הכתבה במוסף "כלכליסט" עם שי לוי, אביה של אגם שנספתה באסון נחל צפית, חזרה והעלתה על סדר היום כשלים ומחדלים המתרחשים במערכות ציבוריות. בפתחה של שנת הלימודים החדשה יש מקום לחזור ולבחון, כיצד מתעצב מחסום מחשבתי בהבנת המצב, אצל מי שמתוקף תפקידם ואחריותם אמורים לצפות למרחוק, לחשוב, לגלות ערנות, לשאול ולהטיל ספק.

הכתבה עם שי לוי, אביה של אגם שנספתה באסון נחל צפית, חזרה והעלתה על סדר היום כשלים במערכות ציבוריות, ואת השאלה כיצד מתעצב מחסום מחשבתי בהבנת המצב

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בפרספקטיבה רחבה יותר, יש מקום לבדוק אם המסקנות והתובנות מהאירוע הנורא הפכו לחלק מתוכנית ההכשרה של מנהלי בתי ספר, של ראשי מכינות, של מפקדים ושל  לימודי הניהול בפקולטות השונות. אם הפכו לחלק מתכניות הכשרה המשתמשות ב-case studies כדי להקנות למנהלים לעתיד הבנה פרקטית כיצד מתרחשים כשלים במערכות ארגוניות.

מסגרת ארגונית צריכה להתנהל בצורה מקצועית ומושכלת. בפן המעשי, הכוונה להבניה של מנגנונים ותהליכים המאפשרים למנהלים לאסוף ולנתח את המידע הרלבנטי ולהפעיל שיקול דעת, כך שבסופו של יום יגזרו המסקנות הראויות. בחינת השיקולים ואפשרויות הפעולה בסיטואציה מורכבת אינה יכולה להסתמך על התלבטויות אישיות של מנהל כזה או אחר, אלא אמורה להיות מעוגנת בכללי האתיקה המקצועית.

האם למכינות ולארגונים החינוכיים יש כללי אתיקה מקצועית המגדירים מהי ההתנהגות הראויה במצבי שגרה וחירום? האם תוכניות ההכשרה הניהוליות  עוסקות בפער בין  המוצהר – הערכים והחזון הבית ספרי למצוי – המציאות והאקלים הארגוני? ובעיקר כיצד מצמצמים את ההסתברות לחריגות ומובילים לתרבות ארגונית ערכית, לא בתיאוריה, כאלו יש למכביר, אלא בהיבטים  הפרקטיים.

לדוגמה, מה המשמעות של הערכים – "חיי אדם", "אחריות" ו"מקצועיות" בתרבות הארגונית שלנו? וכיצד אני, כמנהל, מבטיח שכל אחד מהצוות יודע ומבין את החובה "לפעול באופן מקצועי וראוי", כמוצהר באתוס הארגוני.

מה בין מוסריות  להתנהלות מקצועית?

רבות דובר על  מוסריותו של מנהל המכינה ועל הערכים שחרטה על דגלה. מה הקשר בין מוסריות אישית לפרקטיקות הניהוליות? מוסר אישי אינו מבטיח  התנהלות מקצועית ואחראית. "אחריות" קבעה ועדת כַּהַן (1983) משמעה  –  לחזות מראש סכנה ולהפחית מהאפשרות להתרחשותה, לפעול בתבונה ביעילות, לתת תשומת לב ראויה לתפקיד ולהימנע מלפעול בפזיזות וברשלנות כדי למנוע מחדלים. בהיבט הפרקטי יש אפוא לבחון אם למנהלים יש את הידע והמיומנויות לקבל החלטות מקצועיות, ואם הם יודעים כיצד לתרגם ערכים לפרקטיקה הארגונית.

מנהלים, כמו גם מפקדים (רבים  ממנהלי המכינות  מגיעים לאחר קריירה פיקודית), אמורים להיות ערים ל'רוח היחידה" המתפתחת בקבוצות המתאפיינות באינטראקציה צפופה ולכידות גבוהה. הם גם אמורים לדעת שהנאמנות, והדבקות בנורמות של 'רוח היחידה' עלולות להטות את שיקול הדעת ולגרום לעיוורון ארגוני. הנאמנות ל'רוח היחידה' עלולה לקבע עמדות ולהגדיר טיבן של 'אמת' ו'מציאות' בארגון – "מה יחשב כמסכן חיים בטיול או באימונים", גם כשאלו אינם נשענים על נתונים אובייקטיבים.

הנאמנות וההזדהות העוצמתית עם 'רוח היחידה' מאפשרים למנהיגים ולמנהלים להקנות רציונליזציה לפעולות הסותרות את ערכי הארגון ואף את ההיגיון של אדם נורמלי, כפי שקרה באסון הנורא.

הנאמנות וההזדהות העוצמתית עם 'רוח היחידה' מאפשרים למנהיגים ולמנהלים להקנות רציונליזציה לפעולות הסותרות את ערכי הארגון ואף את ההיגיון של אדם נורמלי, כפי שקרה באסון הנורא

"מקצועיות" ו"אחריות" משמען לקבל החלטות לא על סמך הקונצנזוס שגיבשנו לעצמנו, וגם לא להישען רק ובעיקר על התפיסות, הפרשנות האישית וניסיון העבר, אלא לפעול תמיד על סמך ידע שיטתי, מעמיק ועדכני ובהלימה לסרגל הערכי של הארגון.

ואם הם לא ידעו – האם היו צריכים לדעת?

אולם האחריות 'להסתכל במראה' ולבחון פרדיגמות, תפיסות ודפוסי התנהלות -אינם רק מעניינם של מנהלי מכינה, אלא גם של מועצת המכינות ושל משרד החינוך. האם הם גיבשו לעצמה נהלים ומנגנונים כדי לזהות מבעוד מועד 'רוח יחידה' המסכנת חניכים? ואם הם לא ידעו על הנורמות ועל 'רוח היחידה' של המכינה, האם זה לא היה מחובתם לדעת? שאלה זו רלבנטית לכל מי שמופקד על ניהולם של מערכות ארגוניות ועל שלומם וביטחונם של תלמידים ושל חיילים.  כשלים ומחדלים הינם גם תוצאה של ליקויים בהבנייתם ובניהולם של מנגנוני התיאום והבקרה בין המטה לשטח.

חקירת הסיבות ל'עצימת העיניים' למול הסיכון הגלוי אינה יכולה להתמקד אך ורק במאפיינים ובמניעים של ראש המכינה והמנהל החינוכי. אלו יחשפו במהלך המשפט. כדי להבין לעומק כיצד אפשר היה לנהל מערכת ארגונית ללא תכנון שיטתי מסודר, בלי לבדוק נתונים ומבלי ללמוד את המציאות, נדרש לבחון גורמים ותהליכים בהקשרם הרחב. התיאורים והעובדות שיעלו במהלך החקירה של גוף ממלכתי – ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה ממשלתית –  יאפשרו למי שאמונים על מערכות חינוכיות ועל ארגונים בכלל ללמוד על המנגנונים והתהליכים שהובילו לאסון הנורא ולתקן את הנדרש – כדי למנוע את המחדל הבא.

מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)