יש פוליטיקאים, ולאחרונה אלה מהצד הימני של המפה הפוליטית, שאומרים שאסור להרשות שיועץ משפטי לממשלה יבחר ראש ממשלה. מדובר בדמגוגיה זולה. הרי איש אינו טוען שהיועמ"ש צריך לקבוע מי יהיה רה"מ, אלא רק שהיועץ צריך להכריע מי לא יהיה רה"מ. הוא יכול (וחייב) להכריע שאדם שמואשם בפלילים לא יכול להנהיג את המדינה אפילו אם הרוב הדמוקרטי בוחר בו. הוא יכול וחייב להכריע שאדם שמנצל את מעמדו כראש ממשלה לא יורשה להחריב את מערכות החוק ומוסדות הדמוקרטיה תוך שימוש במעמדו ובכוחו.

יש פוליטיקאים האומרים שאסור להרשות שיועמ"ש יבחר רה"מ. מדובר בדמגוגיה זולה. הרי איש אינו טוען שהיועמ"ש צריך לקבוע מי יהיה רה"מ, אלא רק שעליו להכריע מי לא יהיה רה"מ. הוא יכול (וחייב) להכריע שנאשם בפלילים לא יכול להנהיג את המדינה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אילו הייתה במדינת ישראל מערכת איתנה ויעילה של איזונים ובלמים, לא היינו מגיעים כלל לנקודה הזו והמערכת בעצמה הייתה בולמת אדם כזה מלהנהיג את המדינה. אילו הייתה פה חוקה, למשל, לא היה נוצר מצב של הצטברות כוח משחית בידיים של אדם בודד, באופן שעלול אף לסכן את המשך קיומה של הדמוקרטיה עצמה. אבל אין פה חוקה ואין אפילו מערכת של שני בתי פרלמנט שיכולים לעתים לאזן זה את זה.

אפילו תפקיד יו"ר הכנסת, שפעם נחשב היה לממלכתי ביותר בהיותו אף ממלא מקום נשיא המדינה, תפקיד בו שימשו אנשים אשר חדלו מפעילות מפלגתית מרגע היבחרם לכס היו"ר, איבד לחלוטין את המימד הממלכתי שלו כאשר היו"ר הנוכחי יריב לוין משתתף באופן פעיל בישיבות סיעת הליכוד ומנצל את מושבו הרם כדי להתנצח עם שר המשפטים תוך כדי נאומו של השר במליאה.

בעיה נוספת נעוצה בטבעה של המערכת הפרלמנטרית בישראל, בה רוב בכנסת, המתקיים על ידי גוש של מפלגות (ולעולם לא רוב מוחלט של מפלגה בודדת) – מאפשר למנהיג אחד לעשות כמעט ככל העולה על רוחו מחשש פן המבנה הקואליציוני יקרוס והשותפים לקואליציה יפסידו (מושבים, כוח ותקציבים). ממילא, האינטרס שלהם בריסון המנהיג מופחת עד כדי נעלם, שכן התעמתות עמו תביא בהכרח ובסך סכום אפס להפסד גדול עבורם.

גם מערכת המשפט יכולה (ולפעמים מצליחה) לרסן את המנהיג, אך זאת רק עד גבול מסויים. לעתים מעדיפה הרשות השופטת להימנע (לעתים אף בצדק) מעימותים טריטוריאליים עם הרשות המחוקקת או עם הרשות המבצעת. מטעמים של שמירה על הפרדת רשויות ושל הליכה על הקו הדק המתקרב לעימות מבלי לחצות אותו, נמנעת הרשות השופטת לעתים קרובות מלהביע עמדה נחרצת בכל הקשור לריסון המנהיגות. הדבר משרת את האינסטינקט הטבעי של שימור כוחה ומעמדה של הרשות השופטת אך ספק אם הוא מגן באופן מספק על טובתה של המדינה.

גם הרשות השופטת נמנעת לעתים קרובות מעמדה נחרצת לגבי ריסון המנהיגות. הדבר משרת את האינסטינקט הטבעי של שימור כוחה ומעמדה של הרשות השופטת אך ספק אם מגן באופן מספק על טובת המדינה

לכן קיים מצב של היעדר מערכת של איזונים ובלמים אשר תרסן ותווסת את כוחו של המנהיג ותמנע ממנו לפגוע ביסודות השלטון הדמוקרטי כל אימת שהדבר משרת את צרכיו האישיים. בהינתן מצב שכזה, אין ברירה אלא לאפשר לגורם אחד, במקרה זה היועמ"ש, לייצג את הממלכתיות ואת הצורך הציבורי בריסון השלטון. לכן היועמ"ש לא יקבע מי צריך להיות ראש ממשלה אבל הוא בהחלט חייב לקבוע מי לא יהיה ראש ממשלה – שכן אם לא הוא, מי יעשה זאת?

עפר בבלי היה דיפלומט בשנים 1991-2014 ושירת בשגרירויות ישראל במדריד וברומא. היה יועץ מדיני לשני שרי חוץ וקונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו. כיום משמש כנציג הפדרציה היהודית של שיקגו בישראל. הוא גם צלם אמנות שהציג עד כה שלוש תערוכות יחיד. חלק מעבודותיו מופיעות פה: https://oferbavly.tumblr.com/