אם בשבועות האחרונים אתם חשים מרמור ותסכול ושוקעים במרה שחורה, דעו שאתם לא לבד. מאז שהחלו הדיווחים על הטלת הסגר השני בארץ, אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש מזהים עלייה במצבי המצוקה הנפשית – הן בקרב המטופלים שלהם, והן בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל. ואם בפרוץ המשבר ובתקופת הסגר הראשון המצוקה התאפיינה בעיקר בחרדה, שמלווה בדרך כלל בחיפוש אחר הפתרון למצב, כעת הישראלים שוקעים בדכדוך וחוסר אונים.

מנתונים שנאספו בעמותת ער"ן עבור זמן ישראל, עולה כי בשבועיים האחרונים חל זינוק במספר פניות המצוקה של ישראלים למוקדי החירום של העמותה. בכל יום מתקבלות שם כ-1,200 פניות, עלייה של כ-20% ביחס לחודשי הקיץ, שבהם מספר הפניות התייצב על כ-1,000. בשגרה, מספר הפניות לערן עומד על 500 ליום, ובתקופת הסגר הראשון (מרץ-אפריל) מספר הפניות זינק ל-1,400 ליום.

גם אנשי המקצוע מזהים דכדוך, ולא רק בקרב הפציינטים, אלא בקרב האוכלוסייה הכללית. "אני רואה פתאום דמורליזציה, אובדן תקווה מאוד מאוד גדול. לא רק אצל מטופלים, גם אצל חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה, אצל כל מי שאני פוגש בעצם", אומר ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בהסתדרות הרופאים.

"אם קודם הייתי שואל אנשים מה שלומם, ושומע 'סבבה' ו'בסדר', בימים אלה המקסימום שאני מקבל זה 'סביר' או 'בסדר, בהתחשב בנסיבות'. אני כבר לא רואה את הנצנוץ הזה בעיניים שאומר – גם אם קשה עכשיו, אני יודע שנצא מזה".

לדבריו, המצב הנוכחי של דכדוך וחוסר אונים מסוכן אף יותר ממצב החרדה שאפיין את הסגר הראשון: "אדם שחווה חרדה פועל כדי להיפטר ממנה ולשפר את המצב. חרדה מופיעה בדרך כלל בנוגע לתחום או נושא מסוים. זו יכולה להיות חרדה מהמצב הבריאותי או מפני הלא נודע, והאדם פונה לטפל בתחום הזה.

"במצב של דכדוך, ראיית העולם שלנו הופכת שחורה בכל התחומים. 'מה כל זה שווה?', אנחנו אומרים לעצמנו, מפסיקים לנסות ומפסיקים להילחם. אנחנו בטוחים שמדובר בדרך ללא מוצא, מה שמעמיק את תחושת הדיכאון ויכול להיות מסוכן מאוד עבור חלק מהאוכלוסייה, ולהביא למצב של חוסר תפקוד ואף אובדנות".

התכנים שמעסיקים את הישראלים בימים אלה, ומתבטאים בפניות לער"ן, סובבים סביב דאגה כלכלית. "אנו רואים תחושת חוסר אונים מול התנפצות חלומות ומפעלי חיים – קריסת עסקים בקרב העצמאיים ועובדים בתחומים שנפגעו אנושות (תיירות, תרבות, מסעדנות ועוד), חל"ת ופיטורים, צמצומי משרה והורדות שכר", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של ער"ן.

לדבריה, "הקושי הכלכלי משפיע על הרווחה הנפשית: תנודות במצב הרוח, מחשבות קטסטרופליות טורדניות, פגיעה בשינה ובאכילה. הקושי הזה גם משפיע על האקלים המשפחתי: יש יותר מריבות עם בני הזוג, ומתיחות בזוגיות ובהורות".

דניאלס מספרת כי רבים חרדים ממצב שבו יירדו מתחת לקו העוני, ומפחדים להוות נטל על בני משפחה אחרים. יש גם החרפה במצוקה של אוכלוסיות בסיכון, המתמודדות עם מצוקה נפשית חריפה, וכן בקרב אוכלוסיות מוחלשות שתלויות במערכת הרווחה, כולל קשישים, חולים, נכים, וכן קורבנות פגיעה ואלימות.

"כל פגיעה בתעסוקה מהווה – לצד המשבר הכלכלי – גם משבר נפשי. אבטלה ממושכת ומשבר תעסוקתי ארוך עלולים להוביל להפרעות בריאותיות ורגשיות הכוללות דיכאון, חרדה ופגיעה בערך העצמי של אדם", מתריעה דניאלס.

מפחדים להיות לבד

הנושא השני שמעסיק את הישראלים בימים אלה הוא הבדידות. עד כמה החשש מבדידות גובר אפילו על החשש לבריאותו הפיזית של האדם, ניתן ללמוד משיתוף פעולה של ער"ן עם משרד הבריאות ופיקוד העורף, שבו מקיימים מתנדבי ער"ן שיחות יזומות עם האנשים המבודדים במלוניות הקורונה.

"שם אנחנו חווים מצוקה קשה מאוד וגם איומים באובדנות", מספרת דניאלס. "ההעברה למלוניות באופן כפוי מעצימה את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים, ומביאה לא אחת למחשבות קיצוניות ולאמירות אובדניות שיש לקחת ברצינות ולפעול לגביהן מהר. אנשים משתפים אותנו בכך שהם חוששים שיבודדו אותם, ולכן נמנעים מפניות לעזרה רפואית ולא מדווחים על סימפטומים כדי להימנע מבדיקות ומתוצאות שישמטו את הקרקע משגרת חייהם המוכרת והבטוחה".

"ההעברה למלוניות באופן כפוי מעצימה את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים, ומביאה למחשבות קיצוניות ולאמירות אובדניות שיש לקחת ברצינות ולפעול לגביהן מהר"

מאז שפרץ משבר הקורונה בחודשי מרץ-אפריל בישראל, פישל מתריע מפני המגפה הנפשית שפקדה אותנו במקביל למגפה העולמית. מערך בריאות הנפש הוצף במטופלים חדשים, ומהווים רק קצה הקרחון שכולל את כל אותם אזרחים שזקוקים לטיפול, אך אינם מגיעים לממש את זכותם לקבל אותו.

מנתוני ער"ן עולה כי בחצי השנה האחרונה (מאז מרץ ועד היום) התקבלו שם יותר מ-207,700 אלף פניות מצוקה, בהן יותר מ-4,500 פניות בעלות תוכן אובדני. לשם השוואה, במהלך כל 2019 התקבלו בער"ן 201,000 פניות בלבד.

בעוד שהקורונה זוכה לטיפול ולמשאבים, נראה כי המגפה הנפשית שממנה סובלים הישראלים אינה זוכה להתייחסות של מקבלי ההחלטות, וצוות המומחים שגיבש פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו לא כולל אף מומחה בתחום בריאות הנפש. כאילו שהמשרד האמון על הטיפול במגפה, משרד הבריאות, הוא לא אותו משרד שמופקד על בריאות הנפש בישראל.

ד"ר פישל, במשך חצי שנה אתה מתריע מפני המגפה הנפשית שכבר מזמן כאן. האם מישהו שומע אותך בקרב מקבלי החלטות, לתחושתך?

"במהלך כל התקופה הייתה לי פגישה אחת עם שר הבריאות הנוכחי, וכמה שיחות עם ראש המטה שלו. יש לי שיחות קבועות עם ראש מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן-לוי, אבל אני מתרשם שגם איתה לא מתייעצים מספיק.

"ישנן פניות מצד שרים וחברי כנסת שמעורבים בוועדות הרלוונטיות. הם מתייעצים ומנסים להיערך למה שיבוא ולשפר את הקיים, אבל זה לא מה שהייתי מצפה לו. אלה לא השיחות הקבועות והיציבות שצריכות להתנהל בנושא בין הגורמים הכי בכירים בקרב מקבלי ההחלטות.

האם ההתנהלות של מקבלי ההחלטות בעניין ההנחיות והסגרים מצביעה על חוסר התחשבות, ואף זלזול מוחלט, במצבם הנפשי של האזרחים?

"תהליכי קבלת ההחלטות והסיקור התקשורתי שלהן, שהחלו שבוע לפני הסגר עצמו, הכניסו את הישראלים ללחץ עצום וגרמו לנזק נפשי. כשיש אירוע שחרדים ממנו, החרדה תמיד מגיעה לפני האירוע, וככל שהציפייה נמשכת יותר זמן כך יותר קשה לנו. כשאנחנו בתוך הסגר, אנחנו רואים את המצב כמו שהוא, אבל כשיש סגר שאמור להגיע, אתה מדמיין אותו יותר גדול ואת עצמך יותר קטן".

האם הניסיון מהסגר הקודם עזר לנו לקראת הסגר הזה, או החמיר את החרדה?

"הצנחנים אומרים שהצניחה השנייה יותר מפחידה מהראשונה. בראשונה אתה עדיין לא יודע לקראת מה אתה הולך, ויש בה כיף והתרגשות. לקראת הצניחה השנייה כבר יודעים בדיוק מה התחושה, והפחד יותר מוחשי".

כיצד המצב הנפשי שאנו שרויים בו כיום ישפיע עלינו בטווח הארוך?

"לרוב האוכלוסייה יש את החוסן הנפשי לצאת מהמצב הזה. גם אני חווה על עצמי בכל ההתמודדות עם הקורונה שבאים עוד ועוד קשיים, עוד ועוד משברים, ולמרות שאני לא מאמין שאני יכול להתמודד גם עם זה וגם עם זה, אני מגלה שאני יכול. אנחנו מסוגלים להרבה יותר מכפי שנדמה לנו. אני מוטרד מאלה שאין להם את החוסן הזה, ושהמצב מעבר ליכולת ההכלה שלהם. הם יגיעו למצבים של דיכאון קליני ואובדנות. אלה אנשים שאם אתם רואים בסביבתכם ממש חייבים להפנות אותם לטיפול, כי זו לא גזירה משמיים, ניתן לטפל בהם, יש פתרונות".

לדברי דניאלס, יש קבוצות שהסגר מהווה עבורן מקור לחץ גדול יותר מאשר החרדה מהנגיף עצמו: "למשל, קשישים שמבודדים לאורך חודשים רבים, שהם האוכלוסייה בסיכון הגדול ביותר לאובדנות בארץ; או מתבגרים שמצויים בתקופה סוערת בחייהם, וזקוקים לקרבת קבוצת הגיל שלהם, כדי לפתח עצמאות וזהות אישית; גם אנשים בוגרים שהם ביישנים או רגישים או בעלי כישורים חברתיים לוקים/דלים, שמתקשים להיפתח, ליצור קשרים ולשמר אותם. המשמעות של להכניס את האנשים האלה לסגר, שמרחיק אדם מהגורמים שמהם הוא שואב תמיכה ונחמה, ומרחיק את האדם מסביבתו הפיזית והרגשית הרגילה, זה לקחת להם את העוגן של הביטחון".

"לוחמה פסיכולוגית"

מאז פרוץ המשבר, ההתנהלות של הממשלה זוכה לביקורת חריפה מצד המומחים בתחום בריאות הנפש, וכעת ד"ר פישל מתאר אותה כלא פחות מ"לוחמה פסיכולוגית", כשלא ברור מי האויב, אולי אפילו הציבור עצמו: "לוחמה פסיכולוגית היא מונח שלקוח מעולמות של מלחמה נגד אויב. כאן אנחנו רואים מקבלי החלטות כשלא ברור מי האויב. האם האויבים אלה היריבים הפוליטיים? האם זה הנגיף? האם זה כל הציבור בישראל שאתה מנסה להעניש אותו בסגר?"

"כאן אנחנו רואים מקבלי החלטות כשלא ברור מי האויב. האם האויבים אלה היריבים הפוליטיים? האם זה הנגיף? האם זה כל הציבור בישראל שאתה מנסה להעניש אותו בסגר?"

לדבריו, המון דברים נעשים בצורת הפחדות, ושיסוי של קבוצה אחת באוכלוסייה באחרת. במקום לקבל החלטות מבוססות על ממצאים מדעיים ולהסביר אותן לציבור, זורקים בלוני ניסוי, בודקים את התגובות ומחליטים, ואז מביאים את ההחלטה לדיון של גורמים אחרים ומשנים אותה. אין שום סיכוי שבמצב כזה הציבור יכול לסמוך על ההחלטה שהתקבלה, להבין אותה ולקיים אותה".

מה אתה ממליץ למקבלי ההחלטות?

"הם קודם כל צריכים להבין שלכל מילה שהם אומרים לציבור יש משמעות עצומה עבורו. אני כרופא נתקל בפציינטים שמצטטים אותי שנים אחרי שאמרתי משהו כלאחר יד. מבחינתם זה היה מאוד חשוב. מקבלי ההחלטות, תבינו, אתם הרופאים של הציבור! כל מילה חשובה, לכל החלטה צריך להתייחס בחרדת קודש, לכל הדלפה לתקשורת יש משמעות אדירה.

"כשאתם פונים לציבור תפרסו בפניו תכנית פעולה ארוכת טווח, ותראו שאתם לוקחים אחריות ודואגים לנו. אתם לא צריכים להיות נביאים, אבל תראו לנו שאתם יודעים מה שאתם עושים. תראו שאתם לוקחים החלטות על סמך שיקול דעת מקצועי ומבוסס ומבינים את ההשלכות הנפשיות של ההחלטה, בנוסף להשלכות הכלכליות והבריאותיות של הציבור".

ומה אתה יכול להמליץ לציבור?

"אני ממליץ לזכור שגם את הסגר אפשר וצריך להפוך לחוויה מצמיחה וחיובית. ניתן למצוא סיפוק בעזרה לאחר. ניתן למצוא סיפוק בלגלות את המשאבים שלך להתמודד עם מצבי קיצון, כמו עבודה בתנאים כאלה, זה מסב תחושה של הצלחה. פגשתי אנשים ששינו כיוון בקריירה בתקופת הקורונה, וזה עשה להם טוב. אני ממליץ לכל אחד לשקול את הפן החיובי של המצב, ולהמעיט בצריכת החדשות".

גם דניאלס ממליצה לצרוך מידע בצורה מבוקרת ממקורות אמינים. "שמרו על שגרה, סדר יום והרגלים מייצרים תחושת ביטחון. תחשבו חיובי, הרי בכל יום שעובר, שירותי הרפואה עובדים ומקרבים אותנו למציאת טיפול וחיסון. היו אופטימיים. הישארו אקטיביים, ותחשבו אילו פעולות אתם כן יכולים לעשות במסגרת מה שיש. ולבסוף, בטאו את רגשותיכם, כל רגש הוא לגיטימי, גם פחד".

"שמרו על שגרה, סדר יום והרגלים מייצרים תחושת ביטחון. תחשבו חיובי, הרי בכל יום שעובר, שירותי הרפואה עובדים מקרבים אותנו למציאת טיפול וחיסון. היו אופטימיים"

ניתן לפנות לערן בטלפון 1201, ובשירות אונליין דרך האתר www.eran.org.il