יש דמיון מדהים בין כל אותם סרטי דוקו שמתעדים עבריינים שהורשעו ונכלאו – לבין יצרני חדשות מזויפות בשרות התעמולה. מה הדמיון? בשני המקרים יש ניסיון להלבין ולטהר עבריינות, כדי לאפשר לכל אותם חוטאים לנקות את עברם.
זו תופעה מוכרת גם בהיסטוריה הקרובה והרחוקה. בעבר עשו זאת באמצעות הכלים המסורתיים כמו עיתונים, טלוויזיה ורדיו. היום הכלים השתכללו וגם התעוזה. ספינים, חצאי אמיתות וכיוצא באלה תמיד היו אלא שהיום ניתן לעשות כמעט הכול כדי לשרת מטרה מסוימת. כשאין מעצורים אתיים ומוסריים השמים הם הגבול.
יש דמיון מדהים בין סרטי דוקו המתעדים עבריינים שהורשעו ונכלאו – לבין יצרני חדשות מזויפות בשרות התעמולה. מה הדמיון? בשני המקרים יש ניסיון להלבין ולטהר עבריינות כדי לאפשר לחוטאים לנקות את עברם
הרשתות החברתיות משוחררות מכל רסן אתי ומוסרי, ומהוות פרצה שקוראת לפורעי השיח – לחרף, לגדף ולספק מידע לא בדוק ולא מאומת. מזייפים מציאות וממסגרים אותה כדי להנדס את התודעה ואת הידע הציבורי כדי שישרת את מי שזקוק לזה.
זאת העיתונות האזרחית: מבוזרת, מתעדת כל רגע, יוצרת תחושה של עדכנות ומובילה את הצופים, כמו הסדרן באולם התיאטרון.
השאלה היא מה החידוש במה שכתבתי? חידוש? אולי לא – אך ללא ספק אני, כאחד הסדרנים, מנסה לתת לתופעה שם, כתובת ותיוק מתאים. מה שמאפשר לי לנסות ולתת לכם כלי ביקורתי, כלי שהוא כמעין אלגוריתם שבוחן את הסבירות וההסתברות שהסיפור משקף את המציאות.
הנושא הזה הופך להיות בעל משמעות כבדת משקל, דווקא כעת בימי הקורונה, כשאל כל הקשיים, נוספת החרדה מהוירוס שאופי תפוצתו לא מוכר למדע. זהו כר נרחב לידיעות כוזבות, לחצאי אמיתות, לספינים של פוליטיקאים ובעלי עסקים. קשה לדעת וקשה להבחין מתי ידיעה משקפת את המציאות ומתי לא.
וכך, גם הוירוס הזה נכנס לספריית הכזב המופץ ברשת. די בציוץ אחד של ראש ממשלה, שר או חבר כנסת כדי להסיט את המבט ממקום אחד לאחר. בעידן שכל אחד בו יכול להיות עיתונאי, עולים וצצים הפרשנים לרגע. אלה מנסים להתחרות בפרשנים האזרחיים, כל אלה שזוכים במספר לייקים, ציוצים מחדש ותגובות.
הפרשנים האזרחיים הם אושיות רשת שעיסוקם ברשת הוא פרשנות פוליטית. להם מותר לשחרר את הרסן בלי הגבלה. מפעם לפעם הם תובעים דיבה ומפעם לפעם תובעים אותם. לפעמים זוכים ולפעמים מפסידים. הרשת מכניסה אותם לשיכרון חושים וכך גם את העיתונאים הממוסדים שמנסים להתחרות בהם.
כדי לסבך במעט את התמונה נוסיף אל העיתונאים האזרחיים את אושיית הרשת יאיר נתניהו, שנכנס לתפקיד וזוכה לתהילת עולם. הוא שולף, כותב, ניכר שלמד ושכלל את מה שאביו לימד אותו. כנראה תחום התקשורת עניין אותו. ראיתי אותו בערוץ 20 ונדהמתי, ואולי לא כל כך. ההופעה הטלוויזיונית שלו חלשה בעוצמתה לעומת ההופעה ברשתות, שם הוא רק כותב. מן הסתם, נראה שהחירות להשתולל מזדמנת בטוויטר הרבה יותר עבורו מאשר בצילום בשידור חי. ברשת הוא יכול להסתתר מאחורי המילים.
נוסיף לתקשורת האזרחית את אושיית הרשת יאיר נתניהו. הופעתו בערוץ 20 חלשה בעוצמתה מזו ברשתות. נראה שהחירות להשתולל בטוויטר, שם ניתן להסתתר מאחורי מילים, מזדמנת יותר מאשר בשידור
נתניהו הצעיר, אסור לטעות, למד את המלאכה, שלף חברים טובים מהשרות הצבאי בדובר צה"ל וביחד הם מדגימים לאב המסור איך מתפרעים ברשת. זו חבורה צעירה, חדורת מוטיבציה, שמסתכלת קדימה. אנשי תקשורת ודיגיטל שעבדו עם ראש ממשלה הם נכס בעל משמעות כלכלית. ההשפעה הגדולה היא כעת, הכסף הגדול יבוא אחר כך כשיהיו בשוק הפרטי, גם כנותני שרות לפוליטיקאים.
אז מה רע בכך? מה רע בכך שיועציו של נתניהו, באים להפגנה של מתנגדי נתניהו בבלפור? הרע הוא, אתיקה, יותר נכון חוסר אתיקה, התחזות. שלא לדבר על יועץ שהיה צריך להיות בבידוד שכן חזר עם המשלחת מארצות הברית.
חטא על פשע, עבירה על חוקי החירום וחדירה אל מרחב לא להם, לא כמפגינים, אלא כנראה (על פי העדויות מהשטח לפחות), בכוונה לחבל בזכותם של מפגינים לזעוק את זעקתם. פוטנציאל חבלה, שכן סביר להניח שאת החומרים המצולמים מדיבוב קבוצה קיקיונית בהפגנה הם התכוונו להעלות לרשת. מה שהם יודעים לעשות מצוין.
התכוונו, אך לא לקחו בחשבון שהיום כל מי שאוחז במכשיר סלולרי – גם הוא עיתונאי אזרחי בפוטנציה, וכך נקלטו בעדשת אחד מהם שדבק במשימה ועקב אחריהם עם מצלמה עובדת ושאלות אין ספור שלא קיבלו מענה. הם הרי עובדים בעיקר מאחורי הקלעים.
כפי שהבנתם, אנחנו במופע דוקו ראליטי רווי מפגינים, מושלים, אושיות רשת ורבים אחרים שמגישים לנו מופע אינסופי ומבוזר.
כן, לא לשכוח, הכוכב הבא, שלמד המון מנתניהו והצוות הוא מי שנוסק בסקרים ובטוח שהוא המלך הבא של ישראל. כן, גם הוא מופיע בשלל סרטונים, בארשת של רצינות, כמשיח שנחוץ לנו כאן ועכשיו. נפתלי בנט, שבוחר בקפידה את סרטוניו כדי למסגר עצמו כמנהיג לאומי.
הסרטון האחרון שראיתי מופץ הוא סרטון שבו הוא מסביר שאם התיישבו עלינו הרבה וירוסים אכלנו אותה. המחלה תהיה קשה הרבה יותר מאשר התיישב עלינו וירוס בודד. זו הדרך של המנהיג מטעם עצמו, המנסה לשכנע בני אדם לעטות מסיכה. ומוטב שלא אוסיף מילה. אמא שלי עליה השלום הייתה אומרת שכדאי לסובב את הלשון שבע פעמים לפני שמוציאים מילה, או במילים פשוטות, כדאי למר בנט היקר לבוא אל הציבור עם בשורות חדשות, כי בתעמולה נתניהו חזק יותר. זהו גם מסר לנו, לעיתונאים ויוצרי הדוקו, לבחון את השותפות עם פורעי הכללים האתיים שאליהם אנחנו הורגלנו.
וכעת לסיום, קראתם ידיעה – בדקו את המקור, תנסו להבין מה האינטרסים ותשוו עם מידע אחר. מלאכה מורכבת אבל הכרחית.
מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קטע הלקוח ממאמר חדש שלי הדן בחידושים …..החידוש בתופעת הפוסט אמת , טען הפילוסוף לי מקינטַייר, אינו הכחשת קיומן של אמת ושל עובדות, אלא הכפפת העובדות לעמדה אישית מוקדמת ולנקודת מבט סובייקטיבית. לפי מקינטַייר, בעידן הפוסט אמת עובדות מסוימות חשובות יותר מאחרות, והקריטריון שלפיו מעדיף אדם עובדה אחת על פני אחרת הוא עד כמה מאששת העובדה את דעתו ואת נקודת מבטו האישיMcIntyre 2018) ).
תופעת הפוסט- אמת עולה במגוון תחומים בכללם במדע, בפוליטיקה (הערה), טכנולוגיה, תקשורת, מדע המדינה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה וקבלת החלטות (ברהמס 7.11.2019) למשל, בכל פעם שממצאים מדעיים מתנגשים עם סדר היום הפוליטי של אדם או קבוצה, בין אם מדובר בשמרנים (כמו במדעי האקלים וההגירה) או בליברליים (כמו במזונות מהונדסים גנטית וסיכוני חיסון), מדענים יכולים לצפות להיתקל בקמפיין ממוקד של זיוף חדשות, מידע מוטעה ומידע חסר בתגובה, לא משנה עד כמה ברור מוצג המידע או עד כמה הוא ממוסגר בזהירות ובאופן משכנע. בנסיבות אלה, סביר להניח כי המידע לא יחדור למבנים הקוגניטיביים של אלה שהוא מאיים ולכן הוא עשוי להידחות או להתעלם מאנשים פתוחים אופקים אחרת, שקלטו את מסע המידע השגוי והמטעה Lyenger & Massey 2018) ).
בשנת 2016 בחר מילון אוקספורד את המושג 'פוסט אמת' למילת השנה והגדירו כך: "מושג המצביע על נסיבות שבהן העובדות האובייקטיביות משפיעות פחות על עיצוב דעת הקהל מאשר פניות לרגש ולאמונה אישית".