זירת הבלוגים

אני אזרח ערבי ומפחיד אותי לעלות להפגין בירושלים

להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי

30/09/2020 11:29
רוני סעאדה

אני אזרח טוב. באמת טוב. אבל אף פעם לא אהבתי לצאת להפגין. גם כשיצאתי בימי שבת לצומת מקסים במחאת הדגלים השחורים לא הרגשתי בנוח. לא בגלל ריבוי דגלי ישראל שהתנוססו מעל הראש שלי, אלא בגלל חוסר הביטחון והחשש. בין היתר מזה שבכל רגע יכול להגיע מטורף כזה או אחר ולפגוע בי.

אני אזרח טוב, אבל אף פעם לא אהבתי לצאת להפגין. גם כשיצאתי בשבתות לצומת מקסים במחאת הדגלים השחורים, לא הרגשתי בנוח. לא בגלל ריבוי דגלי ישראל אלא בגלל החשש שבכל רגע יכול להגיע איזה מטורף שיפגע בי

וזה אכן מה שקרה לי. באחת השבתות יצא נוסע מהרכב שלו והשליך לעברנו שלוש אבנים, למזלי הצלחתי לברוח הצידה ולהזהיר אנשים מזריקת האבנים. אמנם היו שם שוטרים, אבל למרבה הצער אישה נפצעה מהשלכת האבן.

וזו לא היתה הפעם היחידה שחוויתי תקריות אלימות. באחת מההפגנות במרכז הכרמל החזקתי שלט בערבית והייתי הערבי היחידי בין המפגינים וגם בין השוטרים. כנראה שהשוטרים לא יודעים לקרוא ערבית כל כך טוב, אז הם דאגו להוריד לי את השלט וגם רצו לעצור אותי. וכל זה על מה ולמה? על שלט שרשום עליו "ראש ממשלה פלילי לא בשבילי". היה חשוב לי להזדהות ולהרים את השלט כמה שיותר, אבל דאגו לקרוע לי אותו.

*   *   *

הנסיך של בלפור הוא בעיני אמיר השכל. חשבתם שאכתוב על יאיר נתניהו? לא. אמיר השכל הוא דמות שהתחברתי אליה בתור ערבי במדינת ישראל שרוצה עתיד טוב יותר. יותר מאשמח אם אמיר השכל יהיה נשיא המדינה או ראש הממשלה. זה בן אדם שאפשר להתגאות בו שהוא חלק מהעם שלי, והוא יכול היה להיות ראש ממשלה שהייתי מתגאה להגיד שאני אזרח במדינה שלו.

באחת ההפגנות במרכז הכרמל החזקתי שלט בערבית "רה"מ פלילי לא בשבילי" והייתי הערבי היחידי בין המפגינים והשוטרים. כנראה שהשוטרים לא יודעים לקרוא ערבית כ"כ, אז דאגו לקרוע לי את השלט ורצו לעצור אותי

איך התחברתי לאמיר השכל?

אני אוהב לצפות בשידורי הלייב של אור-לי ברלב ובעיקר בימי השישי בבלפור. אף פעם לא עשיתי קבלת שבת, אבל יחד חבורת הקריים מיניסטר אהבתי לעשות את קבלת השבת הזו. אהבתי לאכול שווארמה אמיל בחיפה ביום שישי וישר לעזוב הכל, להגיע הביתה, לפתוח את השידור בפייסבוק, לחבר אותו לטלוויזיה ולצפות בזה עד שזה נגמר. עד שלאור-לי כואבת היד שמחזיקה את הטלפון.

אני מכיר את אור-לי כשהיתה עוד אור-לי ברלב בלי האנשים שמקיפים אותה כרגע, כהייתה רק אור-לי.  ואם תשאלו אותי, אז אני אשמח גם אם אור-לי תהיה חלק מהממשלה שירכיב אמיר השכל.

אפרופו קבלת השבת וההפגנות של בלפור, שלשמן התכנסנו כאן, חברתי לחבורת הקריים מיניסטר לפני המעצר של אמיר, ואני איתם עד היום הזה, אבל עוד לא עליתי מעולם להפגנות בבלפור. כן הפגנתי ליד הבית אבל לא נתתי לעצמי להתרחק עד ירושלים המפחידה.

העליה לירושלים לא מפחידה אותי בגלל הפגנות האנטי של תומכי ביבי. לא רק. העליה לירושלים מפחידה אותי כי אני מכיר ויודע מה זה ירושלים, ואילו אנשים אני עומד לפגוש שם, מהכדורגל.

כן הייתי רוצה להגיע להפגנת בלפור יחד עם עוד עשרת אלפים ערבים וערביות, אבל הפחד שלי לעלות לירושלים מתחיל במשחקי הכדורגל של הקבוצה האהובה שלי נגד הקבוצה הגזענית של המדינה. כן, מאז ומתמיד, גם שהיו משחקים וגם שלא היו, אני לא אהבתי את ירושלים.

ולא בגלל שירושלים לא שייכת גם לנו, הערבים, אלא בגלל שהמקום הכל-כך יפה הזה הפך למוקד שנאה והסתה. וזה ממשיך בהפגנות. אני יודע מי הקהל שנמצא מול המפגינים ואיזה זעם יש לו בראש.

אני מפחד להגיע לשם גם אם זה אומר להתפלל. ואם אני כבר נכנס לירושלים – אני משתדל פחות לדבר בערבית במקומות בעיר.

אבל להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. אני פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי. אני מעדיף להגיע עם חברים שיסעו איתי מהדלת של הבית ועד ירושלים ובחזרה. מפחיד לי לנסוע לבד.

אני לא מפחד מהאנשים שמתנגדים להפגנות, אלא מהשוטרים שנשלחים להפגנות. להיות ערבי יחידי בהפגנה כל-כך גדולה זה כמו ללכת בחושך, כשמדליקים עליך זרקור מואר. רק עלייך. וזה מפחיד, מפחיד אותי.

אבל להפגנה אני לא אגיע לבד. אני פוחד. פוחד שיסמנו אותי ויתנכלו לי. אני מעדיף להגיע עם חברים שיסעו איתי מהדלת של הבית ועד ירושלים ובחזרה. מפחיד לי לנסוע לבד

כן, זה הפחד שאני כותב עליו. הפחד שלי מאלימות השוטרים בירושלים והפחד שלי מהמפגינים האלימים בירושלים. לכן קל לי יותר להגיע לאזור הנוחות שלי ולהפגין פה ליד הבית שלי, מאשר להרחיק עד עיר השנאה שהיא הבירה שלנו, או שלכם, זה לא משנה. חבל שהעיר הזו נהרסה.

די לגזענות, ותמשיכו להפגין חברות וחברים!