אילוסטרציה, עידן הקורונה בשוק מחנה יהודה בירושלים, אוקטובר 2020, למצולמות אין קשר לנאמר (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
"הילדים, הנכדים והנינים שלנו ישלמו את מחיר התנהלות הממשלה"

המחיר האמיתי יורגש רק בעוד שנים

כלכלת הקורונה

"צר לי על הצעירים", אומרת הפרופסור לכלכלה אליס ברזיס, "נטל המס שהם ישלמו יהיה גבוה" ● "זה הולך להיות מאתגר מאוד", מסכימה דפנה אבירם-ניצן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "ואלה שנכנסים עכשיו לשוק העבודה ישלמו הכי הרבה" ● המומחיות מזהירות ממחדלי הממשלה בתחום הכלכלה, והצעירים הישראלים עמם שוחחנו כבר מנמיכים ציפיות מהחיים בארץ ● כך ייפגע המשק הישראלי למשך עשורים

עמית הוא סטודנט בן 28 למדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים, שעומד להתחיל את שנת לימודיו האחרונה. הוא עובד בחברת סטארט אפ היושבת בתל אביב, כמפתח ג'אווה מתמחה. מאז תחילת הסגר הוא עובד מהבית, שבו הוא מתגורר עם חברתו, סטודנטית לכלכלה וחשבונאות.

בן דודו, אלעד, 26, שגם הוא לומד מדעי המחשב באוניברסיטה העברית, שנה מתחת לעמית, הוא קצת פחות בר מזל. זו השנה שבה הוא אמור להתחיל את התמחותו בחברת טכנולוגיה, אבל הסיכויים שלו לא נראים טובים, הוא אומר לי.

חברות טכנולוגיה שוכרות פחות מתמחים מפני שהן אינן מקדמות כעת עובדים זוטרים לדרגים גבוהים יותר, בשל העלויות הכרוכות בכך. מתמחים שהיו אמורים לקבל משרות זוטרות, ולפנות את מקומם לעובדים חדשים, נשארים עכשיו במשרות ההתמחות רק כדי להחזיק במקום העבודה שלהם.

כשעמית ואלעד החלו את לימודיהם הם לא ידעו שהקורונה תטרוף את כל הקלפים שלהם – הם עברו ללימודי אונליין, ותחזיות התעסוקה שלהם פחות בהירות מאשר בעבר. ועדיין, מזלם ככל הנראה יהיה טוב יותר מזה של רוב האנשים, היות שתחום הטכנולוגיה עדיין נחשב חם ב"אומת הסטארט אפ".

אבל הגרוע מכל הוא שהם ודאי מעולם לא תיארו לעצמם שהם אלה שישלמו בסופו של דבר את הנתח הגדול ביותר מהמחיר שגובה הקורונה – מיליארדי השקלים שהממשלה מוציאה כדי לעזור לאזרחים לשרוד את המשבר הכלכלי.

עמית, סטודנט בן 28 למדעי המחשב (צילום: באדיבותו)
עמית, סטודנט בן 28 למדעי המחשב (צילום: באדיבותו)

"צר לי על מי שנמצאים בתחילת הקריירה שלהם", אומרת אליס ברזיס, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן. נטל המס שהם ישלמו יהיה גבוה יותר מזה של הדורות שעבדו לפניהם, היא אומרת. גידול בחוב עלול להשפיע על הכלכלה למשך יותר מ-20 שנה, היא מזהירה. וזמן ההחזר יגיע כשהכלכלה תתחיל שוב לצמוח.

"המסים שלהם יתחילו לעלות בתוך כמה שנים, כדי להחזיר את הגירעון שלנו היום, מכיוון שאנחנו צריכים להבין ששום מן לא ייפול מהשמיים", אומרת ברזיס.

"אנחנו, הילדים שלנו והנכדים שלנו, ואולי גם הילדים שלהם" נאלץ להתמודד עם החוב שינבע מהמדיניות הכלכלית של הממשלה במשבר הקורונה, אומרת גם דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה.

ישראל, המדינה היחידה בעולם שהטילה סגר כלל-ארצי שני, עלולה להפסיד עוד 35 מיליארד שקל, כך על פי הערכת משרד האוצר. לאחר היציאה המהירה למדי מהסגר הראשון באביב, הוטל במדינה סגר נוסף בספטמבר, כאשר שיעורי ההדבקה הגיעו לשיא. נכון ל-7 באוקטובר נרשמו בישראל 30,593 מקרים מאומתים למיליון בני אדם, אחד משיעורי ההדבקה הגבוהים בעולם. בתחילת החודש, ישראל גם הייתה המדינה המובילה בעולם בשיעורי התמותה מהמחלה.

כדי לרכך את ההפסד בהכנסותיהם של אזרחים וחברות בעקבות השבתת חלקים מהמשק, הממשלה החליטה על חבילת סיוע בהיקף של 100 מיליארד שקל, ועל אמצעי נזילות כגון דחיית תשלומי הלוואות ומסים. האמצעים העיקריים הם הרחבת תנאי הזכאות לדמי אבטלה; מענקים לחברות לשם החזרת עובדים שהוצאו לחל"ת; תשלומים ישירים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות כגון קשישים, משפחות עם ילדים ועובדים עצמאיים; וקיצוץ זמני במס רכוש וסובסידיות לעסקים קטנים, כדי לסייע להם בכיסוי העלויות הקבועות שלהם.

בנק ישראל החליט על תכנית לרכישת איגרות חוב ממשלתיות ותאגידיות והגדלת היצע האשראי לעסקים קטנים באמצעות הבנקים. הוא גם הקטין את יחס הלימות ההון הנדרש מהבנקים, כדי להבטיח כי הם ימשיכו במתן הלוואות.

ישראל עושה את הדבר הנכון כאשר היא מוציאה את כל הכספים האלה כדי להציל את הכלכלה ולעזור לאזרחיה בשעת מצוקה, אומרת ברזיס, כפי שעושות כל המדינות. אבל הוצאת הכסף הזה צריכה להיעשות בחוכמה ובשיקול דעת.

אליס ברזיס, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן (צילום: Courtesy)
אליס ברזיס, אוניברסיטת בר-אילן (צילום: Courtesy)

"אין לנו ברירה", היא אומרת, "זה כמו שיש לך אדם חולה בבית. אז את חייבת ללכת לרופא ולשלם את החשבון עכשיו, וזה יבוא על חשבון החופשה שלך בעוד שנתיים. אז מה שעשינו היה בסדר. אבל יש לזה מחיר, ולכן אנו לא יכולים להמשיך להגדיל את ההוצאות היום, מכיוון שזו לא מתנה משמים. זה יבוא מהדור הבא".

הממשלה ספגה אש על חוסר ההנהגה הכלכלית שלה במגפה: הסיוע שסיפקה בתחילה היה מועט מדי, ומה שבא בסוף היה מאוחר מדי. פוליטיקה, מריבות פנימיות בקואליציה ושתדלנות מצד קבוצות לחץ מעכבות את ההתאוששות הכלכלית, והמבקרים מגנים את היעדרה של תכנית ברורה להיחלצות מהמשבר.

ישראל עושה את הדבר הנכון כאשר היא מוציאה את כל הכספים האלה כדי להציל את הכלכלה ולעזור לאזרחיה בשעת מצוקה, אומרת ברזיס, כפי שעושות כל המדינות. אבל הוצאת הכסף הזה צריכה להיעשות בחוכמה

ביולי הממשלה חילקה מענקים בהיקף של 6 מיליארד שקל כמעט לכל הישראלים, למעט בעלי הכנסה גבוהה מסכום מסוים, בניסיון להניע את הכלכלה.

הוצאת הסכום הזה, אומרת ברזיס, הייתה כמו בזבוז כסף על "ארוחה יקרה מאוד" כשיש לך תקציב מוגבל, במקום להוציא אותו על משהו מועיל יותר, כמו רכישת מחשבים לילדים שלך. "נצטרך להשיב את הסכום הזה בתוך עשר שנים, אז האם זו הייתה הדרך הטובה ביותר להשתמש בכסף?", היא אומרת.

הסגר השני הביא שוב את מספר המובטלים והעובדים בחל"ת לכמעט מיליון בני אדם, כמו בסגר הראשון. על פי נתוני שירות התעסוקה, כ-200 אלף ישראלים הוצאו לחל"ת מאז 17 בספטמבר, עם תחילת הסגר השני. בשבוע שעבר נרשמו בשירות התעסוקה 950,989 מבקשי עבודה, מהם 606,899 שהוצאו לחל"ת.

בעקבות הסגר השני, ייתכן כי התרחיש הגרוע ביותר שהציגו הכלכלנים יתממש: לפי תחזית הוועדה המוניטרית של בנק ישראל באוגוסט, בתרחיש הפסימי שבו המגפה תיבלם רק באופן חלקי, הכלכלה תתכווץ השנה ב-7%, והגירעון ויחס החוב לתמ"ג יתפחו ל-14.6% ול-78% בהתאמה. ב-2021, יחס החוב לתמ"ג צפוי לזנק ל-87%, לפי התחזית. יחס חוב לתמ"ג נמוך מעיד על כלכלה שמייצרת ומוכרת סחורות ושירותים שיש בהם די לכיסוי החובות. זאת בהשוואה לגידול של 3.4% בתמ"ג ב-2019, גירעון של כ-3.9% באותה שנה ויחס חוב לתמ"ג של 60%.

ישראל נכנסה למשבר במצב טוב יותר מאשר מדינות רבות; גם אם יחס החוב לתמ"ג אכן יתפח השנה לכמעט 80%, הוא יהיה נמוך מזה של מדינות אחרות. בצרפת, לדוגמה, היחס עשוי להגיע ל-115% עד סוף השנה, לפי התחזיות, וביפן הוא צפוי לעבור את ה-240%, לפי חברת הדירוג פיץ'. "זה נותן לנו כמובן יתרון גדול, מפני שיש לנו בעיה פחות גדולה מאשר מדינות אחרות", אומרת ברזיס.

אילוסטרציה, תלמידות בעידן הקורונה בבית שמש, ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
אילוסטרציה, תלמידות בעידן הקורונה בבית שמש, ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

אין תכנית, אין תקציב

מה שמדאיג יותר, אומרת אבירם-ניצן, הוא שאין לישראל תכנית ברורה כיצד להתקדם. "הממשלה נוקטת צעדים כדי לעורר את הכלכלה", היא אומרת. "יש גידול עצום ביחס החוב לתמ"ג, ואין לזה סוף נראה לעין. ואם הממשלה לא תפעל היום להגדלת הצמיחה בעתיד, יחס החוב לתמ"ג רק ילך ויגדל".

ללא צמיחה כלכלית, ההכנסות ממסים יתכווצו והגירעון התקציבי יוסיף לגדול. כדי לעבור ממצב של מיתון לשלב של צמיחה, הממשלה צריכה להתחיל מיד "לזרוע את הזרעים לצמיחה עתידית", היא אומרת. "לא מספיק לתת כסף למי שנפגע. צריך לעשות משהו שיאפשר צמיחה, וזה לא קורה. זה מה שמדאיג אותי".

כדי לעבור ממצב של מיתון לשלב של צמיחה, הממשלה צריכה להתחיל מיד "לזרוע את הזרעים לצמיחה עתידית", אומרת אבירם-ניצן. "לא מספיק לתת כסף למי שנפגע. צריך לעשות משהו שיאפשר צמיחה, וזה לא קורה"

לדבריה, העובדה שהממשלה, עמוסה בשיקולים פוליטיים, טרם העבירה את התקציב ל-2020 ו-2021 מהווה מכשול בפני צמיחה כלכלית. "רק לאחר אישור התקציב הממשלה תוכל להתחיל להשקיע בתשתיות, לעודד עסקים להשקיע במחקר ופיתוח ולהשקיע בתשתיות ירוקות", צעדים שימריצו את הכלכלה. "אם הם לא יעשו את זה עכשיו, נפגר אחרי כלכלות אחרות", אומרת אבירם-ניצן.

דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה (צילום: Courtesy)
דפנה אבירם-ניצן (צילום: Courtesy)

כדי לממן את החוב המוגדל, הממשלה תצטרך להעלות את שיעורי המסים ברגע שהכלכלה תשוב לצמוח, היא אומרת. זה יכול לקרות מרגע שנגיף הקורונה יתפוגג, ככל הנראה ב-2022, לדבריה. "זה יהיה קשה", היא אומרת. אנשים שרק יתחילו להתאושש מאיבוד עבודתם או מסגירת העסק שלהם יצטרכו לשלם יותר מסים, יחד עם החזר ההלוואות שאולי לקחו במהלך המשבר הנוכחי.

"זה הולך להיות מאתגר מאוד", היא אומרת. "והאנשים שישלמו הכי הרבה הם האנשים שנכנסים עכשיו לשוק העבודה – האנשים הצעירים יותר".

ממשלה שצריכה להחזיר חוב גבוה עשויה להיות פחות נדיבה כלפי אזרחיה, ואולי לקצץ בתשלומי הרווחה, בקצבאות הזקנה ובהוצאות על בריאות וחינוך.

"אם בשנה אחת הגדלנו את יחס החוב לתמ"ג מ-60% ל-80%, זה לא ייקח שנה אחת כדי לחזור ל-60%. נזדקק לשנים כדי לחזור למקום שהיינו בו. אי אפשר להכפיל מסים; אפשר להגדיל אותם רק במעט, כי אנשים צריכים להיות מסוגלים להתאושש ולחיות ממשהו. אז זה יהיה תהליך איטי מאוד להפחית את נטל החוב".

הממשלה תצטרך לנהל את התקציב שלה בצורה יעילה יותר, כדי שלא לפגוע באיכות השירותים שהיא מספקת לאזרחיה, כגון בריאות וחינוך, היא אומרת. "זה תלוי במעשיה של הממשלה", היא אומרת. "אם הם ישימו יותר כסף כדי לעודד צמיחה, ישקיעו בתשתיות, במחקר ובפיתוח, ישפרו את מערכת החינוך וההכשרה וישקיעו במנועי צמיחה אחרים, אז שלב ההתאוששות יהיה מוקדם יותר ומהיר יותר, יחס החוב לתמ"ג ישתפר, ונראה שיפור מהיר יותר במצב בשוק העבודה".

אילוסטרציה, משפחה מכפר יונה מנסה לחזור ללימודים ב-1 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)
אילוסטרציה, משפחה מכפר יונה מנסה לחזור ללימודים ב-1 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

בינתיים, עמית בן ה-28 אומר כי הוא מאמין שהוא והחברה שלו "יהיו בסדר". לדבריו, "אנחנו לומדים ועובדים בתחומים יציבים, גם בקורונה, אבל אני מודאג מהכיוון שהמדינה הולכת אליו – גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת הפילוג העמוק".

עמית, 28, אומר כי הוא מאמין שהוא והחברה שלו "יהיו בסדר". לדבריו, "אנחנו לומדים ועובדים בתחומים יציבים, גם בקורונה, אבל אני מודאג מהכיוון שהמדינה הולכת אליו – גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת הפילוג העמוק"

אלעד, 26, שעלה לארץ ב-2012, אומר כי הוא מוכן לשלם יותר מסים בעתיד, אם פירוש הדבר שמשפחות יוכלו לקבל היום את העזרה הכלכלית שהן זקוקות לה. המגפה היא "אירוע של פעם בדור, או אפילו יותר מדור אחד", הוא אומר, "לממשלה אין הרבה מה לעשות. אני חי בשלום עם תשלום מסים גבוה יותר אם משפחות יקבלו את העזרה שהן צריכות. אבל נראה שהממשלה לא עושה עבודה כל כך טובה בחלוקת הכספים, לא משתמשים בכסף בצורה הטובה ביותר".

עוד 1,411 מילים
כל הזמן // יום שני, 19 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יוזמת דרעי: ייערכו בחירות ישירות לראשות הממשלה, הכנסת תישאר ללא שינוי

בג"ץ דחה את העתירה נגד החלטת הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו ● לפיד: אופתע אם ריבלין לא יטיל עליי את הרכבת הממשלה ● נתניהו: תוך שבועיים תוצג בממשלה רפורמה מקיפה בטיפול בנכי ובפצועי צה"ל ● נתניהו קבע כי גלנט ורגב יכהנו לסירוגין כחברים בקבינט הביטחוני ● סמוטריץ': מוטב שתקום ממשלת בנט-לפיד מאשר ממשלה של מפלגות ימין שנשענת על רע"ם

עוד 52 עדכונים

חרדים ויום העצמאות

בשכוך סערת יום העצמאות, הזכרון הראשון שלי מימי עצמאות הוא מהשנים הראשונות בבתי הספר היסודי. יום לפני ה"חג", המחנכת נהגה לדבר אתנו כמה מילים אודות ה"לא חג" הזה.

מדובר במדינה שקמה לא על אדני התורה וההלכה, הסבירו המחנכות, ככה שאין לנו סיבה לחגוג. בנוסף, הוסיפו חלק מהן בזלזול, איזו עצמאות יש כאן? אנו תלויים לגמרי בארצות הברית, ככה שגם מצד זה אין סיבה לחגוג. ובכלל, בזמננו אין סמכות לקבוע חגים, אפילו לו כן היתה סיבה לחגוג.

הזכרון הראשון שלי מימי עצמאות הוא מהשנים הראשונות ביסודי. יום לפני ה"חג", המחנכת דיברה על ה"לא חג" הזה. מדובר במדינה שקמה לא על אדני התורה וההלכה, הסבירה, ככה שאין לנו סיבה לחגוג

אנו שמחים שזכינו לשוב לארץ אבותינו, ארץ הקודש, אמרה המחנכת. שמחים שהתגשמה הנבואה הזו, שצפתה מאורע יוצא דופן בתולדות העמים: עם שב לארצו וללשונו אחרי אלפי שנים שבהן היה מפוזר בין הגויים. שמחים, כן, ברוך השם, אבל לא על המדינה. יום חופש? כן, יהיה מחר, כי ככה משרד החינוך מחייב.

"טוב לפחות", אמרה המחנכת המבוגרת בכתה ה', "שאין כבר מצעד". היא סיפרה לנו שעד לפני כחמש עשרה, נערכו מצעדים בכל שנה ביום העצמאות. חילות שונים בצבא צעדו במקום מרכזי עם כלי נשק, כשרבים באים לראות ולהנות.

"המצעד זה מפגן של כוחי ועוצם ידי", היא הסבירה לנו. זהו קיצור חרדי מקובל לפסוק בחומש דברים: "ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", כלומר – אתה עלול להתגאות ולחשוב שהגעת להשגים בכוחך, במקום להבין שהשם יתברך ברך אותך. כשרוצים לציין מישהו שחושב בגאוותו שהוא עצמו אחראי להצלחה, מגיבים בבוז: "כוחי ועוצם ידי", ומאחלים לו נפילה מהירה, למען ילמד את הלקח.

הציונות כולה לוקה – אליבא דחרדים – ב"כוחי ועוצם ידי", והצבא על אחת כמה וכמה. מעזים לחשוב, ישמרנו האל, שחיילים מגנים בגופם על המדינה, ולא תופסים שההצלחות כולן משמים, ולימוד התורה הוא זה ששומר.

ובכן, נאנחה המורה לרווחה, טוב שביטלו כבר את המצעדים. תדענה לכן שסילקו פעם תלמידה מבית הספר, משום שהיא נסעה לירושלים לראות את המצעד. ברר…. מסכנה. שמחתי שאין מצעד ולא יסלקו אף חברה.

אותי אישית לא עניינו כלי נשק וגם לא חיילים צועדים. אלו ואלו היו כל כך רחוקים מעולמי המסוגר. טוב, אז נהנינו מהחופש, והבנו שזה לא חג ואין פה מה לחגוג. אם לומר את האמת זה לא העסיק אותנו הרבה. לא עלה בדעתנו לשים דגלים בשום מקום, לא בבית הספר ולא בבתים. הדגל ו"התקווה" היו ועדיין אסורים לבוא בקהלנו.

"המצעד זה מפגן של כוחי ועוצם ידי", הסבירה המחנכת. כשרוצים לציין מישהו שחושב בגאוותו שהוא עצמו אחראי להצלחה, מגיבים בבוז: "כוחי ועוצם ידי", ומאחלים לו נפילה מהירה, למען ילמד את הלקח

כשהייתי בכתה ה', ישבתי במרפסת עם אמי בליל יום העצמאות. אמי אשה חרדית כמובן, אבל בענינים אלו המכונים 'הַשְקוֹפֶה'  במלעיל (=השקפה), היא לא מהמצטיינות. סמלי המדינה כן מדברים אליה, אולי משום שאחיה הבכור שרת בצבא ואף נפצע אנוש במלחמת יום הכיפורים. היא גם מקשיבה הרבה לרדיו, מה שבדור החרדי הצעיר קורה מעט מאד. שירי הארץ השפיעו עליה, האווירה, הטקסים.

גרנו ברחוב ראשי בשכונה חרדית מובהקת. מולנו עברה חברה שלי, בת למשפחה פנאטית מאד. אביה היה ידוע בפעולותיו ובנאומיו האנטי ציוניים. היא קראה לי לשלום, ואז (אפילו עכשיו, אחרי עשרות שנים, אוחזת אותי לרגע צינה) אמא שלי, לא יודעת אם לומר "לתומה", קראה אליה ואיחלה לה בקול גבוה: "חג שמח!"

האוויר החם נעמד. רק החושך הסתיר את הסומק שעלה בלחיי. מה חג? מה שמח? אף חרדי לא מברך ב"חג שמח" ביום העצמאות. התביישתי מאד וגם פחדתי. מה אעשה אם חברתי תספר בכתה אודות חטאה של אמי? מה אעשה אם היא תספר לאביה על האיחול החתרני? זה היה בשבילי גרוע כאילו תפסו את אמי חלילה, בגניבה, או במעשה מביש אחר.

מה אגיד לכם? השם ריחם עלי. החברה היתה בעלת חוש הומור, והיא הניחה שאמי לועגת לחג ולציונות. "כן, חג שמח", צעקה בקול. זה שעשע אותה. בלי לראות את הבעתה, שמעתי את הלעג בקולה. ואמי? היתה מרוצה. את רואה? נבהלת כשאחלתי לה, והנה היא מאחלת חזרה. לא טרחתי להסביר לאמי שהאיחול החוזר היה ציני ולועג, ושבדרך נס חברתי פרשה גם אותה כלועגת. בשביל מה? העדפתי לעבור הלאה. אמי אינה משתכנעת בקלות, אם בכלל. ככה אז וככה היום.

למחרת בבוקר, כאילו לא הספיקה האפיזודה הזו, הוציאה אמי לאחותי ולי חולצות לבנות חגיגיות וחצאיות כחולות יפות, לא אלו של התלבושת האחידה. למה? כחול-לבן לבשנו בראשי חודשים, במסיבות בבית הספר. אבל היום חופש! "מה פתאום, אמא?" – שאלה אחותי. "לכבוד יום העצמאות. זה חג והוא שמח", ענתה אמא שלי. באותו רגע נכוויתי משוקו חם. אינני יודעת היום, ממרחק השנים, אם ידי רעדה במקרה, או שמא רציתי לקטוע בכוח את דברי אמי. איך שהוא, הטיפול בכוויה הרצינית הסיח את הדעת, את החג וגם את הכחול לבן.

מולנו עברה חברה שלי, בת למשפחה פנאטית. אביה נודע בפעולותיו ובנאומיו האנטי ציוניים, וקראה לי לשלום. ואז (אפילו אחרי עשרות שנים אוחזת אותי לרגע צינה) אמי, לא יודעת אם לומר "לתומה", איחלה בקול: "חג שמח!"

בגלל הכוויה לא הקשבנו ברדיו לחידון התנ"ך; זו היתה חוויה שממש חיבבנו, כל המשפחה. ידענו לענות על הרבה שאלות, וגם רשמנו על דפים את שמות המתמודדים והניקוד שלהם. בביתי כיום אין רדיו, ולא מקשיבים לחידון התנ"ך. הציבור החרדי הקצין בהרבה משהיה אז. מיותר לומר שאינני מאחלת לחברות של בנותי חג שמח ולא מציעה להן להתלבש חגיגי, על אף שההשקופה שלי – לא משהו; יכול להיות שזה פגם גנטי.

אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 829 מילים

משפחתו של פגוע הנפש שנהרג בחיפה דורשת להשעות את השוטר החשוד

מעקב זמן ישראל שלושה שבועות אחרי שמוניר ענבתאווי נורה למוות בידי שוטר, פנתה משפחתו למח"ש בתלונה על כך שהחשוד לא הושעה וכי הם טרם קיבלו את תוצאות הנתיחה שלאחר המוות ● "לא ייתכן שחייו של חולה נפש יקופחו ולא ייתכן כי משפחה הזועקת לעזרת המשטרה כגוף מקצועי, תזכה לתוצאה הפוכה בקטל של ממש" ● מח"ש בתגובה: "ההחלטה על החזרת השוטר החשוד לתפקידו אינה בסמכות מח"ש"

עוד 963 מילים

מנדלבליט ממשיך לעבוד בשביל נתניהו

בנוסף לעורכי הדין שמעסיק נתניהו במשפטו הפלילי ובבג"ץ, לראש ממשלת המעבר יש צוות נוסף שעובד עבורו פול-טיים ● היועמ"ש מנדלבליט ואנשי מחלקת הבג"צים בפרקליטות הגישו לבג"ץ תגובה בעתירה נגד הטלת המנדט על נאשם בפלילים שיש בה אי-דיוקים וטיעונים מפולפלים היוצאים להגנת נתניהו ● לא ברור מדוע מנדלבליט עובד כל כך קשה למטרה זו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיק... המשך קריאה

אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיקי 3000 בגלל ניגוד עניינים? ובשל ניגוד עניינים בתיק 3000, ניגוד העניינים גולש גם לתיקי נתניהו האחרים, ולמעשה לכל החלטה בכל עניין שקשור לנתניהו? ואולי הגיע הזמן שמגישי הבגצ יגישו עתירה כנגד מעורבות מנדלבליט בכל הקשור לנתניהו, כיוצא מהכשלים בחקירות תיק 3000 שפסחו על מנדלבליט עצמו? כן, אתם! בשביל זה אנחנו תורמים לכם, למקרה ותהיתם. ואולי הדילוג מעל דעת המיעוט של גרוניס במינוי מנדלבליט התבררה כרגע שבו בגצ הפך לסמרטוט. והגיע הזמן להקריא לבגצ את דעת המיעוט שלו, ולהגיד לבגצ, שדעת המיעוט הזאת לא מגיעה לקרסוליים של המציאות היום

עוד 975 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

המכובדים הכי מגוחכים בעולם

החג הזה חשף לכל אורכו את המכובדים המגוחכים ביותר בעולם. מכובדות ומכובדים. פוליטיקלי קורקט. תגלית ישראלית ייחודית. הם עמדו שם בחליפותיהם, נאמו וחייכו, הסתובבו בין קהל מריע ודגלי ישראל, בין תכנית טלוויזיה אחת לאחרת, בין חידון תנ"ך לפרס ישראל, אבל הבושה הייתה מרוחה על פניהם. שארית כבודם נזלה על האיפור הכבד, נדבקה כמו שמן שרוף למצחם המזיע.

החג הזה חשף את המכובדים המגוחכים ביותר בעולם. הם עמדו בחליפותיהם, נאמו וחייכו, הסתובבו בין קהל מריע ודגלי ישראל, בין תכנית טלוויזיה אחת לאחרת, בין חידון תנ"ך לפרס ישראל, אבל הבושה הייתה מרוחה על פניהם

רשימת האנשים המגוחכים בעולם היא רשימה ארוכה, כמעט אין סופית, של מי שתמיד נמצאים בראש רשימת המוזמנים, יושבי השורות הראשונות, מקבלי השכר הגבוה ביותר והפנסיה המכובדת עם תוארם המכובד ביותר.

הא.נשים המגוחכים והמגוחכות בעולם ניסו לאורך כל החג להתעלם מהנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים המתהלך ביניהם כאילו איננו יודעים שעל גבו רובצים תיקים פליליים ושלל מעשים, הפוגעים בכל אזרח ואזרחית במדינה, שכל מטרתם להשתחרר מהתיקים הללו.

הם עמדו שם לצידו. נשיא המדינה המגוחך שנתן לו את המנדט להרכיב שוב ממשלה לאחר שלא החזיר את המנדט ופיזר את הכנסת, לאחר שגרר את המדינה שוב ושוב לעוד מערכת בחירות, לאחר שלא עמד בהסכם קואליציוני שנועד בפעם הקודמת להוצאת המדינה מהטרלול האין סופי של מערכות בחירות. אבל הנשיא המגוחך נתן שוב. חושב לעצמו שלא נזכור. מהרהר ומפחד בינו לבין קלישאותיו, שהציבור רוצה שוב לקבל את הנאשם בשוחד כראש ממשלה או עוד מערכת בחירות.

עמדה שם נשיאת ביהמ"ש העליון המגוחכת. המתעלמת לגמרי מהעתירות המונחות לפניה יומיום – מנומקות משפטית, מוסרית וציבורית – הדרישה לחקירת פרשת הצוללות והמניות, העתירה ההגיונית והמובנת לכל צופה בטקסים המגוחכים – הדרישה לבטל את החלטת הנשיא להעניק את המנדט לנאשם בפלילים, והעתירה הדורשת להוציא את הרה"מ הנאשם לנבצרות.

והיא עמדה שם בחליפתה הגזורה, בחיוך נבוך, הצטלמה ליד הנאשם וחשבה לעצמה שלא נזכור, שנתעלם, שלכאורה החיים נמשכים והכבוד נמשך ומדינת ישראל מכבדת את חג העצמאות שלה בטקסים רבי רושם והיא פשוט לא תשים לב לגיחוך הזה, לטרלול הבלתי אפשרי, למעשה הלא טבעי ולא מוסרי שהיא עצמה, נשיאת העליון, משתתפת בו בעצימת עיניים.

עמדה שם נשיאת ביהמ"ש העליון המגוחכת. המתעלמת לגמרי מהעתירות המונחות לפניה יומיום – מנומקות משפטית, מוסרית וציבורית. הצטלמה ליד הנאשם בחיוך נבוך וחשבה לעצמה שלא נזכור, שנתעלם, שהחיים נמשכים והכבוד נמשך

ועמדו שם עוד רבים מהאנשים המגוחכים בעולם. יו"ר הכנסת ושר החינוך ושרת התחבורה והטקסים כשהם מהללים ומפארים ומקלסים את הנאשם בשוחד מתוך מחשבה שדברי החנופה שלהם ימחקו את התיקים ויעלימו את המציאות המופרכת שבה הם מנסים לככב. משכשכים במי האפסיים של עצמם ומצפים שנחשוב שהם מנווטים ספינה מפוארת.

והנה הוא במאי המצלמות שהפנה את המצלמה שוב ושוב ושוב 30 פעם ויותר לעבר הנאשם בשוחד, רעייתו ושרת החנופה שהתיישבה ונמרחה לצידם, כדי להבטיח שהמצלמה לא תפספס לרגע את שיאי הגיחוך, הפתטיות, העליבות והבושה.

האנשים המגוחכים הללו חושבים שהטלוויזיה – מדיום בן כמעט 100 שנה – משרת את מטרותיהם. בלי להבין בכלל שהמכשיר הזה מגחיך אותם אחרי שצילמו את עצמם בפעם השנייה והשלישית והשלושים. הפכו את עצמם לפארסה. הטלוויזיה לא סובלת חזרות ולא צילומי תקריב שאין להם משמעות ולא גיבורים לרגע שמנסים לדחוף את עצמם בכוח לעיניו ותודעתו של הצופה. אבל לך תסביר את חוקי המדיום לשרת התרבות שנכנסה עם הרבה טקס בישבן ומעט שכל בקודקוד.

אל האנשים המגוחכים בעולם הצטרפו השנה גם חתני וכלות פרס ישראל. שמונה במספר. אנשים ונשים שעמלו כל חייהם למען ההישגים שזיכו אותם בפרס, וברגע אחד של חנופה מגוחכת, בליעת רוק וצפרדע, לא העזו לוותר על הפרס ועמדו שם לצד שורת המגוחכים ולחצו ידיים וחייכו, מנסים גם הם לערפל את הבושה. כאילו הכבוד של פרס ישראל הוא מעין רימון עשן, שאיש לא רואה באמת מה מתרחש מאחוריו ורק כשאתה יוצא עם הפרס בידך מהבמה המפוארת, אתה טהור ונקי וזך.

הטלוויזיה לא סובלת חזרות וצילומי תקריב חסרי משמעות, ולא גיבורים לרגע שמנסים לדחוף את עצמם בכוח לעיניו ותודעתו של הצופה. אבל לך תסביר את חוקי המדיום לשרת התרבות שנכנסה עם הרבה טקס בישבן ומעט שכל בקודקוד

לא לא. אל האנשים המגוחכים בעולם הצטרפו מנחי טקס המשואות בחיוכיהם האוויליים. קרייני הרקע בברכות ל"רעיית ראש הממשלה וראש הממשלה שכיבדו אותנו בנוכחותם…". כאילו היו מלך ומלכה שירדו אל נתיניהם בשוק המאובק. כל זאת בלי להזכיר את היותו של ראש הממשלה נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים כלפי המדינה שחוגגת את יום עצמאותה, אבל בעצם שבויה בידיו ולא עצמאית לרגע.

איך הם לא מתביישים ? האנשים המגוחכים בעולם מנסים לחשב את קץ כבודם לאחור. מנסים לחשוב שאיש לא ישים לב. אבל העולם כולו עומד ותמה כיצד זה מדינה חוגגת את חגה החשוב ביותר, כשבראשה עומד נאשם בפלילים, ולמחרת מתכנסים השופטים באולם ביהמ"ש לשמוע על מעלליו.

העולם כולו מביט משתאה על האנשים הנכבדים והמגוחכים הללו ושואל את עצמו מי כאן ירד מהפסים? האזרחים כולם או רק החבורה הזו, החנוטה בחליפותיה ובטקסי החנופה שלה.

לאנשים המגוחכים בעולם יש קהל שבוי. קהל מוחאי כפיים, אמנים ועובדים המתפרנסים מהיותם של המגוחכים בשלטון. המגוחכים לא מודעים לכאורה לגיחוך שבהופעותיהם חסרות הבושה. אדם שהיה מתבייש במעשיו או במצבו המשפטי לא היה מופיע שוב ושוב בטלוויזיה, ולא היה מבקש להפנות אליו שוב ושוב את המצלמות.

המגוחכים לא מודעים לכאורה לגיחוך שבהופעותיהם חסרות הבושה. אדם שהיה מתבייש במעשיו או במצבו המשפטי לא היה מופיע שוב ושוב בטלוויזיה, ולא היה מבקש להפנות אליו שוב ושוב את המצלמות

האבסורד הוא שהאנשים המגוחכים בעולם מתגאים בהיותם מגוחכים, מתגאים בבושה העוטפת אותם, משתפים פעולה עם ההצגה המגוחכת ואולי בכך הופכים את עצמם למגוחכים עוד יותר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 846 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

תראה מה שצבע יכול לעשות

הגלובוס הירוק מוגש השבוע לעיריית כפר סבא שהוכיחה כי אולי אין חגיגה בלי עוגה, אבל בלי זיקוקים אפשר להסתדר לא רע ● ובמישור העולמי לניו זילנד, שהודיעה כי בתוך שנתיים ייאסרו כליל המשלוחים החיים ● הגלובוס השחור מוקדש לקציר הדמים של האופניים והקורקינטים החשמליים ● והטיפ: מה עושים עם שאריות צבע?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הָאַנְגְּאוֹבֶר 81

ההופעות הטלוויזיוניות של נתניהו הולמות בחושים כמו צ'ייסרים של עראק. במינון מופרז – כמו ביום העצמאות – האפקט שלו על מערכת העצבים של אלה מבין הישראלים שהוא מעורר אצלם בעיקר עצבים, הוא של אלכוהול זול: פוגע בראייה, מנטרל את החושים, מעורר בחילה וגורם לאובדן אוריינטציה ולירידה מהירה ביכולת הריכוז

עוד 1,013 מילים

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

"נתניהו יציע לסער לשמש כמ"מ רה"מ ולאלקין - יו"ר הכנסת"

נתניהו לסער: "חזור אלינו, זה הבית שלך" ● לפי דיווח, סער אמר בתגובה "בשביל לחנוק מישהו, קודם פותחים את הידיים" ● בן גביר: "שנתניהו יגיד תודה שמנענו ממנו ממשלה עם עבאס" ● דיווח: רע"ם העבירה דרישות לליכוד ללא דרישה לביטול חוק הלאום ● ניצן הורוביץ: "אנחנו במגעים עם לפיד, סער ובנט" ● מאות הפגינו נגד ההתיישבות היהודית במזרח י-ם, ביניהם ח"כים מהרשימה המשותפת ומרצ ● ארה"ב לישראל: "די לפטפטת בנושא איראן"

עוד 28 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה