כמה מסרים סותרים שוגרו בשבועות האחרונים מארמון המלוכה בדמשק. בשאר אל-אסד, שמנסה להרכיב מחדש את מה שנותר מסוריה לאחר תשע שנות לחימה, וערב רב של מדינות שבחשו, בוחשות ויבחשו במדינה, נשמע אחרת.
אין ספק שאסד נמצא בצומת החלטה חשוב, שבו עליו להכריע למי לחבור ואת מי לנטוש בדרך לייצוב המדינה המדממת. מארג השיקולים של אסד סבוך מאוד, ובכל דרך שלא יבחר, הוא עצמו ישלם מחיר כבד. מצד אחד נמצאים הרוסים, האיראנים וחיזבאללה, שהצילו אותו כנראה מגורל דומה לזה של מועמר קדאפי, כאשר צבאו הלך והתפרק לאחר נטישה המונית של מפקדים ויחידות סוניות.
עכשיו, אחרי שרוסיה שיטחה בשבילו ערים שלמות מהאוויר, אסד חייב לקרמלין הרבה. פוטין לא יוותר על הנוכחות האסטרטגית שלו בנמל הימי בטרטוס. זוהי הנקודה היחידה בים התיכון שבה יש לצי הרוסי נוכחות מתריסה מול נאט"ו וטורקיה (ההפרדה בין נאט"ו לטורקיה איננה מקרית).
כך הם פני הדברים גם עם הבסיס האווירי חמיימים במובלעת העלווית. לכן, הפניית גב לרוסים כרגע, נראית בגדר בלתי אפשרית מבחינת אסד.
כאן נכנסת לתמונה איראן, הפטרונית השנייה שהסיטה את חיזבאללה מגבול ישראל, וזרקה אותו לשדה הקרב בסוריה. מבחינת שלטון האייתולות, הם הסיטו נכס אסטרטגי שנבנה ליום פקודה מול ישראל, כדי לשמור על הציר הפתוח לים התיכון, שעובר מטהראן דרך עיראק, סוריה ועד לבנון. זאת, במקביל להעברות אלפי לוחמים שיעים מעיראק וחימוש תדיר. איראן וחיזבאללה שילמו מחיר כבד על ייצוב משטרו של אסד, ואת ההימור הזה הן לא מתכוונות להפסיד.
אלא שאיראן, שלא כמו רוסיה, היא בבחינת גורם מערער עבור אסד וסוריה. ככל שהיא תמשיך להשתמש בשטח סוריה כדי להעביר אמצעי לחימה לחיזבאללה ולהתבסס ברמת הגולן, היא תגרור תגובות אגרסיביות של ישראל, וזו נוסחה לאי יציבות מתמדת. האם אסד יתנער מאיראן וינסה להתבסס על הבטחה ואבטחה רוסית? בשלב הזה נראה כי הוא עדיין מנסה להחזיק את המקל בשני קצותיו.
אלא שרשימת הבעיות של רופא העיניים שנמשח לשלטון בלית ברירה, לאחר מות אחיו באסל, לא מסתכמת רק ברוסיה ובאיראן. מהצד השני, אסד מבין היטב מה המשמעות של הנוכחות הטורקית בצפון-מזרח המדינה, באזור הכורדי. למעשה, ארדואן מתעמת שם ישירות מול רוסיה וארה"ב, ואסד לא נספר. לכן, המענה היחיד לפלישה הטורקית כלל לא נמצא בידי אסד, אלא בין הבית הלבן לקרמלין.
זה הרקע לסימנים מדמשק של חישוב מסלול מחדש. כך, למשל, התגובה הסורית הרפה אחרי הנורמליזציה עם דובאי ובחריין. מאסד, העלווי, היה מצופה להמטיר אש וגופרית על ההסכם לא פחות מפטרוניו האיראנים, אלא שזה לא קרה.
זה הרקע לסימנים מדמשק של חישוב מסלול מחדש. כך למשל, התגובה הסורית הרפה אחרי הנורמליזציה עם דובאי ובחריין. מאסד היה מצופה להמטיר אש וגופרית על ההסכם לא פחות מפטרוניו האיראנים, אלא שזה לא קרה
קואליציה חזקה מול איראן
אסד מבין היטב את הלוך הרוחות במפרץ הפרסי, הקואליציה המתחזקת מול איראן, והעובדה שאיחוד האמירויות הופכת למדינת ציר. בטווח המידי היא גשר לליגה הערבית, לסעודיה, ולניסיון לקבל מחדש את הלגיטימציה לשלטונו. אם יש כסף ערבי שישקם את סוריה, הוא נמצא במפרץ, ולא בשום מקום אחר. בנוסף, האמירויות יכולה בצוק העיתים לפתוח דלתות בוושינגטון, ואולי אף קודם.
רמז נוסף לשינוי ניתן לפני שבועיים, במאמר שפרסם בעיתון "א-שארק אל-אווסט", איברהים חמידי, פרשן סורי הנחשב למקורב לצמרת שם. חמידי טוען כי סוריה בוחנת מהלך שבו רוסיה וארצות הברית יהיו פטרוניות של מהלך למו"מ עם ישראל. אף שהכותב הדגיש כי עדיין לא נפלה החלטה בעניין, עצם העלאת הרעיון מצביעה על הבנה כי הדרך ליציבות עוברת דרך המעצמות, ללא איראן.
ואולם אסד ככל הנראה נבהל מהגלים שעוררה הידיעה, ואולי אף התבקש להסברים מטהראן, ומיהר לסייג את הדברים בראיון שנתן בשבוע שעבר לכלי תקשורת רוסי. "לא יהיה הסכם ללא החזרת הגולן, ולזה ישראל לא מוכנה", אמר.
אסד ככל הנראה נבהל מהגלים שעוררה הידיעה, ואולי אף התבקש להסברים מטהרן, ומיהר לסייג את הדברים בראיון שנתן בשבוע שעבר לכלי תקשורת רוסי. "לא יהיה הסכם ללא החזרת הגולן, ולזה ישראל לא מוכנה", אמר
אלא שהאמירה הזו לא משנה את הנסיבות הבעייתיות שבהן אסד נמצא: שיקום סוריה, ייצוב הגבולות, קבלת לגיטימציה מחדש, ובעיקר ההחלטה למי לחבור וממי להתנתק. אחרי תשע שנות מלחמה הוא מבין היטב, ואולי אף טוב מאביו, שהאינטרסים הסוריים לא השתנו. קודם שרידות השלטון, אחר כך כל השאר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם