נתחיל בחדשות הרעות: מדינת ישראל וממלכת בחריין לא עומדות לבסס יחסים דיפלומטיים. לא השבוע, לאחר קיומה של הסדנה הכלכלית "שלום למען שגשוג" בבחריין, וככל הנראה גם לא בחודשים הקרובים או בשנים הקרובות.
לעת עתה, הסכם שלום עם הפלסטינאים נותר תקרת הזכוכית האולטימטיבית שצריך לנפץ לפני שמדינת המפרץ תנרמל את הקשרים שלה עם ישראל.
אבל הנה החדשות הטובות: תקרת הזכוכית של היחסים בין המדינות נחבטה השבוע.
קבלת הפנים החמה, באופן מוגזם, שבה התקבלו הישראלים בבחריין, היא עדות בולטת לשינוי שחל. קבוצה קטנה של אזרחים ממדינה שהוקעה בעבר בתור "האויב הציוני", התקבלה בזרועות פתוחות בבחריין.
בבחריין, השבוע לפחות, שמחתי לגלות שנציגים רשמיים לא מתביישים להשתמש במילה "ישראל". היא הופיעה פעמיים בתג הכנס הרשמי שלי – ואיש לא התרגש מכך
לנוכח החרם שהטילו הפלסטינאים על סדנת "שלום למען שגשוג", נמנע הבית הלבן מהזמנת נציגים רשמיים מישראל. אבל נציגי התקשורת הישראלית, הקהילה העסקית והחברה האזרחית שהגיעו למדינת האי הקטנטנה הזו, קיבלו יחס של VIP. בעוד שהנורמליזציה הרשמית נותרה חמקמקה, הרי שהקשרים הישראלים-בחריינים ברמה האישית, נראו, ובכן, נורמליים.
בתור עיתונאים מישראל הבחנו באדיבות שבה הבחריינים פנו אלינו אפילו לפני שהמראנו למנאמה. כשחלק מאיתנו נתקלנו בבעיות בנוגע לבקשות הוויזה שלנו, קיבלנו עזרה באופן מהיר ולא-ביורוקרטי. הרשויות בממלכה לא היססו לרגע כשהממשל האמריקאי ביקש לאפשר לכמה עיתונאים מישראל להצטרף לאירוע. הפעם האחרונה שבה עיתונאים ישראלים הוזמנו באופן רשמי לבחריין היתה לפני 25 שנה.
עם הנחיתה בבחריין, עיתונאים ישראלים לוו על ידי נציגים ידידותיים מרגע היציאה מהמטוס ועד הגיעם לדלת הכניסה למלון שלהם, ללא קשר לטיב המסמכים שנשאו עימם – דרכון זר או מסמכים ישראלים. פסחנו על התורים הארוכים בבקרת הדרכונים, והעוזרים הבחריינים שלנו אפילו לקחו את המזוודות שלנו והביאו אותן בזמן שחיכינו בלאונג' VIP בשדה התעופה.
לא מתביישים להשתמש במילה "ישראל"
לשם ההגינות, כל הנציגים שהשתתפו בסדנה שנערכה בימים שלישי-רביעי קיבלו יחס שכזה. אבל זה שישראלים מקבלים את אותו היחס כמו ירדנים, אזרחי איחוד האמירויות וסעודים, במדינה ערבית, אינו מובן מאליו.
בבחריין, השבוע לפחות, הייתי שמח לגלות שנציגים רשמיים לא מתביישים להשתמש במילה "ישראל". היא הופיעה פעמיים בתג הכנס הרשמי שלי – ואיש לא התרגש מכך.
למעשה, במובן מסוים קיבלו העיתונאים הישראלים יחס מעט טוב יותר מהקולגות שלנו. בעוד שעיתונאים ממדינות אחרות קיבלו תגי עיתונות, אנחנו קיבלנו תגים של נציגי משלחות, שאיפשרו לנו גישה טובה לחלק גדול מאירועי הכנס.
אפילו ברחובות מנאמה, הרחק מהסדנה במימון אמריקאי, אף אחד לא אמר מילה רעה כשגילה שהוא או היא עומדים מול אדם ישראלי. כל מי שפגשנו, מנהג המונית הדברן ועד למוכר בשוק של מנאמה, היו ידידותיים מאוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם