מגדלי האשפוז המפוארים מבליטים את מחלקות בריאות הנפש הזנוחות

אילוסטרציה: בית החולים איכילוב על שם סוראסקי, במרכז מגדל האישפוז על שם תד אריסון, ומכון הלב על שם סמי עופר (צילום: Sharonalevi ichilov, ויקיפדיה)
Sharonalevi ichilov, ויקיפדיה
אילוסטרציה: בית החולים איכילוב על שם סוראסקי, במרכז מגדל האישפוז על שם תד אריסון, ומכון הלב על שם סמי עופר

בתי החולים בארץ מתהדרים במגדלים, מחלקות, אגפים, חדרי ניתוח ועוד על שם תורם כזה או אחר. בבתי חולים לבריאות הנפש, שנחשבים בדרך כלל למוסדות המוזנחים ביותר במערכת מוזנחת גם כך – לא נמצא כמעט מגדלים או אגפים על שם תורם, המתנוסס בחזיתו באותיות ניאון המאירות את הלילה.

וזה אולי על קצה המזלג הבעיה עם פילנתרופיה.

"הוא אמר שישנו המוות וישנם מיסים, ומיסים הינם גרועים יותר, כי המוות הוא לפחות לא משהו שקורה לך כל שנה". (טרי פראצ'ט, "איש הקציר")

בדרך כלל כל דיון על מס ומיסים מעלה בנו תגובה של שעמום ופיהוק. מושגים כמו אירי כפול, או סנדוויץ' הולנדי נשמעות לנו כמו מנות בהמבורגריה יומרנית. הדיון הציבורי בתכנון מס או השתמטות (חוקית) מתשלום מס מתמצה לרוב בכותרות על שיעור המס (הנמוך) שמשלמות חברות גדולות (ורווחיות) ובחוקיות המהלך. נצא מההנחה כי תכנון מס ואף תכנון מס אגרסיבי הוא בגדר חוקי, השאלה היא האם הוא חוקתי?

בתיה"ח בארץ מתהדרים במגדלים, מחלקות, אגפים וחדרי ניתוח ע"ש תורם כזה או אחר. בבתיה"ח לבריאות הנפש, שנחשבים למוסדות המוזנחים ביותר במערכת המוזנחת – לא נמצא מגדלים או אגפים על שם תורמים

בדרך כלל מעוררת החשיפה של שיעורי המס הנמוכים אותן משלמות חברות גדולות תחושה חריפה של אי הוגנות. כאשר השיח הציבורי מתמצה בתיאור מצבם הקשה של עסקים קטנים והשוואה לשיעור המס המושת על אחרים. הדיון הציבורי נמנע, במתכוון או שלא במתכוון, מדיון בשאלות רחבות ויסודיות של חוקתיות או מוסריות המהלך.

האם מהלך של אי תשלום מס עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה? נראה כי רוב הקוראים יחשבו כי עצם השאלה היא היסחפות שלא לצורך למחזות קיצוניים. ניתן להניח כי תשובת רוב הקוראים תהייה כי השתמטות ממס אינה מהווה פגיעה בדמוקרטיה. נראה ששאלה זו כלל אינה נדונה בדרך כלל וכי הזכות להימנע מתשלום מס נתפסת כזכות לגיטימית. ננסה להראות כי תכנון מס, שהוא השתמטות מתשלום מס (באופן חוקי) ותרומות הם מהלכים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

על פי מילון אבן שושן דמוקרטיה היא:

"שלטון העם, משטר מדיני שבו ניתן השלטון בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט והממשלה הנבחרת על ידו, ובו מובטחות זכויות האזרח להבעת דעה חופשית בוויכוח ובעיתונות. הממשל הדמוקרטי נבחר ע"י העם והעם הוא מקור הכוח והסמכות שלו. או כפי שהגדיר אברהם לינקולן: 'שלטון העם, על ידי העם, למען העם'".

מהי פוליטיקה? פוליטיקה היא מדיניות מעשית שפוליטיקאי מנסה לקדם. או במילים אחרות פוליטיקה היא הדרך להפוך רעיונות מופשטים, אידיאולוגיה (כגון שוויון או עליונות המגזר הפרטי) למעשים. הדרך להפיכת אידיאולוגיה או מדיניות לכלל מעשים עוברת במהלך של חקיקה. בכול דמוקרטיה חוק התקציב הוא אחד מהחוקים החשובים ביותר, מכיוון שהוא מגלם במהלך חקיקה יחיד את כל סדר העדיפות ומתרגם למטבע קשה את האידיאולוגיה השלטת.

הזכות להימנע מתשלום מס (באופן חוקי) נתפסת כלגיטימית. ננסה להראות כי תכנון מס, שהוא השתמטות מתשלום מס (באופן חוקי) ותרומות – הם מהלכים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה

המנוף הראשי והעיקרי של בית הנבחרים בכל העולם לקביעת סדר יום וליצור שינוי בסדרי העדיפויות – הוא תקציב המדינה. בדמוקרטיה, העם בוחר את נציגיו במטרה שאלה יגשימו את הרעיונות האידאלים בשמם נבחרו.

כמעט כל מטרה, תיקון או אידאל באים לידי ביטוי בתקציב המדינה. אפליה מתקנת לפריפריה? תוכנית שיקום שכונות, העברת תקציבים למוסדות וגופים הפועלים באזורים אלו סלילת כבישים ומסילות ברזל לטובת הפריפריה ועוד. קידום נשים? פטור משכר לימוד לנשים, תגבור לימודי מדעים לבנות, מעונות יום חינם ועוד. אתם תגידו מה האידאל ואני אגיד לכם מה הסעיף התקציבי שיוביל להגשמתו.

דמוקרטיה

אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הוא עקרון הכרעת הרוב, על פי עקרון זה החלטות מתקבלות בידי הרוב ומחיבות את כולם (תוך שמירת זכויות המיעוט). אחד היישומים של עקרונות הדמוקרטיה הוא יכולתה של המדינה לגבות מיסים מכל התושבים ולהוציא אותם באופן שיבטא את בחירתם של האזרחים (ראה מפלגת הגמלאים או מפלגות חרדיות), כפי שבאה לידי ביטוי בבחירות לבית הנבחרים. מנגד, תכנון מס הוא מהלך חוקי של שימוש בחוקי המס ובפרצות בהם לצורך הקטנת חבות המס.

למעשה, מהלך זה מקטין את הכנסות המדינה ואת יכולתה של המדינה להוציא אל הפועל מהלכים שונים. יתרה מכך, חברות (ויחידים) נוטות לתרום ובכך "מאזנות" את חסר המס אותו הן משלמות. חברות (ויחידים) אף נוטים לפאר התנהלות כזו שלטעמם מאזנת את "חובם החברתי" (ביל גייטס ווורן באפט לדוגמה). למעשה מדובר גם כאן בחתירה תחת יסודות המערכת הדמוקרטית.

תנועת מלקחיים

המדינה גובה מיסים מכול מי שחייב במס ומוציאה את הכסף על פי עקרונות אידאולוגים שהם בחירתו של רוב הציבור (השקעה בהתנחלויות או בקיבוצים). תנועת המלקחיים שאגפה האחד הוא המנעות אגרסיבית מתשלום מיסים ואגפה השני הוא פילנתרופיה, יוצרת עולם בו יחידים, שלא נבחרו על ידי איש, קובעים את סדר העדיפויות הלאומי. דוגמה לכך היא בתי חולים (או מוזיאונים או כל מוסד אחר) במרכז הארץ, הזוכים לתרומה של מבנים שלמים מידי תורמים יחידים וחברות.

בכך מונעת הפילנתרופיה את ריבונות העם ואת זכותו להחליט על סדר עדיפויות, אשר אחת הדרכים להוציא אותו אל הפועל היא באמצעים כספיים. שפע מבני הפאר בבתי חולים מובילים במרכז הארץ מדגישים עוד יותר את עליבותם של בתי החולים לבריאות הנפש. נראה כי שלט עם הכיתוב "המחלקה הסגורה לסכיזופרניה" אינה מעודדת מתן תרומות. דוגמה זו היא סימפטום לחתירה תחת היסוד הדמוקרטי ותחת זכותו של העם לקבוע את סדר העדיפויות הנראה נכון בעיניו.

תנועת המלקחיים שאגפה האחד הוא המנעות אגרסיבית מתשלום מיסים ואגפה השני הוא פילנתרופיה, יוצרת עולם בו יחידים, שלא נבחרו על ידי איש, קובעים את סדר העדיפויות הלאומי

עורכי דין רואי חשבון וצרות נוספות

לצורך תכנון המס עושות החברות שימוש בעבודתם של עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס ומומחים שונים, אשר לשם העסקתם משלמת החברה סכומי כסף לא מבוטלים. ניתן להניח כי אותם מומחים נמנים עם העשירון העליון, אם לא למעלה מזה (הנחה שאינה מבוססת על עובדות, אם כי ניתן להניח את נכונותה). בכך שהחברה עושה שימוש בעבודתם של אנשים אלו היא מעבירה סכומי כסף ניכרים כשכר עבודה למי שמראש הם בעל הכנסה גבוהה. בכך למעשה מבצעות החברות באופן כמעט ישיר העברה של מזומנים מטובת הכלל (כספי המיסים) לטובת פרטים מסוימים.

לא קיים בידי הנתון המראה מה נקודת שיווי המשקל (נותיר זאת בצריך עיון) בין תשלום למומחים לצורך תכנון מס לבין תשלום מס באופן מלא. ונבהיר, נניח כי חובת המס לפני "הנחות" עומדת על 100, כמה "תסכים" החברה לשלם על מנת להימנע מן התשלום. האם המספר יהיה קרוב יותר ל-99, או אולי על החיסכון להיות גדול יותר.

ניתן גם להניח כי קיימים מצבים בהם תעדיף החברה להוציא סכום כסף גבוה אף מחבות המס במטרה ליצור "מאזן אימה" מול רשויות המס. לחברה קיים בבירור אינטרס למנוע מרשויות המס את היכולת להגיע לברור מלא של תכנון המס, כאשר מצב הדברים האידאלי מבחינתה הוא כי תכנון המס יהיה כזה שרשויות המס יאלצו לקבל "על עיוור" מבלי יכולת לבצע הנדסה לאחור של התהליך.

קיים גם חוסר סימטריה בין הצדדים, ניתוח רציונלי מניח כי החברה תעדיף לשלם סכום הנמוך במעט מחבות המס לצורך אי תשלום מס. על פי הדוגמה הקודמת, תשלום סכום בהיקף של 99 לטובת מניעת חבות מס של 100 יעמוד במבחן הרציונל.

ניתן להניח כי קיימים מצבים בהם תעדיף החברה להוציא סכום כסף גבוה אף מחבות המס במטרה ליצור "מאזן אימה" מול רשויות המס. יש לחברה אינטרס למנוע מרשויות המס את היכולת להגיע לברור מלא של תכנון המס

לא מתקיימת סימטריה הפוכה, רשות המס אינה בעלת יכולת כספית להוציא סכומים זהים לצורך איתור ובירור תכנון המס. יתרה מזו, הוצאה גבוהה על גביית המס מקטינה את הכנסות המדינה. רציונל זה הוביל בעבר למבצעי מחילה על השתמטות ממיסים ושל אפשרות לחברות לשחרר רווחים כלואים.

ישות משפטית נפרדת

אחד מן הטיעונים בהם מרבות החברות לעשות שימוש בדיון ממין זה הוא כי שולם מס על רכיבים רבים בפעילות החברה, לדוגמה מס על שכר העובדים ועוד, כך שמדובר בכפל מס. גישה זו מתעלמת כליל מיסוד הישות המשפטית הנפרדת של החברה.

דוגמה קיצונית להפרדה זו היא המקרה של יוחאי גבאי אשר בשנת 1997 טיפס על עמוד מתח גבוה והתחשמל למוות (ת"פ (תל-אביב-יפו) 3935/02 – פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ). הוגשה תביעה פלילית בעניין זו וחברת החשמל הורשעה בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה ברשלנות לאמו, אנט גבאי, וביצירת סכנה לילדים. מכיוון שהנתבעת הייתה החברה, הסתכם העונש בתשלום פיצויים והוראות מחייבות למיגון ושילוט עמודי החשמל. הגנה רחבה זו נובעת מעקרון הישות המשפטית הנפרדת.

הטענה כי שולם מס במהלך פעילות החברה ולכן מדובר בכפל מס מתעלם כליל מעקרון זה, הרי אם החברה היא ישות משפטית נפרדת היא ממוסה ככזו, הטיעון כי שולם מס בתהליך יצירת רווחי החברה שומט את הקרקע מכל תשלום מס.

זכותה של החברה לשנות בכול עת את אופן ההתאגדות שלה כך "שתיפטר" מן העול של אותה ישות משפטית נפרדת. מבחן התוצאה (על היותו בלתי אהוד עלי) מוכיח במקרה זה כי חברות נוטות ליהנות יותר מצב הדברים הקיים מאשר לסבול ממנו.

יתרון לגודל

המצב הנוכחי מעניק יתרון בלתי הוגן לגודל. חברות גדולות הן בעלות יכולת לממן תכנון מס, וכן בעלות היכולת "להטיל אימה" על רשויות המס. באופן כזה ניתנת לחברה היכולת להחליט בעצמה על רצונה לשלם מס. מצב זה גורם למעשה לתחרות בלתי הוגנת וליתרון לא הוגן של חברות גדולות על פני קטנות, שמחליש מאוד את הטיעון של תחרות בשוק מצד מתחרים קטנים.

המצב הנוכחי מעניק יתרון בלתי הוגן לגודל. חברות גדולות הן בעלות יכולת לממן תכנון מס, וכן "להטיל אימה" על רשויות המס. זה גורם לתחרות בלתי הוגנת וליתרון לא הוגן של חברות גדולות על פני קטנות

תכנון מס בכלל ותכנון מס אגרסיבי בפרט יוצרים חוסר סימטריה בין מנהלי החברה לבין בעלי המניות. לכאורה תכנון מס המקטין את חבות המס משרת את שני הצדדים. הקטנת נטל המס מגדילה את היקף המזומנים הניתנים לחלוקה ומכאן את שיעור הדיבידנד לבעלי המניות. רק שכמו במקרים אחרים של בעיית הנציג – התגמול להנהלה, הנגזר במקרים רבים מביצועי החברה בטווח הקצר משולם, בעוד הנזק לחברה בדמות קנסות ופגיעה במוניטין יכול להיגרם במועד מאוחר יותר בעתיד.

הפתרון הבלתי נמנע למצב עולם זה הוא איסור מוחלט של תכנון מס. במצב הקיים מתקיים מרדף תמידי בין רשויות המס והמחוקק לחברות, כאשר האחרונות מאתרות את פרצות המס ומנצלות אותן לטובתן ורק לאחר זמן מצליח המחוקק לחסום פרצות אלו. מכיוון שמתקיימת תקופת ביניים בה נהנו החברות ממס מופחת ומכיוון שחקיקה אינה חלה רטרואקטיבית אותו מס שלא שולם אינו ניתן לגביה.

התפיסה הפרטנית לפיה שברת שילמת, דהיינו אם טעה המחוקק והותיר פרצה בחוק הרי שזו בעיה שלו ומן הדין כי יישא בתוצאות, יוצאת מנקודת המוצא כי מדובר בשני שחקנים פרטיים בהם אחד הצדדים טעה. גם אם טעה המחוקק הרי טעות זו סופה שתגרע מן הקופה הציבורית וניצול טעות זו אינה באה אלה על חשבון משלמי המיסים כולם וכך על טעויות המחוקק משלם הציבור כולו.

שלילת חוקיות תכנון המס לא תרע את מצבן של החברות, מכיוון שכרגע הן נהנות מפרצות ושגיאות בחוקי המס ושלילת זכות זו תוביל לכל היותר לתשלום מלוא המס, כך שמצבן לא יורע. לא מתקיים כאן מנגנון של הכבדת נטל המס אלה של ביטול הקלה.

אנליסט 13 שנה, בעיקר של שווקי חו"ל, מאמין שמחקר צריך להיות הוליסטי, ממוקד מעמיק אבל רחב. הכל מעניין ומסקרן אותו, אוהב להבין איך דברים עובדים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,663 מילים
כל הזמן // יום שישי, 30 באוקטובר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גמזו בקבינט: "יהיו שבע ערים שבהן כנראה נצטרך לעשות סגר"

נתניהו נזף בכ״ץ שצייץ מתוך הישיבה ● ארה״ב תמכור 50 חמקנים לאמירויות ● יעלון: שוב נתניהו העלים מידע קריטי מצה״ל ● כיתות א׳ עד ד׳ יחזרו ללמוד בראשון ● נתניהו בישיבת הכנסת שהוקדשה לרצח רבין: יש כיום הסתה מפורשת לרצח שלי ● מרב מיכאלי: כל עוד חברי המחנה של רבין ימשיכו לשתף פעולה עם המסיתים נגדו - לא תהיה לנו תקומה ● אפי נוה מתכוון לפרסם עוד הקלטות

עוד 59 עדכונים

ממשלות ישראל עדיין מנסות להסתיר את הפשע

49 גברים, נשים, ילדים ועובר ברחם אמו נרצחו, כשפשעם היחיד הוא שחזרו מעבודתם וממסיק הזיתים לכפר שלהם, בשעה שמשמר הגבול הישראלי הטיל עוצר על הכפר, מבלי שהם ידעו על כך.

49 גברים, נשים, ילדים ועובר ברחם אמו נרצחו, כשפשעם היחיד הוא שחזרו מעבודתם וממסיק הזיתים לכפר שלהם, בשעה שמשמר הגבול הישראלי הטיל עוצר על הכפר, מבלי שהם ידעו על כך

זו הייתה שנת 1956, וביום האפל, ה-29 לאוקטובר, התרחש הטבח בכפר הקטן, כפר קאסם, שהתגוררו בו אז פחות מ-2000 תושבים, שרובם עבדו בחקלאות למחייתם.

לאחר שנפלה ההחלטה על עוצר על הכפרים הערביים באותו יום, עוצר אשר יתחיל בשעה חמש בערב, המפקד הצבאי הודיע על כך למוכתר של הכפר. והמוכתר דיווח למפקד הצבאי כי ישנם אנשים שנמצאים מחוץ לכפר אשר אין ביכולתו להודיע להם כי לא יספיק להגיע אליהם בזמן, אך המפקד הבטיח לו שיטפלו בהם.

כמובן שזה היה שקר וכזב. כשהחל העוצר ואנשים התחילו לחזור מעבודתם, רצחו אותם בקבוצות, ביצעו בהם וידוא הריגה, ולאחר מכן הסתירו את הגופות.

שמועות החלו להתפשט וחברי כנסת החלו לחקור. הניסיון למחוק עקבות נכשל. הביאו אנשים מהכפר הסמוך ג׳לג׳וליה כדי לחפור קברים, ואנשים מהכפר הגיעו לשם זיהוי הגופות.

ביום הטבח עלי הקטן חיכה לאמו פאטמה שתביא לו מחברת ללימודים כשהיא חוזרת הביתה, אך פאטמה מעולם לא חזרה. ביום שאחרי הטבח שאל עמר בן השנתיים על אביו יוסף, איתו היה רגיל לשבת בבוקר לפני שיוסף היה יוצא לעבודתו, אך עמר לא זכה לזה שוב.

עצב רב, שנמשך שנים ארוכות לאחר מכן ועדיין ממשיך, אפף את אנשי כפר קאסם, והעוול נחרט בתודעה של תושבי הכפר ולא נמחק. במשך שנים לא התקיימו בכפר חתונות ולא שמחות, ואנשים חיו באבל על האובדן הקשה.

״הטבח השני״ לתחושתם של תושבי הכפר, היה במשפט הנבזי ובפסקי הדין המופחתים של בית המשפט (אף אחד משלושת בעלי הדרגות הבכירות לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו, אחרי שעונשם הומתק. שניים מהם זכו להמתקה כפולה בעונש), שנראו כזילזול עמוק בתוצאות הרצח הנוראי, ובכאבם וסבלם של משפחות הקורבנות.

ביום הטבח עלי הקטן חיכה לאמו פאטמה שתביא מחברת לימודים כשתחזור הביתה. פאטמה מעולם לא חזרה. למחרת שאל עמר בן השנתיים על אביו יוסף, שנהג לשבת איתו לפני צאתו לעבודה. עמר לא זכה לזה שוב

שנה אחרי הטבח הגיע ״הטבח השלישי״. כך מוגדרת ״הסולחה״ על ידי משפחותיהם של הנרצחים. "סולחה" שפירושה מפגש פיוס כפוי, שהתקיים בכוח ותחת איומים של המשטר הצבאי על האנשים בכפר, בנוכחות אורחים מחוץ לכפר ונציגים של הממשלה.

ביום זה קיבלה כפר קאסם את הכינוי ״בלד אלשוהאדא״, שפירושו ״ישוב החללים״. מאז כולם נאמנים לזכרם של הנרצחים החפים מפשע, ומציינים בכל שנה את התאריך הזה כיום הזיכרון לטבח כפר קאסם, ובו יוצאים מבוגרים וילדים לצעדה המונית למקום שמסמל את אזור הטבח, ובו האנדרטה עם שמותיהם של הנרצחים.

לאחר מכן, כולם מגיעים לבית הקברות, ובני המשפחות נפגשים סביב קברי הנרצחים ממשפחתם וחולקים סיפורים.

באותו יום המשפחות בכל כפר קאסם נפגשות סביב ארוחת ״מסאח׳אן״, מאכל פלסטיני שמכינים בתקופת מסיק הזיתים, ומשתמשים בהרבה שמן זית טרי בהכנתו. הארוחה הזאת הפכה למנהג בכל יום זיכרון, אשר מחבר את הכפר לשורשים ולנרטיב הפלסטיני שלו.

במהלך טקס הזיכרון נתקלו מארגניו לא פעם בהתנגדות מצד ממשלות ישראל בעבר, ובוצעו מעצרים על מנת למנוע אותו, אך אנשי הכפר לא ויתרו. אותם אנשים נלחמו גם על הקמת האנדרטה, אל מול הנסיונות למנוע את הקמתה.

64 שנים עברו מאז, ובהן הרבה כתבות, שירים ונאומים צונזרו. זה היה זלזול בכאבו של האחר, וחוסר הכרה בנרטיב השונה. ועדיין ממשלות ישראל מנסות להסתיר את הפשע.

שנה אחרי הטבח הגיע ״הטבח השלישי״. כך מוגדרת ״הסולחה״ ע"י משפחות הנרצחים: מפגש פיוס כפוי, שהתקיים בכוח ותחת איומי המשטר הצבאי על אנשי הכפר, בנוכחות אורחים מחוץ לכפר ונציגי הממשלה

לכן, אין זה מפתיע שחברי הכנסת מצביעים נגד הנצחת הקורבנות, בצל מדיניות העליונות הציונית, האפליה והגזענות הממושכת.

ובצל כל זה, ממשיכים ערבים, יהודים, פלסטינים וישראלים רבים, לציין ביחד את הזיכרון של טבח כפר קאסם בכל שנה, וגם השנה במסגרת מגבלות הקורונה.

אמנה עיסא בת 34, אם לשלושה ילדים, פעילה חברתית ומרפאה בעיסוק. כאשה מוסלמית וערביה בוחרת בקדושת האדם כאמונה, ובצדק כדרך חיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 598 מילים

הסגר השני לא באמת עצר את התחלואה הקשה

בדיקת זמן ישראל ניתוח נתוני התחלואה מראה כי קצב ההדבקה גבוה יותר, ושמספר החולים הקשים, המונשמים והמתים, גבוה פי כמה בהשוואה לכל נקודת זמן בגל הראשון של התפרצות הקורונה בישראל ● הזינוק החד בתחלואה התרחש ביולי - חודשיים אחרי פתיחת החנויות ובתי הספר - וספק אם נגרם בגללה ● מומחים חלוקים על הסיבות אך אחידים בדעתם: אם הממשלה לא תשנה את התנהלותה, מגמת הירידה תיבלם במהרה

עוד 2,878 מילים

עוד מערכון עצוב על חשבון הקישון

כעשרים שנה אחרי חשיפת פרשת הקישון, שבה לוחמי השייטת צללו במים המורעלים, מצב הנחל משתפר בצעדים מדודים ● כל ציפור וכל דג מבשרים על עתיד טוב יותר - אבל לא בטוח שהעתיד הזה יגיע ● במקום להתמיד בשיקום הנחל ובהפיכת גדותיו לפארק ירוק בנוסח הירקון, מחסני ענק של חברת נמלי ישראל צפויים לקום במרחק נגיעה מהמים

עוד 648 מילים

למקרה שפיספסת

שלטון החוק שיטת גרואבסקי

התרחיש של שליחת ראש הממשלה נתניהו לכלא נראה כמעט דמיוני, ואפילו שי ניצן כבר לא בטוח שמשפטו יתנהל כמתוכנן ● אך מערכות שלטון החוק מפגינות עד כה חוסן, והתגלגלות לגזר דין של כמה שנות מאסר בהחלט אפשרית ● נתניהו עשוי לנהוג אז כמו עשרות מנהיגים לפניו, ולברוח מארצו ● במקרה כזה, גם אוהדיו וגם מתנגדיו עשויים להתרצות, והתביעה עשויה לוותר על בקשת הסגרה ● מקרה דומה התרחש לאחרונה במקדוניה הצפונית

עוד 1,814 מילים

על שלושת חטאי גנץ ועל ארבעה לא אשיבנו

ביום הראשון ליציאה מהסגר המתח ברחובות טיפס ועלה. עשרות אלפי אזרחים יצאו שבת קודם לכן למחאה הגואה כנגד נתניהו והמשך אחיזתו במוסרות השלטון, ומה שפגשו שם זה גל גואה מנגד של אלימות, אלימות של תומכי נתניהו הקנאים.

אוכלוסיית המוחים היא מגוונת. החל מסולדי השחיתות, דרך נפגעי כלכלת הקורונה, ועד, כן, שרידי אנשי השמאל ההיסטורי המתפורר. אבל בנושא אחד כולם מאוחדים – בהטלת האשמה והאחריות להשתלחות אלימה נגדם – על נתניהו.

וכולם טועים.

אוכלוסיית המוחים מגוונת. סולדי השחיתות, נפגעי כלכלת הקורונה ושרידי השמאל ההיסטורי המתפורר. אבל בנושא אחד כולם מאוחדים – האשמה והאחריות שיש לנתניהו בהשתלחות האלימה נגדם. וכולם טועים

אין מי שאשם במצב יותר מגנץ והתנהלותו חסרת האחריות. גם ביחס לרצון בוחריו, אך בוודאי ביחס לטובת המדינה וגיבוש חוסנה החברתי. אנו הולכים כיום למקום רע.

הנוסחה שמובילה אותנו לשם היא נוסחה רבת גורמים. נוסחה זו כוללת מצד אחד נתונים אליהם צריך להתייחס אבל אי אפשר לשנותם, ומצד שני משתנים – אותם גורמים שבידינו לשנותם כדי לכוון אותנו לעתיד טוב יותר. כדי לנהל את העתיד צריך להבין מה הם הנתונים ומה המשתנים באותה נוסחה חברתית שגוררת אותנו למקום הרע אליו אנחנו הולכים.

למפגינים נגד נתניהו נדמה כאילו נתניהו הוא משתנה בנוסחה. כאילו אם רק נראה לו עד כמה אנו רוצים שהוא ילך, הוא יבין זאת ואכן יתפנה. לחלק גדול מהצופים באלימות הגואה נדמה כי אותם קנאים הם המשתנה, ואם רק נפעל בתקיפות נגדם נוכל לשנות את הגל. אך מבט מעמיק יזהה שלא זה ולא זה הם משתנים, אלא ששני אלה הם דווקא נתונים לנו, והמשתנה נמצא במקום אחר לגמרי.

הן נתניהו והן עדת קנאיו הם תוצרים של מגמה גלובלית מתמשכת של עליית הלאומנות, הנובעת משני מקורות עמוקים שמגיעים כריאקציה להשלכות מלחמת העולם ה-2. האחד הוא האכזבה שהנחיל ההומניזם הליברלי בהבטחת ההכלה והחיבוק לנידחי העולם ומודריו. והשניה היא השכחה בה נתקף העולם לגבי המקום הרע אליו מביאה אותנו הכניעה ללאומנות, ושל הדינמיקה שגררה את העולם למלחמה הנוראה ההיא.

עליית הימין, או יותר נכון לאמץ את הביטוי האמריקני – עליית המשטרים הסמכותניים – היא נתון שנובע מהליכים של כניעה לפסיכולוגיה החברתית, המצופפת אותנו סביב תחושת הכוח הכוזבת של מנהיג סמכותני.

עליית הימין, או, יותר נכון לומר: עליית המשטרים הסמכותניים, היא נתון שנובע מהליכים של כניעה לפסיכולוגיה החברתית, המצופפת אותנו סביב תחושת הכוח הכוזבת של מנהיג סמכותני

הליכים אלו נידונים להוביל למשבר, משום שבפועל, בעולמנו הצפוף בו כולם תלויים בכולם, ההתעלמות מכל זאת, כמו גם בנייה וטיפוח העויינות לזר, הן  דרך בטוחה לגהינום. המשבר יגיע ויאלץ אותנו לפקוח עיניים לדרישת האיזון ביחסנו אל הזר. השאלה היא רק עד כמה נחריף את המשבר בהעמקת וביצור הסמכותניות המשטרית.

הגל הסמכותני הוא נתון, ונתניהו כגולש גלים מדהים – רק רוכב עליו. האמרה האומללה שלו באותו ריאיון שנתן בדבוס, על שאיפתו להיזכר כפרוטקטור של ישראל, ויותר מכך, היעדר ההתקוממות הציבורית לאמירה כל-כך אוטריטרית -מעידים היטב על הכיוון הזה עוד מ-2016. אך האם הגל הזה ישא אותו לדרגה ארדואנית, פוטינית, או אולי צ'אבסית בביצור הסמכותיות המשטרית? כאן נכנסת קבוצת המשתנים בנוסחת המשבר. מי ומה הם הכוחות העומדים מנגד וכיצד הם פועלים.

בעניין הכוחות – הרי הם שם. את זה שיקף התיקו הפוליטי של מערכות הבחירות האחרונות. אך בשאלת יכולת הפעולה, כאן העניין לא כל-כך פשוט. לערב הרב של החוששים מהעצמת הסמכותיות חסרה לכידות פעולה, ויותר מכך חסרה אלטרנטיבה אידאולוגית קוהרנטית שתבנה את אותה לכידות – החזון.

בגלל חוסר הגיבוש הזה יש ואקום ארגוני ואידאולוגי לקיבוץ האנטי סמכותניות, או כמו שהם מכונים קבוצת "רק לא ביבי", ולתוך הואקום הזה נשאבים גורמים כאלו ואחרים כדי לנסות ולייצר את האלטרנטיבה המיוחלת. כזה היה גם גנץ. תופעת גנץ היא תולדה של כוח מושך וכוח דוחף. הכוח המושך היה אותו גוש בוחרים גדול הכמה לנורמליות, והכוח הדוחף היה התדמית אותה הוא בנה. תדמית של ביצועיסט החלטי, לוחם לתיקון המדינה. גנץ נתפס כקדוש מושיע, אך מהר מאוד הוא הפך לחוטא.

הכלי הראשון והעיקרי נגד שלטון סמכותני הוא הגבלת משך הכהונה. הרציונל לזה הוא כפול – הן ראיית החזקת מוסרות השלטון כשליחות ולא כמקצוע, והן ההכרה כי החברה שלנו חזקה מספיק ומוסדות השלטון מבוססים מספיק, כדי לתפקד ולייצר יותר מאדם אחד המוכשר להוביל את המדינה.

הגל הסמכותני הוא נתון, ונתניהו כגולש רק רוכב עליו. אמירתו האומללה בראיון על שאיפתו להיזכר כפרוטקטור של ישראל, והיעדר ההתקוממות הציבורית לאמירה האוטריטרית – מעידים על הכיוון עוד מ-2016

במציאות הפוליטית שלנו דרישה זו תורגמה לדרישה להחלפת נתניהו, וזה היה הכרטיס עליו רץ גנץ. הבעיה הייתה לאחר הבחירות, לאחר שכחול-לבן קיבלה את הקולות, היכן שהוא נראה כי גנץ חש כאילו השכינה משחה אותו למלוכה ולא הציבור, ותחת השכינה הזו אין הוא נזקק עוד לקרדיט הציבורי שהעלה אותו. כאן הוא חטא בפעם הראשונה. זה היה בתרגיל שעשה, אשר בעיניו כנראה היה מבריק, של השלכת החוק לאיסור כהונה תחת כתבי אישום, יחד עם רצון בוחריו. חוק שהיה אמור לבלום את הגלישה של נתניהו והמדינה לסמכותניות.

סיפור הכיסוי היה משבר הקורונה, אבל המציאות הוכיחה כי ניהול ממשלה הדו-ראשית לא תרם במשהו לטיפול במשבר הקורונה. יותר מכך – אותה דרישה סחטנית לרוטציה כאתנן לבגידה בבוחרים היא לא רק מבט חודר למניעיו של גנץ, אלא גם לחטא השני בו חטא – חטא היוהרה. מדוע אדם שואף להנהיג מדינה כשאין לו שום תמיכה משמעותית מהאנשים עליהם הוא מבקש לשלוט?

הקו הסחטני של גנץ אינו חד פעמי אלא חוזר על עצמו גם בכתיבת שורות אלו, בשימוש בו הוא עושה בפרשת הצוללות כחרב דמוקלס מעל ראשו של נתניהו. קשה להבין את הרעיון שנבחר ציבור שוקל נושא לא בכפוף לאינטרס הציבורי אלא בכפוף לאינטרס הפרטי שלו, אבל את זה בדיוק עושה גנץ בפרשת הצוללות.

הברית של נתניהו עם החרדים מוקעת תדיר על ידי מתנגדי נתניהו כברית סחטנית, בה החרדים דורשים לקהילותיהם הטבות הגבוהות ממשקלם האלקטורלי, רק בזכות עמדת המיקוח שלהם. זאת בעוד שהאמת היא כי בתוך הקהילות יש לנתניהו תמיכה רחבה ואמיתית, שאפילו כופה עצמה על דעת מנהיגיה, ונתניהו מודע לה ומשתמש בה. אז מה אם נניח כי דרעי היה משתמש בכוחו זה ודורש גם הוא להיות ראש ממשלה ברוטציה? מה היה לגנץ לומר על הלגיטימיות בזה?

החטא השלישי של גנץ, והוא אולי החמור מכולם, הוא חטא המחשבה שהוא יצליח להעביר אליו את רשות הממשלה בזכות כוחו של הסכם חתום. הסכמים נחשבים כעניין דו צדדי, אך למעשה הם תמיד עניין לשלושה צדדים. שני הנושאים והנותנים ובנוסף קיים השותף השקט הזה – הגוף האוכף.

בפוליטיקה אין גוף אוכף ואסור שיהיה כזה. פוליטיקה היא ממלכת האינטרסים של הציבור. פוליטיקאים אמורים להיות רק צינור לציבור שלהם ולא אדונו, ולכן הם אינם יכולים למנף את המנדט שניתן להם נגד רצון בוחריהם, ואם האינטרס של ציבור בוחריהם קובע כי טובתו מונחת בהפרת ההסכם הרי שנציגיו מחויבים לעשות זאת. כך, הניסיון המכוער הזה של גנץ לייצר בטחונות להסכם פוליטי ולהפכו לאיזה סוג של הסכם מסחרי הוא עצמו מייצר רמפה רעה להעלות את המשטר הסמכותני ולהעבירו מעל לחומות הדמוקרטיה.

אם אלו שלושת חטאי גנץ, אז על מה הרביעי שעליו לא נשיבו? ובכן זה קוצר הראות והאיוולת שגורמת לו להתמיד ולהמשיך לדבוק בתקווה חסרת התוחלת שאיכשהו הוא יצליח לממש את תאוותו לראשות הממשלה על-ידי סיוע לנתניהו לשמור על כסאו.

אם אלו שלושת חטאי גנץ, מה הרביעי שעליו לא נשיבנו? זה קוצר הראות והאיוולת שגורמת לו לדבוק בתקווה חסרת התוחלת שאיכשהו יצליח לממש את תאוותו לראשות הממשלה תוך סיוע לנתניהו לשמור על כסאו

המדינה (כנראה כחלק ממגמה עולמית) הולכת למקום רע, מקום של קרע חברתי עמוק והתגבשות סביב אידאולוגיה של שנאה. קרע שנדון להוביל למשבר חברתי ושעלול להתדרדר לאלימות אזרחית. את התהליך הזה לא ניתן לעצור משום שאי אפשר לפקוח בכוח את עיניהם של אותם שטופי שנאה, אבל אפשר היה לרכך אותו על-ידי הזזתו של נתניהו. את זה היה גנץ לעשות, והמחדל הזה רשום על שמו.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,183 מילים
עודכן לפני 5 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

"אני לא יודע מתי יבואו ימים יותר טובים, ואם יבואו"

בגיל 84, בתפקיד זקן השבט, נשיא בית המשפט העליון בדימוס מעדיף להסתגר בדל"ת אמותיו, עמל על עוד מאמר או פרק בספר עתידי ● אך המשבר השלטוני הנוכחי בישראל גרם אפילו לברק לקום מרבצו ● בראיון לכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא נמנע מלהזכיר ולו פעם אחת את נתניהו, מצייר תמונה עגומה של מעמד שלטון החוק כיום בישראל ושולח מסר ברור לכנסת ולבית המשפט

עוד 1,025 מילים ו-1 תגובות

אפקט הקורונה מחסור כבד באופניים - לצד עליית מחירים

חנויות האופניים בארץ התרוקנו כבר בסגר הראשון, והמפעלים בסין מתקשים להדביק את הקצב, עקב העלייה העולמית בדרישה לזוג גלגלים בלי מנוע ● "המכירות זינקו כי הספורט הזה היה מותר בסגר", אומר בעל חנות אופניים שנתקע בלי סחורה ● הספקים כמובן זיהו את ההזדמנות: "המחירים כבר עלו ב-15%, ואם לא יהיה עודף סחורה זה ימשיך לטפס"

עוד 1,568 מילים

הצטרפותם האפשרית של ראש עיריית תל אביב וראש עיריית מודיעין לזירת הפוליטיקה הארצית, מפיחה תקווה בקרב מצביעים שמאסו בנתניהו מימין (חיים ביבס) ומשמאל (רון חולדאי) ● אך מהלך פוליטי כפול כזה עלול להשיג אפקט הפוך לחלוטין, אם חולדאי יביא למחיקת מפלגות שמאל-מרכז קיימות וביבס ינהר לקואליציה הבאה של נתניהו

עוד 1,022 מילים ו-2 תגובות

ניגריה הם יורים גם במפגינים

בשנות ה-90 הוקמה בניגריה יחידת משטרה סודית, כדי להיאבק בפשע הגואה שם ● 20 שנה אחר כך, אש השוטרים מופנית כלפי צעירים מקומיים, שנורים למוות ברחובות ● לפחות 85 קורבנות כאלה נספרו שם ב-3 השנים האחרונות, כולם גברים עם ראסטות, ג׳ינסים קרועים וקעקועים - שנרצחו רק בשל המראה והמעמד הנמוך שלהם ● כעת שוטף את המדינה גל מחאה ענק, שבא לידי ביטוי גם בתרבות ובאמנות

עוד 2,537 מילים ו-1 תגובות

הקבינט עשוי לאשר פתיחת בתי כנסת ל-10 מתפללים

אהרן ברק: "ביהמ"ש לא צריך להיכנס לבונקר ולחכות לימים טובים" ● גלנט משנה כיוון: כיתות א'-ד' ילמדו ארבעה ימים בשבוע ● רגב וסמוטריץ התעמתו במליאה ● נתניהו ושגריר ארה"ב חתמו על הסכם לשיתוף פעולה מדעי בשטחים ● יו״ר ועדת סל התרופות: אם לא יהיה תקציב, לא נכניס תרופות חדשות לסל

עוד 57 עדכונים

הטקטיקה הבאה של נתניהו: הפרד ומשול בין בנט וסמוטריץ'

הדיונים בבג"ץ מלמדים על המיאוס של השופטים מהקואליציה הנוכחית - אבל קשה לראות את בית המשפט העליון לוקח על עצמו לפרק את הממשלה ואת הכאוס הפוליטי שהתערבותם עלולה לחולל ● בימינה ימשיכו היום להטריל את הקואליציה בניסיון לתקוע טריז בין כחול-לבן והליכוד ● ותנועת הגמלאים החדשה מעוררת מחלוקת

עוד 780 מילים

הלמידה מרחוק גורמת למשפחות רבות לשקול מעבר לחינוך ביתי, ובקהילות החינוך הביתי מדווחים על הצטרפות משפחות רבות ● אך נתונים רשמיים מצביעים דווקא על ירידה של 25% במספר הילדים שמחונכים על ידי ההורים ● פעילי החינוך הביתי מעריכים: "הסיבה בירוקרטית. בגלל הקורונה, משרד החינוך לא שולח מפקחים כדי להסדיר רישום של תלמידים ותיקים וחדשים. בפועל, יש נהירה לחינוך הביתי"

עוד 1,270 מילים

פרסום ראשון תנועת גמלאים חדשה בראשות דני יתום מתכננת לרוץ לכנסת

ראש המוסד לשעבר חבר אל ד"ר אבי ביצור, שהיה המנכ"ל הראשון של המשרד לענייני גימלאים, העיתונאית פאר-לי שחר ושמות ידועים נוספים למען הקמת תנועת גמלאים חדשה שמטרתה לרוץ בבחירות לכנסת הבאה כדי לדאוג לזכויותיהם של 1.4 מיליון אזרחי הגיל השלישי ● "במוקד העניין יעמדו זכויות המבוגרים במדינה בעקבות כל מה שהיה בקורונה", הם אומרים לזמן ישראל

עוד 709 מילים ו-1 תגובות

האיש הירוק לשבור את הגלים

חופים הם לפעמים געגועים ליאכטה, מסתבר ● או למגרש חנייה, או לשורת בתי עסקים שמושכים תיירים (אולי), ומעשירים את קופות העיריות (הלוואי) ● תכנית מרינות שאפתנית שמקודמת מנהריה ועד בת ים, צפויה לגזול מהמתרחצים כמה מהחופים היפים בארץ ולהאיץ את התפוררות המצוקים ● אביב לביא יצא למסע פרידה מצולם מהחופים הללו, בתקווה שמישהו בממשלה ישנה את דעתו

עוד 968 מילים

אלפי עצמאים נדרשים להשיב את המענק הכספי שקיבלו לאחר שנמצא שאינם זכאים לו

פרופסור נחמן אש, לשעבר קצין רפואה ראשי, יתמנה בחודש הבא לפרויקטור הקורונה ● מנדלבליט הודיע לחיים כץ שיוגש נגדו כפוף לשימוע כתב אישום בגין עבירות מס ● בג"ץ דן בעתירות נגד ממשלת החילופים ● אוסנת מארק ייחסה לארגון קריים מיניסטר פרסום שקרי, אך אחרי ביקורת חזרה בה ● בניגוד להסכם בין המדינות, ארצות הברית לא העבירה את מבנה השגרירות בתל אביב לישראל

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה