שלושה שבועות חלפו מאז החליט בית המשפט העליון לדחות על הסף את העתירות נגד החלטת הכנסת הקודמת להעניק חסינות לח"כ חיים כץ מפני העמדתו לדין. פירושו של פסק הדין לא היה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מנוע מלפעול להגשת כתב האישום נגד כץ, אלא להיפך – שהדרך פתוחה בפניו לפנות לכנסת החדשה, ולהודיע על כוונתו להעמיד את כץ לדין, כדי לאפשר להליכי החסינות להתגלגל מחדש, אם כץ יחליט לעמוד על חסינותו.
אפשר היה להניח שמאחר שהדרך פתוחה בפני היועץ להתחיל את הליך החסינות מחדש – הוא יעשה זאת בלא דיחוי. אך במהלך שלושת השבועות האחרונים דבר לא קרה. ארגונים שונים פנו למנדלבליט, וקראו לו להפסיק להתמהמה ולקדם את עניין העמדתו לדין של כץ, אך בינתיים ללא מענה.
ההערכה היא שהיועץ והפרקליטות עודם מנהלים עם כץ מו"מ להסדר טיעון, שעשוי לייתר את כל ההתעקשות: כפי שפורסם, תיק הרשות לניירות ערך, שבגינו ביקש מנדלבליט להעמיד לדין את כץ בעבירת מרמה והפרת אמונים, עשוי להיסגר, או להפוך לתיק משמעתי, או כזה המנותב להליך "סגירת תיק מותנית"; אפשרות אחרת היא שבמסגרת הסדר הטיעון כץ יודיע מראש כי הוא אינו עומד על חסינותו, כך שההליך בכנסת יתייתר.
אם כך יהיה, הרי שבית המשפט העליון איבד הזדמנות פז לשרטט עבור חברי הכנסת את גבולות החסינות המהותית שלהם, ולמנוע בדרך זו הישנות של פעולות לא אתיות ואפשר שגם בלתי חוקיות, תחת האצטלה שהן נעשו "במסגרת מילוי תפקידו" של חבר הכנסת. הזדמנות נוספת עשויה לא להיקרות בדרכו של העליון למשך תקופה ארוכה מאוד, ועד אז יעמדו בתוקפן קביעות נורמטיביות שהדעת אינה סובלת, וזאת בגיבוי מערך הייעוץ המשפטי של הכנסת.
העליון איבד הזדמנות פז לשרטט עבור חברי הכנסת את גבולות החסינות המהותית שלהם, ולמנוע בדרך זו הישנות של פעולות לא אתיות ואפשר שגם בלתי חוקיות, תחת האצטלה שהן נעשו "במסגרת מילוי תפקידו" של ח"כ
"העתירות מעלות שאלות חשובות וכבדות משקל על אודות גבולות החסינות ופרשנות העילות שמקנה החוק", כתב השופט ניל הנדל, בהסכמת חבריו ענת ברון ועופר גרוסקופף, "ואולם הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להידרש לשאלות אלו בשלב זה.
"היועץ המשפטי יכול להגיש מחדש את כתב האישום לכנסת הנוכחית, וזו אינה כבולה להחלטת הכנסת הקודמת להעניק חסינות. אמנם נטען בפנינו כי יש הסתברות גבוהה לכך שהכנסת ה-23 תשוב ותקבע את אשר קבעה הכנסת ה-22; אך בית המשפט אינו עוסק בהסתברויות ובהערכות מצב פוליטיות".
השורה התחתונה היא זו: בהיעדר פסק דין משמעותי המשרטט בפני בית המחוקקים תמונה נורמטיבית בהירה, עומדת על כנה קביעת הכנסת כי מעשיו של כץ במסגרת הליכי חקיקת התיקון לחוק ניירות ערך – מעשים שראש התביעה הכללית הגדיר כמעשים פליליים חמורים – הם למעשה מעשים "במסגרת מילוי תפקידו" של חבר הכנסת, ולפיכך הם חלק מחסינותם המהותית של חברי הכנסת. המעשים הללו, שהתביעה בישראל רואה כפליליים, יהפכו לפי גישת הכנסת לנורמטיביים, ועלולים להפוך לסטנדרט ההתנהגות החדש של חברי הכנסת.
הפרדוקס של תיקון 33
כתב האישום נגד כץ מבוסס על האשמה כי פעל בניגוד עניינים חריף בין ענייניו הפרטיים לבין תפקידו הציבורי, הסתרתו של אותו ניגוד עניינים חריף והצגת מצג שקרי הכולל אלמנט של רמייה כלפי ועדות הרווחה והאתיקה של הכנסת – כל זאת במסגרת ההליכים לחקיקת תיקון 44 לחוק ניירות ערך.
בהחלטתו הסופית להעמיד את כץ לדין, החליט מנדלבליט למתן קמעה את חומרת האישום והפחיתו מעבירת שוחד לעבירת מרמה והפרת אמונים, אך קבע – בהודעתו לכנסת לקראת הדיונים בחסינות – כי "המעשים המפורטים בכתב האישום משקפים מהלך פעיל, מתוכנן מראש ומתמשך מצידו של ח"כ כץ, לקידום חוק שיש בו כדי להיטיב כלכלית הן עם כץ והן עם חברו מוטי בן-ארי, תוך הסתרה רציפה של העובדות הרלוונטיות ואף הצגת מצגי שווא לגביהן".
בקשת חסינותו של כץ הסתמכה על לשונו הנוכחית של חוק חסינות חברי הכנסת, שבעצמו עבר רפורמה משמעותית בשנת 2005, בתיקון הקרוי "תיקון 33".
חסינות חברי הכנסת כוללת שני מרכיבים: חסינות מהותית, המשתרעת על כלל מעשיו ודבריו של חבר הכנסת הנעשים "במסגרת מילוי תפקידו" או "למען מילוי תפקידו"; חסינות זו חלה לכל ימי חייו של חבר הכנסת והיא איננה ניתנת להענקה או להסרה על ידי הכנסת. לצידה, קיימת החסינות הדיונית, החלה רק בתקופת כהונתה של אותה כנסת, ורק בה מוסמכת הכנסת לדון לשם הענקתה או נטילתה, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה.
במסגרת תיקון 33 נקבעו ארבע עילות קונקרטיות לדיון בסוגיית החסינות הדיונית, במסגרת החלטת הכנסת אם להיענות לבקשת היועץ ולהסיר את החסינות באופן שיאפשר את הגשת כתב האישום. ורק כדי לסבך מעט את התמונה, מפנה החלופה הראשונה מבין ארבע החלופות של החסינות הדיונית, לעילת החסינות המהותית.
במילים אחרות: תיקון 33 עשוי להתפרש כך, שהעניק למעשה לחברי הכנסת דריסת רגל בשרטוט גבולות החסינות המהותית – שבה הח"כים כלל אינם מוסמכים לדון – באמצעות החלופה הראשונה של עילות החסינות הדיונית.
תיקון 33 עשוי להתפרש כך, שהעניק למעשה לחברי הכנסת דריסת רגל בשרטוט גבולות החסינות המהותית – שבה הח"כים כלל אינם מוסמכים לדון – באמצעות החלופה הראשונה של עילות החסינות הדיונית
ואכן, כך בדיוק נראה שחברי הכנסת, שדנו בתחילת השנה בבקשת חסינותו של כץ, הבינו את תפקידם. התבטאויותיהם בדיוני ועדת הכנסת מלמדות שהם הובלו לחשוב כי ביכולתם לקבוע כי החסינות המהותית חלה, וכי מעשיו של כץ נעשו במסגרת מילוי תפקידו.
עמדתו של מנדלבליט, שטרח והבהיר לח"כים כי עמדה זו סותרת את פרשנותו העקבית של בית המשפט העליון, כי החסינות המהותית לא נועדה כדי לאפשר לחבר הכנסת לבצע עבירות – נדחתה על-ידם. הוא אמר להם כי "העובדות הנוגעות לעניין מובילות למסקנה ברורה לפיה לא ניתן לבסס טענת חסינות מהותית בגין מעשיו של ח"כ כץ".
חמור מכך: הלשכה המשפטית של הכנסת עשתה מאמץ גדול שלא לדבר בשני קולות בעניין זה. בעוד שבמסגרת הדיונים שקיימה ועדת הכנסת, ניסתה היועצת המשפטית לוועדה, עו"ד ארבל אסטרחן, להבהיר לחברי הכנסת את תפקידם בסיטואציה – ובאופן ספציפי שאין בידם סמכות לקבוע קביעות הסותרות את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בכובעו כראש התביעה הכללית, ושאין בידם סמכות לסתור את הלכותיו של בית המשפט העליון בסוגיית החסינות; הרי שבתגובת הכנסת שהוגשה לבג"ץ לעתירות בעניין החסינות, הגנה עו"ד אביטל סומפולינסקי על החלטתם של הח"כים ועטתה מעטה של לגיטימציה להחלטת הח"כים להעניק חסינות לכץ.
מצב נורמטיבי שהופך לתקדים מסוכן
מאחר שבית המשפט נמנע במתכוון מלומר אמירה מהותית כלשהי בסוגיית החסינות, ומיקד את החלטתו בהיותן של העתירות תיאורטיות ומוקדמות, הרי שבשלב זה אין שום קביעה מוסמכת הסותרת את עמדת חברי הכנסת, שזכתה אף לאשרור בדיעבד מהלשכה המשפטית של הכנסת, שלפיה פעולותיו של כץ נעשו "במסגרת מילוי תפקידו" ולכן חוסות תחת החסינות המהותית. אותן פעולות בדיוק שראש התביעה הכללית ראה בהן עבירה פלילית חמורה.
ההשלכה של מצב נורמטיבי זה עשויה להיות כואבת ומיידית: המסר לכלל חברי הכנסת הוא שמותר לשקר, לרמות, להסתיר ניגודי עניינים, לקדם הליכי חקיקה מתוך אינטרסים אישיים – והכול במסגרת החסינות הפרלמנטרית המוקנית להם. גם אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט לחקור ואפילו להעמיד לדין – תעמוד להם החסינות המהותית. יש תקדים, הם יוכלו לומר, ראו מקרה חיים כץ.
ההשלכה של מצב נורמטיבי זה עשויה להיות כואבת ומיידית: המסר לכלל חברי הכנסת הוא שמותר לשקר, לרמות, להסתיר ניגודי עניינים, לקדם הליכי חקיקה מתוך אינטרסים אישיים – והכול במסגרת החסינות המוקנית להם
נורמה מסוכנת כזו לטוהר המידות בבית המחוקקים, עלולה להיות האקדח במערכה הראשונה, בכמה וכמה מחזות פליליים עתידיים.
גילוי נאות: עו"ד יובל יועז ייצג את עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית" שהגישה את אחת משלוש העתירות לבג"ץ נגד החלטת הכנסת להעניק חסינות לחיים כץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם