זירת הבלוגים

מדינה בתוך מדינה, או איך ניתן לספח את החרדים לישראל

את החומות שנבנו פה במשך שנים צריך להפיל. ממש כמו חומת ברלין

13/10/2020 15:02
בהפגנה בבלפור (צילום: יאיר מיוחס, מתוך עמוד הפייסבוק של "קומי ישראל")

ישראל נחלקת לשתי מדינות. החרדים בנו כאן מדינה בתוך מדינה – עם חוקים, מוסדות, תקשורת ומערכות חינוך ומשפט נפרדים.

רבים מאתנו מאשימים את החרדים, שאכן יש להם אחריות משותפת לבעיה, אך בהאשמת החרדים אנחנו רק מחריפים את הניכור והשנאה בין המחנות, ומשחקים לידם של הקולות הרואים בכך אנטישמיות ושנאת הזר. אני מעדיף לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות בנידון.

ישראל נחלקת לשתי מדינות. החרדים בנו כאן מדינה בתוך מדינה – עם חוקים, מוסדות, תקשורת ומערכות חינוך ומשפט נפרדים. רבים מאתנו מאשימים את החרדים, אך בכך רק מחריפים את הניכור והשנאה בין המחנות

האחריות למצב שנוצר היא גם שלנו, ישראל האזרחית שאינה חרדית ולא רק של החרדים עצמם. הם לבד לא היו יכולים להגיע למצב הזה. צריכים שני צדדים לטנגו הזה, והצד שלנו הוא עדיין, כך אני מקווה, הצד החזק יותר, המשפיע, הקובע במידה רבה את כללי המשחק.

אז האחריות היא שלנו, לא של החרדים. ומהי אותה טעות? אותו מחדל? אותה מדיניות פסולה שהביאה אותנו עד הלום? התשובה היום היא כבר ברורה. דחפנו את החרדים לגטו, הובלנו אותם למדיניות של הסתגרות, בדלנות, לעולם של ישיבות ולימוד תורה שמנותק מהחברה הישראלית היצרנית, העובדת והמשרתת. גם אם לא דחפנו, אז ודאי אפשרנו. השלמנו, במעשה, במחדל ובקריצת עין.

אנחנו השארנו, שלא לומר הפקרנו, את הצעירים החרדים, את הנשים החרדיות, את המשפחות, לברירה אכזרית: או שתהיו כפופים באופן מלא לעולם התורה של החצרות, הישיבות, הרבנים הקיצוניים, או שתחזרו בשאלה, כלומר תפסיקו להיות חרדים, ותצטרפו לישראליות החילונית. זוהי בחירה אכזרית, לא אנושית ולא קלה, אלה שהלכו בה, נאלצו להיפרד מהמשפחות שלהם, להתנתק, ולחוש תחושות של בגידה, נטישה, אבדן דרך. חלקם הגיעו עד כדי התאבדות.

כל מנגנון הפטור משירות צבאי, תשלומים לבחורים שלומדים תורה, ומנגנון תמיכה אדיר ממדים בישיבות, תלוי כולו ועובר דרך השליטה המלאה של הממסד החרדי, השותף למדיניות ההפרדה הזאת, הניזון מהניתוק בין ציבור החרדים לישראליות, ניתוק שמאפשר להם לרבנים לשלוט בצעירים ובצעירות החרדים.

אנחנו נכשלנו בסלילת דרך שפויה, הגונה, טבעית, ואנושית לחיים משותפים, דרך שבה אדם יכול להיות חרדי, לקיים את אורח החיים, האמונה, לימוד התורה, הצניעות, וכל הכרוך בכך, מבלי להיות תלוי בחצרות הרבנים, או כפוף לשליטתם. דרך שישראלים רבים היו בוחרים בה, ואגב כך מתפרנסים, לומדים, משרתים ומשתלבים במידה רבה יותר במדינת ישראל.

דחפנו את החרדים לגטו, למדיניות מסתגרת ובדלנית, לעולם ישיבות ולימוד תורה שמנותק מהחברה הישראלית היצרנית, העובדת והמשרתת. גם אם לא דחפנו, ודאי אפשרנו. השלמנו, במעשה, במחדל ובקריצת עין

אין מדובר בצעד קל ערך, מהיר, שניתן לביצוע ברגע, אבל זהו התהליך שיכול להציל את המדינה. כבוד וחופש דת גם לחרדים, ממש כמו לדתיים לאומיים, מבלי לבדל אותם, להרחיק אותם, לסגור אותם, ולהפקיר אותם לחצרות של קיצוניים. הברירה לא יכולה להיות בין חרדיות קיצונית לבין נטישת העולם הזה, אלא להפך, אפשרות בחירה עדיפה בשילוב של השניים, כחלק מהמרקם הישראלי המגוון.

נכון, יש גם חרדים אנטי ציונים, מתבדלים, קיצוניים, אבל הם לא יהיו מיליון וחצי איש, ולכך גם תהיה השלכה פוליטית. במסלול הזה יש גם אופק פוליטי, בעתיד תוקם תנועה חרדית שדוגלת בשילוב. תנועה שתהיה מבוססת על חרדים, גם על נשים, שרוצים להמשיך באורח החיים שלהם, להיות חרדים, אבל רוצים גם להיות ישראלים.

כל זה יקח עוד זמן, אבל אנחנו יצרנו את ההפרדה הזאת, וחובה עלינו לבטל אותה. עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי.

יחסי החרדים עם המדינה חייבים לעבור שינוי עכשיו. את זה כבר מבינים כולם. גם החרדים.

שינוי יכול להיות דבר כואב וקשה. במיוחד כשיש בו מימד של גמילה מהתמכרות.
איך עושים את השינוי הזה אנחנו עדין לא יודעים. נדרשת גם תיאוריה, גם אידיאולוגיה וגם רצון וכוח פוליטי וחברתי שיעשה זאת.

זה לא יכול להתרחש במציאות הקיימת ולכן היא חייבת להשתנות. גם המסגרת הפוליטית.

יש דברים שלא ניתן לעשות בלי המסגרת והכוח של המדינה, כמו ההפרדה הנדרשת בין הדת למדינה, וזה לא יקרה אלא אם יחול שינוי בפוליטיקה. יש דברים שניתן לעשות בכוחות חברתיים אחרים, וזה אפשר לעשות החל ממחר.
המציאות הקיימת היא כאמור של ניתוק, התבדלות, מדינה בתוך מדינה. שינוי של זה דורש חיבור, השתלבות, הכרות, אמון, ידידות, קשרי עבודה, עסקים ומשפחה.

שינוי יכול להיות דבר כואב וקשה. במיוחד כשיש בו מימד של גמילה מהתמכרות.
איך עושים את השינוי? אנחנו עדין לא יודעים. זה לא יכול להתרחש במציאות הקיימת ולכן היא חייבת להשתנות. גם המסגרת הפוליטית

בשביל השינוי הפוליטי צריך ממשלה בלי כניעה לחרדים, או הכרה עמוקה אצל החרדים שהם יכולים להיות חלק מהשינוי הזה, והוא גם לטובתם. זה לא נראה ריאלי. ספק אם בנט, גנץ, לפיד, מרץ, ליברמן, יכולים לשתף פעולה ביניהם במשימה הקדושה הזאת, ולצרף לזה גם את הליכוד שאחרי נתניהו, להקים ממשלה בלי כניעה לחרדים ולהציל את המדינה.

למרות שזה נראה כרגע לא מציאותי, יש כאן חלון של הזדמנות. הקורונה יצרה אותו. ואולי כבר שכחנו, שלא מזמן היתה כאן ממשלה בלי העסקנות החרדית. זה אפשרי.

ניתן וצריך להקים מסגרת חירום פוליטית, שתתמקד בקורונה ובכלכלה, תשים את כל השאר בצד, ותוכל לשנות את כללי המשחק שקיימים פה מקום המדינה כלפי החרדים. שרות לאומי, לימודי ליבה, השתלבות בעבודה, ציות לחוקי המדינה.

אבל זה כנראה לא יקרה, והדרך היחידה היא שלנו, של הציבור, העם.
בימים אלה ממש אנו מגלים את הכוח של ההמון, הכוח של הציבור לעשות מעשה ולשנות את המציאות. גם בנושא החרדים זה אפשרי.

מה שנדרש זה להפסיק את הניתוק שלנו מהחרדים. הם בני אדם, כמונו בדיוק, אזרחי המדינה, שותפים בגורל, לא רק למלחמה בנגיף אלא גם במלחמה מול החמאס או החיזבאללה וגם בקריסה הכלכלית. הם פה והם משפיעים עלינו יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות.

אנחנו יכולים לשלב אותם, וגם לדרוש מהם שילוב שלנו. להעסיק אותם ולעבוד אצלם, להקים מסגרות משותפות, חינוכיות, עסקיות, קהילתיות. לגור איתם בערים חרדיות, ולהביא אותם לערים חופשיות. להפסיק את ההפרדה הנוקשה הזאת בינינו. זה לא רק הם, זה גם אנחנו. לחשוף אותם ליתרונות של העולם החופשי, לא בדרך מסיונרית, איש באמונתו יחיה, אבל כן בכל הנוגע לאורח חיים, ולכבוד הדדי. לתמוך ולסייע לחרדים שמבקשים להשתלב, בין אם הם עוזבים את הדת, ובין אם הם דבקים באלוהים, באמונה בלימוד תורה, אבל לצד זה מבקשים גם לחיות, לעבוד, להתקדם, להגשים עוד שאיפות. לשלב אותם באקדמיה, בעסקים, בעבודה, בכל מקום. גם ביחסים האישיים. חזרה בתשובה זה לא בהכרח ניתוק, וכך גם חזרה בשאלה.

להפסיק את ההפרדה הנוקשה בינינו. זה לא רק הם, זה גם אנחנו. לחשוף אותם ליתרונות העולם החופשי, לא בדרך מסיונרית, איש באמונתו יחיה, אבל בנוגע לאורח חיים ולכבוד הדדי. לתמוך ולסייע לחרדים שמבקשים להשתלב

את החומות שנבנו פה במשך שנים צריך להפיל. ממש כמו חומת ברלין. החרדים חושבים אולי שהחומות האלה משרתות אותם, אבל זה לא נכון, גם הם בכלא. גם אנחנו. הסגר הזה מוכיח את זה לכולם. בואו נפיל את החומות.