זירת הבלוגים

סגר נפשי

שוב אנחנו מוצאים את הבריאות הנפשית שלנו מאוימת על ידי בדידות, חרדה, שעמום ודיכאון.

30/09/2020 05:29
סגר נפשי, אילוסטרציה (צילום: Tero Vesalainenq / iStock)

אז נכנסים שוב לסגר, ושוב אנחנו מוצאים את הבריאות הנפשית שלנו מאוימת על ידי בדידות, חרדה, שעמום ודיכאון. יש הרבה רגשות שליליים אשר עלולים להציף אותנו בסגר, כך שאנחנו עלולים לא רק לסגור את עצמנו כלפי חוץ, אלא לסגור את עצמנו בסגר פנימי. אז איך אפשר בכל זאת להישאר על רכבת ההרים הרגשית הזאת?

שוב נכנסים לסגר, ושוב מוצאים את בריאותנו הנפשית מאוימת על ידי בדידות, חרדה, שעמום ודיכאון. הרבה רגשות שליליים עלולים להציף אותנו בסגר, כך שאנו עלולים לסגור את עצמנו לא רק כלפי חוץ, אלא גם בסגר פנימי

העולם שלנו מונע על ידי רגש. בלי רגש אין לנו שום סיבה לקום מהמיטה, ללמוד למבחן ולבקש קידום בעבודה. גם פעולות שאנחנו עושים לכאורה ממניעים רציונליים מונעות מרגש – כשאני פותר תרגיל מסובך במתמטיקה אולי אין לי יותר מידי רגש כלפיו, אבל מה שהביא אותי לפתור את התרגיל הוא רגש. אולי חבר איתגר אותי וגרם לי להרגיש חוסר ביטחון לגבי יכולתי לפתור את התרגיל, אולי אני רוצה להיות מהנדס מכונות מוצלח כמו אבא שלי כך שיש בי מוטיבציה הדוחפת אותי לפתור את התרגיל על מנת להרגיש סיפוק, או שאני פשוט אדם מוזר שאיכשהו נהנה לפתור תרגיל במתמטיקה.

תמיד קיימת סיבה רגשית, וזה הופך את החיים שלנו לרכבת הרים המורכבת מצרחות של הנאה ומבכי של כאב. לכל אחד ואחת מאתנו יש מסלול שונה לרכבת הזו, ולחלקנו המסלול נראה כה מפחיד, שלפעמים נדמה כי אולי עדיף לנו לא לעלות על הרכבת כלל.

רוב הזמן אין לנו יותר מידי ברירה. אנחנו חווים אינטראקציות בין אישיות אשר מעוררות בנו ובסובבים אותנו רגשות שונים, וקשה להתעלם מכך. אבל כאשר יש סגר ואפשר להימנע מאינטראקציות שליליות ובדיחות קרש לא מוצלחות – הרבה יותר קל להימנע מלעלות על הרכבת ולסגור את עצמנו רגשית לכל מה שמעבר לקילומטר מאתנו.

כשאנחנו סוגרים את עצמנו רגשית אנחנו נמלטים מכל הרגשות השליליים שתקופת הקורונה מביאה עמה, כמו פחד לחלות או כעס על ביל גייטס. אנחנו לכאורה מגנים על עצמנו כדי שלא נסבול.

אבל בודהה אמר את זה יפה – "החיים הם דוקהה", אשר מתורגם לפעמים ל"החיים הם סבל". השימוש במשפט זה לא מנסה לדכא את האדם אלא להיפך. לא כל החיים הם סבל, אבל יש סבל בחיים, וברגע שלא נברח ממנו אלא נקבל אותו – באופן פרדוקסלי נסבול פחות.

היות שסבל הוא אחד מן הדברים שמרכיבים את חווית החיים, חיים ללא סבל הם פשוט לא חיים. אם במהלך הסגר אני אסגור את עצמי רגשית, אני אולי לא ארגיש חרדה בריאותית, אבל אני כן ארגיש בדידות ורגשות שליליים אחרים. אני אולי אגן על עצמי מסבל, אבל אפול לתוך סבל אחר, שעל פי בודהה עלול לכאוב אפילו יותר.

היות שסבל הוא אחד הדברים שמרכיבים את חווית החיים, חיים ללא סבל הם פשוט לא חיים. אם במהלך הסגר אני אסגור את עצמי רגשית, אולי לא ארגיש חרדה בריאותית, אבל אני כן ארגיש בדידות ורגשות שליליים אחרים

אז איך מתמודדים עם רגשות שליליים ונמנעים מסגר פנימי, להלן כמה אפשרויות:

  • לא לנתק את עצמנו מהאנשים בחוץ ולדאוג לשימור אינטראקציות אנושיות. אפשר לעשות זאת דרך המרחב הווירטואלי, שיחות טלפון ואפילו קביעת פגישה "ספונטנית" בסופר או מקום חיוני אחר.
  • לנסות כמה שפחות לרבוץ במיטה, ולצאת החוצה להתאוורר או לעשות ספורט. מעבר לאפקט החיובי שיש לספורט על הנפש שלנו בכך שהוא משחרר דופמין ועוד דברים טובים למוח שלנו, ספורט מוציא אותנו החוצה אל העולם החיצוני, גם אם מדובר רק בהליכה.
  • לתת מקום לחרדה ולכאב, ולשתף אנשים בכך. אם נתעלם מתחושות לא נעימות אנחנו עלולים לסגור את עצמנו רגשית ולכן כדאי לתת לתחושות אלו מקום, ואף לפרוק ביחד עם חבר או חברה את מה שאתם חווים יחדיו. שיתוף בכאב משותף הוא מזור נפלא.
  • לא להיתקע הרבה זמן באותו מצב, ולהימנע משגרה. הרעיון הוא להימנע מיצירת מצב קבוע ונוח שיהיה לנו קל להיתקע בו ולשכוח מהעולם החיצוני. מומלץ להיות אקטיביים ככל הניתן כדי להמנע מפסיביות שעלולה לגרור את עצמנו לדיכאון. כדאי לגוון את הזמן שיש בידינו ולנסות הרבה דברים חדשים כמו לפתח תחביב מעניין.

אם אתם ממש מוצפים, זה לא בושה לדבר עם פסיכולוג או פסיכולוגית. גם אם אתם סקפטיים, אין שום דבר רע שאפשר להפסיד מלנסות. הרבה פעמים אנחנו נמנעים מללכת לפסיכולוג כי קשה לנו להודות שרע לנו, או שאנחנו מפחדים שמשהו לא בסדר אתנו. כל התחושות והרגשות שהסגר הזה מביא עמו הן אנושיות לחלוטין ואין שום בושה בלהודות בכך שהסגר משפיע עלינו. לפעמים קשה לנו להסביר מה קורה אתנו או איך אפשר לעזור לעצמנו, אז תנו צ'אנס לפסיכולוג או לפחות לחבר, לתת לכם יד.

לתת מקום לחרדה ולכאב, ולשתף אנשים בכך. אם נתעלם מתחושות לא נעימות אנחנו עלולים לסגור את עצמנו רגשית ולכן כדאי לתת להן מקום, ואף לפרוק עם חברים את מה שחווים יחדיו. שיתוף בכאב משותף הוא מזור נפלא

בסופו של יום – אנחנו צריכים את העולם שמעבר לבית שלנו, עם כל הסבל ואי השלמות שיש בו. אז גם אם העולם סוגר שעריו בפניכם, אל תסגרו את שעריכם בפניו.

להרחבה:
שמירה על בריאות הנפש בזמן עבודה בסגר
שמירה על בריאות הנפש בתור הורים בזמן הקורונה: