מבוא

שני ענקי רוח, אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד, בהתכתבות פרטית ביניהם אשר פורסמה, הביעו תמיהה: רוב האנושות מעדיפה שלום על פני מלחמה, ועדיין כולנו במצב מלחמה מתמיד. כיצד ייתכן הדבר?

הספר הידוע ביותר על מלחמה, "על המלחמה", מ-1830, של הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ, מציין את ניגוד העניינים המתמיד בין מדינות כגורם לסכסוך המוביל למלחמה. בספר זה אנו משתדלים להציג את המלחמה מנקודת מבטם של איינשטיין ופרויד.

על המלחמה, מאת חיים אסא ויוסף אגסי

לדעתנו, הגם שפתרון סכסוך תוך שימוש באלימות נראה לעתים סביר, אין זה תמיד כך. אין סכסוך קלאסי יותר מאשר האימפריאליזם, שפירושו השתלטות של מדינה אחת על אחרת כדי לשאוב ממנה את אוצרותיה הטבעיים. ואולם, יציאתה של בריטניה מהודו מרצון היא עדות לכך שההנהגה הלאומית שם הכירה בעובדה כי מבחינה כלכלית גרידא, אין באימפריאליזם כל טעם.

מהתבוננות במלחמות ב-2,500 השנים האחרונות הבחנו בתמורה מהותית במושג "מלחמה", כמו גם באופייה. ניתן לומר כי כל מדינות העולם מצויות במערכת אחת של מלחמה. כמו כן, היכולת להבחין בשינוי – מצד מנהיגים צבאיים או מצדם של מנהיגים המוּנעים על ידי תודעה צבאית (להבדיל מתודעה אזרחית) – מתרחשת תמיד באיחור משמעותי, ועקב כך נהרגים רבים לחינם.

למשל, אילו הגנרלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה היו מבינים את משמעות השימוש בטנק מיד עם תחילת המלחמה, היא היתה מתקצרת בשלוש שנים לפחות, וחייהם של עשרות מיליוני בני אדם היו נחסכים.

אילו הגנרלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה היו מבינים את משמעות השימוש בטנק מיד עם תחילת המלחמה, היא היתה מתקצרת בשלוש שנים לפחות, וחייהם של עשרות מיליוני בני אדם היו נחסכים

כך גם הגנרלים היפנים שנדרשו לזמן מיותר ולאמצעים קיצוניים – ומעל כולם, הפצצת הירושימה ונגסאקי בנשק גרעיני – כדי להבין שעדיף להם להיכנע. וכך גם אדולף היטלר, שהחריב את ארצו וכמעט את העולם כולו, כשכשל מלהבין כי לא ניתן לכבוש צבאית את כל המדינות שעל הגלובוס, ולו רק מפני שהעולם כולו מתנהל תחת מערכת אחת של מושג המלחמה החדש, שבה האזרחים הם השחקן הראשי.

הם שחקן ראשי הן בגין מהפכת המידע העצומה שאנו מצויים רק בראשיתה, והן בגין ההתפתחות של המלחמה הטוטלית, שניצניה הופיעו כבר במלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה-19 ושהגיעה לשיאה במלחמות העולם במאה ה-20. כיום הכלי שיש ללמוד היטב את כוחו ואת מידת משמעותו האסטרטגית הוא מושג התודעה האזרחית, ובכלל זה נְשוּאי התודעה – הלוא הם האזרחים.

ישראל

ישראל נמצאת בחיכוך אלים מתמיד מאז עזיבת הבריטים והקמתה של מדינת ישראל. אפשר לומר שהקמתה הונהגה על ידי קבוצה בעלת תודעה אזרחית-ציונית, והיא זאת שכוננה את דרכה של ישראל בשנים הראשונות לקיומה.

עם זאת, אי-השתחררותה של ישראל מהחיכוך האלים במשך כל השנים הללו יצרה דומיננטיות של תודעה צבאית, בגין הצורך של אזרחיה להבטיח קיום פיזי מפני האיומים על המדינה. כלומר, נותר תהליך של היזון חוזר, שכן בגין הצורך בהתמודדות צבאית בשנים הראשונות לקיומה, הפך הפתרון הצבאי למרכיב טבעי, גם בעיני היריבים של מדינת ישראל וגם בעיני ישראל עצמה, על הציבור האזרחי שבה.

תהליך הפידבק הזה הוביל את ישראל להתעצמות צבאית יוצאת דופן, שייתכן שהעניקה לה שקט יחסי בהסתכלות מקומית על ציר הזמן, אבל לא לטווח ארוך. ההפך מזה, היא הנציחה את הממד הצבאי כפתרון או כמרכיב המרכזי ביחסים בינה ובין יריביה.

החיכוך האלים בין ישראל לשכנותיה היה תמיד בעל אופי של מלחמה טוטלית, שכן ישראל היא מדינה שבה מונהג גיוס חובה מרגע הולדתה. עם זאת, לאורך השנים האיום הפיזי על ישראל עבר תהליך שינוי, מעימות מדינתי לעימות אל מול ארגוני הגרילה והטרור.

העימות מול ארגוני הגרילה והטרור, וכן החיכוך הפיזי המתמשך עם סוריה והעימות הלא-ישיר עם איראן, הפכו את איום כיבושה של ישראל על ידי צבאות זרים לאיום ישיר על עצם קיומם וביטחונם של אזרחיה. כלומר, נעשה מעבר למלחמה טוטלית בכל הדרה.

אפשר לומר שהעימות עם הארגונים ומדינות האם (איראן וסוריה) של אותם ארגונים מתקיים כמעט כולו במרחב של המלחמה הטוטלית, עם התפרצויות מדי כמה שנים, שהדפוס שלהן הוא כדלקמן: ארגונים כמו חזבאללה וחמאס שואפים לפגוע באוכלוסייה האזרחית ככל האפשר (עד כדי כמה מאות שיגורי רקטות ביום), וישראל מנסה לעצור את האיום הזה על ידי שימוש בצבא סדיר, כגון חיל אוויר, כוחות קרקעיים רגליים ושריון.

במילים אחרות, המשוואה היא אותה משוואה כמו בסוף מלחמת העולם השנייה, בין ארצות הברית ליפן, רק בשיעורים נמוכים בהרבה: פגיעה באזרחים ועצירת רציפות החיים השוטפים בישראל לעומת פגיעה בפעילים של אותם ארגונים, באוויר או על ידי תמרון יבשתי לתוך שטחי הארגון: עזה או לבנון.

נראה אפוא שכל הצדדים מצויים במלחמה טוטלית ובמרחב התודעה הצבאי. היכולת להיחלץ ממסלול כזה היא רק עם תבוסתו של אחד הצדדים. אלא שקשה מאוד להפיק שינוי מהותי כל כך.

נראה אפוא שכל הצדדים מצויים במלחמה טוטלית ובמרחב התודעה הצבאי. היכולת להיחלץ ממסלול כזה היא רק עם תבוסתו של אחד הצדדים. אלא שקשה מאוד להפיק שינוי מהותי כל כך

מושג המלחמה עבר מכזה המתקיים במרחב התודעתי הצבאי אל המרחב התודעתי האזרחי, ולכן קשה מאוד להציב פתרון ישים לעימות שבין ישראל לשכנותיה כיום, אלא אם כן יופעל מבחוץ, ברמה מעצמתית, מכבש על שני הצדדים מצד אחד וגם ערבות לביטחונו של כל צד בכל הקשר (גם פיזית וגם כלכלית) מצד אחר.

אכן, המערכת המדינית בישראל נקבעת על ידי תודעה צבאית, וכל גוף מדיני שמציג מרכיב אזרחי ממודר כמעט מבחינה מדינית. אפשר להניח שהדברים דומים גם בצדו השני של המתרס, כלומר בצד היריב של ישראל.

אם כן, מרחב המלחמה שאליו נקלעה ישראל הוא מרחב שמונהג על ידי אליטות שבעיקרן נאמנות למרכיבי התודעה הצבאית, ולא רק זאת, אלא שהן דוחקות את המנהיגות המייצגת את התודעה האזרחית לפינה. ככל שאנו מתקדמים בציר הזמן, התופעה הזאת רק הולכת ומתחזקת.

מרחב המלחמה שאליו נקלעה ישראל הוא מרחב שמונהג על ידי אליטות שבעיקרן נאמנות למרכיבי התודעה הצבאית, ולא רק זאת, אלא שהן דוחקות את המנהיגות המייצגת את התודעה האזרחית לפינה

המשמעות של תהליך כזה היא סכסוך דמים שיימשך עד שצד אחד יוכרע צבאית. אם ישראל תוכרע צבאית, הרי שזה יהיה סופה כמדינה ריבונית. מצד שני, הכרעה צבאית של צד כלשהו מהיריבים של ישראל לא תביא לסיום התהליך המדמם הזה, אלא רק תצלצל בפעמון הגונג לסיבוב הדמים הבא.

ישראל תוכל לצאת ממעגל הדמים רק אם תזכה למנהיגות המייצגת את התודעה האזרחית, ותעדיף אסטרטגיות חלופיות על פני העימותים האלימים בשעריה שמתקיימים ברציפות יותר מ-70 שנה.

ישראל מצויה במלחמה מאז הקמתה. המלחמה יצרה מספר גדול של עימותים אלימים שלא הוכרעו, פרט למלחמת השחרור, שהתקיימה בה הכרעה צבאית אבל לא במובן של הכרעת המלחמה.

ישראל נקלעה לתהליך שיקשה מאוד להיחלץ ממנו, ולו רק משום שהציבור בישראל נכנס למערבולת תודעתית שחיזקה דווקא את התודעה הצבאית במרחב הציבורי, על חשבון התודעה האזרחית. לכן דווקא ישראל, שהיא גם בעלת יכולת תעשייתית ומדעית מתקדמת (בייחוד ביחס לשכנותיה-יריבותיה), מאבדת את הדומיננטיות האזרחית והופכת לשמרנית, או נכון יותר לומר – לניאו-קונסרבטיבית.

עובדה זו יוצרת יתרון מדיני למפלגות הימין בישראל. כך ישראל מעצימה את אי-יכולתה להיחלץ ממעגל הרוע שמזין את עצמו ללא מוצא.