קסניה סבטלובה מסקרת את פעילות חזבאללה בלבנון, במסווה של כתבת זרה (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
קסניה סבטלובה משחזרת כיצד הסתננה למעוז חזבאללה בלבנון

נסראללה ואני

מיוחד

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

1

בתוך ארץ החזבאללה

לבנון, פברואר 2005. פנים רחבות מעוטרות בזקן עבה, טורבן שחור כרוך בקפידה על הראש, חצי־חיוך ערמומי שקפא בתוך אישוניו השחורים — מזכ"ל חזבאללה שייח' חסן נסראללה חייך אליי ואל כל עובר אורח מתוך פוסטר ענק שנפרש לכל גובהו של בית מגורים רב־קומות. לידו נתלה פוסטר בגודל זהה של אדם אחר, גם הוא בעל זקן עבות ולראשו טורבן שחור. זהו שייח' מוסא סדר, מנהיגם של השיעים בלבנון שנעלם או הועלם בעת ביקורו בלוב בשנת 1978.

אני נמצאת בחזבאללה־לנד, בתוככי שכונת חארת אל־חרייק, שממוקמת בפרברים הדרומיים של ביירות. השמים הם אותם שמי ביירות תכולים, ממש כמו ברבעים שבאתי מהם, אך כאן הכול נראה דהוי יותר וחמור סבר. הבנייה האופיינית היא לגובה והבתים נעדרי ייחודיות, מעוטרים בצלחות לוויין ובמזגנים, ובשורות־שורות של כביסה שחורה־לבנה שתלויה על חבלים.

הנשים עוטות על עצמן צ'דורים שחורים ורחבים כמו באיראן, לראשן מטפחות שחורות שמכסות גם חלק מהמצח וסוגרות על הפנים מכיוון הסנטר. צעדן מהיר מאוד כשהן דוחפות עגלות ילדים או עגלות קניות, ומבטן מופנה מטה או קדימה, חומק מלהיתקל בעיניים זרות. מנהגן המכונס של הנשים, לצד הבתים הצפופים ונטולי החן והמרפסות שזרועות בכלי בית, ולצד הנוכחות הדומיננטית של חבלי הכביסה — כל אלה הזכירו לי את השכונות החרדיות בירושלים.

מנהגן המכונס של הנשים ברובע חזבאללה בביירות, לצד הבתים הצפופים ונטולי החן והמרפסות שזרועות בכלי בית, ולצד הנוכחות הדומיננטית של חבלי הכביסה — כל אלה הזכירו לי את השכונות החרדיות בירושלים

בתוך הצפיפות, בתחושת הניכור ובסביבה החשדנית — מצאתי אלמנט מוכר. שכונת חארת אל־חרייק היא חלק מדאחיה אל־ג'נוביה, או רובע דאחיה, כמו שמקובל לכנותו בישראל. בערבית "דאחיה" פירושו פרבר או רובע, אך הפרבר הזה התחבר מזמן לעיר הבירה ויצר עמה רצף טריטוריאלי. הקרבה הזאת מבלבלת ואף מטלטלת את התיירים שנקלעים למקום בדרך מקרה, ופתאום מוצאים את עצמם בעולם זר ומוזר. גם אני, אף שיכולתי לדמיין את מראהו של הרובע שראיתי אין־ספור פעמים בערוץ אל־מנאר השייך לחזבאללה, חוויתי הלם תרבותי.

קסניה סבטלובה בביירות, ליד תמונותיו של ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
קסניה סבטלובה בביירות, ליד תמונותיו של ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

רק רבע שעה לפני כן הסתובבתי ברובע האשרפיה המהודר, שם הווילות האלגנטיות שקועות בתוך צמחייה מטופחת, ובחלונות הראווה מוצגות שמלות ערב חשופות גב. שמלות אלה, מהדגמים האחרונים של מעצבים בין־לאומיים ולבנוניים, ובמיוחד שמלות שעיצבו המעצבים הלבנוניים ה"חמים" — זוהייר מוראד, אלי סעב או ג'ורג' צ'קרה — עלו יותר מתכולתו של בית רב־קומות בחארת אל־חרייק וקשה היה להאמין שהם מתקיימים באותו יקום, במרחק של נסיעה קצרצרה במונית.

צללתי לתוך מה שעל פניו נראה כמו טהרן הקטנה. הצבע הדומיננטי היה שחור, ובמקום כרזות פרסומת של חנויות בוטיק ומכוניות יוקרה ראיתי בכל מקום פוסטרים של חסן נסראללה, מוסא סדר ואייתוללה חומייני, משקיפים ומפקחים על הסדר מלמעלה. המעבר מכתפיים חשופות, ג'ינס בגזרת סקיני ועקבי סטילטו לעבאיות שחורות, מעושר לעוני, מאווירה נינוחה וחופשית לפנים חמורות סבר של אנשי דת המרוחים על פוסטרים בגודל של בניין — היה בלתי נתפס. הנסיעה ממרכז ביירות לכאן דמתה לטיול במכונת זמן, שבשבריר שנייה פולטת את הנוסע בה לעולם אחר שאינו מזכיר במאומה את המציאות שהותיר מאחור.

הגעתי לחארת אל־חרייק כדי לראיין את ראש מערך התקשורת של חזבאללה ולנסות לארגן לעצמי הזמנה לסיקור טקס העשוראא שעמד להתקיים למחרת.

הכול קרה בזכות המכר החדש שלי, כתב מאחת ממדינות המפרץ שפגשתי בשעה שהסתובבתי ברחובותיה השוממים של ביירות לאחר שהעברתי את הדיווח מהלווייתו של רפיק אל־חרירי ממערכת העיתון אס־ספיר למערכת. לא היה לי אפילו מושג קלוש כיצד לחזור למלון שלי בחמרה, ושום מונית לא נראתה בסביבה. בטני המקרקרת הזכירה לי שאני גוועת ברעב כי לא אכלתי דבר מאז ארוחת הבוקר הגלמודה במלון, אך כל המסעדות הרבות במרכז העיר היו סגורות.

עטיפת הספר (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
עטיפת הספר (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

לשמחתי נתקלתי באדם חמוש במצלמה גדולה שהיה לבוש באפוד כחול ועליו הכיתוב המפורש Press. עלי היה עיתונאי מאחת ממדינות המפרץ הפרסי שבא לעבוד בלבנון, התאהב ברוח החופשית המיוחדת של ארץ הארזים שהייתה שונה כל כך מארץ מולדתו והחליט להישאר.

התחלנו לדבר ולאחר כמה דקות כבר ישבנו במסעדה יפנית קטנה שהייתה מלאה עד אפס מקום בעיתונאים זרים ובלבנונים רעבים. בנסיעותיי הרבות תמיד שמתי לב כיצד הנסיבות מקרבות בפתאומיות בין אנשים שברגיל לא היה שום סיכוי שיחליפו ביניהם ולו מילה אחת. את עומדת לגמרי לבדך ואינך יודעת מה לעשות עם עצמך בארץ זרה ולא מוכרת, ופתאום מישהו או מישהי שזה עתה הכרת מסבירים לך פנים, מסדרים לך ראיונות, נותנים טיפים או פשוט מלווים בדרך.

2

פקס לארגון הטרור

בבוקר פגשתי את עלי במרכז העיר, ועלינו על מונית שהורידה אותנו ברובע השיעי. שילמתי — המוניות בביירות היו זולות מאוד — וניסיתי לדחוף לארנק את העודף שקיבלתי, ערמה עבה של שטרות לבנוניים גדולים, תוצאה של אינפלציה שהביאה לידי כך שתמורת דולר אחד ניתנו בערך 1,500 לירות לבנוניות. עוד לפני שהחזרתי את ארנקי לתוך התיק הגיח יש מאין גבר לבוש בגדים כהים.

הוא לא טרח להסתיר את האקדח שנשא מאחורי החגורה, וביקש לבדוק מסמכים. אנשי חזבאללה היו יעילים וזריזים מאוד, את זה גיליתי גם אחר כך, כששבתי לשם והסתובבתי ברובע באירועי יום העשוראא. התעודות שהצגנו הניחו את דעתו של החמוש והוא הודיע על בואנו לתוך מכשיר הקשר שהחזיק.

הוא לא טרח להסתיר את האקדח שנשא מאחורי החגורה, וביקש לבדוק מסמכים. אנשי חזבאללה היו יעילים וזריזים מאוד, את זה גיליתי גם אחר כך, כששבתי לשם והסתובבתי ברובע באירועי יום העשוראא

הבניין שאליו היו מועדות פנינו ניצב היישר מולנו ועליו סמלים ודגלים צהובים של חזבאללה. רק שלט "ברוכים הבאים" היה חסר. הרגשתי קצת כמו כיפה אדומה שידעה שביער ישנו זאב גדול אך בכל זאת הלכה במסלול הרגיל שלה, מונעת על ידי כוח משיכה בלתי מוסבר ויצר הרפתקנות. לאחר בדיקות קפדניות בכניסה הובלנו לחדר המדיה, שם בדרך כלל נערכו מסיבות העיתונאים.

על אחד הקירות התנוסס מסך מפוצל שהציג ערוצים לבנוניים וזרים. עמדתי במרכז התקשורת של חזבאללה, האויב הכי מר של המדינה שלי, והסתכלתי על המסך המפוצל שבו ניתן מקום של כבוד גם לתקשורת שלנו, הישראלית, לרבות ערוצים 1 ,2 ו־10. ערוץ 9, שעבדתי בו משנת 2002 בתפקיד כתבת ופרשנית לענייני ערבים, לא שודר בלוויין — הנהלת הערוץ דווקא נאבקה זמן רב כדי לקדם מטרה זו, אך ללא הצלחה. במקום שבו הייתי עכשיו הכישלון הזה דווקא שירת אותי מצוין.

כרזה של מנהיג חזבאללה חסן נסראללה (צילום: Ahmad Khateib, Flash 90)
כרזה של מנהיג חזבאללה חסן נסראללה (צילום: Ahmad Khateib, Flash 90)

כעבור דקות ספורות קיבל אותנו מנהל מרכז התקשורת ששמו היה מוסאווי מוסאווי. הוא החמיא לי על הערבית וסיפר בהתלהבות על ההכנות לאירועי העשוראא הקרובים. ביקשתי אישור לבוא ולסקר את האירועים. מוסאווי, בעל חיתוך דיבור רך ונעים, התקשר בטלפון והזעיק לחדר את האחראי להנפקת האישורים. כבר באותו רגע הצטערתי שהגעתי לכאן. הבנתי שעתה יתחילו אנשי המרכז להריץ עליי בדיקות דקדקניות יותר והנה הנה כל סיוטי החשיפה־החטיפה עלולים להתגשם בבת אחת.

הפקיד שנכנס בדק את המסמכים שלי, כולל את תעודת העיתונאי הירוקה והגדולה של התאחדות העיתונאים במוסקבה. לאחר שסיים לעיין בניירות הוא ביקש ממני באדיבות שאחייג לעורך הראשי של העיתון שבו היו אמורים להתפרסם הדיווחים מהעשוראא ואבקש ממנו שישלח פקס לכאן, למרכז התקשורת של חזבאללה, כדי שינפיקו לי את האישור הרשמי.

ראיון עם אלין בריינט, המגישה של ערוץ חיזבאללה בשפה הצרפתית (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
ראיון עם אלין בריינט, המגישה של ערוץ חזבאללה בשפה הצרפתית (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

בידיים רועדות הוצאתי את הטלפון — דגם סיני זול ופשוט שרכשתי בשוק במוסקבה יום לפני שטסתי לביירות, וחייגתי למי שהיה אז עורך חדשות החוץ בעיתון גאזטה היומי, ווניאמין גינודמן, ידען גדול ואיש אשכולות יהודי.

ווניאמין ידע שאני בביירות וכבר קיבל ממני דיווח, אך כנראה בכל זאת לא היה ערוך נפשית לכך שאבקש ממנו לשלוח מיד למרכז התקשורת של חזבאללה אישור על היותי מועסקת בעיתון. לאחר דממה ארוכה שנמשכה נצח הוא אמר "בסדר," וניתק. קיוויתי שלא יחשוב שאני מותחת אותו או יחשוש שמא נתקפתי טירוף כאן בביירות, ושישלח כבר את הפקס המבוקש. ואכן, לאחר דקות אחדות הגיע הפקס ממוסקבה. האישור הזה, עם צילום של הדרכון שלי ושל תעודת העיתונאי, צולמו על ידי הפקיד ונכנסו לנצח נצחים לארכיון של חזבאללה.

ווניאמין ידע שאני בביירות, אך כנראה בכל זאת לא היה ערוך נפשית לכך שאבקש ממנו לשלוח מיד למרכז התקשורת של חזבאללה אישור על היותי מועסקת בעיתון. לאחר דממה ארוכה שנמשכה נצח הוא אמר "בסדר," וניתק

הריאיון עם מוסאווי מוסאווי לא יצא אל הפועל. לאחר כמה דקות שיחה שבמהלכן הסביר לי איך עובד מערך ההסברה של חזבאללה הוא קיבל טלפון דחוף, התנצל ויצא מהחדר. לאחר דקות אחדות נכנס אחד הפקידים, התנצל על ביטול הריאיון והציע כתחליף שאשוחח עם אלין בריינט, המגישה של ערוץ אל־מנאר (הערוץ של חזבאללה) בשפה הצרפתית. מובן שהסכמתי.

3

מה לובשים לעשוראא?

בחזרה למלון: נשארו לי עוד כמה שעות עד לתחילת האירוע. מאחר שעניין המסמכים כבר סודר, הייתי צריכה להכריע בשאלה הגורלית האחרונה: מה לובשים לעשוראא.

הסוגיה הזאת עשויה להצטייר כמשנית וזניחה, אך לשאלת הופעתה החיצונית של אישה עיתונאית ישנה חשיבות גדולה ואין לה כל קשר לגנדרנות. בעוד גברים מתלבשים בסגנון דומה פחות או יותר בכל העולם — ג'ינס וחולצת טי, חולצת פולו או חולצה מכופתרת — ומתקבלים כמעט בכל מקום, במזרח התיכון ולצערנו במקומות רבים מחוצה לו עדיין שופטים נשים לפי הופעתן החיצונית וסגנון לבושן.

שריקות וצעקות ברחוב הן דבר מרגיז ודוחה, אך במקרים אחדים צורת הלבוש יכולה גם להשפיע לרעה על המרואיין או אפילו לסכן את הכתבת. פעם הייתי קרובה להפסיד ריאיון עם שייח' יאסין כי באתי לבושה בג'ינס וסוודר (ברגע האחרון הביאו לי בגדים חלופיים, מטפחת וגלבייה), ולא פעם הייתי עדה לתגובות חריפות למדי כלפי לבוש "לא הולם" של עיתונאיות אחרות, שלא פיצחו את הקודים התרבותיים המקומיים או שסירבו להיכנע להם.

שריקות וצעקות ברחוב הן דבר מרגיז ודוחה, אך במקרים אחדים צורת הלבוש יכולה גם להשפיע לרעה על המרואיין או אפילו לסכן את הכתבת. פעם הייתי קרובה להפסיד ריאיון עם שייח' יאסין כי באתי לבושה בג'ינס וסוודר

במצב כזה נוספו עוד רבדים להתלבטויות הרגילות של כל אישה בנוגע לבחירת המראה הנכון: עדיף שהבגדים לא יהיו בולטים, צמודים או קצרים.

מובן שיש בכך מן האילוץ ויש מי שתגיד שהיא אינה מוכנה להגביל את עצמה לתכתיבים חיצוניים וזאת מכיוון שלבוש מבטא אופי ואישיות — אך זאת כבר שאלה של העדפה אישית.

תמיד האמנתי שכיוון שאני היא הפולשת אל תוך המרחב התרבותי שאליו לא הוזמנתי אלא באתי מיוזמתי, עליי להתאים עצמי לקודים התרבותיים הרווחים באותו מקום. גם היום נראה לי שעדיף לעמעם את הזרות עד כמה שאפשר כדי לא לעורר מהומה או עניין מיותר, כי יש לזכור תמיד שהעיתונאי אינו הגיבור הראשי אלא רק מתבונן מהצד, זבוב על הקיר שפולש לרגע אל תוך עולם אחר ושונה מעולמו, שמתנהל לפי קודים תרבותיים משלו.

מסע הלווייתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בו נכחה סבטלובה (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
מסע הלווייתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בו נכחה סבטלובה (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

אף אחד אינו דורש מעיתונאיות שירוצו לקנות רעלות וגלביות כדי להסתובב בלב הבירות הערביות, אבל אם כבר מחליטים לחקור לעומק את שכונות העוני ויוצאים להסתובב ברחובות הומי אדם, ואם מעוניינים לגשת למרואיינים בחופשיות, לדעתי כדאי ללמוד מראש את קוד הלבוש המקומי כדי לא ליפול דווקא בזוטות.

תמיד הקפדתי להחזיק במלתחה כל מיני פריטי לבוש בצבעים לא בולטים מדי — זוג מכנסיים רחב מהרגיל, חצאיות ארוכות וחולצות בעלות שרוולים ארוכים, וכן כובעים וצעיפים שיאפשרו לי יותר חופש וישחררו אותי ממבטי זימה ומידיים שכאילו רק במקרה מחליקות על גופה של אישה. אני הטלתי על עצמי את מגבלות הלבוש הללו מבחירה, כי זה התאים לתפיסה שלי של היותי "זבוב על הקיר". רציתי לבקר במקומות האלה ולהביא משם סיפורים בלעדיים.

הקפדתי להחזיק במלתחה כל מיני פריטי לבוש בצבעים לא בולטים מדי — זוג מכנסיים רחב מהרגיל, חצאיות ארוכות וחולצות בעלות שרוולים ארוכים, וכן כובעים וצעיפים שיאפשרו לי יותר חופש וישחררו אותי ממבטי זימה

אף אחד לא התקשר אליי מ"עיר המתים" במצרים או ממחנה פליטים בלבנון וביקש שאבוא לסקר את המקום. היה לי ברור שאם אני רוצה ליהנות מחופש מקסימלי במקומות הללו עליי לנסות להשתלב בסביבה במידת האפשר, כדי שלא לשדר זרות ולא למשוך אליי תשומת לב מיותרת. כמו כן, לא פעם מצאתי את עצמי מטפסת על איזו גדר שהיה צריך לחצות כדי להגיע למוקד העניינים, נמלטת מעננים של גז מדמיע או מכדורי גומי ואפילו זוחלת מתחת לגדר קוצנית. תיארתי לעצמי שלעשות את כל אלה בחליפה מחויטת יהיה קצת יותר קשה.

לאחר התלבטות בחרתי סט בגדים שהלם את האירוע הדתי שבאתי לסקר — מכנסיים רחבים וז'קט שחור ולא צמוד. כיסוי הראש היה פריט חובה — כך הובהר לי בשעת ביקורי המוקדם במרכז התקשורת של חזבאללה. למטרה זו נבחר שָל כתום־אדום רך. הוא היה גדול דיו, ולכן יכולתי לכרוך אותו כך שלא רק יסתיר את השיער אלא גם יגן עליי מפני הרוח הקרה שנשבה מהרי לבנון המושלגים.

מסע הלווייתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בו נכחה סבטלובה (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
מסע הלווייתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, בו נכחה סבטלובה (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

4

כיפה אדומה בדאחיה

רק למחרת, כשירדתי מהמונית בחארת אל־חרייק, הבנתי שטעיתי.

להבדיל ממצרים או מירדן, שם נשים נוהגות לכסות את ראשן גם במטפחות צבעוניות, הצבע היחיד ששלט ברחובות דאחיה היה שחור. ים של מטפחות וצ'דורים שחורים הקיף אותי מכל עבר ומתחתם הציצו פנים חיוורות ונטולות איפור, ואילו אני הייתי היחידה בכיסוי ראש שצועק "תסתכלו עליי!" — אך היה כבר מאוחר מכדי לחזור על עקבותיי, ובתי העסק נותרו סגורים לרגל החג ולכן נמנעה ממני כל אפשרות לתקן את הטעות במקום.

באין ברירה צללתי כך אל תוך ההמון הקודר ושוב הרגשתי כמו כיפה אדומה — תרתי משמע. בשנת 2014, בעונה הרביעית של הסדרה האמריקאית הומלנד, הצטלמה הגיבורה הראשית, סוכנת הסי־איי־איי קרי מתיסון, בדיוק כך — בגדים שחורים ומטפחת אדומה־כתומה שקווצת שיער בלונדיני מבצבצת מתוכה, מוקפת בצ'דורים שחורים משחור.

אנשי חזבאללה בדקו את המסמכים שלי ושל הכתבים הזרים האחרים שבאו לסקר את האירוע, ומשם הלכנו ברגל אל המסגד המרכזי.

הילדה הלבנונית שמשכה את תשומת הלב של העיתונאית מישראל (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
הילדה הלבנונית שמשכה את תשומת הלב של העיתונאית מישראל (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

את תשומת לבי לכדה ילדה קטנה אחת שגילה היה לא יותר משש או שבע שנים, כולה עטופה שחורים, שעמדה ליד המעקה לא הרחק ממני. היא לא בכתה, ונראתה מהורהרת לגילה. מבטה נדד למחוזות רחוקים. המטפחת השחורה שהסתירה חלק ממצחה רק הדגישה את חיוורון פניה.

נותר לי רק לדמיין על מה חשבה באותו רגע. אולי דמיינה בעיני רוחה כיצד נראה אותו מארב גורלי שהמתין לשיירתם של חסן וחוסיין ליד הכרבלאא הרחוקה, כיצד התנפלו הרוצחים על נשים וילדים, וגם על ילדות בנות גילה.

נותר לי רק לדמיין על מה חשבה באותו רגע. אולי דמיינה בעיני רוחה כיצד נראה אותו מארב גורלי שהמתין לשיירתם של חסן וחוסיין ליד הכרבלאא הרחוקה, כיצד התנפלו הרוצחים על נשים וילדים, וגם על ילדות בנות גילה

כשהתבוננתי בילדה הזאת, נזכרתי בסיפורה של רוקאיה בינת חוסיין, המכונה גם סוקיינה, שהייתה אחת מבנותיו הצעירות של חוסיין. על פי המסורת היא נלקחה בשבי לאחר רצח הגברים בשיירה, והיא בת ארבע בלבד. למרות גילה הצעיר, רוקאיה עודדה את הנשים ואת הילדים האחרים לשמור על עוז רוחם ולא להיכנע לתחושת היגון על גורלם המר. רוקאיה הובאה לדמשק ונכלאה בכלא הגדול ששכן מול ארמונו המפואר של ח'ליף יזיד, ושם גם סיימה את חייה הקצרים.

סיפורה של רוקאיה הקטנה היה רק אחד מסיפורי הגבורה והסבל של גיבורי הפנתיאון השיעי — בני משפחת חוסיין וחסן הנרצחים.

בסוף שנות השמונים של המאה העשרים שיקמו האיראנים את המאוזוליאום שלה, בנו את מסגד המראות המדהים ביופיו והפכו את המקום, הנמצא לא הרחק ממסגד אומיה המפורסם, לאתר עלייה לרגל עבור המאמינים השיעים.

הילדה בעלת העיניים השחורות והגדולות המשיכה ללטוש את מבטה בעולמות האחרים, ואני בהיתי במחזה הנדיר שהתרחש לידי.

קולות הבכי והיבבות נשמעו מכל מקום. אחד הגברים המבוגרים אף איבד את הכרתו וצוות של חובשים מיומנים, שכנראה המתין בחוץ, נכנס לאולם ופינה במהירות וביעילות את הגבר שהתעלף מרוב בכי ויגון.

קולות הבכי והיבבות נשמעו מכל מקום. אחד הגברים המבוגרים אף איבד את הכרתו וצוות של חובשים מיומנים, שכנראה המתין בחוץ, נכנס לאולם ופינה במהירות וביעילות את הגבר שהתעלף מרוב בכי ויגון

לאחר כשעתיים תמה קריאת הפיוטים. הקהל קם על רגליו והחל לזרום לרחוב. השטיח הצבעוני שממנו קמו נותר זרוע בממחטות נייר לבנות משומשות ובקופסאות קלינקס ריקות, ומרחוק דמה לשדה כותנה רגע לפני הקטיף.

5

נסראללה ואני

שוב יצאנו לרחוב, שוב עברנו בין החמושים שבחנו כל צעד שלנו והעבירו את שמותינו הלאה ברשת הקשר. לרגע חשבתי שהצלחנו להיטמע בתוך הנהר האנושי שזרם אל הכיכר הגדולה שבמרכז הרובע, אך הרושם היה מוטעה. אנשי הביטחון של חזבאללה עקבו אחרי כל צעד שלנו ושמו לב לכל תזוזה שלנו בתוך ההמון. המטפחת האדומה שלראשי, יש להניח, הקלה עליהם מאוד את מלאכת העיקוב.

הכיכר הגדולה, המוקפת בתים מכל עבר, הייתה מלאה עד אפס מקום כשהגענו. לעיתונאים הוקצה מקום מיוחד, רחוק למדי מהבמה. עמדנו והתבוננו בהמון העטוף שחורים. צבע דומיננטי נוסף שצבע את הכיכר היה צהוב, צבעם של דגלי חזבאללה. פוסטרים ענקיים של נסראללה ושל אייתוללה חומייני, אבי המהפכה האסלאמית באיראן, התנוססו על הבניינים הסמוכים.

עמדנו והמתנו להגעתו של חסן נסראללה, שהיה אמור לשאת נאום לפני עשרות אלפי תומכיו. כדי להבטיח את ביטחונו הציבו אנשיו על הבמה תא עשוי זכוכית חסינת ירי — להבדיל מאנשיו של רפיק אל־חרירי, שלא הצליחו להגן עליו מפני ניסיון ההתנקשות, ואולי דווקא בשל אותו אירוע דרמטי שהתרחש בלב־לבה של ביירות רק ימים ספורים קודם לכן.

תקופת העשוראא בביירות, 2005 (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)
תקופת העשוראא בביירות, 2005 (צילום: באדיבות קסניה סבטלובה)

כך או כך, שומריו של מזכ"ל חזבאללה לא לקחו שום סיכונים. בינתיים נשמעו קריאות המואזין שפרצו מתוך הצריחים של המסגדים הסמוכים והקיפו אותנו מכל עבר — הגיעה שעת ה"ט'והר" — תפילת הצהריים. העיתונאים המוסלמים שעמדו לידי, שיעים וסונים כאחד, נפלו על ברכיהם, ואילו אני נצמדתי לקיר וכמוני קומץ כתבים זרים. היינו היחידים מתוך קהל שמנה מאות אלפים שלא השתתפו בתפילה ההמונית. הייתה לי הרגשה שההמון בוהה בי ובוחן כל תנועה שלי, תחושה לא נעימה בהחלט של מבטים חודרניים וחשדניים שכמו ננעצו בגופי.

רק משהסתיימה התפילה הגיע נסראללה, מלווה בשומרים רבים. הוא התקבל בשאגה עצומה שהרעידה את הכיכר מקצה לקצה, כמעין גל שנישא במהירות עצומה על פני הים — כך הביעו ההמונים את הערצתם כלפיו.

רק משהסתיימה התפילה הגיע נסראללה, מלווה בשומרים רבים. הוא התקבל בשאגה עצומה שהרעידה את הכיכר מקצה לקצה, כמעין גל שנישא במהירות עצומה על פני הים — כך הביעו ההמונים את הערצתם כלפיו

נסראללה עמד בתוך קוביית זכוכית שהגנה עליו, נאם ארוכות, ובנאומו השווה בין התקופה ההיסטורית ההיא, תקופת חוסיין וכרבלאא, לבין התקופה הנוכחית. הוא השווה בין אויביהם של עלי וחוסיין לבין ארצות הברית, ישראל והאויבים מבית. כשהשתתק, ההמון הריע ושאג את הקריאה "לבייכ יא חוסיין" (אנחנו לפניך, יא חוסיין).

האזנתי לנסראללה, שאת נאומיו המאיימים שמעתי ותרגמתי פעמים רבות כל כך במסגרת עבודתי, והתקשיתי להאמין שאני אכן נמצאת בלב המעוז של חזבאללה בפרברי ביירות, מוקפת מאות אלפי מאמינים שלוגמים בשקיקה כל מילת שנאה והסתה שיוצאת מפיו של מנהיגם.

חסן נסראללה (צילום: AP Photo/Hussein Malla)
חסן נסראללה (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

הקולגות שלי, עיתונאים מערביים שעמדו לצדי באותה כיכר, מעולם לא התמודדו עם דילמה כזאת. הם היו מרוכזים בדברים שאמר נסראללה, השתדלו לסכם במדויק את דבריו, והתכוננו לשידור חי ברגע שיסיים את נאומו.

קינאתי בהם קצת. הם היו עסוקים בעבודתם, ומבחינתם לא היה כל הבדל אם עלו לשידור מביירות או ממינכן או ממומבאי. נסראללה היה מבחינתם רק עוד דמות מתוך גלריה ארוכה של מנהיגים כאלה ואחרים. מצבי היה שונה בתכלית. הרגשתי שאני חווה את המתרחש סביבי לא רק כעיתונאית, אלא גם כאזרחית ישראלית שחבריה נלחמו בחזבאללה בעת שירותם הצבאי. הטילים שירו אנשי חזבאללה, שכמה מהם ודאי נמצאים כאן היום, איימו על ביטחון המדינה שלי.

רצף המחשבות הזה פסק כאשר מהכיכר רעמה שאגה "אל מוות לישראיל" — (מוות לישראל) בתגובה לדברי המזכ"ל. הם חזרו על קריאתם מספר פעמים, וראיתי כיצד שפתיהם של כמה מהכתבים הלבנונים שעמדו לא הרחק ממני חזרו על המילים הרעילות בקול חרישי.

ברגע הזה שטפה אותי תחושת בדידות עזה מאין כמוה. הייתי פה לגמרי לבדי, והאוויר סביבי היה רווי בשנאה לוהטת שהבעירה את הלבבות. ניסיתי לחקוק בזיכרוני את הבעת פניו של נסראללה בעת נאומו. האיש הזה, מנהיגם הבלתי מעורער של מרבית השיעים הלבנונים, שידר ביטחון עצמי עצום וזחיחות ניכרת, בתוספת קורטוב של אירוניה ובעיקר שלווה פנימית.

קסניה סבטלובה וספרה החדש (צילום: M-STUDIO, באדיבות קסניה סבטלובה)
קסניה סבטלובה וספרה החדש (צילום: M-STUDIO, באדיבות קסניה סבטלובה)

מוקדם יותר באותו בוקר דפדפתי בעיתונים הלבנוניים, שם נשמעו קולות ביקורתיים שקראו לפירוז של חזבאללה ודרשו מסוריה להסיג את כוחותיה מלבנון. עקב כך מצב רוחו ודאי לא היה מרומם, אם כי הבעת פניו לא הסגירה כל חשש או דאגה.

לאחר יותר משעה הוא סיים את נאומו. מאזיניו בכיכר ליוו אותו ביציאתו בקריאות קצובות ממושכות "לבייכ יא חוסיין", שהדהדו עוד זמן רב לאחר שעזב את המקום. השומר שעמד ליד מתחם העיתונאים סימן לנו שצריך להתחיל לזוז לכיוון הכניסה לרובע, אבל התיר לצלם את התהלוכה המסורתית לכבוד יום העשוראא.

* * *

הטקסט לקוח מתוך הפרק "ארז הארזים", בספר "על עקבים במזרח התיכון", מאת קסניה סבטלובה. הספר יצא בהוצאת "פרדס". חברת הכנסת לשעבר קסניה סבטלובה כותבת כיום גם עבור "זמן ישראל", ומפרסמת באתר את המדור הקבוע "מעבר לגבול", המסכם את אירועי השבוע במזרח התיכון.

עוד 3,040 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 29 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עוד מערכון עצוב על חשבון הקישון

כעשרים שנה אחרי חשיפת פרשת הקישון, שבה לוחמי השייטת צללו במים המורעלים, מצב הנחל משתפר בצעדים מדודים ● כל ציפור וכל דג מבשרים על עתיד טוב יותר - אבל לא בטוח שהעתיד הזה יגיע ● במקום להתמיד בשיקום הנחל ובהפיכת גדותיו לפארק ירוק בנוסח הירקון, מחסני ענק של חברת נמלי ישראל צפויים לקום במרחק נגיעה מהמים

עוד 648 מילים

על שלושת חטאי גנץ ועל ארבעה לא אשיבנו

ביום הראשון ליציאה מהסגר המתח ברחובות טיפס ועלה. עשרות אלפי אזרחים יצאו שבת קודם לכן למחאה הגואה כנגד נתניהו והמשך אחיזתו במוסרות השלטון, ומה שפגשו שם זה גל גואה מנגד של אלימות, אלימות של תומכי נתניהו הקנאים.

אוכלוסיית המוחים היא מגוונת. החל מסולדי השחיתות, דרך נפגעי כלכלת הקורונה, ועד, כן, שרידי אנשי השמאל ההיסטורי המתפורר. אבל בנושא אחד כולם מאוחדים – בהטלת האשמה והאחריות להשתלחות אלימה נגדם – על נתניהו.

וכולם טועים.

אוכלוסיית המוחים מגוונת. סולדי השחיתות, נפגעי כלכלת הקורונה ושרידי השמאל ההיסטורי המתפורר. אבל בנושא אחד כולם מאוחדים – האשמה והאחריות שיש לנתניהו בהשתלחות האלימה נגדם. וכולם טועים

אין מי שאשם במצב יותר מגנץ והתנהלותו חסרת האחריות. גם ביחס לרצון בוחריו, אך בוודאי ביחס לטובת המדינה וגיבוש חוסנה החברתי. אנו הולכים כיום למקום רע.

הנוסחה שמובילה אותנו לשם היא נוסחה רבת גורמים. נוסחה זו כוללת מצד אחד נתונים אליהם צריך להתייחס אבל אי אפשר לשנותם, ומצד שני משתנים – אותם גורמים שבידינו לשנותם כדי לכוון אותנו לעתיד טוב יותר. כדי לנהל את העתיד צריך להבין מה הם הנתונים ומה המשתנים באותה נוסחה חברתית שגוררת אותנו למקום הרע אליו אנחנו הולכים.

למפגינים נגד נתניהו נדמה כאילו נתניהו הוא משתנה בנוסחה. כאילו אם רק נראה לו עד כמה אנו רוצים שהוא ילך, הוא יבין זאת ואכן יתפנה. לחלק גדול מהצופים באלימות הגואה נדמה כי אותם קנאים הם המשתנה, ואם רק נפעל בתקיפות נגדם נוכל לשנות את הגל. אך מבט מעמיק יזהה שלא זה ולא זה הם משתנים, אלא ששני אלה הם דווקא נתונים לנו, והמשתנה נמצא במקום אחר לגמרי.

הן נתניהו והן עדת קנאיו הם תוצרים של מגמה גלובלית מתמשכת של עליית הלאומנות, הנובעת משני מקורות עמוקים שמגיעים כריאקציה להשלכות מלחמת העולם ה-2. האחד הוא האכזבה שהנחיל ההומניזם הליברלי בהבטחת ההכלה והחיבוק לנידחי העולם ומודריו. והשניה היא השכחה בה נתקף העולם לגבי המקום הרע אליו מביאה אותנו הכניעה ללאומנות, ושל הדינמיקה שגררה את העולם למלחמה הנוראה ההיא.

עליית הימין, או יותר נכון לאמץ את הביטוי האמריקני – עליית המשטרים הסמכותניים – היא נתון שנובע מהליכים של כניעה לפסיכולוגיה החברתית, המצופפת אותנו סביב תחושת הכוח הכוזבת של מנהיג סמכותני.

עליית הימין, או, יותר נכון לומר: עליית המשטרים הסמכותניים, היא נתון שנובע מהליכים של כניעה לפסיכולוגיה החברתית, המצופפת אותנו סביב תחושת הכוח הכוזבת של מנהיג סמכותני

הליכים אלו נידונים להוביל למשבר, משום שבפועל, בעולמנו הצפוף בו כולם תלויים בכולם, ההתעלמות מכל זאת, כמו גם בנייה וטיפוח העויינות לזר, הן  דרך בטוחה לגהינום. המשבר יגיע ויאלץ אותנו לפקוח עיניים לדרישת האיזון ביחסנו אל הזר. השאלה היא רק עד כמה נחריף את המשבר בהעמקת וביצור הסמכותניות המשטרית.

הגל הסמכותני הוא נתון, ונתניהו כגולש גלים מדהים – רק רוכב עליו. האמרה האומללה שלו באותו ריאיון שנתן בדבוס, על שאיפתו להיזכר כפרוטקטור של ישראל, ויותר מכך, היעדר ההתקוממות הציבורית לאמירה כל-כך אוטריטרית -מעידים היטב על הכיוון הזה עוד מ-2016. אך האם הגל הזה ישא אותו לדרגה ארדואנית, פוטינית, או אולי צ'אבסית בביצור הסמכותיות המשטרית? כאן נכנסת קבוצת המשתנים בנוסחת המשבר. מי ומה הם הכוחות העומדים מנגד וכיצד הם פועלים.

בעניין הכוחות – הרי הם שם. את זה שיקף התיקו הפוליטי של מערכות הבחירות האחרונות. אך בשאלת יכולת הפעולה, כאן העניין לא כל-כך פשוט. לערב הרב של החוששים מהעצמת הסמכותיות חסרה לכידות פעולה, ויותר מכך חסרה אלטרנטיבה אידאולוגית קוהרנטית שתבנה את אותה לכידות – החזון.

בגלל חוסר הגיבוש הזה יש ואקום ארגוני ואידאולוגי לקיבוץ האנטי סמכותניות, או כמו שהם מכונים קבוצת "רק לא ביבי", ולתוך הואקום הזה נשאבים גורמים כאלו ואחרים כדי לנסות ולייצר את האלטרנטיבה המיוחלת. כזה היה גם גנץ. תופעת גנץ היא תולדה של כוח מושך וכוח דוחף. הכוח המושך היה אותו גוש בוחרים גדול הכמה לנורמליות, והכוח הדוחף היה התדמית אותה הוא בנה. תדמית של ביצועיסט החלטי, לוחם לתיקון המדינה. גנץ נתפס כקדוש מושיע, אך מהר מאוד הוא הפך לחוטא.

הכלי הראשון והעיקרי נגד שלטון סמכותני הוא הגבלת משך הכהונה. הרציונל לזה הוא כפול – הן ראיית החזקת מוסרות השלטון כשליחות ולא כמקצוע, והן ההכרה כי החברה שלנו חזקה מספיק ומוסדות השלטון מבוססים מספיק, כדי לתפקד ולייצר יותר מאדם אחד המוכשר להוביל את המדינה.

הגל הסמכותני הוא נתון, ונתניהו כגולש רק רוכב עליו. אמירתו האומללה בראיון על שאיפתו להיזכר כפרוטקטור של ישראל, והיעדר ההתקוממות הציבורית לאמירה האוטריטרית – מעידים על הכיוון עוד מ-2016

במציאות הפוליטית שלנו דרישה זו תורגמה לדרישה להחלפת נתניהו, וזה היה הכרטיס עליו רץ גנץ. הבעיה הייתה לאחר הבחירות, לאחר שכחול-לבן קיבלה את הקולות, היכן שהוא נראה כי גנץ חש כאילו השכינה משחה אותו למלוכה ולא הציבור, ותחת השכינה הזו אין הוא נזקק עוד לקרדיט הציבורי שהעלה אותו. כאן הוא חטא בפעם הראשונה. זה היה בתרגיל שעשה, אשר בעיניו כנראה היה מבריק, של השלכת החוק לאיסור כהונה תחת כתבי אישום, יחד עם רצון בוחריו. חוק שהיה אמור לבלום את הגלישה של נתניהו והמדינה לסמכותניות.

סיפור הכיסוי היה משבר הקורונה, אבל המציאות הוכיחה כי ניהול ממשלה הדו-ראשית לא תרם במשהו לטיפול במשבר הקורונה. יותר מכך – אותה דרישה סחטנית לרוטציה כאתנן לבגידה בבוחרים היא לא רק מבט חודר למניעיו של גנץ, אלא גם לחטא השני בו חטא – חטא היוהרה. מדוע אדם שואף להנהיג מדינה כשאין לו שום תמיכה משמעותית מהאנשים עליהם הוא מבקש לשלוט?

הקו הסחטני של גנץ אינו חד פעמי אלא חוזר על עצמו גם בכתיבת שורות אלו, בשימוש בו הוא עושה בפרשת הצוללות כחרב דמוקלס מעל ראשו של נתניהו. קשה להבין את הרעיון שנבחר ציבור שוקל נושא לא בכפוף לאינטרס הציבורי אלא בכפוף לאינטרס הפרטי שלו, אבל את זה בדיוק עושה גנץ בפרשת הצוללות.

הברית של נתניהו עם החרדים מוקעת תדיר על ידי מתנגדי נתניהו כברית סחטנית, בה החרדים דורשים לקהילותיהם הטבות הגבוהות ממשקלם האלקטורלי, רק בזכות עמדת המיקוח שלהם. זאת בעוד שהאמת היא כי בתוך הקהילות יש לנתניהו תמיכה רחבה ואמיתית, שאפילו כופה עצמה על דעת מנהיגיה, ונתניהו מודע לה ומשתמש בה. אז מה אם נניח כי דרעי היה משתמש בכוחו זה ודורש גם הוא להיות ראש ממשלה ברוטציה? מה היה לגנץ לומר על הלגיטימיות בזה?

החטא השלישי של גנץ, והוא אולי החמור מכולם, הוא חטא המחשבה שהוא יצליח להעביר אליו את רשות הממשלה בזכות כוחו של הסכם חתום. הסכמים נחשבים כעניין דו צדדי, אך למעשה הם תמיד עניין לשלושה צדדים. שני הנושאים והנותנים ובנוסף קיים השותף השקט הזה – הגוף האוכף.

בפוליטיקה אין גוף אוכף ואסור שיהיה כזה. פוליטיקה היא ממלכת האינטרסים של הציבור. פוליטיקאים אמורים להיות רק צינור לציבור שלהם ולא אדונו, ולכן הם אינם יכולים למנף את המנדט שניתן להם נגד רצון בוחריהם, ואם האינטרס של ציבור בוחריהם קובע כי טובתו מונחת בהפרת ההסכם הרי שנציגיו מחויבים לעשות זאת. כך, הניסיון המכוער הזה של גנץ לייצר בטחונות להסכם פוליטי ולהפכו לאיזה סוג של הסכם מסחרי הוא עצמו מייצר רמפה רעה להעלות את המשטר הסמכותני ולהעבירו מעל לחומות הדמוקרטיה.

אם אלו שלושת חטאי גנץ, אז על מה הרביעי שעליו לא נשיבו? ובכן זה קוצר הראות והאיוולת שגורמת לו להתמיד ולהמשיך לדבוק בתקווה חסרת התוחלת שאיכשהו הוא יצליח לממש את תאוותו לראשות הממשלה על-ידי סיוע לנתניהו לשמור על כסאו.

אם אלו שלושת חטאי גנץ, מה הרביעי שעליו לא נשיבנו? זה קוצר הראות והאיוולת שגורמת לו לדבוק בתקווה חסרת התוחלת שאיכשהו יצליח לממש את תאוותו לראשות הממשלה תוך סיוע לנתניהו לשמור על כסאו

המדינה (כנראה כחלק ממגמה עולמית) הולכת למקום רע, מקום של קרע חברתי עמוק והתגבשות סביב אידאולוגיה של שנאה. קרע שנדון להוביל למשבר חברתי ושעלול להתדרדר לאלימות אזרחית. את התהליך הזה לא ניתן לעצור משום שאי אפשר לפקוח בכוח את עיניהם של אותם שטופי שנאה, אבל אפשר היה לרכך אותו על-ידי הזזתו של נתניהו. את זה היה גנץ לעשות, והמחדל הזה רשום על שמו.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,183 מילים

שלטון החוק שיטת גרואבסקי

התרחיש של שליחת ראש הממשלה נתניהו לכלא נראה כמעט דמיוני, ואפילו שי ניצן כבר לא בטוח שמשפטו יתנהל כמתוכנן ● אך מערכות שלטון החוק מפגינות עד כה חוסן, והתגלגלות לגזר דין של כמה שנות מאסר בהחלט אפשרית ● נתניהו עשוי לנהוג אז כמו עשרות מנהיגים לפניו, ולברוח מארצו ● במקרה כזה, גם אוהדיו וגם מתנגדיו עשויים להתרצות, והתביעה עשויה לוותר על בקשת הסגרה ● מקרה דומה התרחש לאחרונה במקדוניה הצפונית

עוד 1,814 מילים

נתניהו: 25 שנה אחרי רצח רבין, יש הסתה מפורשת לרצח רה"מ, ואיש כמעט אינו פוצה פה

אהרן ברק: "היחס שמגלה הממשלה ובראשה ראש הממשלה כלפי היועץ המשפטי לממשלה הוא בלתי נסבל" ● ישראל כ"ץ: "משרד הבריאות התנתק מהעם ונוהג באטימות לב; חייבים לפתוח מיד את חנויות הרחוב שנמצאות על סף קריסה" ● מ"מ ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר אלרעי פרייס: תוכנית הרמזור תופעל בעוד כשבועיים, עם תחילת השלב השלישי של היציאה מהסגר ● עמיר פרץ לנתניהו: ״הושט יד גם לאלו שלא בחרו בך״

עוד 27 עדכונים

למקרה שפיספסת

"אני לא יודע מתי יבואו ימים יותר טובים, ואם יבואו"

בגיל 84, בתפקיד זקן השבט, נשיא בית המשפט העליון בדימוס מעדיף להסתגר בדל"ת אמותיו, עמל על עוד מאמר או פרק בספר עתידי ● אך המשבר השלטוני הנוכחי בישראל גרם אפילו לברק לקום מרבצו ● בראיון לכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא נמנע מלהזכיר ולו פעם אחת את נתניהו, מצייר תמונה עגומה של מעמד שלטון החוק כיום בישראל ושולח מסר ברור לכנסת ולבית המשפט

עוד 1,025 מילים ו-1 תגובות

פוליטיקה היא דם. 25 שנים לרצח רבין

כל מי שעבורו רצח רבין אינו פרק בספרי ההיסטוריה אלא חלק מהמציאות, זוכר את אווירת ההסתה שקדמה לרצח. השיטות נשארו דומות, גלגול העיניים של המסיתים נותר כשהיה, והתשוקה לדם השפוך עדיין מפעמת. כלום לא משתנה, לא הרקדנים ולא תנועות הריקוד.

את השיר "פוליטיקה היא דם" כתבתי בדצמבר 95' והוא יצא לאור כשנה וחצי לאחר מכן. קורין אלאל עשתה קולות רקע והפיקה את "להקת אנשי החצר", הרכב רוק משובח שניהלה האמנית רונית יניצקי ובראשו עמד אלי סורני שאף הלחין את השיר. החינוכית צילמה קליפ, אך הרדיו סירב להשמיע בשל היות השיר פוליטי מדי.

את השיר "פוליטיקה היא דם" כתבתי בדצמבר 95' והוא יצא לאור כשנה וחצי לאחר מכן. קורין אלאל עשתה קולות רקע והפיקה את "להקת אנשי החצר". החינוכית צילמה קליפ, אך הרדיו סירב להשמיע בשל היות השיר פוליטי מדי

מה קרה מאז, איזה לקח נלמד?

השיטות ללא ספק השתכללו, אמנות הפייק הניוז החדשנית שילבה ידיים עם אמנות ההסתה הוותיקה וביחד עם הרשתות החברתיות ואשפי הסייבר, בראו לנו עולם חדש ומכוער.

השמאל כהרגלו נותר אידיאולוגי, מיושן ומעט לא רלוונטי. עדיין מתכנס בבועתו ומגלגל עיניים לשמיים, מתקוטט על הגדרות נוקדניות כשאש הספינים בוערת מכל עבר.

רצח רבין שינה את פני מדינת ישראל לתמיד. האם יש דרך חזרה?
כשאני קורא את הטקסט שכתבתי לפני עשרים וחמש שנה, נדמה לי שהיטבנו לשכוח ולמדנו לעבור הלאה, עצומי עיניים.

פוליטיקה היא דם

הַגֶּשֶׁם שֶׁיֵּרֵד יִשְׁטוֹף אֶת הַתְּמִימוּת
וְשׁוּב נַבִּיט בְּאוֹר שׁוֹתְקִים וַאֲבוּדִים.
אוּלַי נוֹסִיף לִחְיוֹת, וַדַּאי שֶׁלּא נָמוּת,
כְּמוֹ תָּמִיד בְּיַחַד בּוֹדְדִים.

כְּלוּם לֹא הִשְׁתַּנָּה וְרַק הַזִּכְרוֹנוֹת,
עוֹבְרִים בִרְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל הָעִיר.
וַדַּאי שֶׁלּא נָמוּת, אוּלַי נוֹסִיף לִחְיוֹת,
בְּצֵל הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר.

כְּשֶׁבָּרַדְיוֹ מִתְנַגְּנִים הַשִּׁירִים,
בְּעִתּוֹן הַבֹּקֶר – פּוֹלִיטִיקָה הִיא דָּם!
אֵיך אֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים וְעוֹבְרִים,
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עִם הַזְּמָן.

"הַגֶּשֶׁם שֶׁיֵּרֵד" אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאָז אָמַרְתְּ,
"יִתְפֹּס אֶת שְׁנֵינוּ עֲדַיִן בָּאֲוִיר"
לֹא נָמוּת מִזֶּה, נוֹבֶמְבֶּר יוֹם שַׁבָּת,
בְּצֵל הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר.

כְּשֶׁבָּרַדְיוֹ מִתְנַגְּנִים הַשִּׁירִים,
בְּעִתּוֹן הַבֹּקֶר – פּוֹלִיטִיקָה הִיא דָּם!
אֵיך אֲנַחְנוּ שׁוֹכְחִים וְעוֹבְרִים,
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עִם הַזְּמָן.

הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד, שָׁטַף  אֶת הַתְּמִימוּת,
רַק הָרוֹצְחִים עֲדַיִן מְחַיְּכִים.
אוּלַי נוֹסִיף לִחְיוֹת, כְּבָר אֵין עַל מַה לָמוּת,
מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַנְּמוּכִים.

קרדיטים :
מילים: ארז ברזוליק
לחן: אלי סורני
הפקה: קורין אלאל
שירה וגיטרה אקוסטית: אלי סורני
גיטרות: רועי גוראל
בס: אורן לאור
תופים: דני טל
עיבוד: קורין אלאל ואנשי החצר
טכנאי הקלטה ומיקס: אורי ברק
ניהול : רונית יניצקי

פזמונאי, מעבד טקסטים, מלחין ומפיק אמנותי ישראלי. עבד ויצר עם אמנים כמו רמי קלינשטיין, ירמי קפלן, קורין אלאל ,להקת מטרופולין, דנה אינטרנשיונל, מירי מסיקה, שרית חדד, נועה קירל ועוד…מפרסם בפייסבוק טקסטים פוליטיים, מתגורר בחיפה, הומו (צילום: שרי דובא)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 326 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אפקט הקורונה מחסור כבד באופניים - לצד עליית מחירים

חנויות האופניים בארץ התרוקנו כבר בסגר הראשון, והמפעלים בסין מתקשים להדביק את הקצב, עקב העלייה העולמית בדרישה לזוג גלגלים בלי מנוע ● "המכירות זינקו כי הספורט הזה היה מותר בסגר", אומר בעל חנות אופניים שנתקע בלי סחורה ● הספקים כמובן זיהו את ההזדמנות: "המחירים כבר עלו ב-15%, ואם לא יהיה עודף סחורה זה ימשיך לטפס"

עוד 1,568 מילים

הצטרפותם האפשרית של ראש עיריית תל אביב וראש עיריית מודיעין לזירת הפוליטיקה הארצית, מפיחה תקווה בקרב מצביעים שמאסו בנתניהו מימין (חיים ביבס) ומשמאל (רון חולדאי) ● אך מהלך פוליטי כפול כזה עלול להשיג אפקט הפוך לחלוטין, אם חולדאי יביא למחיקת מפלגות שמאל-מרכז קיימות וביבס ינהר לקואליציה הבאה של נתניהו

עוד 1,022 מילים ו-2 תגובות

ניגריה הם יורים גם במפגינים

בשנות ה-90 הוקמה בניגריה יחידת משטרה סודית, כדי להיאבק בפשע הגואה שם ● 20 שנה אחר כך, אש השוטרים מופנית כלפי צעירים מקומיים, שנורים למוות ברחובות ● לפחות 85 קורבנות כאלה נספרו שם ב-3 השנים האחרונות, כולם גברים עם ראסטות, ג׳ינסים קרועים וקעקועים - שנרצחו רק בשל המראה והמעמד הנמוך שלהם ● כעת שוטף את המדינה גל מחאה ענק, שבא לידי ביטוי גם בתרבות ובאמנות

עוד 2,537 מילים ו-1 תגובות

הקבינט עשוי לאשר פתיחת בתי כנסת ל-10 מתפללים

אהרן ברק: "ביהמ"ש לא צריך להיכנס לבונקר ולחכות לימים טובים" ● גלנט משנה כיוון: כיתות א'-ד' ילמדו ארבעה ימים בשבוע ● רגב וסמוטריץ התעמתו במליאה ● נתניהו ושגריר ארה"ב חתמו על הסכם לשיתוף פעולה מדעי בשטחים ● יו״ר ועדת סל התרופות: אם לא יהיה תקציב, לא נכניס תרופות חדשות לסל

עוד 57 עדכונים

הטקטיקה הבאה של נתניהו: הפרד ומשול בין בנט וסמוטריץ'

הדיונים בבג"ץ מלמדים על המיאוס של השופטים מהקואליציה הנוכחית - אבל קשה לראות את בית המשפט העליון לוקח על עצמו לפרק את הממשלה ואת הכאוס הפוליטי שהתערבותם עלולה לחולל ● בימינה ימשיכו היום להטריל את הקואליציה בניסיון לתקוע טריז בין כחול-לבן והליכוד ● ותנועת הגמלאים החדשה מעוררת מחלוקת

עוד 780 מילים

הלמידה מרחוק גורמת למשפחות רבות לשקול מעבר לחינוך ביתי, ובקהילות החינוך הביתי מדווחים על הצטרפות משפחות רבות ● אך נתונים רשמיים מצביעים דווקא על ירידה של 25% במספר הילדים שמחונכים על ידי ההורים ● פעילי החינוך הביתי מעריכים: "הסיבה בירוקרטית. בגלל הקורונה, משרד החינוך לא שולח מפקחים כדי להסדיר רישום של תלמידים ותיקים וחדשים. בפועל, יש נהירה לחינוך הביתי"

עוד 1,270 מילים

פרסום ראשון תנועת גמלאים חדשה בראשות דני יתום מתכננת לרוץ לכנסת

ראש המוסד לשעבר חבר אל ד"ר אבי ביצור, שהיה המנכ"ל הראשון של המשרד לענייני גימלאים, העיתונאית פאר-לי שחר ושמות ידועים נוספים למען הקמת תנועת גמלאים חדשה שמטרתה לרוץ בבחירות לכנסת הבאה כדי לדאוג לזכויותיהם של 1.4 מיליון אזרחי הגיל השלישי ● "במוקד העניין יעמדו זכויות המבוגרים במדינה בעקבות כל מה שהיה בקורונה", הם אומרים לזמן ישראל

עוד 709 מילים ו-1 תגובות

האיש הירוק לשבור את הגלים

חופים הם לפעמים געגועים ליאכטה, מסתבר ● או למגרש חנייה, או לשורת בתי עסקים שמושכים תיירים (אולי), ומעשירים את קופות העיריות (הלוואי) ● תכנית מרינות שאפתנית שמקודמת מנהריה ועד בת ים, צפויה לגזול מהמתרחצים כמה מהחופים היפים בארץ ולהאיץ את התפוררות המצוקים ● אביב לביא יצא למסע פרידה מצולם מהחופים הללו, בתקווה שמישהו בממשלה ישנה את דעתו

עוד 968 מילים

אלפי עצמאים נדרשים להשיב את המענק הכספי שקיבלו לאחר שנמצא שאינם זכאים לו

פרופסור נחמן אש, לשעבר קצין רפואה ראשי, יתמנה בחודש הבא לפרויקטור הקורונה ● מנדלבליט הודיע לחיים כץ שיוגש נגדו כפוף לשימוע כתב אישום בגין עבירות מס ● בג"ץ דן בעתירות נגד ממשלת החילופים ● אוסנת מארק ייחסה לארגון קריים מיניסטר פרסום שקרי, אך אחרי ביקורת חזרה בה ● בניגוד להסכם בין המדינות, ארצות הברית לא העבירה את מבנה השגרירות בתל אביב לישראל

עוד 56 עדכונים

מנדלבליט ניסה לעשות בבג"ץ תרגיל מספר תרגילי המסמוס ליועצים פאסיביים

אחרי שדחה עוד ועוד את מתן התשובה של המדינה לבג"ץ בעתירה של התנועה לאיכות השלטון בפרשת המניות של נתניהו, פרסם מנדלבליט לפני שבועיים את החלטתו שלא לפתוח בחקירה בפרשה - ואז נתלה בפרסום ההחלטה כעילה לבקש מבג"ץ לדחות את העתירה שכן התשתית העובדתית השתנתה ● וכל זה כששעון ההתיישנות מתקתק ● למרבה המזל, השופט סולברג החליט לטובת העותרת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות.... המשך קריאה

היועץ היה מזכיר הממשלה בין השנים 2013-2016 בתקופה בה ניתן האישור לגרמניה לספק צוללות מתקדמות למצרים ובתקופה בה בוטל המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות והועדפה תיסנקרופ. הוא נחוץ כעד בחקירות. הוא חייב היה לפסול עצמו מזמן או למצער להורות על חקירה ולהדיר עצמו מניהולה. ואשר למניות, ישנו כאן חשד מובהק לעבירת מס חמורה. הרי גם לפח היועץ עצמו ניתנה טובת הנאה, המדובר בהנחה ענקית על מחיר המניות, ומכיון שלא נטען לא ע״י נתניהו ולא ע״י מיליקובסקי שמדובר במתנה, מדובר בהכנסה שהיתה חייבת במס שולי של קקוב ל-50%. נתניהו לכאורה ״כיבס״ מס רגיל של 50% במס מופחת של 20% בדיווחו הכוזב על רווח הון לגבי שנת 2010 תוך הסתמכות על מחיר הרכישה הלא ריאלי שלו שהסווה את טובת ההנאה. בכך גם קיזז בפועל שלא כחוק את ירידת הערך שהיתה במניות בתקופת בהחזקתו.
אין כאן התישנות, כי הדיווח הכוזב נעשה לגבי שנת המס 2010, ומדובר לכאורה בהעלמת מס של כשני מיליון דולר! היועץ בכלל לא להתייחס לצורך לחקור את עבירת המס!

עוד 846 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה