זירת הבלוגים

אני בן 26 ומעולם לא ידעתי מה זה לאהוב את ראש הממשלה שלך

מאז שאני זוכר את עצמי שנאתי את ראשי הממשלה שלנו. גם בתור ילד קטן, כשגדלתי בישוב קטן בדרום הארץ

17/10/2020 10:36
בנימין נתניהו, אריק שרון ואהוד אולמרט בכנסת, 2004 (צילום: Nati Shohat/Flash90)

אני בן 26, ומאז שאני זוכר את עצמי שנאתי את ראשי הממשלה שלנו. גם בתור ילד קטן, כשגדלתי בישוב קטן בדרום הארץ, אני זוכר שתיעבתי את אהוד ברק. כשאריאל שרון נבחר לא יכולתי לסבול את הפרצוף שלו. אהוד אולמרט תמיד נראה לי כמו ברירת מחדל שאף אחד לא באמת רוצה, וכשנתניהו הרכיב ממשלה ב-2009 כבר איבדתי אמון בראשי הממשלה באופן מוחלט.

אולי אני מרגיש באופן טבעי סלידה מסמכויות ואולי אני סתם רואה שחורות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה הזאת ומעולם לא ידעתי מה זה אומר לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. מאז ומתמיד בקרב חבריי לספסל הלימודים ראש הממשלה של מדינת ישראל היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל.

אולי אני סתם סולד מסמכויות, אבל 26 שנים שאני חי במדינה ולא יודע מה זה לאהוב את ראש הממשלה שלך. ואני לא היחיד. בקרב חבריי רה"מ היה, במקרה הטוב, מושא ללעג, ובמקרה הרע איש נתעב ובלתי נסבל

כמובן שלא כולם חשים ככה וישנם הרבה אנשים בגילי שמעריצים את בנימין נתניהו. את זה אני יודע אך ורק בגלל הפוסטים שהם משתפים בפייסבוק שלהם בזמן בחירות. אבל הרוב הגדול של חבריי, שנמצאים פחות או יותר בגילי, חשים בדיוק כמוני. תיעוב עמוק וסלידה מראש הממשלה, סביבתו, שריו והסיפורים שסובבים אותם.

אפשר להבין אותם. אני חושב שבשלב הזה הדור שלי נמצא כל כך עמוק בייאוש מהשלטון, שכבר אין לו באמת שום תקווה שמשהו פה ישתנה. בני גילי נאלצו לראות בשנים האחרונות, כלומר במשך רוב חיינו הבוגרים – ראש ממשלה נכנס לכלא באשמת שוחד, נשיא שמורשע באונס, ראש ממשלה ששמו נקשר בפרשיות שחיתות ובנו נכנס לכלא וכעת, ראש ממשלה עם כתב אישום בשלושה סעיפים חמורים של שוחד, מרמה והפרת אמונים, שממשיך לכהן בתפקיד.

בשלב הזה ניתן לומר שבשביל רבים מהישראלים שנולדו בשנות התשעים, צמד המילים "ראש ממשלה" הפך שווה ערך, מילים נרדפות ל"מושחת" – אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר.

כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת עוד פרשה ועוד פרשה על עוד בכיר במערכת הביטחון, על עוד חבר כנסת, על עוד שר ועוד בכיר במערכת המשפט ששמו נקשר בפלילים. האמת היא שכבר נהיינו אדישים לזה. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים.

אנחנו פשוט לא מכירים משהו אחר. כבר לא מרגש אותנו כשנחשפת פרשה על בכיר כזה או אחר. השחיתות השלטונית ניוונה אותנו עד כדי כך, שכל מה שמייצג את השלטון נתפס בעניינו כטמא, נגוע במניעים זרים

אף אחד לא כאן כדי לשרת אותנו ולכן נדאג לעצמנו. או שנטמון את כף רגלנו בביצה המלוכלכת של הישראליות, או שנוציא דרכון אירופי ונשמור אותו ליתר ביטחון, ממש לרגע האחרון, לפני שהכול פה סופית מתפרק ונמצא את עצמנו במקום אחר. יש לי הרגשה שגם שם נמצא על מה להתלונן.