זירת הבלוגים

האם הכנסה אוניברסלית היא החלטה רציונלית

אם דמי האבטלה יהפכו לשכר אוניברסלי וישולמו ללא תנאי (לפחות בעת הזו), יש תמריץ לחזור לעבוד

19/09/2020 05:46
קמפיין חוצות נגד האבטלה במשק, יולי 2020 (צילום: Miriam Alster/Flash90)

מבקשים מאיתנו רציונליות. מקדשים אותה. חשיבה רציונלית נחשבת לדרך הנכונה. החלטות רגשיות, כאלו שמתקבלות מהבטן, נחשבות לא ראויות. קבלת החלטות רגשית נתפסת כחולשה וכמגרעת. לרגשות אין עניין בקבלת החלטות. רק שאנחנו אף פעם לא מקבלים החלטות רציונליות. במקרה הזה הבשורה יצאה מירושלים – החוקרים כהנמן וטברסקי מצאו והוכיחו כי אנו מקבלים בעיקר החלטות המאופיינות בהטיות קוגניטיביות שונות.

עדיין התנהגות הנתפסת כשקולה ומקצועית דורשת שגם אם ההחלטות שלנו לא רציונליות בחלקן, נדע לנמק אותן בצורה טובה. אך מסתבר כי אנו מוכנים לקבל החלטות רציונליות (או שמה "רציונליות") רק כל עוד הן עולות בקנה אחד עם הדעות שלנו. ומה אם הן רציונליות אבל הפוכות לדעתנו?

מבקשים מאיתנו רציונליות. מקדשים אותה. חשיבה רציונלית נחשבת לדרך הנכונה. החלטות רגשיות, מהבטן, נחשבות לא ראויות. לרגשות אין עניין בקבלת החלטות. רק שאנחנו אף פעם לא מקבלים החלטות רציונליות

הכנסה אוניברסלית היא ניסיון להפסיק את התלות במשטר קצבאות ולעבור למשטר הכנסה.

קצבה היא סכום כסף שמתקבל בהתקיים מצב עולם מסוים, לעיתים רבות זמני. ישנן קצבאות שהן לצמיתות (כמו קצבת זקנה), אבל אחרות הן תלויות זמן ומצב. גם קצבאות נכות הן לעיתים זמניות ונדרשות אשרור מפעם לפעם. דמי אבטלה הם סוג של קצבה זמנית, הניתנת רק לפרק זמן מסוים, רק בהתקיים תנאים מקדימים ובכפוף להתניות שונות. התניה כזו היא כי דמי האבטלה משולמים רק כל עוד מתקיים מצב של אבטלה מלאה. כאן מדובר בקצבה בינארית: או שהיא משולמת במלואה או שהיא לא משולמת כלל. המשמעות היא כי גם עבודה חלקית ואפילו חלקית מאוד, אפילו של שעה אחת בחודש, תבטל את זכותי לדמי אבטלה.

אחת ההגדרות לעבודה היא ויתור על זמן הפנאי שלי לטובת פעילות אחרת בתשלום. ויתור על מצב אבטלה כולל בנוסף ויתור על הכנסה מקצבה. במצב רגיל של פנאי אני לא מקבל שכר, אך מלוא זמני בידי. בתמורה "להשכרת" חלק מהזמן לאחר, אני מקבל שכר. במצב של קבלת דמי אבטלה, כל זמני בידי, אך גם קיימת הכנסה. במעבר ממצב אבטלה למצב תעסוקה אני מוותר גם על שעות הפנאי וגם על הכנסה.

ננסה לכמת את זה. נניח עובד בשכר מינימום אשר זכאי לדמי אבטלה בשיעור של 70% משכרו כשאינו עובד. במצב כזה הוא מחזיק גם בשעות הפנאי שלו בשווי 5,500 שקלים, וגם מקבל בנוסף הכנסה של 3,850 שקלים. בסך הכל, התועלת שלו במצב זה היא 9,350 שקלים. במידה שיתחיל לעבוד הוא יאבד את דמי האבטלה שלו. הוא אומנם ישתכר 5,500 שקלים, אך זה יהיה תמורת זמנו הפנוי ובנוסף הוא יאבד את דמי האבטלה. במקרה כזה התועלת שלו קטנה ב-3,850 שקלים.

בתמורה "להשכרת" חלק מהזמן לאחר, אני מקבל שכר. במצב של קבלת דמי אבטלה, כל זמני בידי, אך גם קיימת הכנסה. במעבר ממצב אבטלה למצב תעסוקה אני מוותר גם על שעות הפנאי וגם על הכנסה

המסקנה הרציונלית היא כי על המובטל להמשיך לאחוז באבטלה ככל שיוכל, וזאת רבותי ההחלטה הרציונלית היחידה.

החשבונאים כמובן יגידו שאני מבלבל בין תועלת לבין תזרים מזומנים. הסוציולוגים יטענו שאבטלה נושאת עימה סטיגמה שלילת וגם היא בעלת מחיר חברתי. אנשי התעסוקה יסבירו כי לאבטלה ישנן השפעות ארוכות טווח על התפתחות הקריירה, והפסיכולוגים ישתקו יהנהנו בראשם.

את כל זה מנסה לשנות הכנסה אוניברסלית. לא נדון במושג, ננסה להבין אותו רק דרך הסוגייה המדוברת היום.

אם ננתח את המקרה הקודם אך נחליף כעת את דמי האבטלה בהכנסה שאינה תלויה בדבר, תשתנה דרך קבלת ההחלטות. על פי נתוני הדוגמה אני אדיש לפער בין שני המצבים – עבודה או אבטלה. התועלת שלי בשני המצבים תהיה זהה, כיוון שכעת הסכום של 3,850 שקלים אשר קודם היה בגדר דמי אבטלה מותנים – נותר בידי.

כאשר החלטה רציונלית הופכת ללא רצויה

כלכלנים מבקרים את התכנית להאריך את תקופת האבטלה עקב משבר הקורונה. לדבריהם הארכת תקופת האבטלה מעודדת את המובטלים לא לצאת לעבודה, דמי האבטלה הארוכים מעניקים להם תמריץ לא לעבוד. ובכן, המובטלים מקבלים את ההחלה הרציונלית הטובה ביותר. כל החלטה אחרת תרע את מצבם, יציאה לעבודה תהיה בגדר קבלת החלטה לא רציונלית.

וקבלת החלטות לא רציונליות מנוגדת לתיאוריה הכלכלית. אחת מאבני היסוד של מדע הכלכלה היא כי ההחלטות המתקבלות הן רציונליות.

החשבונאים יגידו שאני מבלבל בין תועלת לתזרים מזומנים. הסוציולוגים יטענו שאבטלה נושאת סטיגמה שלילת שיש לה מחיר חברתי. אנשי התעסוקה יסבירו כי לאבטלה ישנן השפעות ארוכות טווח על התפתחות הקריירה, והפסיכולוגים ישתקו יהנהנו בראשם

דוגמא טובה נתן פעם פרופסור דן אריאלי (בהרצאה באוניברסיטה המשודרת, אם אני לא טועה): באפריקה אריות טורפים תאואים. עד כאן העובדות. אבל תאו הוא חיה אימתנית, שיכולה להגיע למשקל של כמעט טון ומגיעה עוד מהמפעל עם זוג קרניים מפחידות בקדמת הראש. אם עדר של תאואים מזהה אריה, או להקת אריות, כל העדר מסתובב לכיוונם ושועט קדימה.

התוצאה היא שטיח פרוות אריה בכניסה לבית. להסתער על אריה זה עניין מסוכן, אז אם כולנו מסתערים קדימה, פתאום יהיו כמה שיעצרו לשרוך את הנעליים או לענות לטלפון.

כי בהחלטות בהם מעורבת קבוצה גדולה קיים תמיד העניין הזה, שאם כולם חותרים בסירה ורק אני לא, הסירה בכל זאת תמשיך לשוט. חיסרון המשוט שלי לא ממש יורגש. העניין שרציונל קבלת ההחלטה הפרטי שלי נכון גם לכל השאר. אם כולם חותרים ורק אני לא, מהירות הסירה מושפעת באופן זניח, גם המאמץ הנדרש מכל השאר עולה באופן זניח. המסקנה היא שאני יכול לנוח.

אבל תמונת העולם שאני רואה באופן פרטי נכונה גם לכל שאר החותרים. גם עבור כל שאר החותרים, אם רק הם ינוחו, מהירות הסירה ומאמץ החותרים האחרים לא ישתנה. התוצאה תהיה שאיש לא יחתור.

השיטה הקדומה הייתה למקם נוגש עם שוט בירכתי הסירה ומתופף בחרטום, הנוגש היה מצליף באלה שמתעצלים בירכתיים והמתופף היה חובט בהם עם התוף. אני מניח שיש כמה שעד היום לא רואים שום בעיה עם השוט. למרבה השמחה (לפחות אצלנו) הוא כבר לא אפשרי.

לאיינשטיין  מיוחסת הגדרת הטירוף,  כניסיון לבצע את אותו דבר, פעם אחר פעם, ולצפות לתוצאות שונות. אצלנו צמחו כמה מהמוחות המבריקים ביותר בתחום חקר קבלת ההחלטות. לפחות שני פרסי הנובל שקיבלו מדענים ישראליים הם בתחום קבלת ההחלטות ותורת המשחקים. מפתיעה, אם כן, ההפתעה של מקבלי ההחלטות כאשר הם נתקלים בתוצאה המובנת מעליה. כל אינדיבידואל מקבל את ההחלטה הנכונה והרציונלית עבורו. ברמת המאקרו מדובר בקטסטרופה.

בהחלטות בקבוצה גדולה – אם כולם חותרים בסירה ורק אני לא, הסירה בכל זאת תמשיך לשוט. אבל תמונת העולם הזו נכונה גם ליתר החותרים. אם רק הם ינוחו, המהירות לא תשתנה. התוצאה תהיה שאיש לא יחתור

החלטה, ולו זמנית, כי דמי האבטלה המשולמים למי שיצאו לחל"ת הם בגדר הכנסה אוניברסלית, דהיינו, תשלום שאינו תלוי בדבר, היו משנים את מטריצת קבלת ההחלטות של הפרטים, ומחזירים את התמריץ לצאת לעבודה.

לפחות בנקודת הזמן הזו, הפתרון הזה אפילו לא יקר יותר. מי שיצא לחל"ת או שפוטר זכאי לדמי אבטלה לתקופה ארוכה יותר. כפי שראינו, הוא ינקוט מהלך בלתי רציונלי בוויתור על דמי האבטלה וחזרה לשוק התעסוקה. אם נקבע כי דמי האבטלה הופכים לשכר אוניברסלי ומשולמים ללא תנאי (לפחות בעת הזו), הרי שהתמריץ לחזור לעבוד, חזר להתקיים.

העניין שכאן אנחנו יוצאים פראיירים. גם משלמים לפרזיטים הנצלנים האלה דמי אבטלה וגם נותנים להם לצאת לעבודה ולהשאיר את השכר אצלם.

איך ניסחו אז את התשדיר בעניין הבטיחות בדרכים? עדיף להיות חכם מלהיות צודק.