אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סְחִיטָה

לפוליטיקה הישראלית, "ליל הקלטת הלוהטת" הוא כמו נבואה במיתולוגיה, שנועדה להתגשם ולהרוס את חיי הנוגעים בדבר ● "הקלטת הלוהטת" החדשה, זו שמסתובבת עכשיו בצורת קבצי קול מהטלפון של אפי נוה, מעלה שוב את "הבכיר בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" - והפעם זו לא הכפשה פוליטית נגד דוד לוי

"האיום הישיר של מיקי זוהר על היועץ המשפטי לממשלה מחייב חקירה בחשד לסחיטה באיומים"

הכותרת הראשית של "הארץ", 15 באוקטובר 2020

בשלוש השנים האחרונות אני עמל – עם חבריי רובי אלמליח ויואב לשם – על סרט תיעודי על חייו של דוד לוי המיועד לשידור בערוץ 8. אחד מרגעי המפתח הוא כמובן הערב הבלתי נשכח ב-14 בינואר 1993, כשבנימין נתניהו – אז פוליטיקאי צעיר, מבטיח ובעל בלורית, שהתמודד על ראשות הליכוד – הגיע מיוזמתו לאולפן "מבט", והתוודה באוזני יעקב אחימאיר ואורי כהן-אהרונוב על רומן שהוא ניהל מחוץ לנישואים.

האירוע הדרמטי ההוא לא יוצא לי מהראש השבוע. לפוליטיקה הישראלית, "ליל הקלטת הלוהטת" הוא כמו נבואה במיתולוגיה, שנועדה להתגשם ולהרוס את חיי הנוגעים בדבר. הוא כמו האקדח המפורסם שתלוי על הקיר במערכה הראשונה של המחזאי הרוסי, שמירי רגב מקפידה לא לקרוא את ספריו.

אם אדרש, אני מוכן בכל עת להגן על הטענה, שהשידור ההוא היה לא פחות מקו פרשת המים של ההיסטוריה הישראלית. הוא מחלק אותה ל"לפני" ול"אחרי". שם שורטטה מפת הדרכים שהובילה אותנו עד הלום.

מיקי זוהר ומירי רגב הם הצאצאים משולחי הרסן של אותו אירוע מכונן. ובכל פעם שאבישי בן-חיים מבלבל את המוח על נתניהו כמנהיג "ישראל השנייה", האביר שיוצא להילחם במנגנוני הרשע של ישראל הראשונה, אני חושב בצער על דוד לוי, בכיר בניה האמיתי של ישראל השנייה, האיש שהגיע ממרוקו בחוסר כל למעברה בבית שאן, צמח להיות מנהיג פועלי הבניין, המריא משם אל פסגת הפוליטיקה הישראלית – ואז התנגש בתקרת הזכוכית העדתית ובאמביציה חסרת המעצורים של נתניהו.

הראיון ההוא נולד בשיחה בין נתניהו לרפיק חלבי – שהיה אז מנהל מחלקת החדשות של הטלוויזיה, וזוכה היום לשבחים על ניהול משבר הקורונה כראש מועצת דלית אל-כרמל.

חלבי ניסח מראש את השאלות שאורי כהן-אהרונוב שאל את נתניהו. הם ככל הנראה סוכמו מראש, כי לא היה אז – וגם אין היום – עיתונאי ישראלי שיעז לשאול שאלות אינטימיות כאלה בשידור חי, בלי לקבל קודם את הסכמת המרואיין.

חלבי ניסח מראש את השאלות שכהן-אהרונוב שאל את נתניהו. הם ככל הנראה סוכמו מראש, כי לא היה אז – וגם אין היום – עיתונאי ישראלי שיעז לשאול שאלות אינטימיות כאלה בשידור חי, ללא הסכמת המרואיין

"ערב טוב, חבר הכנסת נתניהו, אתה הבאת מעט מהסגנון האמריקאי לפוליטיקה הישראלית, לכן אולי נשאל אותך שאלה ראשונה: האם היו לך קשרים אינטימיים עם אישה אחרת?", פתח אורי כהן-אהרונוב.

"היה דבר כזה, זה הסתיים לפני כמה חודשים. מה שיש פה זה דבר אישי", השיב נתניהו, שכאמור התוודה וחשף את הסיפור האישי מרצונו החופשי, "אם יש לי חוב, ויש לי חוב בעניין הזה, זה לאשתי, למשפחתי, ולאף אחד אחר. עם כל הכבוד. זה אישי וזה יישאר אישי".

ראש הממשלה בנימים נתניהו נושק לרעייתו שרה, במסיבת הפתעה אשר נערכה לכבוד יום הולדתו ה-47 במשרדו בירושלים, ב-21 באוקטובר 1996 (צילום: יעקב סער/לע"מ)
ראש הממשלה בנימים נתניהו נושק לרעייתו שרה, במסיבת הפתעה אשר נערכה לכבוד יום הולדתו ה-47 במשרדו בירושלים, ב-21 באוקטובר 1996 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

"הסגנון האמריקאי" ו"החוב לאשתי, למשפחתי ולאף אחד אחר" יעצבו מכאן והלאה את חיינו.

אחרי שלב המגננה הקצר והמהוסס, עלה נתניהו להתקפה מתוכננת מראש וסיפר על שיחת איום שהגיעה לביתו: "בשעה שש אתמול בערב התקשר אלמוני, בשעה שהייתי מחוץ לבית, באספת בחירות. איים על אשתי שהרימה את הטלפון, שאם לא אפרוש מהמרוץ לראשות הליכוד, יפורסם עלי אותו חומר".

המשפט הזכור ביותר מאותו ראיון, שגם נהפך מאז למטבע לשון, נאמר כשנתניהו ייחס את שיחת האיום ל"בכיר בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים". הוא לא נקב בשמו של הבכיר, אבל כולם ידעו במי מדובר.

המשפט הזכור ביותר מאותו ראיון, שגם נהפך מאז למטבע לשון, נאמר כשנתניהו ייחס את שיחת האיום ל"בכיר בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים". הוא לא נקב בשמו של הבכיר, אבל כולם ידעו במי מדובר

כעבור שנתיים נזקק נתניהו לחסדיו הפוליטיים של דוד לוי והתנצל "פגעתי בך ובחבריך, אני מתנצל על כך", ומרגע שנבחר ולא נזקק ללוי יותר, חזר להתעלל בו, עד שלוי פרש מהליכוד וחצה את הקווים מישראל השנייה אל "ישראל אחת" של אהוד ברק.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקבל ע"י שר החוץ דוד לוי בנתב"ג, לאחר ביקורו הממלכתי בארה"ב, ב-14 ביולי 1996 (צילום: יעקב סער/לע"מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקבל ע"י שר החוץ דוד לוי בנתב"ג, לאחר ביקורו הממלכתי בארה"ב, ב-14 ביולי 1996 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

לפרשה ההיא היה ספיח נוסף, שמעטים זוכרים היום. הוא רלוונטי גם לכתבי האישום נגד נתניהו שמרחפים מעלינו כצל. הוא מזכיר שההוויה שמתוארת בתיק 2000 לא התחילה בעשור האחרון.

רונית ורדי מתארת את העניין כך בספרה "ביבי – מי אתה אדוני ראש הממשלה?" שיצא לאור ב-1997:

"כשבוע לפני הבחירות (שנערכו ב-1996) התברר כי אחד מכלי התקשורת החשובים במדינה עומד לפרסם כתבת ענק על אודות פרשת הקלטת, כולל ראיון עם הגב' רות בר (מי שהייתה המאהבת של נתניהו – א.ב.ד). ביבי ביקש מיצחק מרדכי, ידידו של העורך הראשי, שינסה לדחות את מועד הפרסום. מרדכי ניסה, אך לא הצליח. רות בר נבהלה אף היא וביקשה מידידה, איתן הבר, שינסה לעצור את הפרסום. גם הבר ניסה, ונכשל.

הקטסטרופה עמדה בפתח. קהל היעד הדתי-חרדי-מסורתי יכול היה, למקרא הדברים, לבצע פניית פרסה… נתניהו הפעיל את כל העולם… בין הטלפונים שהרים היה גם אחד לאריאל שרון, שהיה מיודד עם אחד מבעלי השליטה באותו כלי תקשורת. שרון הישן והטוב סיפק את הסחורה. הכתבה הוקפאה. אבל נתניהו המשיך לטעון כי התקשורת פועלת נגדו".

נשמע מוכר, נכון? וגם מזכיר את פרשת "הקלטת הלוהטת" החדשה, זו שמסתובבת עכשיו, בצורת קבצי קול מהטלפון של אפי נוה, שהפעם דווקא משרתים את נתניהו. ההקלטות שעליהן אמר השבוע יו"ר הקואליציה מיקי זוהר (בראיון לגולן יוכפז וענת דוידוב בתחנת הרדיו 103fm):

"זה רק טפח קטן שנחשף, ואני מבטיח לכם שעוד ייחשפו בקרוב דברים. תהיה פה רעידת אדמה גם בשבועות הקרובים. אני מודיע לכם – אם מנדלבליט לא יתפטר מתפקידו ויבטל את כתבי האישום, תהיה פה רעידת אדמה".

אלה הדברים שעליהם עו"ד גונן בן-יצחק הגיש תלונה במשטרה, ושעליהם נכתב במאמר המערכת של "הארץ":

"אסור לעבור לסדר היום על האיומים המפורשים של יו"ר הקואליציה, מיקי זוהר, על היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט… על הפרקליטות להורות על פתיחת חקירה כדי לקבוע אם יש מקום להעמיד לדין את זוהר על סחיטה באיומים".

אם אתם לא מוכנים לקבל ביקורת נוקבת כזו מעורך דין שמזוהה עם המחאה החברתית, או מעיתון שמזוהה עם השמאל, אולי תסכימו לקבל אותה מבנימין נתניהו מודל 1993. האיש שרץ לטלוויזיה להתלונן על סחיטה שלא הייתה מקלטת לוהטת שמעולם לא נמצאה.

וכך אמר נתניהו בהמשך הראיון על הקלטת הלוהטת:

"יש כאן דבר אחר – מצוקה לאומית. כי אם אנחנו לא עוקרים את התופעה הזאת עכשיו. עוקרים אותה מהשורש, אני לא אהיה הראשון. יהיו עוד. יהיה עוד מועמד ועוד מועמד. מועמד לנשיא ומועמד לרמטכ"ל ומועמד לשופט עליון. ומועמד למגיש חדשות! אין לזה סוף. השאלה כאן היא לא שאלה של בנימין נתניהו, אלא של אופייה של הדמוקרטיה הישראלית. אם זה מתחיל כאן, זה סרטן שיתפשט לכל החברה שלנו.

"אני רוצה שתבין במה מדובר כאן ושהמאזינים יבינו. הייתה כאן שורה של עבירות פליליות על שורה של חוקים. אני אמנה אותם: חוק הגנת הפרטיות, חוק האזנות סתר, חוק אי-פריצה או פריצות פליליות, ומעל לכל – סחיטה באיומים, שהעונש המקסימלי עליה הוא בין 7 ל-9 שנים.

"אני הבאתי את העניין מיד לידיעת התקשורת, כי מה שיש פה זה כבר דבר שהוא לדעתי לא רק תופעה חמורה, אלא תופעה מסוכנת. משום שמה שיש כאן זה ניסיון להגדיר מי יבחר את נציגי הציבור – הציבור, או חבורה של פושעים שפועלים בשיטה של עולם תחתון, של מאפיה".

מאז ועד היום – זה סיפור חיינו. רק שאת השאלה על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית כבר אי אפשר לנתק מהשאלה על אופיו של בנימין נתניהו. הם שזורים יחד.

עוד 1,077 מילים
סגירה