קרל פופר, מגדולי הפילוסופים של המדע במאה ה-20, אמר שההתקדמות שלנו בכל תחומי החיים היא ע"י דיונים ביקורתיים, לימוד מטעויות ופתרון בעיות (All Life Is Problem Solving by Karl Popper), כולל במדע, וקל וחומר בתחומים שאינם מדעיים.

אם מלחמת הצפון הראשונה שמתרחשת כעת בעצימות נמוכה מתחת לרדאר הולכת והופכת לאפשרות סבירה, בואו ננסה לבחון ולוודא שהיא איננה הולכת להיות כדוגמת מלחמת יום הכיפורים חלילה. בחינה כזו פירושה לימוד מטעויות העבר, הטלת ספק בהנחותינו, והפעלת ביקורת בלתי פוסקת בכל הדרגים ובעיקר בדרגים המדיני והביטחוני, על מנת לאתר ולתקן את הדרוש תיקון בעוד מועד.

אם מלחמת הצפון הראשונה שמתרחשת כעת בעצימות נמוכה מתחת לרדאר הולכת והופכת לאפשרות סבירה, בואו ננסה לבחון ולוודא שהיא איננה הולכת להיות כדוגמת מלחמת יום הכיפורים חלילה

המצב בו רוסיה ואירן הולכות ומעבות את אחיזתן בסוריה, ומשנות את המערך האסטרטגי בגבולות הצפוני והמזרחי של מדינת ישראל – לא היה כורח המציאות. זה נבע מכשל בהערכת המצב של הדרג המדיני-ביטחוני.

כאשר נראתה באופק האפשרות שרוסיה ואירן יכולות להפוך לכוחות דומיננטיים בסוריה, זה כנראה לא כל כך הטריד את ממשלתנו. לפחות לא עד כדי כך שתיתן דעתה איך למנוע זאת. דעתה הייתה נתונה לעימות היהיר עם נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, על הסכם הגרעין האירני (במקום לשתף פעולה עם כל הגורמים להשגת הסכם טוב יותר).

וכאשר ההסכם עם אירן היה כבר לעובדה מוגמרת, ואובמה היה מוכן למלא את כל משאלותינו, זה היה הזמן לדרוש שארה"ב תסייע למנוע מרוסיה ואירן להכות שם שורשים. אבל ממשלתנו לא התייחסה לאובמה, משל היה מדובר בנשיא של מדינה זניחה במרכז אפריקה. אז אובמה הלך לענייניו, וכידוע אין ואקום בשום מקום. רוסיה ואירן הפכו לעובדה מוגמרת בסוריה, וכנראה ששום הפצצה של חיל האוויר לא תשנה את המצב.

יתרה מזו, אירן מתחילה לשנות את המצב בסוריה ע"י ארגון כוחות והקמת מיליציות. בסופו של יום, לא רק שלא הצלחנו לעצור את הסכם המעצמות מול אירן, רוסיה ואירן קנו להן אחיזה בלתי הפיכה בסוריה, אירן מתקרבת לגדרות בגבול הצפון, ומלחמת הצפון הראשונה הופכת לאפשרות סבירה. ואם לא די בכך, ביטול ההסכם עם אירן ע"י ארה"ב הרע את המצב שנגזר מההסכם. אירן חותרת ביתר שאת לגרעין, וגם הסנקציות הולכות ומתפוגגות.

כאשר נראתה באופק האפשרות שרוסיה ואירן יהפכו לכוחות דומיננטיים בסוריה, זה כנראה לא הטריד את ממשלתנו. לפחות לא עד כדי כך שתיתן דעתה איך למנוע זאת. דעתה היתה נתונה לעימות היהיר עם נשיא ארה"ב דאז

המציאות כיום היא כזו, שהצלחותיהם המרשימות של חיל האוויר והמוסד בפעילות מול אירן וסוריה מולידות זחיחות בקרב מקבלי ההחלטות, עד כדי גיבוש קונספציה שצה"ל כל יכול. איש אינו מטיל ספק בכך וכל ביקורת נדחית. זה מזכיר את המצב ערב מלחמת יום הכיפורים. גם אז הייתה קונספציה שפתיחת המלחמה הבאה תהיה היום השביעי של מלחמת ששת הימים, לצערנו הרב המציאות המרה טפחה על פנינו.

גם מלחמת לבנון השנייה, הראתה שלא למדנו כלום ולא הפקנו לקחים ממלחמת יום הכיפורים. גם המבצעים החוזרים ונשנים בעזה, היקרים מאוד בחיי אדם, מלמדים אותנו שהדרג המדיני עדיין לא למד דבר, דוחה כל ביקורת, ואוחז בקונספציה שרק בכוח ניתן לפתור כאן את כל הבעיות.

כאשר הוצגה הביקורת של האלוף (מיל') יצחק בריק, אלוף מוערך מאוד במקצועיותו, יושרתו ואמינותו, אלוף שחווה על בשרו את נוראותיה של מלחמת יום הכיפורים, ניסו לטאטא את הביקורת מתחת לשטיח, וכנראה גם הצליחו.

מי שחושב, שחיל האוויר (עם כל הכבוד ויש הרבה מאוד כבוד) הוא זה שיכריע בכל מצב את המלחמה הבאה (נקווה שתימנע) – מוזמן לשחזר את מלחמת יום הכיפורים ולהבין שיכולות להיות גם הפתעות, ולכן צריך להטיל ספק ולהפעיל ביקורת באופן מתמיד.

אחת המסקנות מההפתעה במלחמת יום הכיפורים הייתה הקמתו של גוף האיפכא-מסתברא במודיעין שתפקידו לשחק את תפקיד פרקליט השטן המנסה לבקר ולנגח כל קונספציה. רק כך אפשר לעלות על טעויות ולתקן אותן כשנדרש.  לכן גם צה"ל לא צריך להבהל כשהוא סופג ביקורת. הוא צריך לברך עליה, לבחון אותה בדקדקנות ולתקן את הדרוש תיקון. קבלת ביקורת מוכיחה על בגרות ורצינות. כשל בעקבות אי קבלת ביקורת ובחינתה, עלותו יקרה עשרות מונים.

כאשר הוצגה הביקורת של האלוף (מיל') יצחק בריק, אלוף מוערך מאוד במקצועיותו, יושרתו ואמינותו, אלוף שחווה על בשרו את נוראותיה של מלחמת יום הכיפורים, ניסו לטאטא את הביקורת מתחת לשטיח, וכנראה גם הצליחו

ביקורת רבה וחריפה נמתחה על תהליך קבלת ההחלטות בדרגים המדיני והביטחוני ערב מלחמת יום הכיפורים, כדאי לחזור ולשנן אותה, שמא נחזור על אותן שגיאות נוראיות. לכן, הדרג המדיני-ביטחוני, אינו צריך לדחות ביקורת אלא לבחון אותה בדקדקנות, לאמץ את הדרוש תיקון ולתקן מבעוד מועד. האלטרנטיבה של דחיית ביקורת מתוך יהירות, מניסיוננו המר למדנו שהיא יכולה לעלות לנו מאוד מאוד ביוקר, תרתי משמע.

בהכללה של נושא הביקורת לכל פעילות הממשלה, שומרי הסף הם הגורם שאמור לוודא שפעילות הביקורת אכן מתבצעת בכל המישורים במדינה. מתקפות על שומרי הסף והחלשתם פוגעת מאוד בנושא הביקורת ולכן פוגעת בפעילותן התקינה של כלל הרשויות במדינה. משמעות הדבר פגיעה לטווח ארוך במדינה על כלל מוסדותיה ואזרחיה. מדינה ששומרי הסף שלה מנוטרלים, משולה לספינה ענקית באוקיינוס המנסה לנתב את דרכה בין גלי ים סוער, כאשר כל אמצעי הניווט שלה יצאו מכלל פעולה, והיא מיטלטלת בים הגועש ואינה יכולה לאכן את מקומה ולתקן את נתיבה ליעדה, וסופה להתרסק על סלע המציאות.

על הביקורת אמר סוקרטס:

"המבקר אותי עושה לי טובה, כי הוא מתקן את שגיאותיי, וכשאני פחות עמוס שגיאות, אני אדם טוב יותר, ועלי לנסות להשתפר אפילו שעה אחת לפני מותי. לכן המתקיף אותי עושה לי טובה, וצריך לראות את התנהגותו לא בתור עוינות אלא בתור עזרה" (יוסף אגסי – "הנאורות החדשה", עמוד 15).

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.