בשמונה בערב אמש נחשפה בחדשות 12 הקלטת שיחה מ-2016 בין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לבין מי שהיה אז ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, שבה כינה מנדלבליט את פרקליט המדינה דאז, עו"ד שי ניצן, "מניאק".
במה זכה פרקליט המדינה שהיועץ – הממונה עליו – מכנה אותו כך באוזניו של חבר קרוב ומניפולטור-על כמו נוה? על כי הוא אינו מזדרז להורות על סגירת תיקו של מנדלבליט, שנחקר כחשוד בפרשת הרפז, בעילה של חוסר אשמה.
דקות אחדות לאחר מכן כבר החלו צרצריו של בנימין נתניהו לצרצר. "היועץ המשפטי מנדלבליט היה כבן ערובה של פרקליט המדינה ניצן, פחד אלוהים", צייץ יועץ התקשורת של ראש הממשלה טופז לוק. "וואו וואו וואו", סיכם ברהיטות אופיינית הבן יאיר נתניהו, "הוכחה חד משמעית ששי ניצן סחט את מנדלבליט לתפור את נתניהו".
ובכן, לא. הקשר בין חשיפת הפיתול האחרון בסאגת סגירת תיק מנדלבליט מפרשת הרפז – ושרשרת הסיטואציות העקומות שגרם מינויו של מנדלבליט ליועץ המשפטי בנסיבות שבהן מונה – לבין משפטו של נתניהו, אינו קיים, מלבד במוחותיהם הקודחים של צרצרי נתניהו.
ואולי גם של עורכי דינו, כפי שנגלה בוודאי בדצמבר, כאשר יגישו הנאשמים נתניהו ושות' את תשובתם לכתב האישום. אם יחליטו לעשות שימוש בכל הקונספירציות הללו כדי לטעון טענות הגנה מן הצדק לביטול כתב האישום, אפשר יהיה לצקת היגיון לקמפיין הדורסני המשתולל בחודשים האחרונים נגד מנדלבליט.
אך לא יהיה זה הימור מסוכן לומר כבר עכשיו, שנתניהו לא ירוויח דבר כתוצאה מכך. לא הייתה כאן לא סחיטה ולא השרייה. כתב האישום שהוגש נגד נתניהו היה המינימום המתבקש, לאחר שגם המשטרה וגם הפרקליטות קבעו שיש להעמידו לדין בשלוש פרשות שוחד, ולא רק באחת. הראיות נגדו עברו כבר מזמן את רף הספק הסביר. הן מספקות הרבה מעבר ל"סיכוי סביר להרשעה".
אולי בכל זאת יש קשר אחד בין הסיפורים. עורך דינו של אפי נוה, הנאשם בפרשת מעבר הגבול והחשוד בפרשת מין-תמורת-מינוי, הוא סניגור הצמרת בעז בן-צור. כן, זה אותו בן-צור שצורף כשחקן הרכש האחרון לנבחרת סנגוריו של נתניהו.
ממש במקרה, מתפרסמות כעת ההקלטות לאחר שנוה קיבל בחזרה מרשויות החקירה את המכשירים הסלולריים שלו, שבהן היו אצורות כל כך הרבה הקלטות, כולל אלה שנשזפו אמש. וממש במקרה, יש מי שמנסה לראות בהן ראייה מזכה עבור נתניהו.
ההפסד כולו של מנדלבליט
נתניהו לא ירוויח, אך מנדלבליט בוודאי מפסיד כתוצאה מפרסום ההקלטה. לשכת היועץ מיהרה לפרסם אמש תגובה, ולפיה מנדלבליט "מצר על פרסום חילופי הדברים, קצתם בלשון משוחררת ובלתי ראויה בעידנא דריתחא, מתוך שיחה פרטית בין חברים קרובים, לפני חמש שנים".
ברמה האישית, פרסום השיחה יוצר בוודאי אווירה מאוד לא נעימה עבור מנדלבליט. במשך קרוב לארבע שנים הוא עבד צמוד-צמוד עם ניצן, זה כיועץ המשפטי וזה כפרקליט המדינה, תוך שהם משבחים זה את זה בפומבי. והנה מתברר שמאחורי הגב, מנדלבליט מלכלך עליו באוזנו של חבר קרוב, שבמקרה אינו מאוהדיו הגדולים של ניצן.
מזלו של מנדלבליט שניצן כבר פנסיונר. פחות נוח להיתקל במסדרון במשנים שלו, רז נזרי ודינה זילבר, שגם עליהם הוא לא דיבר בחיבה יתרה באותה שיחה מוקלטת.
אך מעבר לתחושות הפרסונליות, שוב מתגלה מנדלבליט כמשפטן בינוני לכל היותר, בכל הנוגע לשיקול הדעת שלו ביחס לתיק הפלילי שבו הוא-עצמו היה החשוד.
הקונטקסט של השיחה, נזכיר, הוא על רקע התמהמהותם של ראשי הפרקליטות לקבל החלטה בסוגיית העילה שבה נסגר תיקו של מנדלבליט.
מי שסגר את התיק במאי 2015, כזכור, היה היועץ הקודם יהודה וינשטיין. הוא לא כתב במפורש מהי עילת הסגירה, אך לפני ארבעה חודשים נחשף כי הלכה למעשה וינשטיין אימץ את עמדתו של ניצן בעניין עילת הסגירה – ועמדתו של ניצן היה לסגור מחוסר ראיות, ולא מחוסר אשמה כפי שמנדלבליט דרש.
עובדה זו – בדבר עמדתו החד-משמעית של ניצן, שאותה אימץ וינשטיין – הוסתרה משופטי בג"ץ, במסגרת העתירות נגד מינויו של מנדלבליט ליועץ, מה שאיפשר לשופטים לכתוב בהחלטתם אמרות-אגב, שמהן משתמע שלגישתם עילת הסגירה הברורה היא חוסר אשמה.
ואז, כדי להשלים את תנועת המלקחיים, בא מנדלבליט ודרש – באמצעות סנגורו עו"ד ז'ק חן – מצמרת הפרקליטות "ליישר קו" עם "פסיקת בג"ץ" ולשלוח למרשם הפלילי הוראה מפורשת על סגירת תיק בשל חוסר אשמה.
שיקול הדעת הזה שהפגין מנדלבליט, לאחר שכבר נכנס לתפקיד היועץ המשפטי, מעמיד אותו באור של משפטן חלש.
כיועץ, שהפרקליטות מדברת בשמו בבג"ץ כל יום כל היום, הוא אמור לדעת שבג"ץ איננו נכנס בנעלי התביעה בהחלטות בדבר סגירת תיק והעמדה לדין, מהטעם הפשוט שהשופטים, בניגוד לפרקליטות, אינם רואים את חומר הראיות הגולמי ואין להם כל אפשרות לעשות over-ruling לאנשי התביעה. כך אפילו בעתירות המכוונות נגד החלטות סגירת תיק, ובוודאי שכך בעתירות שעניינן מינוי, שבהן שאלת התיק הפלילי היא אגבית לכל היותר.
לאמרות-האגב של שופטי בג"ץ בסוגיית עילת סגירת תיקו של מנדלבליט לא יכול להיות כל משקל. לא רק בגלל שארבע שנים לאחר מעשה התברר שהיה מי שטרח להסתיר מהשופטים מידע קריטי, אלא מאחר שהעתירות כלל לא תקפו את עילת סגירת התיק וההכרעה השיפוטית לא עסקה בכך; וכן בגלל שבג"ץ עשה לו מנהג שלא להתערב – למעט מקרים נדירים שבנדירים – בהחלטות התביעה הכללית בדבר העמדה לדין או סגירת תיק.
את זאת יודע היטב מנדלבליט, שרבות מהחלטותיו בתיקי נתניהו, בענייני הצוללות, בענייני המניות ובענייני שרה נתניהו נדונו בבג"ץ בשנים האחרונות.
בעיה נוספת בהתנהלותו של מנדלבליט, הבאה לידי ביטוי בדרישתו שניצן יכריע בסוגיה בעוד שמנדלבליט עצמו מכהן כממונה עליו, היא בניגוד העניינים הבולט המצוי בסיטואציה הזו. הכיצד מנדלבליט אינו מבחין שניצן אינו יכול לקבל החלטה בעניינו, כל עוד מנדלבליט משמש היועץ המשפטי?
נכון למועד השיחה עם נוה, נראה שמנדלבליט אכן אינו מפנים את העובדה שדרישתו מהפרקליטות להכריע בעניינו, היא בלתי אפשרית: "אבל אתה מבין שהמניאק הזה לא מחליט בתיק שלי?", הוא נשמע בהקלטת השיחה עם נוה, "אני לא יודע מה לעשות איתו.
"אין החלטה בתיק שלי מאיזה עילה זה נסגר. לא מוציא החלטה. מושך, יש לו זמן, והוא עושה לי את זה בכוונה. הוא יכול להחזיק אותי בגרון. אני לא יודע מה הוא חושב לעצמו. בסוף אני אתפוצץ ואני אעשה לו בלגן אימים על זה".
קשה להבין מה ההיגיון המשפטי שמניע את המשפטן מנדלבליט במצב הזה. ברור שכחשוד לשעבר, לא נוח לו שלא תינתן החלטה פורמלית על סגירת תיק מחוסר אשמה, עד לאחר תום הקדנציה שלו כיועץ המשפטי לממשלה. אך הדרישה שהכפופים לו יקבלו החלטה בעניינו היא מתכון ודאי לזיהום ההחלטה ולהטלת כתם במחליטים.
כל החלטה שלא הייתה מתקבלת – הייתה נגועה בחוסר חוקיות המחייב פסילתה, בשל אותו ניגוד עניינים. מנדלבליט החשוד לא הבין זאת. אפשר רק לקוות שמנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה ניחן בשיקול דעת מאוזן יותר.
גילוי נאות: עו"ד יובל יועז ייצג את תנועת אומ"ץ בעתירה לבג"ץ ב-2016 נגד מינויו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה; וכן ייצג בכמה עתירות שעסקו בהחלטות שקיבל מנדלבליט בתיקי נתניהו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם