זירת הבלוגים

מגדלי האשפוז המפוארים מבליטים את מחלקות בריאות הנפש הזנוחות

המנעות (חוקית) מתשלום מלוא חבות המס ולצידה פילנטרופיה, מאפשרת ליחידים לקבוע סדר עדיפויות לאומי

18/10/2020 11:34
אילוסטרציה: בית החולים איכילוב על שם סוראסקי, במרכז מגדל האישפוז על שם תד אריסון, ומכון הלב על שם סמי עופר (צילום: Sharonalevi ichilov, ויקיפדיה)

בתי החולים בארץ מתהדרים במגדלים, מחלקות, אגפים, חדרי ניתוח ועוד על שם תורם כזה או אחר. בבתי חולים לבריאות הנפש, שנחשבים בדרך כלל למוסדות המוזנחים ביותר במערכת מוזנחת גם כך – לא נמצא כמעט מגדלים או אגפים על שם תורם, המתנוסס בחזיתו באותיות ניאון המאירות את הלילה.

וזה אולי על קצה המזלג הבעיה עם פילנתרופיה.

"הוא אמר שישנו המוות וישנם מיסים, ומיסים הינם גרועים יותר, כי המוות הוא לפחות לא משהו שקורה לך כל שנה". (טרי פראצ'ט, "איש הקציר")

בדרך כלל כל דיון על מס ומיסים מעלה בנו תגובה של שעמום ופיהוק. מושגים כמו אירי כפול, או סנדוויץ' הולנדי נשמעות לנו כמו מנות בהמבורגריה יומרנית. הדיון הציבורי בתכנון מס או השתמטות (חוקית) מתשלום מס מתמצה לרוב בכותרות על שיעור המס (הנמוך) שמשלמות חברות גדולות (ורווחיות) ובחוקיות המהלך. נצא מההנחה כי תכנון מס ואף תכנון מס אגרסיבי הוא בגדר חוקי, השאלה היא האם הוא חוקתי?

בתיה"ח בארץ מתהדרים במגדלים, מחלקות, אגפים וחדרי ניתוח ע"ש תורם כזה או אחר. בבתיה"ח לבריאות הנפש, שנחשבים למוסדות המוזנחים ביותר במערכת המוזנחת – לא נמצא מגדלים או אגפים על שם תורמים

בדרך כלל מעוררת החשיפה של שיעורי המס הנמוכים אותן משלמות חברות גדולות תחושה חריפה של אי הוגנות. כאשר השיח הציבורי מתמצה בתיאור מצבם הקשה של עסקים קטנים והשוואה לשיעור המס המושת על אחרים. הדיון הציבורי נמנע, במתכוון או שלא במתכוון, מדיון בשאלות רחבות ויסודיות של חוקתיות או מוסריות המהלך.

האם מהלך של אי תשלום מס עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה? נראה כי רוב הקוראים יחשבו כי עצם השאלה היא היסחפות שלא לצורך למחזות קיצוניים. ניתן להניח כי תשובת רוב הקוראים תהייה כי השתמטות ממס אינה מהווה פגיעה בדמוקרטיה. נראה ששאלה זו כלל אינה נדונה בדרך כלל וכי הזכות להימנע מתשלום מס נתפסת כזכות לגיטימית. ננסה להראות כי תכנון מס, שהוא השתמטות מתשלום מס (באופן חוקי) ותרומות הם מהלכים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

על פי מילון אבן שושן דמוקרטיה היא:

"שלטון העם, משטר מדיני שבו ניתן השלטון בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט והממשלה הנבחרת על ידו, ובו מובטחות זכויות האזרח להבעת דעה חופשית בוויכוח ובעיתונות. הממשל הדמוקרטי נבחר ע"י העם והעם הוא מקור הכוח והסמכות שלו. או כפי שהגדיר אברהם לינקולן: 'שלטון העם, על ידי העם, למען העם'".

מהי פוליטיקה? פוליטיקה היא מדיניות מעשית שפוליטיקאי מנסה לקדם. או במילים אחרות פוליטיקה היא הדרך להפוך רעיונות מופשטים, אידיאולוגיה (כגון שוויון או עליונות המגזר הפרטי) למעשים. הדרך להפיכת אידיאולוגיה או מדיניות לכלל מעשים עוברת במהלך של חקיקה. בכול דמוקרטיה חוק התקציב הוא אחד מהחוקים החשובים ביותר, מכיוון שהוא מגלם במהלך חקיקה יחיד את כל סדר העדיפות ומתרגם למטבע קשה את האידיאולוגיה השלטת.

הזכות להימנע מתשלום מס (באופן חוקי) נתפסת כלגיטימית. ננסה להראות כי תכנון מס, שהוא השתמטות מתשלום מס (באופן חוקי) ותרומות – הם מהלכים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה

המנוף הראשי והעיקרי של בית הנבחרים בכל העולם לקביעת סדר יום וליצור שינוי בסדרי העדיפויות – הוא תקציב המדינה. בדמוקרטיה, העם בוחר את נציגיו במטרה שאלה יגשימו את הרעיונות האידאלים בשמם נבחרו.

כמעט כל מטרה, תיקון או אידאל באים לידי ביטוי בתקציב המדינה. אפליה מתקנת לפריפריה? תוכנית שיקום שכונות, העברת תקציבים למוסדות וגופים הפועלים באזורים אלו סלילת כבישים ומסילות ברזל לטובת הפריפריה ועוד. קידום נשים? פטור משכר לימוד לנשים, תגבור לימודי מדעים לבנות, מעונות יום חינם ועוד. אתם תגידו מה האידאל ואני אגיד לכם מה הסעיף התקציבי שיוביל להגשמתו.

דמוקרטיה

אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הוא עקרון הכרעת הרוב, על פי עקרון זה החלטות מתקבלות בידי הרוב ומחיבות את כולם (תוך שמירת זכויות המיעוט). אחד היישומים של עקרונות הדמוקרטיה הוא יכולתה של המדינה לגבות מיסים מכל התושבים ולהוציא אותם באופן שיבטא את בחירתם של האזרחים (ראה מפלגת הגמלאים או מפלגות חרדיות), כפי שבאה לידי ביטוי בבחירות לבית הנבחרים. מנגד, תכנון מס הוא מהלך חוקי של שימוש בחוקי המס ובפרצות בהם לצורך הקטנת חבות המס.

למעשה, מהלך זה מקטין את הכנסות המדינה ואת יכולתה של המדינה להוציא אל הפועל מהלכים שונים. יתרה מכך, חברות (ויחידים) נוטות לתרום ובכך "מאזנות" את חסר המס אותו הן משלמות. חברות (ויחידים) אף נוטים לפאר התנהלות כזו שלטעמם מאזנת את "חובם החברתי" (ביל גייטס ווורן באפט לדוגמה). למעשה מדובר גם כאן בחתירה תחת יסודות המערכת הדמוקרטית.

תנועת מלקחיים

המדינה גובה מיסים מכול מי שחייב במס ומוציאה את הכסף על פי עקרונות אידאולוגים שהם בחירתו של רוב הציבור (השקעה בהתנחלויות או בקיבוצים). תנועת המלקחיים שאגפה האחד הוא המנעות אגרסיבית מתשלום מיסים ואגפה השני הוא פילנתרופיה, יוצרת עולם בו יחידים, שלא נבחרו על ידי איש, קובעים את סדר העדיפויות הלאומי. דוגמה לכך היא בתי חולים (או מוזיאונים או כל מוסד אחר) במרכז הארץ, הזוכים לתרומה של מבנים שלמים מידי תורמים יחידים וחברות.

בכך מונעת הפילנתרופיה את ריבונות העם ואת זכותו להחליט על סדר עדיפויות, אשר אחת הדרכים להוציא אותו אל הפועל היא באמצעים כספיים. שפע מבני הפאר בבתי חולים מובילים במרכז הארץ מדגישים עוד יותר את עליבותם של בתי החולים לבריאות הנפש. נראה כי שלט עם הכיתוב "המחלקה הסגורה לסכיזופרניה" אינה מעודדת מתן תרומות. דוגמה זו היא סימפטום לחתירה תחת היסוד הדמוקרטי ותחת זכותו של העם לקבוע את סדר העדיפויות הנראה נכון בעיניו.

תנועת המלקחיים שאגפה האחד הוא המנעות אגרסיבית מתשלום מיסים ואגפה השני הוא פילנתרופיה, יוצרת עולם בו יחידים, שלא נבחרו על ידי איש, קובעים את סדר העדיפויות הלאומי

עורכי דין רואי חשבון וצרות נוספות

לצורך תכנון המס עושות החברות שימוש בעבודתם של עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס ומומחים שונים, אשר לשם העסקתם משלמת החברה סכומי כסף לא מבוטלים. ניתן להניח כי אותם מומחים נמנים עם העשירון העליון, אם לא למעלה מזה (הנחה שאינה מבוססת על עובדות, אם כי ניתן להניח את נכונותה). בכך שהחברה עושה שימוש בעבודתם של אנשים אלו היא מעבירה סכומי כסף ניכרים כשכר עבודה למי שמראש הם בעל הכנסה גבוהה. בכך למעשה מבצעות החברות באופן כמעט ישיר העברה של מזומנים מטובת הכלל (כספי המיסים) לטובת פרטים מסוימים.

לא קיים בידי הנתון המראה מה נקודת שיווי המשקל (נותיר זאת בצריך עיון) בין תשלום למומחים לצורך תכנון מס לבין תשלום מס באופן מלא. ונבהיר, נניח כי חובת המס לפני "הנחות" עומדת על 100, כמה "תסכים" החברה לשלם על מנת להימנע מן התשלום. האם המספר יהיה קרוב יותר ל-99, או אולי על החיסכון להיות גדול יותר.

ניתן גם להניח כי קיימים מצבים בהם תעדיף החברה להוציא סכום כסף גבוה אף מחבות המס במטרה ליצור "מאזן אימה" מול רשויות המס. לחברה קיים בבירור אינטרס למנוע מרשויות המס את היכולת להגיע לברור מלא של תכנון המס, כאשר מצב הדברים האידאלי מבחינתה הוא כי תכנון המס יהיה כזה שרשויות המס יאלצו לקבל "על עיוור" מבלי יכולת לבצע הנדסה לאחור של התהליך.

קיים גם חוסר סימטריה בין הצדדים, ניתוח רציונלי מניח כי החברה תעדיף לשלם סכום הנמוך במעט מחבות המס לצורך אי תשלום מס. על פי הדוגמה הקודמת, תשלום סכום בהיקף של 99 לטובת מניעת חבות מס של 100 יעמוד במבחן הרציונל.

ניתן להניח כי קיימים מצבים בהם תעדיף החברה להוציא סכום כסף גבוה אף מחבות המס במטרה ליצור "מאזן אימה" מול רשויות המס. יש לחברה אינטרס למנוע מרשויות המס את היכולת להגיע לברור מלא של תכנון המס

לא מתקיימת סימטריה הפוכה, רשות המס אינה בעלת יכולת כספית להוציא סכומים זהים לצורך איתור ובירור תכנון המס. יתרה מזו, הוצאה גבוהה על גביית המס מקטינה את הכנסות המדינה. רציונל זה הוביל בעבר למבצעי מחילה על השתמטות ממיסים ושל אפשרות לחברות לשחרר רווחים כלואים.

ישות משפטית נפרדת

אחד מן הטיעונים בהם מרבות החברות לעשות שימוש בדיון ממין זה הוא כי שולם מס על רכיבים רבים בפעילות החברה, לדוגמה מס על שכר העובדים ועוד, כך שמדובר בכפל מס. גישה זו מתעלמת כליל מיסוד הישות המשפטית הנפרדת של החברה.

דוגמה קיצונית להפרדה זו היא המקרה של יוחאי גבאי אשר בשנת 1997 טיפס על עמוד מתח גבוה והתחשמל למוות (ת"פ (תל-אביב-יפו) 3935/02 – פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ). הוגשה תביעה פלילית בעניין זו וחברת החשמל הורשעה בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה ברשלנות לאמו, אנט גבאי, וביצירת סכנה לילדים. מכיוון שהנתבעת הייתה החברה, הסתכם העונש בתשלום פיצויים והוראות מחייבות למיגון ושילוט עמודי החשמל. הגנה רחבה זו נובעת מעקרון הישות המשפטית הנפרדת.

הטענה כי שולם מס במהלך פעילות החברה ולכן מדובר בכפל מס מתעלם כליל מעקרון זה, הרי אם החברה היא ישות משפטית נפרדת היא ממוסה ככזו, הטיעון כי שולם מס בתהליך יצירת רווחי החברה שומט את הקרקע מכל תשלום מס.

זכותה של החברה לשנות בכול עת את אופן ההתאגדות שלה כך "שתיפטר" מן העול של אותה ישות משפטית נפרדת. מבחן התוצאה (על היותו בלתי אהוד עלי) מוכיח במקרה זה כי חברות נוטות ליהנות יותר מצב הדברים הקיים מאשר לסבול ממנו.

יתרון לגודל

המצב הנוכחי מעניק יתרון בלתי הוגן לגודל. חברות גדולות הן בעלות יכולת לממן תכנון מס, וכן בעלות היכולת "להטיל אימה" על רשויות המס. באופן כזה ניתנת לחברה היכולת להחליט בעצמה על רצונה לשלם מס. מצב זה גורם למעשה לתחרות בלתי הוגנת וליתרון לא הוגן של חברות גדולות על פני קטנות, שמחליש מאוד את הטיעון של תחרות בשוק מצד מתחרים קטנים.

המצב הנוכחי מעניק יתרון בלתי הוגן לגודל. חברות גדולות הן בעלות יכולת לממן תכנון מס, וכן "להטיל אימה" על רשויות המס. זה גורם לתחרות בלתי הוגנת וליתרון לא הוגן של חברות גדולות על פני קטנות

תכנון מס בכלל ותכנון מס אגרסיבי בפרט יוצרים חוסר סימטריה בין מנהלי החברה לבין בעלי המניות. לכאורה תכנון מס המקטין את חבות המס משרת את שני הצדדים. הקטנת נטל המס מגדילה את היקף המזומנים הניתנים לחלוקה ומכאן את שיעור הדיבידנד לבעלי המניות. רק שכמו במקרים אחרים של בעיית הנציג – התגמול להנהלה, הנגזר במקרים רבים מביצועי החברה בטווח הקצר משולם, בעוד הנזק לחברה בדמות קנסות ופגיעה במוניטין יכול להיגרם במועד מאוחר יותר בעתיד.

הפתרון הבלתי נמנע למצב עולם זה הוא איסור מוחלט של תכנון מס. במצב הקיים מתקיים מרדף תמידי בין רשויות המס והמחוקק לחברות, כאשר האחרונות מאתרות את פרצות המס ומנצלות אותן לטובתן ורק לאחר זמן מצליח המחוקק לחסום פרצות אלו. מכיוון שמתקיימת תקופת ביניים בה נהנו החברות ממס מופחת ומכיוון שחקיקה אינה חלה רטרואקטיבית אותו מס שלא שולם אינו ניתן לגביה.

התפיסה הפרטנית לפיה שברת שילמת, דהיינו אם טעה המחוקק והותיר פרצה בחוק הרי שזו בעיה שלו ומן הדין כי יישא בתוצאות, יוצאת מנקודת המוצא כי מדובר בשני שחקנים פרטיים בהם אחד הצדדים טעה. גם אם טעה המחוקק הרי טעות זו סופה שתגרע מן הקופה הציבורית וניצול טעות זו אינה באה אלה על חשבון משלמי המיסים כולם וכך על טעויות המחוקק משלם הציבור כולו.

שלילת חוקיות תכנון המס לא תרע את מצבן של החברות, מכיוון שכרגע הן נהנות מפרצות ושגיאות בחוקי המס ושלילת זכות זו תוביל לכל היותר לתשלום מלוא המס, כך שמצבן לא יורע. לא מתקיים כאן מנגנון של הכבדת נטל המס אלה של ביטול הקלה.