גלוריה סטיינם והחתול/ה שלה בדירתה בניו יורק ב -18 במרץ 1970 (צילום: AP)
"אנחנו לא מתחילות כנשים מדהימות או חשובות. אנחנו הופכות לנשים כאלה"

להיות גלוריה סטיינם

ראיון

בגיל 86, גלוריה סטיינם מתאבלת על חברתה הטובה רות ביידר גינזבורג, מקדמת בהתלהבות סרט חדש שמבוסס על מפעל חייה, ומבקשת להעביר מסר אישי לטראמפ ● העיתונאית הלוחמת והפעילה החברתית ששינתה את השיח המגדרי עדיין מאמינה בחינוך אקדמי נפרד לגברים ולנשים, מנהלת יחסים בשלט-רחוק עם החתול שלה, ושונאת את הסדרה המדוברת "מיסיס אמריקה", שגם בה מככבת בת-דמותה

מותה של שופטת בית המשפט העליון בארצות הברית רות ביידר גינזבורג לפני שבועיים תפס את גלוריה סטיינם בהפתעה מוחלטת. "הייתי הרוסה", היא אומרת השבוע לזמן ישראל. "איכשהו שכנעתי את עצמי שהיא בת אל-מוות (צוחקת), ולא לגמרי התמודדתי עם זה עדיין".

לא מפתיע שסטיינם – חלוצת המאבק למען זכויות נשים מאז שנות ה-60 ואייקון פמיניסטי בפני עצמה – מתחילה את הריאיון שלנו בדיון על ביידר גינזבורג. הן היו חברות, פעילות באותם ארגונים ובנות אותו גיל (גינזבורג נפטרה בגיל 87, סטיינם בת 86). הכרתי את סטיינם מימיה ב-ACLU, האיגוד האמריקאי לזכויות האזרח, ואף זכיתי לשתות פעם תה נפלא איתה ועם ביידר גינזבורג במשרדים שלה בבניין בית המשפט העליון.

"יש לי שני דברים לומר", סטיינם ממשיכה. "אחד הוא מיידי – אנחנו חייבים לוודא שכמו שהיא ביקשה, הנשיא הזה לא ימנה את המחליפה שלה, שמוכרחים לחכות עד אחרי הבחירות. ודבר שני, שאנחנו צריכים להשאיר אותה נוכחת בחיים שלנו, על ידי כך שפשוט נחשוב מה רות הייתה עושה בכל פעם שיש משבר חדש.

"רות הייתה מדהימה, סוג של נס, בגלל שהיא הייתה התנועה עוד לפני שהייתה תנועה. היא תמיד הקדימה את כולם בביה"ס למשפטים בהרווארד לפחות בעשור, ואחר כך בקולומביה, ואחר כך ב-ACLU, שם המציאה את פרויקט זכויות הנשים.

"הדבר הראשון שהיא שלחה אותי לעשות היה לראיין את פאני לו היימר, שעוקרה ללא ידיעתה כשאושפזה מסיבות אחרות. רות טיפלה בתיק של שתי נערות שאיימו עליהן בעיקור כי היו נתמכות סעד. היא תמיד הייתה כמה צעדים קדימה.

"רות הייתה מדהימה. היא שלחה אותי לראיין צעירה שעוקרה ללא ידיעתה כשאושפזה מסיבות אחרות. רות טיפלה בתיק של נערות שאיימו עליהן בעיקור כי היו נתמכות סעד. היא תמיד הייתה כמה צעדים קדימה"

"אין שופטת רפובליקאית אחת שיכולה להיות יורשת ראויה לרות. אני לא זיהיתי אף אחת כזאת, וגם לא רות. היא הבהירה לפני מותה שהיא רוצה שהממשל הבא ימנה את המחליפה שלה, שהממשל הנוכחי לא יעשה את זה. אנחנו כל כך קרובים לבחירות כך שזה הגיוני, וכל מה שדרוש זה שארבעה סנאטורים יגידו לטראמפ לא. שידרשו ממנו להמתין עד אחרי הבחירות".

גלוריה סטיינם בביתה (צילום: AP Photo/Seth Wenig)
גלוריה סטיינם בביתה (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

"סדרה של פריצות דרך"

הראיון עם סטיינם מתרחש לקראת צאת סרטה החדש של הבמאית ג'ולי טיימור, The Glorias ("הגלוריות"), המשחזר את חייה המרגשים ואת התקופה המסעירה שבה פעלה סטיינם.

לתסריטאית-במאית טיימור יש רגשות כל כך חזקים כלפי סטיינם, עד שליהקה ארבע שחקניות שונות לגלם אותה. ג'וליאן מור מגלמת את סטיינם הבוגרת, ריאן קירה ארמסטרונג היא סטיינם הילדה, לולו ווילסון היא הנערה ואליסיה ויקנדר השוודית – שהתפרסמה כלארה קרופט ברימייק של הסרט לפני שנתיים – היא סטיינם בשנות העשרים והשלושים שלה.

ארבע השחקניות עומדות בציפיות של סטיינם עצמה, בעיקר זוכות האוסקר מור ("עדיין אליס") וויקנדר ("הנערה הדנית"), שמקימות לחיים את המסע ההיסטורי של סטיינם, ואת מסע ההיסטוריה בכלל.

ואיזו היסטוריה זאת הייתה. החל מקריירה בעיתונות, דרך התחזות לשפנפנת פלייבוי כדי לחשוף את תנאי העבודה הסקסיסטיים, שותפות בהקמת מגזין .Ms ב-1972, ושותפות עם בלה אבצוג (בגילומה של בט מידלר) כדי להקים את הוועידה הלאומית הפוליטית לנשים.

טיימור, שאחראית ל"מלך האריות" בברודווי, עיבדה את ספרה של סטיינם מ-2016 – My Life on the Road – ויצרה "אוטובוס מחוץ לזמן" שבו נוסעות כל ארבע הגלוריות ביחד ודנות באג'נדות שלהן. זאת אסטרטגיה אמיצה שמדגישה את חלקה של סטיינם ביצירת קולקטיב נשי, שבו הפרט יכולה לנצח כחלק מהכלל.

כמו טיימור, סטיינם מרגישה ש-The Glorias לא רק יוצא בזמן המתאים, אלא גם מלווה היטב את הסרט עטור השבחים RBG, שהיה מועמד לפרס האוסקר על הסרט התיעודי הטוב ביותר ב-2019.

היא אומרת: "אתה יודע שאנחנו לא מתחילות כנשים מדהימות או חשובות. אנחנו הופכות לנשים כאלה, זה תהליך. ברור, אנחנו רק מנסות לעשות את מה שאנחנו אוהבות, את מה שחשוב לנו, בתוך דעות קדומות ומכשולים. אז אני מקווה שהסיפור שלי יגרום לאנשים לספר את הסיפורים שלהם ולסמוך עליהם.

"אני לא קיבלתי הכשרה שתהפוך אותי לפעילה או למארגנת. חשבתי שאני פשוט אהיה עיתונאית, אכתוב לי בשלווה על כל מיני נושאים. אבל אז הבנתי שכשאת רואה משהו שצריך לשנות, אם פשוט תפעלי בעניין, בהדרגה תהפכי למארגנת ולמובילה. ואז את מוצאת חברות ואחיות לנשק ותנועה שהופכת למשפחה שבחרת לך. אין שום דבר מספק יותר מזה".

כשהיא נשאלת על רגעי המפנה בחייה, סטיינם אומרת: "זאת שאלה קשה מאוד, כי החיים שלי היו כמו סדרה של פריצות דרך. כשאני חושבת על החלק שבו אליסיה ויקנדר משחקת, אני חושבת על הודו. לנסוע לשם מייד אחרי הלימודים לימד אותי שהעולם לא נראה בדיוק כמו ארצות הברית היקרה שלנו.

"חשבתי שפשוט אהיה עיתונאית, אכתוב לי בשלווה על כל מיני נושאים. אבל אז הבנתי שכשאת רואה משהו שצריך לשנות, אם פשוט תפעלי בעניין, בהדרגה תהפכי למובילה. ואז את מוצאת חברות ואחיות לנשק"

"הנסיעה להודו פתחה בפני את העולם, הכירה לי את תנועת הנשים ואת תנועת העצמאות. היא אפשרה לי להכיר אנשים שיושבים מסביב למדורה ומספרים סיפורים שיכולים לשנות את ההיסטוריה של מדינתם. ואם הם יכולים לעשות את זה, למה שאני לא אוכל לעשות את זה במדינה שלי? אני חושבת שלטיימור הייתה חוויה בחיים שלה, הבריחה לדרום אסיה ששינתה את חייה בצורה קיצונית".

גלוריה סטיינם נואמם בוועידה הדמוקרטית במיאמי, פלורידה, ב-13 ביולי 1972 (צילום: AP Photo)
גלוריה סטיינם נואמם בוועידה הדמוקרטית במיאמי, פלורידה, ב-13 ביולי 1972 (צילום: AP Photo)

סטיינם מאמינה בלב שלם ש"אנחנו לא לומדות מלהיות אותו דבר. אנחנו לומדות יותר משוני, מהבדל, ומי לא רוצה ללמוד. ישבתי שם וחשבתי, 'איך ג'ולי יודעת מה למדתי בהודו, בגלל שזה לא הופיע בספר שלי, מה למדתי מנשים שישבו במחלקה השלישית ברכבת, נשים שפשוט זו עם זו'. הסצנה הזאת עם אליסיה בהודו, אני לא חושבת שזה הופיע בספר, אז זה כמו איזה תקשורת על-טבעית כזאת".

"הנסיעה להודו פתחה בפני את העולם. היא אפשרה לי להכיר אנשים שיושבים ומספרים סיפורים שיכולים לשנות את ההיסטוריה של מדינתם. ואם הם יכולים לעשות את זה, למה שאני לא אוכל לעשות את זה במדינה שלי?"

"בסרט, טיימור משתמשת בכלים שלא מופיעים בשום מקום בספר, בעיקר אוטובוס גרייהאונד, שהיה מוכר ונגיש. כולם יכולים לדמיין את עצמם שם, אנשים שונים ואפילו את עצמי בגילים שונים שיכולות לדבר זו עם זו על האוטובוס. את יכולה להביט מהחלון ולראות עולם שונה לגמרי. זאת הגאונות מצד הבמאית. אני לא חושבת שאי פעם השתמשתי ברצינות במילה 'גאונה' לגבי אף אחת, אבל ג'ולי מתקרבת לזה. יכול להיות שאנחנו מחבבות אחת את השנייה יותר מדי" (צוחקת).

הפעילה החברתית גלוריה סטיינם בעצרת בוושינגטון לאחר צעדה ליד הבית הלבן, 25 במרץ 1972 (צילום: AP Photo / Charles Harrity)
גלוריה סטיינם בעצרת בוושינגטון לאחר צעדה ליד הבית הלבן, 25 במרץ 1972 (צילום: AP Photo / Charles Harrity)

סטיינם, בוגרת סמית קולג' היוקרתי לנשים בלבד, עדיין מאמינה בהפרדה מגדרית בחינוך, ובאוניברסיטאות לנשים בלבד: "יש יתרונות להשכלה בסביבה חד-מגדרית בגלל שהפוליטיקה בכיתה מאפשרת לך להיות ממוקדת במה שאת לומדת. קוראים לכולן לדבר, ואני מאמינה בזה היום יותר מאשר אז, בגלל שבשנות ה-50 הכיתה שלי הייתה לגמרי לבנה. לא הייתה סטודנטית שחורה אחת בכל המחזור שלי.

"כשהגעתי, שאלתי את דיקן הקבלה, למה? והוא, שהיה גבר כמובן, אמר, 'בגלל שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים בקבלה ללימודים של כושיות'. (המילה שהוא השתמש בה הייתה כושיות, לא שחורות). הוא אמר, 'אין מספיק גברים כושים משכילים בסביבה'. וזה כל הסיפור, זה היה שנות ה-50.

"סמית קולג' כמובן שונה מאוד עכשיו, הרבה יותר מגוון ומכיל ואפילו מאפשר לסטודנטיות טרנסיות ללמוד שם, אבל אני חושבת שזה עדיין עוזר לצעירות שיש את האפשרות של קמפוס שעל טהרת הנשים".

כתיבת הספר, וצפייה בסרט שנעשה בעקבותיו, הפכה את סטיינם למהורהרת יותר, רפלקסיבית כמעט: "הסצנות עם אמא שלי החזירו אותי למקום מאוד כואב וחשוב, והוא מה היה יכול להיות. אני חושבת שלכולנו יש גרסה כזאת או אחרת לשאלה הזאת במשפחה שלנו או בסביבתנו. אני חושבת על כל האנשים עם כל החוכמה האדירה והכישרון שלהם, שהיו יכולים לא להשתמש בכישרונות שלהם באופן שאני ונשים אחרות הצליחו לעשות".

אליסיה ויקנדר מגלמת את גלוריה סטיינם בסרט The Glorias (צילום: יח"צ באמצעות IMDB)
אליסיה ויקנדר מגלמת את גלוריה סטיינם בסרט The Glorias (צילום: יח"צ באמצעות IMDB)

היא מסבירה: "לקח לי זמן לכתוב על זה, בגלל שאנו כה מפחדים בתוך עצמנו שזה יקרה לנו, האחרות של ההורים שלנו, ואנחנו חושבים שזה סיטואציה מיוחדת. לקח לי זמן לחשוב לעומק על העצבות שמגיעה עם השאלה מה יכול היה להיות, על היקום שהתקיים בתוך הורינו, בקרובי המשפחה שלנו, מה יכול היה להיות.

"כל חיי ניסיתי לצמצם למינימום את העולמות המחרידים שהיו יכולים להיות. כל חיי ניסיתי להתקדם קדימה בכל דרך, לפעול בהתאם לאינסטינקטים שלי, לתמוך באחרות ולעשות את מה שחשוב לי, ולא לבחור בחיים האינדיבידואליים שלנו".

"כל חיי ניסיתי לצמצם למינימום את העולמות המחרידים שהיו יכולים להיות. כל חיי ניסיתי להתקדם קדימה בכל דרך, לפעול בהתאם לאינסטינקטים שלי, לתמוך באחרות ולעשות את מה שחשוב לי"

איך רואה סטיינם את עצמה היום? "אני לא אייקון. אני בן אדם. את לא חושבת על עצמך כעל אייקון, אני לא חושבת על עצמי כעל אייקון. אבל אני אסירת תודה על הזכות להיות חומר הגלם של ג'ולי טיימור. כמה יותר גדול מזה יכול להיות? אני אוהבת את סרטיה, 'מעבר ליקום' ו'פרידה', ופשוט סמכתי עליה שתצליח לעשות את הדבר האמיתי על המסך, בגלל שהיא חושף את האמיתות הרגשיות של חיי באופן מדויק ומלא חיים, הרבה יותר מכל מה שהייתי מסוגלת לעשות על הנייר".

קצינה במדים עוצרת את גלוריה סטיינם במהלך מחאה נגד אפרטהייד מחוץ לשגרירות דרום אפריקה בוושינגטון, 19 בדצמבר 1984 (צילום: AP Photo/Pool)
סטיינם נעצרת במהלך מחאה נגד אפרטהייד מחוץ לשגרירות דרום אפריקה בוושינגטון, 1984 (צילום: AP Photo/Pool)

מיסיס אמריקה – שגויה ללא תקנה

סטיינם לא מסתירה את סלידתה מהמיני-סדרה זוכת הפרסים "מיסיס אמריקה", העוסקת בניסיונות להוביל להעברת ה-Equal Rights Amendment במספיק מדינות כדי שיהפוך לתיקון רשמי של החוקה. קייט בלנשט מגלמת בסדרה את הפעילה הרפובליקאית פיליס שלאפלי – האנטיתזה לכל מה שסטיינם וביידר גינזבורג היו באותן שנים – אשר, לפי הנרטיב של הסדרה, הצליחה במו ידיה לעצור את ה-ERA מלהתקבל בכל המדינות. את דמותה של סטיינם בסדרה מגלמת השחקנית רוז ביירן.

"'מיסיס אמריקה' איומה ללא תקנה, ושגויה ללא תקנה", סטיינם אומרת השבוע. "קראתי שניים מהתסריטים ושאלו אותי אם אני רוצה להיות מעורבת. עניתי, 'אתם צוחקים עלי, הנחת היסוד כל כך שגויה, אז חד משמעית לא'. אם תחפש אונליין, תמצא משהו שהייתי שותפה לכתיבתו עם אלי סמיל בנוגע למיסיס אמריקה, בגלל שזה היה שגוי עובדתית. אני לא מתכוונת לשחקנים, שעושים כמיטב יכולתם.

"הנחת המוצא של הסדרה כל כך שגויה, בגלל שפיליס שלפלי, שמגלמת קייט בלנשט, ככל הידוע, לא שינתה ולו קול אחד בנוגע לתיקון שקובע שגברים ונשים שווים אלה לאלה. זה הכל היה אינטרסים כלכליים, וחברות הביטוח קברו את הסיפור. למרבה הצער, הסדרה מציגה את הרעיון שנשים הן האויבות האיומות ביותר של עצמן, אבל תמיד היו לנו אויבים איומים בהרבה מאשר נשים אחרות".

כצפוי, סטיינם מלאת ביקורת כלפי הממשל הנוכחי.

"ברור שיש לנו וירוס בבית הלבן ושמו דונלד טראמפ, וזה האיום האמיתי", היא אומרת. "וברור שיש לנו בערך רבע מהמדינה שרוצה לחזור להיררכיה הישנה. אבל האמת היא שרוב המדינה, אם תסתכל על סקרי דעת קהל, מסכים עם ההנחות הבסיסיות של כל תנועות הצדק החברתי והתנועות הסביבתיות. זה ניצחון אדיר, בזמן שאנו סובלים ממיעוט כוחני. אז אנו לא הולכים לעצור, זה הלקח האמיתי שלי, אנו לא הולכים לעצור".

הדרך היחידה להילחם, היא טוענת, היא בקלפי: "הצבעה זה לא כל מה שאנחנו יכולים לעשות, זה המינימום של מה שאנחנו יכולים לעשות. זה המקום היחיד על פני כדור הארץ שבו כולנו שווים. והסרט של טיימור נועד לעודד אנשים להצביע.

"הצבעה זה לא כל מה שאנחנו יכולים לעשות, זה המינימום של מה שאנחנו יכולים לעשות. זה המקום היחיד על פני כדור הארץ שבו כולנו שווים. והסרט נועד לעודד אנשים להצביע"

"פוליטיקאים משפיעים ואנשים אחרים כבר משתמשים בסרט לגיוס כספים, לאירועי התרמה, לכל הדרכים שבהן ניתן לעודד אנשים לצאת החוצה ולהצביע. עם רוב בקלפי, יהיה לנו ממשל חדש".

ג'יליאן מור מגלמת את גלוריה סטיינם בסרט The Glorias (צילום: יח"צ באמצעות IMDB)
ג'וליאן מור מגלמת את גלוריה סטיינם בסרט The Glorias (צילום: יח"צ באמצעות IMDB)

אשר לצעדת הנשים – שהחלה עם מילוני נשים שצעדו ביום אחרי שטראמפ הושבע לנשיא, והפכה מאז לארוע שנתי – אומרת סטיינם: "האחדות והאנרגיה הייתה אחרי תבוסה, אחרי שהפסדנו בבחירות. אז הצעדה עכשיו היא מקור גדול לאחדות, כפי שהייתה אז, וזה ממשיך להיות, ולכן נפלא לראות כל כך הרבה אנשים ברחובות.

"אנשים רבים לא עובדים, אז יש להם יותר זמן לצאת החוצה ולצעוד ברחובות. ואנחנו צריכים להשתמש בכל מה שאנחנו יכולים, במונחים של משאבים כלכליים. אנחנו יכולים לדעת מה הערכים שלנו אם נסתכל על הפתקים בפנקס צ'קים שלנו, בפירוט ההוצאות שלנו. זה לא מעניין למות עם כסף, מי רוצה למות עם כסף.

"בואו נשתמש בכסף שיש לנו, מה שיש לנו, כדי לעשות את השינוי עכשיו. ולעשות את זה ביחד עם אנשים אחרים כדי שנוכל גם ליהנות קצת. אנחנו יכולים לרקוד ולהתבדח ולהתעודד. אנחנו חיות קהילתיות, אנחנו צריכים אלה את אלה. זה האושר האמיתי של לעשות דברים יחד".

סטיינם מלאה בתקווה לגבי הדור החדש. "אני כל כך שמחה לראות נשים צעירות, בגלל שאני מרגישה שיש לנו הרבה לתת אחת לשנייה. יכול להיות שאני קצת יותר אופטימית, כי אני זקנה מספיק לזכור את התקופות שבהן היה יותר גרוע.

"הנשים הצעירות כועסות בטירוף, אם לצטט את הסרט 'רשת שידור', בגלל שזה לא בסדר עכשיו. לכן אנחנו צריכות להתאגד ביחד. אני באמת שמחה כי כשאני מסתכלת עליהן, אני יכולה לראות את העתיד".

בלה אבצוג וגלוריה סטיינם ב-1979 (צילום: AP Photo/Harvey Georges)
בלה אבצוג וגלוריה סטיינם ב-1979 (צילום: AP Photo/Harvey Georges)

גלוריה האישית: על גברים, חתולים ואינטרנט

תרבות הפופ יכולה להיות שלילית, אפילו חולנית, היא אומרת, ומתייחסת לסדרה השנויה במחלוקת של נטפליקס, 'חמודות', שעוסקת במיניות של ילדות צעירות.

"את צריכה לגרום לילדים לראות סרטים שיוצרים שינוי, גם אם זה היה לפני שנים, ואנחנו צריכים שתהיה לנו אפשרות, כאמריקאים, לצפות בסרטים מכל העולם. אבל אנחנו לא. זה מה שעשיתי כילדה, ראיתי הרבה סרטים זרים, וזה הפך אותי למי שאני. 'ראשומון' של קורוסאווה, סרטים של פליני ושל ברגמן.

"זה לא קורה בתרבות שלנו עכשיו. אז זה באמת עצוב, וכשהכל זה רק עניין של כסף, נתוני הפתיחה של סוף השבוע בבתי הקולנוע. הסטרימינג משנה את כל זה, לא, בגלל שאין יותר נתוני פתיחה של סוף שבוע, ואנשים צופים ביותר דברים על אנשים אמיתיים מבעבר. אז אולי הכל יהיה לטובה".

האינטרנט הוא אמצעי יעיל להגיע למטרה: "את לא יכולה לאכול את האינטרנט, את לא יכולה לחבב חבר באינטרנט, אין לך את כל חמשת החושים שלך באינטרנט. שיזדיין האינטרנט אני אומרת (היא צוחקת מהשימוש שלה בשורש ז.י.ן). כאילו, יש לנו שימוש בתקשורת, וזאת מתנה כי אנחנו יכולים לתקשר באופן בטוח מהבית, אז אני לא שוללת את האינטרנט לגמרי.

"אבל אם לא נתערב לא נעשה כלום, אז אנחנו צריכים להשתמש בכסף שלנו, בקשרים שלנו, במה שאנחנו יכולים עם כל חמשת החושים שלנו כדי להוביל שינוי ממשי, לא רק ללחוץ על מקשים בצורה פסיבית".

סטיינם אומרת: "חשבו עלי במידה שווה כעל מישהי שאוהבת גברים יותר מדי ושונאת גברים יותר מדי. זה לא הגיוני. כלומר, גברים הם אנשים, גם הם בסך הכל בני אדם. הבעיה הראשונה של כולנו, גברים ונשים, היא לא ללמוד, אלא לא-ללמוד, לעשות אנ-לרנינג.

"אני מקווה שאולי זה מה שהקורונה תלמד אותנו, בגלל שהווירוס לא מתייחס לגזע, למגדר, למעמד, לגבולות לאומיים. כמובן, ההשפעה שלו איומה, ומידת הזוועה נגזרת מכמה כסף לשירותי בריאות ולדיור יש לך. אבל הקורונה באמת לא מתייגת אנשים. אז אולי המגפה תהיה פורטל שדרכו נוכל ללמוד איך להיפטר מהתגיות האלה".

"חשבו עלי במידה שווה כעל מישהי שאוהבת גברים יותר מדי ושונאת גברים יותר מדי. זה לא הגיוני. כלומר, גם הם בסך הכל בני אדם. אני מקווה שאולי זה מה שהקורונה תלמד אותנו, בגלל שהווירוס לא מתייחס לגזע ולמגדר"

ובאשר לשמחות הקטנות של החיים, היא אומרת: "עדיין יש לי חתול כחלק מחיי, אבל בגלל שעכשיו אני בקליפורניה, החתול שלי עבר לברוקלין לזמן מה. אני אוהבת כלבים, והייתי שמחה שיהיה לי כלב, אבל אני נוסעת יותר מדי ולא אוכל באמת שיהיה לי כלב.

"מה שמשמח אותי בחיים זה לקום בבוקר ולשתות כוס קפה, לשבת ליד שולחן העבודה עם כל הדפים הצהובים שלי, שאני עדיין משתמשת בהם, לרדת לפינה לקנות לי מאפין, לפגוש חברים, לרקוד לצלילי מוזיקה כשאף אחד לא רואה, כל הדברים הקטנים והמשוגעים האלה".

גלוריה סטיינם, 2019 (צילום: Photo by Richard Shotwell/Invision/AP)
גלוריה סטיינם (צילום: Photo by Richard Shotwell/Invision/AP)

עמנואל לוי הוא פרופסור לקולנוע ולסוציולוגיה, מבקר קולנוע ומחברם של תשעה ספרים, בהם "הכול על האוסקר: ההיסטוריה והפוליטיקה של פרסי האקדמיה" (All About Oscar: The History and Politics of the Academy Award), שיצא ב-11 מהדורות.

עוד 2,343 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 3 בדצמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הממשלה לא תדון ביום א' בתקציב ובמינוי מפכ"ל

בג"צ הודיע למדינה כי עליה "לפעול במהירות למינוי מפכ"ל", אבל הנושא לא מופיע בלו"ז ישיבת הממשלה הקרובה ● כ"ץ הבטיח לגנץ לזרז את תקציב המדינה - אבל גם התקציב לא נמצא בלו"ז ● מנדלבליט לבג"צ: מתנגד להתערבות שיפוטית בחוק הלאום ● משרד הבריאות הפתיע את קופות החולים: תוך חודשיים יגיעו חיסונים לשני מיליון ישראלים ● ירדן מודיעה בעקבות בחירתו של ביידן: נחדש את השיחות ושיתוף הפעולה עם ישראל

עוד 67 עדכונים

ביבי, זה נגמר

השבוע נודע, כי בית משפט השלום בקריות השתמש בחוק הלאום, כדי להכשיר מחיקת תביעה של שני ילדים ערבים מכרמיאל. הילדים, שני אחים בני שש ועשר, תבעו את העירייה באמצעות דודם על החזרי הוצאות על נסיעות למוסדות לימוד שאליהם הם נאלצים לנסוע, מאחר שאין בתחומי כרמיאל אף מוסד לימוד ערבי.

ביהמ"ש השלום בקריות השתמש בחוק הלאום להכשרת מחיקת תביעה של שני ילדים ערבים מכרמיאל. הילדים, אחים בני 6 ו-10, תבעו החזרי נסיעות למוסדות לימוד, כי אין בכרמיאל אף מוסד לימוד ערבי

כמותם יש עוד מאות תלמידים ערבים שלומדים מחוץ לעיר מחוסר ברירה, ועיריית כרמיאל מסרבת לממן להם הסעות. הטעמים למחיקת התביעה היו שמירה על צביונה היהודי של כרמיאל בהתאם לחוק הלאום. הרשם הבכיר יניב לוזון כתב בהחלטתו:

"כרמיאל, עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל. הקמת בית ספר בשפה הערבית… (וכן) מימון הסעות לתלמידים ערביים, לכל דיכפין ובכל אתר, עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר. סעיף 7 לחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע: 'המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה'. פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הינו ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית כולל לעניין הקמת בית ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".

מחיקת התביעה עוררה בצדק זעם רב בקרב ערביי ישראל וחוגי השמאל. אבל אני רוצה להעיד משהו על כרמיאל. אותה עירייה, המסרבת לממן הסעות תלמידים ערבים מתחומה לבתי ספר מחוצה לה, היא זו המקיימת את קונסרבטוריון כרמיאל, שילדים וילדות יהודים וערבים לומדים ומנגנים ומופיעים בו יחד. אותה עירייה, היא זו המקיימת חוגי כדורגל מעורבים. לכן, כשם שעיריית כרמיאל מקיימת דו-קיום בכול שדרות החיים בעיר, מחינוך מוסיקלי ועד חינוך לספורט, עליה לדאוג להקמת בית ספר ערבי בתוכה, ועד אז – למימון היסעי תלמידים ערביים לבתי ספר מחוצה לה.

צודק ארגון עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, שפנה למשרד החינוך כדי להרחיב את רשימת היישובים המשויכים לעיר כרמיאל במיפוי של המשרד, כך שישקף את רישומם בפועל של הילדים בבתי ספר ביישובים הערביים הסמוכים לעיר. אבל הזעם אינו צריך להיות מופנה לעיריית כרמיאל, אלא למשרד החינוך וגם ובעיקר לרשם בית המשפט, שנקט בנימוקים גזעניים ופסולים מבחינה מוסרית, בשעה שמחק תביעה צודקת זו. הבעיה היא לא כרמיאל, אלא חוק הלאום, שהוא חוק גזעני, קולוניאלי ופסול מבחינה מוסרית.

הזעם אינו צריך להיות מופנה לעיריית כרמיאל, אלא למשרד החינוך ובעיקר לרשם ביהמ"ש, שנקט בנימוקים גזעניים ופסולים מוסרית, כשמחק תביעה צודקת זו. הבעיה היא לא כרמיאל, אלא חוק הלאום

הדברים האלה צריכים להיאמר דווקא בעצרת 'בלפור בכרמיאל', מפני שהעצרת הזאת, כמו כול הצעדות, העצרות, השיירות וההפגנות ברחבי ישראל, מונעות בחזון משותף אחד: דמוקרטיה. שוויון, צדק, חירות, ערבות הדדית, שקיפות, ומנהיגות, המחויבת למצביעיה ולא בוגדת בהם.

אי אפשר לעמוד מדי שבוע על גשר מוטה גור בכרמיאל, ובצומת כרמיאל מערב, וכאן, בערב הזה, ולהניף דגלים שחורים וורודים ודגלי ישראל, מבלי להתקומם נגד אפליית הערבים בישראל ובגליל.

אי אפשר לקרוא לערביי הכפרים להצטרף למחאה מבלי להיאבק את מאבקם הצודק לשוויון זכויות, וגם חובות.

אי אפשר לקרוא להפלתו החוקית של ראש ממשלה, המתנהל כרודן, מפלג את החברה הישראלית ומשסע אותנו איש ברעהו וברעותו, קורע את מוסדות האכיפה, החוק והמשפט, מבלי לעמוד לצד שכנינו.

אי אפשר להפיל ראש ממשלה, הקורא לערבים תומכי טרור, מבקש להחדיר מצלמות לקלפיות בכפרים כדי לפגוע בזכותם להצביע, מזהיר שהם נוהרים לקלפיות, ובו-בזמן כורת בריתות מפיסטופליות עם חברי כנסת ערבים, ללא שיתוף פעולה עם הערבים. הצביעות וכפל הפנים האלה חייבים להיגמר כאן ועכשיו, כי אלה בדיוק הדברים נגדם אנו נלחמים בבלפור, בכיכרות ובגשרים.

וכעת, מכאן, מעצרת בלפור בכרמיאל, אפנה אליך, אדוני ראש הממשלה, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים. באתי הנה לא רק כדי לטעון בשמם של ערכי הדמוקרטיה והשוויון, אלא כדי לומר לך דבר אחד, ביבי. זה נגמר.

ללא ערבים אי אפשר להפיל רה"מ, הקורא לערבים תומכי טרור, מבקש להחדיר מצלמות לקלפיות בכפרים כדי לפגוע בזכותם להצביע, מזהיר שהם נוהרים לקלפיות, ובו-בזמן כורת בריתות מפיסטופליות עם חכ"ים ערבים

זה נגמר, כי חשבת שתוכל לפורר רוב מוחלט של 62 מנדטים, שהצביע נגד המשך כהונתך, כי הצלחת להקים קואליציה על ידי סחיטה-לכאורה ומרמה-בפועל את מי שבחרנו בהם כנציגינו, ובכך הפכת אותם לבוגדים ולגנבי קולות ואותנו לנלחמים בשיטה.

זה נגמר, כי מרגע שהצלחת להקים את ממשלתך, להכניס אותם מתחת לאלונקה, לא פסקת לרגע מחרחור ריב ומדון בינך לבין שותפיך, התכחשת להבטחת הרוטציה ושיתוף הפעולה מצדך, והמשכת לתקוף את מערכות האכיפה, החוק והמשפט, ובראשם התובעת במשפטך, פרקליטות המדינה, היועהמ"ש ובית הדין הגבוה לצדק.

זה נגמר, כי המשכת לנסות להנדס לנו את התודעה. חשבת שתוכל להמשיך בהפקת סרטוני שנאה והסתה, פוסטים מטונפים מתחת למקלדת של הבן הפרטי שלך, דברי ביזוי ושיסוי מפי שופרותיך, כי המשכת לאסור עלינו את זכות ההשוואה בין תהליכים היסטוריים, שהצמיחו מתוכם את המשטרים החשוכים והאפלים ביותר במאה העשרים, לבין הדברים שאתה מחולל כאן, וחשבת שניכנע לך.

זה נגמר מפני שניכסת לעצמך הישגים מדיניים שנרקמו על ידי קודמיך, ובו-בזמן גילית סודות צבאיים, הפרת את מדיניות העמימות של ישראל, רקמת בסתר עסקאות נשק המערערות את מבנה הכוח בצה"ל ואת תקציב המדינה, ותוך הפרה בוטה של הליכי קבלת ההחלטות בצבא.

זה נגמר כי הפקרת את ישראל בניהול הכושל שלך את משבר הקורונה, כי שברת את מטה לחמם של הישראלים ודרדרת אותם לעוני מחפיר, כי גמרת שנת לימודים לילדינו ומכרת לנו את התקווה.

זה נגמר, כי המשכת לנסות להנדס לנו את התודעה. חשבת שתוכל להמשיך בהפקת סרטוני שנאה והסתה, פוסטים מטונפים ממקלדת בנך הפרטי, דברי ביזוי ושיסוי מפי שופרותיך

זה נגמר כי תכף המשפט שלך מתחיל, ויהיה עליך להתייצב בו, ותכף ועדת החקירה של משרד הביטחון תתכנס ואחריה גם תוקם ועדת חקירה ממלכתית, ואז ייצאו כול השדים מן הבקבוק. השדים שאתה יצרת ואתה דחפת לבקבוק הסתרים המבעבע הזה, יחד עם כול סודותיך, אדוני ראש המכשלה.

זה נגמר גם מסיבה אחת פשוטה. אתה בהיבריס, אדוני ראש הממשלה. השתכרת מן הסקרים, נבהלת מן הנסיקה של בנט, ואז ערערת את ההסכם הקואליציוני שחתמת עליו והבטחת כי תעמוד בו, וברוב נוכלותך אתה עוד מאשים בבחירות הקרבות את שותפיך לקואליציה המגונה הזאת.

האמנת, ואתה כנראה עדיין מאמין, שגוש הימין בהנהגתך ינצח גם את הבחירות הבאות, ואז תוכל להשלים את בניית הרודנות שלך על ידי חקיקת פסקת ההתגברות והחוק הצרפתי, השלמת כול המינויים במערכת החוק והמשפט באנשים מטעמך וביטול משפטך. התבוננת מסביב, וחשבת שאין לך מתחרים, שגוש השמאל-מרכז מרוסק, שאמנם המחאה נגדך אדירה, אבל היא מפוזרת, מבוזרת ולא מכוונת פוליטית, נחמדה ולא אלימה, מרוסנת ומאופקת, ולכן אין בכוחה לסכן אותך.

אני שמח להודיע לך שטעית, אדוני ראש המכשלה. מכאן, מעצרת בלפור בכרמיאל, אני מתכבד להודיע לך, שבעוד אתה ושופרותיך מפמפמים לנו סקרים מדומיינים, המבוססים על תמונת האתמול ומהנדסים קדימה את ניצחונך, קמנו, אנשים ונשים טובים וטובות, מתוך המחאה, והקמנו את האלטרנטיבה החדשה, שתקלוט אליה את כול המוחים והמוחות נגדך. קוראים לה המפלגה הדמוקרטית.

היא כבר מופיעה ברשומות, ומחר בבוקר יתחיל מבצע גיוס החברים והחברות שלה. היא לא הוקמה על ידי אהוד ברק, אלא על ידי אהוד אחר, פרופסור אהוד שפירא, חוקר דמוקרטיות ממכון וייצמן. והיא לא ממומנת על ידי אף אחד, אלא על ידינו, כמו כול דבר אחר שמומן במחאה הזאת. בגיוס המונים. ההמונים שרוצים אותך מחוץ למעון ראש הממשלה.

בעוד אתה ושופרותיך מפמפמים לנו סקרים מדומיינים, המבוססים על תמונת האתמול ומהנדסים קדימה את ניצחונך – קמנו, אנשים ונשים טובים וטובות, מתוך המחאה, והקמנו אלטרנטיבה, שתקלוט את המוחים נגדך

הדמוקרטית היא מפלגה שקופה. והיא מפלגה של כלל אזרחי ישראל, כפי שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת כול אזרחיה. יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים. ערכיה הם הערכים ששכחת. שוויון, צדק, חירות וערבות הדדית. כול מי שמוכנ/ה לחתום על הערכים האלה מוזמן/ת להיות חבר/ה בה. וכול אחד ואחת מאתנו גם יכול/ה להעמיד את עצמו/ה לפריימריז שקופים במסגרתה. כך נקבע את הנהגתה, את רשימת המועמדים והמועמדות לשרים ולשרות מטעמה ואת רשימת חבריה וחברותיה לכנסת.

דיברנו עם כולם, עם כול מי שרוצה בהחלפתך. כולם יוכלו להתמודד אצלנו, כי אנחנו פלטפורמה דמוקרטית פתוחה. הריבון, חברי וחברות המפלגה, הם שיחליטו מי ינהיג ותנהיג אותנו, והם גם יחליטו מה יהיה מצעה.

במפלגה שערכיה הם שוויון, חירות, צדק וערבות הדדית, אי אפשר לשלוט על עם אחר. אי אפשר לקבל יחסי כובש-נכבש, שולט-נשלט, הדרה מגדרית או אחרת. אי אפשר לקבל היעדר זכויות, חוסר שקיפות, או ריכוז הכוח הפוליטי בידי שליט יחיד. במפלגה הדמוקרטית כולם שווי ערך, כולם קובעים את הדרך, ובלבד שתהיה דרך של שוויון, חירות, צדק וערבות הדדית.

אתה האמנת שתוכל לסגור לשלושים שנה את הפרוטוקולים של קבינט הקורונה, ולהמשיך להפיק סרטונים ונאומים ופוסטים של שנאה, ובזה לבצר את שלטונך. אנחנו נראה לך בדיוק את ההפך מזה. איך ניתן למגר אותך ואת השלטון הרודני, שלטון היחיד הסכסכני שלך, בהנהגה הצומחת, לא מוצנחת, מתוך הציבור, ופועלת למענו מתוך מחויבות ושקיפות מלאה.

ולכן זה נגמר, ביבי. אתה ושרה ו"הילד" שלכם יכולים להתחיל לארוז. תוכלו לבחור באיזה מן הבתים באימפריית הנדל"ן הפרטית שלכם תגורו. בקיסריה, בעזה או בפורצים, או שמא בחו"ל. אבל את הבית שלנו בבלפור אתם תפנו. כי באמת התעסקתם עם הדור הלא נכון, ובאמת אתם החורבן, ואנחנו התקווה.

הערב, מעצרת בלפור בכרמיאל, אני שמח להודיע לך. זה נגמר, ביבי. צא צא, איש הדמים. צא מבלפור, ועמוד למשפטך ולגורלך.

לסיום, אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולקרוא בצו 8 דווקא מכאן, מכרמיאל, מבירת הפריפרייה, לאנשים הבאים. שקמה ברסלר, אורלי בר לב, ישי הדס, גונן בן יצחק, דניאל חקלאי, יאיר נהוראי, גבי לסקי, קוסטה בלאק, יעל ראפ, רועי פלג, יניב סגל, גיל ברדה, אופק פרידמן, אלק יפרמוב, יגאל רמבם, סדי בן שטרית, אייבי בנימין, אמה טוקטלי, דקלה דיין, מאיה מן, לוסי אהריש, ניצן וייסברג, נעה רוטמן, כלנית שרון, קורל אלקובי, אור בירון, לירון אחדות, זיו ברטפלד, אייר סמל ועוד חברים וחברות יקרים ויקרות לי מאוד, מן הפעילים והפעילות המרכזיים במחאה.

ולכן זה נגמר, ביבי. אתה ושרה ו"הילד" שלכם יכולים להתחיל לארוז. תוכלו לבחור באיזה מן הבתים באימפריית הנדל"ן הפרטית שלכם תגורו. בקיסריה, בעזה או בפורצים, או שמא בחו"ל. אבל את הבית שלנו בבלפור אתם תפנו

חודשים ארוכים אנחנו שרים יחד שאנחנו התקווה, שהם נפלו על הדור הלא נכון. עכשיו הגיע הזמן לצעוד אל קדמת הבמה. לא לשלוח בשמנו את הוותיקים אל הכנסת ואל הממשלה. אהוד ברק וציפי לבני, גבי אייזנקוט ורון חולדאי, דני יתום ואחרים יכולים להצטרף אלינו, להעניק לנו מניסיונם עתיר השנים. אבל הם לא יכולים לבוא במקומנו.

כול אחד ואחת מכםן כבר חרגתם מחייכםן כדי לעלות שבוע אחרי שבוע לבלפור, לכיכרות ולגשרים. כול אחד ואחת מכםן כבר הוכיחו אומץ לב, מחויבות, נחישות, יצירתיות ושרידות, והשתפשפתםן היטב במהלך המחאה. עכשיו אני קורא לכםן לעשות את הצעד הבא, ההכרחי והמתבקש מאליו – בואו הצטרפו לדמוקרטית והעמידו את עצמכםן לבחירות לראשות המפלגה בפריימריז, בואו לכנסת ולממשלה, הטוו את החזון והנהיגו את התיקון הדרוש כול כך לחברה בישראל.

אילן שיינפלד (1960) הוא סופר ועורך, לשעבר עורך ספרותי ב"על המשמר" ודובר "הקאמרי," כיום עורך ומורה לכתיבה, ואב יחידני גאה לתאומים שנולדו בפונדקאות בהודו. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים (1990, 2015), ותושב הגליל המערבי. מרגיש שהדמוקרטיה היא מה שלוקחים לך כשאתה עסוק בגידול ילדים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,647 מילים

"ההדבקה ירדה כי החרדים הגיעו לעומק חיסוני גבוה"

מגפת הקורונה ההדבקה בקורונה במגזר החרדי הפכה מהגבוהה ביותר לנמוכה ביותר בישראל ויש כבר מי שמדבר על חסינות עדר ● פרופ׳ אודי קימרון: "כשחלקים גדולים מהאוכלוסייה נדבקים, ההדבקה יורדת" ● פרופ׳ גבי ברבש מודה שאין הסבר טוב יותר לתופעה אבל מזהיר: "השיח על חסינות העדר מסוכן ביותר" ● החדשות הרעות: התפתחות דומה במגזר החילוני תעלה בחיי אלפי בני אדם

עוד 2,189 מילים

הפתרון של משרד התחבורה לסכנה בבתי הספר: תמרורים חמודים

משרד התחבורה חשף השבוע שלושה תמרורים חדשים הנמצאים בתהליך אישור אשר יוצבו בקרבת בתי הספר ● המדובר בתמרורים כחולים, לא אפקטיביים וחסרי כל סיכוי להשפיע על מצב הבטיחות בדרכים הרעוע בסביבת מוסדות החינוך ● "אור ירוק" לזמן ישראל: "תמרור לבדו לא יכול לאלץ את הנהג להוריד את המהירות ליד בתי ספר, והפחתת המהירות זה הדבר העיקרי שיציל את הילד הבא"

עוד 983 מילים

למקרה שפיספסת

לגליזציה 20 שנה בכלא על כמה עציצים ומנורה צמודה

תזכיר החוק לאסדרת שוק הקנאביס אמור להיות ציון דרך משמעותי בדרך ללגליזציה ● אלא שהמרוויחים העיקריים עומדים להיות החברות המסחריות, שיזכו לבלעדיות על שוק שמגלגל כ-7 מיליארד שקל בשנה, בעוד שמיליון וחצי הישראלים שצורכים כיום את החומר באופן לא חוקי יעמדו מול מגבלות דרקוניות ועונשים חסרי פרופורציה ● גם מטופלי הקנאביס הרפואי חוששים שיידחקו לסוף התור

עוד 1,895 מילים

עבודה כרופא בבית אבות בתקופת קורונה

אני רופא משפחה שעובד בשני בתי אבות קטנים בגליל. תקופת הקורונה הציבה אתגרים ייחודיים בהתנהלות ובטיפול בקשישים בבתי אבות.

הדאגה הגדולה ביותר היא חדירת הנגיף לתוך הבית. איום זה תמיד מרחף באוויר. מנתונים מארצות הברית, עולה שכ-10% ממקרי הדבקה ומעל 40% ממקרי המוות מקורונה הם דיירי בתי אבות. גם אם הנתונים הללו שונים ממקום למקום, המסקנה הכללית נשארת איתנה ובעינה: דיירי בתי אבות ביחס לאוכלוסייה הכללית נמצאים הן בסכנה גבוהה יותר לחלות בקורונה, והן בסכנה גבוהה יותר למות ממנה. ואם אדם אחד נדבק בתוך בית האבות, קרוב לוודאי שתהיה הידבקות לאחרים, לפעמים באופן מסיבי.

דוגמה מוחשית לכך היא אירוע בבית אבות ע"ש קירקלנד Kirkland שבמדינת וושינגטון, שהתרחש בחודש מרץ. מתוך כ-180 אנשי צוות, 47 אנשי צוות חלו בקורונה. כ-80 מ-120 הדיירים חלו במחלה ו-35 נפטרו! הידבקות בבית אבות עלולה להיות הרת אסון.

דוגמה מוחשית לכך שהידבקות בבית אבות עלולה להיות הרת אסון היא אירוע שהתרחש במרץ בבית אבות ע"ש קירקלנד Kirkland במדינת וושינגטון. מתוך כ-180 אנשי צוות, 47 אנשי צוות חלו בקורונה. כ-80 מ-120 הדיירים חלו במחלה ו-35 נפטרו

מכורח מציאות קטלנית זו נגזרו נהלים דרקוניים, שכללו בהתחלה איסור כניסה לבני המשפחות ולצוות הלא חיוני, שימוש באמצעי מיגון – עטיית מסכות, כפפות ולעיתים חלוקים, ושימוש רב של תרכיבי סבון ואלכוהול למיניהם ועוד.

אם עד פרוץ המגיפה משרד הבריאות פעל כמבצע בקרה-ביקורת, במהלך המגפה גישתם עברה לבקרה-תמיכה. כתופעה חדשה, היה מורגש שהמשרד לא היה ערוך מראש להתמודד עמה, במיוחד בהתחלה. כמעט בכל יום יצאה הנחייה אחרת, כאשר לפעמים ההנחיה החדשה סתרה הנחייה קודמת, לא היתה ניתנת ליישום ולא תמיד התעכבה על השלכותיה בשטח. יחד עם זאת, לדעתי, בד"כ עקרונות ההנחיות היו סבירים.

לפני הקורונה, הפרוטוקולים בבתי אבות היו יציבים ורק מדי פעם נכנס נוהל חדש, שגם אז לא ערער את שגרת העבודה. לעומת זאת, עם כניסת עידן הקורונה היה צורך לבצע שינויים מרחיקי לכת ובאופן מיידי. דוגמה לקושי הייתה הכנסת דייר חדש לבית האבות מבית החולים או מהבית עם הנחיות קשוחות באשר לבידודו עד שהוכח שלא נושא את הנגיף. מחד, לא תמיד הייתה אפשרות טכנית ליצור בידוד כפי שנדרש ומאידך היה לחץ מצד בתי החולים לשחרור קשישים לקהילה שאינם זקוקים לאשפוז או להעביר קשישים שלא הסתדרו בביתם.

כל אחד משני בתי אבות שבהם אני עובד פעלו בצורה אחרת. בבית האבות בקיבוץ, הצוות המוביל – מנהלת הבית, האחות האחראית ואני ישבנו באופן קבוע, עשינו הערכת מצב כולל לעבור על ההנחיות החדשות וגיבשנו דרכי פעולה המניחות את הדעת שהשתנו מיום ליום בהתאם לחוזרים המתעדכנים. היה חשוב ביותר לעבוד בצוותא.

כמנהל רפואי תפקידי היה להתוות מדיניות ולאשר דרכי פעולה נכונות מבחינה רפואית ואשר ניתנים ליישום. דוגמה של חשיבות מעורבותה של מנהלת המוסד הייתה הבנתה המיידית בחיוניות אספקת מלאי של אמצעי הגנה כגון מסכות, כפפות, חלוקים וחומרי ניקיון מיוחדים למרות שהפריטים הללו לא תוקצבו. זה אינו עניין של מה בכך. בשונה מגישתה, היו מקרים אומללים בחו"ל שבהן הנהלות לא שעו לאזהרות וסירבו לרכוש ציוד מגן. התוצאה הייתה התפשטות קטלנית של הנגיף.

ובאשר לאחות האחראית – אחד מתפקידיה החשובים היה לגייס את שיתוף הפעולה מתוך רצון והבנה של האחיות האחרות ושאר העובדים. אצלנו אף איש צוות לא סירב להגיע לעבודה למרות הסכנה והסרבול. כולם שיתפו פעולה גם אחרי סיום עבודה כאשר נזהרו לא לבוא במגע עם אנשים שעלולים לשאת את הנגיף. היום, שמונה חודשים אחרי פרוץ המגפה, אף עובד (בד"כ עובדת) לא נדבקה בינתיים מקורונה. צעדים אלו נראים סבירים אך בתחילת המשבר הם נראו שרירותיים והזויים.

דוגמה לקושי הייתה הכנסת דייר חדש לבית האבות מביה"ח או מהבית, עם הנחיות קשוחות באשר לבידודו, עד שהוכח שלא נושא את הנגיף. לא תמיד התאפשר טכנית ליצור בידוד כנדרש, אך היה לחץ מצד בתיה"ח לשחרור קשישים

בבית אבות השני בתקופה הראשונה נקטו בגישה קיצונית יותר. מדובר בבית אליעזר, בית אבות שמיועד רק לניצולי שואה. כמעט כל הדיירים נמצאים במצב רפואי ונפשי גבולי ביותר ונדרשת סביבה מיוחדת ובטוחה על מנת לשמור אותם בחיים. אילו הנגיף היה חודר, קשה להאמין שמישהו מהדיירים היה שורד. היות שיש למוסד מערך מתנדבים שחי במעון ליד בית האבות, הוחלט לא לתת לאף אחד מבפנים לצאת מחוץ לכותלי המבנים ובמקביל – מלבד רופא אחד, חל איסור גורף מבחוץ להיכנס למוסד. בכך, בתחילת המגיפה, המוסד צמצם את סכנת חדירת הנגיף לכמעט אפס.

היה קטע, שעלול היה להיות מביך, שבו צוות משרד הבריאות ביצע בקרת פתע – מה שמקובל כמדיניות המשרד. במקרה זה, הנהלת הבית נשארו דבקים לעמדותיהם ואסרו גם על נציגי משרד הבריאות להיכנס, כך שהבקרה נעשתה בחוץ בגינה ורק על פי דיווח. למזלנו, הבקרים ראו עין בעין את ההיגיון שמדיניות המוסד גם יחול עליהם. מאז כאשר הם עצמם אישרו חזרה לשגרה חלקית, המצור נפתח ובוצעה בקרה חדשה, הפעם מבפנים.

הדרישות הנחוצות למען מיגור נגיף הקורונה סותרות את העקרונות הבסיסיים שהיו נר לרגליי שנים רבות בטיפול מקצועי ועבודה (professional compassionate care) רגישה בקשישים. שימוש במסכות הקשה על אפשרות של תקשורת ברורה במיוחד כאשר מדובר בדיירים שגם בימים כתיקונם עלולים להיות מבולבלים ו/או כבדי ראיה ו/או כבדי שמיעה. במיוחד איסור ביקור המשפחות הביא לבדידותם.

בעקבות כך, וגם לאור ניסיון שנלמד ממקרים בחו"ל, שבהם המשפחות היו מנותקות גם כאשר הנגיף השתולל בבית האבות, הוחלט בבית אבות בקיבוץ לתגבר את התקשורת היזומה של הבית ע"י טלפונים יזומים שלי, פתיחת קו טלפון נוסף למשפחות, יוזמת טלפונים עם וידיאו דרך וואטסאפ' וטאבלטים, שליחת עדכונים לכלל המשפחות וסרטונים של הפעילות שכן נעשתה.

שימוש במסכות הקשה על אפשרות של תקשורת ברורה, במיוחד כשמדובר בדיירים שגם בימים כתיקונם עלולים להיות מבולבלים ו/או כבדי ראיה ו/או כבדי שמיעה. איסור ביקור המשפחות הביא לבדידותם

העבודה עם נהלי קורונה לדוגמה – עטיית מסכות שעות רבות, שימוש רב בכפפות, חלוקים ושמירת מרחק הביאה לפעמים לסרבול מתיש בעבודה. למרות זאת, עם הזמן למדנו לשלב את הנהלים לתוך שגרת העבודה. כמה שקשה ומסורבל, אני מקבל פרספקטיבה כאשר אני מביט בהערכה בעמיתים שלי שעובדים במחלקות עם חולי קורונה כאשר עליהם להתמודד עם ביגוד מסורבל יותר, סכנת הידבקות והתמודדות עם חולים שמסתבכים ואף נפטרים.

הטיפול הרפואי עצמו גם שונה:  גם אם בימים כתיקונם אני מסתייג מלהפנות דיירים החוצה למרפאות בקהילה או לבית החולים למעט מקרים בודדים, כעת נדרשו עוד פחות הפניות, במיוחד בתקופה הראשונה. היו מחלקות לא זמינות בבית החולים מפני שהוסבו לקורונה, ומרפאות מומחים בקהילה שלא עבדו כך שלא תמיד בכלל היה לאן להפנות דייר. מגבלות אלו בשילוב עם פחד מהנגיף ואיסור ליווי המשפחות הביאו ללחץ אדיר לא להפנות, ובכך היה עלי לקבל אחריות מקצועית באופן בלעדי, במקום להיעזר ברופאים אחרים.

בתחילת המשבר היה לנו מקרה של דיירת וותיקה שחלתה, הגיעה לסוף דרכה וגססה ממחלה אחרת – לא קורונה. למרות שאז חל איסור על ביקור משפחות, היה נראה לנו אכזרי ביותר לתת לה למות לבד. החלטנו להגמיש את הכללים לגביה.

ניצלנו דלת צדדית בבית האבות שהיתה בסמוך לחדרה, כדי לאפשר למשפחה להיכנס ביממות האחרונות ולשבת עמה ככל שרצו בתנאי שהיו להם מסכות ושמרו על מרחק. רק אחרי פטירתה, כאשר השכלנו להבין שתהיה לוויה ושבעה בהרכבים מצומצמים, הבנו שהשפעת הקורנה נמשכת גם לאחר פטירה החולה. במקרה זה, לפחות היא יכולה היתה למות בכבוד, מוקפת משפחה אוהבת.

בתחילת המשבר היתהה לנו דיירת וותיקה שחלתה, הגיעה לסוף דרכה וגססה ממחלה אחרת, לא קורונה. למרות שאז חל איסור על ביקור משפחות, נראה לנו אכזרי ביותר לתת לה למות לבד

בתקופת הקורונה דיירי בתי האבות סובלים מהשלכות הקורונה – גם בבתי אבות שבו הנגיף לא נמצא. מטרות הטיפול הן למנוע חדירה של נגיף, לצמצם את הקשיים המיוחדים ככל שניתן, גם אם נדרש לעשות זאת באמצעים טכנולוגיים מרוחקים, ובמקביל לתת תחושת בטחון, תחושה ביתית והמשך טיפול מסור רב מקצועי וגם פליאטיבי (תומך) בדיירינו. לעמוד בהצלחה מהווה אתגר אישי, צוותי וניהולי.

ד"ר ג'ים שלום הוא מומחה לרפואית המשפחה בעל עניין מיוחד בטיפול בסוף החיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,170 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מה שהיה עד כה זה כלום לעומת מה שיהיה בממשלת המעבר

נתניהו עצמו הרי לא מאמין לאף מילה שהוציא מפיו אתמול במסיבת העיתונאים בכנסת ● הוא יודע שההסכם הקואליציוני שחתם עם כחול-לבן היה מעשה רמייה אחד גדול ● הממשלה הנוכחית תכהן עד הבחירות, וכבר לא משנה מתי הן יתקיימו ● וכל מה שראינו עד היום, ייראה כמו אידיליה לעומת מה שצפוי לנו בממשלת מעבר לפני בחירות סוערות בימים של משבר הקורונה ● פרשנות

עוד 449 מילים ו-1 תגובות

אוסף היוזמות האחרונות של נתניהו וחבורתו מערער את המצב האזורי ההפכפך ממילא, ומתעלם מהערכים המשותפים של ישראל וארה"ב ● התרברבות בכוחו של צה״ל עלולה לגרור בסופו של דבר לתגובות קטלניות ולאיים על יחסיה ארוכי השנים של ישראל עם ארה"ב ● אם לא תהיה הבנה כי שותפות מתמשכת בין ישראל לארה״ב היא דרך דו-סטרית, יכולת הקיום של ישראל נתונה בסכנה ● דעה

עוד 1,233 מילים ו-1 תגובות

כפי שניצל את העתירות לבג"ץ נגד מינויו ליועמ"ש כדי להשיג הצהרות שיפוטיות שמנקות אותו בפרשת הרפז, כך ניצל מנדלבליט עתירה שהוגשה לאחרונה בדרישה לפסול את השתתפותו בוועדת האיתור לפרקליט המדינה, לאותה מטרה ממש ● וגם הפעם - תוך הטעיית השופטים ורתימת הפרקליטות להשמיע בבג"ץ מידע שגוי ● פרשנות

עוד 1,024 מילים ו-1 תגובות

הם מתקשים להתארגן, לנהל את הזמן, להתרכז במשך יותר מ-10 דקות רצוף, או לזכור לאכול ולשתות בזמן סביר ● כ-10% מתלמידי ישראל סובלים מהפרעת קשב, והמעבר ללמידה חלקית בזום הפך עבורם לאסון של ממש ● מסמך שהפיק משרד החינוך הציג את הקשיים וההזדמנויות בלמידה מרחוק, אבל אפילו ההמלצה להקליט את השיעורים בכיתה לא מיושמת

עוד 1,503 מילים ו-1 תגובות

נתניהו: "גנץ צריך לעצור את ההידרדרות לבחירות"; גנץ: "האחריות עליך ורק עליך"

לפיד: "נתניהו שבר את שיאי הציניות. האיש כל היום מתעסק בהסתה, ואז הגיע בערב לטלוויזיה ודיבר נגד הסתה" ● סקר: מפלגה בראשות איזנקוט, חולדאי ולבני מקבלת 15 מנדטים ● חברי רע"ם נעדרו מההצבעה על הקדמת הבחירות ● דיווח: יהורם גאון שוקל להתמודד לנשיאות ● נתניהו ביקש מנציב שירות המדינה לאשר את מינוי מזכיר הממשלה צחי ברוורמן למנכ"ל משרד ראש הממשלה

עוד 82 עדכונים

למרות הנאום החד, גנץ עדיין לא הפנים שזה באמת נגמר

בני גנץ נשא אתמול נאום טוב ● הנאום, שכתב חילי טרופר עם קצת השראה מחוה אלברשטיין ושלום חנוך, הציג היטב את האינטרסים ואת התרגילים הבלתי נסבלים של נתניהו לאורך הדרך ● ובכל זאת, גנץ לא הלך עד הסוף ● מבחינת נתניהו, הסיפור גמור - הוא רק צריך לבחור את מועד הבחירות ● ובליכוד כבר מסמנים את האסטרטגיה: נתניהו יתמקד בלפיד, ייכנס בו בכל הכוח, ויתעלם מבנט ● פרשנות

עוד 569 מילים

ברחובות ח'רטום, הסודנים מקווים שישראל תוציא אותם מהעוני

"שבענו מנאומים על מטרות נעלות, תנו לי להאכיל קודם את המשפחה שלי", אומר אחמד, תושב ח'רטום, לכתב זמן ישראל שביקר בסודן בחודש שעבר ● שבועות ספורים אחרי שישראל וסודן הסכימו לנרמל את יחסיהן, סודנים מקווים שישראל תשקיע במדינה הענייה ומוותרים על איבה של עשורים לטובת תקווה של שגשוג ● "עמדנו לצד הפלסטינים במשך זמן רב, אבל אנחנו חייבים גם לדאוג לבית שלנו"

עוד 1,062 מילים

יאיר נתניהו במו"מ לשכור דירה ליד אחיו בהרצליה

פרסום ראשון יש חיים אחרי המעון בבלפור: בנו הבכור של ראש הממשלה מנהל משא ומתן על שכירת דירה בסמוך לאחיו אבנר, בפרויקט "מחיר למשתכן" בגליל ים החדשה ● אבנר וחברתו נוי בר אמורים להיכנס לגור בפרויקט בימים הקרובים ● בנוסף, היחידה לאבטחת אישים בשב"כ מנהלת מו"מ לשכירת שתי דירות במקום עבור מאבטחי בניו של רה"מ

עוד 620 מילים

שנה לקורונה הזמן טס כשלא נהנים

לפני שנה בדצמבר, התאריך המדויק לא ידוע, התגלה וירוס חדש בעיר ווהאן בסין ● מעטים העלו בדעתם שתוך זמן קצר הוא יטלטל את העולם, ישתק כלכלות, יסגור גבולות, יחולל שמות בחינוך, בתעסוקה, בתרבות - ויגבה את חייהם של כמיליון וחצי בני אדם ● האימונולוג פרופ' צביקה גרנות מסכם שנה בצל המגפה ומזהיר: "הקורונה היא רק קדימון קליל לאסון האמיתי שמחכה לנו מעבר לפינה"

עוד 3,852 מילים

גנץ: "לא לי שיקר נתניהו, לכם הוא שיקר. לא אותי הוליך נתניהו שולל, אלא את אזרחי ישראל"

ראש הממשלה החליפי הודיע שכחול לבן תתמוך בפיזור הכנסת ● יושב ראש הקואליציה זוהר: "נאום גנץ נגד רה"מ והליכוד הוא התחלת קמפיין הבחירות שלו" ● ראש שירותי בריאות הציבור: אנחנו בתחילת הגל השלישי ● בית המשפט הורה למדינה להעביר לנתניהו חומרי חקירה שלא נמסרו לו ● ריבלין על האופציה שישוב לפוליטיקה בתום כהונתו: "להתעסק בפוליטיקה בגיל 82 זה קצת מופרז"

עוד 60 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה