לא רק במערבונים לא ברור מי הבחור הרע ומי הבחור הטוב

This is a scene from the film "How The West Was Won," 1962. (צילום: AP PHOTO)
AP PHOTO
This is a scene from the film "How The West Was Won," 1962.

מי לא צפה במערבונים בשלב זה או אחר? כל כך כיף ללכת לאיבוד בעולם של שחור ולבן, שבו ברור מי הוא הבחור הרע ומי הוא הבחור הטוב. אך החיים מחוץ למסך הם באזור אפור כזה, שבו הדיכוטומיה בין טוב לרע קצת מטושטשת.

לפני 400 שנה, אברהם ווסברג, הסבא הרבא-רבא-רבא שלי, שנולד ב-1620 בהולנד, הגיע לחוף המזרחי של ארצות הברית באוניה יחד עם אשתו וחמשת ילדיו, כדי לברוח מרדיפה דתית.

סבא אברהם היה נגר ובונה גשרים, ואת הקולניה שבה התמקם, ניו-נדרלנד, הקימה "חברת הודו המערבית ההולנדית", והיא השתרעה בין קייפ קוד לניו יורק וניו ג'רסי.

השפה המדוברת בקולוניה הייתה הולנדית, ושרר שם חופש דתי מוחלט. גם העבדים השחורים שם יכלו להישאר עם משפחותיהם, לעבוד עבור שכר שווה ללבנים ולקחת לבנים לבית המשפט.

אך החברה התמקדה במסחר בפרוות, שהיה כרוך בקשר עם מגוון רחב של שבטים אינדיאניים, שלכל אחד מהן הייתה מדיניות אחרת כלפי הבאים החדשים. חלקם קיבלו את הבאים החדשים בידיים פתוחת, וחלקם כעסו עליהם מאוד. גם תנאי המחיה של המתיישבים היו קשים, ללא הרבה אוכל ועם חורפים ארוכים. ב-21 בספטמבר 1959, אברהם נרצח על ידי אינדיאני, ושותפיו נלקחו בשבי.

בכיתה ז', כששמעתי עליו לראשונה במסגרת הכנת עבודת השורשים שלי, התלהבתי מזה שהיה לי סבא רבא-רבא רבא-קאובוי, אבל כבר אז הבנתי את הבעייתיות של נוכחות לבנה על אדמה אינדיאנית, והתביישתי בו קצת.

לדעתי, הסיפור של סבא אברהם רלוונטי גם לחיים שלנו כאן ועכשיו. אני כמובן לא מצדדת באלימות או ברצח, אך מצד אחד ניתן לרחם על המהגר החדש שהגיע אל מקום מבטחים הרחק מהרדיפה הדתית, ומצד שני ניתן לצדד באינדיאני שכעס על כך שהפולש הלבן הגיע לקחת את אדמתו.

סטודנטית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת "ישיבה" בניו יורק ושחקנית. בימים אלו עובדת על ספר שירה ראשון

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 252 מילים
סגירה