פרשת אונס בת השבע מחבל בנימין שחררה לשיח הישראלי את כל השדים הגזעניים בבת-אחת. חברי כנסת, אנשי תקשורת ואנשי ימין ברשתות החברתיות, התחרו ביניהם מי יגנה את המעשה במילים החריפות ביותר, בדגש על היותו של התוקף, לכאורה, פלסטיני ובטענה שלאונס היה פן לאומני.
הרב אילעאי עופרן, הרב של קבוצת יבנה ואחד הרבנים המתונים הבולטים בציונות הדתית, התקשה להישאר אדיש. ב-17 ביוני העלה לרשת פוסט קצר, שהסתיים כך: "בלתי נתפס שבסופו של דבר, מה שמסעיר את המדינה זו דמותו של הפוגע ולא דמותה של הנפגעת". בשונה מפוסטים אחרים שמפרסם עופרן, הזוכים למאות לייקים ותגובות אוהדות מדתיים וחילונים גם יחד, רוב התגובות הפעם היו שליליות.
"פוסט מטומטם", "טקסט מביך", "אתה ליצן ולא רב", ו"כנראה שהשתן של סבא עלה לאדוני לראש", היו רק חלק מהתגובות, כשהתגובה האחרונה מתייחסת לסבו של עופרן, פרופ' ישעיהו ליבוביץ'.
כעבור שבוע וחצי, בפוסט נוסף, שבו תיאר תרגיל מחשבתי המבהיר איך זהותם של פוגעים מינית משפיעה על ההתייחסות לתלונות נפגעות, סיפר עופרן כי הסיר את הפוסט הקודם מהפיד הגלוי שלו, והסביר: "מעולם לא קיבלתי נאצות ואיומים כפי שקיבלתי על אותן מילים קצרות. אנרגיות הזעם והאלימות שהופנו כלפי, גרמו לי להתכנס ולהיזהר".
עופרן, 37, נשוי ואב לארבעה, הוא גם פסיכולוג בהכשרתו. הוא מרבה לעסוק בסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפות מיניות, והפניות אליו בתחום זה מגיעות מכל המגזרים. "יש הכחשה של ממדי התופעה בכל המגזרים", הוא אומר, "ואני עוסק בכך בעיקר במגזר הביתי שלי. אני מאמין שהכלי העיקרי לתיקון העניין הוא חשיפת סודות, כי מנטליות של סוד היא הכלי החזק ביותר בידיו של הפוגע".
במקביל, עופרן מוביל יחד עם הרב איתמר חייקין את מכינת "רוח השדה" של הקיבוץ הדתי בבארות יצחק, המהווה אנטיתזה למכינות דוגמת מכינת בני דוד בעלי, שההתבטאויות הקיצוניות של רבניה על נשים, להט"בים, חילונים ושמאלנים החרידו רבים, גם בציונות הדתית. ב"רוח השדה" לומדים החניכים תורה לצד פילוסופיה, ספרות, פסיכולוגיה ואמנות, מתוך רוח של פתיחות וסובלנות.
מחויבים לערכים דמוקרטיים
העילה לשיחה עם עופרן הייתה השאלה אם לא הגיע הזמן שהאגף הליברלי בציונות הדתית יתארגן תחת הנהגה פוליטית ורבנית נפרדת מזו של הציונות החרד"לית. סקרים מהשנים האחרונות מלמדים שבשונה מאנשי "איחוד מפלגות הימין" החרד"לים, רבים בציונות הדתית מחויבים לערכים דמוקרטיים וליברליים.
כך, 58% ממצביעי הבית היהודי אמרו בסקר שנערך לפני שנה, כי הם תומכים בזכותם של גייז להביא ילדים בפונדקאות. בסקר של ארגון חדו"ש מספטמבר האחרון, הביעו 59% ממצביעי הבית היהודי תמיכה בהפרדת הדת מהמדינה, 66% תמכו בתחבורה ציבורית בשבת, ו-55% אמרו כי יש להכיר בכל סוגי הגיור ובזרמים לא אורתודוקסים. 80% דגלו בחופש דת ובעקרון "חיה ותן לחיות".
דוגמה יוצאת דופן לקהילה דתית לאומית שבה העמדות האלה גם באות לידי ביטוי פוליטי היא קבוצת יבנה של הרב עופרן. בבחירות האחרונות נתנו 32.5% מהחברים שם את קולם ל"כחול לבן", שהדגל העיקרי שלה היה הגנה על הדמוקרטיה.
דפוס הצבעה כזה לכל רוחב הציונות הדתית היה משנה את יחסי הכוחות בפוליטיקה הישראלית מהיסוד, אבל בקיבוצים דתיים אחרים, הנחשבים לסמן מתון בציונות הדתית, זכתה כחול לבן ל-12%-15% בלבד. ביישובים דתיים לא קיבוציים בתוך הקו הירוק זכתה המפלגה בפחות מ-10% מהקולות, ולעתים בפחות מ-5%. בהתנחלויות הדתיות היא קיבלה שברי אחוז בלבד.
לעופרן אין הסבר טוב לדפוס ההצבעה החריג בקיבוצו, וממילא הוא אינו נלהב במיוחד מ"כחול לבן", שלדעתו חסרה מצע אידאולוגי בעל משמעות. במהלך השיחות בינינו הוא חוזר פעם אחר פעם על כך שהוא איש חינוך, וש"הקונקרטיזציה הפוליטית לא מעניינת אותי, או שלפחות אין לי משהו חכם לומר עליה". הרבה יותר מעניין אותו לדבר על הנתק בין הדת למוסר.
"העובדה שהמפלגה שהכניסה הכי הרבה אנשים לכלא היא דתית, גורמת לאנשים בוז מוסרי, אבל לא בוז דתי. לא מפקפקים בתורה שלהם. אריה דרעי יכול להגיד 'עולם התורה' ואף אחד לא מתפוצץ מצחוק"
עופרן מוטרד משליטת החרד"לים בחינוך הממלכתי-דתי, והיה רוצה לראות שינוי בשלל סוגיות, מגיור ועד מעמד נשים. "צמצום רוחב היריעה והחשדנות המובנית כלפי כל ערך הומניסטי מאוד מדאיג אותי", הוא אומר על הציונות הדתית. "הייתי רוצה לראות יותר מזה. מרחב שעושה מקום לאחרים, ולא רק עסוק בשליטה. מרחב שיש בו דאגה ציבורית רחבה, ולא עסוק בלתת למגזר שלי ולאנשי שלומנו".
למרות זאת, השאלה שלנו על הצורך בזרם דתי לאומי ליברלי מעט מתמיהה אותו. ראשית, בגלל רתיעתו ממגזריות. נכון בעיניו שהדתיים הליברלים מוצאים את מקומם במפלגות כלל-ישראליות. "כשאני שואל איך אני משפיע על החברה שלי, החברה שלי היא לא רק השטייטל המצומצם שבתוכו אני חי", הוא מסביר את הסתייגותו. "הייתי רוצה לפרוץ את החלוקות המגזריות הישנות, לגוון אותן קצת".
סיבה שנייה, לדבריו, היא שהגיוון בציונות הדתית מתבטא בדרכים לא פוליטיות: "ארגונים כמו נאמני תורה ועבודה, והקיבוץ הדתי, היו תמיד הקצה השמאלי של המפה שלנו. הרעיונות שהם קידמו – לימוד תורה לנשים, גיוס בנות והפרטת כשרות, למשל – הפכו לקונצנזוס. היום רבני צהר מפריטים את הכשרות".
סיבה שלישית נובעת מהשקפתו על יחסי מנהיגים-מונהגים: "למה צריך הנהגה בתחום הפוליטי או הרבני? המאפיין הכי מובהק של הקבוצה הדתית המודרנית הוא שהיא לא ממקמת את עצמה בעולם על פי רבנים. לפעמים אפילו ההפך. העסקה ההיסטורית שבין הציבור הדתי לרבניו היא: 'אתם לא מתערבים לנו בחיים, ואנחנו לא מערערים על הסמכות שלכם'".
מתעבים את המודרניות
בניסיון לתאר את הסוציולוגיה של הציונות הדתית, מצטט עופרן את שותפו למכינה חייקין, שמתאר טעות נפוצה בהשוואה בינה לבין הזרם האורתודוקסי-מודרני בארה"ב. "האורתודוקסיה המודרנית היא תפיסה דתית שרואה את המודרנה באור חיובי, אבל במובן הערכי של הביטוי, לא הטכנולוגי. היא מתייחסת באופן חיובי לדמוקרטיה, לפמיניזם, לזכויות אדם, לשוויון.
"הציונות הדתית מכילה בתוכה גם מודרניים וגם אולטרה-אורתודוקסים (חרדים, נ"י), ששניהם ציונים ודתיים, אבל אין להם הרבה מכנה משותף מעבר לזה. כל מיני רבנים שמדי פעם עולים לכותרות, על מה הם אומרים לנשים, על מה הם אומרים על הומואים. אלה תפיסות של אנשים מהציונות הדתית, אבל הם לא אורתודוקסים-מודרניים. הם רואים את המודרנה בתיעוב.
"החלוקה האמריקאית הרבה יותר מדויקת, משום שהשאלה המעניינת באמת היא לא מה יחסך לציונות, כמו בפולין של לפני מאה שנה, אלא מה יחסך למודרנה. ושם יש פיצול גדול בציונות הדתית".
"מצחיקים אותי אנשים שמבחינתם הקמת מדינת ישראל זה יד אלוהים בעולם, אבל המהפכה הפמיניסטית לא. למה? זה גאולה וזה קלקול? לפי מה אתם מחליטים למיין?
ההנחה האומרת שחיים הלכתיים מחייבים התנגדות למודרנה אינה מקובלת על עופרן. "מה שאתה קורא לו תורה זה משהו שונה לגמרי ממה שאני קורא לו תורה. בתפיסה שאתה מציג, או שם בפי האורתודוקסיה, תורה זה שם של ספר. בעיניי זאת כותרת כללית לדבר ה'. ודבר ה' מתגלה בעיניי בשלוש דרכים שאנחנו צריכים להביא בחשבון: אחת מהן היא התורה, הספר, ההלכה. אחת מהן היא הנטיות המוסריות הטבועות בבני האדם. השלישית היא המהלך ההיסטורי.
"מצחיקים אותי אנשים שמבחינתם הקמת מדינת ישראל זה יד אלוהים, אבל המהפכה הפמיניסטית לא. למה זה גאולה וזה קלקול? לפי מה אתם ממיינים? השאלה המרכזית היא איך אני מבין מה זה אלוהי".
אי אפשר להתכחש לכך שהיהדות כוללת גם אמירות וערכים בעייתיים. למשל, "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם".
"בתורה יש מימד של מבחן רורשך. הגזענים המכוערים מוצאים בתורה גזענות מכוערת, וגומלי החסד ושונאי העוול מוצאים גמילות חסד ושנאת עוול. והאמת, שבתורה שהיא כל כך גדולה ורחבה, יש גם וגם.
"הרבה פעמים אנשים לא מעצבים את אמונתם לפי מה שלמדו בתורה, אלא מעצבים את התורה לפי אמונתם. אם אתה גזען, שוביניסט, הומופוב, תמצא בתורה חיזוק לכך. אם אתה אדם שמתנגד בתוקף לכל הדברים האלה, אתה יכול למצוא בתורה חיזוק לדבריך. אני כמובן לא חושב שזה אומר שלתורה אין אמירה.
"הייתה לי חוויה מאוד מרגשת, כשלפני כמה שנים הזדמן לי לשבת בבית דין לגיור עם הרב שלמה ריסקין. אצלו, נוסח קבלת עול מלכות שמיים שאומרים המתגיירים, כולל לא רק קיום מצוות, אלא גם תיקון עולם. כלומר, להיות יהודי ירא שמיים ושומר מצוות אומר בין השאר לפעול למען תיקון עולם".
למה זאת לא הנורמה?
"כי שפינוזה ניצח. מי שאימץ את התפיסות שלו הכי חזק זה הדתיים. הרי מה שפינוזה וקאנט טענו? הם טענו, לראשונה בתולדות האנושות, שאפשר להפריד בין הדת לבין המוסר. שאדם יכול להישאר אדם מוסרי גם אם הוא לא אדם דתי. זאת תחילת החילון, תהליך שבו נותקה הדת מהמוסר.
"עד שפינוזה וקאנט, האנשים שעזבו את הדת נתפסו כמי שאיבדו צלם. המהפכה שלהם היא שאדם יכול להישאר מוסרי למרות שהוא עזב את עולם הדת, ומי שאימץ את התפיסה הזו הכי חזק זה העולם הדתי. אנחנו מודדים דתיות במניירות, בהקפדה על התנהגויות אנושיות, לא באמות מידה מוסריות".
זה שחילוניות יכולה להיות מוסרית לא אומר שהדתיות צריכה להיות לא מוסרית. אולי ההשתעבדות למפעל ההתנחלויות גרמה להזנחת ערכים אחרים?
"זה קרה עוד קודם, בנתק בין הדת למוסר. אפשר לראות את זה עד היום באמריקה, שם אתאיזם נתפס לתועבה. הרוב בארה"ב לעולם לא יצביע לנשיא אתאיסט. במדינת ישראל שולט בלי מצרים כבר יותר מ-20 שנה אדם שמקורביו אומרים עליו שהוא אתאיסט, והבייס הכי חזק שלו הוא אנשים דתיים. אני לא מכיר אדם אחד, כמעט, שחושב קטגורית, שלהיות אדם דתי הופך אותך ליותר מוסרי".
אני לא מניח שאתה מצפה שדתיים יראו חילונים אוטומטית כלא מוסריים.
"חד משמעית אני מצפה מאדם שומר מצוות להקפדה מוסרית נוקשה יותר. אנשים מקפידים על כללי הכשרות יותר משהם מקפידים על כללי הדיאטה לא כי הם לא רוצים לעשות דיאטה, אלא כי הנאמנות לערך חיצוני תמיד נוקשה יותר. לכן הייתי מצפה מהאדם שלא גונב ולא גוזל, שלא יגנוב ולא יגזול בהקפדה יתירה, גם לא דבר שהוא פחות משווה פרוטה, דווקא מתוך השפה הדתית".
ציפייה למוסר גבוה
בניסיון להסביר מדוע הציפייה המוסרית מהחברה הדתית נכזבת, עופרן הולך אחורה בזמן. "כשהיינו בגולה היינו צריכים להבדיל את עצמנו מהגויים, זאת הייתה המשימה. באנו ארצה ואין גויים, ועכשיו צריך להבדיל עצמנו מהיהודים. לא לרצוח, לא לגנוב, לא לרמות – כל הדברים האלה לא מגדירים מגזר. אנחנו כמובן נגד רצח, אבל מגזר הלא רוצחים הוא גדול מדי. אנחנו כמובן נגד שוחד, אבל מגזר הלא משחדים הוא גדול מדי.
"במה נותר הייחוד שלנו? במקום לחגוג את תיקון העולם שזכינו לו, בזה שאנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית, והתקדמנו מוסרית, אנחנו מציינים את הייחוד שלנו. לכן, רוצחים דתיים יש בלי סוף, מחללי שבת דתיים אין. כי זה מגדיר מגזר. ולכן, מאבק בשחיתות לא נתפס כמאבק דתי, כי גם חילונים מצטרפים אליו".
אולי דווקא בגלל זה יש צורך במגזר חדש שמוצא את ייחודו בדרך לא בעייתית מוסרית. נניח, כזה שלא רוכב על האונס בבנימין כדי ללבות שנאה נגד ערבים.
"קח את הסיפור של מחמוד קטוסה (שהואשם בחופזה באונס בבנימין, וכתב האישום נגדו בוטל תוך זמן קצר). לאן עבר עכשיו השיח ברשתות החברתיות? 'החברה החרדית, מרובת האנסים, מגוננת על האנסים שלה על ידי זה שהיא מאשימה את הערבי'. אני מאוד לא אוהב את שיח 'הקיצוניים משני הצדדים', אבל להציג את החשיבה הגזענית המכלילה והמכוערת כדבר שהומצא בציונות הדתית, וכל העולם כולו נקי וזך מזה – צריך למצוא שנאה יוקדת כדי לטעון דבר כזה.
"איך מייצרים זהות מובחנת של עם שאינה גזענית? זה אתגר גדול. אולי ה-אתגר שלנו. הגזענות והאמפתיה ירדו כרוכות יחד מהשמיים. מה זה אמפתיה? זאת היכולת לדמיין את עצמי במקומו של הזולת. וככל שקל לי יותר לדמיין את מה שקרה לך כקורה לי, יגדל הסיכוי שאכאב את כאבך. אותי הסיכוי שירצחו על כבוד המשפחה נמוך מאוד, אבל הסיכוי שירצחו אותי כיהודי יותר גבוה.
"יש נקודה מאוד עדינה לאיך לא הופכים את האמפתיה לגזענות, נקודת איזון עדינה מאוד של הקלאצ'. במסגרת זה שאין לנו כבר קלאצ' במכוניות, אנחנו שוכחים איך מוצאים את נקודת האיזון".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם