דיווחי התקשורת על החרדים לרוב מתארים אותם כקהילה לכידה בעלת מנהגים אחידים, דפוסי הצבעה אחידים ותגובה אחידה – או חוסר תגובה – למדיניות המאבק בקורונה. אבל ספר חדש מראה שלמרות הסיכונים הכרוכים במחאה נגד המוסכמות, הקהילות החרדיות הרבה פחות מאוחדות מכפי שנוטים לחשוב.

בספר "כופרים בסתר: ספק יהודי בעידן הדיגיטלי" (באנגלית) הפרופסורית לאנתרופולוגיה איילה פדר בוחנת את חיי החרדים שמטילים ספק באמונתם וחולקים את מחשבותיהם בחשאי עם אחרים כמותם, בין אם בפורומים ברשת או במפגשים המתקיימים בברים. רמות הפרת הדת נעות מהטלת ספק במצוות לשינוי ההופעה החיצונית ועד, לעתים, לניהול רומן מחוץ לנישואים. למרות הגידול באוכלוסייה החרדית בעולם, פדר "באמת חושבת שיש משבר אמונה".

"כופרים בסתר" יצא לאור הקיץ בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, ואירוע השקתו התקיים בזום. זו הייתה תקופה רבת אירועים עבור פדר; בזמן שחיכתה לפרסום הספר, היא השתתפה בכתיבת טור לניו יורק דיילי ניוז, תחת הכותרת "מדוע חלק מהיהודים החרדים מזלזלים בכללי הריחוק החברתי?". בעוד שהטור בדיילי ניוז עסק בחברי הקהילה החרדית שהפרו את התקנות העירוניות לגבי ריחוק חברתי שנקבעו עם תחילת המאבק בקורונה, הספר "כופרים בסתר" מתבונן בצד אחר של הקהילה: חברים שמטילים ספק בהיבטים של אמונה ושמירת מצוות.

פדר ראיינה 40 חרדים – 20 נשים ו-20 גברים – שמנהלים חיים כפולים: מקיימים מצוות בפומבי, אבל לא בין ד' אמותיהם. היא גם שוחחה עם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ורבנים שניסו לשכנע את הספקנים לשוב לאמונתם – או לפחות למנוע מהם לעזוב. בסך הכול היא ראיינה יותר ממאה אנשים. "העבודה שלי היא לחבר את כל החתיכות האלה לסיפור קוהרנטי אחד", אומרת פדר. "אני לא רואה כאן טובים ורעים. זה סיפור קשה ושובר לב עבור כל המעורבים".

היות שפדר לא רצתה לסכן את יחסיהם של המרואיינים שלה עם בני משפחותיהם ועם הקהילות שלהם, היא שמרה בספר על האנונימיות שלהם, ואחדות מן הדמויות בספר הן למעשה שילוב של כמה מהם.

"רוב הטקסטים האתנולוגיים אינם עושים שימוש בשמותיהם האמיתיים של אנשים", היא אומרת, ומוסיפה כי היא מבינה שגם תחת מעטה האנונימיות המרואיינים שלה נטלו סיכון. "אני מעריכה את זה. אני מאוד מודעת לזה. אני מקווה שעשיתי איתם צדק", היא אומרת. כדוגמה לסיכון שנוטלים על עצמם אותם ספקנים, שני מרואיינים נודו מהקהילות שלהם במהלך מחקרה של פדר.

מחברת הספר "כופרים בסתר" איילה פדר (צילום: הוצאת אוניברסיטת פרינסטון)

חיים כפולים וירטואליים

הספר החדש של פדר נולד בעקבות מחקרה הקודם על הקהילה החרדית, "בנות מצווה: גידול הדור הבא של יהודים חסידים בברוקלין" (באנגלית), שזכה בפרס הלאומי לספרים יהודיים לשנת 2009 בקטגוריית לימודי נשים.

כאשר המשיכה במחקר שלה, היא הופתעה לגלות כי קיימים ברשת בלוגים של חרדים המשתפים במחשבות הכפירה שלהם. "הבנתי שיש עולם אחר שלם אונליין – אנשים בעלי ספק משנה-חיים, שמנהלים חיים כפולים", אומרת פדר.

פדר, שהיא יהודייה לא דתייה, החלה לפנות לכמה מהכותבים בפורומים כאלה ברשת. לאחר שרכשה את אמונם, היא ביקשה מהם להפנות אותה לאחרים.

באותו הזמן, בתחילת העשור הקודם, ההנהגה החרדית סערה סביב השאלה איזה תפקיד מן הראוי שימלא האינטרנט בקהילות שלהם. חלק מהרבנים היו מוכנים לאמץ את האינטרנט, בהגבלות מסוימות. אחרים סברו שהוא גרוע יותר מהשואה; פדר נכחה במחאה המונית של חרדים נגד האינטרנט, שהתקיימה באצטדיון סיטי פילד בניו יורק ב-2012. "היו הרבה מחאות פומביות", נזכרת פדר, עם טענות כמו "האינטרנט ישחית את הנפש היהודית עם פורנו, או טענה לסכנה אחרת, מעט מתוחכמת יותר, של עירוב לא הולם בין גברים לנשים".

במשך כל אותו הזמן, חרדים אווררו בחשאי מחשבות כפירה באמונתם בפורומים מקוונים. אחד הפורומים האלה – בלוגוספרה בשם JBlogs – "הפך למרחב שבו אנשים בעלי ספק משנה-חיים יכלו לכתוב על המאבק האינטלקטואלי והרגשי האישי שלהם ולתקשר בזמן אמת עם אנשים אחרים", אומרת פדר.

עם זאת, עבור הרוב המכריע של המרואיינים שלה, לא האינטרנט הוא שהוביל אותם לגילויים משני חיים, אלא ספרי ספרייה. פדר מצאה שרבים מהספקות שלהם באו מחשיפה לביקורת המקרא, לארכיאולוגיה ולמדע.

עבור הרוב המכריע של המרואיינים שלה, לא האינטרנט הוא שהוביל אותם לגילויים משני חיים, אלא ספרי ספרייה. פדר מצאה שרבים מהספקות שלהם באו מחשיפה לביקורת המקרא, לארכיאולוגיה ולמדע

ואולם לאינטרנט יש השפעה ישירה בצורה אחרת. "כל מי שמנהל חיים כפולים אמר לי, 'האינטרנט גורם לי להרגיש שאני לא משוגע, שאני לא האדם היחיד שיש לו מחשבות כאלה'", אומרת פדר. "זאת הרגשה רבת עוצמה".

למרות שקיום חיים כפולים אינו ייחודי לאותם ספקנים חרדים, החידוש אצלם, לדבריה, הוא היכולת להישאר בתוך הקהילה בעזרת קבוצת תמיכה סודית ברשת: "יש עוד אחרים כמוך, ואתה רואה שאחרים מטילים ספק אבל עדיין יכולים להיות חלק ממשפחה, משפחה מורחבת, באופן שמעולם לא חשבת שתוכל קודם לכן".

קטע מהסדרה "המורדת" של נטפליקס, העוסקת ביציאה מהקהילה החרדית (צילום: אניקה מולנר, נטפליקס)

שיתוף ספקות בחיים האמיתיים

כמה מהמרואיינים של פדר נפגשו בסופו של דבר עם ספקנים אחרים בחיים האמיתיים, כדי להמשיך ולמתוח את הגבולות. הדרכים שבהן הם "מרדו" כללו שימוש בצורה פחות מסורתית של יידיש, שינוי ההופעה החיצונית כמו לבוש או תספורת ופעילות ספורטיבית כמו רכיבה על אופניים.

פדר מצאה שיש טווח מתפתח של הפרות דת, משליחת הודעות טקסט בסתר בשבת ועד הפרת מצוות אחרות. היא מצאה פחות התנסויות באוכל לא כשר מכפי שאולי היה מצופה, אם כי לדבריה היו כמה מקרים של טקס מעבר כזה. "זה היה כמעט כמו מבחן, לנסות אוכל לא כשר", אומרת פדר. לדבריה, "הייתה גם הרבה קריאה, והיו הרבה דיונים והרבה חקירה אינטלקטואלית".

חלק מהפרות הדת היו כרוכות בשינוי גדול יותר. לדברי פדר, לעתים התנהלו רומנים מחוץ לנישואים שבהם אחד מבני הזוג המשיך לקיים מצוות. בשיחותיה עם ה"נואפים", גילתה שרבים מהם הקדישו מחשבה רבה להחלטה שלהם.

"במובן מסוים, אנשים שמנהלים חיים כפולים מקריבים את עצמם. הם מקריבים את החיים שהם רצו לחיות בכך שנשארו עם המשפחות שלהם", היא אומרת. "גבר יכול לומר, 'אני מקריב את הקורבן הזה, אז אני אשיג לעצמי קצת אושר. אני אשאר אם אני יכול להשיג מידה של אושר, רומנטיקה, סיפוק אינטלקטואלי'", בעוד ש"בשביל אישה זה היה מאבק להיות מסוגלת להישאר, למצוא איזון".

"גבר יכול לומר, 'אני מקריב את הקורבן הזה, אז אשיג לעצמי קצת אושר. אני אשאר אם אני יכול להשיג מידה של אושר, רומנטיקה, סיפוק אינטלקטואלי', בעוד שבשביל אישה זה היה מאבק להיות מסוגלת להישאר, למצוא איזון"

פדר מתארת הבדלים בין גברים לנשים שהחליטו להישאר עם משפחותיהם למרות ספקותיהם לגבי אורח החיים החרדי: גברים חוו מעין חורבן ואובדן של מערכות האמונה שלהם. למרות שחלקם דיברו על תחושה חדשה של חופש ושליטה בחייהם, הרוב חשו עצב; גם נשים הרגישו עצב, אבל גם כעס. לדבריה, "הן ויתרו על כל כך הרבה בשביל מערכת שהן כבר לא מאמינות שהיא נכונה".

לא מול הילדים

פדר גילתה שהמנהיגים החרדים מודעים לקיומם של ספקות, ושקיימים בקהילה בעלי מקצוע רבים שתפקידם להתמודד עם התופעה, וקיים גם חינוך יותר פורמלי. "אנשים התוודו על הספקות שלהם בפני בן או בת הזוג או הרב או קרוב משפחה, או שהם נחשפו ונשלחו לפסיכולוג, מאמן לחיים, רב, עסקן", אומרת פדר. בכמה מקרים, לדבריה, בעלי סמכות כאלה יכלו "להפוך את הספק לפתולוגיה של הפרעה נפשית", כדי "לנסות להשאיר אנשים בקהילה בכל מחיר".

חלק מהראיונות הקשים יותר שקיימה היו עם בעלי סמכות כמו רבנים, מאמנים לחיים ופעילים בקהילה המכונים "עסקנים". "הם חששו שלא אציג אותם בצורה הוגנת", אמרה פדר. "הם היו מוטרדים לגבי התדמית שלהם – בייחוד עם מישהי שהיא לא דתייה. הם שאלו אותי על כך מיד. הם לא רצו שאאוורר את הכביסה המלוכלכת שלהם". באופן מפתיע, היא גילתה שמידה מסוימת של ספק היא נסבלת כל עוד היא לא מועברת לדורות הבאים. "אני חושבת שמה שבאמת ריתק אותי היה דרגת הגמישות של הקהילה", אומרת פדר. "לא ציפיתי לזה".

"ראשי הקהילות חששו שלא אציג אותם בצורה הוגנת. הם היו מוטרדים לגבי התדמית שלהם – בייחוד עם מישהי שהיא לא דתייה. הם שאלו אותי על כך מיד. הם לא רצו שאאוורר את הכביסה המלוכלכת שלהם"

אם אנשים שמנהלים חיים כפולים אינם מזלזלים בפומבי בציפיות הרבנים או הקהילה, הם מורשים להישאר בתוך הקהילות שלהם. זה משתנה אם ילדיהם מתחילים לשאול שאלות, להפגין התנהגות לא ראויה או נמצאים בסכנת נשירה. "חתיכה גדולה מהפאזל היא מה יקרה לילדים", אומרת פדר. "זה מה שכולם למעשה חוששים ממנו. אם הילדים שלך פתאום בסכנה, העסקה מבוטלת".

עטיפת הספר "כופרים בסתר" (צילום: הוצאת פרינסטון)

אשתו של אחד מהמרואיינים שפדר שוחחה איתם שוכנעה להתגרש ממנו. הוא כבר לא בקשר עם הילדים שלו. "מי שמסירים את הכובע או הפאה, המשפחה המורחבת שלהם מקיימת דיונים על זה", אומרת פדר. "אתה מייצג את כל המשפחה והקהילה שלך. עשויים לאלץ אותך לעזוב – אבל מאוד מאוד לאט".

פדר שוקלת מונחים אפשריים לתיאור ספקנים כאלה, כמו "חסידים מודרניים" או "חסידים לייט". אבל גם אם המונחים האלה יהפכו לפופולריים, יש לה ספק אם הרבה מאותם אנשים יתקבלו על ידי קהילות המוצא שלהם.

בו בזמן חל באוכלוסייה החרדית בארצות הברית "גידול מדהים", היא אומרת, "הם התאקלמו כאן היטב אחרי השואה". עכשיו, לדבריה, יש "תחושות של הפתעה וחרדה סביב אנשים שעוזבים, ובדיקה עצמית בקרב כל החרדים… 'הילדים שואלים יותר מדי שאלות, אין מספיק חיוניות , אהבה, צחוק'. זה רגע מעניין למדי וגם מעין בדיקה עצמית".

"יש תחושות של הפתעה וחרדה סביב אנשים שעוזבים, ובדיקה עצמית בקרב כל החרדים… 'הילדים שואלים יותר מדי שאלות, אין מספיק חיוניות , אהבה, צחוק'. זה רגע מעניין למדי וגם מעין בדיקה עצמית"