוגי החשוב ביותר והמשפיע ביותר שפורסם בישראל מאז קום המדינה.

"מקום תחת השמש" הוא ספר שבמידה רבה עיצב את המדיניות הישראלית במשך רבע מאה כשנתניהו היה בפסגה, או במרחק נגיעה מהפסגה הפוליטית. פפר מעיד, שלאורך השנים הללו "מקום תחת השמש" היה תמיד בהישג ידו של נתניהו. הוא שב אליו, הרבה לצטט מתוכו, נוהג להפנות את כותבי הנאומים שלו לעמודים בספר, הזכיר אותו בכל הזדמנות. והשבוע גם חגג אותו בכל דרך אפשרית.

עטיפת ספרו המקורי של נתניהו, "מקום בין אומות", מ-1993
עטיפת ספרו המקורי של נתניהו, "מקום בין אומות", מ-1993

השמש לא כיכבה בשם המקורי של הספר. כשהוא פורסם לראשונה באמריקה באפריל 1993 הוא נקרא A Place Among the Nations – מקום בין האומות. מניפסט פוליטי באורך 467 עמודים דחוסים בציטוטים, מובאות, נתונים והסברים. סיכום מקיף של ההיסטוריה היהודית והאזורית כפי שנתניהו למד בבית אבא, ההיסטוריון פרופ' בנציון נתניהו, מלווה בחזון האידיאולוגי שאותו גיבש ופיתח בעשר שנים של עבודה דיפלומטית ומדינית, בעיקר בארצות הברית. נתניהו כמנהיג צעיר הציע ב"מקום תחת השמש" חזון מקיף, שממרחק השנים ברור שהוא לא סטה ממנו כמלוא הנימה.

הנרטיב ההיסטורי שנתניהו הציג באריכות בספר היה שונה לחלוטין מהנרטיב המקובל בישראל, במזרח התיכון ובעולם. בשנתיים שחלפו בין פרסום הספר בארה"ב ועד שהתרגום העברי יצא לאור בישראל, "מקום תחת השמש" כבר נראה כמעט תלוש מהמציאות.

כשנתניהו שקד על ההגהות האחרונות של ספרו באנגלית, הוא לא ידע שבאותו זמן מתנהל באוסלו משא ומתן חשאי שישנה לחלוטין את פני האזור. ולנוכח האופוריה של החתימה על הסכמי אוסלו, פרסי הנובל לשלום והסכם השלום עם ירדן, "מקום תחת השמש" התקבל בחשדנות, ספקנות ולגלוג, ונתפס מהרגע הראשון כאנכרוניסטי ולא רלוונטי. ספרו של שמעון פרס, "מזרח תיכון חדש", היה הבון טון של התקופה. נתניהו הצעיר נראה זקן.

הטענה המהפכנית – יש שיאמרו הריאקציונרית – של נתניהו ב"מקום תחת השמש" היא שהסכסוך במזרח התיכון לא מתנהל בין הישראלים לפלסטינים אלא בין האומה היהודית – כשלוחה קדמית של הציוויליזציה המערבית – לבין האומה הערבית-מוסלמית. זה לא סכסוך מקומי על גבולות, הסדרי ביטחון, פליטים, מקומות קדושים, מקורות מים וכן הלאה, אלא סכסוך היסטורי בין בעלי הבית שגורשו ממנו ואז שבו אליו, לבין הפולשים שתפסו את מקומם.

על פי "מקום תחת השמש", הפרק ההיסטורי הזה לא התחיל כמו שמקובל לטעון אחרי חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, אלא רק אחרי הפלישה המוסלמית במאה השביעית. עד אז היהודים המשיכו להתגורר ולהוות רוב בין הים לירדן. במאה השביעית המוסלמים דחקו את רגליהם והיהודים אולצו לנטוש בהדרגה ולחפש את מזלם במקומות אחרים, אבל מעולם לא שכחו מאין באו ולאן הם רוצים לחזור.

את שיבת ציון נתניהו משווה בספר באריכות לרקונקיסטה, הכיבוש מחדש של חצי האי האיברי על ידי הנוצרים מידי המוסלמים. ההשוואה ההיסטורית הזו היא עניין מרכזי ב"מקום תחת השמש", והיא גם קריטית להבנת החשיבות שנתניהו מייחס עכשיו להסכמים עם מדינות המפרץ.

את שיבת ציון נתניהו משווה בספר באריכות לרקונקיסטה. ההשוואה ההיסטורית הזו היא עניין מרכזי ב"מקום תחת השמש", והיא גם קריטית להבנת החשיבות שנתניהו מייחס עכשיו להסכמים עם מדינות המפרץ

על פי נתניהו, חזרת הנוצרים לספרד ופורטוגל אחרי 800 שנה של שלטון מוסלמי היא-היא המודל ההיסטורי לחזרת היהודים לארצם אחרי 1200 שנה של שלטון מוסלמי. יש כאן מאבק דומה בין ציוויליזציות. קשיים דומים. וסיפור היסטורי דומה, שמעליו מרחפת רוחו של אביו של ראש הממשלה, פרופ' בנציון נתניהו, שהקדיש את חייו המקצועיים לחקר תקופת הרקונקיסטה הנוצרית בספרד.

על הרקע הזה, קל יותר להבין מדוע ראש הממשלה רואה עכשיו בהסכם השלום עם מדינות המפרץ הישג היסטורי כביר – גדול אפילו מהסכם השלום עם מצרים. לשיטתו, בעולם שמתקיים בו סכסוך היסטורי בין האומה היהודית לאומה הערבית, הסכם שלום של מנהיג היהודים עם מנהיגים ערביים מרכזיים מעל ראשם של המקומיים הפלסטינים ובלי להתייחס אליהם – אמור להוכיח לכולם את הטענה המרכזית שלו.

ח"כ מסעוד גנאים מהרשימה המשותפת אוחז בספרו של בנימין נתניהו, "מקום תחת השמש", ב-26 בינואר 2015 (צילום: AP Photo/Dan Balilty)
ח"כ מסעוד גנאים מהרשימה המשותפת אוחז בספרו של בנימין נתניהו, "מקום תחת השמש", ב-26 בינואר 2015 (צילום: AP Photo/Dan Balilty)

הפלסטינים בכלל לא חשובים בסיפור הזה. הם אמנם חיים פה, ואם הם יתנהגו יפה הם גם ייהנו מחופש דתי, תרבותי ואולי גם ממידה מסוימת של חופש פוליטי – בדיוק כמו המוסלמים תחת השלטון הנוצרי שהתגבש בספרד – אבל לא יותר מזה. שישכחו ממשהו אחר.

כשבוחנים את מעשיו, מגלים שנתניהו כמעט שלא סטה מהתפיסה הזו לאורך השנים. כשהוא עלה לשלטון בפעם הראשונה ב-1996 הוא נאלץ להתמודד עם ההשלכות של הסכמי אוסלו, שנכפו עליו. בהמשך הוא נאלץ פה ושם להציע מחוות טקטיות מילוליות, בהתאם לנסיבות המשתנות, למשל בנאום בר אילן או בנאומיו בקונגרס בתקופת אובמה. אבל הוא לא באמת התכוון למה שאמר.

בשמאל הישראלי זלזלו תמיד בנתניהו האידיאולוג של "מקום תחת השמש". ראו בו תמיד ציניקן רודף שררה וכוח. לכן קפצו בשמחה על כל הצהרה מזדמנת שלו, שכאילו הוכיחה שהוא סוף-סוף ראה את האור והבין איפה באמת זורחת השמש במזרח התיכון. רק בימין הישראלי התייחסו במלוא הכבוד להשקפת העולם הסדורה שנתניהו הציג ב"מקום תחת השמש".

ולכן, כשהוא נאלץ לבצע עוד פליק-פלאק טקטי כלשהו בתקופת אובמה, ערכו בימין הישראלי טקס קבורה מדהים לספר, כשהם נושאים לבית העלמין ארון קבורה סמלי ועליו תמונותיו של נתניהו, בסצנה מופרעת שלא במקרה הזכירה טקס קבורה אחר, שבו נתניהו עצמו השתתף, לפני רצח רבין. העובדה שינון מגל, היום מגדולי התומכים בנתניהו, הוא זה שמציג את הכתבה הזו כמגיש מהדורת החדשות של הערוץ הראשון, היא רק בונוס.

כשמבודדים את הזוטות, הרכילות, תיאוריות הקונספירציה ורעשי הרקע ההיסטריים ובוחנים בצורה צוננת רק את מעשיו של נתניהו בתחום המדיני, אין מנוס מלהודות שלשיטתו, הוא נשאר תמיד עקבי לתפיסת עולמו.

את העניין הזה השמאל הישראלי מעולם לא קיבל ואולי גם לא הבין. זה לא קשור לקריאות ה"שוחד, מרמה והפרת אמונים" בהפגנות. החשדנות כלפי נתניהו וכלפי ספרו התחילו הרבה שנים לפני שנתניהו הסתבך במעשים שעליהם הוא עומד עכשיו לדין. כמה ישראלים בכלל קראו עד היום את "מקום תחת השמש"? קשה לדעת. כנראה שלא הרבה. בטח הרבה פחות קוראים ממה שאפשר לצפות שיהיו לספר כה מרכזי בהיסטוריה המקומית.

הודעה על טקס הקבורה שהימין עורך לספרו של נתניהו, "מקום תחת השמש", במאי 2011
הודעה על טקס הקבורה שהימין עורך לספרו של נתניהו, "מקום תחת השמש", במאי 2011

הוויכוח ההיסטורי הוא ויכוח על קריאת המציאות. התפיסה המרכזית של השמאל הישראלי היא שבמזרח התיכון מתקיים במאה השנים האחרונות סכסוך עקוב מדם בין ישראלים לפלסטינים. זהו סכסוך מורכב, שבו לשני הצדדים יש טענות משכנעות ובעלות תוקף היסטורי לצדקתם. רק כשהסכסוך הזה ייפתר בהסכמה בין הצדדים ובחסות בין-לאומית – תיפתח הדרך לפיוס אזורי מלא.

אבל – כאן אני מדמיין את נתניהו מדבר בקול בריטון סמכותי – אם הישראלים רק היו מרימים את ראשם מהסכסוך-שמיכסוך ואקיבוש-בלבוש ומגביהים עוף, הם היו רואים את התמונה ההיסטורית הגדולה. זו שמוצגת בהרחבה ב"מקום תחת השמש". ואז כולם היו מבינים שנפל דבר, בדרך להגשמה המלאה של הרקונקיסטה היהודית.

איך קרה שנתניהו הצליח לנצח שוב ושוב בבחירות אבל בכל זאת נכשל בהנחלת התפיסה ההיסטורית המרכזית שלו? כדי לענות על זה צריך לחזור לראיון מונומנטלי שאביו, פרופ' בנציון נתניהו, נתן לארי שביט במוסף "הארץ" ב-1998. מאז ועד היום אוהבים בשמאל לצטט מהראיון ההוא את תשובתו של פרופ' נתניהו לפיה בנו "מתאים יותר להיות שר חוץ מראש ממשלה". מעטים זוכרים שהמשפט האנקדוטי הזה היה חלק מתשובה ארוכה לשאלה מה האב חושב על הספר "מקום תחת השמש".

בנימין נתניהו ואביו, בנציון נתניהו, ב-5 בפברואר 2009 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
בנימין נתניהו ואביו, בנציון נתניהו, ב-5 בפברואר 2009 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"זה ספר חשוב, חשוב מאוד", אמר פרופ' נתניהו, "קראתי אותו באנגלית, כמובן, כי כוחו של ביבי הוא באנגלית, לשון שהוא שולט בה שלטון גמור… למרות החולשות הגדולות של העם הזה, ביבי מנסה לחלץ אותנו מהמלכודת של אוסלו, הוא מנסה לצמצם את הסכנות שהסכם זה הכניס אותנו לתוכן ולמנוע הקמתה של מדינה ערבית. כי הוא יודע שאם מדינה כזו תוקם, מצבנו יהיה חמור. לכן יום ולילה הוא חושב על עניין זה. על עניין זה ועל האיום הבליסטי. כשיש לו חמישה רגעים לדבר אתי, הוא מדבר אך ורק על שני הנושאים האלה".

מהראיון ברור, שלא היו כמעט הבדלים בין התפיסה ההיסטורית של האב לזו של הבן. וכשהאב התבקש להסביר את חשיבות הקשר ההיסטורי בין שובם של היהודים למזרח התיכון לחזרת הנוצרים לחצי האי האיברי הוא ענה תשובה מצמיתה:

"ההבדל בינינו לבין הספרדים הוא בכך שאנו באים לרכוש מחדש את ארצנו אחרי 1,200 שנות גלות בעוד שהם עשו זאת לאחר 800 שנים. ולהבדל זה אין חשיבות של ממש, שכן הצד המשותף לשני העמים הוא בכך ששניהם לא רכשו להם מעולם ארץ אחרת ומעולם לא ויתרו על ארצם שלהם. ועל כן על זכותם לרכוש את ארצם מחדש אין שום אפשרות לערער.

"ואולם, מעבר לשאלת הזכויות יש להשוואה זו משמעות נוספת. תהליך השחרור של ספרד מעול המוסלמים נמשך, כאמור, מאות רבות של שנים. ובכל זאת, במהלך התקופה הארוכה הזאת הספרדים לא עייפו מן המלחמות.

"בספרד, במשך תקופה ארוכה ביותר, לא היה מלך אחד שלא התחייב להמשיך את הרקונקיסטה. ולמרות שהמלחמות היו עקובות מדם, לא העלו הספרדים על דעתם להחזיר מרצונם חבלי ארץ שכבשו. הם לא אמרו: נסתפק בחצי ספרד, או בשליש. היו תקופות שבהן יצאו לקרב כל קיץ וכל אם ספרדייה הייתה מאושרת אם משלושת בניה שיצאו לשדה המלחמה חזרו שניים. והדבר הזה לא נמשך דור או שניים אלא דורות רבים. אבל איש לא שאל כמה זמן עבר. איש לא אמר: כמה עוד אפשר לסבול זאת".

את החזון הפסימי הקודר הזה, שבנימין נתניהו הציג באריכות ב"מקום תחת השמש", היה קשה לשווק לרוב הישראלים. גם בין תומכיו של נתניהו – שגילו מלכתחילה חשדנות כלפי האופטימיות של "שלום עכשיו" או הנאיביות של "מזרח תיכון חדש" ובטח כלפי השאיפות הלאומיות הפלסטיניות – רק מעטים רצו לשמוע על דם, יזע, דמעות והקרבת ילדים, שמובטחים להם עוד דורות רבים.

חשוב להזכיר גם את זה, כשנתניהו מבקש עכשיו שנחגוג את הסכמי השלום עם מדינות המפרץ ונכיר בהם כאבן דרך משמעותית בדרך להגשמת הרקונקיסטה היהודית של "מקום תחת השמש". טראמפ בא ומתישהו  גם ילך. למיליארדרים מהמפרץ היו ויהיו אינטרסים מגוונים בעולם. הפלסטינים ואנחנו נישאר כאן, ונצטרך למצוא מקום משותף תחת השמש.

עוד 2,034 מילים
כל הזמן // שבת, 19 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים

היה לו מבט מטומטם בעיניים

ארצ'י מקגאוון היה אחד מאלה שיכולים להשתתף בכנס ההקמה של חזית הסתמיים עלי אדמות. לא סתם להשתתף, אלא לשבת בשולחן צוות ההקמה. האסון הגדול שלו הוא, שהוא לא בחר את זה. הוא נולד לזה. לינצ׳בורג במחוז מור בטנסי היא מקום כל כך נידח שאפילו מי שחי בה, לא בטוח שהיא קיימת.

והאמת שארצ׳י היה יכול לנהל חיים ריקים למדי כמו כל אחד מתושביה אילולא אותו בוקר. העובדה שזה היה סוף אוגוסט והבוקר היה חשוך, לא הפתיעה אף אחד מיושבי ״סטייב אנד סטון״. להפך. זה היה נראה להם מוזר שהשמש בכלל זורחת על חור תחת כזה.

ארצ׳י היה יכול לנהל חיים ריקים כמו כל אחד מתושביה אילולא אותו בוקר. העובדה שהיה סוף אוגוסט והבוקר היה חשוך, לא הפתיעה אף אחד מיושבי ״סטייב אנד סטון״. להפך. נראה להם מוזר שהשמש זורחת על חור תחת כזה

ארצ'י בעט את דלת הדיינר הישנה, להתענות עם עוד קפה מימי ודונאט גרוע בדרך לעוד יום עבודה. והוא עוד היה אחד מבני המזל. הייתה לו עבודה. לא סתם עבודה, ארצ'י מקגאוון היה פקיד תשלומים בכלא המקומי. אחד מאלה שמקבלים משכורת בכל סוף שבוע. כלומר, משכורת מעיסוק חוקי בכל סוף שבוע. הוא הניד את ראשו העייף משבוע של משמרות אינסופיות להלן, שתמיד הייתה שם. ארוחת הבוקר העצובה בעולם חיכתה לו כבר. הלן יודעת. אבל הפעם היה בונוס. העיתון.

כמה דקות אחרי, כשהדונאט מהיום התיידדה עם ארוחת הערב של אתמול, הוא כבר היה בדרושים. כן. זה עיתון דק. מקומי. פלא שבכלל כתוב בו משהו חוץ מהתאריך. פתאום ראה את לוגו מקום העבודה שלו. ל"פרנקלין קאונטי ג׳ייל״ דרוש מוציא להורג.

המוח המצומק שלו התחיל לעבד מידע. הוא הכיר טוב את בן א׳והר. ״התליין החייכן״. הוא שילם לו את המשכורת. וזאת הייתה חתיכת משכורת. בן התחיל להוציא להורג עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת. אז עוד תלו. אבל מאז? חשמל, כיתת יורים, זריקת רעל. עשרות אנשים ובן תמיד חייך. ברור. הג'וב הטוב בעולם. רוב היום שיכור במשרד ופעם בכמה זמן, מגיעה הוראת ביצוע גזר דין ואז הוא הכוכב. המשכורת הכי גבוהה בכלא על הכי מעט עבודה. ״יש לו יכולת להכיל הרג ולא להיות מושפע מזה״ היה המשפט הקבוע של ברני ג׳יימס, מפקד הכלא, והיה נדמה שאם רק היה אפשר הוא היה בונה פסל שלו ברחבת הכניסה של הכלא מרוב הערצה.

ארצ'י ידע שבן מבוגר אבל לא תיאר לעצמו שזהו. התליין יוצא לפנסיה. אולי יתחיל להוציא להורג דגים באגם? הוא גיחך לעצמו. ואז התעשת. ״זה חייב להיות שלי. בעוד חמישים שנה, כשיגיע תורי לצאת לפנסיה, כולם יזכרו את ארצ'י מקגאוון בדיוק כמו שכל ילד בלינצ׳בורג יודע מי זה בן א׳והר״ (טוב, זה היה האיום החביב על הורים לילדים סרבנים). מצד שני, הוא פקיד תשלומים. מה לו ולזה? מי בכלל ייקח אותו בחשבון? הלוזר שחי בתוכו והיה רגיל לוותר מהר, איים לעשות את זה גם הפעם, אבל בשנייה נדירה שכמה תאים אפורים שלו עבדו יחד, הוא ידע מה יביא לו את התפקיד.

בן התחיל להוציא להורג עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. אז עוד תלו. אבל מאז? חשמל, כיתת יורים, זריקת רעל. עשרות אנשים ובן תמיד חייך. ברור. הג'וב הטוב בעולם. רוב היום שיכור במשרד ופעם בכמה זמן מגיעה הוראת ביצוע גזר דין

ארצ'י צלצל למנהל משמרת הבוקר.

״היי ג'ק, תודיע לכל מי שצריך לקבל היום כסף שאני חושב שהסרטנים שאכלתי אתמול בלילה רוצים לחזור לשחות בים״.

התניע והביתה. רק אחרי שווידא שדלת המוסך באמת סגורה לגמרי, הוא הרים מרצפת רופפת ושלף ארגז עץ מבהיק. ארגז שכולו, מצפון לדרום, לא התאים לסביבה הסרוחה. ידיות ניקל מבריקות, קטיפה כחולה ואבזמי מתכת ועור שהידקו אליה חרב בעלת להב רחב במיוחד. להב שצידו האחד חד כל כך שאפשר להידקר רק ממבט ומצידו השני משונן, כי לפעמים צריך לפרוס אחרי ששוחטים.

החרב שימשה אותו בדרך כלל לבתר חזירי בר עבי בשר מסנטווד. אבל לא עוד חזירי בר. באחד הלילות הארוכים וחסרי השינה שמע ארצ׳י את סדרת ההרצאות של ג'ניפר מריל, מנטורית שהעריץ.

״אם אתם רוצים שישימו לב דווקא אליכם, אתם צריכים לעשות משהו שלא עשו לפניכם״.

הוא שמע את המשפט נצעק בתוכו והלב שלו התחיל לרוץ. הדם זורם. ארצ'י שלח את אצבעותיו השמנוניות אל אבזמי המתכת, שחרר את רצועות העור וסגר יד על הידית שלה שהייתה יצירת אמנות, סגסוגת מתכות ועור דב שאביו צד פעם כרוך מסביבה. הוא עצם את עיניו. לקח אוויר מלוא הריאות אוויר טחוב והרגיש את המגרעות המיוחדות לכל אחת מהאצבעות. מגרעות שהקנו לחרב אחיזה מושלמת.

הוא לקח אותה, אימץ אותה אל ליבו כל כך צמוד עד שחש את קור הלהב מבעד למדי הכלא העבים. הוא ידע שיש לו את זה. הוא ידע שהתפקיד יהיה שלו:

״היה לנו הכל כאן. תלו, חישמלו, חנקו, ירו, הזריקו. הכל. אני אהיה ארצ'י מקגאוון. אני אשחט נידונים למוות. אני אכנס להיסטוריה של העיירה המזויינת הזאת. ילדים ילמדו עליי. נשים יפנטזו עליי. גברים ירצו להיות ארצ‘י מקגאוון, השוחט מלינצ׳בורג״.

את המשפט האחרון הוא כבר צרח באקסטזה, התרומם ממקום מושבו בהתלהבות והניף את החרב אל על בלי לשים לב שהמרצפת שהזיז כדי לשלוף את הארגז, חסרה.

״היה לו באמת מבט מטומטם בעיניים, אבל לא חשבתי שעד כדי כך מטומטם שימצאו אותו מת עם חרב תקועה בתחת״,

אמרה בוקר אחרי הלן בדיינר. אבל ארצ'י מקגאוון ניצח. ועד היום הוא אחד מבניה הזכורים של לינצ'בורג.

״הלימודים הם הדבר החשוב ביותר שיש לכם בשלב זה של חייכם״ היה הנאום האחיד בכל כיתות בית הספר היסודי בעיר בכל ראשון בספטמבר. ״אחרי הכל, אתם לא רוצים טיפשים כמו ארצ'י מקגאוון שמת מאיבוד דם וששריף קולמן מצא על הבטן במוסך, עם חרב בתחת, הא?״

איתי גלאון כותב סיפורים לחברות וארגונים ופותר בעיות אסטרטגיות. מעביר סדנאות קריאייטיב. קורא ומתעניין בעיקר ב: בטחון, טרור, לוגיקה מתמטית, הסטוריה, ספרות וספורט. חי בשותפות עם פוסט-טראומה מנוהלת ומטופלת מהשירות הצבאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 849 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הכישלון הזה אינו יתום

מסיבת העיתונאים אמש של ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות היתה הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה ● בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כשהיו כמה עשרות חולים ● היום, עם עשרות אלפי נדבקים, כולם רק מחפשים איך לתחמן כדי להפר את הסגר השני ● לא בכדי נתניהו הזכיר אתמול את גנץ בפעם הראשונה ● פרשנות

מסיבת העיתונאים אמש (חמישי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר הבריאות יולי אדלשטיין, המעבר המצולם מבידוד לבידוד של כל שר, ארשת הפנים העגומה, המסרים והתוכניות, עוד תוכניות, היו הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה.

זהו מחדל מנהיגותי, בריאותי, אזרחי, חברתי והסברתי מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור.

זהו מחדל מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור

בסגר הראשון היה שיתוף פעולה ציבורי מלא עם ההוראות. מילות השבח שהרעיף ראש הממשלה אז על האנשים ועל המשמעת האזרחית והערבות ההדדית נכנסו כבר לפנתיאון הרטוריקה. מה שקרה בין הגל הראשון והגל השני עוד ייחקר, כי התוצאה המחרידה נכון להיום עומדת על קרוב ל- 50 אלף נדבקים במדינה של 9 מיליון תושבים.

האירועים הקשים בחודשים האחרונים – התקנות הסותרות, היחס השונה לקבוצות ומגזרים, האינטרס הפוליטי מאחורי כל החלטה, פני ההנהגה והדוגמה האישית – שכנעו רבים לדפוק את המערכת, שלא דורשת את טובתם.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים ואפילו זכינו להכיר את האנשים שהגיעו מספינת הקורונה ביפן ואת בעל חנות הצעצועים מאור יהודה, שנדבק בנגיף.

היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון. כולם שומעים גם את ראשי המדינה מודים שהסגר לא ישנה בהרבה את המצב ומתפלצים.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים. היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון

השיח ברשתות היום הוא איך נלבש מכנסיים קצרים וסניקרס, נלך לאן שאנחנו רוצים ונספר שאנחנו עושים ספורט; איך נתחמן שאנחנו בדרך לעבודה; ואיך נפברק הפגנה או ביקור רפואי מחוץ לעיר. ב"זהו זה" הראו אתמול באחד המערכונים אזרח שהתחפש לשוטר בדרך לסעודת החג אצל ההורים. "זה לא סגר, זו בדיחה", אמר נתניהו לפרויקטור רוני גמזו. אולי הוא צודק.

מסיבת העיתונאים המשולשת אמש באה לומר לציבור "חכו רגע, תנו עוד צ'אנס, תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תיתנו לנו להחמיר איתכם". "הלב כואב לי", אדלשטיין הודה בפני המתפללים שיאלצו להישאר מחוץ לבתי הכנסת שלהם. מעניין אם הלב הכואב של אדלשטיין ישכנע את חסידי בעלז להישאר בבית בתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא

"נחמיר את ההנחיות. נדון עם בני גנץ ועם החברים", אמר נתניהו. ראש הממשלה לא דן עם החליפי שלו לפני ההסכם עם איחוד האמירויות ולא הזמין אותו לוושינגטון, אבל לפני שמטילים גזרות על הציבור – מזמינים את גנץ, מתייעצים איתו והופכים אותו לשותף מלא בכישלון.

עוד 487 מילים

תיעוד החסידים תקועים בגבול בלארוס בתנאים מחפירים

סרטון שהגיע לידי זמן ישראל מתעד את מצבם הירוד של מאות חסידי ברסלב אשר ניסו להגיע מבלארוס לאומן, ולא הורשו להיכנס לשטח - בעוד נהגי משאיות שנחסמו בגבול מתייחסים אליהם בלעג ● "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף... צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי... אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים", אומר בסרטון אחד הנהגים

כ-1,500 חסידי ברסלב נתקעו בין בלארוס לאוקראינה, בדרכם לקברו של הרבי נחמן באומן, ונהגי המשאיות שנחסמו בגבול אינם מרוצים. סרטון שהגיע לידי זמן ישראל וצולם על ידי אחד מנהגי המשאיות מתעד את המתרחש שם כעת.

"שמו פה אוהלים, ממש אללה אכבר", אומר הנהג המצלם, שזהותו אינה ידועה, בגיחוך. "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף… צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי… אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים. חסרות להם רק נערות ליווי. אירגנו להם פה מסיבה…"

לפי ההערכות של ממשלת אוקראינה, כ-40 אלף חסידים פוקדים אותה לקראת ראש השנה היהודי בימי השגרה. השנה הגבילה אוקראינה את מכסת הישראלים שיכולים להיכנס אל גבולותיה ל-3,000, ואסרה את כניסתם של שאר החסידים.

בימים האחרונים ניסו החסידים לחצות את הגבול, ברגל או דרך הנהר, אך נעצרו על ידי צבא אוקראינה והוחזרו לבלארוס.

גם בשעה זו, נמצאים בקו הגבול לא מעט חסידים ולא חוזרים על עקבותיהם. מנהיגי חסידות ברסלב פועלים באמצעות שר הפנים אריה דרעי בניסיון לפתור את המשבר מול ממשלת אוקראינה. אך עד כה לא הושגו תוצאות מול הממשלה, וגם לא יצאה הנחיה המורה לחסידים לחזור על עקבותיהם. בינתיים, הצלב האדום סיפק לחרדים שם סיוע, ובכלל זה אוהלים ואוכל.

ממשרד החוץ הישראלי נמסר כי שר החוץ גבי אשכנזי הנחה את השגרירויות בקייב ובמינסק להגיע לאזור הגבול בין המדינות, לוודא שלחסידים יש את הציוד הדרוש, כולל מזון ושתייה, ולנסות למנוע הידרדרות של המצב.

לזמן ישראל נודע כי השגרירויות של ישראל בבלארוס ובאוקראינה עומדות בקשר גם עם חברות התעופה, בניסיון לפתור את המשבר. ואולם לישראל אין כל סמכות רשמית להורות לחסידים להתפנות מהגבול.

"מי שגרם לכל זה אלה לא החסידים. הגענו לפה כי היו דיבורים על מתווה שניתן יהיה להיכנס לאוקראינה מהגבולות הסמוכים", אמר לזמן ישראל חיים וייצהנדלר, דובר חסידי ברסלב שנתקעו בגבול. "הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש.

"הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש"

"כששמענו שזה המצב, חזקה עלינו צוויו של רבי נחמן, שאמר לנו לפני פטירתו לא לפספס ראש שנה אחד, וכמו שאמר תלמידו אפילו תהיה כל הדרך חרבות וסכינים שלופים, אני אזחל לאומן, אז אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. רק חבל שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, מצרה את צעדיה בכל הקשור ליהדות, דת וחרדים.

"אנחנו נמצאים פה תחת כיפת השמיים בגשם זלעפות כבר שעתיים. נשים עם תינוקות בעגלות, נכים בכיסאות גלגלים, ואפילו כוס תה וכוס מים אף נציג ישראלי לא הביא לנו. בראש השנה הגיע הזמן לתקן אפילו במעט את הנזקים שמדינת ישראל גרמה לנו, ולתת לנו להיכנס. כי מפה רק למקום אחד אנו נוכל ללכת – לאומן באוקראינה".

זמן ישראל פנו לתגובה גם לשר הפנים, אך טרם התקבלה התייחסותם לעניין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה... כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל ... המשך קריאה

כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה… כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל בפולין של המאה התשע עשרה ולא קבוצה של מאמינים מגובשים. חארות שכל אוקראיני שראה את הניירות מאחל שלא יכנסו, מחזקים סטראוטיפים אנטישמיים. אין מנהיג ישראלי שמגיב לדברים.. הם לא מסכנים.. הם גועליים.

עוד 437 מילים ו-1 תגובות

פרשנות 8 שאלות שדנה ויס לא שאלה את ראש המוסד

יונית לוי הכריזה בחדשות 12 על "ראיון נדיר" עם ראש המוסד, שהתרחש מיד לאחר טקס החתימה על ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין בוושינגטון ● אלא שבמקום לנצל את הבמה כדי לשאול את יוסי כהן שאלות קשות, דנה ויס נראתה יותר כמו מעריצה נלהבת שפגשה זה עתה את מלך הכיתה ● ערן הילדסהיים ניסח כמה שאלות אפשריות, שמזכירות קצת יותר עיתונות מאשר דוברות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים. מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר"... המשך קריאה

שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים.
מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר". הטעיה מכוונת שתכליתה אחת היא: לזכות ברייטינג גבוה. על כן לא הייתי מאשים ישירות את הגברת וייס, אלא את מנהלי הערוץ.
שאלות כמו אלו שמציע מחבר המאמר הנ"ל נשאלות במהלך ראיון ארוך או בלשכתו של ראש המוסד או באולפן הטלויזיה.

עוד 812 מילים ו-2 תגובות

גילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה, מתעכבת בינתיים בגיבוש מדיניות מיחזור בקבוקי פלסטיק של 1.5 ליטר, למרות שכך ממליצים הגורמים המקצועיים ששכר משרדה, ולמרות שזו המגמה בכל העולם המפותח ● איך קשורות לכך חברות המשקאות והמפלגות החרדיות, ולמה השם "רמי לוי" עולה בכל דיון שבו ממסמסים את היוזמה? ● פרשנות

עוד 693 מילים

מיוחד המיליארדר שהעולם אוהב לשנוא

המתקפות הפוליטיות והתקשרותיות נגד המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס - שתומך בארגוני שמאל ובחיזוק הדמוקרטיה בארץ ובעולם - נושאות אופי אנטישמי ברור ● למרות זאת, יש יהודים לא מעטים שמרשים לעצמם להצטרף לחגיגה ● יאיר נתניהו האשים את סורוס כי הוא "הורס את ישראל מבפנים" ● אך אברהם פוקסמן מהליגה נגד השמצה, שתקף את סורוס בעבר, כבר מכה על חטא: "האנטישמיים הצליחו להפוך אותו לאייקון, ולכן יש לנו אחריות לצאת להגנתו"

עוד 2,388 מילים

רקע הכל אודות סורוס

מיהו הפילנתרופ היהודי שנמצא במרכז תיאוריות קונספירציה של הימין

עוד 1,365 מילים

נתניהו: "ייתכן שלא תהיה ברירה אלא להחמיר את ההנחיות"

שר האוצר כ"ץ: שכר השרים וחברי הכנסת יופחת; יינתן תמריץ כספי למעסיקים שלא יוציאו את העובדים לחל"ת ● טווח היציאה מהבית בסגר הוכפל מ-500 מטרים לקילומטר ● גמזו: "ישראל כולה נצבעה באדום ובכתום" ● ועדת החינוך אישרה את הפסקת הלימודים למשך שבוע אחד - ולא לשלושה, כפי שביקשה הממשלה; בשבוע הבא תדון הוועדה בהפעלת הגנים הפרטיים

עוד 53 עדכונים

עדכונים מהחזית נתניהו נזכר שיש לו משפט לנהל

בעוד ראש הממשלה חותם על הסכמי שלום סודיים בטקסים נוצצים בוושינגטון ונכשל בהתמודדות עם הקורונה בישראל, החל הנאשם נתניהו להתכונן לקראת תחילת שלב ההוכחות במשפטו בעוד ארבעה חודשים ● יובל יועז מביא מקבץ התפתחויות מהימים האחרונים

עוד 865 מילים

גם המפגינים מבולבלים: "מובילי המחאה לא יגיעו לבלפור, יהיו פעילים שכן"

תוכנית הסגר לא כוללת התייחסות להפגנות, והממשלה טרם החליטה האם להגבילן במהלכו ובאיזה אופן ● בינתיים, תנועת הדגלים השחורים החליטה שלא להפגין נגד נתניהו בירושלים, וארגונים אחרים כמו "מחאת היחידים" מחכים לכללים שתקבע הממשלה ● אמיר השכל: "נחשוב על צעדינו הבאים אחרי שנבין את חוקי המשחק" ● אחד המפגינים: "מקווה שהסגר לא יעמיד אותי בדילמה"

עוד 1,162 מילים ו-1 תגובות

הח"כית החדשה "נטשה" את יעלון עוד לפני שנכנסה לרשימתו

בין שלל העריקים הפוליטיים ומפרי ההבטחות לבוחר, הסיפור של מיכל קוטלר-וונש עבר מתחת לרדאר ● הח"כית הטרייה - שנכנסה לכנסת מטעם סיעת תל"ם ודילגה מיד לסיעת כחול-לבן בקואליציה - מודה כי כבר לפני הבחירות לא הזדהתה עם מדיניותו של יעלון ● אבל הוא ואנשי תל"ם התעלמו מסימני האזהרה, והעניקו לה מקום אטרקטיבי ברשימה ● קוטלר-וונש בתגובה: "אני מחויבת לאזרחי ישראל"

עוד 1,364 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה