זירת הבלוגים

במקום לרטון, כדאי לפלסטינים לחשב מסלול מחדש

לעתים רחוקות יש רווח רב בפסימיות, ובמקרה זה אין בכלל. אני מציע פשוט לשמוח על החדשות הטובות

18/09/2020 10:40
אבו מאזן זועם על ההסכם עם האמירויות בחודש שעבר ברמאללה (צילום: WAFA AGENCY)

ישנם בשמאל ישראלים המגחכים ואפילו מצטערים על הסכמי השלום והנורמליזציה שנחתמו השבוע עם איחוד האמירויות ובחריין.

למרות שמבחינה אסטרטגית השמאל הוא בדרך כלל הצד שחושב בצורה רציונלית, הגישה הזאת היא לא מוצדקת ולא חכמה.

ישנם בשמאל ישראלים המגחכים ואפילו מצטערים על הסכמי השלום והנורמליזציה שנחתמו השבוע עם איחוד האמירויות ובחריין. הגישה הזאת היא לא מוצדקת ולא חכמה

חלקית היא נובעת מהבעתה שמא הצלחה של דונלד טראמפ ובנימין נתניהו השנואים תעזור להם פוליטית. אך ברמה העמוקה יותר, קיים חשש שההסכמים עשויים להקטין את הסיכוי לפיתרון של שתי מדינות המפריד בין ישראל לפלסטינים.

פיתרון כזה יהווה הן צדק לפלסטינים והן גלגל הצלה דמוגרפית לישראל. ההיגיון, שהוא פשוט מאד אך נשגב מבינתו של הימין הישראלי, הוא כמובן שבלעדיו ישראל היא בפועל גם לא יהודית וגם לא דמוקרטית.

חלקים מהשמאל מצפים מהעולם שיעניש את ישראל עד שתסכים להציל את עצמה באמצעות חלוקה. תפקידו של העולם הערבי למנוע נורמליזציה עד אז.

יש עם זה מספר בעיות:

  1. ראשית, מי שמזמין סבל על המדינה מאפשר למכונת הספין הימנית – שבניגוד למכונת המדיניות שלו היא חכמה – להציג אותו כבוגד. ואכן, הימין הצליח להפוך את המילה "שמאל" למילת גנאי בישראל. זה לא משפר את סיכויי השמאל לחזור לשלטון, שהוא כנראה תנאי מוקדם לחלוקה שהוא מייחל לה.
  2. שנית, זה לא עבד. האנושות, במיוחד במאה ה-21, הפכה עקשנית להחריד. נדיר הוא האדם שניתן לשכנע אותו במשהו. יוזמת השלום הערבית מונחת על השולחן מאז 2002, ומבטיחה עולם ומלואו אם רק ישראל תתעשת, ואף ממשלה לא טרחה להגיב. צריך להיזהר עם הכללות, אכל אפשר לקבוע בשקט שהישראלים לא מגיבים טוב לסחיטה.
  3. שלישית, והכי חשוב, אפשר להעריך כי במקום להרוג את רעיון שתי המדינות, התפתחויות השבוע עשויות דווקא להחזירו לאופנה.

כמובן, פרשנים ישראלים מתחרים ביניהם בהערכות סרקסטיות שמזלזלות בטענות מנהיגי האמירויות ובחריין על כך שהם עדיין מחויבים לקידום פיתרון שתי המדינות. ועובדה: הם הצליחו לעצור את התכניות האוויליות לספח חלקים מהגדה ומתגאים בכך. אבל עיתונאים אוהבים סרקזם; יש בציבור רבים שלא מבדילים בינו לבין חוכמה.

העיתונאים השמאלנים עוטים ארשת של צער בעניין הזה בעוד שהימנים צוהלים, אבל שניהם גם יחד סקפטיים. שניהם טועים, מהסיבות הבאות:

ראשית, הפלסטינים, שמנהיגיהם המומים ומאשימים את מדינות המפרץ בבגידה: מוטב שלשם שינוי הם יבחנו את עצמם ויתקנו את דרכם.

הפלסטינים דורשים תמיכה ערבית בעמדותיהם במשך עשורים רבים, וסיבכו את העולם הערבי בעוינות מתמשכת וחסרת טעם עם מה שהיא במובנים רבים המדינה המפותחת ביותר באזור.

הפלסטינים דורשים תמיכה ערבית בעמדותיהם במשך עשורים רבים, וסיבכו את העולם הערבי בעוינות מתמשכת וחסרת טעם עם מה שהיא במובנים רבים המדינה המפותחת ביותר באזור

פעמיים הפלסטינים לא הצליחו לנצל הצעות להקים מדינה על כמעט כל האדמות שהם מבקשים – באזור 95 אחוזים עם חילופי קרקעות.

באופן שלא ייאמן, אהוד אולמרט אף הציע ויתורים מרחיקי לכת בירושלים, שהתקרבו למימוש הרעיון המאד בעייתי של חלוקת עיר אחת בין שתי ישויות עם היסטוריה של סכסוך. הוא גם היה מוכן, כמו אהוד ברק לפניו, לפנות עשרות אלפי מתנחלים יהודים שהושתלו בטמטום אין קץ בלב הגדה המערבית.

הצעותיה של ישראל לא היו מושלמות, אך למרות נרטיבים מרושעים הן היו אמיתיות, והחששות הביטחוניים שלה מוצדקים: הגדה המערבית היא שטח אסטרטגי ביותר, ועזה מהווה תקדים מדאיג מאד מאז שכנופיית מחבלים השתלטה עליה ב-2007.

הפלסטינים נצמדו לעמדות מקסימליסטיות בנושאים העיקריים: גבולות, ירושלים ופליטים.

במיוחד מזיקה ההתעקשות שמיליוני הצאצאים של 600,000 איש שגורשו לפני 72 שנה, רובם לשטחים לא רחוקים עם תרבויות כמעט זהות, הם "פליטים" שחייבים "לחזור". למרות קריצות, ההנהגה הפלסטינית עדיין מעודדת את דעת הקהל שלה להיצמד בעקשנות לחלום הבלתי אפשרי הזה.

ניני הגרמנים הסודטים אינם מסתובבים עם המפתחות לבתים שאבדו מזמן; פקיסטנים לא מספרים לילדיהם באובססיביות על חזרה להודו של היום. לפלסטינים מגיע חופש מישראל ומדינה עצמאית ויש לפצותם בנדיבות, אך הם צריכים גם להתבגר.

יש האומרים כי העקשנות הפלסטינית היא קלף המיקוח של הצד החלש, אך אני לא כל כך קונה את זה. התפתחה פתולוגיה שגרמה להם לזלזל באופן נפשע בהצעות טובות שהאדם הסביר היה מגיב להם חיובית ואולי אפילו רץ לאמץ.

על הטמטום המדהים הזה מנהיגים פלסטינים הציעו תירוצים חלשים הכוללים ספק שאולמרט השקוע עד צוואר בחקירות היה יכול לספק את מה שהציע. השבוע הם ראו שאפילו נאשם בפלילים ממש יכול גם יכול לתפקד כשצריך (וכאשר המהלך נחוץ).

זה לא אלגנטי לדרוש במפגיע טובות מאחרים, ועוד לנהוג כאילו שהם חייבים לך משהו. זו התנהגות שבסופו של דבר תגרום לאותם אחרים לראות בך מטרד ולהתנער מעונשך.

ההנהגה הפלסטינית הניחה זה מכבר שהעולם הערבי יתמוך בנרטיב הקורבן שהם מנחילים השכם וערב לעמם. אם הם מרגישים נטושים היום, ייצא מזה טוב אם הם יחשבו מסלול מחדש.

מה למשל? פשוט. יתכבד ויודיע מחמוד עבאס שאם הצעת אולמרט תוחזר לחיים היא תהווה בסיס להסכם סוף סכסוך. זו תהיה דרך מצוינת לאתגר את נתניהו בעמדתו החדשה והמשעשעת כעושה שלום במרומיו.

אם הפלסטינים מרגישים נטושים, שיחשבו מסלול מחדש. למשל, יודיע מחמוד עבאס שאם הצעת אולמרט תוחזר היא תהווה בסיס להסכם סוף סכסוך. זו תהיה דרך לאתגר את נתניהו בעמדתו החדשה כעושה שלום במרומיו

באשר לישראלים: שלום אמיתי ונורמליזציה עמוקה מהסוג שנראה שהמפרציים מציעים יביא כאלה יתרונות לכל הצדדים שזה עשוי לעודד דינמיקה שתאלץ אותם לקחת ברצינות את רצונות הערבים.

זה דבר אחד כאשר מונעים ממך דבר שלא חווית; אפשר להמשיך להתנהג כמו אידיוט. זה דבר אחר לגמרי להסתכן באובדן פירות שכבר טעמת ומאוד אהבת; אפשר אולי לוותר על הקסבה המעופשת בחברון. אין שום ערובה, אך מנוף כזה עשוי אפילו למתן את הטמטום של הימין הישראלי; ממש ימות משיח.

לעתים רחוקות יש רווח רב בפסימיות, ובמקרה זה אין בכלל. אני מציע פשוט לשמוח על החדשות הטובות. להתווכח על פוליטיקה אפשר גם מחר.